הדרים טים של הופס/MBK

בעקבות סדרת הפוסטים הנפלאה של מנחם ובעקבות הארה שכתב רועי נחה עליי הרוח והחלטתי לחבור למקלדת ולהוציא פוסט קיץ קליל

אז ללא הקדמה מוקדמת נעבור לצוות האימון

מאמן ראשי

צ'אק דיילי הלא הוא הדוק לס האגדי ,האיש שהצליח לחבר את הבד בויז עם כמות ההד קייסס הגדולה בהיסטוריה לכדי קבוצת כדורסל מנצחת. הוא קלאסה של אדם וכמו דיילי לא זכה להערכה הראוייה. בשבילנו מנחם הוא חתן פרס ישראל,פוליצר וסוקולוב גם יחד. חשבת על פיל ג'קסון ? ריילי ? אורבך ? תחשבו דיילי הוא אגדי ולא פחות מכל אחד אחד

עוזרי מאמן 

לני וויקלנס – הלא הוא מולי שלנו !!! שקט נחבא אל הכלים ומדי פעם מזכיר לכולם שהוא היה אחלה שחקן למרות שאף אחד כבר לא זוכר. מקפיד לעבוד עם הצערים על קליעה מחצי מרחק וטעויות בדקדוק. הגנה והגייה נכונה.

מייק ששבסקי – כמו רועי ווינברג מי האמין שהוא היה  שם וכבר בגיל 14 ? יד ימינו של הדוק שכבר היום אפשר להזכירו בנשימה אחת. למד מהדוק כל תרגיל אפשרי בספר ,יושב וחושב כדורסל עם עוזי בימין ופלנליט בשמאל.

פי גיי קרליסימו – הלא הוא עבדכם הנאמן אם בי גיי . מבין לא מעט אבל מביא את הסעיף עם גישה מעצבנת נטולת קלילות ,מתייחס לכדורסל מאוד ברצינות על חשבון החיים הטובים. כמו קרליסימו נחנק בידי הבן הממזר של סטוקטון( ספירוול ) שעשה לו אמבוש עם גלירי( דומינק ווילקינס)  ואחיו המיסתורי והפחות מוכר ( ג'ארלד). עקבותיו נעלמו קצת וכיום הוא מתאושש עם דלי של קנטקי פרייד צ'יקן.

ונעבור ל 12 המופלאים !!!

מס 4 בפסים והכוכבים שמעון ! הלא הוא כריסטיאן ליינטר.

מה ??? מי??? אתם בטח שואלים את עצמכם איך לעזאזל הוא הגיע לדרים טים ? ליגת המקצוענים של הופס ? שמעון כמו לייטנר שהגיע מליגת המכללות הגיע להופס היישר מדה באזר. הוא זכה ליחס מאוד עוין של חבריו לקבוצה שהיו מנוסים ממנו אבל לייטנר המשיך להשתדל ולעשות כל אימת שהדוק רצה ממנו.

לייטנר כמו שמעון זכה להמון קריאות בוז גם בדראפט 92 כשנבחר אחרי שאק ( אשך תמיר המקורי ) ואלונזו מורנינג ( עגל ) שלא נבחרו לנבחרת.

מס 5 האדמירל !!! אפלטון שכטר הידוע יותר בכינוי דוויד רובינסון

עם 4 שנים בחיל הים ועם עבודה מאתגרת במצולות אפלטון שלנו נעים הליכות. כמו רובינסון הוא יסתום כל חור בהגנה ( בעיקר בפריוויו של רביעי )

כמו האדמירל ועל אף יכולתו הגבוהה לעיתים בבלוג החי הוא משמש מטרה ונכנס לצד הלא מחמיא של הפוסטר

אשך טמיר המקורי סוגר חשבון עם האדמירל ,בלוג חי פלייאוף 2016

מס 6 דובי הלא הוא פטרייייייייייייק יואינג ! האיש שניסה יותר מכל אחד אחר הוא מסקר תמיד אבל לצערו הקבוצה טובה עד לגמר ! שם יש משחק אחד בלבד ותפקידו במשחק הסתיים וטים דובי מודחת אחר כבוד.

דובי יחד עם קבוצותו נותן עונה רגילה אדירה ומשמש חונך לצעירים ( תומר שאנן הלא הוא ג'ון סטארק שאפילו לא נבחר בדראפט) יחד עם מייסון ואוקלי הקשוחים ( ניר לווין ועומר מזיג ) בסיקורי הבוקר המהירים שלו.

גם כשהיה פצוע הח'ברה הצעירים ( בעיקר תומר) עמדו במעמסה וסיפקו את הסחורה במה שקרוי -אפקט שו ? בי דובי

מס 7 לג'נד יאיר כלומר לארי כלומר יאיר זעפרני ! מאסטרו על המגרש ומחוצה לו עושה טובה כשהוא על המגרש אבל כשהוא שם ! עם חיוך ערמומי מתחת לשפם הוא מביא 300% למקלדת.יאיר כמו לארי ניחן בגאונות שלא ניתן להסביר.

הוא חזק בכל אספקט של המשחק כולל פריוויס,דיומא,כדורסל וכדורסל ישראלי ועוד ….

מס 8 – סקוטי פיפן הלא הוא גיא רוזן. משמש משענת למס 9 האגדי. הם הצמד מהגדולים בתולדות האתר. גיא שחלקו בתארים מוצנע בשל אופייו הצנוע אבל בל נשכח שמדובר באחד ממגיני המגבעת הגדולים על המקלדת.

שיטתו – להגיב ולכתוש נחשבת בעייני רבין ( ורבים ) כאחת משיטות ההגנה הטובות בהיסטוריה

מס 9 מייקל דדי ג'ורדן. הצמד דדי גיא הוא מהצמדים הצמודים באתר. לא נשכח את ויכוחיהם התמידים על מגבלות תקרת השכר.

דדי כמו מייקל מכונה אלהים ולא אהוב במיוחד על קרמר שסולד מה שהוא לא בוסטון

דדי נחשב סוג של קונצזוס עם ידעיתיו בתחום ההופס אך תמיד יהיה מי שיחלוק על כך וידחוף את לברון ( בדרך כלל בוני )

דדי רגיז מאוד ומקפיד שלא לקרוא את שמו לשווא.

מס 10 קלייד דרקסלר הלא הוא רון טחן שלנו

בזבז את זמנו בוואלה ספורט ( פורטלנד ) וכשעבר להופס שם נראה כוחו האמיתי עם דאנקים וריחופים מעולם אחר בדף הפייסבוק של האתר.

נחשב מטובי ה SG בכל הזמנים לצד וויד וקובי ( הלא הם סער ברעם ועידן עופר )

מס 11 + 12 הצמד שאי אפשר להפריד בינהם פאקו וסטוקטון או מלון וגילור 

למרות המשבצת הנידחת על מפת ארה"ב הפכו את עינייני ד'יוטה לאחת הקבוצות הדגולות בליגה.

ראויים ללא ספק להכנס לנבחרת החלומות עם תרומה בלתי פוסקת לכל מה שהוא לא כדורסל

מס 13 כריס מולין. איך לא הוא דור בלוך הרוויח את מקומו ביושר על שנים של עבודה קשה ודיוק למטרה

היה חלק מצוות המסקרים המיתולוגי שי אבן צור ויונתן שגב שכמו RUN TMC התפרקו בסופו של יום

מס 14 צ'ארלס ברצ'יק חי וקיים !

כמו הגוואטר של גיבורו ברצ'יק מקפיד להפגין נוכחות מוגברת בצבע ומוסיף המון צבע

ברצ'יק לא יהסס להביע את דעתו בכל נושא וכפי שהוכיח במפגש הופס 2017 הוא קיבל את כרס הבירות שלו בזכות ולא בחסד

מס 15 – טוב נו זה היה קל מידי – מגיק חיים של מומי הלא הוא מומי חיים של סילבי

יש בהחלט טעם להרמת גבה מה שחקן שלמעשה פרש עושה בנבחרת ?? אבל כשהאופציה היא אייזה תומאס ( הלא הוא סומסום ) שסיכסוכים שלו עם רוב חברי הנבחרת הדירה אותו מברצלונה,הבחירה במג'יק נראית הגיונית.

כמו גיברו שנאלץ לפרוש בגלל נגיף ה HIV מומי שלנו פרש בגלל נגיף ה MBK מה שאומר שצריך להיות זהיר עם פרגיות.

חיים של מומי לא מקפיד להיות חכם בשמש ולשים כובע(ון)

מנחם לס

בעל האתר ועורך ראשי

לפוסט הזה יש 49 תגובות

  1. במקרה אתמול בלילה ראיתי את תחילת משחקם נגד גרמניה בברצלונה 92.
    כריס מאלין ודרקסלר גברים לעניין, יואינג לא בפוקוס.

  2. חח גדול.

    האדמירל זה לגמרי אפלטון-הכי מדוייק

    פאקו ומתן זה ללא ספק סטוקטון ומלון. מתן לגמר ה"דוור" עם הדיומא היומי ופאקו מפנקר אותו באס'.

    מייקל זה רק הדוקטור M או שהדוקטור הוא הדוקטור?

    כל קשר ביני לעמדת הסנטר מקרי בהחלט, הפוסט היחידי שעשיתי בחיי היה על הבן שלי בן ה-3 בקרוב, לגמרי לגמרי רכז. איזייה תומאס או איברסון היה קרוב יותר אבל הם לא היו חלק מהדרים טים 🙂

    אם כבר דדי עם הגובה שלו זה לייטנר נראה לי חתיכת שחקן פוסט.

    1. היי, האפי, אל בעיני עצמך, לא סגרנו שאתה מגיע רק פעם בשנה להצפה אחת גדולה ואז נעלם?
      קודם כל, שמח שנעלבת, סומסום (או איך שאתה רוצה להיקרא היום. אולי תלך על שם החיבה שנתנו לך חבריך הטובים – "מי?"), ושאתה קורא אדוק של תגובותיי. זה אומר שיש לפחות אחד. בגלל שאתה כל כך מעריץ, הנה חתימה:
      Ljos
      (אני מרשה לך למכור את החתימה באיביי)

      אני חושב שאני דווקא יותר רוזי רואיז. ממבט ראשון מה שאני עושה נראה מרשים, אבל בבדיקה נרחבת אפשר לראות שבעצם קפצתי על רכבת תחתית ודילגתי לסוף כשהדבר היחיד הקרוב לתוכן אמיתי שיש בריצת המרתון הזו שלי היא הדברים שקראתי בעיתון בדרך (על מי אני עובד, אני קורא רק שלטי פרסומות).

      להתראות עלי דיה, מקווה לא לראות אותך בשנה הקרובה.

  3. ענק מידן, איך לא חשבו על זה לפני?!
    אתה אשף בניבונים קטנים שמשקפים את האיש
    עוזי בימין ופלנלית בשמאל
    דדי רגיז מאוד
    🙂

    1. מנחם אני חושב שאתה בכלל צריך לקבל את תואר הפלח ע"ש פופוביץ'
      (ולא בגלל גידול העיזות) . לא עושה חשבון ואומר את מה שעל לבך .
      ומנהל פה יפה את מקבץ האולסטארים בכתיבה שאספת פה…
      אפילו שלא היה בכיוון של לאמן את הדרים טים ב-92

  4. מה עם כמה תמונות עסיסיות של צדיקות וחסודות. תבקש ממומי לחבר את הדרים הבא.
    הרעיון יפה גם הביצוע.

  5. מעולה MBK, ממש קישורים מוצלחים.
    אהבתי את זעפרני לג'נד – שניהם מיוחדים עוד יותר מאשר הם טובים (והם טובים מאד!). משהון באופי שמטביע חותם יחודי.

  6. אני לא מכל מה שלא סלטיקס, אך כן סולד מיהודים אכולי שנאה עצמית למסורת של עמם ולבני עמם שמאמינים במסורת הזו. יהודחם כאלו שיחסם לדת היהודית ולשומרי תורה ומצוות אינו שונה משוהאי היהודים והיהדות בכל הדורות, אין לו חלק בעם הזה ובארץ הזו. לא בשביל זה צריך את מדינת העם היהודי, לא בשביל להמשיך את האידיאולוגיה האנטישמית במדינת העם היהודי, לא בשביל יהודים שיתמכו באלו שרוצים להשמידנו (הם פחות יותר אותם אלו האנטי דתיים הנ"ל).

    1. בעניין היחס לאמונה הדתית, הנה ראיות שאין לדעה החילונית האנטי דמוקרטית ובפרט ללהט"בים האנטי דמוקרטים בעלות על ההשקפה ואף אין להשקפתם כל קשר למה שאמתי ונכון וטבעי:
      https://www.inn.co.il/News/News.aspx/379881
      https://www.giluydaat.co.il/2018/409/files/basic-html/page8.html

      1. סריקה של תוכן הקישור הקודם:
        https://www.giluydaat.co.il/2018/409/mobile/index.html

        וכך גם בהשקפת העולם הכללית אין לחילוניות בעלות על ההשרפההצדינה וגם אין לה אמת, ובעניין ענייני צניעות ושירות משותף, התנהגות הצבא היא פגיעה בחיילים ערכיים ומוסריים שבאים לתרום מעצמם למען העם והמדיהומוכנים גם למסור את נפשם בעבור עמם ומדינתם והצבא מתנכל להם ואף פועל בניגוד להנחיות שסוכמו עימם:
        https://www.inn.co.il/News/News.aspx/380325

  7. תוכן הקישור הראשון שהבאתי:

    ממשיך לשמור על התורה ועל ההלכה הוא צדיק גדול ויש לו זכות עצומה.
    עם זאת יש הרבה מה לעשות במישור הנפשי והטיפולי כדי לעזור לאדם כזה להתמודד עם הנטייה שלו, ויש אין-ספור סיפורים על כאלו שהצליחו לעבור תהליך שבסופו נישאו לבת זוג מתוך רצון, משיכה ואהבה והקימו משפחה וילדים
    האם אצל כולם ה'טיפול' הזה עוזר?
    לא. יש מי שייאלצו להתמודד בגבורה עם מצבם, אך עם כל הצער וההזדהות עם כאבם לא נוכל בגלל זה למחוק אות אחת מהתורה או לעקם את ההלכה.
    ומה בנוגע ל'זכות להורות'?
    זהו מושג מומצא שאין לו בסיס ערכי או פילוסופי. אפשר להבין שיש לאדם 'צורך' ו'רצון' להביא ילדים שימשיכו אותו. אצל רחל אימנו רואים עד כמה הצורך הזה חזק ומשמעותי. אבל אין 'זכות' שמחייבת אותנו לאפשר לכל המעוניין 'לקבל' ילד. בפרט שאם משתמשים בשיח של 'זכויות', עד שדואגים לזכויות הגבר הבוגר אולי נדאג לפני כן לזכות של ילד שמגיע לו אימא שתאהב אותו ותגדל אותו? (מוזמנת לחפש בגוגל: 'מחקר חדש: ילדים לזוגות חד-מיניים סובלים יותר ומצליחים פחות'). אולי גם נדאג לזכויות של אותן נשים פונדקאיות, שמגיעות בדרך כלל משכבות מצוקה ומעמד כלכלי נחות ונאלצות למכור את גופן ואת רחמן לגבר מבוסס כלכלית, כדי שרגע אחרי הלידה ייקחו מהן את התינוק שגדל בתוכן ולא יראו אותו לעולמים? האם ידעת שברוב מדינות אירופה הליך הפונדקאות אסור לגמרי על פי חוק ונחשב פסול מבחינה מוסרית כ"סחר
    באיברים", "שעבוד נשים" ו"סחר בתינוקות"?!
    זה חדש לי לגמרי מה שאתה אומר. בשבועות האחרונים צפיתי בהמון תוכניות טלוויזיה ורדיו (חופש, אתה יודע… ) ולא שמעתי כמעט קולות שמתנגדים למחאת הלהט"ב. בסך הכול זה נשמע הדבר הכי מוסרי והוגן. כאילו יש פה
    עוול נורא שכולם מתעוררים סוף-סוף לתקן, ולי לא נעים להישאר בצד…
    תיארת מצוין את שטיפת המוח החד-צדדית שבחודש האחרון ממש שברה שיאים. פשוט מדהים איך מי שמתיימר להיות 'נאור' ו'ליברלי' דורס ומוחק את עמדת הצד האחר (שהיא העמדה שרוב האנושות התרבותית החזיקה אלפי שנים), ומציגה אותו כ'חשוך', 'פרימיטיבי' ו'הומופוב מתועב'. בקמפיין האחרון התרחשו פעולות סחיטה על הגבול הפלילי, שבהן איימו על ראשי ח ָברֹות שאם לא יצאו בהכרזה פומבית שהם מגבים את מחאת הלהט"ב ונמנעים מלקזז שכר לעובדיהם ששבתו בגללה, יוקיעו אותם כחשוכים ויעשו להם ביוש. תוכניות אירוח בטלוויזיה מילאו פאנלים שלמים באנשים שמביעים בדיוק את אותה עמדה ומשרדי יח"צנות השתמשו בכל האמצעים והמניפולציות כדי להבליט צד אחד ולהשתיק ולהשחיר כל מי שסובר אחרת. 'חופש הדיבור' מבחינתם הוא לדבר בדיוק כמוהם, ו'חופש
    הדעות' הוא הזכות לחשוב כמותם.
    תראי, קרן, לּו עסק מצעד הגאווה רק בהגנה על זכויות היסוד של הלהט"בים היה אפשר לנהל דיון. אבל כשהוא הופך למצעד זימה דורסני שבא לרסק את מושג המשפחה בישראל ולמחוץ את כל מי שמעז לחשוב אחרת,
    ודאי שאין לאדם מוסרי ודתי מה לחפש שם.
    ומה תגיד לנער או לנערה דתיים שאומרים לך שהם נמשכים לבני מינם?
    אציע להם להתקשר להתייעצות אישית ואנונימית עם הקו של "עצת נפש" (02-6541899, ימים ב-ה בערב), שמתמחה בעניין. באופן כללי אֹו ַמר שאחד הנזקים של פסטיבל הגאווה ושל שטיפת המוח התקשורתית המתלווה אליו הוא הבלבול והנזק שנגרמים לאין-ספור צעירים ובני נוער שבונים את זהותם, והחשיפה הזאת מכניסה להם לראש דמיונות שווא ורעיונות כזב. הרבה נערים ונערות שהיו יכולים יום אחד לבנות זוגיות מלאת אהבה עם בן המין השני מתחילים פתאום להתבלבל: "רגע אחד, אולי גם אני כזה? ומה זה אומר עליי?" חוסר ניסיון בתחום המיני בצירוף תחושות עמומות של משיכה בתוספת דחיפה
    makshivim.org.il :וברשת
    הרב יוני לביא – ארגון 'קהלים' ומנהל מוקד 'חברים מקשיבים'
    היי הרב. קוראים לי קרן, ואני בחורה דתית בת 17. התקשרה אליי הרגע חברה טובה והציעה שאבוא איתה הערב להפגנה בתל אביב נגד חוק הפונדקאות ובעד הזכויות של כל אחד להיות הֹו ֶרה בלי
    קשר לנטייה המינית שלו. מה דעתך? כדאי ללכת? את מתכוונת למחאת הלהט"ב?
    כן, הם המארגנים, ואני יודעת שלפי התורה אסור להיות הומו , אבל חושבת שהם צודקים בטענה שלכל אחד מגיע להיות אב או אם. תראה איך בתורה רחל אימנו אמרה לבעלה שאם אין לה ילדים היא עוד שנייה מתה (משהו כזה… עבר קצת זמן מהבגרות בתנ"ך ). אנחנו חיים במדינה דמוקרטית ולכל אחד יש זכויות, ולא הוגן לקפח
    מספר ענק כזה של אנשים ולשלול מהם את הזכות לילדים.
    מצוין שאת שואלת, קרן, כי למרבה הצער רוב האנשים נסחפים אחר קמפיין הלהט"ב הדורסני והתעמולה הכוחנית והשקרית ששולטת בשיח התקשורת. עצוב מאוד שבנושא חשוב כל כך רוב הציבור לא מבין בכלל מה עומד על הפרק ואם אפשר לחשוב אחרת
    מהקולות הצעקניים שהשתלטו על המיקרופונים ועל המסכים.
    מצטערת, הרב, אנ'לא מבינה על מה אתה מדבר…
    זו בדיוק הבעיה! אסביר: לאורך כל ההיסטוריה היה ברור לבני אדם, בכל התרבויות ובכל הדתות, שמשפחה פירושה אבא, אימא וילדים. כולם ידעו שכדי שילד יגדל בצורה בריאה ונורמלית הוא זקוק גם לצד של האבא, עם האופי והסגנון הגברי שהוא מביא איתו אל הבית, וגם לצד של האימא, עם הטבע המיוחד והמופלא שהיא מביאה לתוך הקן המשפחתי.
    סליחה שאני מתפרצת, הרב, אבל מה לעשות שלא תמיד זה ככה. לפעמים בגלל תאונה או מחלה אחד מבני הזוג איננו והשני נאלץ להמשיך בלעדיו . האם זו לא משפחה יותר?!
    מה שתיארת הוא טרגדיה. משפחה שחלק ממנה איננו עוד אכן תיאלץ להמשיך הלאה במצב החסר ולעשות כמיטב יכולתה, אבל זה לא מגדיר מחדש את המושג משפחה! שימי לב, קרן, שגם הטבע עצמו 'צועק' בצורה הכי ברורה ונחרצת שזוגיות היא דווקא בין גבר לאישה: רק כך אפשר להביא חיים לעולם ולהמשיך את הקיום האנושי. כל הצורות האחרות הן עקרות, מסורסות ואין להן עתיד. נאמר זאת כך: לּו כל האנושות הייתה להט"בית, בתוך דור אחד היא הייתה משמידה את עצמה, ולא היה נותר לאנושות זכר פשוט כי לא היה דור המשך…
    או-קיי, אבל מה לעשות שהיום יש הרבה אנשים שיש להם נטייה חזקה לבני המין שלהם. מה אתה רוצה, למחוק אותם? להתעלם מהם? לחסל אותם?
    חס וחלילה! התורה איננה מתכחשת למציאות ולא באה להכחיד נטיות של אנשים. התורה היא המצפן שמכוון אותנו איך להתנהג וכיצד להתייחס למציאות הנתונה. ייתכן שאדם נולד עם נטייה שמושכת אותו לבני מינו בדיוק כמו שייתכן שאדם נולד עם נטייה לדבר לשון הרע (או לכעוס או לחמוד או לקנא. בטח יצא לך להכיר פעם אנשים כאלה…). התורה לא באה לאסור את עצם קיום הנטייה (שלפעמים אינה תלויה באדם כלל אלא נובעת מגורמים מּו ַלדים וכן מהשפעות חברתיות ותרבותיות ומחוויות שאדם עבר בחייו), אלא
    את המימוש שלה! מעבר לכך התורה נותנת לנו קנה מידה מוחלט ועולם ערכים ואמיתות, כמו למשל מהי משפחה (=אבא ואימא, גבר ואישה).
    סבבה, אבל מה יעשה אדם שאצלו הנטייה שונה? גם אם ירצה מאוד הוא לא יוכל להתחתן עם אישה ולהוליד ילדים..

    1. זה נקטע הנה המלא:
      < האם להצטרף למחאת הלהט"ב? לשאלות בני נוער בכל הנושאים "חברים מקשיבים" בכל ערב, טל' 1599-5000-54
      אם הוא אדם שמאמין באלוקים ונאמן לתורה הוא באמת ניצב בפני ניסיון גדול, ומחובתנו לגלות כלפיו אמפתיה ורגישות ולסייע לו ככל יכולתנו. כמובן, אסור להעליב אותו, לזלזל בו או לכנות אותו 'סוטה'. אדרבה, מי שבנתונים כאלה
      ממשיך לשמור על התורה ועל ההלכה הוא צדיק גדול ויש לו זכות עצומה.
      עם זאת יש הרבה מה לעשות במישור הנפשי והטיפולי כדי לעזור לאדם כזה להתמודד עם הנטייה שלו, ויש אין-ספור סיפורים על כאלו שהצליחו לעבור תהליך שבסופו נישאו לבת זוג מתוך רצון, משיכה ואהבה והקימו משפחה וילדים
      האם אצל כולם ה'טיפול' הזה עוזר?
      לא. יש מי שייאלצו להתמודד בגבורה עם מצבם, אך עם כל הצער וההזדהות עם כאבם לא נוכל בגלל זה למחוק אות אחת מהתורה או לעקם את ההלכה.
      ומה בנוגע ל'זכות להורות'?
      זהו מושג מומצא שאין לו בסיס ערכי או פילוסופי. אפשר להבין שיש לאדם 'צורך' ו'רצון' להביא ילדים שימשיכו אותו. אצל רחל אימנו רואים עד כמה הצורך הזה חזק ומשמעותי. אבל אין 'זכות' שמחייבת אותנו לאפשר לכל המעוניין 'לקבל' ילד. בפרט שאם משתמשים בשיח של 'זכויות', עד שדואגים לזכויות הגבר הבוגר אולי נדאג לפני כן לזכות של ילד שמגיע לו אימא שתאהב אותו ותגדל אותו? (מוזמנת לחפש בגוגל: 'מחקר חדש: ילדים לזוגות חד-מיניים סובלים יותר ומצליחים פחות'). אולי גם נדאג לזכויות של אותן נשים פונדקאיות, שמגיעות בדרך כלל משכבות מצוקה ומעמד כלכלי נחות ונאלצות למכור את גופן ואת רחמן לגבר מבוסס כלכלית, כדי שרגע אחרי הלידה ייקחו מהן את התינוק שגדל בתוכן ולא יראו אותו לעולמים? האם ידעת שברוב מדינות אירופה הליך הפונדקאות אסור לגמרי על פי חוק ונחשב פסול מבחינה מוסרית כ"סחר
      באיברים", "שעבוד נשים" ו"סחר בתינוקות"?!
      זה חדש לי לגמרי מה שאתה אומר. בשבועות האחרונים צפיתי בהמון תוכניות טלוויזיה ורדיו (חופש, אתה יודע… ) ולא שמעתי כמעט קולות שמתנגדים למחאת הלהט"ב. בסך הכול זה נשמע הדבר הכי מוסרי והוגן. כאילו יש פה
      עוול נורא שכולם מתעוררים סוף-סוף לתקן, ולי לא נעים להישאר בצד…
      תיארת מצוין את שטיפת המוח החד-צדדית שבחודש האחרון ממש שברה שיאים. פשוט מדהים איך מי שמתיימר להיות 'נאור' ו'ליברלי' דורס ומוחק את עמדת הצד האחר (שהיא העמדה שרוב האנושות התרבותית החזיקה אלפי שנים), ומציגה אותו כ'חשוך', 'פרימיטיבי' ו'הומופוב מתועב'. בקמפיין האחרון התרחשו פעולות סחיטה על הגבול הפלילי, שבהן איימו על ראשי ח ָברֹות שאם לא יצאו בהכרזה פומבית שהם מגבים את מחאת הלהט"ב ונמנעים מלקזז שכר לעובדיהם ששבתו בגללה, יוקיעו אותם כחשוכים ויעשו להם ביוש. תוכניות אירוח בטלוויזיה מילאו פאנלים שלמים באנשים שמביעים בדיוק את אותה עמדה ומשרדי יח"צנות השתמשו בכל האמצעים והמניפולציות כדי להבליט צד אחד ולהשתיק ולהשחיר כל מי שסובר אחרת. 'חופש הדיבור' מבחינתם הוא לדבר בדיוק כמוהם, ו'חופש
      הדעות' הוא הזכות לחשוב כמותם.
      תראי, קרן, לּו עסק מצעד הגאווה רק בהגנה על זכויות היסוד של הלהט"בים היה אפשר לנהל דיון. אבל כשהוא הופך למצעד זימה דורסני שבא לרסק את מושג המשפחה בישראל ולמחוץ את כל מי שמעז לחשוב אחרת,
      ודאי שאין לאדם מוסרי ודתי מה לחפש שם.
      ומה תגיד לנער או לנערה דתיים שאומרים לך שהם נמשכים לבני מינם?
      אציע להם להתקשר להתייעצות אישית ואנונימית עם הקו של "עצת נפש" (02-6541899, ימים ב-ה בערב), שמתמחה בעניין. באופן כללי אֹו ַמר שאחד הנזקים של פסטיבל הגאווה ושל שטיפת המוח התקשורתית המתלווה אליו הוא הבלבול והנזק שנגרמים לאין-ספור צעירים ובני נוער שבונים את זהותם, והחשיפה הזאת מכניסה להם לראש דמיונות שווא ורעיונות כזב. הרבה נערים ונערות שהיו יכולים יום אחד לבנות זוגיות מלאת אהבה עם בן המין השני מתחילים פתאום להתבלבל: "רגע אחד, אולי גם אני כזה? ומה זה אומר עליי?" חוסר ניסיון בתחום המיני בצירוף תחושות עמומות של משיכה בתוספת דחיפה
      makshivim.org.il :וברשת
      הרב יוני לביא – ארגון 'קהלים' ומנהל מוקד 'חברים מקשיבים'
      היי הרב. קוראים לי קרן, ואני בחורה דתית בת 17. התקשרה אליי הרגע חברה טובה והציעה שאבוא איתה הערב להפגנה בתל אביב נגד חוק הפונדקאות ובעד הזכויות של כל אחד להיות הֹו ֶרה בלי
      קשר לנטייה המינית שלו. מה דעתך? כדאי ללכת? את מתכוונת למחאת הלהט"ב?
      כן, הם המארגנים, ואני יודעת שלפי התורה אסור להיות הומו , אבל חושבת שהם צודקים בטענה שלכל אחד מגיע להיות אב או אם. תראה איך בתורה רחל אימנו אמרה לבעלה שאם אין לה ילדים היא עוד שנייה מתה (משהו כזה… עבר קצת זמן מהבגרות בתנ"ך ). אנחנו חיים במדינה דמוקרטית ולכל אחד יש זכויות, ולא הוגן לקפח
      מספר ענק כזה של אנשים ולשלול מהם את הזכות לילדים.
      מצוין שאת שואלת, קרן, כי למרבה הצער רוב האנשים נסחפים אחר קמפיין הלהט"ב הדורסני והתעמולה הכוחנית והשקרית ששולטת בשיח התקשורת. עצוב מאוד שבנושא חשוב כל כך רוב הציבור לא מבין בכלל מה עומד על הפרק ואם אפשר לחשוב אחרת
      מהקולות הצעקניים שהשתלטו על המיקרופונים ועל המסכים.
      מצטערת, הרב, אנ'לא מבינה על מה אתה מדבר…
      זו בדיוק הבעיה! אסביר: לאורך כל ההיסטוריה היה ברור לבני אדם, בכל התרבויות ובכל הדתות, שמשפחה פירושה אבא, אימא וילדים. כולם ידעו שכדי שילד יגדל בצורה בריאה ונורמלית הוא זקוק גם לצד של האבא, עם האופי והסגנון הגברי שהוא מביא איתו אל הבית, וגם לצד של האימא, עם הטבע המיוחד והמופלא שהיא מביאה לתוך הקן המשפחתי.
      סליחה שאני מתפרצת, הרב, אבל מה לעשות שלא תמיד זה ככה. לפעמים בגלל תאונה או מחלה אחד מבני הזוג איננו והשני נאלץ להמשיך בלעדיו . האם זו לא משפחה יותר?!
      מה שתיארת הוא טרגדיה. משפחה שחלק ממנה איננו עוד אכן תיאלץ להמשיך הלאה במצב החסר ולעשות כמיטב יכולתה, אבל זה לא מגדיר מחדש את המושג משפחה! שימי לב, קרן, שגם הטבע עצמו 'צועק' בצורה הכי ברורה ונחרצת שזוגיות היא דווקא בין גבר לאישה: רק כך אפשר להביא חיים לעולם ולהמשיך את הקיום האנושי. כל הצורות האחרות הן עקרות, מסורסות ואין להן עתיד. נאמר זאת כך: לּו כל האנושות הייתה להט"בית, בתוך דור אחד היא הייתה משמידה את עצמה, ולא היה נותר לאנושות זכר פשוט כי לא היה דור המשך…
      או-קיי, אבל מה לעשות שהיום יש הרבה אנשים שיש להם נטייה חזקה לבני המין שלהם. מה אתה רוצה, למחוק אותם? להתעלם מהם? לחסל אותם?
      חס וחלילה! התורה איננה מתכחשת למציאות ולא באה להכחיד נטיות של אנשים. התורה היא המצפן שמכוון אותנו איך להתנהג וכיצד להתייחס למציאות הנתונה. ייתכן שאדם נולד עם נטייה שמושכת אותו לבני מינו בדיוק כמו שייתכן שאדם נולד עם נטייה לדבר לשון הרע (או לכעוס או לחמוד או לקנא. בטח יצא לך להכיר פעם אנשים כאלה…). התורה לא באה לאסור את עצם קיום הנטייה (שלפעמים אינה תלויה באדם כלל אלא נובעת מגורמים מּו ַלדים וכן מהשפעות חברתיות ותרבותיות ומחוויות שאדם עבר בחייו), אלא
      את המימוש שלה! מעבר לכך התורה נותנת לנו קנה מידה מוחלט ועולם ערכים ואמיתות, כמו למשל מהי משפחה (=אבא ואימא, גבר ואישה).
      סבבה, אבל מה יעשה אדם שאצלו הנטייה שונה? גם אם ירצה מאוד הוא לא יוכל להתחתן עם אישה ולהוליד ילדים…
      של הטרנד ה'גאה' יוצרים אדמה חרוכה ובלבול שקשה לצאת ממנו.

  8. זה הקישור הראשון והקודם היה השני:
    עשרות הרבניות שחתמו השבוע על העצומה לחיזוק התא המשפחתי, מול סערות הלהט"ב שמסרבות לגווע, לא ציפו לתגובות החריפות להן זכה המהלך, במיוחד לאור הנוסח המרוכך והעדין עליו הקפידו בניסוח העצומה.

    חברי התא הגאה במוסד האקדמי בו מלמדות חלק מהרבניות החתומות, יצאו במתקפה חסרת תקדים כנגדן ופנו להנהלת המוסד בדרישה לפיטוריהן. במכתב ששיגרו חברי התא הגאה נאמר: "הובא לידיעתנו כי רבניות מהמוסד חתמו על גילוי דעת הומופובי, משפיל ומכעיס". עוד נכתב: "המכתב הזה הוא לא פחות מאקט של בריונות מחרידה כלפי קהילה שרק רוצה לחיות את חייה ללא פחד מהומופוביה ושנאת האחר שנודפים ממכתב זה".

    תגובת התא הגאה והאיום בפיטורין מהמוסד, היו שיאו של שיח לוהט שגררה אחריה העצומה ברשתות החברתיות ועוד. גילוי הדעת עצמו היה צעד ראשון מסוגו, כאשר דווקא נשים – רבניות, נשות חינוך, ראשות אולפנה ועוד, יוצאות באמירה ציבורית ערכית-תורנית מהצד השמרני של המפה. כשישים החותמות יצאו בקריאה לחזק את "התא המשפחתי הטבעי", כהגדרתן. "תורת ישראל מלמדת אותנו באופן חד משמעי מהי משפחה. ברית נישואין בין גבר ואישה, שיזכו בעז"ה גם לילדים", נכתב בעצומה, "זו המשפחה ואין בלתה".

    עוד צוין בגילוי הדעת כי "מתוך התורה אנו מצווים לאהוב כל אחד מישראל ולחוש שותפות ואחווה גם כלפי אלו שמתמודדים עם קשיים בתחום זהותם המינית. אולם אף על פי כן, אין מקום לטשטש את האיסור החמור והעיוות שבמתן לגיטימציה למשפחה חדשה". בין החותמות נכללות עשרות רבניות מובילות, וביניהן: הרבניות נחמה אריאל, טובה אליהו, נעמי שפירא, ועוד. החותמות מהוות קואליציה רחבה של רבניות מהמגזר הדתי-לאומי, המייצגות תפיסות עולם שונות וגילאים שונים.

    "אסור לתמוך במשפחה המסורתית?"

    יוזמות העצומה, הרבנית ד"ר לאה ויזל, הרבנית ד"ר שולמית בן שעיה, ד"ר מרב (טובול) כהנא והרבנית עידית שילה נדהמו מעוצמת התגובות. בשיחה עם 'בשבע' הן מציינות כי דווקא בשל כך התחדדה אצלן נחיצות הצעד שנקטו.

    "בשנים האחרונות הקולות המושמעים בתוך התנועות הליברליות והפמיניסטיות הם קיצוניים, קולות פוסט מודרניים וסופר רדיקליים, קולות שמפרקים זהויות, זהות של עם, זהות של משפחה וזהות של מגדר", מסבירה הרבנית ד"ר לאה ויזל. "תמיד אמרתי שאני דתיה פמיניסטית, אבל קודם כל דתייה ומחויבת להלכה. בשנים האחרונות אין במרחב הציבורי קול תורני-נשי שמביע עמדה חד משמעית על מה שהיה טריוויאלי לגמרי. לתורה יש דגם מאוד מסוים של מה זו משפחה ולמה צריך לשאוף. אם המציאות מזמנת התמודדויות ומורכבויות זה עניין פרטי שמצריך אמפתיה נקודתית, אבל זה לא אומר שהאמירה הבסיסית – מה זו משפחה ולמה אנחנו מחנכים – לא צריכה להיות ברורה. מה אמרנו?", מתקשה הרבנית ויזל להשלים עם הסערה שחולל מכתבה. "אין פה חידוש. השינוי הוא שאמירה כזאת בכלל מרימה גבה אצל חלק מהאנשים. בעיניי החידוש הוא בכך ששישים רבניות מביעות אמירה בעלת תוקף במגרש שאינו מוכר להן. זה בפני עצמו בעל ערך. אמירה מאוזנת ומתחשבת ממקום שרוצה לתרום לשיח".

    היו שחשו שאתן מבקרות אותם.

    "לא יצאנו בהסתה נגד אף אחד. כל אחד יחיה איך שהוא בוחר. אני רוצה לייצג את הקול האותנטי שלי ולא להרגיש תחת מתקפה של משטרת המחשבות. אני מאמינה שזה קול שחשוב שיישמע, קול לא מתלהם אבל ברור". ויזל משתפת שעוד טרם פרסום המכתב עלו בה חששות. "בגלל שזה נושא רגיש ומתוך רצון לא לעשות חילול ה' ולא לפגוע בלי כוונה – מאוד חששתי איך זה ייצא. אני לא חיה בוואקום. אני יודעת שדעות שמרניות ונאמנות למסורת הן שנויות במחלוקת ברמה של סתימת פיות. אבל הרגשנו אחריות כלפי מי שמעניין אותו מה שאנחנו אומרות. לא באנו לרדוף חס וחלילה אף אחד. אנחנו אומרות מה ההשקפה הנכונה בעינינו בנושא משפחה. מרגע שזה פורסם ויצא משליטתנו – הייתי בלחץ איך זה יתקבל".

    התגובות הנסערות העלו בך ספקות לגבי ההחלטה לפרסם?

    "להיפך. אני שמחה שהוצאנו את זה כי אני רואה שזה לא טריוויאלי. ראיתי נשים שהיססו ולא חתמו איתנו למרות שהזדהו עם המסר, ראיתי אנשים שחוששים להביע את דעתם. גם לי אמרו 'בשביל מה את עושה את זה', 'זה לא חכם', 'זה יכול לפגוע בקידום המקצועי שלך בעתיד, לא חבל?'. אבל יש שלב שאת אומרת לעצמך שלשם שמיים ולשם האמת צריך לעשות מעשה. יש לי תורה שהיא מבחינתי אמת. יש לי ערכים שהם לא יחסיים. זה משהו שהם צריכים לקבל, שיש אנשים שחיים עם סט ערכים ומכופפים את עצמם לערכים ולא את הערכים לעצמם", אומרת ויזל.

    "אני מוכנה שיתווכחו איתי, אבל אני כואבת שלא נותנים לקול הזה להישמע. למה להביע תמיכה במשפחה המסורתית כדגם אידיאלי, עקרוני, לכתחילי – זו עמדה לא לגיטימית?", היא תמהה. "גם בקרב הדתיים עצמם אני שומעת דעות של 'בשביל מה?' ו'זאת טעות'. מה אמרנו שם?! אולי בעבר הרחוק הלהט"בים הרגישו מותקפים ובסכנה, אבל אני לא חושבת שיש עליהם איום היום. אז למה החשש הגדול מלומר שזה לא מה שהתורה ממליצה עליו?".

    לדעתך הם לא זכאים להקים משפחה כפי שהם רוצים?

    "הם מדברים על הזכות להורות, אבל אני לא חייבת להכיר בזכות הזו. אם יש דרך להיות הורים בדרך הטבע אז סבבה, אבל אם לא – אני חושבת שבפונדקאות יש המון שאלות אתיות. מותר לי לחשוב שפונדקאות זה פתרון טוב למקרים של בעיות רפואיות ספציפיות ולא למקרים אחרים. למה זה לא דיון לגיטימי?".

    הרבנית ויזל מסבירה כי הרעיון לפרסום המכתב נבע מתחושה של לקיחת אחריות: "ראינו שיש שתיקה רועמת, ואמירה תורנית-נשית שמביעה עמדה פוזיטיבית לא מושמעת במרחב הציבורי. אין בזה שום אינטרס אישי. בשביל מה אנחנו צריכות את כאב הראש הזה? אבל כנשות תורה יש לנו אחריות לאמירה ברורה במרחב מבולבל המקעקע כל מסגרת של זהות. כמובן לצד זה, אמפתיה ורגישות לפרט. בני נוער צעירים שמעצבים את עצמם ואת זהותם שומעים רק קולות צעקניים של מצעדי הגאווה. כיום האמיתות הבסיסיות האלו נעדרות. זו לא חוכמה להמשיך לשתוק. זאת לא אופציה יותר", היא מבהירה.

    גם הנוער התורני מבולבל

    הרבנית ד"ר שולמית בן שעיה, גם היא מיוזמות המכתב, נתקלת במסגרת עבודתה החינוכית וכיועצת הלכה בשלל אתגרים גם בתחום זה. "אני עוסקת בעניינים שבצניעות לבני נוער, בחדרי מורים ולמבוגרים. נפגשתי לא מעט בהתמודדויות אמתיות גם בעולם הלהט"בי, ולא רק. המשבר בעולם המשפחה הוא משהו שאני חיה אותו יומם וליל. דווקא מתוך כך התחושה המאוד חזקה אצלי היא שהגיע הזמן לא רק לגלות אמפתיה, אהבה, הכלה והבנה, שאת זה אני עושה 98% מזמני, אלא לצאת באמירות ברורות של מה זאת בכלל משפחה. הסערה בעקבות פרסום המכתב רק שיקפה את זה. בעיניי הדבר המדהים שקרה זה שהצטרפו אלינו בזמן קצר לא מעט רבניות ונשות הלכה וחינוך בכירות. אני לא זוכרת התאגדות כזאת".

    מה בעצם רציתן במכתב הזה?

    "להחזיר את השפיות למושג המקודש שנקרא משפחה. מה שהיה הבסיס עד לפני לא הרבה שנים וכיום התפרק. בעיניי זה שבר שאנחנו משלמים עליו מחיר כבד מנשוא, כי הנוער שלנו שגדל בתוך הבלבול הזה מבחינתו כבר לא יודע. אני שומעת מנוער נפלא ונהדר ותורני אמירות כמו 'ואם הוא נמשך אליו, אז מה הבעיה? ומי זה הרב שיגיד לו מה זה טוב?'. יש פירוק של המוסד הזה. ביקשנו להחזיר את האמירה הצלולה והברורה. במקביל, יש המון מקום לאהבה אמיתית, לעזרה לאלו שמתמודדים. בכלל אין פה שאלה. אבל אנחנו לא יכולים בשם קבוצה מתמודדת לערער על אושיות היסוד", היא מדגישה.

    לא חששת שזו אמירה שמוציאה מחוץ למחנה חלק מהעם?

    "אני לא מוציאה מהמחנה, אבל כמסר תורני-חינוכי אני רוצה שיהיה ברור מה עולם הערכים שלנו. אני מסכימה שזה מורכב. זה לא קל בכלל. ברור שכאשר אתה יוצא באמירה כזאת זה דורש התמודדות. הרבה יותר קל לטשטש דברים, אבל אז אתה יוצר נזק חינוכי ותורני".

    אחרי הפרסום היו שהאשימו אתכן בעוינות לקהילת הלהט"בים ובהומופוביה.

    "האמירה שלנו לא התמקדה בכלל בעולם הלהט"בי. האמירה שלנו התכוונה להתמקד בלכתחילה ההלכתית, האנושית, המוסרית. זה הטבע האנושי, כמו שהקב"ה ברא את העולם. יש זכר ונקבה ורק שניהם ביחד קרויים אדם. זאת האמירה המרכזית שלנו. כמובן שכהשלכה מזה קיימת התמודדות לא פשוטה עם המציאויות שהן בדיעבד. בין השאר עם אדם שמתמודד עם נטייתו הלהט"בית, וגם עם אנשים שלא הצליחו להקים את משפחותיהם מכל סיבה אחרת. זו לא הומופוביה", היא מבהירה.

    למה בחרתן לצאת לציבור הכללי ולא להתמקד באמירה פנים מגזרית?

    "הרגשנו צורך להשמיע גם במרחב הציבורי הכלל ישראלי אמירות תורניות ברורות ומזוקקות על ערך המשפחה. עם ישראל לא זכאי לשמוע דברים פשוטים ונכונים?", היא שואלת. "מעבר לכך, האמירה הזאת חייבת להיות מכוונת לנוער. דווקא מהסערה והתגובות שקיבלנו, כולל מאנשי חינוך, אני חושבת שאנחנו צריכים לעשות בדק בית גם בתוך עולם המבוגרים. האם לנו בכלל ברור מה עולם הערכים שאנחנו מחנכים אליו? כנראה במקום המבולבל הזה צריך לעשות סדר מחדש".

  9. הקישןר השלישי:
    https://www.inn.co.il/News/News.aspx/380325
    גאוות יחידה
    לקח לי זמן להפוך את החזרה בתשובה שלי מבושה לגאווה. מתוך המקום הזה אני קוראת לחיילים הדתיים: אל תפחדו לעמוד בצד של ה'

    איה קרמרמן , ה' באלול תשע"ח 16/08/18 09:42 | עודכן: 11:34
    שיתוף

    חיילים דתיים. למצולמים אין קשר לידיעה
    חיילים דתיים. למצולמים אין קשר לידיעהPhoto by Mendy Hechtman/FLASH90

    דמיינו את הסיטואציה הבאה. יום ראשון, י"א תשרי, לפני 12 שנים. אני בסוף היריון שני, שורדת בקושי את צום יום כיפור, עם בטן וילד פעיל בן שלוש.

    ברוך ה' עברנו את החלק הקשה. עכשיו צריך להבין מאיפה משיגים סוכה. הטלפון מצלצל. "בוקר טוב, איה. זו x מפנאי פלוס. שמענו שביום כיפור הגעת לבית הכנסת עם כיסוי ראש. את חוזרת בתשובה?!" התקף לב קל. באותה שנייה אני נראית כמו חתול שקולט פנסי רכב שועטים לכיוונו. אחוזת אימה. ברור שהייתי בתהליך תשובה. אבל ממש לא הייתי מוכנה להודות בזה. כמעט גם לא בפני עצמי. "לא, אני פשוט כיבדתי את המקום", הצלחתי לענות בתשובה חסרת מיץ רכילותי. תודה ה'. שנים אני תוהה מי הוא זה שראה אותי יוצאת מבית הכנסת בערב יום כיפור וחשב לעצמו שהוא חייב לצלצל לספר את זה לעיתון.

    תרוצו חצי שנה קדימה. שישי בצהריים. הלחץ של שישי בצהריים. אני מפרפרת בבית במצב טורנדו כדי להצליח להכניס שבת. אני עוד לא מתורגלת, הכול חדש לי. פלטה, שעון שבת לאור. שעון שבת לפלטה. קיסם במקרר שלא יידלק האור. כל שבוע לקחנו על עצמנו עוד קצת לקראת השבת, כל שבוע הייתי צריכה להתכונן קצת יותר. לא פשוט, אבל מרגש ברמות שאני רק יכולה להתגעגע לזה. טלפון. על הקו כתבת שעשתה עליי כתבה כחלק ממסע יחסי ציבור לתוכנית טלוויזיה. "איה? אחרי שנפגשנו לריאיון חזרתי למערכת של העיתון ואמרתי כמה שאת מקסימה. שאלו אותי אם דיברנו על החזרה בתשובה שלך. הייתי בשוק. לא אמרת לי כלום. את חוזרת בתשובה?!". אמאל'ה. שוב הפנסים. מה יש לאוטו הזה? רודף אותי. שתקתי. לא, אני עדיין לא מוכנה. בקושי להסתכל על עצמי עם כיסוי ראש, שאותו אני מעיזה לשים רק בבית בערב שבת, אני מצליחה. ה׳, תעשה לי נס ואל תוציא אותי מהארון. אני לא מוכנה.

    אין לכם מושג כמה התביישתי להודות שאני חוזרת בתשובה. מול עצמי, מול המשפחה, מול החברים, האנשים בשכונה. אז מול התקשורת? כל כך שנאתי דתיים, את מה שלימדו אותי שהם מייצגים. פנאטיות, קיצוניות, חושך, בורות, סנדלי שורש. איכס. למה נכנסתי לסיפור הזה? מי בכלל רוצה להיות דתי?! הנשמה שלי, היא רצתה. פחות השאירה לי ברירה. ואז ה' החליט שדי לשחק מחבואים. לא יכולתי עוד להתחבא ולהכחיש. שמתי כיסוי ראש והכול השתנה. הסתכלתי בראי ועמדה מולי בעלת תשובה. לא היה טעם להתכחש. הגיע הזמן לצאת מארון הקודש: אני חוזרת בתשובה.

    ואז הכול התהפך לי. מבושה איומה הרגשתי פרץ של גאווה. כמו טווס הלכתי ברחוב. מכוסה, ועדיין כמו טווס. ואז, כששמעתי בפעם הראשונה שהתורה נכתבה תתקע"ד דורות לפני בריאת העולם, הבנתי כמה עמוק וקדום הגב שלי. כמה עוצמה עומדת מאחוריי, דואגת לי. התפוצצתי מאושר, כי אני בצד הנכון. בצד האמת, בצד הקדושה. וכמו השיר של אהרון רזאל: אז תביאו לי עשרה אנשים. עשרה אנשים שמוכנים. לעמוד איתי על הגג ולצעוק. ה' הוא האלוקים.

    רק תנו לי לצעוק. ה' הוא האלוקים. כמה מדהים היה לגלות את זה. כי לא ידעתי, על אמת, לא ידעתי.

    לכו בגאון עם הכיפות

    בשבוע שעבר נוצרה סיטואציה קשה ומיותרת בין חיילים דתיים ומדריכת צניחה. סיטואציה שברור לי, או אולי זו ראייה אלולית זמנית שכזו, שכל הצדדים מבינים שהיו דרכים אלגנטיות יותר כדי להימנע ממנה או לסיים אותה. ככה זה כשרוצים להשכין שלום במקום לחרחר מריבה. כשאני מסתכלת מהצד אני מחזקת את החיילים, גם אם לאו דווקא על הדרך שהם נקטו. סביר להניח שהיו דרכים יעילות יותר, אבל אני מחזקת אותם על הכוונה שעומדת מאחורי המעשה. כי לפעמים צריך לעמוד על הגג ולצעוק "ה' הוא האלוקים". כי זו האמת המוחלטת, אבל בעיקר, זו האמת שלכם. אל תתביישו בה, אל תצניעו אותה. אל תחביאו, אל תגמדו.

    ארון הקודש מלא לעייפה באנשים שמברכים בפינה בלחש "אשר יצר" כדי שלא יקלטו אותם. אתם? בעלי הגרסא דינקותא? בעלי היכולת לקחת חלק פעיל בחברה הישראלית, לא להתבדל ועדיין להיות צמודים לדרך ה', זו המיוחדות שלכם. להיות חלק, בלי להתנצל על הדרך, בלי להקטין אותה כדי שהיא לא תורגש או תפריע לאף אחד אחר. לכו בגאון עם הכיפות, עם הציציות. יודעים למה? כי אתם מי שאתם, עם רוח הקרב, ההתנדבות לתפקידים הכי קשים, הנתינה וההקרבה, בזכותו יתברך. בזכות הדבקות שלכם בו. בזכות האסור והמותר. בזכות התפילה והלימוד. בזכות שמירת העיניים והכשרות, ולא למרות כל אלו.

    אל תפחדו לעמוד בצד של ה', הוא והתורה הקדושה עומדים לצידכם. אבל יודעים מה? תהיו חכמים. תהיו אור. תהיו אור גדול. ה' שם איתכם במקום בעייתי? תהיו שליחי המקום, תהיו שגרירים. תסבירו, תדברו. תהיו יותר מכולם. בדרך ארץ, בנועם, בהליכות טובות. תסבירו את אור הקדושה שעומד מאחורי דברים שמתחפשים לחושך. תהיו גשר מקרב ולא מפלג. תהיו לוחמיו יתברך. כי זה מה שהופך אתכם ללוחמים שאתם, ולאנשים שתהיו. מחכה לכם על הגג.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט