את הטור על ווקר, אחלק לשלושה חלקים:

1. שחקן הכדורסל.
2. הסיפור אחרי הפרישה.
3. הסבר מדוע הוא אגדה.

***

חלק א' – שחקן הכדורסל

מכל המשתתפים בפרויקט, ווקר, הוא, כלל הנראה, השחקן בפרופיל הנמוך ביותר. בחלק האחרון אסביר מדוע בכל זאת בחרתי בו, אבל אפרט גם בקצרה (ממש בקצרה) על הקריירה.

מדובר על סמול פורוורד / פאוור פורוורד בגובה 2.06 מטרים ומסת גוף שמפגינה נוכחות.

ווקר היה שחקן מכללות מצטיין ובתור שחקן חמישייה בקבוצת הכדורסל של אוניברסיטת קנטאקי זכה בטורניר ה-NCAA, מה שהקנה לו את המקום השישי בדראפט 1996 (בוסטון סלטיקס), הידוע לשבח.

ווקר מזוהה בעיקר עם בוסטון, אשר במדיה היה השחקן המוביל וזכה להופיע שלוש פעמים במשחק הכוכבים (אולסטאר). במהלך תקופתו בבוסטון העמיד ממוצעים של 20.6 נקודות, 8.7 כדורים חוזרים, 4.1 אסיסטים ו-1.5 חטיפות למשחק.

שיא הקריירה מבחינה קבוצתית הינו זכייה באליפות עם מיאמי היט בשנת 2006, כשבפלייאוף, בניגוד לעונה הסדירה, הוא הוקפץ לחמישייה וסיים אותו עם ממוצע של 13.3 נקודות ו-5.6 כדורים חוזרים למשחק.

בשנת 2008 הועבר לממפיס אשר שחררה אותו. ווקר לא הצליח למצוא קבוצת NBA שתקלוט אותו. הוא המשיך לשחק פה ושם, אבל זה לא משהו לספר עליו לנכדים.

*

חלק ב' – הסיפור אחרי הפרישה

"סיפורנו מתחיל לפני הרבה שנים, כשאדי הגיע לאי השפנים. אדי גילה שזה לא מקומו ויצא לחפש את עולמו." ווקר מסיים את החלק הביצועי של קריירת הכדורסל שלו ופה בעצם הסיפור המעניין מתחיל.

במהלך קריירת הכדורסל שלו ווקר הרוויח למעלה מ-108,000,000$ או במילים מאה ושמונה מיליוני דולרים אמריקאים. משהו שהילד מהשכונה הענייה בשיקגו כלל לא יכל לחלום עליו. בשנת 2010, רק שנתיים אחרי שסיים את דרכו בליגה הטובה בעולם, הכריז ווקר על פשיטת רגל.

"חשבתי שאני מסודר לשארית חיי" אמר ווקר בראיון לרשת CNN. "הסיפור שלי עצוב. זה עצוב לראות איך עובדים קשה ומפסידים את הכל בשנתיים או שלוש."

ווקר מפיץ את סיפורו בפני ספורטאים צעירים כדי להרחיק אותם מהטעויות שהביאו אותו למצב העגום.

אבל לפני כן ווקר היה צריך להבין איך הוא הגיע ממשכורת עתק ב-NBA לחוסר כל.

כמו לספורטאים רבים אחרים, עושר מיידי תורגם למותרות רבות גם במקרה של ווקר. במקום לחשוב על העתיד הוא בזבז את כספו על מכוניות, תכשיטים ובתים. "יצרתי סגנון חיים יוקרתי מאד. ככה אתה מפסיד את עושרך מהר כבר בהתחלה" ווקר אמר.

בהתחשב במקום ממנו הגיע, ווקר רצה שגם חבריו ומשפחתו יהנו מעושרו. הוא מעריך שהוא סייע ל-30 אנשים "לשפר את מצבם". הוא נתן כסף לרבים מהם בלי שום התחייבות מצדם להחזיר לו. "נתתי להם מה שהם רצו ופינקתי אותם. אתה לא יכול לעשות זאת. הייתי מכשיר כספומט במשך כל הקריירה שלי."

בנוסף, ווקר איבד סכומים גדולים בהימורים, למרות שהוא מתעקש שזו אינה סיבה מרכזית בהתמוטטות הכלכלית שלו, ושהדבר נופח על ידי התקשורת.

"הזרז האמיתי," אמר ווקר, "היה המיתון הגדול". הכאוס הכלכלי גרם לקרסת 'ווקר מיזמים', חברת הנדל"ן שלו בשיקגו. "המיתון תפס אותנו. היה לנו המון נדל"ן לא מפותח. זה היה רע. הבנקים רצו את כספם בחזרה."

ואם זה לא גרוע מספיק, ווקר, בחוסר חוכמה, העמיד את תיק ההשקעות האישי שלו כבטוחה. זה הסתיים כשהוא נאלץ לשלם מכספו הפרטי 20 מיליוני דולרים לבנקים.

בשנת 2010 הכריז ווקר על פשיטת רגל. שנה לאחר מכן הודה באשמה והורשע במתן המחאות ללא כיסוי. בהסדר הטיעון ווקר נמנע מריצוי עונש מאסר, אבל בית המשפט הורה לו לשלם את חובות ההימורים שלו.

כעת, כשפשיטת הרגל מאחוריו, ווקר מתרכז בחינוך ספורטאי העתיד, תוך הפצת הסיפור האישי שלו.

לווקר יש שתי עצות לדור הצעיר:

1. פשוט אמרו: לא! הכניסו את המילה 'לא' לאוצר המילים שלכם, כשאתם מתמודדים עם חברים ומשפחה. היו מוכנים להשתמש במילה הזו הרבה.
2. חשבו על העתיד ולא רק על כאן ועכשיו. אפשר ליהנות מהחיים באופן מלא, אבל שמרו קצת מעושרכם עבור הילדים ועבור ילדיהם.

כיום, ווקר כבר נמצא בשלב הבא של מסע השיקום שלו. הוא חולק תכנית רדיו עם שחקן הכדורסל לשעבר סטפן בארדו. "אני תמיד מספר לאנשים עם מה התמודדתי" אומר בראיון לשיקגו טריביון ווקר שהרוויח 110 מיליוני דולרים והפסיד אותם או נתן אותם. "אבל אני תמיד אומר – 55 מיליוני דולרים מתוכם הלכו על מסים.", "הלוואי שהייתי מבזבז כל כך הרבה. M55$ בכלל לא הגיעו אלי."

ווקר משתמש בניסיון החיים שלו כדי לבנות אותם מחדש וממשיך, כאמור, ללמד את הדור הצעיר של הספורטאים איך להתנהל עם כסף ולהימנע מהדברים שגרמו לו לאבד את עושרו.

"הרבה פעמים ספורטאים לא אוהבים להיפתח לגבי חייהם הפרטיים," ווקר אומר. "אין לי במה להתבייש."

"הייתי מסוגל לעבור כמה מהתקופות הקשות בחיי, אבל כעת אני במקום בו אני יכול לשתף את הסיפור שלי ולתרגם סיפור שלילי למעשה חיובי."

*

חלק ג' – אגדה

על פניו, אם לוקחים בחשבון את איכויות הכדורסל, ההישגים האישיים ובעיקר הקבוצתיים, לווקר, ככל הנראה, אין מקום בפרויקט מסוג זה.

אולי אגדה איננה המילה הנכונה לתאר את ווקר. אבל בשבילי, בתור מי שבוסטון סלטיקס הקבוצה המועדפת עליו ב-NBA, הוא נתן לא מעט תקווה.

הימים ימי פוסט לארי בירד. דינו ראדג'ה המזדקן עוזב את בוסטון בחזרה לאירופה והקבוצה נשארת מאד חלשה ומאד לא מוכשרת. בתור נער מתבגר רק חיפשתי דמות בקבוצה שתיתן איזשהו תקווה לעתיד ורוד יותר, גם אם מדובר על תקווה מאולצת. משהו שדומה לרגשות של אוהדי ניו יורק ניקס כלפי קריסטפס פורזינגיס דהיום.

ווקר, לשיטתי אז, היה שחקן חסר פחד ומאד קשוח, כיאה למיתוס סביב הליגה בשנות ה-90' של המאה הקודמת. ההרגשה שלי היתה שנעשה לו עוול כשלא הצליחו לבנות לו סגל שהולם את מידותיו עד לבחירתו של פול פירס. היום, ברטרוספקטיבה של 20 שנים, ברור שמדובר יותר על הלב ופחות על מבט מפוקח בשום שכל.

אבל האם זה באמת משנה? האם מה שחושב הוא בעיקר איזה שחקן היה ווקר או שהוא כמה רגשות עורר אצלי? האם נגזר עלינו לזכור רק את אלה שהובילו את ימי הזהר ולשכוח את אלו שהחזיקו את הראש מעל המים בימי השפל? אלה שנלחמו בעור שיניהם כדי למנוע עוד השפלה?

ווקר, מבחינתי, היה מעורר השראה על המגרש ונראה שהוא מעורר השראה גם היום.

כמו על המגרש, גם בחיים הוא לא תמיד היה המוצלח ביותר, בלשון המעטה. אבל כמו עם המגרש, גם בחיים הוא ידע לעשות מה שצריך כדי לזכות בסופו של דבר באליפות, ואם להיות מעט פומפוזי, גם בגאולה.

*

מקורות

https://en.wikipedia.org/wiki/Antoine_Walker

https://www.basketball-reference.com/players/w/walkean02.html

http://money.cnn.com/2015/07/24/investing/antoine-walker-nba-bankruptcy/index.html

http://www.chicagotribune.com/sports/basketball/bulls/ct-spt-bulls-antoine-walker-podcast-20180520-story.html