האם הספורטאים האמריקאים הם גזע שונה מספורטאי ישראל (והעולם)?
האדם שהיה אמש אורח הטלוויזיה ביותר תחנות מכל אדם אחר מלבד – אולי – טראמפ, היה לברון. הוא היה אורח ב-ABC, ב-NBC, ב-CBS, ב-CNN, ב-MCNBC. רק ב-FOX לא נוגעים בו כי הם PRO-TRUMP כל הדרך.
על מה הוא לא דיבר? על חינוך. על הנשיא טראמפ. על הגירה. על בעיות שעדיין קיימות בגטו.
כשזה קרה, וראיתי אותו שוב ושוב מדבר ברהיטות, חוכמה, ואפילו חריפות, פתאום עלתה בי המחשבה 'למה רק בארה"ב?'. הנה צעיר שלא למד רגע אחד אחרי תיכון מדבר בבטיחות, באחריות, וללא היסוס, כיאה ממש למנהיג. ואז חשבתי על אתלטים אחרים שעלו לגדולה והמשיכו, ובחרתי בפוליטיקה לדוגמה, ורק בשחקני כדורסל מזכרוני (בוודאי ישנם עוד):
ביל בראדלי – HOF מהניקס, סנטור חשוב, ייצג את ניו ג'רסי
תום גולה, HOF מהווריורס. סנטור מפנסילבניה
דייב בינג, HOF מדטרויט, ראש העיר דטרויט
קווין ג'ונסון, 3 פעמים באול-סטאר, ראש עיריית סקרמנטו
תום מקמילן, 12 שנות NBA, נציג פנסילבניה בקונגרס
טרי דהר, קליפרס, קינגס, 9 שנות NBA. ראש משרד החינוך של מדינת ניו ג'רסי.
דווקא מפוטבול ומבייסבול יצאו הרבה יותר פוליטיקאים מאשר מכדורסל (ואלה שהזכרתי הם רק חלק מזכרוני), וכמובן שאסור לשכוח את ג'סי וונטורה המתאבק המקצועני שהפך למושל מינסוטה. ג'ק קמפ, HOF בפוטבול, כמעט ניבחר לסגן נשיא ארה"ב.
מקרב שחקני אול אמריקה יצאו עשרות, והמפורסם שבהם הוא הנשיא פורד.
השאלה שלי היא היכן הם ספורטאי ישראל, נניח בפוליטיקה, ובעיקר מכדורגל וכדורסל? היחידי שאני מכיר זה עופר שלח, וספורטאי הוא לא היה אלא עתונאי ספורט. במקרה זה הרושם שלי הוא שגם בשאר העולם המצב הוא די דומה לישראל: שחקנים מקצוענים די נעלמים בסיום הקריירה שלא כארה"ב, מדינה בה עשרות שחקני פוטבול, בייסבול, וכדורסל הפכו לסנטורים, קונגרסמנים, וראשי ערים.
ולנו יש את עופר שלח שהיה פרשן ספורט….
לא פוליטיקאי מי יודע מה…
אתה יותר דביל מהשימי ריגר בטיווי כי במסר הטפשי שלך ברור שאת שלי לא קראת.
יואל רוזבוזוב היה אלוף ישראל בג'ודו, זכה במדליות באליפויות אירופה, והגיע גם לאולימפיאדה. כיהן בכנסת ה-20
http://main.knesset.gov.il/mk/Pages/MKPersonalDetails.aspx?MKID=897
סליחה… מכהן מהכנסת ה-19 עד היום (הכנסת ה-20)
האקלים הציבורי בישראל מכתיב התרחקות מ"הזדהות פוליטית" כמו מאש. אנשים מפחדים לצייץ (במובן המקורי) כל מילה שהיא "פוליטית" כי יודעים שיותקפו וייתחשבנו איתם. בדור האחרון ההתקפות האלו מגיעות גם ישירות מהשלטונות. הכדור הכי חשוב של הספורטאי הישראלי הוא האדום הזה מהסוג שתוקעים בפה במועדוני זימה ותועבה.
בדיוק.
לא יכולת לדייק את זה טוב יותר… בארץ זה עוד יותר גורף ומכליל בתוכו גם אומנים שונים למשל, הפחד גומר אותם.
מנחם תוריד את קווין גונסון הפדופיל ועבריין מין המושחת שאין גרם אחד של יושרה מהרשימה.
עדיין היה ראש העיר סקרמנטו. איזו עיר אתה הראש שלה? ניו יורק במקרה?
(לאחר התלבטות, אגן על "שמי הטוב")
אם אתה נצמד בדביקות לחוק היבש ומכנה "פדופיל" קשר מתמשך עם בת 15 כאילו הוא לקח ילדה בת 5,
אז תיצמד באותה דביקות לחוק היבש של חזקת החפות מפשע (היא ביטלה את תלונתה והאחרות מעולם לא הגישו תלונה) ותקרא לו "מאמא תרזה."
לגבי מושחת, אלו שמועות, לא יודע אם נפתחה חקירה, בטח שלא הוגש כתב אישום. הוא פוליטיקאי אמריקאי, יש לו יותר אוייבים משיש לישראל, קצת הסתייגות בבקשה.
שטות
רוב (99%) הכוכבים הישראלים בעד המפלגה השולטת בגלל זה לא שומעים אותם
זה לא אומר שלא צריכה להיות להם דיעה בכל הקשור לעניינים אקטואליים (אלא אם זה תנאי הכרחי למה שציינת).
מי זה היה שדיבר נגד המגזינים בהיתר? הרוש? כמה אש הוא חטף.
כדאי לציין לטובה את אמיה אגב שלא מפחד להביע דיעה ועושה זאת ברהיטות רבה.
איך גזענים בביתר יוצא מגזינים בהיתר?
אמיה טגה באמת ייחודי בנוף, במאבק של הקהילה האתיופית ובפרט במאבק למען אברה מנגיסטו .
מירי רגב הייתה הודפת כדור ברזל בעבר
ועכשיו מומחית בהטלת דופי
ובזריקת אחראויות
אני מרגיש אתה חושש מהתחרות.
תודה מנחם.
אחת הסיבות, וכנרא המרכזית שבהן, שבארה"ב זה יותר קל מאשר בישראל (ואירופה) היא שבארה"ב יש מגבלות מה מותר לאוהד להוציא מהפה במהלך משחק.
אפשר להיות בעד או נגד, אבל בישראל גבולות הגזרה מחוץ לאצטדיון ובתוכו לא משתנים. והגבולות הם גבולות החוק (לפחות לכאורה).
גם אייקון בארה"ב יכול לסבול ברשתות החברתיות או ברחוב, אבל בזמן משחק הוא יודע שהוא מוגן. מקסימום שריקות בוז וגם זה לפרקים קצרים.
בארץ, במקרה הטוב, יקללו אותך כל המשחק וימציאו שירי גנאי "יצירתיים". במקרה הפחות טוב, כל קרן שתלך להרים תזכה לאמבטיית שפאיי. שלא לדבר על מקל של דגל שיכול לבחון את עצמת הגולגולת שלך.
אני לא מביע דעה האם המצב בישראל (מגבלת החוק) או בארה"ב (מגבלות נוספות) עדיף. אני רק אומר שפה השחקנים פחות "מוגנים", ולכן אפשר להבין למה הם גם פחות מוכנים לקחת סיכונים.
עוד עניין הוא שרוב האייקונים הגדולים בארה"ב מסודרים פיננסית עד ניני ניניהם. המשכורת בישראל מספיקות לאיכות חיים נאה וחיסכון לעתיד, אבל זה לא משהו שאפשר לסכן. והתבטאויות פוליטיות עלולות לסכן את יכולת ההשתכרות.
מה שכתבת יכול להסביר למה ספורטאים פעילים לא מתבטאים בנושאים פוליטיים אבל לא מסביר למה אחרי הפרישה לא הולכים לפוליטיקה.
גם מה שכן רלוונטי ממה שכתבת אפשר לשייך כמעט אך ורק לכדורגל. לא רואה שחקן כדוריד או שחיין שיעשו לו את המוות בזמן תחרות בגלל התבטאות כזו או אחרת. ובכדורגל – אני יכול לומר די בוודאות שאוהדי הכדורגל, בהכללה, לא יצאו כנגד דעות ימניות כאלה או אחרות. לא מדמיין כדורגלן שתומך בטרנספר וכל הקהל עושה לו את המוות, אולי בדוחא וזאת בטח לא הסיבה למה זה לא קורה.
בניגוד לאומנים, בעיקר זמרים, שיכולים לטעון כי השמעת דעות פוליטיות יכולה להשפיע להם על הפרנסה, בספורט אני די מתקשה לראות את זה קורה.
כדורגל וכדורסל שאצלנו מכילים את רוב האייקונים.
בחרת לענות על מה שנוח לך
חפש את התגובות לגל נבו.
מנחם
ישראל מדינה שמוטב לא להיות בה משוייך פוליטית
כי אנחנו ממש רוצים את מאור בוזגלו בכנסת? תנו לי דוגמא של ספורטאי אחד שהייתם סומכים עליו בועדת הכלכלה או בדיוני קבינט.
אלי אוחנה ניסה לעשות את המעבר לצד הפוליטי. למרות שהניסיון לא צלח הוא נראה אדם אינטלגנט
*דווקא* אינטליגנט… זו המילה הכי חשובה במשפט
חח אני לא איילת שקד ככה שאני לא נופל לפינה הזאת
אוחנה, שהתפרסם כמחלל שבת (כדורגל, יו-נואו…), בגד באשתו, ותמך בהתנתקות, איך יצטרף למפלגה דתית ימנית? המהלך נראה כמו שליפה לא מוצלחת מהמותן…
זה כמובן מאד באוויר, כי אי אפשר לדעת באמת איך הם יתפקדו שם והם גם צעירים, אבל: שי אהרון, דן רומן, עידו קוזיקרו.
נשמע כמו מבוא לפוסט המשך…
ברור שיש יוצאים מהכלל לכל כלל. את רומן ואת אהרון אני לא מכיר. קוזיקרו אחלה גבר (וגם יצא לי לדבר איתו לפני די הרבה שנים). אבל אני לא חושב שגם הוא עצמו חושב שהוא מתאים להשתתפות בדיונים של ועדת הכלכלה.
אבל לגופו של עניין – ספורטאים זה סקטור שהייתי מרחיק מהכנסת. שנים של אימוני כדורגל/כדורסל לא מכינים אותך לכלום בעולם הזה, חוץ מלשחק כדורגל/כדורסל (וגם זה לא בטוח).
אז למה את הספורטאים האמריקאים כן?
לדעתי גם את הספורטאים האמריקאים לא צריך לבחור. הרבה מהם נבחרים על כרטיס הסלבריטאי, שבארצות הברית יכול לקחת אותך עד לבית הלבן. זה קורה אבל זה לא אומר שזה דבר חיובי.
קוז'יקרו לכנסת?
מקסימום ראש ועד בית הלל
על מיקי זוהר או פואד אתה כן סומך? מיכאל זנדברג, אריק זאבי, יעל ארד, אלכס אברבוך כדוגמאות אפשריות.
אתה אומר שהחומר האנושי בכנסת גם ככה בקאנטים אז למה לא להכניס גם את אלון מזרחי. זה טיעון שקשה להתווכח איתו. זה גם טיעון שיוריד אותנו ביגון שאולה.
אני מסכים שזה בעייתי להגיד שהמצב גרוע אז בא כבר ניתן את המשרה לקוף, אבל הטיעון שלי הורכב מ-2 חלקים. בראשון אני אכן טוען שהמצב גרוע, ולכן גם אם המועמד שאביא מעולם הספורא הוא בעל חסרונות, זה לא כזה נורא. בחלק השני הבאתי אנשים שאני זוכר דברים טובים לגביהם וחושב שיש להם פוטנציאל להיות חברי כנסת.
לא כל פוליטיקאי זה ישר וועדת הכלכלה או הביטחון. הייתי שם את אורי אוזן שר התרבות והספורט, ציינתי למעלה את אמיה טגה שלגמרי יכול להיות חבר כנסת.
יש גם רשויות מקומיות או הובלה של ארגונים חברתיים/פוליטיים, הרבה אפשרויות.
גם בגלל שספורטאים לא נוהגים להתבטא קשה לך להעריך אם יש ספורטאים שיכולים לצאת לתפקידים ציבוריים, כמו שיש כנראה לא מעט כדורגלנים וכדורסלנים הומוסקסואליים שאנחנו לא יודעים עליהם, יש גם כמה שמסוגלים לנהל ולדבר בצורה רהוטה, עניין של סטטיסטיקה, פשוט זה לא מקובל להראות את זה בפומבי…
לא יודע כמה הייתי שופט מבחינה פוליטית, אבל שחקנים מביעים היום יותר דעה על נושאים חשובים (סתם קופץ לי לראש כרגע זה אורי קוקייה, שדיבר בפומבי על יציאתו מהארון). מהצד המתריס, מאכזבות אותי למשל התגובות של בירם כיאל ותומר חמד בכל הקשור לסוגיות החמות הנמצאות על שולחן נושאי השיחה הישראלים. דוגמאות כמו דו קיום ואיך השיתוף פעולה ביניהם תורם לשינוי התפיסה בנושא.היום בירם כיאל אמר שמתעסקים יותר מדי בחוק הלאום ולטעמי ההיפך הוא הנכון והעיסוק הרב יוצר ניואנסים מתוקנים בו שיתרצו לכולם בהמשך.
באמריקה זה בולט יותר כי –
א) הרוח שם מוזנת כבר שנים מההיסטוריה של הנשיאהשחור הראשון (בלי קשר אפילו למהלכיו בפועל).
ב) הרוח מזינה כעת אש שהתלקחה במינוי ההפוך והגמור לאובמה, טראמפ.
וכמובן שצריך להוסיף שלפחות בבסיס של הקמתה, ארה"ב היא מדינת "הגשמת החלומות" ולעיתים אתה נשבה בקסם בגלל שרבים מדקלמים אותו. בארץ השיח הוא לא על הגשמת חלומות אישיים, אלא על מדינת יהודים וזאת תפיסה שונה.
עוד סיבה היא שספורטאים אפרו-אמריקאים ממשיכים מסורת של מאבק סביב זכויות האזרח של הקהילה שלהם. בארץ אין מסורת כזו או יצוג בספורט כל כך בולט לקהילה ספציפית אחד (כ 10-12% מהאוכלוסייה) עם כזו היסטוריה של דיכוי ומאבק אזרחי.
אפשר גם להוסיף שהקשר בין ספורט למכללות (השכלה ויוקרה) גם עוזר.
הרגת מצחוק. "בארץ אין…."
ובנושא אחר –
@ShamsCharania: https://twitter.com/ShamsCharania/status/1024709214483177478?s=09
הקאבס הביאו את נ'וואבה לסגל. לא יודע כמה יסתכלו על זה בצורה כזאת, אבל אולי זה מהלך שייצור אחריו אפקט דומינו נוסף של העברת קורבר תמורת נכסים. אין בעיה שהמועדון עדיין ינסה להיות תחרותי (אגב, כרגע במזרח זה מתבקש. בטח כשאתה זוכר איך לא להיות תחרותי, לאחר עזיבה ראשונה של לברון, תרמה כלכלית). מאידך, שחקן בן 37, שהינו קלעי מוערך, יכמיס נכסים שישאירו אוץם ץחרותיים בהווה (עם צעירים שאולי יקבלו) ובעתיד (עם בחירות דראפט נוספות התורמות לתהליך הבניה מחדש).
שאלה טובה, מנחם, לא חשבתי על זה אף פעם.
מתחבר לתגובה של מתן – סיכון פיננסי וגם בטחון אישי.
אולי הייתי מוסיף שבישראל באופן כללי יש רתיעה מפוליטיקה, ואנשים טובים כמעט לא פונים לכיוון הזה – מלבד כל מיני פוליטרוקים מקצועיים, מגיעים בעיקר אנשים מהצבא, בעשור האחרון יש קצת נציגים מהתקשורת ודי זהו.
מהייטק לא מגיעים כמעט – ניר ברקת, והיה את אבי משהו מ888 או איזו חברה אחרת להימורים ברשת. אולי בארצות הברית זה נחשב מקצוע יותר מכובד? לא יודע.
הסתכלות מעניינת בהחלט. שווה לתת על כך את הדעת.
הנבדל לדעתי בארצות הברית היא תחושה שבסופו של יום, כולם שותפים לרעיון ששינוי הוא דבר חיובי אם מבוצע נכון. בישראל מפחדים משינויים והחשיבה היא, כביכול, תחת חשש ממלחמה באופן תמידי. ותכניס גם את השיקול הקבוע של דמורקטיה או דת ולכן קשה פה יותר לבצע דברים. אולי בארצות הברית השיטה יותר מסובכת, אבל היא עדיין טובה יותר, כי יש חוקה והתנהלות קבועה (כמו, למשל נשיא שמתפקד תמיד עד סוף הקדנציה, נוציא כמובן את המקרים החריגים, שהיו נדירים).
מסכים לגמרי, התחושה היא שבארץ יותר קשה לשנות, והעסק די תקוע. זה כנראה על אנשים ממגזרים אחרים וספורטאים בכלל זה.
טראמפ מתכנן להישאר נשיא עד יום מותו בעזרת חוקה חדשה או מהפיכה צבאית
עד כמה שאני לא תומך בו, אני לא חושב שזה נכון (ובטח שלא יקרה)
נראה לי בישראל פשוט לא תופסים מרזומה של ספורטאי. הבן אדם לא למד באוניברסיטה בכלל, לא שירת שירות משמעותי בצה"ל (בישראל זה חשוב לציבור), לא ניהל כלום, וספורט לא נחשב מקצוע של חכמים במיוחד. נלך לפי היחיד שכן רואה את עצמו כראש ממשלה בעתיד- מישהו פה רואה את עצמו מצביע לאייל ברקוביץ'??
חוץ מצה"ל, הכל אמור להיות זהה גם באמריקה, אז צה"ל אכן משפיע אבל הגורמים האחרים פחות מוסברים.
באמריקה סלבס מגיעים עד לבית הלבן. זה מקום אחר לגמרי.
בישראל הבחור עףמתוכנית האירוח מוביל את המפלגה השלישית בגודלה ומנסה לרוץ לראשות הממשלה.
בגדול הספורט העיקרי בארץ זה כדורגל, יש איזה 40 כדורסלנים ישראלים, ועוד איזה 15 בג'ודו וגלישת גלים, אבל הרוב הגדול זה כדורגלנים, ובואו נודה על האמת, הכדורגלן הישראלי הממוצע הוא לא בדיוק העיפרון הכי חד בקלמר…
מצד שני יש לנו בפוליטיקה יצורים כמו אורן חזן ויאיר לפיד, אז אינטלגנציה היא לא בהכרח מכשול..
נכון, אבל:
אני לא בטוח שכל הכדורסלנים באמריקה הם כל כך מחודדים…
ומצד שני מה שכתבת – הדימוי של פוליטיקאים גם ככה בקנטים… לא חושב שאמסלם או חזן יותר חכמים מברקוביץ'
האמת? לעם (ומן הסתם גם לספורטאים שבהם) ולבכירים במערכות התקשורת בישראל, יש דעות הפוכות (כפי שהדבר בא לידי ביטוי בקלפי, ובסיקור התקשורתי).
מיהו הספורטאי שיסתבך עם התקשורת ויביע דעה לא אהודה עליה?
ספורטאי יביע רק דעה שעובדת היטב בבון-טון התקשורתי.
הארון של אוריה קוקיה וגילי מוסינזון הן דוגמאות יפות. כך גם דו-הקיום של חמד וכיאל, ודברי כיאל כי חוק הלאום מיותר. איזה ספורטאי יעיז היום לדבר על חשיבות חוק הלאום? (והדיעה הזו קיימת, גם אם לא תמצאו אותה במיינסטרים של התקשורת הישראלית…)
חותם לך ש-90% מהכדורגלנים בכלל לא יודעים מה זה חוק הלאום. אתה נותן להם יותר מדי קרדיט אם אתה חושב שהם לא מדברים בגלל איך שזה יוצג בתקשורת (השמאלנית).
וה-10%? גם אם יש להם מה לאמר, הם מבינים שעדיף להתרחק מזה…
אתה הזוי, עאלק לא במיינסטרים, כאילו ביבי, יריב לוין, בנט ושקד לא מקבלים זמן מסך לדבר על חוק הלאום.
ביבי מצוטט ונואם בשידור ישיר בלי סוף אפילו שכבר שנים הוא לא מסכים למסיבות עיתונאים שבהן אשכרה שואלים אותו שאלות, התקשורת פה זורמת איתו חופשי, גם אם יש הרבה ביקורת.
כתבתי על מערכות התקשורת. תן דוגמא לעיתונאי אחד ממערכת תקשורת גדולה שנותן יחס רציני לצורך בחוק הלאום. מתמודד ברצינות עם הצורך ומסביר בכל זאת מדוע הוא מתנגד. לא תמצא, המתקפה היא על לגיטימיות העמדה.
אה, ועוד דבר: לקרוא לי 'הזוי' רק מעיד עד כמה אתה מתרחק מנתונים ועובדות…
בקדנציה הקודמת היה ג'ודאי לשעבר בשם יואל רזבוזוב (יש עתיד)
אגב, ההבדל נראה בברור גם בשעת דיבור. הספורטאי האמריקאי הרבה יותר נאור ורהוט עם המיקרופון ומצלמת הטלוויזיה. חלק מזה הם שעורי חובה ב-SPEECH בתיכון ובמכללה.
כחלק המעניין זה בגלל שהמצלמה והטלוויזיה רצות הרבה יותר באמריקה לספורטאים מאשר בישראל
+1 . הנאום של לברון היה אצלנו בחדשות. להשוות את השפה של לברון (B++) לשפה של הנשיא טראמפ (ילדונת בת 16 -D) זה יום ולילה.
קצת מופתע שאף אחת מהתגובות לא עסקה בהבדל התרבותי בין ארה"ב לישראל, ארה"ב מעריצה "כוכבים" והצלחה נוצצת מכל סוג משחקני קולנוע עד ספורטאים, הבולטות וההערצה שהם מקבלים גבוהה הרבה יותר מההערצה שמקבלים פה הסלבריטאים והספורטאים המובילים לכן ההשפעה שלהם מעטה לדוגמא שחקן קולנוע שרירן נהפך למושל קליפורניה, לא מדמיין את עוז זהבי נבחר למשהו פה {סליחה את ההשוואה לחובבי הארנולד…}
אם זאת הסיבה אז זאת תופעה שדווקא מחמיאה לישראל!
אם אין מושג בנושא מסוים שמור על זכות השתיקה
נודניק, זוז.
נודניק אתה היית מדבר על ניתוחי מוח אם לא היה לך מושג בניתוחי מוח יא חמור גרם
דוק,תודה על יופי טופי של דיון,יש לנו בקשה מכל השפויים באתר,אל תשים את התמונה הנוראית של הפלול,הבן שלי צרח כשנכנס וראה את התמונה ,בזמן שקראתי.
בטוח שהוא לא צרח "לברון 2024"?
יש את אורי אריאל חבר כנסת מהבית היהודי ששיחק בעברו בקבוצת הנוער של הפועל באר שבע בכדורגל אם זכרוני אינו מטעני
זה מסביר הרבה!
הייתי נותן לנדב הנפלד להיות ראש ממשלה בכיף
הוא בטוח ישמור עלינו מהאיום יותר טוב מביבי
אם קליעה למטרה זה ספורט אז כנסת ישראל מלאה ב – 100+ גנרלים לשעבר…. : (
ג'ימי טורק היה במועצת ת"א ועשה עבודה מצויינת. (לתושבים לא לטיקונים) .
עשו עליו עבודת שיפוץ אופי פר אקסלנס והוא ברח משם…
תודה מנחם,
אי נקיטת עמדה ושמירה על שתיקה בנושאים פוליטיים וחברתיים היא אינה מנת חלקם של ספורטאים ישראלים בלבד אלא גם של אומנים מפורסמים שכנראה חוששים לאבד קהל בשוק כל כך קטן.
תראה מה קורה כל פעם שאיזה ילד מבצלאל מייצר עבודת גמר עם עקיצה לימין ישר מתחיל עליהום כאילו הוא ירה בכותל בשבת. אנשים בארץ איבדו תקווה כי אותה מפלגה שולטת כמעט ברציפות למעלה מארבעים שנה.
אני הייתי נותן את המושכות בשימחה לדורון שפר, עדי גורדון וגם לאריק זאבי שהוא בכלל סוג של קונצנזוס בארץ
לא הכרתי את "כאילו הוא ירה בכותל בשבת"… אהבתי
תראה כמה אנשים באים למשחק כדורסל בארץ וכמה למשחק בארהב….
מי יבחר למשהו בהסתמך על 236 האוהדים השרופים שיושבים ביציע ?
חיכיתי לראות אם תזכיר את ג'סי וונטורה….. 🙂
עכשיו גם קיין בעסק
ממשלת הצללים שלי:
ראש הממשלה – רפאל הלפרין
שר החינוך – האח של דריקס
שר הביטחון – ווילי סימס
שר החוץ – דיוויד בלאט
שר התקשורת – שימי ריגר
שר בלי תיק – מנחם לס . סתם.
שר משק המים – משה גרטל.
תגובה מאוחרת .
ראשית בשביל הסדר הטוב .
אז יוסי אברהמי קשרה האחורי של בית"ר ירושלים בשנות ה 80 הוא ראש מועצת גבעת זאב.
בנוסף היו כמה ספורטאים/ספורטאיות שהייו במועצות של ערים שונות .
וכמובן רזודוב .
ההשוואה עם ארה"ב בעיתית מכיוון ששם יש הרבה יותר אופציות פוליטיות וגם הרבה יוחר ספורטאים.
ואחרי הקדמה זו לגוף העניין .
1. אני לא חושב שלספורטאי יש ערך מוסף בהבעת דעה כלשהי .
שכן או לא יודע יותר טוב מהאדם הממוצע ואיני מת על כך שהספורטאי הופך לאיזה שהוא מצפן מוסרי וזה נכון כמובן גם לגבי כל האמנים למינם .
2. מצד שני שבוחן את יכולת ההיבחרות והתפקיד הפוליטי הרי שיש יתרונות לא מעטים לספורטאי בעיקר הכרת המדיה .
אם מסתכלים קדימה אני חושב שיש איש ספורט אחד שיוכל לעשות פלאים בפוליטקיה הישראלית והוא דיוויד בלאט .
הוא גם חכם וגם איש פשרה .
הוא רב תרבותי בתור מי שגדל ואימן באמריקה והיה גם ברוסיה ובמדינות כמו טורקיה יוון ואיטליה.
נדמה שמצד אחד הוא נאמן לדרכו ומאידך הוא יודע להסתדר עם כולם (טוב חוץ מ…..).
הוא ידע אף פעם לא ללכלך על אף אחד .
ככה שאת אומנות הפשרה הוא יודע .
אני הייתי ממנה אותו לסגן שר חוץ (אחרי שמשריין אותו לכנסת).
כהתחלה של קריירה פוליטית שיכולה להיות מבטיחה מאד.
יתרון נוסף שלו בעיני הוא היותו עולה חדש .
אין הכוונה שהוא עולה חדש בהגדרה בחוק אלא יותר בכיוון שבעברו היה כזה ומכיר היטב את יהדות ארה"ב שם גדל .
לדעתי בשיח שבין יהדות ישראל ליהדות העולם ישנו יתרון גדול למי שמכיר את שני הצדדים .
כי זהו שיח חשוב מאד .
למרות שדעתי העקרונית והחד משמעית היא שאת ההכרעה בפועל צריך להכריע העם היושב בציון .
גם אם כל יהדות ארה"ב ואפילו מנחם☺ יגידו דבר מסוים ההכרעה היא אצל מי שחי בארצו (הכוונה לכל נושא פנים ישראלי וחוקי מדינה ישראלים אפילו כאלה שכוללים דת ומדינה).
ובכל זאת לשמוע ולנהל שיח חייבים ולענ"ד שיח שכזה כמעט ואינו מתקיים כיום (הכיום הוא זמן רב מאד).
ואדם כמו בלאט יוכל להתאים גם בשיח הזה .
בהחלט מתאים. דיברו עליו הרבה בהקשר של שגריר או קונסול, שזה אולי יותר נכון עבורו כי הוא משדר ממלכתיות ולא "שייך" לאף מחנה.
התגובות של שניכם מעידות בדיוק על הבעיה. בחרתם מישהו "ממלכתי" שאף פעם לא התבטא באיזשהו נושא מעורר מחלוקת. אני בטוח שאם למשל, כאחד שמחובר ליהדות העולם, הוא יתבטא נגד המדיניות של הממשלה שמנכרת את החבר'ה האלו, הוא לא ייחשב יותר כאחד שיכול להיכנס לפוליטיקה (בדיוק בגלל שהוא עשה זאת).
פאקו בגדול הערה במקום
אבל לענ"ד "פוליטיקאי " טוב ומקצועי הוא אחד שיודע לחבר קצוות ולהיות ממלאכתי . אבל לא משיקולי רייטיניג כמו מאופי שמאפשר פחות מקום לאגו .
לכן לדעתי יש מקום מקו לאנשים מסוגם של בלאט אך שוב בגדול מסכים עם הערה
פאקו
לכן כתבתי שיהיה טוב בתור שגריר או קונסול, שאמור לשדר ולייצג ממלכתיות, ולא מחנה זה או אחר
בלאט ראש ממשלת ישראל
לברון נשיא אמריקה
יכול להיות גדול :}