1.75 מטר שקבר את המיאמי היט הגדולה!!!

7:00 – מיאמי היט – שיקגו בולס

המשחק שהחל כ-CELEBRATION גדול כשדייויד סטרן נתן ללברון ג'יימס את גביע ה-MVP הסתיים בדממה מעיקה, אווירת בית קברות.

הנחמה היחידה למיאמי היט היא, אולי, שהיא לא יכולה להסריח את הפארקט בצורה מגעילה יותר. אני לא מגזים כשאני אומר שהיה זה משחקה החלש,  המבחיל, והמבייש ביותר כל העונה. האם מיאמי יכולה לשחק כדורסל יותר בזוי ונקלה מזה? אני לא חושב. ומה היה הדבר הגרוע ביותר? במחצית הראשונה היא שיחקה כאילו שמה בלבד יגרום לבולס לשקשק ולוותר. הם הרי ללא דריק רוז, לואל דנג, וקירק היינריך, ז"א ששיקגו מופיעה רק למען הפרוצדורה אז מי צריך להתאמץ?

אבל GUESS WHAT? שיקגו היא קבוצה הבנוייה מגברים שלא פוחדים ממיאמי, לא פוחדים  מלברון, ולא פוחדים מהשטן. הם לא פוחדים מאף אחד.

אז במחצית השנייה כשמיאמי גילתה שהיא משחקת נגד יריב שלא שם על שמה, ולא חשוב לו כמה משחקניו פצועים, היא החלה לשחק בצורה שמעולם  – אוקיי, מאז שעברתי מניו יורק לפלורידה לפני 13 שנים כמעט והפכתי לאוהדה – לא ראיתי אותה משחקת:  בפחד!

הרגליים שיקשקו. לאיש לא היה גאטס לקחת זריקה. כל אחד העביר את הכדור לשני כאילו היה תפוח אדמה בוער ישר ממדורת ל"ג בעומר ששרף לכל שחקן את הידיים.

ואז כשהגיעו מים עד נפש – ונייט רובינסון הננס  החל לקרוע את כל ההיט ביחד לבדו בשלשות, בכניסות לסל, בהתעללות ממש – ההיט החלו לקחת זריקות טפשיות מדאונטאון ע"י דוויין ווייד שלא קלע מה-3 מאז חג ההודייה אם אני לא טועה (וכמובן שריי אלן היה על הפארקט אבל גם לו שיקשקו הביצים!) ולברון ג'יימס שנעשה מתוסכל יותר ויותר מג'ימי בטלר הצעיר, ששיחק לא פחות טוב מהזוכה החדש ב-MVP בכל אספקט של המשחק, החליט פתאום לנסות שלשה כשבאטלר  עומד בינו לבין קשת השלוש…אז אוקיי, הוסיפו 3 מטרים לפחות ממרחק הקשת ועד מקום הניתור של לברון.

הבולס פיגרו 86-83 עם 2 דקות. ואז הם קלעו עשר נקודות ללא מענה. במגרש ההיט. עשר, עשר נקודות ללא מענה כשהאולם כולו נחנק מהשתאות. כמה דקות לפ0ני כן ריי אלן שם את השלשה היחידה שלו ומיאמי הובילה 78-80. באטלר החזיר בשלשה. לברון קלע 2 עם פאול וההיט מובילה ב-3. אז מרקו בלינלי (3 מ-10, 2 מ-6 מה-3 ל-9) קבר שלשה להשוואה. ווייד החמיץ אז את נסיון השלשה המטופשת שלו. ואז רובינסון ושוב רובינסון בשני פאולים והבולס מובילה 90-86. ההיט בפניקרה. איש לא מוכן לקחת זריקה. לברון החליט לקחת הנהגה והלך אחד-נגד-אחד נגד באטלר אך מ-12 רגלים החמיץ הכל. בולס ירדה עם הריבאונד. נייט קלע עוד פאול, AND THE PARTY WAS OVER!

נייט רובינסון לא היה טוב. הוא היה AWSOME!!! אין דרך שדריק רוז היה יכול לעשות מה שהננס הזה עשה בבטחון וללא כל מורא ופחד. איזה שחקן! אישה שחקן! סיים עם 27 ב-8 מ-16 ו-9 אסיסטים. ג'ימי באטלר הופך יותר ויותר לכוכב בבולס, והערב שילשל 21 עם 14 ריב', ושמירה טובה ככל שאפשר לשמור על לברון. טאג' גיבסון קלע 12. בוזר תפש יום גרוע של 3 מ-11 ל-6, אבל נואה קלע 13 ב-5 מ-9 עם 11 קרשים.

במיאמי אף שחקן לא הצטיין. לברון היה די טוב עם קלע 24 ב-8 מ-17 עם 8 ריב' ו-7 אס'., אבל לשחקן כלברון זו לא תוצרת מספיקה. דוויין קלע 14 ב-7 מ-16. בוש 9 ב-3 מ-10.

שיקגו היתה טובה יותר בהכל: באחוזי קליעה – 44 נגד 39. באחוזי קליעה מה-3 – 39 נגד 29. בריבאונדים – 46 נגד 32!. באחוזים מהקו – 82 נגד 68. רק באיחבודי כדור היו לשיקגו 15 נגד 9 למיאמי.

כמובן שהפו-פו-פו-אנד פו שלי הלך לעזאזל. אני עדיין מאמין שמיאמי היט תנצח בחמישה משחקים, או לכל היותר ששה. אבל המשחק של ההיט הערב היה חורבן של ממש.

 ג'ימי באטלר לא נפל מלברון בשום חלק מהמשחק, ואולי אפילו עלה עליו! 

נייט רובינסון הננס (1.75 מ')  – 27 נקודות ; גבור המשחק של הבולס!

9:30 –  סן אנטוניו ספארס 129 – גולדן סטייט ווריורס 127 (2 הארכות)

הספארס חזרו בזמן החוקי מ-16 נק' דפיציט לשוויון, ובסיום ההארכה השנייה מאנו ג'ינובלי ניצח בשלשה אדירה, שתי דקות אחרי שכמעט הפסיד את המשחק בנסיון לשלוש גרוע מאד. 44 נק' של סטפן קרי לא הספיקו, במיוחד כשהתעייף בסיום המשחק וכל זריקותיו לשלוש היו קצרות מדי. השחקן הטוב ביותר של הספארס היה טוני פרקר שכמו קובי, שיחק חצי מהמשחק  לבדו נגד כל הווריורס – "משחק קבוצתי" מפליא של הספארס לרפי ההבנה בכדורסל  –  ושמר אותם במשחק.