טייגר וודס חזר להיות השליט המחלט

עם הסטוארה של פציעות, חבורות, ובעיות אישיות בכמות כזאת שהיתה מספקת לכל 72 הגומות שהוא שיחק – בעייה לכל גומה – שלאף ספורטאי בסדר גודלו לא היו, טייגר וודס זכה אתמול בטורניר היקרתי מכולם שאינו "מייג'ור" – ה-PLAYERS' CHAMPIONSHIP. היה זה נצחונו השני בטורניר-העל הזה, והרביעי בטורנירי ה-PGA השנה. הנצחון כלל החלפה מילולית עם הספרדי סרג'יו גארסיה שתפשה את כל הכותרות. טייגר נפגע מאד מההתקפה עליו ע"י סרג'יו שהיתה בלתי מוצדקת – ואת ההשפעה ראיתי בשפת גופו בעליל – אך טייגר, BEING TIGER, התגבר על הכל ובכוח רצונו, ויכולתו, זכה בשני STROKES לפני קווין סטרילמן, וב-1,710,000 דולארים. גארסיה הגיע תשיעי, 6 סטרוקס מאחור.  רורי מקלרוי הגיע אף הוא 6 סטרוקס מאחורי טייגר.

היה זה נצחונו הרביעי ב-PGA המוקדם ביותר אי-פעם, כולל שנותיו הגדולות. סימן רע לבאות לשאר הגולפאים. נצחונו ה-78 בטורנירי ה-PGA מציבו רק 4 טורנירים מאחורי המוביל בכל הזמנים, סם סניד. לא אתפלא אם יהיו לו 100 נצחונות לפני שהוא יקרא לגולף "היום האחרון". טייגר סיים את ה-72 ב-13 חבטות מתחת לפאר במשטח הגולף הזה בפונטה וורדה במערב פלורידה, שאני מכירו היטב. טייגר היה במיטבו. חזר לאן שהיה בגדולתו, אם כי קיים שוני ניכר בחבטתו, בעיקר עם הווד. היא לא 'מלאה' כשהיתה, והוא אולי מפסיד 4-5 יארדס בחבטה מקסימלית, אבל חבטתו משך כל הטורניר היתה ישרה כפי שלא היתה מאז חזר לשחק אחרי הפרישה הזמנית.

ה-DISASTER עם גרסיה קרה אחרי שהוא הטביע שני כדורים במים בדרך ל-"אי הזוועות"  הידוע (והמקולל) של המשטח.

 האי הזה שלח לא מעט גולפאים למוסדות לחולי נפש. כנראה שגרסיה חטף בעצמו קריזה כשהוא עשה "QUARDRUPLE BOGGEY 7 על הפאר 3 הזה (ז"א הגיע לגומה ב-7 חבטות במקום 3, בגלל הדאנקים ישר למים). זה רק הגביר את מצב רוחו אחרי שבשבת  בפיירוויי השני בסיבוב השלישי  טייגר גרם "להפרעה" שגרמה לגרסיה ששיחק גומה מאחוריו לצאת מכליו. ווד חבט כדור אחרי חבטת עונש  שקיבל, והסטוארט (אחד מ'שופטי' הטורניר, או סדרנים יותר נכון) סימן לו בידו שזה הזמן שלו לחבוט. הקהל פרץ במחיאות כפיים בדיוק בזמן שגרסיה חבט את כדורו, וגרם לא לאבד את ריכוזו. גרסיה לא הפסיק למלמל קללות בספרדית, ואח"כ טען ש-"ווד גרם לי לפשל". כשנאמר לו שווד קיבל רשות לחבוט, הוא הגיב, "לא משנה. יש אטיקה בגולף. הוא היה צריך לחכות שאני אחבוט. אני לא אוהב את טייגר בלשון המעטה וזאת יודעים כולם. אני פשוט לא סובל אותו". אולי אחת הסיבות הן שגרסיה – אחד מטובי הגולפאים בעולם, אף פעם לא הצליח לזכות בטורניר "מייג'ור".

*****************************************

לשמחתי אני עדיין נמצא בכמה רשימות של עתונאים  ניבחרים, ואחת מהן היא "ביקורת ספרי ספורט". לפני כשבוע קבלתי את ספרו של ג'ימי קונורס "THE OUTSIDER"  שייצא למדפים מחר, ואת וויקאנד "יום האם" הקדשתי לקריאת 401 עמודיו. מה יש לומר? הספר הוא ג'ימי קונורס. קונטרוברסיאלי, מכה על ימין ועל שמאל, מגלה גילויים שאולי לא היה צריך (אחד מהם הוא שהוא הכניס את כריס אוורט להריון, והיא החליטה להפיל את עוברה), אבל לזכותו מכה בעצמו אולי יותר משבכל אחד אחר. הספר הוא – כמו שאומרים באנגלית – TOUGH AS NAILS. קשה כמסמרים. הספר למעשה הוא גילום דמותו של מנצח 8  טורנירי הגראנד סלאמים, שאת רובם ניצח עם גאטס ומלחמה יותר מכשרון, ואת האחרונים ברקיטת האלומיניום שלו כשהאחרים כבר עברו לרקטות המודרניות. הוא מגלה בספר על האובססיה שלו להימורים, ועל ה-OBSESSIVE COMPULSIVE DISORDER שלו, שאחת מתוצאותיה היו הימורים על סכומים גדולים, דבר שלא ידעתי.

גם על טיב הרומאן שלו עם כריס אוורט ידעתי רק טיפ-טיפות, ובספר הוא לא מסתיר מאומה. מעניין לדעת אם שוחח לפני כן עם כריס לשמוע דעתה בנידון. 

אבל ג'ימי הוא ג'ימי, והוא לא מבקש סליחה, ולא מתנצל, מצטדק, או מתחמק מאחריות. כזה היה משך כל הקריירה: TAKE ME OR LEAVE ME. לא היה כל PHONINESS בהתנהגותו, והוא היה אמיתי לטוב ולרע בכל מה שעשה. ניו יורק אוהבת טיפוסים כאלה, והוא היה יקיר העיר מהטורניר הראשון שהשתתף בו ב-US OPEN ועד האחרון. העיר אהבה אותו והוא אהב את העיר.

היום הוא בן 60. קשה להאמין, הא? והוא מודה ללא כל נסיון בריחה או התחבאות שדלהיות הכוכב על הבמה הראשית הוא הדבר שחסר לו ביותר. "אני HOT DOG. אני אוהב להיות במרכז הבמה לעיני 30,000 איש ומיליונים בטלוויזיה. היום כשאני עובר ברחוב אנשים חושבים שאני מנהל לישכה במס הכנסה".

ספר מרתק, מצחיק בחלקיו, אך לי הוא גרם גם הרבה עצב. אהבתי תמיד את ג'ימי, ולי הוא לא נשמע אדם מאושר היום.

************************************************

תום ת'יבודו אכל אותה

תראו, $35,000 קנס לאדם המשתכר כמה מיליונים לעונה זה כסף קטן. אבל אני שמעתי כבר מזמן שמאמנים – בעיקר מאמנים; שחקנים לא שמים עליו – שונאים כשדוויד סטרן 'מעניש' אותם, מכניס ידו לכיסם, ומוציא משם כסף. הם מרגישים כילדים קטנים המקבלים עונש מהאבא, ואת דייויד סטרן אין הרבה מאמנים שאוהבים כאבא, כידיד, כסתם אדם, ובעיקר כקומיסיונר. אז אני בטוח שתום האדים כמו עגבניה כשהוא שמע מה סטרן החליט לעשות עם טענותיו נגד השיפוט והשופטים במשחק השלישי  של הבולס נגד מיאמי. 

"נגד מיאמי לא נקבל את ה-CALLS המגיעים לנו. זה המצב ואין מה לעשות נגד זה אלא לשחק ולנסות להתגבר למרות הכל. WE MUST GET IT DONEת REGARDLESS, ואז הוא סיים, "ואנחנו יכולים לעשות דאת!".

טענתו היא שזה משחק פיסי, והזיברות מענישות את הבולס יותר מאשר מגיע להם. הוא טען גם שלברון ג'יימס עשה פלופ עם הדחיפה של נאצר מוחמד, ושזריקתו מהפארקט לא היתה מוצדקת.

תוצאות האתגר

אכזבה קולוסאלית. אני חשבתי שהאתגר של הרכבת קבוצות מ-30 מאמני ה-NBA ש-24 מהם היו שחקני NBA בהווה, וכמה מאות היו שחקני עבר של ה-NBA יהיה אחלה אתגר. כמה ענו עליו? שניים! שני מגיבים. אז או דהאתגרים קשים מדי, או שהגולשים עצלנים מדי להקדיש זמן לפתרונם. אין הסבר אחר.

מסקנה? אין טעם להמשיך עם האתגרים. העסק הוא סתם בזבוז זמן. העונים היו רועי וייברג ו

רועי

מאמנים עכשויים:

סקוט סקיילס, מארק ג'קסון, דוק ריברס, מייק ד'אנטוני, קווין מקהייל.

ספסל: לינדסי האנטר, ליונל הולינס ,לארי דרו, ג'ייקוב וון, מונטי וויליאמס, טרי סוטס ומייק וודסון.

כל הזמנים (כולל מאמנים-שחקנים):

חמישייה: מג'יק ג'ונסון, ביל שרמן, לארי בירד, וונס אנסלד, ביל ראסל.

ספסל: אייזיאה תומאס, לני ויליקנס, בוב קוזי, קווין מקהייל, פט ריילי, פיל ג'קסון וג'ורג' מיקאן.

MBK

חמישיית עכשווים:

 בחירת אינסיידר:

חמישייה עכשווית: ריברס, ביירון סקוט, טיירון קורבין, קווין מקהייל, פט יואינג

(הערה: פט יואינג היה עוזר מאמן ולכן גם רועי וגם MBK ראויים לפגיעה ישירה כאן)

ספסל: מרק ג'קסון, לינדסי האנטר, ויני דל-נגרו, מייק וודסון, דאג קולינס, מונטי ויליאמס, סקוט סקיילס

חמישיית כל הזמנים: מג'יק, אייזיה תומאס ובוב קוזי (ההבדל היה 12 קולות מכמה אלפים אז הכריזו על שניהם), לארי בירד, אלג'ין ביילור, ביל ראסל

ספסל: (גם רועי וגם MBK רשאים להכניס או את קוזי או את אייזיה כבחירה נכונה), דייב קאונס,  לני וילקינס,  ווס אנסלד, בילי קנינגהאם, דון נלסון,  ביל שרמן

***************

ניקוד: 10 על בחירה נכונה בחמישייה, ו-7 על בחירה נכונה אבל לא במקום הנכון (בספסל ולא בחמישייה או להיפך)