17:00 צרפת – ארגנטינה (כאן 11).

המפגש הכי מסקרן בשלב שמינית הגמר. שתי הנבחרות לא היו במיטבן בשלב הבתים אולם בעוד צרפת גמגמה אבל הבטיחה את מקומה בשלב הנוקאאוט כבר אחרי שני משחקים (ניצחונות על פרו ואוסטרליה) ארגנטינה סבלה למן המשחק הראשון שהסתיים עם תיקו מאכזב מול איסלנד, כולל החטאת פנדל של מסי, המשיך עם תבוסה משפילה לקרואטיה והסתיים עם שער דרמטי מול ניגריה ששלח אותה לשמינית הגמר. לכן, אם לפני האליפות אפשר היה לומר שבמפגש אפשרי לצרפת יהיה יתרון קל, היום אפשר לומר שהיא פייבוריטית די ברורה. זאת כמובן לא תהיה הפתעה מרעישה אם האלביסלסטה יצליחו לנצח אבל אחרי שנראו רע במוקדמות והמשיכו את אותה יכולת גם בשל הבתים, נראה כי הם פשוט נבחרת לא מאוזנת, לא מחוברת ולא מאומנת. האנרגיות סביב הנבחרת אחרי התבוסה לקרואטיה היו נוראיות ולפי הדיווחים העסק עמד להתפרק. שחקנים מדברים כנגד המאמן, הרכב לא יציב ושחקנים מאכזבים שמחליפים שחקנים מאכזבים אחרים. גם מסי לא הצליח להביא את עצמו לידי ביטוי ואם נגד איסלנד הוא היה פעיל אבל לא מדויק, נגד קרואטיה הוא פשוט לא נראה על המגרש. הלחץ עליו היה עצום, כנראה הכי גדול שהיה על הכתפיים הצנומות שלו בכל הקריירה רווית המעמדים הגדולים בהם היה.

ואז הגיע המשחק נגד ניגריה. היכולת אמנם לא היתה מרשימה במיוחד אבל משהו באנרגיות היה נראה אחר. מסי עם שער נפלא העלה אותם ליתרון במחצית הראשונה והוכיח שהוא כן מגיע כשזה באמת חשוב אבל הם לא הצליחו להמשיך ללחוץ ולייצר מצבים וניגריה התחילה לקחת את היוזמה. במחצית השניה היא קיבלה פנדל מעורר מחלוקת ומוזס ניצל אותו בשביל להחזיר את הלחץ לרגליים הכבדות של הארגנטינאים. במקום לגמור את המשחק הניגרים החמיצו מצבים קורצים כשגם ארמני, השוער השלישי של ארגנטינה (אחרי רומרו הפצוע שלא זומן וקבאז'רו שעל ההופעה שלו מול קרואטיה עדיף לא להרחיב במילים), הוכיח כי הוא ראוי לאפודת השוער הראשון והשאיר את הנבחרת בחיים עד שבדקה ה-86 היה זה דווקא רוחו ששם את הרגל ואת כל הלב והקפיץ אומה שלמה לשמיים. ארגנטינה בשמינית הגמר.

אצל הצרפתים, כאמור, לא היו הרבה דרמות והם הבטיחו את העלייה בשלב מוקדם אבל גם להם אין הרבה סיבות לצאת מעודדים מההופעות שלהם בשלושת המשחקים הראשונים. במשחק הראשון מול אוסטרליה דשאן העלה שלישיית חוד מהירה ודינמית עם גריזמן, אמבפה ודמבלה שהיו אמורים לעשות הרבה חילופי מקום וכל אחד מהם יכול להכריע משחק במהלך אחד. מאחוריהם עלו פוגבה וקאנטה, אולי צמד הקשרים הטוב בטורניר, שיודעים גם לחלץ מאחור וגם להצטרף להתקפה. על פניו, נבחרת בלתי עצירה שההגנה פשוט לא אמורה לדעת איך לעצור את כל הכלים ההתקפיים האלה. בפועל, זה נראה רע. השילוב בין השלישייה ההתקפית פשוט לא עבד. דמבלה נראה כמו יהלום לא מלוטש כמו כל העונה שלו בברצלונה וגם גריזמן ואמבפה לא הצליחו לייצר מצבים. גם פנדל גבולי ביותר מול אוסטרליה, בשימוש הראשון של טכנולוגיית ה-VAR, לא ממש עזר להם לפתח מומנטום כשמהצד השני אומטיטי מסדר פנדל מיותר ושוויון אוסטרלי. לקראת הסיום פוגבה סוף סוף עשה תנועה יעילה לעומק ועם עזרה משחקן הגנה העניק לצרפת את שער הניצחון.

דשאן, כמו כולם, הבין שככה זה לא יצליח לאורך זמן והחליט ללכת מול פרו עם ז'ירו בחוד לצד גריזמן ואמבפה. אין ספק שהחלוץ של צ'לסי לא טכני ומרגש כמו דמבלה אבל הוא נתן לצרפת הרבה יותר אפשרויות עם משחק הראש הנפלא שלו, היכולת לשחק כשחקן ציר והעובדה שהוא משחק פשוט ולא עושה דברים שהוא לא יודע. הוא פשוט שידרג את משחק ההתקפה של הנבחרת אבל גם איתו זה עדיין לא נראה מלהיב במיוחד והספיק לניצחון דחוק 1-0. המשחק מול דנמרק היה לפרוטוקול בלבד כשלשתי הקבוצות התאימה תוצאת תיקו – הדנים הבטיחו העפלה והצרפתים את המקום הראשון.

אז איך ייראה הדו קרב היום? את ההרכב הצרפתי אפשר לנחש ברובו אבל נראה כי סמפאולי ינסה להפתיע/ לא מצא הרכב יציב/ לא יודע במי להאמין כשיש דיבורים על אפשרות לשחק עם מסי כחלוץ מדומה, לוותר על היגוואין ואגוארו ולעבות את הקישור. בעיניי זה טעות כי לצרפת יהיה קל יותר לסגור את מסי כשסביבו לא יהיה אף נשק התקפי מסוכן (די מאריה נראה כמו הצל של השחקן שהיה לפני 3-4 שנים, פאבון עוד לא ברמות האלה). מצד שני, מרכז השדה הארגנטינאי בינוני להחריד כשמסצ'רנו רחוק מאוד משיאו ולהיות פייטר ומנהיג זה נחמד אבל צריך גם יכולת ולידו אבר באנגה שהצטיין מול ניגריה ינסה לתת לה יצירתיות בקישור אבל מול שחקני הקישור המרכזי של צרפת זה נראה כמעט כמו קרב אבוד.

תנסו לעשות משחק מחשבתי ולבדוק מי משחקני ההרכב של ארגנטינה, חוץ ממסי, הייתם מחליפים בהרכב הצרפתי. בעיניי, החל מהשוער, דרך רביעיית ההגנה, הקישור המרכזי וההתקפה – בכל עמדה ישחק צרפתי שעדיף על מקבילו הארגנטינאי. אין ספק שעל הספסל ארגנטינה תחזיק כמה תותחים כבדים כשחוסר השילוב של דיבאלה ממשיך להדהים כל מי שראה אותו משחק בשנתיים האחרונות אבל סמפאולי, כמו מאמני הנבחרת הקודמים, פשוט לא מצליח למצוא את ההרכב המתאים לשלב בצורה אידיאלית את כל שחקני ההתקפה הנפלאים שיש לו. אחת הסיבות לכך, לדעתי, נעוצה דווקא במסי. מאחר ולפרעוש יש לגיטימציה לנוח על המגרש לאורך כל המשחק ולשמר כוחות לפעולות בודדות, אתה חייב להרכיב סביבו חבורה לוחמת ועובדת ולא כוכבי על שנחים על המגרש. יש לוקסוס רק לשחקן אחד כזה. זאת גם אחת הסיבות שסמפאולי לא מצליח מאחר והשיטה שלו מבוססת על לחץ אגרסיבי וגבוה על היריבה אבל עם מסי אתה לא יכול לשחק בשיטה הזו כי הוא כמעט ולא משתתף במשחק הלחץ.

שתי הנבחרות התקשו מאוד לשחק מול הגנות צפופות ולא הצליחו לייצר מצבי הבקעה מהמשחק המסודר. נדמה כי לשתיהן קל יותר לשחק על מתפרצות (כמו כמעט כל נבחרת גדולה בטורניר) ולכן יהיה מעניין מי משתיהן תהיה זו שתנסה ליזום ולהחזיק בכדור ומי תהיה פסיבית ותנסה לעקוץ בהתקפות מעבר.

ההימור שלי לפני הטורניר היה על צרפת כאלופה. המסע האמיתי אל התואר מתחיל היום. אל תחמיצו!!! (לשומרי השבת הייתי ממליץ לראות את המשחק בצאת השבת, כאילו בשידור ישיר).

21:00 פורטוגל – אורוגוואי (כאן 11)

 מפגש מרתק בין שתי נבחרות די דומות. נבחרות שלא באות להבריק ולתת הצגות אלא מגיעות לכל משחק בשביל לעשות את העבודה ולהמשיך הלאה. ככה נראו המשחקים של אורוגוואי בטורניר כשניצחונות לא מרשימים על ערב הסעודית ומצרים האלו אותה לשלב הבא. הניצחון במשחק השלישי על רוסיה כבר היה לפרוטוקול. פורטוגל הוכיחה לנו כבר לפני שנתיים שהגנה חזקה ועמידה טקטית נכונה בשילוב עם כוכב על מספיקים בטורנירים מהסוג הזה בשביל ללכת עד הסוף. כשלוקחים בחשבון שבשלבי הנוק אאוט בטורנירים הגדולים האחרונים מה שניצח היתה הגנה חזקה ולא התקפה קטלנית, אפשר בקלות לראות בשתי הנבחרות האלה מועמדות להיות הסוס השחור של הטורניר.

אורוגוואי מחזיקה בהגנת ברזל עם גודין וחימנס במרכז (חימנס נפצע והוחלף על ידי קואטס. יכול להיות משמעותי מאוד) ולא סתם היתה הנבחרת היחידה בשלב הבתים שלא ספגה שער (אחת היחידות בתולדות הטורניר). כשבצד השני של המגרש יש לה שני חלוצים כמו סוארז וקבאני, לצד יכולת נהדרת במצבים הנייחים, קשה מאוד להמר נגד הנבחרת של אוסקר טבארז הוותיק (בלשון המעטה). גם בקישור יש לה איזון נהדר עם טוריירה הבולדוג הקטן ולידו וסינו מאינטר ובנטנקור מיובה שמשלבים אגרסיביות, יכולת להפעיל את שני החלוצים ובעיטה מרחוק.

מצד שני, מה בעצם ראינו מהם עד עכשיו? נכון, הגנת מצוינת שכמעט ולא איפשרה ליריבות להגיע למצבים אבל היריבות שלה בשלב הבתים היו, כנראה, היריבות החלשות ביותר של איזושהי נבחרת וגם נגדם היא התקשתה לייצר הזדמנויות, קבאני נראה לא חד וסוארז פשוט מעבר לשיא. הוא לא מהיר כמו פעם, מאבד יותר מדי וכבר לא יכול לייצר לעצמו מצבי הבקעה. האם להסתמך על היכולת לכבוש במצבים נייחים ולהגיע עד הסוף זה מתכון מומלץ? סיכוי טוב שבסגנון המשחק הזה ההבדל בין הצלחה גדולה לטורניר נחמד ולא מעבר יגיע מהנקודה הלבנה.

פורטוגל, מצידה, התחילה את הטורניר בסערה עם שלושער ענק של רונאלדו (יש שיגידו שזה בסך הכל היה פנדל מעורר מחלוקת, דרדל'ה שעוברת לשוער בין הכפפות ובעיטה חופשית אחת גדולה) שהקפיץ את רף הציפיות, המשיכה עם ניצחון דחוק וחשוב על מרוקו, שאמור היה להפוך את המשחק מול איראן לחסר חשיבות מבחינה מעשית אבל בדקה ה-95 כל המדינה החסירה פעימה כשהחלוץ האיראני הגיע מול פטריסיו והבעיטה שלו, שיכולה היתה לשלוח את אלופת אירופה הביתה בבושת פנים, הלכה החוצה.

רונאלדו אחראי על 4 מחמשת השערים של הנבחרת (קוארסמה עם הפאלש מול איראן עזר לו) אבל החמצת הפנדל שלו מול איראן כמעט ועלתה ביוקר. הוא היה במעמדים האלה כל כך הרבה בקריירה שאני לא מאמין שהלחץ משפיע עליו, הוא מתעלה על עצמו בדרך כלל כשהכסף על השולחן ובשביל להכניע יריב חזק פיזית ומנטלית כמו אורוגוואי הוא יצטרך לספק את הסחורה. סביבו אין הרבה כלים למאמן סנטוס כשגדש ואנדרה סילבה איכזבו, כל אחד בתורו, וברנארדו סילבה לא קיבל מספיק קרדיט להראות את האיכויות שלו. לפחות הקישור נראה חזק ויציב עם ויליאם קראבליו והנוכחות האדירה שלו.

אז מה צפוי לנו? אני מעריך ששתי הנבחרות ישחקו בצורה זהירה וללא הרפתקאות מיוחדות אבל שער אחד (ממצב נייח?) יכול לפתוח את המשחק ולהפוך אותו לקצבי ומעניין. הימור שלי – 120 דקות לא יספיקו וההתמודדות תוכרע מהנקודה הלבנה.