קול ברמה נשמע / מנחם לס

לכל אחד תמיד יש מה לומר לנוריס קול.

בחדר ההלבשה מייק מילר אמר לו, "נוריס, הערב מותר לך לומר ל-ה-ם מה לעשות!". לברון זרק, "איך הוא יכול לומר לנו מה לעשות כשאפילו על ה-PODIUM הוא לא יודע איך ללכת וכיצד להתלבש לראיון" – מזכרת שבדראפט לפני שנתיים הילדון היה כה מבולבל שהוא התבלבל בצעדיו ונפל בדרך ללחוץ את ידו של דייויד סטרן, והערב באסיפת העתונאים הוא ייראה כעוזר בחניית מכוניות של מסעדה בדאונטאון שיקגו.

כל זה קרה אחרי שהוא התנגב מהמקלחת, גירב את גרבי הפולקה עם הריבועים שלו, לבש את הג'ינס הקרועים, וה-SWEATSHIRT שלו, השחקן היחיד ללא ג'קט או איזה טופ ב-$800 מאיזו חנות יקרה. דבר אחרון היה להרכיב את משקפי הראייה שלו כי הוא קצר ראייה.

"אתה רוצה שאגיד לך מה לומר לעתונאים?", שואל דוויין, שנתבקש להגיע למסיבת העתונאים עם לברון וקול.

-"אני לא אגיד דבר, רק אענה לשאלות".

אחרי 18 הנקודות שלו בנצחון 104-94 על הבולס במשחק שהיה קרוב הרבה יותר משמראה התוצאה, מותר לו לעשות מה שהוא רוצה. איש לא ציפה שאיש השנה השנייה מקליבלנד סטייט יהיה גבור משחק הנצחון ויתבקש להיות על ה-PODIUM. אבל איש גם לא ציפה שהערב הוא יעפיל על כל הגארדים האחרים של מיאמי.

הוא היה השחקן הבלתי מצופה ביותר להציל את מיאמי היט מהפסד שני לבולס. אני לא יודע מה בדיוק קרה ללברון ג'יימס, אבל הוא פתאום הזכיר לי את עצמו ב-2011 נגד דאלאס, שבמקום להשתמש בגופו האדיר ולהיכנס כמו בולדוזר לעבר הסל ולקבור את הכדור בפי הבאר, הוא חזר לימי הג'אמפ שוטים שלו, שהערב לא היו קרובים אפילו להיכנס.

קול מנגד עשה כל פעם את הדבר הנכון: כניסה מצויינת; שלשה מכוונת הניכנסת בקלות; מסירה לאדם הפנוי. מוזר – אוי כמה מוזר – היה לראות את הצעיר הזה שמשך העונה גרם לכל כך הרבה שטויות ושגיאות להיות הבוס ללא ערעור של ההיט כשהוא מעלים לחלוטין את מריו צ'אלמרס.

"עם נסיון בא בטחון" הוא אמר כשנשאל. "אני פשוט רואה את הפארקט הרבה יותר טוב, ולא מרגיש יותר מוזרות לשחק עם כל כוכבי הליגה האלה שרק לפני 4 ו-3 שנים עוד הערצתי!" הוא היה עמוד התווך של ההיט שהערב נידחפה, הופלה, וכמה פעמים ממש הושפלה ע"י שיקגו בולס ללא שלושה שחקני חמישייה פצועים. בכל פעם כשהמצב נראה ביש וההיט היתה צריכה PLAY – ויהיה זה DRIVE או JUMPER מחצי מרחק, או שלשה מדאונטאון, או TO TAKE CHARGE, נוריס קול הרזה היה שם לעשות זאת.

הוא היה חייב לקחת CHARGE כי בחלקי משחק רבים לברון לא נראה כאחד המוכן לקחת הנהגה. בחלקי משחק רבים הוא הגיע "לצבע" רק כשנאסר מוחמד הביאו לשם עם עוד פאול. ובפעמים היחידות שהוא כן החליט להיכנס לסל הכניסות היו מהוססות, מגומגמות,מפוקפקות, וספקניות. לא היתה כל אוטוריטה במשחקו, ואילולא השלשה לקראת הסוף והכניסה הכן דינמית האחת שלמעשה סגרה את המשחק, הביקורת עליו היתה יותר קשה. ואילו מיאמי הפסידו, כל מקהלת שונאיו שרבים ממנה הם גולשים נאמנים באתר היו פותחים שוב בזמר של "לברון הלוזר". הרי רק לזה הם מחכים עכשיו, אחרי שהלייקרס עפו כמו טיל מהפלייאוף. יודע אדם נפש בהמתו, האמינו לי.

אבל בכ"ז ללברון היו 25 נק', 8 ריב', ו-7 אס', מספרים של-95% משחקני הליגה היו גורמים לצאת במחולות, אבל האחוז הנמוך בקליעותיו עשה את השורה הסטטיסטית עלובה עבורו, וכפי שכבר ציינתי, זה לא הסטטיסטיקה הפעם, אלא מבע פניו הניפחד, ההססן, החסר 'חיים' – בניגוד מחלט למבט מלא ה-PASHION ואגרסיביות שהתרגלנו אליו בשנתיים האחרונות.

למזלה של ההיט יש לה צוות כזה רחב וטוב שתמיד יימצא האדם החם. ריי אלן היה איום ונורא; דוויין ווייד ממשיך במשחקו הבינוני ומטה; מריו צ'אלמרס היה פשוט אידיוט בכמה מהלכים. אז הערב בנוסף לקול כריס בוש החליט להקריב את גופו ובנוסף ל-20 נק' קטף 19 ריב', והיה היחיד מלבד כריס אנדרסון בדקות המעטות מדי ששיחק, שנתן 'מאנו=פור-מאנו' מלחמה תחת הסל ליואקים נואה וקרלוס בוזר.

מה שיקרה במשחק הבא – וצר לי להביא את הידיעה העצובה הזאת לכל שונאי מיאמי ולברון באתר – הוא שלברון יבוא ויתפוצץ. הוא יתן משחק לפנתאון, וההיט יובילו 3-1 לפני החזרה הביתה לנצחון הרביעי. אני יודע שלא קל לקבל חודשות כאלה מהדוק, אבל זה מה יש.

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 16 תגובות

  1. אני מת על נוריס קול. שחקן פנטסטי, זריז וחכם. ההיט חייבים לו את הניצחון, כפי שכתבת. בהנחה וג'יימס אכן יתפוצץ, אז דריק רוז ישותף ל-2-3 דקות במשחק החמישי. הבולס חייבים את זה מורלית.

  2. לאחר משחק שכזה : מישהו יכול להסביר לי למה הוא לא פותח במקום צ'אלמרס ? בכל משחק של מיאמי שאני רואה נוריס מתעלה על צ'אלמרס

    1. לפעמים עדיף ששחקן יעלה מהספסל וישנה את המשחק, וזה התפקיד של קול, כמו מאנו בימים היפים של הספרס וסמית' בניקס. כמו כן צ'למרס שומר הרבה יותר טוב מקול, ואני, כאוהד היט, לא מעדיף שנוריס ישמור על נייט רובינסון…

  3. תרשמו לפניכם הבולס לוקחים את הסדרה.
    מיאמי לא מרשימים , מדובר באלופה ממש בינונית.
    הבולס בהרכב מלא עם רוז ודנג היו לוקחים 4-0 בלי להניד עפעף.
    תראו ממה לס מתלהב מנצחון שהושג בקושי על קבוצה שחסרה כל כך הרבה שחקני מפתח.
    אם יגיעו בכל זאת לגמר (הניקס בטוח לוקחים אותם ראש בראש)
    מחכה להם בית ספר בניצוחו של פופוביץ , מאמן שעולה בכמה דרגות על
    מיסטר סושי ספולסרה.

    1. גל, קביעה זו ריאלית, וייתכן שתקרה, אך אני חולק עליה, עקב כך שכרגע שיקגו חייבת לנצח במיאמי, וחרף מכת הפציעות של הבולס, העייפות, והיתרון של ההיט (יש הבדל בין המקום הראשון למקום החמישי, בכל זאת), לדעתי מיאמי תנצח ב-7 משחקים.

      בהנחה שדנג היה משחק הסיפור היה שונה, אבל אם רוז היה משחק נייט רובינסון היה הרבה פחות מועיל.

  4. גל אתה חי בסרט.
    מיאמי נראה לי עדיין לא התחממו.
    לקחו קבוצה שזכתה באליפות שנה שעברה ורק חיזקו אותה עם ריי אלן(אני חושב שהוא קלע הכי הרבה שלשות אי פעם) ואת בירדמן, בירדמן(שאק למי שמבין).
    הבולס לא ייקחו עוד משחק אחד אפילו לפי דעתי.
    ושום מילה על הפחדן

  5. מיאמי היו צמודים לשיקגו כאשר ווייד ולברון בכלל לא במשחק. זה כן מרשים יש להם עומק. חוצמזה שיקגו מרשימים בלחימה ובקבוצתיות.

  6. כמובן שמיאמי יקחו את הסדרה. אבל איפה ההישג של מיאמי , את מי הם מנצחים?אין טעם שאחזור על רשימת השחקנים החסרים לבולס, מאחר והיא ידועה לכל משתתף באתר הופס.
    מיאמי היא לברון ועוד 8, 9 משתתפים.
    בוש נופל בצורה משמעותית מול שחקן כמו דאנקן, גאסול,רנדולף . בערך ברמה של בוגוט. הרבה פחות טוב מצנדלר.וויד בינוני מינוס , אני לא מזלזל בו , היו לו ימים הרבה יותר יפים. קונלי , ווסטברוק (שמאוד חסר) פרקר גינובילי הרבה יותר טובים ממנו.
    אישית אני לא מאמין שמיאמי תיקח אליפות , ואם כן זה יהיה בזכות העובדה שרוב התחרות חסרות שחקן משמעותי פצוע.
    שוב לא אכנס לפירוט מי חסר ואיפה. יש פה קוראים מקצועיים והם יודעים במי מדובר.

  7. אני מסכים עם כל הנאמר, חוץ ממשפט אחד שלא הבנתי. "שמשך העונה גרם לכל הרבה שטויות ושגיאות".
    כבר תקופה ארוכה שקול רק מתקדם ממשחק למשחק. לקראת סוף העונה ספולסטרה יצר את מה שקראתי לה "הלהקה של קול". כאשר השלישייה המתחלפת לא שיחקה, נוריס היה זה שהוביל. הוא היה הכי יציב שם. גם בהתקפה וגם בהגנה. בניצחון על הספרס לדוגמא, הוא שיתק את פארקר עד ההתקפה האחרונה … אחרי כן הוא גם הגיע לטריפל דאבל משחק אחד. אך לכל המשחקים הוא הופיע.
    כבר שנה שעברה במשחק 4 בגמר, הוא היה זה שהוביל את מיאמי לקאמבק אחרי שפיגרו 33-17. משם הוא רק התקדם. הוא למד להסתכל לכולם בלבן של העיניים…

  8. מנחם יעני אתה לא מבין כלום, באורסול!! הזכרון שלך מתעתע בך, נראה לי שכבר עדיף לקרוא את החציל האינבציל במקומך

כתיבת תגובה

סגירת תפריט