אין דבר מבאס יותר בעולם (מלבד נצחון הלייקרס) מאשר לכתוב מאמר ארוך, מנומק, עם בדיחות וסיפורים ותמונות מיוחדות, ואז פתאום המאמר נעלם בגלל שמשהו מוזר קרה לוורדפרס, ועד עכשיו אני לא מבין מה קרה.

פשוט אין לי סבלנות להתחיל הכל מחדש, אז אכתוב בקיצור ולעניין, וללא קישקושים מיותרים.

הערב ב-9 ממפיס משחקת שוב נגד סאן אנטוניו ב-AT&T סנטר, משחק שהוא לא חובת-נצחון, אבל נצחון כמובן לא יזיק. יגידו לי, "אתה מטורף? לא ראית מה הספארס עשו להם במשחק הראשון?".

כמובן שראיתי, אבל ניתן לתקן את הכל, ובלי בעיות מיוחדות. הנה שלושה דברים שינצחו לגריזליז את המשחק הערב, אם אמנם ליונל מסוגל לקרוא עברית ולבצע את המלצותי. למעשה שתי המלצות, ודבר שלישי שיקרה על בטוח לדעתי.

הנה שלושת הדברים שיביאו נצחון לממפיס:

1. זאק רנדולף שיחזור להיות Z-BO שאנחנו מכירים!

זאק לא הצליח להירדם בלילה שאחרי המשחק. אין אדם בעולם המסוגל לבקר את זאק יותר מזאק עצמו. הוא אמר הבוקר לספורטסנטר שהלילה אחרי המשחק היה הלילה המתסכל ביותר בימי חייו. הוא נשאר ער כל הלילה. הוא נזכר במשחק הראשון של הפלייאוף בעונה שעברה בו קלע 35 עם 11 קררשים, וממפיס הנחילה לס.א את ההפסד הראשון, שמיד אחריו הגריזליז הציעו לו חוזה של 70 מיליון להארכת שהותו בממפיס ל-4 השנים נוספות. הוא נתן להם עונה מצויינת. אז מה קרה פתאום במשחק הראשון?

לא קרה כלום. זה היה ערב של פאנק. כל מה שזאק צריך לעשות הערב זה לחזור להיות זאק עם משחק של 25 נק' ו-12 עד 15 קרשים, ולקוות לתרומה רגילה ממארק גאסול. אבל עליו לעשות משהו שונה שקשור להצעתי השנייה: הוא חייב להסתדר עם הפיק-אנד-רול של טוני פרקר או מאנו ג'ינובלי רק בעצמו, ועם השומר האישי של אחד משניהם. אם טוני  מצליח להשתחרר משומרו, אז כל מה שעל זאק לעשות זה לחכות לזריקה של טוני (או מאנו) ולנסות לחוסמה, ללא פאולים. אם יש סל – יש סל. הגריזליז תוכל לחיות עם זה אם תעשה את שני הדברים האחרים שאני מציע.

ברוב המקרים היכולת המיוחדת של טוני ומאנו – שרק לדוויין ווייד ישנה, ואולי אפילו ביעילות גדולה יותר – להסתיר את כיוון הפיק-אנד-רול ימינה או שמאלה, היא שגורמת ליעילות הרבה של הכניסה לסל שלהם מהפיק. מייק קונלי (שהוא מגן טוב בהרבה מג'ראד ביילאס ואני סומך עליו יותר) יצליח להישאר איתם עם הכניסה. אם לא, אז זאק חייב להסתובב, לעשות צעד לכיוון הסל, ולחכות שהכדור יועף לכיוון הסל. אז תבוא החסימה. רק במקרים "בטוחים" לחלוטין אני מציע שזאק יסתובב, ינוע עם טוני (או מאנו) ויקשה עליהם את הזריקה. אבל שוב – מבלי נסיון מוגזם מדי לחסום אותם באחד-על-אחד כי הזיברות, במשחק ביתי, יחסלו אותו עם שני פאולים כבר ברבע הראשון. אז כל מה שעליו לעשות זה להקשות עליהם את הזריקה, במקום נסיון לחסום אותה. שוב – החסימה תבוא רק כלפי הכדור עצמו, אחרי שכבר עזב את יד השחקן שעושה את ה-ROLL. מה יקרה ב-4 מ-5 פעמים?  טוני או מאנו WILL KICK THE BALL OUT לאחד משחקני הפרימטר, כפי שעשו שוב ושוב במשחק הראשון, ושחקני הפרימטר צלפו שלשות באין מפריע. כאן באה ההמלצה השנייה:

2. ממפיס חייבת לשחק אישית כפי שמלמדים במכון וינגייט

אני חזיתי הבוקר בהקלטה חוזרת של המשחק הראשון בנסיון לקלוט מה גרם לספארס לקלוע שלשות בחופשיות כזאת. ההתבוננות גילתה דבר פשוט מאד: בשעה שטוני פרקר או מאנו ג'ינובלי מכדררים עם שפת גוף ומצב המצביעים ללא ספק על חדירה לסל ע"י הטעייה פשוטה, או 'פיק-אנד-רול' עם הטוב ביותר בביזנס בזה, טים דנקן, או דיאו היעיל בפיק-אנד-רול (או ספליטר הלומד ומשתפר), כל מגיני הפרימטר האחרים – טיישון פרינץ, ג'ראד ביילס, קווינסי פונדקסטר, או טוני אלן – מכווצים ומצמצמים את אזור הצבע כך שהכניסה של פרקר או מאנו תהיה אל תוך מערבולת של אנשים. אז מה קורה? דני גרין עומד חופשי לחלוטין בפינה אחת; קאווי ליאונרד עומד חופשי בפינה שנייה, וה-X-FACTOR הגדול ביותר של הספארס בינתיים, מאט בונר, עומד 'בצד החלש' של מלבן הפרימטר מאחורה. שלושה אומני דאונטאון עומדים חופשיים לחלוטין כי שומריהם האישיים זנחו אותם בנסיון להגנה קבוצתית להקשות על החודר בפיק-אנד-רול, או בעצמו. ואז אין טובים כטוני וכמאנו TO KICK כדור חד ומדוייק לאחד מהשלושה, ואז הדאונטאון שלהם חופשי כאילו כל הברוקרים עזבו את וול-סטריט, והזריקה לסל במדיסון סקוור גארדן היא חופשייה לחלוטין.

המסוכן מכולם בינתיים הוא מאט בונר, שכשהוא משחק, הספארס קולעים יותר מ- 5 נקודות  (105.2 נק') על כל 100 פוזשיונס, מאשר בלעדיו (99.8). למה? כי הג'ינג'י הזה, הנראה כמו איזה פאור פורוורד מקיבוץ גבעת ברנר בליגה א', הוא מין טווינר עם קליעה רצחנית מה-3, אבל גם גבוה מספיק לחסל אותך תחת הסל. הוא למעשה יכול לקבוע בצורת משחקו עם הספארס משחקת 'סמול בול' אם הוא על הפרימטר, או 'ביג בול', אם הוא מחליט לשחק פאור פורוורד תחת הסל.

מה שכל זה אומר הוא שהגריזליז ייתנו לעצמם צ'אנס הרבה יותצר גדול לחיות עם רעל אחד – פרקר (או מישהו אחר) חודר, אבל כל שחקני הפרימטר נשאריעם עם שומרים צמודים – מאשר עם רעל שני: להזניח את הפרימטרים, ולעזור ביצירת פקק תנועה תחת הסל למנוע מפרקר לקלוע.

זאת אומרת שהיום הגריזליז חייבים לשמור אישית של האולד-סקול: אתה נשאר עם האיש שלך, יבוא מבול ומיים גבוהים. אל תסתכל בכלל על טוני פרקר – מה יש להסתכל על הצרפתי המכוער והשעיר הזה? – ותישאר עם גרין, ליאונרד, ניל, בונר, או מי שלא יהיה. אני מבטיח – לא מציע, אלא מבטיח – שיפור מיידי לגריזליז, ומשחק חדש לספארס שהם לא יהיו מוכנים לו.

תראו כיצד ההגנה המצומקת של ממפיס משאירה שחקני פרימטר חופשיים כערבות הנגב!

3. שינוי מיידי בחמישייה

טיישון פרינץ הוא איטריה ענקית בגובה 9'6 (2.09 מ') המשחק סמול פורוורד פסיבי מדי, חלש מדי, וקל מדי. אין כל דינמיות ואגרסיביות במשחקו. אתה יכול להיות גם 2.20, אבל אם אתה משחק 95% מהזמן בפרימטר, ולא מסוגל לקחת ריבאונד בהגנה או בהתקפה גם אם חייך תלויים בכך, אתה יכול לקחת את כל הסנטימטרים בללו ולהכניסם לטוסיק של הפלח. במילים אחרות, השחקן הזה הוא A WAIST! בזבוז. ויש לי חדשה לכל הגולשים שהיללו את משחק ההגנה שלו: הוא לא היה מסוגל לשמור על ג'ניפר רובינסון מה-WNBA, ה-8'6 של נשות פיניקס.

בקיצור, הוא חלש בהתקפה ובהגנה, וחובה להחליפו מיד בשחקן דינמי, אגרסיבי, וקלע טוב ממנו – קווינסי פונדקסטר. הוא בעל גוף ואתלטיות כמו גרין וליאונרד (הוא 1.97 מ' של שרירים, ומעט מאד שומן!), והוא יכול לתת זיג על כל זאג של גרין או ליאונרד. כשמאט בונר ייכנס, טוני אלן יחסל אותו לחלוטין, אפילו שחסרים לו 3-4 אינטשים נגד הג'ינג'י.

שלושה דברים פשוטים. אחד ייעשה אוטומטית הערב: זאק יהיה שוב Z-BO. ושני הדברים האחרים? לוקח בדיוק 20 שניות להודיע באסיפםת הקבוצה שפונדקסטר עולה במקום טיישון, ולהסביר למה, ולומר לטיישון שהוא 'השחקן ה-6' החדש של הקבוצה. ושמירה אישית רגילה? כולם שיחקו ככה בילדים ובנוער. לא צריך שום הסבר כאן. רק המילים הללו: "כל אחד אחראי אישית על האדם שלו. כל נקודה שלו היא נקודת חובה ישירה נגד המגן! אין 'הגנה קבוצתית ואין בטיח. רק שמירה אישית, כפי שלמדתם ב-AAA!".

ואז יש סכוי ל-1-1 הערב!