התמונה מסבירה את סיום הערב של השחקן הסנסציוני  הזה

לכל שונאי לברון (בגלל שאין להם כל מושג על אישיותו, ואין לי חשק או סבלנות להסביר להם שהוא

אחד השחקנים החביבים והאנושיים בליגה), אולי התמונה הזאת המראה את לברון מברך את פול ג'ורג' אחרי

התרגיל שעשה עליו עם סל מהמם, תגרום להם לחשוב פעמיים לפני שהם מנבלים פיהם עליו ושופכים עליו זעמם 

רק בגלל שהם

לא יודעים עליו ועל אישיותו דבר. אני יודע, וכבר כתבתי על כך (על נדיבותו; יחסיו

עם אימו; נאמנותו לחברי כיתתו מהעממי

 ומחטיבת הביניים, ועוד). כמה שחקני-על בעולם אתם מכירים מכדורסל או כדורגל שיברכו ככה יריב שזה עתה

ממש קרע אותם לעיני איזה 300 מיליוני צופים ברחבי העולם?

*******************************************

אינדיאנה – קבוצה שלמעשה לארי בירד בנה – עשתה מה שבאה לעשות: גנבה ממיאמי את יתרון הבית שלה. הפייסרס היתה טובה יותר ממיאמי מתחילת המשחק ועד סופו, מלבד כמה דקות ברבע השלישי וכמה דקות ברבע הרביעי.

אינדיאנה נראתה נהדר: החמישייה שלה דרסה ממש את חמישיית מיאמי. הסברתי זאת במאמר לפני ארבעה ימים שהחמישייה של הפייקרס עליונה משמעותית על חמישיית מיאמי היט, ומה שינצח למיאמי את הסידרה הוא הספסל העדיף שלה. כמובן שמיד קופצים כמה חכמולוגים בתגובות להוכיח לי ש-"החמישייה של מיאמי היא הרבה יותר טובה אבל מיאמי תפסיד בגלל המאמן פרנק ווגל". טוב, לא אבזבז ולא אתייחס אפילו לשטות הזאת. הסברתי והסברתי שהגובה של אינדיאנה הוא בצורה כזאת משמעותית עולה על הגובה של מיאמי שאין מה לחזור על כך.

אבל כשהחמישייה על הפנים, וכשהספסל של מיאמי חלש ביותר מלבד כריס אנדרסון ב-13-14 דקות, וקצת נוריס קול, אז מיאמי נראית שבורה לחלוטין. למעשה, אין לי מושג כיצד היא הפסידה רק על 4!

רוי היברט הוכיח ללא ספק שהוא היום הסנטר הטוב בעולם, ואני לא אתפלא אם זאת לא הסיבה הראשית שמייק ששבסקי הסכים אתמול לאמן את נבחרת ארה"ב לאליפות העולם הבאה, ובאולימפיאדת ריו ב-2016, כי סוף-סוף יש לארה"ב סנטר גדול. אולי דווייט האווארד יהיה סנטר מחליף, אבל אני לא מאמין שזה יקרה עם כל הסנטרים הצעירים המגיעים, ואנדרו ביינום שיחזור לעונה הבאה בריא ושלם.

למיאמי לא היתה תשובה לענק הזה, 2.19 מ' שלפתע הפך לשחקן התקפה מסוכן ביותר, ומה שחשוב ביותר אצלו היא קליעת הפאולים שלו: 9 מ-10. נפלא ממש.

מיאמי נראתה קבוצה עלובה כשרק לברון נושא אותה על כתפיו. הקבוצה הזאת שרק לפני 6 שבועות דרסה כל קבוצה, והרוב בקליעות פרימטר ללא אח וריע בכל הליגה כשמריו צ'אלמרס, ריי אלן, שיין בטייה, מייק מילר, ונוריס קול מפציצים מכל הזוויות וכל הכיוונים במשחקים רבים שהדאונטאונים ניכנסו באחוז דיוק גבוה מהקליעות הרגילות, פתאום לא מוצאת את החור. הערב? 7 מ-22 מדאונטאון. מה זה, 30% וטיפונת עודף? כמובן שלהגנה של הפייסרס ישנה יד בדבר, אחרת ההיט היו זורקים 30 מדאונטאון. אבל ה-22 שניזרקו היו די חופשיות, ועדיין כמעט מאומה לא ניכנס. כתבתי כבר אחרי המשחק הראשון שלריי אלן ושיין בטייה ניגמר הסוס. הם עייפים מדי, ושרירי רגליהם לא תורמים מספיק, והשלשות לא ניכנסות. אז מה אריק ספואסטרה הזה נותן למייק מילר 3 דקןות דפוקות (בהם זרק לשלשה אחת, וקבר אותה!)? הוא לא זוכר מה מייק עשה לסאן אנטוניו? אז אולי ה-IQ של 135 שלו עוזר לו במתמטיקה (שהיה המייג'ור שלו בקולג'), אבל לא עוזר לו בנתינת צ'אנס לשחקנים הידועים שהם תמיד מתעלים במשחקים חשובים, ובראשם מייק מילר. כזה מילר היה באוניברסיטת פלורידה, וכזה הוא יכול היה להיות הערב לו ניתנה לו אפשרות. ומה עם ג'יימס ג'ונס שהיה אלוף השלשות לפני שנתיים? יותר גרוע מריי אלן ושיין בטייה לא יכול להיות, אז תן להם צ'אנס יא טמבל!

אינדיאנה וסאן אנטוניו הן שתי הקבוצות היחידות ב-NBA המשחקות "HELP-FREE DEFENSE", השיטה שדון נלסון היה הראשון לנסותה עם RUN TMC. בשיטת הגנה זאת אין 'סוויצ'ים' בפיק-אנד-רול או בחסימות. המגן חייב למצוא פתח ולהיכנס דרכו על מנת להישאר עם השחקן עליו הוא מגן. כדי לעשות זאת, אתה חייב שחקנים אתלטיים, חזקים מאד, ובעלי מוטות זרוע ארוכות. עם ג'ורג' היל, קווינסי סטפנסון, פול ג'ורג', דייויד ווסט, ורוי היברט, יש לו את הדרוש. זה עבד מצויין כל המשחק מלבד פעמיים ברבע השלישי והרביעי כשמגיני אינדיאנה החלו לפשל בשמירת האדם בפיק-אנד-רול ומיאמי ניצלה להוריד הפרש של 13 לרעתה עד 4 לטובתה. התפלאתי שווגל לא החליט לשנות את ההגנה להגנת 'סוויטש' רגילה, אך הוא ניצח את המשחק אז מה יש לי להתווכח?

הגבוה היחיד של מיאמי שיכול להתמודד איכשהו עם רוי היברט הוא כריס אנדרסון. אז כמה דקות הוא שיחק? 13. בהן קלע 2 מ-2 עם 3 ריבאונדים. אני יודע שהיו לו 5 פאולים, אז מה? אולי הוא היה מסוגל לשחק 35 דקות ללא פאול ששי? העובדה היא שספואלטרה לא הכניס אותו יותר, וניסה לשמור על היברט עם גמדים, ואת התוצאה כולנו יודעים.

לומר לכם את האמת? ממש לא יאומן שמיאמי הפסידה על 4 נקודות. אולי זה סימן טוב עבורה שבמשחק שהיא לא יכולה לשחק גרוע ממנו – כן, כן, אני יודע על ההגנה של הפייסרס, אבל כשכדורים ניכנסים הכל ניפתח וכשהם ממאנים להיכנס הכל ניסגר – היא היתה בעמדת נצחון עד שלברון המסכן איבד שני כדורים איומים בסוף. במסיבת העתונאים הוא לקח את כל האשמה עליו כגבר, אבל רציתי לצרוח לעברו, "יא טמבל! בלעדך היה 25 הפרש!".

וכאן אני מגיע לפול ג'ורג', ה-9'6 הזה שהפך העונה משחקן מחליף לדני גריינג'ר לסופרסטאר החדש של הליגה, כשעוד 2-3 משחקים כאלה יעלו אותו כיתה לכיתה של קווין דוראנט ולברון ג'יימס. יש לבחור הכל: גוף אתלטי נהדר; ניתור מצויין (זוכרים באליפות הדאנק ניתור מעל רוי היברט?), שליטה טובה מאד בכדור. כניסה מצויינת. קליעה מרחוק. יש לו הכל. כוכב-על נברא ממש לנגד עינינו, ותוכלו לספר לילדיכם "היינו שם כשפול ג'ורג' הפך משחקן טוב לכוכב!". כמובן שכולנו גם היינו במשחק הזה של 29 נק' ו-10 ריב' להיברט שייתן לו הרגשה שמעתה ועד סוף הקריירה, הוא הולך על 25 נקודות למשחק. רק לפני 3 חודשים משחק של 15 נקודות היה מקובל עליו. לא עוד. הוא עצמו הפך לכוכב, ומי שכינה אותו 'מטומטם' (אחד הגולשים כאן) לא יודע שהוא היה תלמיד מצטיין בג'ורג'טאון שסיים B.A ביחסים בינלאומיים (פוליטיקל סיינס), והתעקש לסיים את לימודיו לפני שיהפוך למקצועני, כשהוא יודע שכסופומור או ג'וניור לא היה לו את זה, והוא לא רצה להפוך לשחקן עם סטיגמה של 'ספסל'.

שני איבודי הכדור האומללים של לברון שמנעו נסיון לשוויון או נצחון היו סיום עצוב לערב נפלא של 36 נקודות, כשבחלקי משחק רבים נראה היה שזה כאילו משחק של שחקן אחד נגד אינדיאנה. כל שאר ארבעת שחקני מיאמי חששו לזרוק, להיכנס, או לנסות לעשות דבר אחד חיובי. כל מה שהם רצו לעשות זה לתת כדור ללברון ולחכות שהוא יעשה את העבודה עבורם.

זה לא יילך ככה. המצב הוא אחרי הכל 1-1, ובעונה שעברה זה היה יותר גרוע. ההבדל הגדול הוא שאינדיאנה היום טובה הרבה יותר, ומיאמי גרועה הרבה יותר. אינדיאנה עשתה מה שאנדרדוג עושים: מנסים לנצח אחד בחוץ. עתה כל הפרשר הוא על מיאמי. אבל מה שהפליא אותי עם האינדיאנה הזו הוא שכולם אמרו שהיא אנדרדוג. היא היחידה שלא הרגישה ככה, ולא שיחקה ככה!