פרוייקט אגדות כדורסל II: פאו גאסול – הכדורסלן הספרדי הטוב בעולם / גל שור

אגדות כדורסל II: פאו גאסול – הכדורסלן הספרדי הטוב בעולם

מאת גל שור

*

 

הזיכרון הכי מתוק שלי מפאו גאסול הוא מאותו משחק גמר שייזכר לעד בתולדות דברי הימים של האסושיאיישן, בסיום עונת 2001-2000. זה קרה כשנה וחצי אחרי שצורף ללייקרס בטרייד עם ממפיס (עבור קוואמי בראון, קרינסטנטון, ארון מקיי והאח הצעיר, מארק). בעונה הקודמת, אחרי 27 משחקים בעונה הרגילה והעפלה לגמר מול בוסטון, כשלו פאו וקובי מלהוות יריב שקול לבוסטון סלטיקס השנואים וניגפו 2-4.

ואז הגיע משחק 7 בסטייפלס סנטר, המאזן 3-3. בוסטון האימתניים חסרו אמנם את קנדריק פרקינס בצבע אבל נהנו מיום קליעה נוראי של קובי בראיינט (6 מ-24). הממבה הוכתר אמנם בסיום ל-MVP אבל ה-goat האמיתי לדעתי החתום על האליפות ה-16 של הסגולים זהובים היה ה"ספאניירד": 19 נקודות, 18 ריבאונדים, משחק הקרבה מטורף וקליעת "פאמפ קלאץ'" בדקותיים האחרונות, בסיוע מטה וורלד פיס בשלשה מגוחכת והעונשין האחרונים של סשה וויוצ'יץ.

גאסול זכה בלוס אנג'לס בשתי אליפויות, הרשומות לדעתי על שמו פיפטי-פיפטי בצד קובי בראיינט. פגשתי אותו לפני כמה חודשים בסטייפלס סנטר, בחדר ההלבשה של הספרס אחרי הפסד במשחק מכריע מול הקליפרס. מנומס להחריד, בעל חוש הומור מפותח, נקי מקעקועים המאכלסים 99% מהגופות של הקולגות בליגה. אחרי שהתקלח הוא הקפיד ללבוש חליפת שלושה חלקים שמרנית ונעליים שחורות "של זקנים" ולהתראיין בסבלנות לאנשי המדיה ההיספאנית שחיכו בחוץ.

לוס אנג'לס היוותה כאמור את פיסגת הקריירה של אחד השחקנים האירופאים הטוב בליגה ב-15 השנים האחרונות, מעט אחרי דירק נוביצקי. תמיד הרגשתי אליו קשר אישי מיוחד, אולי בגלל העובדה שהוא התגורר 2 קילומטרים מביתי ברידונדו ביץ', מטר מהאוקיאנוס הפאסיפי ורבע שעה ממתקן האימונים של הלייקרס באל סגנדו. עקבתי אחריו גם בפעילויותיו מחוץ לפרקט, ובמיוחד בביקוריו ותרומתו לבית החולים לילדים של לוס אנג'לס. פאו, שגדל בבית של אמא רופאה ואבא שהיה אדמינסטרטור בבית חולים, חלם תמיד ללמוד רפואה. הגובה שלו והכישרון הספורטיבי שגילה בצעירותו הובילו אותו לחממה של ברצלונה כבר בגיל 16, וב-1988 הוביל את ספרד לזכייה באליפות אירופה עד גיל 18.

*

*

אחרי שלוש שנים בקבוצה הבוגרת, ולאחר שהוביל את ברצלונה לזכייה בגביע המלך ובאליפות, הוא נרשם לדרפאט האן.בי.איי ב-2001 ונבחר שלישי ע"י ההוקס. אטלנטה העדיפו להעביר אותו לממפיס תמורת שאריף עבדול רחים –  אחת ממההחלטות  היותר המטומטמות של מועדון נחשל.

גאסול זרח בממפיס וזכה בתואר 'רוקי העונה' וחבר ב'חמיישת הרוקיס' של העונה כבר בשנה הראשונה, השחקן האירופי הראשון שעושה זאת בליגה הטובה בעולם. בשלוש העונות הבאות, עם ממוצעים של 18-8 הוא סייע לגריזליס לעלות לפלייאוף, רק כדי להינגף בפני הספרס, הסאנס והמאבריקס. ב-2006 נבחר לראשונה לאול סטארס ועד המעבר ללייקרס הוא נחשב לאחד הסנטרים הטובים במערב, תוך כדי זכייה בתואר השחקן שקלע הכי הרבה נקודות במדי הגריזליס, ואחז ב-12 שיאי מועדון (בקטיגוריות שונות)!

אחרי צמד האליפויות של תחילת שנות ה-2000 החליטה הנהלת הלייקרס בצעד קר ומחושב להעביר את פאו לקבוצה אחרת. אין סנטימנטים בליגה הזו, ומאז הדיל על כריס פול שנפסל ע"י דיויד סטרן, גאסול חי בלוס אנג'לס על זמן שאול. כאב לי עליו ושמחתי שמצא את מקומו בשיקאגו, תוך שהוא עוזר לבולס להגיע לחצי גמר המזרח (רק כדי להינגף מול הבולדוזר של לברון אנד קומפני); ולסיים את הקריירה במועדון מכובד כמו הספרס, עם חוזה מנופח אמנם, אבל גם עם תרומה בלתי ניתנת לכימות בחדר ההלבשה.

*

מה שעוד אהבתי אצל גאסול היא ההשקעה הבלתי מתפשרת שלו בנבחרת הלאומית. הוא הקפיד לככב במדי ספרד וב-2006 הוביל אותה לזכייה באליפות העולם עם ממוצעים של 21 נק' ו-9 ריב'. באולימפיאדת בייג'ינג כיכב במדי הספרדים שזכו במדליית כסף אחרי הפסד בגמר לארה"ב, וגאסול הוביל את הטורניר במס' נקודות. ב-2009 הוא היה הגורם העיקרי בזכייה של ספרד באליפות אירופה מול סרביה, וב-2015 קיבע את מעמדו בזכייה נוספת באליפות היבשת, נבחר ל-MVP  של הטורניר וצלף 40 נקודות מול צרפת בחצי הגמר. ב-2017 הפך לקלע המוביל של היורובאסקט עם 1111 נקודות…

*

*

גאסול מסיים קריירה של כמעט 20 שנה בליגה עם ממוצע קליעה של למעלה מ-50 אחוזים. בשנים האחרונות הוסיף לארסנל קליעה משלוש, באחוזים לא רעים (36%). בתקופה שלו בממפיס ואח"כ בלייקרס הוא לא הצטיין במיוחד בהגנה, במיוחד בפיק אנד רול, וממוצע הקריירה שלו לחסימות (1.6) די מאכזב. אבל הטענות של אוהדי סן אנטוניו באתר על החוזה שלו ואופן משחקו בשנה האחרונה מרגיזות אותי; מדובר בפנומן כדורסל אמיתי, אדם עם אינטילגנציה גבוהה בהרבה מהממוצע, מקצוען אמיתי ואחד האירופאים היותר סימפטיים שכיכבו בליגה והותירו עליה את חותמה.

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 53 תגובות

  1. עידן

    5 יול 2018 08:13:23

    פוסט מופלא.
    למרות שיצא לי פה לא מעט להתלונן על החוזה שקיבל אני מעריץ את האיש גם כבן אדם וגם כשחקן.
    משחק מספר 7 זכור לי כאילו היה לא מזמן.קובי באמת היה קטסטרופה באותו משחק ופאו במפגן אדיר הביא אליפות.
    הוא נוביצקי וטוני פארקר הם השלישיה הבכירה של האירופאים של העשור הראשון של שנות ה 2000 וכמובן גם בטופ של האירופאים בכל הזמנים.התרומה שלו לנבחרת ספרד אדירה ובניגוד לקולגות שלו פארקר ונובע קח שבאו מקבוצות אלמוניות ממדינתן גאסול בא מהאליטה של הכדורסל האירופי-ברצלונה והיה מוכר ואהוד על גם כאלו שלא רואים נבא

  2. Yavor

    5 יול 2018 08:22:32

    תודה גל.
    יש כמה שגיאות הקלדה בשנים (2000, 1998) – אבל פחות חשוב.

    יותר חשוב מה שבאמת כתבת: מדובר באינטלקטואל של המשחק (וגם מחוצה לו). שחקן מבריק מהבחינה של "לעשות את הדבר הנכון", לא של היילייטס.
    תמיד הרגשתי קירבה אליו גם בגלל הרקע שלו, צורת משחקו, ותחושה שהוא "אחד משלנו" שבא מהיבשת הישנה ומראה לאתלטיים הגדולים איך עושים זאת נכון.
    בסופו של יום – איש ושחקן שאתה יכול להיות גאה שייצג את קבוצתך, ואפילו הביא לה אליפות באותו משחק 7 עצום.

    תודה!

  3. גיא רוזן

    5 יול 2018 08:48:18

    שחקן ענק, ווינר ענק.

    אחד השחקנים היציבים שהליגה ראתה –
    במשך 14 שנה (למעט 13' שזורת הפציעות) הוא קלע בין 17.7 ל-21 נק' בעונה,
    תמיד באחוזים טובים (51.3% אפקטיבי בקריירה), תמיד עושה את מה שצריך בשביל הקבוצה והניצחון, ולא את מה שמשרת אותו אישית.
    זה נכון לתקופה שלו בממפיס, שם היו צריכים כוכב שיוביל את הקבוצה.
    זה נכון לתקופה שלו בלייקרס, שם היו צריכים את השחקן היציב (והצנוע) לצדו של בראיינט.
    זה נכון לכל התקופה הארוכה שהוא שחקן מוביל של הנבחרת הספרדית המפוארת.

    מעולה. תודה, גל.

  4. Berch

    5 יול 2018 09:10:52

    סיקור גדול על שחקן ענק.
    סנטר שהצליח להיות כשיר ולספק את הסחורה לאורך כל כך הרבה שנים ( ללא התחמקות מהמחויבויות לנבחרת) זה ממש ממש נדיר.
    שחקן מדהים וענו שאהבתי מימיו הראשונים בליגה.

    תודה על טור מעולה

  5. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

    5 יול 2018 10:02:48

    תודה רבה גל, אחלה פוסט.
    מסכים איתך בנוגע לאיש – חכם, נחמד ו"נאור" (את הפוסט שלו על בקי האמון קראתי מתחילה ועד סוף – פשוט נפלא, צריך לגייס אותו לאתר כשיפרוש).
    אין ספק שהוא (היה) שחקן ענק, הוא פשוט בסוף הקריירה שלו וכיום היחס בין השכר לבין היכולת אינו מיטבי. הביקורת של אוהדי הספרס בהקשר של החוזה היא לא על גאסול – הוא עושה כמיטב יכולתו – אלא על ההנהלה. היה סביר יותר לתת לו חוזה נוסח וינס קרטר ומאנו. אני חושב שכולם היו מרגישים נוח יותר אם זה היה המקרה.

    1. אורי

      5 יול 2018 12:20:00

      + ככה וככה

      צר לי שאתה כועס, אבל אין מה לעשות.
      סוף קריירה, משכורת שחונקת קבוצה ותוקעת אפשרויות רענון, לא נעים, אבל גם לא פרופורציוני.

  6. שמעון טבדי

    5 יול 2018 10:11:47

    האירופאי השני הכי גדול בכל הזמנים אחרי נוביצקי.

    אלוף NBA, מפלצת בשיאו, האלגנטיות הקלילות, הטאצ'.

    באירופה הוא שלט כמו מבוגר מול ילדים כל פעם שהיה בא לשחק. היה שחקן טופ 15 בעולם בשיאו.

  7. פינקי

    5 יול 2018 10:37:15

    תודה רבה, כתוב בצורה מאוד מעניינת.
    (אבל נראה לי שיש כמה טעויות בשנים, משחק הגמר שהזכרת בהתחלה היה ב2010, לא ב2000, והאליפויות המדוברות גם הן לא האליפויות של תחילת שנות ה2000, אלא אלו של 2009-2010).

    שחקן ענק, אין בכלל ספק, אבל בכיין ענק לא פחות, ובעל כישורי פלופינג שלא היו מביישים את לברון.
    לגבי החוזה בספרס, לא הייתה לו שום הצדקה מקצועית, חוזים נחתמים על סמך יכולת עכשווית, לא הישגי עבר.
    אישית, אף פעם לא אהבתי אותו (כשחקן, כבן אדם הוא עושה רושם של אדם אינטלגנטי ונחמד).

  11. Smiley

    5 יול 2018 12:35:22

    גאסול תמיד היה נראה לי רך מדי ל-NBA (וגם ששיחק שם) אבל איכשהו עשה קריירה מדהימה מול המפלצות האתלטיות של ה-NBA והיה בהחלט עם חלק עצום בשתי האליפויות עם הלייקרס.

    בנבחרת בכלל היה בלתי עציר באירופה

  13. עגל שסבור שיש לפרק את ג"ס

    5 יול 2018 13:03:21

    טור מצוין על אגדה שהיתה באמת. גם אני מצטרף למחמיאים על משחקו החכם, ההקרבה לנבחרת והמשחק "הנכון" בסגנון שהקבוצה צריכה. וכמובן המשחק השביעי כשקובי היה זוועה.
    ועוד אני זוכר לו את הלוזריות המופלאה כששיחק בקבוצות באירופה ובמיוחד מול מכבי הגדולה שתמיד הצליחה לנקנק אותו משום מה . . .

  14. MBK

    5 יול 2018 13:18:31

    שחקן ענק
    בעיקר במדי הנבחרת הספרדית
    יש לו 11 מדליות מאליפות אירופה/עולם/אולימפיאדות
    את הופעת השיא שלו באליפות אירופה בצרפת צריך לשמור ולנצור
    הצרפתים הלוזרים הפיצו שמועות שהוא על סמים
    הוא מלך הסלים באליפויות אירופה
    הלייקרס נהגו איתו בחוסר הגינות כשהיה מועמד ראשי לטרייד החל מ 2012 וצפונה ,הוא סיים שם בצורה לא טובה וחבל
    תודה על הפוסט

  15. אוהד ס"א

    5 יול 2018 13:33:51

    אין ספק שהאיש אגדה.
    על המרורים שהוא אכל מקובי בשנים 2009-2010, אפשר לכתוב ספר.
    בזכות היכולת שלו לספוג את זה ולתת לאחרים את התהילה, ללייקרס יש 2 אליפויות.

    חסרים כאן 2 פרקים:
    – היציאה המוקדמת שלו לפנסיה, אי שם בשנת 2015
    – פרק ה"שודד בטרינינג" – על החוזה שקיבל מהספרס ל- 3 שנים של 17 מליון לעונה, על כלום ושום דבר

  17. סוסמעץ

    5 יול 2018 14:01:56

    בכל בוקר, עוד לפני הקפה, קובי צריך לשלוח זר פרחים

    ומכתב תודה עם ניחוח בושם בהוקרה ובתודה

    שהיה מי שיעשה את העבודה ויביא לו עוד שתי אליפויות

    ==========

    פאווווו!!!!!
    =======

  18. יניב

    5 יול 2018 14:50:49

    מעולה גל.גם עלי הוא אחד האהובים.עוד שהוא שיחק בברצלונה נגד מכבי ואם אני לא טועה נבחרת העתודה שזכו בכסף עם בורשטיין,גרין והחב'רה ניצחו אותו ואת ספרד הגדולה.
    כמו מידן גם לי הפריע הדרך שהלייקרס נפרדו ממנו

  19. האווי לאסוף

    5 יול 2018 15:50:36

    מעולה גל, תודה רבה!
    גאסול החכם והמעט פלגמטי בתנועותיו היה אחד החביבים עליי, אפילו אחרי שהגיע ללייקרס. שחקן שאכל הרבה מרורים, גם על החוזה האחרון, אבל בעיקר בתקופה באל. איי, שבה קם כל בוקר עם ידיעה על טרייד כזה או אחר.
    אחחח, רדונדו ביץ'… אני עוד זוכר את הנסיעה שם, כשדודתה של אישתי (גרה במנהטן ביץ') חופרת לי על שמות הרחובות (אל סגונדו) וגורמת לי לפספס פניות. אין כמו שילוב של קרובת משפחה פולניה פסיכוטית והתנועה באל. איי

  20. נתנאל

    5 יול 2018 17:35:58

    אחלה טור, רק הפריע לי המשפט: "חבר בחמישיית הרוקיז הראשונה כבר בעונה הראשונה" היה הרבה יותר מרשים אותי אם הוא היה רוקי העונה בשנה השניה או השלישית שלו

  24. ערן

    5 יול 2018 22:49:17

    יפה אחי. שחקן הלייקרס היחיד שאהבתי למרות שברון הלב שהביא. וה-MVP לקובי בסדרת הגמר ההיא נגד בוסטון היה באמת שוד.

  25. הציפור הנדירה

    5 יול 2018 23:43:31

    לגבי המשחק השביעי בגמר 2010, השליטה תחת הסלים הביאה ללייקרס את הניצחון והשליטה הזו לא הייתה יכולה להיות כפי דהייתה ללא פציעתו של פרקינס.
    הלייקרס הצליחו לנצח במשחק השביעי בארבע נקודות הפרש בביתם כשגארנט ופירס ואלן לא במיטבם. הם אלופים רטויים אך היה להם מסל גדול ולסלטיקס חוסר מזל משווע.

    1. ari

      6 יול 2018 10:10:24

      אבל למה כל הבכיינים שוכחים שאנדרו ביינום היה פצוע גם ולה לשחק לסירוגין במשך הסדרה וכשהוא היה על הפרקט לא הייתה לאף אחד תשובה
      אז במשחק 7 קנדריק פרקינס הכוכב הגדול ואחד הסנטרים המפלצתיים, והמוסר בחד עליון, מכונת ריבאונדים וכו וכו לא שיחק
      מי שישמע
      ביינום בריא בסדרה והלייקרס 4-1 או 4-2

      1. הציפור הנדירה

        6 יול 2018 11:30:22

        אך צריך לציין שהסלטיקס שיחקו בגמר 2010 פחות טוב ממה ששילקו ב-2008 כשגארנט ופירס ואלן לא במיטבם ולא ממש הופיעו לסדרה, וכששלושת השחקנים המובילים לא מתפקדים כראוי, אך ברור שזה מקשה מאוד על הסיכוי לנצח סדרת גמר שהיא נגד יריבה רצינית. ביכולת של 2008 גם ביינום בריא לא היה עוזר ללייקרס.

        1. ari

          6 יול 2018 13:43:32

          לא בטוח בכלל
          תראה את המשחק של ביינום עם הטריפל דאבל עם חסימות מ2011
          ביינום אז התחיל להראות למה הוא מסוגל, אם לא הפציעות התכופות שלו אין לי ספק שהוא היה מפלצת כדורסל, אז הוא יחד עם גאסול וקובי יכלו לנצח כל קבוצה

  27. הציפור הנדירה

    6 יול 2018 00:21:38

    יישר כוח על המאמר!
    אך למי שהכיר מקרוב איך יכול להתבלבל בשנים ולא זוכר שהאליפויות עם גאסול היו ב-2009 ו-2010 והאליפויות בחילת שנו, האלפיים היו עם שאק?!?!?!

  28. Wave bull

    6 יול 2018 02:34:25

    כשמזדקנים מתבלבלים. חוץ ממנחם שזה אף פעם לא קורה לו כי הוא תופעת טבע של ממש.
    ותודה לכל המגיבים ובמיוחד לאח ערן. ירוק עולה!

  29. איש הערפל

    6 יול 2018 15:22:10

    אלוהים תשמור איך השנאה מעוורת בתגובות ובהערת הפיפטי פיפטי, אין ספק שגאסול היה חתום על האליפויות של 2009 ו2010 אבל לגמרי כמספר 2, משחק אחד לא קובע כלום (אחרת ריי אלן צריך לקבל את האם וי פי על השלשה ההיא וגם קיירי) ולמי שיש עדין ספק שיבדוק מה קרה בסדרה נגד פיניקס או בכלל במספרים לאורך כל הפלייאוף.

  30. הציפור הנדירה

    6 יול 2018 17:06:05

    אצלי נוביצקי ופאו ממוקמים בעשירייה השנייה של הפאוורים בכל הזמנים, נוביצקי בחצי הראשון וגאסול בחצי השני

  31. Carmel

    6 יול 2018 19:23:29

    בממפיס ובלייקרס פאו שיחק רוב הזמן בעמדה מספר 4, לקראת סיום הקריירה עבר לעמדה 5.
    יש מספר שגיאות בתאריכים, לא ייתכן שכבר ב 1988 שיחק בנבחרת הצעירה של ספרד. זה כנראה היה ב 1994 ושם הפסיד ליניב גרין וטל בורשטיין.

    בכל אופן הייחודיות שלו היה ב IQ הגבוה יחסית לביג-מן, הוא ניצח מתחת לסל לא על ידי פיזיות ואתלטיות אלא על ידי שכל.

כתיבת תגובה

תגיות: ,
סגירת תפריט