אוקיי, זה לא הטעם האישי שלי, אך אני מבין את חולצת הפלנל השחורה-אדומה המכופתרת. אני אפילו מבין את מכנסי הבז' ה'אבוש' הרחבים. אני אפילו מזדהה עם תסרוקת ההלוואה והחיסכון המקיפה את חלקו הקדמי של פדחתו המתמזגת דרך פאותיו אל תוך זקן בהיר וכאילו מבולגן אך בעל כל המאפיינים של הזנחה מושקעת והיפסטרית. זהו מאבקו האישי של גבר עם הגנטיקת שיער האכזרית שירש. אבל תסבירו לי אתם, הקולות שבראשי, על מה הדביל הזה חשב הבוקר, כשהוא נעל את נעלי ההרים הקנדיות המגוחכות האלה ביום אוגוסט לוהט?! האם האדם המכובד היושב מולי ברגלים מסוכלות ובמבט מסותת ומהורהר, המנסה לבסס את עליונותו האישית עלי, באמת חושב שהוא משדר לי ביטחון מקצועי בזה שהוא מנפנף מולי את זוג הנעליים המגוחכות האלה? האם הוא ניסה לבנות מולי מצג מטאפורי דרך נעליו כמוביל מסע ומורה דרך שיוציא אותי מבור השפך הרגשי בו אני נמצא ויובילני דרך הסלעים ההרריים שחוסמים אותי אל עבר גילוי האור הרוחני והרגשי אותו אני מחפש? או שהוא סה"כ גבר מהעולם הישן שמעולם לא בחר את בגדיו. שאמו הלבישה אותו כול חיו עד שפגש את בת זוגתו שביצעה החלפת משמרת ומאז מנהלת את שגרת מלבושו. והנעליים. הן כל כך אגרסיביות, מרופדות וגסות שאפילו הפרחים המזויפים בשקל ותשעים המונחים באגרטל האיקאה על השולחן נראים כמו ערימת קלאסה לעומתם.
ואז מבטי נתקע באותו שולחן סלוני הגובל בברכיי הישובות. שבבקשה יסביר לי מדוע הניח שם בצמוד אליי מראש את קופסת הטישו הסגורה הזו. אני מבין למה צריך חבילה טישו כזאת באופן כללי במשרדו. אולי אדם כלשהו יהיה מצונן. אולי אפילו במהלך השעה יבכה ויצטרך לנגב דמעות פורקן. אך היוהרה שלו להניחם מראש כעשרה סנטימטרים מהישג ידי מעבירה אותי על דעתי. האם אתם יכולים לדמיין בחור היושב בשולחן במסעדת פאר אל מול הדייט הראשון שלו ולפני שהוא פותח את פיו לומר שלום, מניח קונדום ארוז כמה ס"מ לפני ידה של זוגתו לדייט? 'לכל מקרה שלא יהיה' – בטח יאמר לה. אז אם הוא מצפה ממני לפורנו רגשי, אז היום דווקא אני לא אבכה! וזה פאקינג אוגוסט אז הצינון האחרון שלי הוא זיכרון מעומעם. טישו אחד לא אוציא מהחבילה. הוא רוצה בכי והשתפכות? שיניח את החבילה בתוך מגירה בהישג ידו ובפעם הבאה שינעל זוג נעלים נורמלי של בן אדם לא יהיר. ולא שאני סנוב. מצדי שינעל אפילו סדלים או ש…"ג'ון…ג'ון…אתה שומע אותי?"— הא? שיט הוא דיבר כל הזמן הזה? לא שמעתי דבר. "כן" עניתי. "אנחנו כבר עשר דקות יושבים כאן ולא אמרת מילה" אמר בקול מודאג. "נכון" מלמלתי במבט מבולבל. "מה שאלת אותי עוד פעם?" זרקתי כלאחר יד. "לא שאלתי כלום. אני רוצה לדעת מה מעסיק אותך כרגע. אתה נראה מעט מהורהר. על מה אתה חושב כרגע?".
על מה אני חושב?! על מה אני חושב?! אשתי שואלת אותי את זה פעמיים ביום. בחיים לא חשבתי לשלם לה על זה 500 ₪. אולי תשאל מה אני צריך? אולי תראה לי את מפת הדרכים לאוש…"ג'ון, ג'ון, אתה שוב לא איתי" קטע אותי דרור המטפל המדופלם. "ג'ון, אנחנו יכולים לשבת פה בשקט במשך כל 35 הדקות שנותרו לנו או שאתה יכול לספר לי מה מטריד אותך. אני כולי אוזן. אנחנו יכולים לדבר על כל נושא שתרצה". טוב, אז סיכמנו שרגשות הוא לא יקבל ממני היום. בשביל סיפורים קורעי לב מכיתה ח' על הבריון הכיתתי הוא יצטרך לעבוד קשה הרבה יותר. "היום נדבר על כדורסל!" יריתי פתאום בחגיגיות. על שתיקות מביכות ארוכות שהוא ישלם לי 500 ₪ המונה דופק, אז, האדון המכובד על נעלי ההרים הפרוותיות שלו יצטרך לשמוע אותי מדסקס הופס עד שהשעון מתאפס.
"כדורסל זו בחירה מעניינת. מה אתה רוצה לספר לי על תפקיד הכדורסל בחייך?" שאל בביטחון מעושה. לא נראה לי שהבוק הזה הבין אותי. "אני לא מדבר על הכדורסל בחיי אלא על ה-NBA. מכיר? זוכר מייקל ג'ורדן? או אולי אתה יותר בכיוון של קארים עבדול ג'באר?". הוא ליטף בהרהור את זקנו וקימץ את עיניו תוך כדי פשפוש בזיכרונו. "יש את השחקן הזה לברוט ג'יימס שהופיע לא מזמן בחדשות. אני לא מבין בזה הרבה אבל אני מוכן להקשיב לך". הוא סימן לי בידו להמשיך. "לברון ג'יימס… טוב נו לא משנה" תיקנתי והתייאשתי בו זמנית.
"אז אם כבר שאלת דוקטור, יש כמה סיפורים שמדירים שינה מעיניי. הראשון הוא מאמן קבוצה ממינסוטה בשם תום ת'יבדו. אני לא מבין את האיש הזה. הוא החלום האמריקאי מגולם באדם אחד. עבד קשה כל חיו. נתן כל דקה פנויה כדי להתקדם במקצוע שכה אהב. למען אימון כדורסל הוא ויתר על אהבתו השנייה בחיים שהיא צפייה מרתונית בסרטי מופת באולם קולנוע חשוך. רק הוא, סולו, עם פחית שתייה ודלי פופקורן (או שניים?). אז ת'יבדו הזה, נראה כמו מאמן, מתלבש כמו מאמן, מדבר כמו מאמן ועושה כול נכון. הוא עשה את כל הדרך מקולג' עלום שם בדוויזיה השלישית ועד משרת מאמן ראשי ומעורך ב-NBA המביא הביתה משכורות חלומיות. ב- 1987 התיידד ת'יבודו עם ביל מוסלמן, לשעבר מאמן ראשי ב-NBA וה-ABA שאימן באלבני, מוסלמן היה מכין מאות תרגילים לחניכיו במכללה ויורד לפרטים הכי קטנים בכל רגע נתון, כדי לשאוף לשלמות. את זה לקח טיבדו אל תוך חדרי ההלבשה שלו ב-NBA וזכה להצלחות די יפות עם קבוצותיו במיוחד בהגנה. יש סיפור הצלחה טוב מזה?"
"והוא תמיד מוביל את שחקניו תוך כדי תצוגת דוגמא אישית יוצאת דופן. הוא הראשון להגיע לעבודה והאחרון לצאת. יושב ימים כלילות וצופה בסרטי משחקים קודמים ומנתח כל תנועה וכל תזוזה של יריבותיו עד בקיאות של אדמו"ר במסכתו היומית. הפעם האחרונה שקרובי משפחתו ראו אותו יושב בבית הוא עוד העמיס על ראשו שיער שופע ולהקת נירוונה עוד קרעה את מצעדי הביל בורדס. אני בטוח שת'יבדו שלנו גם יכול בדקת התראה לתת הרצאה של 7 שעות על עמידה ותנועה הגנתית למאמנים מכל העולם וכשיתחננו להפסקת שירותים יאמר להם שזה היה רק המבוא. אבל איכשהו, המקצוען המדופלם הזה שיש שחקנים שימותו על הגבעות עבורו, מפספס אמיתות שכל זב חוטם באתר הופס או באגף ה-NBA של טוויטר מדקלם מתוך שינה".
"כמו מה למשל?" – פתאום קטע אותי ההוא. "כמו למשל שיש לו בקבוצתו יהלום התקפי בשם קארל אנתוני טוואנס שיכול לשחק בפנים או בחוץ ולשים נקודות על הלוח ביעילות לא הגיונית לגילו הצעיר. אך הכדור פשוט לא מגיע אליו. או שהיהלום לשעבר המתקרא אנדרו וויגינס כבר כמה שנים משחק מחוץ לתפקידו ולא התקדם במילימטר. ואת זה שאת הרכז האלמוני המצויין שלו מהספסל הוא מחביא לטובת אחד בינוני יותר שעולה בחמישייה, את שחקן הנשמה, "הדבק" הקבוצתי הבריח לאירופה ורק חביב נפשו ואהוב ליבו ג'ימי באטלר מקבל רמזור ירוק לעשות ככל העולה על רוחו. אמנם איכשהו הכישרון העצום הביא אותם לפלייאוף אך שם נכשלו. אבל הפלא ופלא את האחריות לאכזבה הוא פשוט מנדף מעצמו כמו אדי מים ממחבט טפלון לוהטת. את כולם מאשימים למעט אותו. הוא שוחק את שחקניו אל תוך האדמה. 3 כוכבי עבר שלו הפסיקו להיות רלוונטיים לפני שהגיעו לגיל 30 שלא לדבר על הרוקי המוכשר ג'סטין פאטון שהוא הרכיב ל- 4 דקות עונתיות! 4 פאקינג דקות דוקטור! אפילו את הסיכוי הקלוש להפוך לרוקי השנה בשנה שלאחר מכן הוא לקח לו. אני לא מבין את זה…" סיימתי את הטיעון כשאני מתנשף ומזיע.
"אני לא מתכוון לקטוע אותך באמצע דבריך, אך חשוב לי לומר שני דברים: אחד, אני לא דוקטור אלא מטפל. השני הוא שחשוב שתבין על מה העניין הזה יושב אצלך רגשית. למה זה כה מסעיר אותך. האם אתה מנסה לומר לי שאתה הוא כמו המאמן הזה, משקיע אך מפספס משהו בחיים? או שאתה כמו אחד משחקניו שלא מקבל ביטוי? אולי אצלך זה יושב על עניין של צדק על כך שכל אדם צריך לקבל את מה שמגיע לו". הסתכלתי על האיש שישב מולי בבלבול מוחלט. "על מה אתה מדבר דוקטור?! זה לא יושב לי על כלום" עניתי מעט בכעס. "הייתי מתחלף אתו, עם שחקן הספסל האחרון שלו ועם זה שמגיש לו מגבות לנקות את הזיעה הנוטפת והמסריחה שלו בחצי שנייה".
"אוקיי" ענה תוך כדי מבט מהורהר שכבר החל לעלות לי בבריאות. "אז תאמר לי אתה, ג'ון, במילותיך מה מפריע לך בסיפור?". "זה קל" עניתי. "למה המוח של תיבדו מסוגל לשים לב לכל פרט קטן ולכל תזוזה של זבוב במגרש אך את המובן מאליו והבסיסי הוא מפספס. זה כמו אדם שמתלבש בבוקר בצורה מקצועית ומסדר כל שערה על ראשו וזקנו ואז שנייה לפני שהוא יוצא מהבית הוא נועל נעלי טיפוס הרים קנדיות מפלצתיות שתופסות כל פריים אפשרי מהחיים של כולם"…רגע אמרתי את זה בקול רם? שיט.
"זה מעניין מאוד מה שאתה אומר אך לצערי זה כול זמנינו להיום…" הסתכלתי בבהלה על שעוני. "אממ.. דוקטור, כמדומני יש לנו 9 דקות ו- 20 שניות" עניתי כאחוז דיבוק. האדם שמולי נראה מובס משהו. הוא סידר את מבטו ונכנס חזרה לדמות המטפל. הוא סימן בידי להמשיך וחזר לאחוז במחברתו.
"אז יש בחור, או גבר או לא משנה שחקן בן 19. שמו מרקל פולץ. הסיפור שלו הזוי ויש מצב שהזווית המקצועית והאקדמית שלך יכולה לעזור לי לנתח ולהבין את הסיפור שלו טוב יותר" הרעיון החל להלהיב אותי. הוא מיד קטע אותי. "ג'ון, אני לא בטוח שאתה מבין מה עושים בטיפול. הרעיון הוא להתרכז בך וברגשות שצפים ב…" לא הספיק לסיים את דברי ההבל שלו ומיד המשכתי. "אז מרקל הזה בכיתה יא' צומח בכ-10 ס"מ ופתאום הפך לסופר אתלטי אחרי שכל חיו השקיע ברבדים הכי בסיסיים בכדורסל. תוך שנה הוא הופך משחקן די אנונימי לכוכב הכי גדול מחוץ ל-NBA. אני מדבר אתך על עילוי ברמה ששמה אותו בטופ של דראפט ה-NBA למרות שזה אחד המחזורים המוכשרים שצמחו. והמזל רק המשיך להאיר את פניו של אדון פולץ היקר. בוסטון שהייתה אמורה לבחור ראשונה כבר החזיקה רכז אולסטאר בשם אייזיה תומאס ולא היה ברור כיצד פולץ יתפקד לידו כאשר משחק באותו התפקיד. ואז בסימן מהשמיים בוסטון החליפה את הבחירה עם פילדלפיה והאחרונים לקחו אותו בבחירה הראשונה.
מאותו הרגע קללה רובצת על אדון פולץ: מאמנו מכריז על שחקן אחר, גבוה, כרכז הפותח של הקבוצה לדורי דורות. פולץ מתכונן לתפקידו החדש ופוצע את כתפו, כשחוזר מסיבה לא ברורה שוכח איך לזרוק וזיכרון השריר שלו נפגע קשות. ההנהלה רומזת שזה תסמונת YIPPS, מחנהו של מרקל דוחה זאת בשעת נפש ומביאים הוכחות ממנהל מרפאת כתף. לאחר חילופי האשמות בין המחנה התומך בו להנהלה, שולחת האחרונה מאמן קליעות שיעבוד על קליעתו. זה עובד בקושי ומרקל למרות ניצוצות מקועקע לספסל במשך הפלייאוף ולא קם משם. אבל לא זה מה שישבור אותו. דרך חברו לקבוצה אמביד הוא יוצר קשר עם אחד ממאמני הקליעה הפרטיים המצליחים בעולם, דרו האנלן שמו, וההוא לוקח אותו תחת חסותו לכל תקופת הפגרה עד שמרקל מתקן את הקליעה. אך אותו המאמן מחליט לבודד את מרקל מצד אחד בכדי שאף אדם לא יצפה בו זורק עד שתהליך הלמידה יסתיים. הוא טוען שעושה זאת על מנת להוריד ממרקל הצעיר והרגיש את הלחץ המיותר, אך בו בזמן מאמן הקליעות הזה עושה סבביי ראיונות בהם טוען שמרקל יהיה מוכן ואם יישאר בריא יגיע למשחק האולסטאר כבר השנה. בנוסף לאחר שמחנהו של פולץ הכחישו את סיפור ה-YIPPS למשך חצי שנה, האנלין מאמנו פלט את זה. בקיצור הכול בלגן, דוק" סיימתי ועליתי לאויר."אתה יכול לקרוא לי דרור או סתם לא לקרוא לי…" מילמל אליי לפתע.
"אז השאלה שלי אלייך מתחלקת לשניים דוקטור דרור: אחד, האם זה טוב או רע שמאמנו האישי של פולץ הציב גבוה מדי שמכין את פולץ לכישלון ידוע מראש? שתיים: שוכחים כיצד לזרוק לסל לאחר עשרות אלפי קליעות אימון ומשחק? האם סיכויו לחזור לעצמו גבוהים? מה אתה אומר?"
"שזמננו תם ג'ון. תשמור את התחושות האלה לשבוע הבא…" – השיב בשעמום. "אהה… ג'ון, שכחתי להודיע ששבוע הבא לא אהיה. אני טס הלילה למשך שבוע לטיול טיפוס הרים באלפיים הצרפתיים…"
צביקה
17 אוג 2018 11:06:19מעולה יונתן!
אחד העם
17 אוג 2018 11:17:32ענק!!
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
17 אוג 2018 11:28:24מבריק!!! תודה רבה ג'ון.
בעניין תיבודו – פסיכולוג (אמיתי 😉 ) אמר לי פעם שיש אנשים שרואים רק את העצים ויש אנשים שרואים רק את היער. תיבודו נראה לי מהסוג הראשון – רואה כל מילימטר בכל עץ אבל לא מצליח לראות את היער (משחק של קבוצה שלמה, קריירה שלמה של שחקן).
Avri
17 אוג 2018 11:57:08לגבי טיבס, יש לך טעות באבחנה דוק. לא מדובר באדם שפשוט לא מודע למה שהוא עושה, כמו שאתה מתאר. הוא גם לא דביל, כמו שקצת עשית ממנו. יש כאן עניין אחר, שגם הוא אולי פסיכולוגי בעיקרו. טיבס הוא אדם חכם מאוד, שכמו הרבה אנשים חכמים מאוד אחרים, פשוט מאמין שהוא צודק ומכיוון שהוא חכם מאוד, כל האחרים טועים.
אני גם לא בטוח שהביקורת שלך עליו מוצדקת. הפציעה שחיסלה את רוז היתה בעיקר תוצאה של חוסר מזל. הם עשו פלייאוף די בקלות. בפלייאוף הם הפסידו לקבוצה הרבה יותר טובה מהם. ובאטלר הוא השחקן הכי טוב שלו, והגיוני שהוא יתן לו לשחק חופשי.
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
17 אוג 2018 12:32:01מי שמאד חכם אמור להבין את טעויותיו ולהבין שהסבירות לכך שכל האחרים טועים, לאורך זמן, נמוכה.
בפקולטה לכלכלה המציאו מבחן על שם עמוס טברסקי הגאון – ככל שאתה חכם יותר כך אתה מבין מהר יותר שטברסקי יותר חכם ממך 🙂 שמישהו יתרגם לאנגלית וישלח לתיבודו 😉
Ljos
17 אוג 2018 17:24:23נשמע כמו מבחן חכם 🙂
אבל כמו שאומר הספר Why People Believe Weird Things:
"Smart people believe weird things because they are skilled at defending beliefs they arrived at for non-smart reasons."
ועכשיו, אם תסלח לי, אני צריך ללכת ללמוד מי זה טברסקי.
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
17 אוג 2018 17:51:50🙂
Avri
17 אוג 2018 17:59:37הבנה שיש חכמים ממך מצריכה גם צניעות והכרה במציאות. אלו שתי תכונות נפרדות ושונות לחלוטין מחכמה.
רועי ויינברג
17 אוג 2018 12:14:32ענק יונתן. ת'יבודו תוקע את מינסוטה לדעתי וחוסר ההתקדמות של טאונס בהגנה ושל וויגינס בכללי מאוד מדאיג. יש מצב שהיום אני לוקח את יוקיץ' על טאונס למרות שטאונס עם סייז מרשים בהרבה ותקרה הרבה יותר גבוהה בנוסף ליעילות. זרק מעט מדי שלשות שנה שעברה לדעתי ביחס לאחוז שלו וזה יכול להתפוצץ להם בפנים כשבאטלר יעזוב. קבוצה שעשתה מקום 8 שנה שעברה עם 2 בחירות דראפט מלפני 3 ו-4 שנים ולא מעט לא שמים אותה בכלל בפלייאוף. זה אומר הכל.
פולץ עדיין סימן שאלה. אם הזריקה שלו חזרה לעצמה כמו שאומרים הוא יהיה סטאר. יש לו חוכמת משחק מדהימה (3.8 אסיסטים על 1.2 איבודים שנה שעברה), חוש לא רע לריבאונד ואחלה הגנה. אם הוא יקלע ויוכל לשחק ליד סימונס ואמביד תהיה פה קבוצה מפחידה מאוד.
שמעון טבדי
17 אוג 2018 13:20:041. לגבי תיבס רצו שמועות שהוא משחק בצד השני של המגרש ובחורות זה לא הקטע שלו.
2. מיני אמורה על הנייר להיות טופ 2-3 במערב, יש להם הכל, תיבס צריך כנראה מאמן התקפה טוב. טיג רכז טוב ויודע לקלוע, באטלר הוא תותח בשני צידי המגרש, וויגינס לא פורץ ואחד כמוהו אמור להיות תותח כמו באטלר לפחות משני צידי המגרש, גיבסון שחקן חזק מאד בהגנה וסביר בהתקפה וטאונס מפלצת, יש שם הכל וזו קבוצה שמבחינת מבנה אמורה אפילו לאתגר את הלוחמים, הם לא קרובים לפוטנציאל שלהם. מיני לא פחות טובים על הנייר מבוסטון ותראו את ההבדלים.
טאונס לחלוטין לא מנוצל שם ואם וויגינס לא יהיה אולסטאר העונה כנראה שהוא כבר לא יהיה השחקן שרבים ציפו, וויגינס כמו במכללות לוקה מאד בקליעה וזה הבעיה שלו, לא יציב מספיק מחצי מרחק ושלשות מול קבוצות טובות, גם בהגנה הוא לא נותן כפי שהוא צריך, אתלט צעיר עם המבנה שלו אמור להיות מחסל הגנתי.
3. אם פולץ יהיה לפילי מה שהארדן היה לאוק אני לא פוסל את פילי בגמר הליגה, העונה הזאת סימונס אמור לתת קפיצה גדולה (בד"כ שחקנים שהופכים לסופרסטארים גדולים הופכים כבר בעונה 2-3 למפלצות), גם אמביד. אני אופטימי בלי קשר להיותי אוהד ולדעתי הכל ילך חלק.
4. אתמול ראיתי לראשונה את הסרט בלתי מנוצח עם מארק וולברג על שחקן הפוטבול וינס פאפלה שזה סיפור אמיתי הבחור היה ברמן בגיל 30 שהגיע לפת לחם ומעולם לא שיחק פוטבול אפילו בקולג' אלא רק עם חברה בשכונה והאיגלס החליטו לקיים מחנה גיוס לכל מי שרוצה על מנת להתקבל לקבוצה מרוב שהם היו גרועים והוא הלך סתם והתקבל בגיל 30 ל-NFL ןהחזיק שם 3 שנים.
מי שמכיר את השחקן האמיתי יוכל לומר אם היה שחקן טוב, בינוני, נגר? סיפור מדהים בכל אופן
Dor
17 אוג 2018 13:46:10אחלה סרט בלתי מנוצח על פאפלה. קראתי שהוא היה שחקן בינוני ברמת NFL (שזו רמה מטורפת בקנה מעדה של אנשים רגילים..) אבל הסיפור שלו פשוט מדהים. סיפור סינדרלה אמיתי. לגבי מיניסוטה וטיבס לא ברור לי איך העסק דם לא מתרומם. מבחינתי זאת קבוצת הפרוסס מס׳ 1 בליגה ובתוספת טיסה באטלר וויג עם היו אמורים להיות בטופ המערב. משהו שם פשוט לא מסתדר. שמעון אתה קצת אופטימי מידי לגבי פילי. לא רואה את סימונס מתחיל לקלוע מחוץ לבקבוק שלא לדבר על שלשות. לפתח קליעה כזו יקח כמה שנים. פולץ צריך להיות ההבדל הגדול ולספק את האופציה ליצור נקודות קלות. אני רואה אותו נשחק גם ליד סימונס ורדיק ולאו דווקא מאחוריהם. זה ייתן לפילי אחלה גמישות ויחד עם סאריץ׳ זה יאפשר הרכבים מוכשרים מאוד.
דקסטר
17 אוג 2018 16:47:42אין פה שום פרוסס במינסוטה.
ויגינס וטאונס הם לא על אמת וזה משנה מי יאמן אותם.
Dor
17 אוג 2018 18:09:42יש פרוסס כבר שנים פשוט מאוד מאוד לא מוצלח
Berch
17 אוג 2018 16:48:16פוסט מעולה
לא אתדרדר לדיבור הטכני ורק אציין שנהנתי מאד לקרוא….
יניב
17 אוג 2018 18:14:02חזק מאוד. לגבי טיבודו לדעתי הוא הולך ומאבד את הקרדיט הרב שיש לו ואחרי הכישלון שיהיה השנה הוא יחזור לעמדת עוזר המאמן
מנחם לס
17 אוג 2018 18:40:08וואו ג'ון. הפוסט האחרון שהייתי מצפה ממך.
נהניתי מהמילה הראשונה ועד האחרונה.
פוסט מושלם לימי קיץ חמים אלה.
ספציפית לגבי ת'יבו, הוא מין טיפוס מסתורי שיש בו הרבה יותר ממה שאנחנו יודעים או חושבים. לרוע המזל זה לא יצא החוצה בצורה חיובית עד עכשיו. אולי יהיה HAPPY END. אני מקווה.
גיא רוזן
17 אוג 2018 19:04:53אחלה פוסט!
TMZ תפסו סרטון של תיבודו מגיע לאולם האימונים של מינסוטה, רגע לפני העונה החדשה:
https://www.youtube.com/watch?v=fLEdpDpoTTA
(חדי ההבחנה, יזהו בסרטון גם את ג'ימי באטלר)
סרטון נוסף, קליל יותר, מציג את תיבודו ביום טוב, עם החברה הצעירים של קבוצת ליגת הקיץ:
https://www.youtube.com/watch?v=5NP8y63Ms4o
(חדי ההבחנה, הפעם יזהו את טאונס, מראה לילדים משחק משובח)
Ljos
18 אוג 2018 00:32:43יפה!
כל הרבה משותף יש בין קובריק לת'יבודו. מלבד ההצלחות. ומלבד ההכרה ההיסטורית. חוץ מרצף תיאוריות הקונספירציה (היחידה שאני מכיר לגבי ת'יבס היא שהוא ליץ' נקרומנסרי חובב כשפי דם. היא גם היחידה שהיא שלי). ואולי גם רמת היכולת המקצועית.
טוב, בעצם הם רק דומים באופן שבו כל שחקן שעבר אצלם יזכור אותם לנצח. את העיניים החודרות. הקול שמגיע עמוק ממקום שהאנושות כבר שכחה. את הקריירה והנפש שלעולם לא תהיה כמו שהייתה.
John
17 אוג 2018 19:37:17תודה לכולם!
MBK
17 אוג 2018 21:16:45מצויין ג׳ון נהנתי מאוד לקרוא
ברוך רובין
17 אוג 2018 23:05:40גון מצויין מסכים לגבי כל מילה
אפלטון
18 אוג 2018 01:31:29אדיר ג'ון!
יש כאן פוסטים בזמן האחרון שהם לא פחות מיצירות ספרותיות.
מהסוג המהנה.
לגבי תיבודו, נראה שהוא מהדינוזאורים האחרונים בליגה שחושבים שהם מעל השחקנים. חשבתי ששנת החופש תעזור לו להגיע למסקנות אבל נראה שרחוק מכך, והפרוייקט המעניין של מינסוטה איבד את הדרך
John
18 אוג 2018 11:58:56תודה רבה. זו הזייה ספרותית שנכתבה ב2:00 לפנות בוקר והתלבטתי אם להכניס את הקוראים אלייה. פעם הייתי כותב סיפורים כאלה להופס אבל איכשהו המוזה לא קפצה לביקור