מעורב הופס ליום ראשון: שחקני USA נכנסים לתלם / מנחם לס

1. קיירי אירוינג על 1×1 של נבחרי USA: "זה היה SAVAGE (פראי; אכזרי) שם!"

 

פופ לא עשה הרבה הקדמות. מיד אחרי שיחה קצרה (הוא בד"כ קמצן מאד במילים) עוזרי המאמן חילקו את כל השחקנים על כל 12 הסלים למשחקי 10 דקות של 'אחד-על-אחד'. העוזרים קראו את השמות:

"קווין דוראנט נגד פול ג'ורג' – סל מס' 1". ישר שם שניים ששונאים להפסיד אחד לשני אפילו בג'ולות (פעם? 'בלורות')).

"ויקטור אולדיפו נגד קריס מידלטון – סל מס' 2"

"ג'ון וול נגד קווין בוקר סל 3…"

וכך הלאה והלאה. על 4 סלים שיחקו  שחקנים אחד על אחד. אחרי סל השני מקפיץ אל מעבר לקשת ומתחיל בהתקפה שלו. אחרי ריבאונד ממשיכים לשחק. כשעוזר המאמן מהסלטיקס ג'יי לרנאגה שורק, כמה יורדים לנוח ואחרים עולים לשחק, זוגות זוגות. כמו שעון. פופ ביקש מעוזרי המאמנים להצמיד אותם לפי דרגות השנאה, הקנאה, וצרות העין. אבל התעוררה בעיה: ברגע שהם עונדים משהו עם האותיות "USA", כל השנאה והקנאה הופכים לרחמיא, תמיכה, חמדה, ורעות.

כשקיירי אירוינג מסתובב ורואה את קווין דוראנט נגד פול ג'ורג' הוא אומר למצלמה

 “Savages down there. There’s a loooot of talent down there. You get to appreciate greatness.”

 

 

Runnin’ ones after practice! #USABMNT

A post shared by NBA (@nba) on

*

*

את פופ כולם אוהבים, אבל אהבה מהולה ביראת כבוד! (אני כלל לא בטוח אם את מייק ששבסקי אהדו).

*

*

קווין דוראנט ניצח את אליפות העולם של 2010 כמעט בעצמו!

*

*

עוזר המאמן מייק בראון עם דווין בוקר

 

*

 

*

אנדרה דרמונד כבר מבלף ב-PUSH-UPS…

*

*

אריק גורדון נגד דווין בוקר באחד-על-אחד

*

*

בלייק הוא עדיין 'האתלט מספר1' בין כולם במיני קמפ

*

*

ויקטור אולדיפו BOXES OUT מיילס טרנר

*

*

הזקן של הארדן גדל ב-2 סנטימטרים – –  בית למיליון ביצי כינים

*

*

בני אותה קבוצה… תראו כיצד הכדור נראה כמו כדורעף קטן בידיו העצומות של דרמונד!

*

*

ג'יי רייט,מאמן וילנובה, מסביר משהו לקייל לאורי, שפעם שיחק עבורו בוילנובה

*

*

כרמלו אנטוני קפץ לביקור. הוא תמיד הדברן הראשי שכולם מקשיבים לו.

*

*

קווין דוראנט נגד דווין בוקר

*

*

אנדרה דרמונד, מוזהב מאליפות העולם ב-2014 מנסה לעשות את הקבוצה ל-2018.

*

*

ג'ון וול מתחיל להיראות לי כהומלס

*

*

חייבים להודות: לפופ עדיין יש את זה! (הוא גם השיל כמה פאונדים נראה לי)

*

*

את הפלח כולם מכבדים עם יראת כבוד!

*

*

כל הסיפורים על חייץ בין הארדן לווסטברוק הם… פייק ניוז (ודמר דרוזן הוא עד)

*

עוד 'אחד-על-אחד' להנאתכם:

 


*

2. ראסל ווסטברוק מדגים במיני-קמפ את ה-BACK-STEP של הארדן…

 

 

 

3. לג'יימס הארדן יש AWESOME REACTION לחתימת ה-90 מיליון של קפלה

*

*

4. אהבה במבט ראשון בין קוואי לנארד ומאמן טורונטו ניק נרס

*אני מתחיל להרגיש יותר ויותר שקוואי לינארד אינו אלא ילדון בנפשו המרגיש פגוע ומחפש אהבה.הייתכן שהוא מצא אותה – את האהבה – סוף סוף אצל ניק נרס האנושי (הרבה יותר מפופ שאצלו לוקח שנים להתחמם אל שחקן כמו טים דנקן או טוני פרקר, כי פופ עצמו הוא טיפוס רגיש ביותר ששם מחסום בינו לבין שחקן עד שהוא בוטח בו באלף אחוזים, ואפילו אז הוא נפגע, כפי שנפגע מטוני פרקר שצילצל אל פופ והודיע לו בטלפון שהוא חתם עם שרלוט, במקום לומר לו זאת אישית, כמו בן לאבא!)?
*
*
נרס אומר: "ת'אמת? קצת חששתי מהפגישה. מה אם הוא היה יושב כמו איזו ממוטה ולא מוציא מילה? הזהירו אותי שהוא מן 'שתקן' כזה. לא מוציא מילה? הוא נדלק מיד כמו עץ אשוח בחג המולד. שרטטתי כמה פלייז עבורו ועיניו נדלקו. שאלתי אם ישנן לו שאלות והוא החל להפציץ אותי מכאן ועד מונטריאול, וזה הוביל לכיף של שיחה בינינו והכל זרם בצורה החיובית ביותר שיכולתי לתאר לעצמי. הייתי המום ממש. זהו קאווי 'השתקן'?"*
*
*הנה מה שהמאמן עוד אמר:
*
*Not what I was expecting. Very smart. Very intelligent. Very engaging. Really enjoyed it … (Management) had to drag us out of there in the end because they had to go do something else. But it was great.ואז, שוב,“, ‘A couple more minutes.’ Because we were really into it. It was fun to listen to his take. He asked me, ‘How are you going to use me? Where" are you going to get me the ball? What do you see?’ And I told him, ‘Listen. To me, you can do pretty much everything. You can post. You can drive. You can handle it up the floor. You can play screen and roll. You can come off pindowns.’ I said, ‘Did I miss anything?’ He’s like, ‘No, that’s about it.’ I said, ‘You’ll probably be doing all that stuff.'”
*
לי נראה שהוא מצא בית. אני מתחבר לאסופים כמו קאווי לינארד. היו לי המון סטודנטים כאלה. אני מבין נפשות שהן קצת שרוטות. אהבה בטורונטו תביא את קוואי רחוק. אפילו להישאר שם ולנסות להקים סופר-טים!

5. דמאר דרוזן נפגע עד עמקי נשמתו

"אחרי שהשקעתי את כל כולי תשע שנים הם אפילו לא מזמינים אותי לשיחה ומסבירים לי מה מתבשל? אני לא יכול לסלוח להנהלה על כך. אף פעם לא נפגעתי בצורה כזאת..

 

בסרטון הזה יש רק חלקים מהריאיון:

*

*

*

הסרטון הזה הוא הראיון במלואו:

*

 

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 89 תגובות

  1. כמה כישרון באולם אחד.
    נראה לי גם פופ נהנה אחרי השנה שעבר.
    כיף לראות את קיירי בריא.ממש מסקרן אותי הקטע של בוסטון עד לאן הם ילכו אם יהיו בריאים כולם

    תודה מנחם אחלה מעורב

  2. איזו חמישייה עדיפה:
    ווסטברוק, הארדן, קוואי, בלייק, דיוויס
    או
    קרי, קליי, דוראנט, גרין, קאזינס

    בספסל לנבחרת כמובן יש יתרון

    1. למה אתה הולך כל כך רחוק?
      יוסטון הובילו 3 – 2 על גולדן סטייט, עד שפול נפצע.
      בלי ווסטברוק, קאוויי, או דייויס.

      1. אז ? לא הבנתי את הלוגיקה .
        ג"ס הובילה 2:1 נגד הביתיות עד שאיגי נפצע.
        קרי טוב מווסטברוק ( לאו דווקא באחד על אחד , אלא כאולאראונד )
        קליי שווה להארדן לפחות , אם זוכרים שבכדורסל צריך גם לשחק הגנה.
        דוראנט מול קוואי – נניח שיש שיוויון עם קוואי של פעם (נראה איך יחזור ) .
        גרין מול בלייק – לא כוחות בתרומה כללית .
        רק דיוויס עולה על קאזינס.

        1. אל תפחד להעליב. יש מעט שחקנים בליגה טובים מראס, קרי הוא אחד מהם.

          הארדן טוב מהותית מקליי, דוראנט טוב מהותית מקאווי.

          בלייק טוב מגרין שלא יהיה מי יחפה אותו.

          דיוויס טוב מהותית מקאזינס. זה קרב שקול לגמרי שקשה לדעת מי ינצח.

          בקיצר גולדן סטייט יכולים להחליף מדים לטים USA ועדיין לוקחים זהב בקלילות בלי מאמץ.

  3. אני איתן בדעתי שטורונטו השנה יפתיעו את כולם (לא שהצלחה שלהם אמורה באמת להפתיע מישהו),
    ושקאוויי עוד יותר יפתיע, כאשר הקיץ של 2019 יגיע.

    יש לי המון סימפתיה לדרוזן,
    אבל ברמת הכדורסל נטו –
    קאוויי מתאים בהרבה לשחק ולהצליח לצד הסגל הנוכחי של טורונטו.

    דרוזן ולאורי שיחקו כדורסל דומה מדי. ה-2 צריכים להתחיל את המהלך בשביל להיות דומיננטיים,
    בעוד שקאוויי הוא פינישר נהדר.
    אם קאוויי יצליח להתקרב ליכולת שלו לפני הפציעה (ואין סיבה שלא. הוא לא סבל מפציעה שיש לה השפעות ארוכות טווח, כמו פציעה בגיד אכילס) –
    הניחוש שלי הוא שטורונטו ייצגו את המזרח בפיינלס הקרובים.

    תודה, מנחם.

    1. מסכים ומחזק קבוצה שבקלות יכולה להגיע לגמר למרות שגם פילדלפיה ובוסטון מצויינות המזרח התחזק מאוד למרות העזיבה של לברון (עדיין המערב חזק יותר), בוסטון עם הצעירים שיעשו קפיצה משמעותית ועם הכוכבים שיחזרו, פילדלפיה שהיו עם אחת מהחמישיות הקטלניות בליגה שיציגו את השיפור של אמביד סימונס ויציגו גם את פולץ, טורנטו, מילווקי שסוף סוף יהיה לה מאמן שמפוצצת כישרון.

      גיא לגבי טורנטו לא דיברת בכלל על הצד ההגנתי לאורי, גרין ,קוואי, אננובי, וסרג איבקה זוהי קבוצת הגנה מדהימה שיש לה יכולת לקבור אותך גם בהתקפה בקלות, בטח בשיטת משחק שניק נרס ינחיל (עדיין בשביל הלוחמים זה לא יספיק).
      מה שהוא עשה לספסל של טורנטו עונה שעברה זה לא פחות מקסם ואין לי בכלל צל של ספק שהוא יהיה אחד מהמאמנים הטובים בליגה.

      1. שכחת את לברון, 27.8 נק', 8 אסיסטים , 7 ריבאונדים, בעונה מופלאה בלייקרס עד לגמר מול בוסטון, שם הוא דופק גג לקיירי וקולע מחצי מגרש את סל ניצחון האליפות.

          1. אבל זה לברון.
            כמו ג'ורדן ובשונה משחקנים אחרים, הוא לא ישחק אם הוא לא מחפש מה להוכיח. בניגוד לכולם שכותבים שהוא בא לשחק כדי ליהנות משארית הקריירה. הוא יחפש דווקא להוכיח משהו יותר מכשחזר לקליבלנד. זה משדרג אותו ואותם.

    2. אני חושב שנותנים פה יותר מדי קרדיט לקוואי, ויש לזכור שהוא חוזר מפציעה ולא שיחק כמעט שנה.
      בנוסף, הסגל של טורונטו לדעתי פחות טוב משל בוסטון ואולי כם משל פילי (בהנחה שאמביד וסימונס ממשיכים בקפיצה שלהם).
      קשה לי לראות את קוואי מגיע למערכת חדשה (עם מאמן חדש) ומביא את הקבוצה עד לגמר.

      1. לא כל כך הרבה זמן עבר מאז 2017.
        קאוויי ב-2017 היה מדהים. היכולת שלו לא נפלה מזו של אף שחקן. לא ווסטברוק, לא לברון.
        מדובר על מכונה הגנתית שקלע 25.5 נק' למשחק ב-54% אפקטיבי,
        ואז בפלייאוף העלה הילוך וקלע 27.7 נק' ב-58.7%

        הפציעה שהוא עבר, זו לא פציעה שצפויה להשפיע על המשך הקריירה שלו.
        אז נכון, הוא יזדקק לזמן התאקלמות,
        אבל הגנה, לא שוכחים.
        לקלוע, לא שוכחים.
        תן לו חצי עונה להיכנס לעניינים,
        ובהחלט יש מצב שבחצי השנה נקבל טורונטו מפחידה.

        זו קבוצה עם פוטנציאל הגנתי פסיכי.
        מה שיוסטון עשו לגולדן סטייט עם הגנת הסוויצ'ים?

        חמישייה של לאורי, גרין, אנונובי, קאוויי, ואיבאקה יכלוה לעשות,
        רק טוב בהרבה.

        והספסל?
        הוא היה נהדר בעונה שעברה,
        והעונה הוא רק צפוי להמשיך ולהשתפר.

        כתו שכבר כתבתי בתגובה אחרת,
        בוסטון יכולים להיות טובים לא פחות, ואולי אפילו יותר.
        מעליהם יש פחות סימני שאלה.

        אבל –

        זה לא משנה את הפוטנציאל האדיר שגלום בקבוצה מקנדה.

    3. גם אני שם מבטחי בטורנטו עם קוואי – לדעתי אם תהיה סדרה מול בוסטון זה 50-50 – כאשר הביתיות תשחק תפקיד מרכזי בסדרה – מדובר ב2 קבוצות בית מצוינות

  4. הסרטון עם דרוזן שובר את הלב. ממש כמו הזריקה המפתיעה של אייזאה תומאס.
    הבעיה היא לא הטריד, אלא חוסר הכבוד והתקשורת.
    הם לא מבינים שהם הורגים את הליגה? איך שחקן יוכל להראות נאמנות לקבוצה ולא לעצמו, אם שחקנים נפגעים ככה, בלי סיבה?

  5. חח על מה אתה מדבר הקבוצה שלקחה את בוסטון כמעט עד הגמר שנה שעברה… עולה השנה מהספסל סמארט רוזייר מוריס!! אין תחרות לבוסטון במזרח.

    1. אין וואקום בכדורסל.
      הייוורד חוזר.
      השאלה היא על חשבון מי הוא פותח?
      איך ההשתלבות שלו תשפיע על בראון וטייטום?

      קיירי חוזר.
      השאלה היא האם בוסטון יחד אתו בהרכב, תצליח לתת את אותה הגנה שהיא זו שהביאה את בוסטון למרחק נגיעה מהפיינלס?

      עוד סימני שאלה מעניינים –
      איך תשפיע חרושת השמועות (קיירי בקיץ) על המרקם הקבוצתי הכל כך חשוב של בוסטון?
      איך החוזה החדש של סמארט ישפיע על משחקו?
      מי מבין סמארט ורוזיר הולך להידחק לשוליים, ואיך זה ישפיע על משחקו/ם?

      האמת, אני מאוד מכבד ומעריך את הסלטיקס. יש להם את אחד מהאמנים המוצלחים בליגה. יש להם את אחד ה-GMים המוצלחים בליגה.
      ואם הייתי צריך להכין טבלת סיכויים, אז הם מובילים את המזרח עם הסיכוי הגבוה ביותר לסיים כקבוצה החזקה במזרח.

      הסיבה היא, שסימני השאלה שמרחפים מעל לסלטיקס, הם מהסוג שהקבוצה כבר הראתה פעם אחר פעם שהיא פותרת בקלות.
      סימני השאלה מעל טורונטו גדולים בהרבה.

      היות והנבואה ניתנה לשוטים,
      אז אם אני בוחר לרגע להתחפש לשוטה הכפר –
      אז הניחוש שלי הוא שקאוויי יחזור לעצמו, ושההתאמה שלו לטורונטו תהיה מוצלחת ברמה כזו שהם יהיה לפחות שוויי כוחות לסלטיקס.

      אני מחכה לעונה החדשה בכיליון עניים. בניגוד לשמועות, הליגה לא מתה, ויש למה לצפות.

      1. ההגנה של בוסטון עם אירווינג תראה כמו ההגנה של גולדן סטייט עם קארי.
        אני מאמין שיש סיכוי שנראה את סמארט בחמישיה, לפחות בדקות שהורפורד סנטר, וחמישיה שניה עם רוזייר ואולי טאטום, בגלל שהוא יוצר טוב יותר מבראון, תוסיף את אוג'ילה (וונאמייקר להרכב נמוך), טייס ומוריס ויש לך בקלות חמישיה שניה שיכולה לתת ריצות ולהרוג את הקבוצה השניה.
        בוסטון הקבוצה הכי עמוקה בליגה בהפרש גדול לדעתי, לא רואה אף קבוצה עם שחקנים 7-9 שאפילו קרובים אליהם ברמה.
        רוזייר- מוריס – ביינס לעומת למשל בל-ליווינגסטון-עוד מישהו, מלו-אניס-אנדרסון, מילווקי עמוקים אבל השחקנים שלהם לא ברמה של הסלטיקס.
        ויש להם גם שחקנים כמו וונרמייקר, אוג'ילה, טייס שיכולים להשתלב בקלות.
        מעריך שהם ילכו לכיוון שאף אחד לא משחק יותר מ-30 דקות בעונה הרגילה, לחץ בהגנה וקצב מהיר מאד בהתקפה ולקבוצות יהיה מאד קשה לעצור אותם 48 דקות.

      2. מסכים.
        טורונטו כבר הרויחו המון צפיות בליגפאס. אני למשל לא ראיתי אותם בכלל ועכשיו עם (ואם) קוואי בכושר הם מעניינים מאוד.

        ולגבי בוסטון – האמירה "אין ואקום" היא נכונה וקריטית. לדוגמא ג'יילן בראון נתן יכולת מצויינת כי ידע שמותר לו להחטיא, מותר לו לטעות. עם היוורד בשטח זה כבר לא כך

    1. דראמונד הוא אחד הגבוהים הטובים בליגה, ועדיין מוגבל, אז אתה יודע מה תקבל ממנו.
      גלן רובינסון שחקן טוב, אבל גם הוא לא יפתיע אותנו יותר ולא יהיה טוב ממה שכבר ראינו.
      אני מעריך את בולוק מאחורי הקלעים ובעיקר את הקעקוע שלו אבל זה bollucks לתת לו להיות שחקן פותח.
      ומתישהו נאלץ לקבל שסטנלי ג'ונסון לא יהיה הביריון החושב שחשבנו שיהיה, אלא שחקן בלי כדרור או קליעה שאפשר להתעלם ממנו בהתקפה.
      וההתחלה המאוחרת לעונה עם סיפור ה-GM בטח לא עזר.

      העונה הזו שלהם תלויה לדעתי בכמה דברים:
      כמה דוויין קייסי למד משנה שעברה. כמה הריבוט התרבותי בטורונטו נתפס בו, או שבתוכו הוא עדיין המאמן הלמלמי שהכרנו.
      כמה השילוב בלייק – רג'י יעבוד. רג'י הוא חובב פיקים, כדרור מיותר ולא לעשות כלום כשהכדור אצלו. בלייק יודע לנהל משחק ולהטביע. אם רג'י ישתנה, יקבל את מצבו הרפואי ואת התרבות של טורונטו, אז אולי.

  6. "תראו כיצד הכדור נראה כמו כדורעף קטן בידיו העצומות של דרמונד!"
    ואני נזכרתי בגודל של ארטיס גילמור. … הכל היום קטן יותר

  7. הדרוזן הזה ילד בכיין,חלאס עברת בטרייד קורה לכולם תתגבר על זה.
    אהבתי את התמונות,הסרטון של ראס גדול. ידוע שהוא והארדן חברים,אני מחכה לראות את הארדן עם איזה תגובת נגד.

    1. אז בוא נראה איך עובדת הסקלה
      כואב לו על זה שהוא נתן את הנשמה למקום ווהם אפילו לא עדכנו אותו על הטרייד -ילד בכיין
      דורש טרייד -סתם בכיין
      מוותר על חוזה כדי להשיג אחד טוב יותר – חמדן
      בוחר לאן לעבור בפרי אייג'נסי – פחדן.
      מתי בדיוק שחקן יכול לעשות / להגיד מה שהוא חושב/ מרגיש?

      1. לגבי הראשון,נתן את הנשמה והכל,אבל הוא נשאר שם כי הם נתנו לו חוזה מדהים לחמש שנים. אתה מרוויח 30 מליון לעונה, הטענות שלך פתטיות. תתגבר על זה.

        1. מסכים עם עידו.הבן אדם נתן את הנשמה שלו לטורנטו ומבחינתו זה הבית,ואז באים ומבהירים לו שהוא חלק מהארגון ואין רצון להעביר אותו בטרייד תוך כדי שיש כבר כנראה מגעים לטרייד עליו.אז בגלל שהוא מרוויח 30 מילון דולר בשנה אסור לו להיעלב ולהיפגע מהארגון?

  8. אחלה מעורב מנחם, תודה רבה.
    מקווה שקוואי יפרח בטורונטו, נראה לי שאם הראש שלו יהיה בסדר כל השאר יסתדר מצוין.
    מקווה בשביל מלו שיכנס ל-12 הסופיים, לא בגלל שמגיע לו מבחינת הרמה האישית, אבל הוא כבר זכה בזהב שלוש פעמים ופעם רביעית זה יפה. פופ מעריך נאמנות והתמדה ואני לא אתפלא אם יקח אותו לאולימפיאדה גם בגלל הרקורד הזה.
    סתם שאלה – אם הם עושים טורניר אחד על אחד, ברצינות, בין כל המוזמנים, מי לדעתכם מנצח? מי מהם הוא שחקן האחד על אחד הטוב ביותר? נשמע לי מישהו ארוך וזריז, אולי דוראנט או פול ג'ורג'? איך גריפין כמגן?

    1. וואו זה קשה אבל המנצח יהיה מבין ראס דוראנט או הארדן לדעתי. דוראנט אוהב לשחק אחד על אחד מול הארדן וגורג הוא אמר את זה ב2014 בסרט עליו והם משחקים אחד על אחד מאד תחרותי ביניהם השחקנים אבל לא מפרסמים את התוצאות. בטח בשביל שלא יעלבו. הלוואי היו עושים טורניר אחד על אחד עם פרס מטורף שיגרום לשחקנים לתת הכל היה מאד מעניין. קשה לי לבחור מישהו ספציפי מה3 האלו אבל אם הייתי חייב לשים כסף אז דוראנט כי יש לו את הקליעה הכי טובה הוא גבוה וחזק ונראה לי יטחן את כולם. שני הייתי הולך על ראס כי הוא קטלני באחד על אחד ולא רואה מישהו שעוצר אותו במגרש פתוח. שלישי הארדן

  9. תודה על המעורב מנחם. כל הכבוד לדרוזן שאומר מה שהוא חושב…. הוא לא כופר בעובדה שזה הביזנס פשוט היו לו ציפיות בסיסיות מבני אדם אחרי 9 (!!) שנים במועדון שהוא גם הפנים שלו… וזה רחוק מאוד בעיניי מלהיות בכיין

    1. דרוזן טורונטו,היה על הפנים,עלה הרבה,לא סיפק את הסחורה,טוב מאוד שהטרידו אותו,יופי של מהלך של יוג'ירי,דרוזן שחקן טוב,לא מנהיג ולא אלפא.

  10. טורנטו ישארו איפה שהיו עונה שעברה. קאווי הולך פה לאכזב הרבה ותגלו שהוא לא כ"כ טוב במערכת מחוץ לספרס (עדיין מעולה אבל לא מי שהרבה פה חושבים).

    בוסטון פילי ומילווקי חזקות יותר ממנה ובפלייאוף היא לא תעבור אף אחת מהן.

    נראה מה יהיו הסגלים לפני הפלייאוף ואז גיא אציע לך התערבות שהם לא עושים גמר.

    בוסטון בלי פציעות לוקחת את המזרח עם מאבק מפילי אבל אף אחת לא תנצח אותה. הרכב המחליפים שלהם הוא הטוב בליגה בפער גדול וירמסו כל הרכב מחליפים.

  11. תודה רבה על מעורב מעניין, אהבתי ממש את היריבות בן פול לדוראנט – רואים כמה חשוב לפול המאצ אפ הזה.
    PG13 הוא ללא ספק אחד השחקנים האהובים עליי בליגה לא מדבר יותר מידי ונותן הכל על המגרש בהתקפה ובהגנה פשוט תענוג של שחקן.

  12. תודה דוק,אחלה מעורב,
    חחחחח בתמונההראשונה של אנדרה דרמונד,מה בולט לו מהאוזן?לבן?

    "הזקן של הארדן גדל ב-2 סנטימטרים – – בית למיליון ביצי כינים"
    פרייסלס,יאאאאאק

  13. תודה דוק.
    קוואי כבר מזמן לא פצוע, לפחות לא בגוף. זכרו את הדיווחים של מוש השור.
    והוא יחזור חזק כמו שור ובכושר שיא, לא צריך חצי שנה כדי לחזור לענייניים, יספיקו חודשיים עד שהקבוצה תלמד לשחק ביחד, זה הכל. לא לשכוח שהוא נח שנה שלמה. בחיים של ספורטאי מקצועי זה המון זמן והמון המון wear and tear שנחסך ממנו. הוא כמעט צעיר בשנה.
    הסרט בו קיירי מדבר ערוך יפה, כל הכדורים נכנסים ואף אחד לא מפספס

  14. יש פה זלזול גדול בבלייק. אני מאמין בבלייק וחושב שיתן עונה נפלאה תחת קייסי בדטרויט, גם הקרדשיאן לא שם להפריע לו והוא תקוע בחור תחת של דטרויט. גו בלייק גו תגשים את הפוטנציאל אל תהיה מלו 2.

  15. תודה מנחם, אחלה תמונות וסרטונים.
    מילה על עניין האחד על אחד.
    אני מוצא שני הבדלים משמעותיים בין הכדורסל של היום לזה של שנות ה-80 עד ה-2000
    הראשון – הקליעה מרחוק. לא אכנס לכך כאן.
    השני – האחד על אחד. זה הבסיס של הכדורסל וזה אחד הדברים שעבר את השינוי הכי משמעותי באנ בי איי בעשורים האחרונים.
    אם נסתכל על הסגל של הנבחרת האמריקאית, ועל הגליה בכלל, נמצא בהם הרבה מאוד שחקנים שאין שום דרך לעצור אותם באחד על אחד. אני לא מדבר על גבוהים מכיוון שהם אמנם בלתי עצירים (הולכים עם הגב אחורה) אך תלויים במסירה ומוגבלים בזמן (דאבל טים).
    אני מדבר על גארדים ופורוורדים שיכולים לעשות נקודות מול כל שומר בכל מצב, באחוזים גבוהים. הארדן, דוראנט, לברון, גו'רג', ראס, קיירי, באטלר, דרוזן, לילארד, מקולום, בוקר, ואפילו סימונס, סטף, פול (יותר צעיר), מיצ'ל, וול ואחרים ששכחתי.
    המצב החדש הזה, בו כמעט בכל קבוצה יש שחקן שיכול לקלוע על השומר שלו, מחייב תגובות יצירתיות מצד המאמנים שממול, יוצר יתרון מספרי להתקפה ובעצם הופך את ההגנה למשהו שרק "מקשה", ולא עוד "עוצר". כל המשחק המודרני – כעת מתחיל גם באירופה – משתנה לכיוון הזה. יש שחקנים שמראש המאמנים מודיעים ש-"אי אפשר לעצור אותם" ועם הנחת העבודה הזו מגבשים תוכנית משחק.
    אם נשווה את המצב הזה לתקופות קודמות – הרי שחלק מכוכבי העבר הלא-רחוק, לא היו שחקני אחד על אחד כה גדולים, עד שלא ניתן היה להתמודד איתם ללא עזרה. סתם כמה שמות של שחקנים "עצירים" שעולים לי לראש : דניס ג'ונסון, דני איינג', דוקטור ג'יי, מוריס צ'יקס, סקוטי פיפן, רג'י מילר, ג'יימס וורת'י (מוגבל בכדרור), ביירון סקוט (כנ"ל), אלכס אינגליש, דוק ריברס, ואפילו – לא צעוק – מג'יק ג'ונסון.
    השחקנים בימינו שולטים בכדור באופן אבסולוטי ויש להם קליעה מאוד אמינה מחצי מרחק ומעלה – עד שאין שום דרך להגן עליהם. בימים ההם היו כמובן את ג'ורדן, לארי, דומיניק, איזיאה ודומארס (השניים האחרונים היו "התפר" לימינו) – שלא היה ניתן לשמור עליהם באחד על אחד – אבל הם היו מעטים וחריגים.
    ומילה אחרונה על מיס-מאץ': מה שרואים היום בנבחרת ארה"ב אלה לא שחקנים שמחפשים מיס-מאץ', אלה בעיר שחקנים שהם נו-מאץ'.

    1. כל מילה דה שוט.

      כמות הגארדים היא פסיכית בליגה היום באיכות יוצאת דופן שלא הייתה מעולם. בעבר היו גארדים מאד חלשים בליגה סטייל ריימונד פלטון שהיו נחשבים כוכבים.

      אכן כל שחקני הדרים טים האלו בלתי עצירים וקולעים או חודרים על כ"א. בכלל מצחיק לראות חמישייה למשל של קרי הארדן קליי דוראנט ודיוויס, 4 יכולים לעמוד ולשחק חיובים של רק רשת גם אם היו אוסרים עליהם לנוע בהתקפה 🙂

      1. מסכים כמובן.
        הדבר שמדהים אותי הוא כמות הכישרון בארצות הברית – משהו כמו 350 מיליון תושבים.
        לפני יומיים בנו כאן את נבחרת העולם – אבל אם תשים מולה חמישייה אקראית, זו למשל שציינת, או אחרת : ראס, ג'ורג', לברון, בלייק וקאזינס (בריא) – אין ושם טעם לפתוח את המשחק.
        קשה לי להסביר את התופעה הזאת. לא הכל הוא תוצר של תרבות ספורט ומצב סוציו אקונומי (ראה קרואטיה), אבל יש גבול לכמות הכישרון של "עם". לא?

        1. לגמרי והרבה גנטיקה גם פאקן דרים טים שלהם זה קרי קליי הארדן דוראנט דיוויס ראס קיירי גורג בלייק קאזינס קאווי ואולדיפו למשל חח מי יכול עליהם הם שוחטים את כולם על 50% מאמץ של עונה סדירה.

          שאר העולם גם עם 7 שחקנים על הפרקט לא מנצח אותם.

          1. זה ממש קרקס לשחק נגדם כמו לנסות לצאת מפעלולי קרקס בלי הכשרה מוקדמת חי. ציטה שטסה 200 קמש אחד שרוקד סטפס אחד זורק כדורים מ200 מטר, אחד מלהטט בכדור עם קרוסאוברים רצחניים, אחד עם גבה שתופס כל דבר גבוה וקאפקייק וטוסטר במטבח 🙂

        2. זה לא רק הכישרון
          ההשקעה בחינוך ספורטיבי מהגיל הרך היא מדהימה.
          אתה מסתובב בחורים בארהב שרגל תייר לבן לא דרכה בהם מאז גירוש האינדיאנים ואתה רואה בבתי ספר נידחים מתקנים שכל קבוצה בליגת העל תתקנא בהם.
          וזה לא רק המתקנים, זו התרבות.
          לא נותנים לילדים כדור ושולחים אותם (כמו שיטת עידוד היצירתיות אצלנו) אלא יש להם צוות + ביגוד + חדרי הלבשה + מתודולוגיית אימון.
          לפני 30 שנה אני זוכר שהייתי ממש מופתע לראות בחורים המזרחיים של פנסילבניה קבוצות של ילדות בי"ס משחקות כדורגל במגרשים מעולים בלב היערות.
          כישרון זה יופי, אבל זה לא מספיק (נבחרת ישראל בכדורגל)
          לפעמים דווקא עבודה קשה בלי כישרון יכולה להביא אותך רחוק (טל בן חיים הבלם ששיחק באנגליה)

          1. ברץ' – כן ולא.
            ללא ספק היחס לספורט בארה"ב הוא ייחודי. המורה לחינוך גופני הוא אחת הדמויות המכובדות, משמעותיות ונחשבות בקהילה. הוא זוכה ליחס כזה מהורי כל התלמידים (אצלנו הפוך).
            לגבי נבחרת ישראל בכדורגל – אז זהו – שאין כאן כישרון. גם לא בכדורסל. אין בארץ כבר שנים שחקן שיכול לחבר שתי שלשות רצופות, בטח שלא שלוש. אם כן – זה פוקס. אני קורא לזה "חוק בן סהר השני" (לגבי "חוק בן סהר הראשון" ארחיב בפעם אחרת). אני דוחק בך ובאחרים לצפות במשחק כדורסל מקומי ולבדוק האם שחקן ישראלי (מלבד פניני) הצליח לקלוע שתי שלשות רצופות. זה יקרה אחת לחמישה משחקים. שלוש רצופות – פעמיים בעונה. היה שלב שאפילו הכנסתי תיקון לחוק בן סהר השני וטענתי ששחקן לא יקלע שתיים רצופות מחוץ לצבע (לימונד קצת קילקל לי). מוזמנים לבדוק.
            בלי קשר – מסכים לגבי טל בן חיים/זהבי/כספי/מקל

        3. בהערכה גסה יש להם 10% שחורים באוכלוסיה וזה כבר נותן לך 35 מיליון, הרבה יותר ממה שיש בכל מדינה אחרת מחוץ לאפריקה. כמו שכבר עלה כאן בפוסטים קודמים, אם תכפיל את זה בעושר של האוכלוסיה, כלומר מכפיל כוח שלוקח בחשבון גישה למתקנים, מילגות וכ"ו, תראה שזה לא כל כך מפתיע.
          מה שמעניין הוא ההישגים הגבוהים שלהם בכדורסל לעומת מקצועות אחרים.
          ההישגים שלהם באולימיפאדה למשל במקצועות שבהם יש יתרון לשחורים (ספרינטים לדוגמא) הם *נמוכים* מהצפוי. בניגוד למה שמנחם מאמין בו.
          הסיבה שהם טובים בכדורסל היא כמובן הכסף הגדול, אין את זה באתלטיקה קלה.

          1. + 100
            קשה להתווכח עם זה. מעניין שעדיין לא הצליחו להרים את הכדורגל – גם שם יש כסף גדול. כנראה שגם לתרבות ומסורת יש משקל, למרות הכל.

  16. עם כל הכבוד למעורב הזה מנחם – ויש כבוד – לטעמי הריאיון עם דמאר דרוזן היה צריך להיות הנושא הבלעדי של המעורב הזה ושל 10 המעורבים הבאים.

    קשה שלא להתרגש כשרואים את הראיון איתו. האופן בו נודע לו על עזיבת מקום העבודה ומרכז חייו ב9 השנים האחרונות הוא לא פחות ממבזה. הוא אומר בראיון שהוא ראה עצמו מסיים את הקריירה בטורונטו, שזה הבית השני שלו, שהוא לא ראה עצמו במקום אחר.

    לא רמזו לו, לא נתנו לו התראה, לא כלום. פשוט הודיעו לו בחצות הלילה שזהו. קח את הפקלאות ותתחפף.

    אז כל הצינים יגידו: "מה אתה רוצה? זה ביזנס, אל תהיה נאיבי". ובכל זאת – ואני ממליץ להקשיב למה שיש לדרוזן להגיד על הדרך – לא עושים דברים ככה.

    מנסיון חיי אין לי ספק שהגלגל יתהפך וטורונטו, לצערי הרב, תתחיל בהדרגה לשקוע למקום שבו הייתה לפני 10 שנים, מקום שלא מושך אליו את הטובים ביותר.

    וזה חבל, כי הם היו במגמת עלייה ושיפור קבועה בשנים האחרונות, ודרוזן ייצג את הצניעות והעבודה הקשה שבאמצעותה דברים טובים יכולים לקרות.

    אז לפחות אני, אישית, הפכתי להיות אוהד של דרוזן, ואני מזמין אחרים להצטרף אליי..

  17. כל יום שעובר אני יותר ויותר אוהב את קאוואי, ואת זה שהוא לא משתף פעולה ולא מתראיין ולא מוציא כלום החוצה.
    ובטח שלא הגיע למיני קמפ הדבילי הזה

    אני ממש מקווה בשבילו שירגיש בנוח בטורונטו כי כשהוא באזור הוא פשוט שחקן מושלם ללא כל חולשה. לא ברור איך הספארס הצליחו לאבד כשרון נדיר שכזה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט