פלייאוף 2013-טייק 15: Redemption For All?/ יובל עוז

פלייאוף 2013-טייק 15: Redemption For All?

Posted on מאי 19, 2013by 

ניו יורק ניקס סיימו את העונה שלהם. יש שיגידו שזה היה מוקדם מהצפוי, הרי הניקס הגיעו עם יתרון ביתיות לסדרה מול אינדיאנה ועם השחקן הטוב ביותר בסדרה, נתון שבאופן קונסיסטנטי היה אמור לתת יתרון מסוים לניקס. אבל מצד שני, יש שיגידו שהעונה הזו נגמרה בדיוק איפה שהייתה אמורה להיגמר, מול קבוצה שיודעת לנצל את החולשות של הניקס ולצמצם את היתרונות שלהם. פתאום כולם נזכרים שקבוצות המבוססות על קליעה לא הצליחו לאורך השנים בפוסט-סיזון, ולפתע כולם זורקים את משוואת השחקן הטוב ביותר מנצח סדרה לפח, לאור הכשלון של כריס פול וקווין דוראנט העונה.

ועדיין, משהו בהדחה של הניקס הוא שונה מההדחה של שיקאגו או של אוקלהומה או של גולדן סטייט, מכיוון שהסדרה הזו הייתה יותר תלויה בניקס מאשר בפייסרס. בעוד שיקאגו חיה על זמן שאול מול מיאמי, קווין דוראנט נכנע למכונה של ממפיס וגולדן סטייט התקשתה לעמוד בקצב ובנסיון של הספרס, הניקס היו היוזמים בסדרה מול אינדיאנה. כל עוד הניקס הצליחו להפעיל את השיטה שלהם, זה נראה הכי קל בעולם. פתאום אימאן שומפארט דפק כמה שלשות, פתאום מלו קולע כמה ג'אמפרים, כמה מובים של ריימונד פלטון והניקס יוצאים עם ה-W. אינדיאנה הייתה מגיבה. היא הייתה המגיבה הכי טובה והכי מהירה שיש לליגה להציע, אבל עדיין מגיבה. מי שהיה צריך הוכחה לכך, קיבל אותה במהלך הכי גדול של הסדרה. חסימה אדירה של רוי היברט על כרמלו אנתוני.

תמונהלא הופיע. ג'יי.אר סמית'

אז מהי בעצם הסיבה שהניקס לא הצליחו להפעיל את השיטה? כמובן שההגנה של אינדיאנה עשתה את עבודתה נאמנה, ואפשר להתלונן על כך שמייק וודסון חלם בהקיץ עם השימוש יתר בג'ייסון קיד והחוסר קרדיט לכריס קופלנד, אבל בסופו של דבר, הניקס לא קיבלו תפוקה בסדרה הזו, וכמעט לאורך רוב הפלייאוף הזה, מהשחקן השני הכי טוב שלהם, ג'יי.אר סמית'. 13.5 נק' ב-29% מהשדה, 23% מחוץ לקשת, 5 ריב' ו-1.3 אס' בכמעט 32 דקות לערב זאת ממש לא תפוקה של סייד קיק בקבוצה עם יומרות.

הדבר הכי מוזר, בעיניי, בכל הסיפור של ג'יי.אר. סמית' בפלייאוף הזה הוא שהנו-שואו שלו לא מפתיע אותנו. אפשר להגיד שאפילו חיכינו לו. סמית' הוא כמו הילד הרע שפעם תלו בו ציפיות, אבל מהר מאוד התייאשו ממנו. ופתאום, במהלך העונה הרגילה, הילד הרע הפך לטוב, פתאום הוא נתן לנו סיבות להאמין בו. רחמנא לצלן, הוא אפילו זכה להכרה מהליגה על הרדמפשיין שהוא עשה לעצמו. ובפלייאוף? הוא עבר רגרסיה, חזר לירות לעצמו ברגל והוכיח שרדמפשיין זה אובר-רייטד. במובן הזה, ג'יי.אר הוא הקלישאה הגדולה ביותר בספר.

אבל סמית' הוא לא ממש קלישאה. הוא פשוט לא מובן. סמית', בעיני עצמו, הוא שחקן גדול. אולי. אבל אין ספק שמדובר בעוף מוזר בליגה. הוא שחקן שקשה להבין איך הראש שלו עובד, הוא לא צפוי, ועם זאת המהלך שלו עם הסטפ-בק והפייד-אווי הוא הכי צפוי על המגרש. אני, אישית, רואה המון קווי דמיון בינו לבין ג'סי פינקמן, סוחר הסמים השפל והאדיר מסדרת המופת "שובר שורות". כמו פינקמן, סמית' משתוקק להוכיח את עצמו בעיני כולם, ורואה את עצמו כשחקן מוביל ורציני בשמי הליגה. אבל אצל פינקמן תמיד משהו מסתבך, תמיד כשהוא מגיע לשיא כלשהו, מיד מגיע שפל חסר תקדים. פתאום כמה ימים אחרי שעשה עסקה של 70,000 דולר, הוא מאבד הכל וישן בקרוואן שלו עם מסכת אב"כ כדי לא להיחנק מהגזים הרעילים שהוא מבשל שם. ההתרסקות של סמית' מאולימפוס השחקן השישי לגהנום הפלייאוף שעבר עליו היא התרסקות דומה. התרסקות צפויה מראש.

תמונהג'סי פינקמן. הגרסא הטלוויזיונית של ג'יי.אר סמית'

כי גם סמית' וגם פינקמן הם אנשים שלמרות האמונה ביכולת שלהם, מתקשים להתמודד עם חוסר הצלחה. בכל פעם שפינקמן נתקל בקושי, הוא פונה לוולטר ווייט, הכוכב הראשי של הסדרה, שיחשוב על תוכנית גאונית שתחלץ אותו מהצרה. כך גם סמית', שסבל מבעיות תפקוד על המגרש עוד בסדרה מול בוסטון, לא באמת לקח אחריות (בניגוד למה שאמר אחרי גיים 5 מול אינדיאנה) ונצפה מבלה עם ריהאנה באחד המועדונים בניו יורק, וכך רק החמיר את המצב. הכי רחוק שיש מכוכב ראשי.

ומה עכשיו לסמית'? אם היינו מדברים לפני שבועיים, סמית' היה בדרכו לחתום על עסקת חייו. קבוצות כמו דטרויט או פילדלפיה היו שמחות להפקיד בידיו את מיטב מזומניהם ביחד עם הכדור בהתקפה, אבל מומנטום הוא דבר אכזרי, וכעת רוח המזומנים נושבת הרחק מג'יי.אר סמית'. קשה לראות קבוצה נותנת לו חוזה גדול ותפקיד משמעותי לאור החולשה שלו בחודש האחרון, ואולי גם הוא הרגיש בכך, ולכן אמר לאחר ההפסד בגיים 6 שהוא רוצה להמשיך בניקס ואפילו לפרוש כשחקן המועדון.

אם כבר אנחנו מדברים על העתיד, העונה הבאה היא העונה בה סמית' יעצב לעצמו את הקריירה. כל מה שהיה עד עכשיו היה רק הפריוויו. מהעונות הבוסריות בניו אורלינס, דרך התסכול ובזבוז הפוטנציאל בדנבר, שנמשך בגלות בליגה הסינית אחרי השביתה ועד החזרה למרכז הבמה העונה בניקס. כעת, הקריירה של סמית' מתחילה באמת. בעונה הבאה כבר יהיו ממנו ציפיות, כיאה למי שכבר אינו דג קטן. ועכשיו מגיעה השאלה, להישאר בניקס או להמשיך הלאה?

תמונהאפשר לסמוך עליו בכלל?

בקטע הזה קשה לסמוך על השיפוט של סמית' שייקח אותו למקום שיהפוך אותו לשחקן כדורסל שלם יותר. קשה לסמוך על מישהו שהציע בטוויטר למישהי "לקבל את הצינור" שידע לבחור את הבחירה השפויה וההגיונית שתעשה טוב גם לקריירה שלו ולא רק לחשבון הבנק. ובבחירה הספציפית הזו, כשקשה לדעת גם מהי הקבוצה ההגיונית והשפויה, הבחירה הופכת לעוד יותר קשה. לטעמי, כדאי לו להישאר בניקס. הניקס נתנו לו את הבמה כשהוא עדיין היה על תקן הד-קייס מאכזב, ושיטת הבידודים של מייק וודסון מתאימה לו כמו כפפה ליד. בין אם יעשה זאת בחוזה הנוכחי שלו או בחוזה חדש, סמית' צריך להישאר בתפוח הגדול, גם כדי לכפר על הפלייאוף הנורא שלו העונה, ולהוכיח לכולנו, שלמרות הכל, רדמפשיין זה לא אובר-רייטד.

יכול מאוד להיות שהגורל של סמית' ושל הניקס קשור אחד בשני. לסמית' יש מספיק כשרון כדי להפוך לסייד-קיק אמיתי לצד כרמלו ולממש את פנטזיית הקונטנדריות של ניו יורק (ביחד עם שיפור מבפנים של אימאן שומפארט), ומצד שני, יש לו מנגנון הרס עצמי גדול מספיק כדי להפוך לאגדה אורבנית בשמי התפוח הגדול. בעונה הבאה נגלה לאיזה צד נוטה כף המאזניים, וכך נדע יותר טוב מה צופן העתיד של סמית'.

 באדיבות

מנחם לס

בעל האתר, ומנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 13 תגובות

  1. אז זהו שאני לא מבין אותו. אם הוא בקטע הקשוח מה עושה ישו ואמא שלו על החזה שלו. אם הוא בקטע האומנותי אז הקעקועים שלו פשוט מכוערים.
    בכלל אני לא מבין את אלה שמקעקעים ציור קטן מלא פרטים שממילא מסתכלים על הקעקועים מרחוק ואז רןאים כתם צבע.

    בכל אופן עם ג'יי אר לא הבין מה הקטע עם הקעועים ויש לו כאלה על כל הגוף אז גם אין סיכוי שיבין מה המאמן רוצה ממנו.

    בקשר לקבוצה הבאה שלו זה הכל תלוי בסוכן שלו

  2. לדעתי הוא פשוט חזר למימדים הרגלילם שלו,הוא יכול להיות כלי נשק טוב מהספסל שיהיו ימים שהוא יהיה חם בטירוף ויהיו ימים שלא,הוא לבטח לא יכול לשמש כשחקן השני הכי טוב בקבצה שלו.אפרופו יובל אהבתי את ההשוואה לפינקמן רק בדבר אחד אני לא מסכים אמנם הוא סוחר סמים אבל הוא לא שפל והוא יותר הדמות הטראגית של הסדרה שוויט התחמן מתחמן אותו כל פעם מחדש ואני כבר לא יכול לחכות ל8 פרקים האחרונים של העונה 🙂

  3. יובל תודה מעניין ויפה כרגיל. גם אני ראיתי רק שתי עונות. נדמה לי שהניקס פישלו בגדול גם בהגנה, לא? ובריבאונד. קופלנד עדיף בהרבה על סמית. כמו שאשך טמיר אמר, לכדורסל הזה של הניקס יש תקרת זכוכית נמוכה, היריב צופה את מה שתעשה וברוב ההתקפות של בידוד 4 שומרים של היריבה נחים וסוגרים לריבאונד. אתה לא יכול להיות תלוי ביום של שחקן כדי לנצח משחק. היה צפוי שבפלייאוף יהיה קשה יותר.
    אבל נטרלת והחלשת את יתר הסגל שלך כל השנה על מזבח ההשתוללות ההתקפית הזאת. והכי גרוע זה שהם לא שומרים טוב, לא מלו ולא סמית. הניקס לא קרובים להיות קונטנדרים ובסוף השנה הסגנון המביש הזה הצליח לנטרל ולהחליש גם את פלטון שהוא רכז טוב. אצל אינדיאנה לעומת זאת הכל בשליטה, כדור הולך פנימה, זז מיד ליד. לא ברור למה אנשים חשבו שאפשר לעלות לגמר המזרח (אפילו שהוא חלש מאוד) בעזרת ג'אמפשוטים. מיש טיפה מבין לא קנה את זה אף פעם. במערב יש לפחות חמש קבוצות שהיו מנצחות את ניו יורק בסדרה. סמית לדעתי הגיע לטופ שלו, הוא לא נראה לי טיפוס שישחק בצורה מבוקרת וחכמה יותר בעתיד, אבל אולי אני טועה. לי קשה מאוד לצפות בניקס משחקים. שחקנים אדירים, מיליונרים, שפשוט מביישים את המקצוע. עד עכשיו לא ברור לי איך אפשר לשחק כ"כ טיפש כשיש לך אנשים כמו פריג'יוני וקיד בקבוצה. האם הם באמת חשבו שרק הכשרון ייקח אותם לגמר המזרח? חוסר הבנה מביך. יש לי ילדים בני 15 בקבוצה שמבינים טוב יותר איך משחקים כדורסל יעיל. למלו בכלל חסרה קשיחות ובגרות. סיפור עצוב, אבל התקשורת אוהבת לנפח דברים סתם. לא היה שם שום סיפור מעניין מלכתחילה. אני אפילו חושד שהם הצליחו לדכא את צ'נדלר עם הכדורסל האנוכי והטיפש שלהם. חראם, הוא שחקן אדיר ולדעתי לאופי שלהם (מלו וסמית) יש קשר ישיר לירידה ביכולתו. מה שכן, הם בנו סגל נהדר אבל היה חוסר מזל עם הפציעות. אם ראשיד או קמבי היו נשארים בחיים יכול להיות שהסדרה הייתה מתפתחת אחרת. עדיין, כדורסל מעורר קבס מבחינתי. יום טוב.

    1. אוקלהומה שנה שעברה עשתה הרבה בזכות כישרון נטו(נכון יותר גדול מהניקס) הניקס יכלו לעבור את אינדי עם סמית היה חם וקצת מזל אבל היו הופכים לאבק מול מיאמי .הכדורסל שלהם היה עלוב וחסר כליצירתיות.
      ג.ר אידיוט כישרון יש.אבל הוא אידיוט!! רק GM חסר שכל יביא תיידים לאידיוט כזה .ומה עוד שכל הכישרון שלו לא מגיע לרמות כאלה ששוונ להמר על אידיוט כזה.

  4. למרות שהסדרה של גי אר סמית היתה אחת המביכות אי פעם (דרך אגב, ריאנה צייצה שהוא יצא לפני כל משחקי הבית לבלות , ולא רק אחרי בוסטון,גם כן ספורטאי וגם כן חברה טובה) את הסדרה הזאת הם הפסידו על שני דברים – שלטון מוחלט של היברט על צנדלר , ובעיקר ההתבטלות המוחלטת של וודסון מול ווגל. אני ממש לא מסכים שהניקס היו היוזמים. ליזום זה לדעת לשנות שיטה כשלא הולך, ולדעת ללכת עם אנשים שיש להם ביצים (קופלנד).
    אני מאד מקווה שהניקס הולכים בכיוון של קופלנד ו׳ שמפארט ולא בכיוון של גי אר.

    1. כי מטייסון צ׳נדלר לא מצפים לקלוע בהתקפה.
      והבעיות שהיברט עשה לו, עד כמה שזה לא מתקבל על הניקס, זה עוד יחסית בסדר.

  5. לא ציפתי מהניקס לעבור את אינדי.
    בבארקט שלי בצד המזרחי קלעתי בול עם העולות. רק שבסיבוב הראשון הימרתי אינדיאנה בסוויפ על אטלנטה ושיקגו ב-6. הפרש מצטבר של כולה 3 משחקים.
    אבל במערב….. אני מאשים את ווסטברוק בתוצאות שלי.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט