על דראפט, טנקינג, הינקי ואיינג' / הגולש אסף

***************************

הגולש אסף הוא תוכניתן שאוהב כדורסל וכדורסל אמריקאי. זהו מאמרו הראשון לאתר

***************************

היום יש את דראפט 2018. לטעמי הוא מהיותר מעניינים בשנים האחרונות בגלל שהוא גדוש בכישרון ולכן לא צפוי ועם פוטנציאל לטריידים מעניינים ודרמטיים, בין השאר בגלל ההצלחה של בוסטון עם הטרייד מטה והמירוץ אחרי קוואי ולברון.

הדראפט הוא אחת התופעות המיוחדות והמלהיבות בעולם הספורט שמתקיימת דווקא בארה״ב הקפיטליסטית. מלהיבה למה? המנגנון של בחירת השחקנים הצעירים היא סוג של תחרות שח בלחץ של זמן ראש בראש בין המנכ״לים ובניית קבוצה כמו פאזל לנגד עיננו.בעוד שכולנו משתתפים בתהליך הספקולטיבי של הערכת כישרונות ובניית הקבוצות יחד איתם.

מוזרה ונדירה למה? כי היא אנטי קפיטליסטית, אנטי ספורטיבית וגם בעייתית מבחינת זכויות הפרט – חופש העיסוק. אבל המטרה היא טובה – הרעיון הפילוסופי של חיזוק החלש והחלשת החזק בשביל לטשטש את פערי השווקים בין הקבוצות ולאפשר בנית שושלת מהירה גם במקומות לא אטרקטיביים כלכלית או גאוגרפית. אם נתעלם מהאנטי קפיטליזם והבעייתיות בחופש העיסוק, מימוש יעיל של איזון כזה יכול להתבצע בשתי דרכים עקרוניות:

1 ע״י הגרלה אקראית בכל שנה של סדר הבחירה. לאורך פרקי זמן ארוכים בהחלט יהיו שינויים בנוף השושלות אבל הם יהיו מאוד אטיים ויורגשו בראיות היסטוריות של עשרות שנים – לא בדיוק אורך הנשימה של אוהד הספורט המצוי או הבעלים המצוי.

2.תגמול מיידי של החלש והחלשה מיידית של החזק – סדר הבחירה יהיה הפוך למאזנים. כאן העניינים הם דינמיים ודרמטיים, קבוצה יכולה להראות נורא משך שלוש שנים ופתאום לרוץ לאליפות עם שלושה סופרסטארים שגייסה בזמן הזה. מה יכול להיות רע בדרך כזו? האנטי ספורטיביות.נוצר מצב מעוות מבחינה ספורטיבית של תגמול הנכשלים והענשת המצוינים.

כל מימוש של איזון מובנה מלמעלה צריך להיות אחת משתי הגישות העקרוניות והמנוגדות האלה או שילוב כלשהו, כלומר איזו נקודה על הסקאלה בין שני הניגודים שתיתן אופטימיזציה לצרכים של הליגה.

איזו גישה צפויה להיבחר ע״י ליגת ספורט? ברור שהשניה, מהפכים דרמטיים מתאימים בול לעולם הספורט, תהליכים לטווח ארוך וסבלנות הרבה הרבה פחות. מה לגבי חוסר הספורטיביות? כולנו ג'נטלמנים ולא נתנהג בצורה מכוערת בשביל לנצח…לפחות לא באופן מתריס וגלוי. עד שנת 1985 הגישה השניה שלטה והקבוצות בחרו במהופך למאזן העונתי עם הטלת מטבע על המקום הראשון בין 4 הגרועות.

הבחירה בדרך הזו והבעייתיות שלה יצרה באופן מובנה דרך חשיבה מקורית בספורט-התמריץ להפסיד, ומונח חדש נוצר – טאנקינג או במילים אחרות מירוץ לתחתית. קשה להפסיד בכוונה בלי להתבזות אבל אפשרי ואם זה מתומרץ זה גם יקרה כמובן. בהנחה שהקבוצה שמולך עושה כל מאמץ לנצח, מספיק לעשות קצת פחות מהמקסימום ברמת ההרכב, לוותר בהגנה וההפסדים יתחילו להגיע. ב-1985 הגיע השינוי העקרוני הראשון (והיחיד), הגרלה בין כל מי שלא עלה לפלייאוף על הבחירות הגבוהות.

2 בחירות ראשונות ברצף. אולג'ואן וסמפסון (משמאל).

אחרי התמרמרות של מספר קבוצות על טאנקינג חסר בושה של כמה קבוצות אחרות בראשות יוסטוןן שהתפנקו בשתי בחירות ראשונות רצופות ב1983 – סמפסון וב-1984 אולג׳ואן ו״הביסו״ פעמיים בקרב העלובות את הקליפרס בבעלות סטרלינג המושמץ, שמצידו הצהיר בגלוי על המוטיבציה להפסיד (הינקי בן שבע). עם מבט קדימה על פרס גדול של פעם בדור, פט יואינג שאחרי 4 שנים דומיננטיות בג׳ורג׳טאון נראה כמו הממשיך של ראסל, צ׳מברליין ואלסינדור. דיוויד סטרן, הקומינשינר החדש, החליט על שינוי בשיטת סדר המקומות בדראפט. כך נולד הלוטרי.

תהליך הבחירה בהגרלה הפך (בזכות חושיו המחודדים של סטרן) לאירוע בפני עצמו ושודר בשידור ישיר. אגב סביב האירוע הראשון של 1985 יש תיאוריית קונספירציה מעניינת ששווה בדיקה. מאז יש מפעם לפעם שינויים קטנים של כיוון עדין בתהליך הלוטרי בעיקר כתוצאה מתסכול הטאנקינג ויחד עם זה חוסר הרצון לפגוע ביתרונות של השיטה.

ב-1985, בשל הכעס והתסכול הגדול שהזכרנו בפסקה הקודמת המחט נטתה לכיוון הדרך הראשונה – האקראית, לבערך %30 המרחק כשכל הקבוצות שלא עלו בחרו באקראי את המקומות הראשונים. ב-1990 נכנסה שיטת המשקולות והתקרבה חזרה לקצה הסקאלה של התגמול המיידי כשרק שלוש הבחירות הראשונות מוגרלות לפי שיטת משקולות שככל שהקבוצה יותר עלובה כך הסיכויים שלה לזכות גדלים ובמקרה הרע (סיכוי נמוך), הקבוצה הגרועה תצנח שלוש מקומות לרביעי.

ב-2019, מן הסתם גם בגלל ה״תהליך״ של פילדלפיה וההבשלה הפתאומית שלו וחשש ממשי מתופעת חיקוי (למרות הפיטורים של סם הינקי) הוחלט לשנות קצת את המשקולות, להשוות את סיכויי הזכיה של שלושת הגרועות ולהגריל את ארבעת הראשונות. כלומר מרחיקים מעט את המחט מהקצה השני. הפגיעה כאן ממוקדת בעיקר בבחירה הראשונה ומכניסה שם קצת יותר אקראיות. וכן מגדילה קצת את הסיכויים של הקבוצות הגרועות להתדרדר בכמה מקומות.

הטאנקינג, למרבה הצער עדיין עובד ברמת המיקרו, הוא חייב לעבוד בגלל ההקשר כלומר הדרך השניה – תגמול מיידי לחלש. ברור שברמת המאקרו טאנקינג אגרסיבי מדי של הרבה קבוצות הוא הרסני לעניין הכללי ולאמינות הליגה. מנכ״ל כמו הינקי מפוטר בגלל שהוא מצליח ברמת המיקרו ומזניק את הקבוצה שלו תוך זמן קצר לצמרת הליגה. הליגה מתוך אקט של חוסר אונים חייבת לעשות כזה מהלך כמו גם משחקים קלים עם המחט המטאפורית בשביל להחזיר את המערכת לאיזון.

הצלחה של טאנקינג מתמשך לא מובטחת כמובן, אבל זו הדרך הלוגית היחידה להצליח בגלל שכאן הבחירה היא חד צדדית ותלויה רק בקבוצה. ברור שאפשר גם להתחזק בטריידים וברכישה בשוק החופשי, אבל איך אפשר לשלוט בחתימה של שחקן שמחליט בעצמו איפה יחתום או בטרייד עם מנכ״ל אחר שישרת את האינטרסים שלך.

בגלל זה, אם משווים את דרכו של הינקי לזו של איינג׳ ברור שאיינג׳ הצליח הרבה יותר כי בנה קבוצה מלהיבה בלי להפסיק להיות תחרותי. אי אפשר לנסות לשחזר דרך כזו בצורה לוגית מובנית. ההצלחה המתמשכת של בוסטון היא שילוב של מאמן מצויין שמממצא את הסגל הבינוני בד״כ שיש לו לקבוצה אטרקטיבית ומנכ״ל אסרטיבי ומוצלח שיעשה בוננזה על חשבון קולגה שיטעה בגדול. אי אפשר לבנות על המאמן שלך שייקח כל שנה קבוצה בינונית ולפעמים מקרית (טריידים ופציעות) ויצליח למקסם אותה למשהו תחרותי ומצליח ובו זמנית על מנכ״ל קולגה שיהרוס את קבוצתו ויבנה את שלך לשנים קדימה.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 29 תגובות

  3. רועי ויינברג

    21 יונ 2018 21:00:07

    מאוד אהבתי את המאמר. אני חושב שטנקינג זה חלק מהמשחק וכן משתלם בסופו של דבר, למרות שזה קצת אנטי ספורטיבי. אולי חוק שאומר שקבוצה לא יכולה להיות בטופ 3 שנתיים ברצף (מגרילים שוב אם זה קורה) תפתור חלק מהבעיה – ללייקרס היו 3 בחירות שניות ברצף עד הדראפט של השנה

  7. אפלטון

    21 יונ 2018 23:29:51

    אחלה פוסט, תודה.
    לדעתי השיטה כפי שהיא כיום היא ממש גרועה, בדיוק בגלל התמריץ הכל כך מפתה להפסיד.
    בליגה שבה יש תקרה ורצפת שכר (שזה הדבר הכי טוב שיש בליגה לשמור על סוג של שוויוניות) שיטת הלוטרי כפי שהיא כיום חייבת להשתנות.
    אי אפשר להאשים את הקבוצות והמנהלים שעובדים בתוך שיטה עקומה, אלא ליישר את המגרש.

  8. מנחם לס

    22 יונ 2018 00:05:28

    מאמר מצויין, מלבד בעייה אחת: למרות שמבחינה הגיונית טנקינג צריך לעבוד, מבחינה מעשית הוא יותר בעייתי מהתועלת שהוא מביא.
    הינקי היה בעל מזל מטורף עם הטנקינג שלו שלפלו לו שני שחקנים כאמביד ובימונס.
    בדראפט כמו של השנה איש לא בטוח מי השחקן שעוד 10 שנים יהיה הכוכב האמיתי, וייתכן גם שההבדל בין כל ה-6-7 ראשונים הוא כזה קטן שלהקריב עונה שלמה רק כדי לבחור ב-1 ולא ב-4 כש-4 עלול להיות השחקן שיצליח יותר ב-NBA זה לפגוע באוהדים, בהכנסות, ועוד.

    וישנן שנות דראפט שאין בהן אף שחקן ששווה שיעשו עליו טנקינג.

    וכמובן שטנקינג יכול להיעשות – וגם זאת לא בהצלחה מירבית – רק ע"י המנכ"ל, ולעתים מאמן שיסכים לזאת כי כשיפטרו אותו ינפנפו לו לפני העיניים במספר הנצחונות וההפסדים, אפילו שכאילו 'הוצע' לו להפסיד. טנקינג לא נעשה אף פעם ע"י השחקנים.

    זה הרבה פחות עניין של טנקינג מאשר עניין של קבוצות טובות וקבוצות מחורבנות.

    עוד לא היתה אלופה אחת בהסטוריה שניבנתה ע"י 'SO CALLED TANKING'. למעשה לא היתה אף פעם קבוצה מצויינת – נניח אחת מ-8 הראשונות בליגה שניבנתה על טנקינג. אם ישנה – אשמח לשמוע את שמה. (יוסטון של שנות ה-80 לא עשתה כל טנקינג. היא היתה קבוצה חלשה). גולדן סטייט, הספארס, מיאמי היט, בוסטון סלטיקס, הלייקרס, דאלאס מבריקס, דטרויט – כל האלופות של התקופה המודרנית ניבנו בדרך היחידה: בנייה נכונה, דראפט של שחקנים מתאימים, טריידים חכמים, ומאמן פיקח. וכמובן מזל.

    1. trusttheprocess

      22 יונ 2018 03:00:11

      פילדלפיה שנה שעברה הייתה עם המאזן מספר 5 בליגה והגיע לחצי גמר המזרח שזה בעצם טופ 8

      סאן אנטוניו נבנתה על טאנקינג עי הם עשו את זה בשביל דאנקן ולא הייתה להם אפילו אליפות אחת בלי דאנקן

    3. אסף

      22 יונ 2018 14:26:31

      תודה מנחם, כבוד, גדלתי על הטורים שלך אז במחילה 🙂
      נעבור נקודה נקודה:
      1. היעילות של הטאנקינג:
      – אפשר להצליח בדראפט חלש ולהיכשל בדראפט עמוק. יש אי ודאות לגבי העתיד זה נכון, אבל יש מדדים שעוזרים להעריך התפתחות של שחקן. זה לא אקראי לחלוטין גם אם לא מבטיח 100אחוזי הצלחה.
      אפשר לצפות שחצי מבחירות הלוטורי יהיו שחקנים טובים.
      – אלטרנטיבות: הקבוצות שמחליטות על טאנקינג הן קבוצות משמימות עד גרועות מלכתחילה, בלי סיכוי נראה באופק לקבוצה אטרקטיבית. או אפילו לכוכב גדול שיגיע, מקסימום לשחקן בינוני שידרוש משכורת ענק ויתקע את הפיירול לשנים, הן לא ממש מקריבות משהו, להיפך הן נותנות לאוהדים ולהנהלה תקווה לעתיד טוב יותר.
      – אשליית השליטה: לאנשים (בפרט מנכ״לים ואוהדים) יש רצון להרגיש שהחיים שלהם נמצאים בשליטה, עם הגדרת מטרות ויעדים.
      אם מנכ״ל כמו הינקי מגיע לבעלים עם תכנית חומש של 5 בחירות טופ 10 וצפי ל 2-3 סופרסטארים. הוא יותר ילהיב ממישהו שיגיד שאין לא מושג מה בדיוק יקרה אבל הוא ייזום טריידים והחתמות ויקווה לטוב.
      -אילו קבוצות הצליחו רק באמצעות טאנקינג: קשה לענות במדוייק כי צריך לנחש בכל שנה בהיסטוריה מי עשה את זה וזה קשה, בכל זאת יש לא מעט, אפשר להניח שסאן אנטוניו, אוקלהומה, אורלנדו של שאק ופני , קופצים מיד מקרב הפיינליסטיות כנראה שיש עוד. בכל מקרה את הלייקרס ומיאמי צריך לפסול כי אלו שווקים גדולים שנהנים מיתרון של ביקוש מצד השחקנים.
      – אבל זו לא השאלה, אין שום סיבה להיבנות רק! ע״י הדראפט, הדראפט הוא המנוע הראשוני להשגת שחקנים צעירים טובים שהם נכסים לטריידים וגם הופכים את הקבוצה הרבה יותר אטרקטיביית לשחקנים בשוק החופשי. השילוב הזה אם נעשה נכון אמור להפוך קבוצה לקונטנדרית.
      -החתמה של שחקן חופשי בינוני, אולי פציע על מקסימום כי אין אף אחד אחר, מתוך נסיון נואש לעשות משהו שאולי יחלץ קבוצה מבינוניות שתוקע את הפיירול לשנים גם מייאש את האוהדים ופוגע בהכנסות.
      – את הטאנקינג יכולה לבצע כל חוליה במערכת, החל בבעלים שמסכים לזה, המשך במנכ״ל שמתווה מדיניות כזו, המשך במאמן שמקבל אישור לעשות נסיונות מעניינים ולשחק בדרך לא בהכרח אופטימלית וגם לא בהכרח לא אסטתית, כמו לתת לכוכבים חופש פעולה גדול. וכלה בשחקנים שמקבלים אישור להזניח קצת בהגנה ולהתפרע כרצונם בהתקפה..

  10. FAN

    22 יונ 2018 01:46:32

    שאלה לגבי הדראפט..
    כל קבוצה בוחרת שחקן בהתאם למה שנשאר ממה שהקבוצות בוחרות לפניה תוך כדי שהדראפט מתקיים או שבעצם הקבוצות מגישות את הבחירה לפני ורק מקריאים את השמות בלייב..?

  11. פינקי

    22 יונ 2018 01:52:43

    תודה, זה נושא מאוד מעניין.
    לגבי ה"סוציאליזם" שבקונספט של הדראפט, שלכאורה מנוגד לרוח הקפיטליסטית האמריקאית, אני לא חושב שיש פה סתירה.
    בניגוד לעולם האמיתי, לעולם הספורט יש מטרה אחת עיקרית, והיא בידור, ולכן גם אם ביום יום אני קפיטליסט לכל דבר ועניין, בספורט אני אחפש איזון גם אם הוא מגיע מלמעלה.
    כולנו זוכרים את השנים שבהן מכבי תל אביב הייתה הקבוצה היחידה ששווה משהו בליגה הישראלית, אלו היו השנים הכי משעממות של הליגה.

    לגבי טאנקינג, אני חייב להסכים פה עם מנחם.
    הרעיון של לזרוק עונה שלמה לפח, ולחרב את המוניטין של הקבוצה, רק בשביל הסיכוי לבחירה גבוהה, שבעצמה היא הימור על ילד בן 19 שיכול להתברר כבאסט, נשמעת לי כמו רעיון לא חכם במיוחד.

    1. אסף

      22 יונ 2018 14:56:05

      פינקי, המצב ההגיוני של מערכת שמוכתבת ע״י כוחות השוק בצורה הליברלית, היא 2-4 קבוצות על שמהוות אטרקציה לשחקנים, בעלות משאבים כלכליים מתאימים, שמתחרות בינן לעצמן על האליפות בכל שנה.
      יש מתח ויש יצרים וחוסר ודאות והכל בסדר.
      הליגה הישראלית בכדורסל היא מוטציה מוזרה ולא מייצגת.
      כל הליגות בעולם בנויות כך.
      ברור שאפשרי להקים קבוצה חדשה, לגייס שחקנים ולעלות לליגה העליונה וגם לזכות באליפות, לא סביר אבל אין מניעה כזו.
      הקמת מועצה מצומצמת וסגורה של בעלי קבוצות שמחליטה במחשכים אם להוסיף מישהו חדש וגם זה באופן נדיר. ומחליטה על הכללים בעצמה זו כבר התחלה עקומה.
      משם צומחים כל מני פתרונות משונים כמו דראפט והגרלות.
      הרעיון הליברלי הוא להפריע כמה שפחות לפרט ע״י פרטים אחרים, כל אין פגיעה בהם.
      מבחינה כלכלית המשמעות היא שוק קפיטליסטי עם מינימום הגבלות מצד כל מני גופים.
      כאן יש גוף-קרטל שלא נותן לשחקנים חדשים (בעלי קבוצות) להיכנס לשוק.
      ומונע חרויות כמו החופש לבחור את מקום העבודה.

  12. trusttheprocess

    22 יונ 2018 02:57:03

    מה הקשר לדני איינג'? בנית תיאוריות על מה?
    לדני איינג' היה את ברוקלין שעשו טנקינג בשבילו.
    בלי ברוקלין לאיינג' אין את בראון , טאטום והבחירה שנשלחה לקליבלנד בשביל קיירי .

    כל אחד יכול לבנות קבוצה כמו דני איינג' עם יבוא בילי קינג ויתן לו 7000 בחירות דראפט.
    לדני איינג' היה מזל שלברוקלין היה בעלים רוסי שלא מבין מהחיים שלו ושהקבוצה שברוקלין בנתה התפוררה , אפילו איינג' לא האמין שזה יהיה ככה

  15. גיא רוזן

    22 יונ 2018 07:07:59

    כבוגר מסלול שריון (גדוד הסאנס של חטיבת אריזונה),
    אני חייב להודות שזה מסלול לא קל,
    אבל בסופו של המסע מבינים שכאשר קשה באימונים, קל בקרב…

    וקצת יותר ברצינות –
    היה טנקינג, יש טנקינג, ויהיה טנקינג.
    ברור שהוא לא תמיד מצליח,
    על אחת כמה וכמה כאשר מכוונים לעונה ספציפית.

    אבל –

    הסיקסרס. להם יש אוסף של כישרונות שיכלו להצטבר רק "בזכות" הטנקינג.
    הסאנס. הם יתחילו את העונה הקרובה עם אוסף של שחקנים כישרוניים רק "בזכות" הטנקינג.

    מה 2 הקבוצות הנ"ל יעשו עם אוסף השחקנים שהם צברו?
    זו כבר שאלה של ניהול, אימון, ומזל.

  16. זלוטיקמן

    22 יונ 2018 09:25:10

    אחלה מאמר !
    תמשיך לכתוב !!
    בעיני צריך להסתכל בגדול – הnba היא ליגה מעניינת, עם תחלופה יחסית גבוהה בפסגה בטח בהשוואה לאירופה (צסקא ברצלונה ריאל היווניות הקבועות טורקית עם כסף ומכבי לשעבר,גם בליגות המקומיות וגם ביורוליג)
    בכדורגל אותו דבר – מנצסטר ברסה ריאל ביירן
    אני לא מכיר את השיטה של הבייסבול והnfl מספיק טוב
    אבל נראה שגם שם התחלופה רבה, זה יוצר תחרותיות וענין
    תראו את הליגה הישראלית שסוף סוף האליפות של מכבי לא מובטחת – פתאום זה קצת יותר מעניין
    הבעיה בnba זה שהליגה ארוכה מדי ומשעממת וכולם מחכים לפליאוף
    במצב הזה – כן טנקינג,לא טנקינג לא ממש מעניין
    הקבוצות שבתחתית ממילא באות למשחקים שהעניין בהם לא גבוהה
    הייתי מייצר דראפט של הגרלה בין אלו שלא עלו לפליאוף בלי התערבות נוספת,וככה לא אכפת עם סיימת אחרון או 4 מהסוף
    בנוסף הייתי מקצר את הליגה (למרות שהבעלים עושים מזה כסף) מונע פציעות עומס מיותרות ונותן ערך מוסף לכל משחק

  17. שגיא נאור

    22 יונ 2018 12:16:01

    פוסט מצוין, תודה רבה.
    בסופו של דבר, כפי שכתבת, הכל שאלה של איפה להציב את המחט ואיך שומרים על האיזון בין חיזוק החלש לטובת הקטנת הפערים ובין שמירה על ספורטיביות והיעדר תמריץ שלילי לחולשה. בעיניי אנחנו לא במקום טוב נכון לעכשיו ורואים את זה יותר מדי פעמים כשבשליש האחרון של העונה קבוצות מנצחות 10% מהמשחקים ומושיבות את השחקנים המובילים בחוץ.

  20. Benjo

    23 יונ 2018 06:02:37

    אחלה פוסט תודה רבה !
    בעייני הדראפט למרות כל המחלות שמלוות לו ובראשן הטנקינג הוא לא שיטה טובה.
    הוא שיטה גאונית.
    הרבה פעמים אנחנו מסתכלים על רעיונות גדולים שנמצאים ומלווים את חיינו כמובנים מאליהם. בעייני מי שהגה את השיטה הזאת הוא גאון. תסתכל על ליגות ספורט אחרות. אותם מועדונים כל הזמן מובילים. הקבוצות הפחות טובות נלחמות על החיים שלהן תרתי משמע כי אם אתה מסיים אחרון אתה יורד ליגה על כל המשמעויות הנלוות לכך. אנשים שמתפרנסים מספורט חייהם יכולים לההרס מהסיטואציה הזאת. כאן אף אחד לא יורד ליגה . להיפך מחזקים אותך. אף אחד לא ממש נלחם על החיים וזה הופך את הספורט ליותר הומני בעייני.
    יש לדראפט מגרעות כגון הטנקינג אבל זה הרע במיעוטו. קודם כל יש אמת בטענה של מנחם שהטנקינג לרוב לא מצליח. שנית אין טוב בלי רע באף תחום של החיים אז גם פה זה בא לידי ביטוי. החכמה היא להתנהל בשיטות שהרע הוא במיעוטו. הדראפט הוא בדיוק זה הרע במיעוטו.
    שוב המון תודה על פוסט מצוין.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט