(התמונה שעתה מבזיקה בכל העולם החופשי)

אולי. אולי זה הקמבק הגדול בהיסטוריה של הספורט. יתווכחו על כך משך שנים על גבי שנים.

היה זה קמבק שאפילו טייגר וודס עצמו לא האמין שהוא ייתכן לפני פחות משנה כשחוליות עמוד שדרתו היו צריכות להתאחות מניתוח גב רביעי, והוא היה זקוק  לעזרת אח מטפל להתלבש ולנעול נעליו.

היה זה ניצחונו הראשון ב-5 שנים, והוא עשה זאת באטלנטה, בעיר בה שהיתי כחמישה קילומטרים מהמקום בו הכל קרה. היה זה ניצחונו ה-80 בטורנירי ה-PGA, רק 2 ניצחונות מאחורי בן הגן הגדול, אבל לפני ג'ק ניקלאוס וארני פלמר האלוהי.

מה שהלך שם בחור ה-18 הוא דבר שרק סרטון יכול לתאר. היתה זאת התפרצות ספונטנית של קהל שאתה רואה רק במשחקים המטורפים ביותר בכדורגל, כדורסל, פוטבול, ואפילו בייסבול.

אבל בגולף? המשחק העצור הזה לג'נטלמנים?

תנו מבט:

*

*

מאות. אולי אלפי צופים, שכחו מהחבלים העוצרים אותם בגבולות המותר והתפרצו ל-GREEN של החור ה-18 כי הם ידעו שהם עומדים לחזות באחד מרגעי הספורט הגדולים מכולם. רגע – ניצחון – שידברו עליו גם עוד מאה שנה.

גייל ואני היינו בדרכנו חזרה מאטלנטה, אבל כשאני שומע ברדיו של ESPN מה קרה בחור ה-17, יצאתי מיד ביציאה 166 – היציאה לפני אחרונה על גבול ג'ורג'יה ודרום קרולינה – כי ידעתי שעלי לראות את החגיגה.

זה לא היה גמור כי יתרון 5 חבטות של טייגר ירד בקצב מהיר לשתי חבטות, והוא יכול להרוס את עצמו בדרייב אחד גרוע.

נכנסנו במהירות ל-WENDY, מין מקדונלד רק עם המבורגרים יותר טובים ומה אני רואה? לפחות 30 איש עומדים לפני הטיווי התלויה מהתקרה. לא זכור לי אפילו מקרה אחד בספורט בו פטרונים של FAST FOOD נותנים מבט בטיווי. הפעם זה אחרת. הפעם ההיסטוריה מתהווה לנגד עינינו.

טייגר עשה את ה-PERFECT ENDING לחזרה שלו לטופ אחרי ארבעה ניתוחי גב מסובכים,  ניתוח ברך, סיבוכים וקשיים בחייו האישיים, ודעה הרווחת שהוא גמור. המילה היחידה שאני יכול לבחור לקמבק שלו היא AMAZING! וכמה מתאים היה שבן זוגו ליום האחרון של 'טורניר האלופים'  (Tour Championship)- אחד מטורנירי ה-PGA החשובים מכולם – יהיה לא אחר מרורי מקלרוי הצפון-אירי, הצעיר שאמור היה לרשת את טייגר וודס כגדול הגולפאים בעולם!

הסיבוב האחרון שלו – היום – היה הגרוע ביותר שלו בארבעת הימים (אחד מעל פאר ל-71) , אך המתח היה כנראה כזה אדיר שאפילו טייגר הגדול – ללא ספק אחד מחמשת הספורטאים הגדולים של העולם בעשרים השנים האחרונות – סבל מהמתח הבלתי אפשרי כשהוא מסיים בניצחון 2 חבטות לפני השני,  בילי הרשל. אני מדבר על עילוי ספורט בכיתה של מייקל ג'ורדן, רוג'ר פדרר, יוסיין בולט, פלויד מייוות'ר, תום בריידי, או מייקל פלפס – והרבה יגידו (כולל אני), שאולי מלבד ג'ורדן הוא השני.

כמובן שנשארתי עד הסוף לראותו מרים את שתי זרועותיו אל-על, התמונה שבוודאי הובזקה בכל העולם באותו רגע.

כשזה נגמר הוא אמר בקול שהוא ניסה שיישמע נורמלי, כי הוא ניסה לעצור את בכיו בכל כוחו:

"It was a grind out there," Woods said. "I loved every bit of it."

הניצחון היה כמו CORONATION חדש, כמו הכתרה חדשה של מלך הגולף של הזמן המודרני.  היה זה פאר 5, והוא חבט את החבטה השנייה בזהירות אבל היא נחתה ב-BUNKER החולי, אבל משם הוא הצליח לחבוט למרחק בטוח מהחור, כשהחבטה הרביעית מביאה אותו לכמה סנטימטרים מהחור. הוא מיהר להכניס את הכדור לחור כי הוא – ובוודאי מיליוני מעריציו – לא יכלו לסבול יותר את המתח.

בדרך לאוהל הסיום, שם כל גולפאי חייב להגיש את פנקס החבטות שלו (ואוי לך אם אתה עושה שגיאה – זה עולה לך בניצחון בטורניר הג'ינטלמי הזה), כל הגולפאים הגדולים עצרו אותו לחיבוק אמיתי. זאק ג'ונסון, ריקי פאולר, ג'סטין רוז, מקלרוי. כולם.

טייגר אמר: "הם יודעים טוב מכל אחד אחר מה עברתי."They knew what I was struggling with," Woods said. "It was special to see them."