הת'אנדר חייבים לשחק משחק מהיר. זאת תקוותם היחידה. ג'קסון הוא לא ראסל ווסטברוק, אבל לפחות הוא לא פחות מהיר. דרק פישר יהיה פחות אפקטיבי נגד ממפיס משהיה נגד יוסטון כי ממפיס יאהבו את המשחק האיטי שמביא איתו פישר המבוגר. הבעייה של הת'אנדר היא שהגריזליז פגשו במשחק המהיר של הקליפרס ואחרי 2-0 תפשו את הפרינציפ כשהם חוזרים מיד להגנה בטרנזישיון גיים. ממפיס תשחק את משחקה הרגיל – איטיות בהתקפה, זהירות באחזקת הכדור, תלות גדולה בביג-מן תחת הסל. בכל ארבעת משחקי הנצחון על הקליפרס הגריזליז איבדו רק 41 כדורים. זה המפתח במשחקת: "כל כדור יקר וקובע", וכך הם משחקים.

אני מאמין שהביתיים יעלו עם  סרג'י איבקה, קווין דוראנט, קנדריק פרקינס, ת'אבו ספלושה, ורג'י ג'קסון. ממפיס תעלה עם זאק רנדולף, טיישון פרינץ, מרק גאסול, טוני אלן, ומייק קונלי. הווילד קארד היחיד שאני רואה אצל הת'אנדר הוא רג'י ג'קסון. האם מסוגל הוא לתרום 20-25 נקודות לאלה של דוראנט? זה סכויים היחיד!

אחרי המשחק אני כותב: 

דרק פישר תמיד בא עם ה-'ביג פליי': פעם זו שלשה ממאירה; פעם זו חטיפת כדור; פעם זה סתם POKING כפי שעשה היום כשממפיס מובילה 90-88. הכדור הגיע לאלוף השלשות של ה-NBA קווין דוראנט שקבר את השלשה החשובה ביותר של המשחק, ועשה 90-91. אחרי החמצה של ממפיס,  ג'קסון – מחליפו של ראסל ווסטבראוק, עמד לזרוק שני פאולים עם 3.2 שניות לסיום, והוא עשה שגיאה שהזהרתי מפניה בבלוג החי שעלולה היתה לעשות לת'אנדר במשחק: במקרה כזה קולעים רק אחד, ואת השני זורקים לחישוק, וגבוהי הת'אנדר לא מנסים לקחת ריבאונד, אלא סתם להכניס אגרוף לכדור כמו שוער. ה-3 שניות מסתיימום.

אבל ג'קסון כנראה לא חכם יותר מראסל ווסטברוק – וסקוט ברוקס עצמנון יכול להשתייך לכיתה שלןהם – והוא קלע את שתיהן.  90-93. טיים-אאוט, ממפיס. שלשה משווה את המשחק.  כדור לקוויסי פונדקסטר. ג'קסון – מי לא – עושה עליו פאול בשעת נסיוןם ל-3. השחקן הקולע 72% החמיץ את הראשונה, קלע את השנייה. 91-93. הוא החמיץ את השלישית בכוונה אך דוראנט עשה מה שהיה צריך לעשות גם בפאולים שקלע ג'קסטון: פשוט דחף את הכדור מעלה, והבאזר נשמצע. נצחון לת'אנדר אחרי שפיגרו כמעט כל המשחק.

חדשות טובות לאוהדי הת'אנדר מאוקלהומה סיטי: הת'אנדרים מתחילים להתרגל, וללמוד, כיצד לשחק ללא ראסל ווסטברוק. החייל הראשי במהפך הוא קווין מרטין שרובכם קברו אותו כשחקן "חסר הגנה", "חסר גאטס", ו-"כל מה שהוא יודע זה לקלוע", והערב הוא התגלה לראשונה כשחקן המסוגל להגן, מסוגל לחדור ולקלוע מאזור הצבע, ואפילו מסוגל לחסום. הוא קלע 25 ב-8 מ-14, עם 8 ריב', חסימה אחת, וחטיפת כדור אחת. האיש שהוא שמר, טוני אלן, קלע 3.

אז אני מבקש יפה מהגולשים להפסיק להפליל את קווין מרטין כי על ידי הפללה כזאת הם רק מפלילים את עצמם כעכברונים שאפילו אינם עכברים עדיין כי רמת הידע שלהם לא מצדיקה מעבר לשלב הבא!

מרק גאסול היה מרק גאסול: מצויין, אמין, ומוסר מצויין. הוא קבר 20 ב-8 מ-14 ו-1;0 ריב', אך מגרעתו היא חוסר פריצה לעבר החישור כשהוא קולע כמעט את כל נקודותיו בעמידה מחצי מרחק. יש לו את הגוף והגובה לקלוע יותר ולהזיק יותר.  זאק רנדולף קלע 18 וקטף 10 ריב' אך לא היה במיטבו. ממנו ממפיס צריכה PRODUCTION יוצר הרבה יותר.

אבל הפאשלה הגדולה ביותר של המשחק היתה של מאמן הגריזליז ליונל הולינס שמשך רוב המשחק הציב את האיטריה טיישון פרינץ כשומר אישי על דוראנט. דוראנט עשה סיבובים מסביבו, עברו מימין ושמאל כאילו היה עמוד חשמל, והיטעה אותו כאילו הוא יומד להיכנס וטיישון מיד נסוג אחורנית כשהוא נותן לדורנטלה את כל מרחקי הנגב פתוחים לקליעה. הוא קלע 35 ב-13 מ-23 ועוד קטף 15 ריב', כשהוא עובר את פרינץ חופשי. טוני אלן בוזבז לחלוטין במשחק.  טוני אלן, כעןם טוני אלן עם ה-1.94 מ' שלו היה צריך לשמור על קווין דוראנט עם ה-2.06 מ' שלו. מה היה עושה דוראנט, קולע מעליו? אני עדיין לא ראיתי את  דרון ויליאמס – 1.92 מ' – קולע וןלו פעם אחת מעל נייט רובינסון (1.75 מ') משך כל הסידרה נטס נגד הבולס. טוני לפחות היה מונע את הכניסות של דוראנט, כניסות בהן עבר את פרינץ כאילו היה עמוד חשמל.

אני מאמין שהמשחק הזה נתן המון בטחון לת'אנדר, ואני – שחשבתי אחרי שראיתי אותם נגד יוסטון שלת'אנדר אין תפילה – עתה אני מאמין שיש להם 60% נגד 40% לעבור הלאה.

3:30 (10:30 בישראל): ניו יורק ניקס 95 – אינדיאנה פייסרס 102

לפני המשחק כתבתי (ומציע לקרוא בעיון) 

זה לא סתם משחק כדורסל. זה מגה מרקט, מרכז העולם, נגד HICK TOWN USA. ברודוויי נגד RED NECKS מ-FIELD OF DREAMS – טירס, טירס, ועוד טירס. זה גם משחק של מורל, פילוסופיה, ומסורת. משחק של זכרונות: אוי ואבוי, רג'י מילר קולע 8 נקודות ב-13 שניות ומנצח אותנו בפלייאוף ועוד עושה תנועת שביקה בגרון לעבר ספייק לי, לעברי, ועוד 19,675 צופים באולם.

לעולם, לעולם לא אשכח את הרגע המביש, מעליב, לועג, מנאץ, ומשפיל הזה. רציתי לרדת לפארקט ולחנוק את האיטריה הרזה הזאת שהרסה לנו חלומות של עונה שלמה.

אבל היום הוא מאי 5, 2013, ורג'י יישב בעמדת השידור, ישר מעל ספייק לי, ויהיה האנליסט של משחק חדש, שחקנים חדשים, עולם שונה. המצב הוא פשוט: לנו, אוהדי הניקס (והניקס היא הקבוצה השנייה בלבי), הפייסרס היא האוייב והמחסום מלהגיע לאוות נפשנו, מטרתינו מתחילת העונה: גמר המזרח נגד מיאמי (לא שאני חושב שלמיאמי יהיו חיים קלים נגד הבולס!). לניקס ישנם עשרות מיליוני אוהדים ברחבי העולם, כאלה שמגיעים למרכז העולם, ופשוט מתאהבים בעיר הזאת שלעומתה כל עיר אחרת בעולם היא עיירה. הייתי בכל ערי העולם האחרות, ואין בי כל היסוס בקביעה הזאת. אז הם מתאהבים בעיר, ואם הם מגיעים הנה בין אוקטובר ליוני, הם מתאהבים בטרוף העיר על הניקס. אין לניקס אוהדים כמו ללייקרס, אבל זה רק בגלל שבעולם ישנם יותר אנדים רעים וטפשים מאנשים טובים וחכמים. כך אלוהים ברא את העולם. אבל העשרות מיליונים שרוצים לראות את הניקס עולה לשלב הבא, ישנן כמה בעיות:

1. טייסון צ'נדלר נגד רוי היברט. הסנטר המנצח יהווה 25% מפקטור הנצחון.

2. כרמלו אנטוני נגד דייויד ווסט. כרמלו מסר 31 מסירות נגד הסלטיקס במשחק האחרון כשקלט שהכדורים לא ניכנסים לו. הוא הפך לטוטאל פלייר. לבנאדם יש יותר מה להפסיד מלכל שחקן אחר בליגה: זאת ההזדמנות שלו להפוך משחקן "המנצח וקולע 40 רק במשחקים לא חשובים" ל-"ווינר" ושחקן בדרגת 'סופר סטאר' בכיתה של לברון וקובי. דייויד ווסט הוא פאור פורוורד שונה לחלוטין מכרמלו. הוא יותר זאק רנדולף וג'אש סמית' מכרמלו. הוא יעשה את הנזק שלו הרבה יותר תחת הסל, אבל כרמלו יכול להריצו החוצה בחלקי משחק גדולים. כרמלו חייב לנצח את המאבק האישי נגד ווסט עבור הניקס לנצח.

3. אימן שופרט נגד פול ג'ורג' . אולי העמדה היחידה בחמישייה עם יתרון ברור לפייסרס, אם-כי אימן שיפר את משחקו וקליעתו עשרות מונים בסידרה נגד הסלטיקס, ורגעים רבים במשחק הפך אפילו לאקדורן מס' 1 לפני כרמלו וג'יי אר. יריבו הוא הוא השחקן שאם יסתובב בטיימס סקוור איש לא יזרוק לעברו מבט. למה? לא יידעו מי הוא. הפנים הפחות מוכרות בין הסופרסטארים, אבל הבנאדם עם הסיכוי הגדול ביותר להפוך לרג'י מילר מודל 2013 של הפייסרס. אם אכן יהיה כזה, ויקלע 30 נגד שומפרט, לניקס לא תהיה תפילה.

4. פבלו פריגיוני נגד לאנס סטפנסון.  הארגנטינאי בן ה-35 הפך לכוכב הניסתר של הניקס בסידרה נגד הסלטיקס. משחקן ספסל נחבא אל הכלים, הוא הפך לשוטינג גארד (המשחק אפילו יותר כפוינט גארד כי ריימונד פלטון הפוינט גארד מתחפש לשוטינג גארד) המחזיק את הקבוצה ביד חזקה ובטוחה, ומביא את אותו בטחון ושקט לקבוצה שג'ייסון קיד מביא. והוא גם החל לצלוף שלשות כמטורף. סטפנסון הוא לדעתי ה-X-FACTOR של המשחק: הצעיר התעלה פתאום לרמה של שחקן מפחיד, ומשחקן ספסל כמו פאבלו הפך לשחקן חמישייה המתחיל להשכיח את דני גריינג'ר יותר ויותר.

5. ריימונד פלטון נגד ג'ורג' היל. ריימונד הפך להיות הסכינאי הקטן של הניקס, כמו שנייט רובינסון הפך להיות 'הגמד הרוצח משיקגו'. הוא ניכנס בין הגדולים וגורם לבלגנים בצורה מפחידה ביותר. גם הדאונטאונים שלו החלו להיכנס. עליו להיזהר בדבר אחד: לא להגזים. ג'ורג' היל הוא השחקן המפחיד אותי כאחד הרוצה שהניקס תנצח: גבוה, קלאסי, יכול לשחק 1,2, או 3. יכול ויודע לעשות הכל. יתרונו הברור של פלטון היא זריזות ומהירות. יתרונו של היל הוא גובה וקלאסיקה. המאבק ביניהם מרתק ממש1

אני חושש שהניקס רואים באינדיאנה לא יותר מ-SPEED BUMP בדרך למיאמי. זה יכול להיות מסוכן מאד: הפייסרס היא קבוצה צעירה יותר מהניקס בגיל, אבל הרבה יותר MATURE. הרבה יותר מבוגרת. אין בה HEAD CASES כג'יי אר סמית' ולעתים פלטון.

הנבואה שלי? הניקס ב-7 משחקים עם תנאי אחד: נצחון היום אחה"צ. אם הניקס מפסידים, כל הלך מחשבתי ישתנה!

אחרי המשחק אני כותב:

ממש השפלה במדיסון סקוור גארדן. נדמה לי שהבעייה של שחקני הניקס במשחק הזה שאין להם מושג מהקרבות הסוערים – ממש עקובי דם – בין שתי הקבוצות הללו משך כל סוף שנות ה-80, כל שנות ה-90', ואפילו חלק ראשון משנות ה-2000. שחקנים נתנו את כל מה שהיה להם. כשרג'י מילר קלע 8 נק' ב-13 שניות דרך גרונם של פט יואינג, ג'ון סטארקס, אנטוני מייסון, וכל השאר. אני עצמי כמעט קפצתי ממושבי בשולחן העתונאים ורציתי לחנוק את רג'י. כשהוא הראה את תנועת השביקה לעבר ספייק לי, זה היה הסוף. לא יכולה להיות השפלה גדולה מזו.

אז כיצד היתה קבלת הפנים היום אחה"צ לפייסרס האלה? ממש BUSINESS AS USUAL. כאילו הפייסרס היתה מין מילווקי או פורטלנד, ולא היריבה החריפה ביותר של הלייקרס בשלושים השנים האחרונות, כי הסלטיקס היתה לרוב פשוט טובה יותר מהניקס. הפייסרס היתה יריב בגובה שלהם.

אז תגידו לי, הניקס חשבו שלהיפטר מהסלטיקס בפלייאוף הזה תהיה משימה קשה? תראו מה עומד בפניהם עתה. הייתי אומר משימה בלתי אפשרית כמעט. אני לא יכול לראות את הניקס הפאטטית הזאת לוקחת משחק בערבות התירס של המערב התיכון. אז מה שראינו היום אחר הצהריים היא מגה קבוצה של כוכבים ומיליונים נכנעת לקבוצת רד-נקס מהקאונטרי. המגה-עיר, מרכז העולם, עושה במכנסיים נגד קבוצה מאזור ה-FIELD OF DREAMS.  הניקס – שכמה מהגולשים מאמינים באמת ובתמים שהיא קבוצה שיכולה לגבור על מיאמי היט – נכנעה לקבוצה צעירה, מוכשרת, אלמונית, שהיתה טובה מהניקס בכל אספקט של המשחק. ומה שדהרגיש יותר מכל אוהדג ניקס כמוני הוא שהם עשו זאת כדבר מובן מאליו. ללא טפיחות גב מוגזמות, ללא היי פייבס. פשוט סיימו יום עבודה, ועתה מחכים ליום שלישי לקבור את הניקס לחלוטין בארון העשוי מעץ אלון – באנגלית קוראים לו COFFIN – , ולזרוק אותולעבר נהר ההדסון.

הניקס אמרו שהם רעבים אחרי הנצחון על הסלטיקס ושהם רוצים עוד. ובכן, במשחק היום הם נראו איום. משחקם היה מכוער, מסליד, ופשוט גועלי. לא ראיתי כל מבנה, כל תכנית, כל טקטיקה: פשוט קבוצה לא חכמה שמתקפלת כמו נייר מסטיק כשכוכבה כרמלו אנטוני מפשל שוב במשחקה  גרוע ובזיוני. ובן זוגו ג'יי אר סמית' לא היה גרוטאה טובה יותר: שניהם  קלעו 14 מ-43, ואני אפילו לא מעז לחשב את אחוז הדיוק. הניקס לחמו כל העונה להשיג יתרון ביתי נגד הקבוצה שתהיה יריבתם בסיבוב השני, והיום הם הפסידו במשחק עצוב אחד את כל מה שנילחמו עליו כל העונה. אנטוני קלע 27, 125 מהן ברבע האחרון – אז הוא לפחות ניסה – אבל הכל ב-10 מ-28 זריקות. ג'יי אר סיים עם 17 נקודות, אך התחיל עם 1 מ-10 וסיים 4 מ-15.

ציינתי שהדו קרב שיקבע יותר מהכל את גורל הקרב יהיה הדו-קרב בין הסנטרים רוי היברט וטייסון צ'נדלר. צ'נדלר נכנע כמעט ללא קרב, ויצא ב-6 פאולים דקותיים לפני הסוף כשלזכותו 4 נקודות ו-3 ריבאונדים. להיברט היו 14 נק', 8 ריב', ו-5(!!!) חסימות. לאינדיאנה היה שיווי משקל שהניקס אפילו לא מבינים: פול ג'ורג' – 19; דייויד ווסט – 20, רוי היברט – 14; ג'ורג' היל 14 (עם 7 ריב' ו-6 אס'); לנס סטפנסון בן ברוקלין, לעיני כל משפחתו, דאבל-דאבל של 11 חיצים ו-13 קרשים;  די ג'יי אוגוסטין 16, וטיילר הנסבורו 8.

דבר בלתי מובן לחלוטין היא העובדה שמלו לא הגיע לקו העונשין עד הרבע האחרון!  אולי הרגע העצוב ביותר עבורו היה סוף המשחק כשלייאפ שלו נחסם כמה שניות מהסוף  ע"י רוי היברט, שמסר כדור ארוך לג'ורג',  שקבר שלשה עם 2.7 טיקים לבאזר.

הנחמה היחידה לניקס? זה רק 1-0!