יובל עוז: ממפיס ב-6 משחקים!

 אנטוניו ספרס – ממפיס גריזליז

סדרה עונתית – 2:2. שני משחקים הסתיימו בהארכה, וחוץ מבלו אאוט אחד כל המשחקים הסתיימו בהפרש ממוצע של 3 נק'.

רקע – לכאורה, הסדרה הזו היא כאב ראש עבור דייוויד סטרן כי אין לה פוטנציאל מכירה. סן אנטוניו היא הסיוט של כל איש שיווק וממפיס היא בראש ובראשונה קבוצת הגנה פנטסטית, אבל מי שמסתכל על המצ'-אפ הזה מעבר למבט חטוף, יגלה שלסדרה הלכאורה אפורה הזו, יש הרבה צדדים צבעוניים.

תמונהשחזור של לפני שנתיים? טוני אלן חוגג ב-2011

דבר ראשון, מדובר בשחזור של סדרת הסיבוב הראשון לפני שנתיים, בה הגריזליז הדיחו את הספרס מהמקום ה-8. בנוסף, מצ'-אפ המאמנים הולך להיות מרתק במיוחד. אחרי שליונל הולינס עשה שח-מט בשני מהלכים לויני דל נגרו, ומט סנדלרים לסקוט ברוקס, מתייצב מולו לראשונה בפלייאוף הזה מאמן ראוי על הקווים, ולא סתם מאמן, גרג פופוביץ'. הניסיון של פופ מול חוסר הניסיון של הולינס במעמדים הללו יכול להיות שווה לספרס ניצחון אחד בסדרה הזו, אבל עם איך שממפיס נראית בפלייאוף הזה, גם זה לא בטוח.

הסיבה האמיתית לצפות בסדרה הזו היא כי מדובר במפגש בין הקבוצה הכי מרשימה בפלייאוף מול הקבוצה הכי טובה של העשור האחרון בליגה, ויכול להיות שנחזה פה בסוג של העברת שרביט. סן אנטוניו מגיעה אחרי קרב עיקש מול גולדן סטייט, שחשפה בעזרת אנדרו בוגוט שהקבוצה הזו פגיעה מתחת לסלים. לעומת בוגוט, למארק גאסול וזאק רנדולף יש פוטנציאל הרס גבוה הרבה יותר, והם יכולים להוכיח שלא לעולם חוסן עבור הספרס.

המצ'-אפ – מייק קונלי מול טוני פארקר. אם יוצאים מנקודת הנחה שזי-בו וגאסול ימשיכו לשלוט מתחת לסלים, ומוסיפים לכך את העובדה שבעמדות 2-3 אין לספרס דיפרנס מייקר רציני (דני גרין או קוואי לאונרד) רוב האחריות תיפול על כתפיו של טוני פארקר (22.4 נק', 45% מהשדה, 6.3 אס' עד כה בפלייאוף). יכול מאוד להיות שליונל הולינס יחליט להצמיד לצרפתי את טוני אלן, ובכך לצמצם את היעילות שלו, אבל בלי קשר למי שישמור עליו, אם פארקר ימשיך להיראות כמו שהוא נראה בשלושת הרבעים הראשונים של גיים 6 מול גולדן סטייט, הספרס יתקשו מאוד מול הדובים.

תמונהפארקר וקונלי אנשי המפתח

עם זאת, אם פארקר ישחק כמו ברבע האחרון של גיים 6, יש בהחלט על מה לדבר. רמת הדיבור תהיה תלויה גם ביכולת של קונלי בצד השני. הרכז מאוהיו סטייט כבר הספיק להתמודד בפלייאוף הזה בהצלחה מול כריס פול (17.3 נק', 40% מהשדה, 8.3 אס'), רכז יותר דומיננטי מפארקר, ובסיבוב השני העלה את קרנו מול הואקום שהפציעה שראסל ווסטברוק ייצרה (18.0 נק', 6.8 אס', 6.4 ריב', 2.2 חט'), אבל עכשיו מגיע המבחן האמיתי של קונלי. כי שליטה של קונלי במצ'-אפ הזה, או אפילו התמודדות שווה בשווה מול פארקר, תאפשר לגריזליז לדחוק גם את הספרס מחוץ לפלייאוף.

למי לשים לב? – מאנו ג'ינובילי מתחיל להזכיר לי את זינדין זידאן בשלהי הקריירה, ולא רק בגלל הקרחת. מאנו הוכיח לנו בפלייאוף הזה שצריך להתייחס אליו כאקס פקטור, כשלצד משחקים מזעזעים הוא מסוגל להבליח לכמה רגעים טהורים של גאונות. בסדרה הזו, לעומת זאת, הקושי שלו לשמור על יציבות, אפילו בין מחציות ובין רבעים, חייב להיעלם. היתרון המרכזי של הספרס על הגריזליז הוא בספסל (הספסל של הספרס בפלייאוף-32.3 נק', ממפיס-23.0 נק'), ולנוכחות של מאנו יש השפעה מכרעת על היתרון הזה. לטעמי, הולינס צריך לחשוב על שימוש בטוני אלן כמאנו-סטופר בסדרה הזו, ולהתאים את הדקות ביניהם כדי להוציא את הארגנטינאי מהקצב שלו, ולנטרל לספרס עוד נשק קריטי.

תמונהאחד מנסה לשמור על מעמדו, השני מנסה לבסס אותו. מאנו וגאסול

האיש הכי מעניין בשורות ממפיס הוא מארק גאסול. בסדרה הזו גאסול פוגש בפעם הראשונה בפלייאוף ביג-מן ברמה שלו, שבנוי בדיוק כמוהו. טים דאנקן, בדומה לספרדי, הוא שחקן שהמשחק שלו לא מבוסס על אתלטיות אלא על מיקום מושלם, אלגנטיות וחכמת משחק בלתי נדלית, וצפויה לנו התמודדות אולד-סקול מתחת לסלים בין הביג פונדמנטל לאח הקטן-גדול. אם מסתכלים על זה אובייקטיבית, בעזרת המצ'-אפ הזה, ובעזרת הסדרה הזו, גאסול יוכל לבסס עוד יותר את מעמדו כסנטר הטוב בעולם.

תחזית: 4-2 לממפיס. זה כבר מתחיל לחזור על עצמו. ההגנה של ממפיס היא יותר מדי עבור כמעט כל התקפה בליגה, בטח בסדרה בה מתבצעות התאמות תוך כדי שמקשות עוד יותר. בנוסף, לדובים ממש לא מפריע להגיע כאנדרדוג, כנראה, ועייפות החומר, או סתם עייפות בכללי, תפגע בסן אנטוניו באיזשהו שלב. אבל יהיה צמוד צמוד.

באדיבות

yuvaloz.wordpress.com

מנחם לס

בעל האתר, ומנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 13 תגובות

  1. אחלה דבר .אני חושב עדיין שחוסר g2g תשפיע עליהם במיוחד שלספרס יש גבוהים סבירים ולגריזליס יהיה יותר קשה.
    ובאמת הגריזליס(והווריוס) הכי מרשימים אחרי שהדיחו קבוצות טובות.מיאמי עדיין בהילןך 1 .

  2. ס"א היא הדבר הכי שונה מאוקלהומה של הסיבוב השני. מקבוצה שצריך לסגור שחקן אחד ונתיביו, ממפיס יפגשו קבוצה שצריך לסגור בערך את כולם, הנתיבים של כולם ואת הספסל. הם עשו את זה נגד הקליפרס בקושי, אבל לא ראיתי את הסדרה. הרבה תלוי בעייפות של סן אנטוניו, בטימי אבל הכי הרבה- מאנו ג'ינובילי. השאר אנחנו יודעים בערך מה הם יתנו, אבל מאנו יכול להיות סטאר גאון ויכול להיות מרקו בלינלי עם קרחת, וזה עוד באותו משחק. אם הם יקבלו סטאר גאון, לממפיס יהיה קשה לסגור גם עליו וגם על טוני. אם הם יקבלו מרקו בלינלי עם קרחת, ממפיס-מיאמי נשמע דוקא אחלה גמר

  3. קצת נסחפת "לבסס את מעמדו כסנטר הטוב בעולם…"
    אני מאד אוהב את גאסול', אבל שחקן של 8 ריבאונד ו- 14 נקודות למשחק הוא לא הסנטר הטוב בליגה. הבחור קלע בשנתים האחרונות רק פעם אחת מעל 24 נקודות, זה לא סנטר דומיננטי.
    יש אומנם מחסור מסוים בסנטרים דומיננטיים והרבה הם מין 4 שהוסבו ל- 5, אבל הווארד הוא די קונצנזוס, דאנקן היה טוב ממנו העונה, אני לא בטוח שהאח הגדול נופל ממנו אם היה מקבל דקות כסנטר מוביל, ג'פרסון והורפורד נמצאים בחורים אבל נתנו עונות מצויינות, בקיצור, הוא בחבורה המובילה אבל בטח לא מוביל.

    1. שחכת את לופז ואפילו ווצביץ החדש .לפי דעתי לופז יותר טוב וגאסול בטופ 5/6 אתה יודע סנטר במיוחד לא נמדד רק במספרים שלו.

      1. בדירוג של הולינג'ר לופז הוא ביי-פאר מעל כל הסנטרים. יש לו PER של כמעט 25 כאשר אחריו יש כמה בין 21.5 ל22 (בלאטצ, וורז'או ודרמונד), לבוש יש 20 והוא מקום 10 בדירוג ואילו מארק גאסול ודוויט האוורד מדורגים 13 ו-15 בהתאמה עם בערך 19.5.

    2. ל-א.ב.
      מסכים לגבי דאנקן, לחלוטין לא מסכים לגבי האוורד. מה זה קונצנזוס? גם שאקיל אוניל היה פעם קונצנזוס. האוורד אולי יחזור להיות הסנטר הכי דומיננטי בליגה (כנראה שהעונה הייתה אכן סטיית תקן – הוא עדיין צעיר, והוא בנוי הכי טוב למלחמות בתוך הצבע) אבל העונה הוא לא הצדיק להיכלל ברשימת הסנטרים המובילים.
      גם לופז הוא בחירה לגיטימית אבל במבחן התוצאה ההשפעה של מארק גאסול על הגריזליז הייתה גדולה יותר (והשגית יותר) מאשר ההשפעה של לופז על הנטס. אולי בגלל שאין כוכבים לידו (ליד מארק הכוונה).
      ועם כל הכבוד למדד של הולינג'ר, יש דברים שאי אפשר למדוד כמו חכמת משחק והשפעה על הטים-מייטס שלך שאלה דברים מהותיים כשמדברים על *דומיננטיות*.
      מבחינתי דאנקן, מארק גאסול, ואולי היברט אם הוא נחשב כמו שמנחם הציע ולא בהכרח בסדר הזה.

      1. אפילו להווארד של העונה היו יותר משחקים דומיננטיים מלגאסול, הוא לא ממש הסתדר ועושה רושם של רכיכה אבל עדיין אם שואלים אתוך את מי תקח לקבוצה, הווארד או גאסול, כנראה שגם אתה תענה הווארד.

  4. ממפיס אחלה קבוצה אבל שבלונית מדי.
    וזה היתרון הגדול ביותר של הספרס עליה.
    זה והניסיון.

    ספרס ב-6 ואז מנצחת את מיאמי!

  5. יהיה מעניין זה בטוח.
    אני נוטה לממפיס.

    ההגנה של הספרס לא מדהימה, ולשחקן ההגנה הכי טוב שלהם (לאונרד) אין ממש מטרה בממפיס.
    מהצד השני, 3 המגינים הטובים של הגריזליז הם בדיוק בעמדות המפתח של הספרס – 3 הגדולים.
    אני רק מקווה שהולינס יהיה מספיק חכם לנתב את הדקות של אלן כך שיהיה על המגרש עם ג'ינובילי.

    כדי לסבך את הגבוהים של הגריזליז בבעיית עבירות צריך קודם כל לעבור קו אחורי הגנתי משובח…

    אני גם חושב שלגבוהים של הספרס מחכה הסתגלות הרבה יותר גדולה מול אלה של ממפיס מאשר להיפך.
    נכון, דאנקן טוב משמעותית מבחינה התקפית מהגבוהים שהגריזליז התמודדו איתם עד עכשיו, אבל גודל ובמיוחד אורך זה משהו שתמיד היקשה על דאנקן – גם בימיו הגדולים (השומר הכי טוב עליו תמיד היה שאקיל, למרות שהוא היה מקבל את המשימה הזו מפיל ג'קסון רק ברבע הרביעי בגלל חשש מבעיית עבירות).

    בקיצור, אני חושב שהגודל של גאסול מאד יטריד את טימי.
    אולי לא ברמה של לעצור אותו, אבל בטח ברמה של להוריד לו את הממוצעים.

    לספרס ספסל מצויין, אבל אני גם אוהב את הספסל של הגריזליז, למרות שחבל לי שהולינס לא משתמש באד דייויס האתלטי והמוכשר.

    ועם כל זאת, יש לי חשש לממפיס ברגעי ההכרעה.
    שם לסאן אנטוניו יש 3 אופציות התקפיות ומנוסות כדי לקחת את זריקות הלחץ, בזמן שממפיס די צפויים ושבלוניים.

    אני אפתיע ואגיד שאם סטיבן ג'קסון (שחקן הקלאץ' הכי אנדררייטד שאני מכיר) עדיין היה בספרס – הייתי הולך איתם.

    כרגע, חייב ללכת עם הלב ולהסכים – ממפיס בשש.
    (או סאן אנטוניו ב 7… 🙂 ).

כתיבת תגובה

סגירת תפריט