עובדות וסיפורי נ.ב.א (64) / רון טחן

השבוע בפינתנו: המאזן הלא מחמיא של המזרח, הבן-של שזרח, ועוד שחקן די תותח…
תהנו.

1. זהו לא סוד שאזור המערב בליגה חזק יותר מאזור המזרח, כאשר מעברו של לברון ג'יימס מערבה לא אמור לתרום לאיזון הכוחות.

ההפרשים בין המחוזים אף מעלים מדי פעם את השאלה מדוע הליגה לא מאפשרת ל-16 הקבוצות עם המאזן הטוב בליגה להעפיל לפלייאוף, ללא קשר לאזור ממנו הן מגיעות.

למעשה, מאז שנת 2000, קבוצות המזרח הובילו במאזן הראש בראש מול קבוצות המערב פעם אחת בלבד.

זה קרה בעונת 2008/9, אותה סיימה קליבלנד של לברון ג'יימס עם המאזן הטוב בליגה (16-66), כשמאחוריה מי שתזכה באליפות, הלייקרס מהמערב (17-65), ולאחר מכן בוסטון (20-62) ואורלנדו (23-59) מהמזרח.

נתון מעניין נוסף הוא שבעוד רק קבוצה אחת במזרח השיגה באותה עונה פחות מ-30 ניצחונות (וושינגטון), במערב היו לא פחות מ-6 קבוצות כאלה (תודה למידן בורוכוב על הנתון).

2. חוצים את הקווים

בחייו של כל שחקן NBA מגיע הרגע בו הוא צריך להחליט מה לעשות אחרי הכדורסל.
רבים מהשחקנים ממשיכים לקריירת אימון בדרג זה או אחר. אחרים עוברים לעמדות ניהוליות ולא מעט מנצלים את כישוריהם בתחום התקשורת.

אבל יש מסלול אחד הקשור למשחק שהוא הרבה פחות זוהר ומעט מאד שחקנים בוחרים בו.
הייוד וורקמן נבחר ע"י האטלנטה הוקס מאוחר בסיבוב השני של דראפט 1989.
וורקמן התקשה להשתלב ונאלץ לנדוד בין הליגות הנמוכות לאירופה עד שקיבל הזדמנות נוספת ותקע יתד כרכז המחליף של הפייסרס באמצע שנות ה-90.
לאחר כמה עונות בליגה הטובה בעולם הוא סיים את הקריירה בהפועל ירושלים.


בקיץ של 2001 לאחר הפרישה פגש את בוב דילייני, שופט NBA ותיק שהציע לו להצטרף לשורות שומרי החוק והסדר על המגרש. וורקמן נענה לאתגר ולאחר כמה עונות של התלמדות בליגות נמוכות יותר הפך מזה ששורקים לו פאולים במגרש לזה שנושף במשרוקית.
וורקמן לא היה הראשון לעשות את השינוי הדראסטי הזה קדמו לו ליאון ווד וברני פרייאר.
בדראפט האגדי של 1984 הסיקסרס שחזיקו בבחירות 5 ו-10 בדראפט לקחו בנוסף לצ'ארל'ס בארקלי פויינט גארד שיגבה את מו צ'יקס בבחירה ה-10.
פילדלפיה הייתה יכולה ללכת עם ג'ון סטוקטון מגונזגה אך בחרה במקום בליאון ווד ממכללת קאל פולרטון.

בניגוד לבארקלי וסטוקטון שהפכו לאגדות חיות ווד לא התאקלם ופרש לאחר 6 עונות אפורות ביותר בהן נדד בין קבוצות הליגה.
ווד שהתרגל לראות את המשחק בעיקר מהצד החליט להפוך לגורם יותר משפיע כשהצטרף לחולצות האפורות.

לברני פרייאר היית קריירה עוד פחות מוצלחת משני האחרים כשחקן במשך שלוש עונות בשנות ה-70 אבל כשופט מן המנין הוא דווקא עשה חיל.
ברזומה שלו יש אלפי משחקים כולל משחקי סדרות הגמר וערבי אולסטאר.
כיום הוא משמש סגן הנשיא ומנהל השופטים של ה-NBA (תודה לעידו גילרי על הסיפור)

3. קארים עבדול ג'באר הוא מלך הסלים של הליגה בכל הזמנים (38,387 נק'), אלוף והשחקן המצטיין של העונה הסדירה 6 פעמים, אלוף המכללות 3 פעמים, ובעל הישגים רבים נוספים.

את כל זה כבר בטח ידעתם, אז לכן הגיע הזמן ללמוד משהו נוסף: בשנת 1985 חגג עבדול ג'באר זכייה רביעית באליפות, ונבחר לשחקן המצטיין של סדרת הגמר.

זו הייתה הפעם השנייה בקריירה בה זכה בתואר האישי היוקרתי, כאשר בפעם הקודמת זכה בתואר השחקן המצטיין בשנת 1971, אז הוביל את מילווקי לאליפות היסטורית.

הפרש 14 השנים בין שתי הזכיות, הוא הפער הגדול ביותר בין זכיות בתואר השחקן המצטיין של הגמר.

4. גרנט היל נחשב להבטחה גדולה אחרי שהיה שותף מרכזי לשתי זכיות בטורניר המכללות באוניברסיטת דיוק. הוא נבחר על ידי דטרויט במקום ה-3 בדראפט 1994 ומיד הראה את יכולתו על מגרשי ה-NBA עם 20 נקודות 6 ריבאונדים ו-5 אסיסטים למשחק בעונתו הראשונה.

זה הביא לבחירה משותפת לרוקי העונה יחד עם ג'ייסון קיד שירד מהלוח בחירה אחת לפניו.

הישג זה אבל לא היה הראשון במשפחה. אביו של גרנט קלווין היל אמנם לא שיחק ב-NBA אבל היה גם הוא אתלט מצוין ששיחק בעמדת הרץ האחורי באוניברסיטת יל היוקרתית. כשנבחר ב-1969 על ידי הקאובויס הפך לאחד הבוגרים הראשונים מאחת מאניברסיטאות האייבי ליג שנלקח בסיבוב הראשון. היל מיד מימש את ההבטחה כשהוא צובר כמעט 1000 יארד בעונתו הראשונה ורושם 8 גיחות לטאצ'דאון. זה הביא לו את הפרס רוקי העונה ההתקפי 26 שנים לפני שבנו שיחזר את ההישג בליגה אחרת.

 

שניהם סיימו קריירות מרשימות וארוכות, אך בניגוד לגרנט שמעולם לא הצליח לזכות באליפות, קלווין זכה עם הקאובויס בסופרבול ב-16 לינואר 1972.

באופן מקרי (או שלא), כ-9 חודשים מאוחר יותר ב-10 לאוקטובר של אותה שנה הגיח לאוויר העולם גרנט (תודה לעידו גילרי על הסיפור).

5. ניתן להשתמש בהרבה מספרים כדי לתאר את הקריירה של מייקל ג'ורדן אבל אין אחד שמנציח אותה טוב יותר מה-23 האלמותי על גופית המשחק שלו.
באופן די מפתיע ג'ורדן הגיע למספר הזה דווקא באופן כפוי.

45 היה המספר הקבוע שלו ושל אחיו הגדול לארי וכשג'ורדן הגיע לנבחרת הבוגרים בתיכון כשאחיו עדיין שם לובש את המספר שלו הוא בחר לעגל את חצי המספר וללבוש 23.
הוא נשאר עם המספר לאורך כל השנים בקולג' וגם ב-NBA למעט ערב אחד מיוחד בו ג'ורדן נשא על גבו מספר אחר. 

היה זה בולנטיינס דיי של שנת 1990. הבולס שיחקו באורלנדו כשלפני המשחק התברר שמישהו גנב את בגד המשחק של מייקל. הבולס ניסו אפילו לחפש בקהל מישהו עם גופייה 23 מתאימה אבל הבינו שייאלצו לאלתר.

לרשותם הייתה חולצה מספר 12 ללא שם למקרה חירום שהולבשה על הוד אוירותו. מייקל לא התרשם מהשינוי הפתאומי וקלע 49 נקודות אבל שאר הבולס כנראה התערערו מהמצב מכיוון שהמג'יק החלשים הצליחו לנצח בהארכה.
לא הייתה זו הפעם האחרונה שג'ורדן מחליף מספר.
לאחר הפרישה הראשונה, בגלל שהבולס כבר הוציאו את המספר לגמלאות מייקל שחזר למגרשים

לקראת סוף עונת 1994/95 נאלץ לבחור מספר אחר ובחר ב-45 המקורי. הוא לבש אותו ב-17 משחקים עד סוף העונה וכל הסיבוב הראשון בפלייאוף.
לאחר שהבולס הפסידו לאורלנדו במשחק מס' 1 כשג'ורדן קולע 19 נקודות באחוזים רעים ומאבד 8 כדורים, ניק אנדרסון מהמג'יק אמר ש"מס' 23 יכול להתפוצץ לידך. מספר 45, הוא מתחמם, אבל לא באמת ממריא".

זה הספיק לג'ורדן שעלה למשחק הבא שוב עם 23 על הגב כשהוא קובר 38 נקודות וניצחון. הבולס נקנסו ב-25,000 על השינוי אבל מכאן ואילך ג'ורדן לא חזר עוד ללבוש אף מספר אחר (תודה לעידו גילרי על הסיפור).

לפוסט הזה יש 27 תגובות

  1. אחלה סיפורים, תודה רבה רון וכולם.

    מגוחך ככל שזה ישמע לדעתי קארים אנדרייטד. לא יודע איך אפשר לאמוד ולתאר את כל ההישגים המדהימים שלו באופן שלא יראה כמו רשימת מכולת ארוכה, אבל שווה לנסות. למתן היה פרויקט כזה בזמנו, אאל"ט. פשוט תופעה יחודית.

  2. גראנט היל עם כל ההיסטוריה המפוארת של דיוק הפך ל HOF הראשון של דיוק כשחקן
    ניק אנדרסון חטף כדור למייקל בשניות הסיום ואמר – חטפתי את הכדור למס 45 לא הייתי מצליח לעשות את זה למס 23.
    זה היה הטריגר של מייקל שהופיע למשחק הבא עם מס 23
    אורלנדו ניצחו בכל זאת את הסדרה ואת אינדיאנה בגמר המזרח לא לפני שהפסידו בסוויפ להאקים ויוסטון בגמר
    ניק אנדרסון …. הוא פספס 4 רצוף מהקו בגיים 1 ומאז הקריירה שלו לא המריאה

    1. כן לפני שהפסידו בסוויפ….
      אחרת לא היו מגיעים להפסיד את אותו סוויפ.
      מהמקומות הבודדים בשפה שדווקא מטבע לשון גורם למשמעות הפוכה מהמציאות…
      בכל מקרה תודה רבה

    2. היל ביחד עם לייטנר הם ההיסטוריה המפוארת של דיוק. לפניהם היו קבוצות טובות, אבל לא היו שחקנים גדולים או קבוצות היסטוריות. הקבוצות של היל ו/עם לייטנר (ובובי הארלי) שינתה את זה.

  3. תענוג רון תודה רבה.
    עד לפני איזה שנתיים היה תלוי לי בחדר של ההורים במשך איזה 18 שנים דגלון של גרנט היל מצויר. היה המושא להערצה שלי כשהוא פרץ לליגה ממש פספוס של שחקן

  4. תודה רבה רון!
    שחקנים שנהיים שופטים נתפס אצלי כמשהו ממש מוזר.
    ז"א, אם יוצא לשופט לשפוט במשחק של קבוצתו לשעבר אז מאד סביר להניח שתהיה לו הטיה לטובתה (או לרעתה. תלוי בהיסטוריה שלו שם) גם אם לא באופן מודע.
    אפשר להתגבר על זה ע"י כך ששופט כזה לעולם לא ישובץ למשחקים של הקבוצות בהן שיחק אבל זה עדיין יכול להיות בעייתי מכיוון שלא בטוח שלא תהיה לו הטיה במשחקים של קבוצות יריבות אותן לא אהב/כיבד/העריך כשחקן. משהו כמו קאזינס שלא סובל את הקליפרס למשל.

  5. גראנט היל הוא האכזבה הגדולה ביותר מכולם לדעתי. כמובן שהפציעות היוו גורם מכריע אבל היכן שהוא אני מרגיש שזה גם היה אופיו הרך.

  6. גם הגיל של כארים בזכייתו בתואר של אותו הגמר, 38+חודשיים מינוס שבוע, הוא הגיל המבוגר ביותר של זוכה בתואר. וכן הגיל שבו זכה בתואר של העונה הסדירה האחרון שלו ב-80', 33 (יום הולדתו חל ב-16 באפריל שהיה באותה עונה שבועיים לאחר תחילת הפלייאוף), הוא המבוגר ביותר לזוכה בתואר.

    יש לציין שהסלטיקס הביסו את הלייקרס במשחק בראשון ב-34 הפרש ביום הזיכרון האמריקני במה שמכונה "טבח יום הזיכרון" כשלכארים משחק נפל. הלייקרס ניצחו במשחק השני בבוסטון בהצטינותו של כארים עם 30 נק' ושבעה-עשר כ"ח, ולא הפסידה בל"א.

  7. Joe Biden came up with an innitiation to enter his Super-Secret-BFF club (SSBFF, Bill Walton discovered the acronym):
    Joey welcomes those who he secretly calls "his bitches and hoes" to his club only after they have murdered their own father.

    latest entry:
    Yan.nick Noah

    1. נחמד. אני לגמרי לא בטוח שזה לא רק בשיקגו. לפחות בשניים מהמספרים אין לו תחרות כל כך גם בכל הליגה.

  8. לגבי הקבוצות המובילות ב-2008/9, המאזן של הסלטיקס נפגע מפציעתו של גארנט שנפצע במהלך עונה זו (אאל"ט לאחר 58 מש').

  9. רון תודה כרגיל עך הסיפורים (וכמובן גם למידן ועידו).

    רק תיקון קטן – היל לא היה השחקן הראשון שנבחר בסיבוב הראשון בדראפט. קדמו לו מספר שחקנים שהראשון בהם הוא חבר היכל התהילה סיד לוקמן מקולומביה (1939), שלדעתי עד היום נחשב לשחקן הפוטבול היהודי הטוב בהיסטוריה. הוא סיים את הקריירה עם 4 אליפויות והפך את שיקאגו ברס למעצמה של העשור.

  10. תודה רון (ועידו ומידן).
    אז אם אני מבין מהסיפור עם ג'ורדן והמספר על החולצה, בעצם ג'ורדן הוכיח את צדקתו של אנדרסן (כי הוא חזר עם 23 ורק אז "הפציץ")

כתיבת תגובה

סגירת תפריט