קליבלנד קאבלירס (0) 85 – גולדן סטייט ווריורס (4) 108:

4:13 שניות לסיום המשחק ירד לברון ג'יימס לספסל לתשואות הקהל. כן הפעם הזאת היא שונה, כשהוא יודיע שהוא עוזב ללוס אנג'לס, פילדלפיה או לכל מקום אחר, לא נראה שריפת חולצות והדמעות לא יהיו של כעס אלא של תודה על כך שהעניק אליפות בלתי סבירה לעירו, העיר עם בצורת האליפויות מהמפורסמות בספורט האמריקאי.

גולדן סטייט זוכה באליפות בקלילות, זה יכל להיות מעט קשה יותר עם נסיבות מעט שונות אבל בסופו של דבר קשה להכחיש את העובדה שמדובר בקבוצה המוכשרת, המאומנת, המחוברת והחכמה בליגה, ובפער לא קטן. הליגה תצטרך לעשות הרבה כדי לסגור את הפער ממנה, ולא חסר מי שינסה. הקיץ הזה צפוי להיות סוער במיוחד.

קליבלנד נשברה כאן מנטלית בשתי נקודות קריטיות, הראשונה לאחר הטעות של ג'יי אר סמית', ולאחר השלשה של דוראנט, בשני המקרים לא היה מי שירים את הקבוצה בחזרה להיות יריבה ראויה לגמר ויהיה מקום וזמן לדון בשאלה מה המקום של לברון בכל זה ומה זה אומר לגבי המורשת שלו, אבל הלילה הזה החל מבערך אמצע הרבע השלישי קליבלנד פשוט לא תפקדה כקבוצת כדורסל, זאת הייתה אחת מהתצוגות חסרות הלב והרצון שלי יצא לראות במשחק במעמד כזה, יש הרבה נסיבות מקלות ואפשר להבין אותם, לאור נקודות השבירה האמורות, פערי הרמות הברורים והעובדה שאף קבוצה לא חזרה מ-0-3 אבל קשה להשתחרר מהתחושה שלקהל בקליבלנד הגיע יותר מהשחקנים שלהם, שמרבית הפרשנים מנבאים שנראה אותם נפוצים לכל עבר במהלך הקיץ.

מהצד השני גולדן סטייט זכתה לקיטונות של ביקורת על המהלך של המעבר של דוראנט, ואין לי עניין להיכנס בעת הזאת לפולמוס, אבל היום ובכלל בסדרה גולדן סטייט הראתה לפרקים כדורסל מאוד יפה לעין, היא הפכה לקבוצה מגוונת שיכולה להתגבר על חולשה של כוכב או שניים על מנת להשיג נצחונות גדולים, היא יצרה ריצות מסחררות כשרצתה, ויותר מכל קבוצה אחרת בהיסטוריה היא הראתה יכולת לקבור את היריבה בדקה או שתיים של מבול שלשות והגנה רצחנית. ברגע שאיגודלה חזר, הווריורס הפכו למפחידים בשני צידי המגרש וגרין יכל להוציא יותר מהצדדים החיוביים שלו ולהחביא יותר מהשליליים. תחושה של בגרות עוטפת את הקבוצה הזאת, כימיה נראית לעין ונטולת אגו, ולהוציא טעויות הנהלה קטסטרופליות או שינוי מהותי בדינמיקה, הם הפייבוריטים גם בעונה הבאה.

הרבע הראשון נפתח עם ריצה של גולדן סטייט שעלתה ל-3-13 עם שלשה גדולה של קארי שנתן את הטון למשחק. קליבלנד חזרה עד חמש כשהיא הולכת חזק לסל ומקבלת שריקות בדרך לקו אבל שלשה של איגודלה הבטיחה לגולדן סטייט שקלעה 34 ברבע הראשון יתרון של 9 בסוף הרבע. לברון היה יחסית שקט ופאסיבי ברבע הזה.

ברבע השני קליבלנד עשתה מאמצי קמבאק, עם כמה חדירות טובות של לברון ושלשה של ג'יי אר, אבל בעיקר עם הגנה טובה יותר כשהיא גם מנצלת רוטציה רחבה יותר של קר, ו-6 דקות לסיום היא עלתה ליתרון נקודה, האחרון שלה במשחק. גולדן סטייט חזרה להובלה והגדילה אט אט את היתרון ושלשה של קארי בסיום הרבע הבטיחה שוויון בתוצאת הרבע ו-9 הפרש במחצית.

הרבע השלישי היה כבר טיפוסי, קשה לשים את האצבע על הרגע המסויים של השבירה, אבל גולדן סטייט קלעה את שלושת הסלים הראשונים כשהיא חונקת את יריבתה בהגנה, וקליבלנד קלעה רק 13 ברבע הזה. לברון הגיע לעבירה רביעית כשנשרקות לחובתו שתי עבירות תוקף אחת מהן הוציאה ממנו תגובה זועמת במיוחד, ומאמצע הרבע זה היה גרבג' טיים אמיתי כשכולם מחכים להנפה, חוץ משחקני ואוהדי קליבלנד כמובן שחיכו לעוף משם.

סטף קארי סיים עם 37 באחוזים נהדרים, אבל דווקא דוראנט סיים עם ה-+ הגבוה בקבוצה (+30) ועם 20 נקודות 10 אסיסטים ו-12 ריבאונדים ולא פחות מרשים שלוש חסימות ולקח הביתה את ה-MVP פעם שניה ברציפות במה שלפחות לטעמי היא החלטה מקצועית מרשימה, אבל נראה שהדיון על מי ראוי יותר ל-MVP בוודאי יעסיק את הבלוגוספרה בימים הקרובים.

תומפסון עם ערב מאוד מאוד שקט, המשך לסידרה שבה הקליעה שלו לא הייתה במיטבה סיים ב-10 אבל תרם את שלו בהגנה ובהנעת הכדור, גרין סיים עם 9 נקודות 9 אסיסטים 3 חסימות ו-5 עבירות והיה נהדר. איגודלה הוסיף 11 מהספסל והיה כל כך כל כך חשוב בהגנה.

לברון סיים עם 23 באחד המשחקים הפאסיביים והחלשים שלו, כשהוא מוסיף גם 8 אסיסטים ו-7 ריבאונדים אבל גם 6 איבודים כשהוא זורק 13 זריקות בלבד, כמו קווין לאב, פחות מרודני הוד. לאב הוסיף 13 והוד ו-סמית' 10 כ"א.

תמה עונת 2017-2018, עם סוויפ מהדהד, ואי אפשר כבר לחכות לתחילת העונה הבאה, אבל יש לנו כאן בהופס עוד לפני כן את המונדיאל, את הדראפט, את קדם העונה, את ווימבלדון ועוד שלל אירועי ספורט, תודה לכולכם שהייתם איתנו העונה, ונתראה בעונה הבאה!

וזה נכתב לפני המשחק:

האם קליבלנד תגיע כדי לתת מתנת פרידה מתוקה לאוהדים ותאריך את הסידרה במשחק אחד תוך שהיא משאירה תקווה לבלתי אפשרי? האם גולדן סטייט רוצה בעצם לחגוג אליפות במגרשה ולכן תשמיט אחד בדיוק כמו בשנה שעברה? או שמה לקליבלנד נגמר הסוס? הטרגדיה של סוף משחק 1 שברה את הקבוצה מנטלית ויחד עם ההפסד במשחק 3 בו דומה שהכל הלך לכיוון שלהם אין להם עוד רוח לחימה על מנת להאריך את הסידרה? האם זה יהיה המשחק האחרון של לברון ג'יימס בקדנציה הנוכחית בקליבלנד, כשוודג' כבר מדווח (ו-game of zones כבר מסתלבטים) שהוא ו-PG13 בדרכם ל-LA?

מה שבטוח הוא שזאת המסיבה האחרונה בשישי לעונה זו ולכן בהזדמנות זו, תודה רבה רבה רבה למנחם ולצוות האהוב של הופס, לקוראים ולמגיבים הנהדרים שהופכים את הופס לקהילת הכדורסל התוססת בישראל, תודה רבה לכולכם על שאתם הופכים אותה לכזאת, ועל כך שנתתם לי את ההזדמנות להיות חלק מכל זה בכל יום שישי בערב בשנה האחרונה.

אז בואו ניגש לאקשן!

קליבלנד קאבלירס (0) – גולדן סטייט ווריורס (3):

אז כולם מדברים על הגמר של השנה שעברה, ועל המעידה של גולדן סטייט לפני שהבטיחה את האליפות במשחק מספר 5, אבל צריך לזכור כמה אלמנטים שהיו שם בשנה שעברה ולא נמצאים שם עכשיו.

ראשית מדובר על קיירי ארווינג, שכיכב באותו המשחק, אם יש ביקורת אחת מרכזית על לברון ג'יימס, היא העובדה שהוא לא מאפשר לבנות את המערכת שמעניקה את מירב הסיכויים לקבוצתו ללכת עד הסוף. הוא עצמו מבחינת יכולתו כשחקן הוא כמובן השחקן שנותן לך את הסיכוי הכי טוב לנצח, אבל לפחות בהגדרתי גדולה היסטורית היא מתן הסיכוי הגדול היותר לקבוצה בה אתה משחק לזכות במשחק הרב ביותר של אליפויות בעידן בו אתה משחק. במבחן הזה מה שמשחק לרעתו של לברון הוא יחסו למאמנים ולהנהלה, העובדה שההחלטות שהוא מקבל בנוגע לכח אדם נגועה בשיקולים שאינם ממין העניין של סיכוי לאליפות ובעיקר יחסים אישיים ו-complementing את יכולתיו של לברון עצמו.

שנית אותה הקליבלנד קלעה 24 שלשות באותו המשחק, כדי שזה יקרה, ושוב ללא קיירי, היא חייבת את ג'יי אר סמית' וקייל קורבר בכושר קליעה וכושר בכלל, ועל פי מה שראינו בסדרה עד כה קשה לראות את זה קורה.

מי שדווקא כן מראה יכולת טובה בסדרה הזאת הוא קווין לאב, שכבר היה נראה דיי גמור בשלב מסוים של הפלייאוף, אבל חזר לעצמו עם 20 נקודות ו-10 ריבאונדים לפחות, בעיני לאב הוא אולסטאר אמיתי, שחקן שהוא סיוט מאצ' אפ לכל קבוצה, הוא כנראה לא יכול להוביל קבוצה עד הסוף אבל כשחקן משלים לכל שחקן מוביל בליגה הוא חלום שהתגשם, והוא בהחלט מראה את יכולתו בסידרה הזאת גם אם זה לא המיטב שראינו ממנו, וגם אם היכולת ההגנתית שלו לא מהמשופרות.

מה שמוביל לביקורת הגדולה על לו ובצדק רב, לא יכול להיות שפעם אחר פעם תרגילים של ווריורס משאירים בדיוק את המצ'אפ שהם מעוניינים בו, מספיק לראות מה קורה בצד השני, כשחילופים מוקדמים, דאבל טימים אינליגנטים (פחות באים לידי ביטוי אבל גם זה כלי) ומעברים אגרסיביים מונעים את המצ'אפ שקליבלנד רוצה לפחות בחלק מההתקפות, לשמוע את צ'ארלס בארקלי משתגע מכך שפעם אחר פעם הווריורס עושים את אותו תרגיל ללא תגובה מסמל הרבה מהבעיה במערכת של קליבלנד העונה, וקשה לראות את זה משתנה דווקא הלילה.

בצד השני, אפשר להשתגע מכך שלווריורס מספיק יום חם של אחד משלושת הסופרסטארים שלהם כדי לנצח כמעט כל קבוצה בליגה, זה הרכב שחקנים כמעט בלתי אפשרי כשמה שראינו במשחק 3 הוא לא רק את העובדה שגם כשקארי ותומפסון במשחק קטסטרופה, מספיק יום גדול של דוראנט כדי לנצח (ואל תטעו זה היה יום גדול לא פחות מתצוגה של כל אחד אחר בפלייאוף הזה), אלא גם כמה איגודלה משמעותי עבורם. היו לו את הפלוס מינוס השני הטוב ביותר בקבוצה במשחק הזה, והיכולת ההגנתית שלו כמו גם ההשלמה הגיוון והיכולת שלו לתת מנוחה לפורוורדים האחרים בהתקפה הופכת את הווריוריס לכמעט בלתי עצירה.

הדךר של קליבלנד כן לייצר עצירה שלה היא תקיפה אלימה של הריבאונד בשני צידי המגרש קרי היכולת של TT חייבת להיות מושלמת, ואם לדייק היכולת שלו צריכה להיות הרבה הרבה יותר טובה מזו של גרין, כשגם הרחקה של האחרון לא תזיק.

דומה אם כן שכל ניתוח מקצועי מלמד שכל הסיכויים נוטים לטובתה של גולדן סטייט, ואכן למעט התערבות קיצונית של השופטים, ערב קליעה לא סביר של ג'יי אר וקורבר בצד אחד וקארי ותומפסון בצד השני, גם אם נקבל ערב היסטורי של לברון (בהחלט אפשרי) ויכולת טובה של השחקנים המשלימים (כמו היכולת הטובה לפרקים של הוד והיל) הסידרה הזאת אמורה להיגמר הלילה.

הימור: גולדן סטייט ב-8