חצי יובל למאמרי הראשון ב-'ידיעות': "הקרב של העשור" / מנחם לס

 

הקרב של העשור

 

שוגר ריי ליאונרד – מרווין הגלר,

אליפות העולם באגרוף, משקל  בינוני

סיזר פאלאס, לאס-וגאס

  1

הברק גבר על הרעם. מטוס הלביא על הבואינג. ספינת החלל המחייכת, בעלת הבייבי פייס, התקיפה את נושאת המטוסים הקרחת והכבדה ולא הניחה עד שידה הורמה אל על.

באחד הקרבות הנהדרים והמפתיעים ביותר בהיסטוריה של האגרוף גבר שוגר ריי ליאונרד, המתאגרף שחזר אחרי שלוש שנות פרישה, על "מרבלס" (נהדר) מרווין הגלר, אלוף העולם במשקל בינוני והמתאגרף הנחשב לטוב בין כל האלופים. הייתה זו אחת ההפתעות הגדולות בתולדות האגרוף, אם לא הגדולה שבהן. היה זה  אחד מה"קאמבקים" הגדולים שידע הספורט, הצגה בלתי נשכחת. חשבנו שהגלר יאכל את שוגר. אבל, פתאום הכל השתנה: שוגר – בלא כל סיכוי – התעלה לרמת אגרוף עילאית, סחף את מרבלס להצגה גדולה וניצח. היה זה תיאטרון במיטבו. משחק שחמט מפליא של אגרופים ודם.

השמש זה עתה שקעה מאחורי הרי נבאדה, והאיצטדיון הפתוח הולך ומתמלא בצופים. זיקוקין נורים לאוויר, דגל אמריקאי ענק, אומרים שהגדול ביותר שנתפר אי פעם-  50 מטרים על 18 – מתנופף מראש המלון, בית ההימורים הענק. מתח שיא שאינו זכור כמותו בספורט האגרוף מאז הקרב הראשון של קסיוס קליי נגד סוני ליסטון. הנה עולים שני המתאגרפים על הזירה, שוגר בלבן, בגלימה אופנתית חדשה, והגלר בכחול.

אמרו שהרגע הזה לא יגיע. טענו שהקרב הוא פנטסיה שהתפתחה במוחות קודחים של אמרגנים מטורפים. "אין דרך בעולם להפגיש בין שני עילויי האגרוף הללו", אמרו לך יושבי הבארים האפלים בשדרה השמינית פינת רחוב 29. הקרב הזה היה מין ביצת זהב המונחת בקצה קשת האשליה. ביצה המחכה שיבואו ויאספו אותה. מרבלס הגלר, אלוף העולם הקרח הנפלא במשקל בינוני שמאז 1976 לא הפסיד, שנחשב בעיני רוב המומחים לטוב ביותר "פאונד-פור-פאונד" מבין כל האלופים, ובין שוגר (סוכר) ריי ליאונרד, הווירטואוז המקסים קל הרגליים, אלוף העולם לשעבר במשקל קל, ואז גם האלוף במשקל חצי בינוני, החוזר אחרי פציעה בעין ופרישה ממושכת של שלוש שנים.

נבר, אמרו. הקרב לא ייערך לעולם. והנה, בתוך דקות ספורות עומדים שני הגלדיאטורים להחליף מהלומות. יהיה כאן מפסיד ויהיה גם מנצח. הפנטסיה הייתה למציאות: הסיזר פאלס, קזינו ההימורים המפורסם בלאס וגאס, הוא היום מרכז העולם. 15,336 צופים, 110 עיתונאי ספורט מ-31 מדינות מלבד 400 אישורי כניסה לעיתונות האמריקאית. קרב העשור. הקרב העשיר בהיסטוריה. פרנק סינטרה נגד ביל קרוסבי; סופרמן נגד בטמן באותו הקומיקס. אונלי דה בסט, בייבי.

מדוע מוכנים שני מולטימיליונרים צעירים לסכן את מקומם המובטח בהיסטוריה, לשים את כבודם וגאוותם, ואחד מהם אפילו את עינו השמאלית, על חוד התער? מאותה הסיבה שהילארי לא שקט עד שהכניע את האברסט וקזנובה עד שכבש את האישה האחרונה: לעשות את הבלתי אפשרי, את מה שאף פעם לא נעשה לפני כן. הדחף שבכיבוש העולם, האתגר שבסכנה.

סיבה נוספת – כסף. הרבה כסף. שניהם זקוקים לעוד מיליון כמו שרחוב ירמיהו בתל אביב היה זקוק לעוד באר, אך אפילו אלה שיש להם מיליונים רבים רוצים עוד. אולי לכן הם מיליונרים. כסף וגאווה. הכסף כאן שבר את כל השיאים. 12 מיליון – ספרו אותם – 12 מיליון ירוקים למנצח, ו-11 מיליון למפסיד תמורת 45 דקות עבודה, בתוספת אחוזי הכנסה מהקופה הכוללת, שתגיע ל-100 מיליון דולרים לפחות.

אבל המספרים החשובים הם לא המיליונים, אלא המספרים הרשומים על תעודות הלידה: שוגר 30; הגלר 35. מה יתחולל לנגד עינינו? קרב בין שניים מהמתאגרפים הגדולים בהיסטוריה או אליפות בית "גיל הזהב" שבגבעתיים? הקרב הגדול אי פעם, או קרב על נבילה יחסית?

אני מסתובב בבארים, בין שולחנות הרולטה, לשמוע, לראות ולרחרח מה מתחדש. ספסרים מוכרים בגלוי כרטיסים שמחירם הרשמי 1,000 דולרים בשמונה "גדולים". שמועות וחדשות – תלוי מי המספר ומי השומע – מתעופפות בקצב של עשר לשעה. הסיכויים עולים ויורדים. הדבר היחיד שמקלקל הוא מזג האוויר החם מדי. אך כשאני תופס את מקומי כ-15 מטרים מהזירה אני יודע. מזג אוויר טוב או לא, אין עכשיו מקום אחר בעולם שבו מעדיף אני להיות.

ה"פוינטר סיסטרס" שרות את ההמנון כמו שרק הן יודעות. בו דרק באה שלוש שעות לפני הגונג. מימיני קני רוג'רס. משמאלי ג'ק ניקולסון. יותר שחקני קולנוע, סנטורים ומולטי מיליונים מאשר בהכתרת הנשיא. מנבאים ש-750 מיליון בני אדם ברחבי העולם חוזים בקרב מעל מסך הטלוויזיה "חי" או בשידור מוקלט. רק המונדיאל והאולימפיאדה יכולים להתפאר במספרים כאלה. שני המתאגרפים מקפצים עכשיו על הזירה כששוגר נראה לי מעט מפוחד והגלר מדבר אל עצמו כאילו היה בטראנס. צ'אק הול, קריין הזירה הוותיק, קורא בקול קר כקרח לשני המתאגרפים להתקרב למרכז הזירה. שופט הזירה המצוין ריצ'ארד סטיל  – ללא ספק הטוב בנמצא – נותן הוראות אחרונות, והגונג שאיש לא האמין שאי פעם יישמע קורא את קריאתו.

 

סיבוב 1

הגלר עומד באמצע הזירה. שוגר מסתובב סביבו, רוקד. עברה דקה ללא אגרוף. ואז, 1:52 מהפתיחה, נוחתת שמאלית ראשונה של ליאונרד, ויש לנו קרב. הגלר רודף אחרי שוגר אך מוצא רק אוויר. הקהל על רגליו. שוגר נראה בכושר מצוין והגלר, במין פלגמטיות, כאילו נותן לו את הסיבוב. העיתונאים מתלחשים: הגלר, השמאלי הטבעי, לוחם בסיבוב הראשון כימני. למה? אני נותן את הסיבוב לשוגר.

 

***

 

היש או אין חדש תחת השמש? את התשובה אל תנסו לחפש אצל קהלת, אלא אצל המהמרים המקצועיים בעיר ההימורים. אם שוגר מנצח, הרבה חדש יהיה תחת השמש כי תמיד "קלים" ניסו ומנסים לטרוף "כבדים" וכמעט תמיד כשלו. אם שוגר מפסיד, צדק קהלת: אין חדש תחת השמש. עוד "קל" עם פנטזיות לחסל את גלית ועוד קל שניכשל. מה שהיה הוא שיהיה.

כמה דברים אינם משתנים לעולם: הגלר נשאר עם האחים פאט וגודי פטרונלי; שוגר הביא אתו שוב את טראסט המוחות שהוביל אותו במשך הקריירה הארוכה, שבט של 25 מומחים מכל הסוגים בהנהלת אנג'לו דאנדי. הגלר הוכיח את מה שידענו: הוא לא מאמין בהרבה אנשים, אך ביחידים שהם נאמניו יש לו ביטחון עד הסוף. המשולש הגלר-פאט-גודי אינו ניתן לפירוק. "אף פעם לא היו יחסים אמינים, הדוקים ומתמידים כאלה בין מתאגרף, מנג'ר וטריינר", אמר אמש בוב ארום, אמרגן הקרב. הקשר החל ב-1970, אשר הגלר בן ה-16, שזה עתה החליט לעזוב את בית הספר, נכנס לאולם האימונים המרופט בברוקטון, מסצ'וסטס, וביקש להיות מתאגרף. ההסדר היה פשוט: בשעות היום האחים, מנהלי חברת בניין קטנה, מלמדים אותו לנסר קרשים, ובערב, לנסר ראשים. גודי משמש יותר כטריינר ממנג'ר, ופאט הוא יותר מנג'ר מטריינר.

השלישייה היא יחידה אחת  שיחסיה המיוחדים אינם זקוקים להגדרה. "בתחילה הם לא לקחו ממני פרוטה", אמר לנו שלשום הגלר במסיבת העיתונאים, "יום אחד נעשה כולנו כסף", הם אמרו. ועכשיו זה בדיוק מה שקורה. "אני יודע שהם אף פעם לא קיבלו את הקרדיט המגיע להם כמומחי אגרוף. בעד כל הון שבעולם לא הייתי מחליף אותם עם כנופיית המוחות המנופחים של שוגר היפה".

אם שוגר מנצח הערב תהיה זאת אחת מהפתעות האגרוף הגדולות ביותר. כולנו זוכרים את שוגר קל הרגליים, פנתר מהיר במשקל 67 ק"ג המתנפל על יריבו, נושך, עוקץ ופוצע. מה שאני רואה עתה לנגד עיני הוא סוס נפוח מעט השוקל 72 ק"ג ומתעקש לנוע כפנתר. המעבר ממשקל קל לכבד יותר הוא אחד הדילמות הקלאסיות באגרוף: הקונפליקט הוא תוספת משקל וכוח במחיר תנועה ומהירות. שישה אלופים במשקל "קל" היו לאלופים ב"בינוני": טומי ריאן, מיקי ווקר, לו ברוילארד, שוגר ריי רובינסון, כרמן בזיליו ואמיל גריפית. אך 18 נכשלו, ו-48 אלופים אף פעם לא העזו לנסות. בעקבות המטמורפוזה של שוגר, שהוסיף משקל ונראה נפוח מאי-פעם, חשבנו שינוע לנגד עינינו שור במקום סוס המירוץ הגזעי שפעם היה. חיכינו לראות גרזן במקום שברייה.

 

 

http://youtu.be/rmXwEJARuN8

סיבוב 2

אוי, כמה טעינו! שוגר ה"כבד" נע בקלילות של בלרינה. מעביר ליריבו מסר חד משמעי: באם, אני כאן. באם, באם… אני שם. הוא נע בכיוון השעון וזורק ג'אבים ימניים, מהירים. תנועה ימנית בכיוון השעון תוך כדי שליחת מהלומות ימניות היא אחד הדברים הקשים באגרוף. שוגר עושה זאת בקלות. הגלר נראה שליו, כאילו אומר לעצמו  "יש לי עוד 10 סיבובים להוריד לו את הראש". עבר סיבוב וחצי לפני שהגלר פוגע בחבטה ימנית. חבטת "הוק" המזעזעת לשנייה את שוגר. אך שוגר מחייך, ובהתגרות א-לה-מוחמד עלי מושיט לו את הראש כמשדר "הנה, נסה שוב". הגלר זורק מכת וו פראית, שפוגעת באוויר הצלול של מדבר נבאדה. ליאונרד מסיים את הסיבוב בקומבינציה ימין, ימין, שמאל. ימין, ימין, שמאל, ימין. הקהל משתולל. הגלר ה"שמאלי" הטבעי שוב לוחם משום מה כ"ימני" כל הסיבוב השני, שגיאה שתעלה לו בסוף הקרב ביוקר.

 

***

 

פעם אחת – ראשונה ולעת עתה יחידה – הושכב שוגר על קרשים. נגד מי? דוראן? הרנס? לא! נגד אלמוני ושמו קווין הווארד. אני זוכר את הבעת פניו כשנפל: מה? מי זה קווין הווארד? הפתעה מוחלטת. הווארד, מתאגרף בינוני לחלוטין שחיפש קרבות היכן שמצא כדי לעשות כמה ירוקים, השכיב את גאון הדור ב"חצי בינוני". היה זה במאי 1984, ומיד אחרי הקרב (אותו ניצח שוגר בסופו של דבר) אומר אותו הווארד לכל הסובבים, "כשמוחמד עלי סיים, נתנו לשוגר את הבמה. אפילו את הטריינר של עלי (אנג'לו דנדי, מ.ל) נתנו לו. גם את הסגנון והטקטיקה. אין לו שום דבר מקורי. אפילו את השם הוא גנב משוגר ריי רובינסון". מילים דומות מאוד יורה עכשיו הגלר.

אימון פתוח לעיתונאים של מרבלס שלושה ימים לפני הקרב. הוא נע בזירה ומכה ללא רחמים את בובת האימון שלו. אני מתבונן בו בקפדנות: גבר בנוי למופת, מחוספס, שרירי. יש בפניו המפחידות מין חן מיוחד, מין אנושיות. עם כל מהלומה, הוא מסנן בין שיניו מילות שנאה נגד שוגר: "לא מגיע ל'פוני' (מתחזה, מ.ל) להיות כאן, הוא לא שילם את שכר הלימוד". התהילה והכבוד ששוגר מסוגל לרכוש באגרוף אחד, מקרי, היא מחשבה שמעבירה את הגלר על דעתו, והוא ממשיך: "הוא צריך היה להוכיח שהוא 'שייך' בקרבות מוקדמים נגד מוגבי או רולדן, אך לא! לשוגר היפה נותנים תמיד מתנות".

"מרבלס" מסיים את הספארינג ועובר לקפיצה על חבל. "אני אהרוס אותו. אם הוא יפסיד, תמיד יקחו אותו חזרה לטלוויזיה. אם אני אפסיד איש לא ירצה בי יותר. אני יודע שתוך כדי הקרב יגידו: 'תראו איך הגלר הולך על העין השמאלית הפגועה'. מי ביקש ממנו לסכן את עינו? הם כבר יכולים לכתוב כי לא רק את העין אעקור, אלא ברצוני להופכו גם לאילם וחרש".

התסכול מורגש. הנה אלוף דגול, שלעומתו ליאונרד השיג מעט מאוד, אך בגלל האישיות והכריזמה, שוגר ולא הגלר הוא גיבור האומה. האימון תם. הגלר נכנס להתקלח. כשהוא יוצא, על ראשו מונח כובע בייסבול חדש ועליו כתוב: "ללא רחמים".

 

סיבוב 8

הסיבובים 3 עד 8 היו טובים, אך לא קרה בהם שום דבר מיוחד. השניים צוברים נקודות, ובפנקסי הם מצויים בשוויון כשנשמע הגונג לשמיני. הגלר מתחיל להבין שהגיעה השעה להרוס, וללא רחמים. הוא מתקיף בשצף קצף. הוא טנק שבא להרוס ולא לרקוד, ועכשיו הוא זורק פגזים שמספיק שאחד מהם יפגע  כדי ששוגר ייקצר כשק חיטה בקיבוץ בית קמה. שוגר יודע להתחמק. המלחמה בזירה כל כך מלאה פעילות ותנועה, שקשה להמר מי מוביל. כיצד ישפטו שלושת שופטי הנקודות כמה מהסיבובים השווים? זהו אגרוף מצוין, אך ללא מאורעות מיוחדים. פינתו של הגלר עושה רושם שהיא רגועה למדי. הם מרגישים שהקרב בכיס. אני לא.

 

***

 

"המוטיבציה הגדולה ביותר שלי היא שכולם אומרים שאין לי סיכוי. ככה אני אוהב זאת, להיות האנדרדוג. אך אני אפתיע את כולם. אראה שלא רק לרקוד אני ידוע, אלא גם להלום. ברור שהגלר הוא בעל הסיכויים על הנייר. גם אני, לו הייתי מהמר, הייתי מתערב על הגלר. אך אילו הייתי אדם חכם הייתי מתערב על שוגר". כך הוא אמר לנו, קבוצת כתבים, ב"וולדורף אסטוריה" בניו-יורק לאחרחתימת החוזה על הקרב לפני כמה חודשים.

נשקו של הגלר הוא חבטת הוק ימנית. שוגר אוהב להכין את היריב בשמאל ולסיים בימין. להגלר רקורד של 62 ניצחונות, שני הפסדים ושתי תוצאות תיקו. שוגר, לעומתו, "ילד בצופים" עם רקורד של  33 ניצחונות והפסד אחד. הגלר כבד יותר, חזק יותר. שרירי הרבה יותר. שוגר קל ומהיר יותר. מרבלס הוא שמאלי העובר לעתים להתאגרף כימני, באמצע הסיבוב. ליאונרד תמיד ימני. הגלר מכה אנשים וטורף אותם בכוח אדירים. מוסטפה האשמו נזקק ל-55 תפרים אחרי שהגלר סיים עליו יום עבודה. ליאונרד אף פעם לא מועך אנשים, אלא פשוט מתסכל אותם: "הנה אני פה, עכשיו אני שם". הם רואים את חיוך הסכרין שלו ורוצים למעוך אותו, אך המהלומות פוגעות רק באוויר הדחוס של הזירה. הגלר מחסל במהומה אדירה אחת. שוגר מחסל בסכום מיתוסף של מהלומות קצרות.

כשאנחנו שואלים את שוגר כיצד מעז הוא לעלות נגד הטוב שבטובים ללא כל קרב הכנה, הוא עונה בחיוכו הכובש: "הסיבובים הראשונים הם ההרצה שלי. מהרביעי ועד השביעי אני משחק את משחקי הרגיל: ריקוד ותנועה ו… באם, ג'אב שמאלי. הטעייה לימין ואז תזוזה לשמאל  ו… באם, אפרקט ימני. מהשמיני ועד הסיום זהו שואו-טיים. הגלר יתחנן שאניח לו, רשמו את מילותי".

שלשום, במסיבת העיתונאים הגדולה האחרונה לפני הקרב, פתאום מתגלה שוגר חדש: מהסס, רציני ומפוחד. במקום מכונת ירייה של מילים והברקות, העומד לפנינו הוא שוגר העונה  ב"כן", 'לא', או "אעשה כמיטב יכולתי". הגלר לעומתו בוטח בעצמו, מבדר ומתבדר. אני חושב שאפילו ראיתי חיוך קטן שנצבע על פניו הזועפות. על ראשו מונח כובע בייסבול אדום חדש ועליו כתוב: "מלחמת עולם שנייה".

 

סיבוב 9

הקרב עד עתה שקול למדי. יתרון קטן לשוגר. הגלר זקוק יותר ויותר לנוק-אאוט כדי להבטיח את ניצחונו. אך כפפות של עשר אונקיות הן לא כפפות של שמונה (כפי שדרשה חמולת ריי, ולהפתעת כולנו, המנג'רים של הגלר הסכימו בטמטומם): ידיו נראות לי קצת עייפות ופגזיו חסרי עוקץ. הכפפות כבדות ושוגר מהיר מדי. לא רק שהוא מהיר, אלא שהוא מגביר את מהירותו. הוא מרקד, נע, מנפנף לקהל, מחייך. זורק קומבינציות לעבר הגלר המתוסכל. אולי הגלר לא הושכב, אך השואו-טיים של שוגר במיטבו.

בוקר הקרב. אני יושב ליד סכר "הובר" האדיר, המספק חשמל לחלקים גדולים של מערב ארה"ב. קרני השמש זה עתה החלו מבצבצות מעל פסגות הרי קורבאט שבמדינת אריזונה, ובעוד דקות אחדות הן יאירו את נהר קולורדו המתפתל כנחש ואת האגם הענק, הנח רדום משמאלי כששלוחותיו פונות צפונה.

מי ינצח? המשקפת מאפשרת לראות בבהירות את מימי נהר הקולורדו הקולחים במהירות. עשר שנים של מעקב אחרי שוגר והגלר עוברות גם הן במהירות לנגד עיני. התשובה ההגיונית היחידה היא שהגלר ינצח. בנוק-אאוט, בסיבובים האחרונים. היא בהירה כמימי הקולורדו. לא תיתכן תוצאה אחרת. לליאונרד אין צ'אנס. אמנם במוחו הכל כל כך ברור: הוא רואה את עצמו בפסגה, רוקד, מחליק, מכה עם כל האינסטינקטים שהיו לו בעבר. החלום יהפוך מהר מאוד לחלום בלהות, חשבתי. השוגר האמיתי, הסוכר שגבר באמנות על תומאס הרנס ב-1981, יהפוך לתחליף סוכר כשהגלר יחסל אותו. להגלר יש נשק וכוח שאפילו האינטליגנציה של ליאונרד לא תפתור. הקרב ששוגר לא היה יכול לחיות בלעדיו הוא גם הקרב שהוא לא יוכל לנצח.

אם תורם ידו של שוגר אל על בסיום הקרב, נראה רולטות מקבלות התקפות עצבים ולצדן שולחנות בלק-ג'ק שנטרפה דעתם. אך אין סיכוי כזה. היד שתורם לא תהיה של שוגר. היא תהיה של מרבלס מרווין הגלר. כשקרני השמש כבר מאירות את כל העמק והאגם שלפני, השאלה היא לא "מי". השאלה היא "מתי" ו"מה יהיה גודל ההרס". כך חשבתי.

 

 

סיבובים 10, 11, 12

כולם עכשיו על רגליהם. וילי נלסון, טיפ או'ניל וג'ין הקמן עומדים לפני וצורחים כילדים. לפני הקרב, כשהגיעו למושביהם, איש כלל לא שם לב אליהם. הם למדו הערב היכן הם עומדים בסולם העדיפויות ואהבת הקהל. על הזירה עומדים עתה שניים הלוחמים על כבודם, גבריותם, האגדה שתיכתב על חייהם. אליהם מופנת כל תשומת הלב.

שלושת הסיבובים האחרונים הם סיפור דומה לראשונים: הגלר רודף בשצף קצף, שוגר מתחמק באמנות וזורק קומבינציות תוך כדי נסיגה. בסיום העשירי, שוב אנחנו על הרגליים: שוגר החליט להראות שהוא אפילו מסוגל להחזיר מהלומות להגלר בפינה ולא רק להתחמק. השניים עומדים ומכים כמכונות ירייה אחד בשני. אז, הרגע הגדול של שוגר מגיע: הוא מנתק את המעצורים בניסיון לתפוס את העבר. זו סצינה המזכירה את מוחמד עלי במיטבו, עלי נגד ג'ורג' פורמן בזאיר. שוגר, כעלי בזמנו, נשען על חבלי הזירה, סופג מהלומות מהגלר בחיוך, כאומר: "אפילו בלי הגנה אינך יכול לגמור אתי". והגלר ממש יוצא מדעתו.

ואז, כדי להראות לשופטים, לקהל ולעולם כי הוא בשליטה מוחלטת, שוגר יוצא בהתקפה מוחצת מכל הכיוונים. הוא מושיט את ראשו קדימה בחיוך רחב ולועג, מחרף ומלגלג בלי טעם, וברברבנות. שנאתי אותו באותן דקות. לא מגיע לאלוף כהגלר שמישהו – לא משנה מי – ילעג לו. אני משוכנע עכשיו שהגלר רוצה לחסל את שוגר לא רק כדי לסיים את הקרב הזה אלא לחלוטין. הבעיה היא שעם כל השנאה והתסכול, הגלר לא מסגל לעשות דבר נגד שוגר המחייך.

אבל הגלר הוא הגלר: לקראת סוף הסיבוב הוא מתקיף כמטורף, מכה ישר לגופו של שוגר, שפתאום נראה ללא אוויר כשהוא מנסה בכל כוחו לנשום את אוויר המדבר היבש. להתקפה האחרונה של הגלר יש מסר: השנה היא 1987, לא 1980, ואני הגלר, לא רוברטו דוראן (עליו גבר שוגר, מ.ל). אמנם סיבוב גדול של שוגר, אך בסיום לא חסר הרבה שיחוסל.

בסיבוב ה-12 כבר אינך יכול לשמוע את עצמך. שיגעון של ממש. הגלר פותח עם מהלומה שנוחתת על אזנו של שוגר, אך ליאונרד מחזיר עם שמאלית חזקה.

כשנשארים 20 טיקים לפני צלצול הגונג הסופי נעצרים השניים לרגע, מסתכלים זה על זה כשואלים: "מי מוביל? מי זקוק לנוק-אאוט בהתקפה האחרונה?" הם לא יודעים את התשובה בעצמם, עד כדי כך הקרב שקול. בשניות האחרונות תופס הגלר את ליאונרד בפינה עם שלוש ימניות אדירות שכמעט חיסלו אותו כמו בסוף הסיבוב ה-11, אך שוגר ניצל על ידי השעון.

כשנשמע הגונג איש לא יודע מי ניצח. שני המתאגרפים המהוללים מרימים את ידיהם כמנצחים.

גורל הקרב, גורל השניים וההיסטוריה של האגרוף נתונים עכשיו בידי שלושה שופטי נקודות. גם השופטים אינם בטוחים עם החלטה חצויה של 1-2. ראשית נקראת החלטתו של לוי פיליפו הוותיק: 113-115, הגלר". הקהל צורח. ואז, "הניקוד של השופט דייק מורטי הוא 113-115 שוגר"… הקהל משתתק. כרוז הזירה ממשיך: "השופט השלישי… חוזה גווארה המקסיקני… 110:118. לאלוף החדש במשקל בינוני, שוגר ריי ליאונרד"!

היסטריה. היסטוריה. בלגאן. מהומה ממש. עשרות אנשים על הזירה. שוגר זה עתה היה לאלוף עולם במשקל בינוני אחרי התארים שהיו לו במשקל קל וחצי-בינוני. רעידת אדמה נרשמה בסיזר פאלאס. שוגר קופץ לשחקים עם ידיים מורמות וחיוך של מנצח. הגלר? הבעת פניו היא כשל אדם היושב בניחוחות על ספסל בפארק, ופתאום מתברר לו שכדור אקדח פילח את לבו ויש לו שלוש שניות לחיות. הלם טוטלי. אי-אמון שמתבטא במין קיפאון גוף. הוא לא מאמין שהפסיד. הוא מסרב להאמין שהפסיד. בחדר הריאיונות הגלר אומר לנו שאפילו שוגר עצמו אמר לו בסיום "ניצחת". גם אני, אגב, ניקדתי את הקרב 112-116 הגלר. זאת הייתה הבעיה עם שיפוט הקרב הזה: קיים חוק בלתי כתוב באגרוף האומר, "אם אין נוק-אאוט, לא מחליטים בנקודות נגד האלוף, אלא אם כן שליטת הטוען לכתר נחרצת". אלא אם כן אין ספק שיריבו היה עליון בקרב. זה לא קרה הערב: שוגר לא היה עליון; הוא לא היה המנצח הברור, ובכל זאת זה קרה. שוגר מתנהג כאביר אמיתי: "הגלר עדיין האלוף בספר שלי. לא חיפשתי את הכתר. רציתי רק להילחם נגדו ולהראות שאני 'שייך'".

הוא יותר מ"שייך". הוא האלוף.

 

***

 

כולם היו בטוחים ששוגר יפרוש אחרי הניצחון המדהים. מה עוד היה לו להוכיח? הוא מולטי-מיליונר עם עין פגועה. אבל הוא, ג'אנקי של אגרוף, המשיך להתאגרף. הוא לחם ב-1988 נגד דון ללונדה וקם מהמזרן כדי לנצח בנוק-אאוט בתשיעי ולהיות שוב בעלים של שני תארים. ב-1989 לחם נגד שני יריבים ותיקים: פעם נוספת מול תומאס הרנס, שהשכיב את שוגר פעמיים במהלך הקרב. שוגר קם וחזר כדי להוציא תיקו ב-12 סיבובים. אחר כך שוב לחם נגד רוברטו דוראן, המתאגרף הנפלא של העבר, שאחרי שליטה מוחלטת של שוגר בקרב הרים את ידיו ואמר את ה"נו-מאס" (די, לא יותר) המפורסם שלו. ב-1991 חזר שוגר ריי ליאונרד לקרב נגד טרי נוריס, האלוף המצוין במשקל בינוני/חצי כבד. נוריס השכיבו פעמיים וניצח בנקודות בקרב חד צדדי ביותר.

אז הגיעה התקופה הקשה בחייו. הוא התגלה כמכור לסמים, ופעמיים אף התקיף את אשתו חואניטה. השניים  התגרשו ושנה אחר כך הצליח להגימל מקוק ונישא לברנדט רובי, בתו של פול מלהקת ה"פלטרס" המקורית. איש לא הבין מה הביאו לעשות קמ-בק נוסף ב-1997, הפעם נגד האלוף הנפלא הקטור "מצ'ו" קמאצ'ו. קמאצ'ו היה הרבה יותר מדי מהיר וחזק בשביל האלוף לשעבר, הזקן, והוא חבט בו כמעט ללא התנגדות. עד כדי כך היה הקרב חד צדדי, שראיתי את קמאצ'ו מסתכל אל פינתו כשואל,"'מה לעשות? להרוג אותו הרי איני רוצה!" היה זה סיום עגום מאוד לכל אוהדיו. זה היה הסוף. אחרי הקרב הגיעה הפרישה הסופית שהייתה צריכה להיות עשר שנים קודם. כיום שוגר ריי ליאונרד הוא כוכב טלוויזיה המנחה קרבות אליפות עולם, וגם מעורב בתוכנית טלוויזיה פופולרית עם סילווסטר סטלון.

כמה שהגלר התחנן לקרב חוזר, סירב שוגר ריי. כל העולם דרש קרב חוזר, אך שוגר בחר מתאגרפים חלשים להיות יריביו. נראה שידע כי קרב כמו שהיה לו נגד הגלר לא יהיה לו עוד.

הגלר, מתוסכל וזועם על שאיש לא מכריח את שוגר לקרב חוזר, עזב את ארה"ב ועבר להתגורר במילאנו, איטליה, בה בנה קרייררה מוצלחת ביותר בעולם הסרטים, ושם הוא מתגורר עד היום.

 

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 98 תגובות

  1. המאמר מצויין כרגיל, אבל מנחם, זה חצי יובל-המאמר פורסם ב-1987 (או 1988), ועברו 26-25 שנה. יובל זה 50 שנה.

  2. מנחם, מה אתה אומר תרם יותר לירידת קנו של האגרוף כספורט פופולרי בארה"ב, הקרב הזה או השערוריה שקרתה שנה אחרי זה באולימפיאדה?

  3. כתיבה במיטבה. אני זוכר שבעקבות הכתבה חיפשתי ומאתי בספריה העירונית ספר על תולדות האגרוף במשקל כבד. כל כך התלהבתי מהסיפור שהתחלתי לשנן שמות כמו ג'ו לואיס, רוקי מרציאנו, מקס שמלינג, ופלויד פטרסון. 1987 הייתה השנה שבה הפכתי לאוהד ספורט שרוף, והרבה בזכותך מנחם שחשפת אותי לספורט אמריקאי.
    תודה מנחם על הנוסטלגיה

  4. תודה מנחם על טור בלתי נשכח
    האגרוף זה ענף שנמצא במתקפה חסרת תקדים ובירידה
    אין מתאגרף על במשקל כבד כמו מתאגרפי עבר דומיננטים כמו מוחמד עלי , טייסון , לואיס , פורמן , סמוקינג ג'ו ואחרים
    אין לי מושג מי האלוף במשקל כבד , מעריך שכמו לרבים אחרים.
    המתארפים המובלים בעשור האחרון יותר "קלים" כמו מייוותר , פאקיטו , אוסקר דה לה הויה
    חסר איזה ביג באדי שיחזיר עטרה ליושנה

  5. אגב מנחם האם אתה זה שתיארת את הקרב בין טייסון למייקל ספינקס ? אני עדיין זוכר את התיאור של הקרב הקצר הזה בראש

      1. היו המון ציפיות מהקרב ואנשים שילמו הרבה כסף ובסוף אפילו לא הספיקו לשבת במקום והכל נגמר לפני שהתחיל

  6. Can I just say what a relief to get someone who in fact knows what theyre talking about on the net. You surely know ways to bring an concern to light and make it imperative. Much more persons have to read this and recognize this side of the story. I cant believe youre not extra well known due to the fact you certainly have the gift. lululemon outlet

  7. The next time I read a weblog, I hope that it doesnt disappoint me as considerably as this one. I mean, I know it was my selection to read, but I essentially thought youd have something intriguing to say. All I hear can be a bunch of whining about some thing which you could fix if you happen to werent too busy searching for attention. jordans for cheap

  8. The next time I read a weblog, I hope that it doesnt disappoint me as much as this 1. I mean, I know it was my option to read, but I actually thought youd have some thing interesting to say. All I hear is actually a bunch of whining about something which you could fix in the event you werent too busy searching for attention. jordans for cheap

כתיבת תגובה

סגירת תפריט