היה משהו בגישה של הניקס בימים האחרונים שהזכיר לי במשהו את הגישה של מיאמי בגמר של 2011. משהו במה שג'יי.אר סמית' אמר (שאם הוא היה משחק בגיים 4 הסדרה הייתה נגמרת בסוויפ) ובאיך שהניקס הגיעו לגיים 5 (לבושים בשחור כאילו הגיעו ללווייה של הסלטיקס) גרם לי להיזכר באיך שווייד ולברון גיחכו על נוביצקי שעלה חולה לאחד המשחקים בגמר לפני שנתיים. למי שזוכר, הג'רמנייטור גיחך אחרון אחרי אותו גמר.

הניקס לא הרוויחו עדיין את המעמד הזה, של להתרברב על קבוצת פלייאוף אחרת, בטח ובטח שלא על הבוסטון סלטיקס. להזכירכם, הניקס לא ניצחו סדרת פלייאוף כבר 13 שנה ונראה כאילו שלושת המשחקים הראשונים הביאו אותם לחטוא בחטא ההיבריס, ועכשיו, אחרי 2 הפסדים רצופים וכשהמשחק הבא חזרה בבוסטון, אולי אנחנו מתחילים לשמוע את משק כנפי ההיסטוריה.

הג'יי.אר סמית' כנראה לא שמע על חטא ההיבריס

אני עדיין מאמין שהניקס ינצחו את הסדרה. הם קבוצה יותר טובה מבוסטון ומספיק להם רבע אחד או שניים של התעלות קבוצתית בה כמה שלשות ייכנסו להם כדי לגמור משחק. כשבצד השני עומדת הגרסה הזו של בוסטון, שגם בערב של 50% מהשלוש, 100% מהעונשין וכמעט 46% מהשדה קולעת 92 נק', הקבוצה של מייק וודסון תצליח לנצח את אחד משני המשחקים הנותרים. הניקס לא ימשיכו לקלוע ב-22% מהשלוש, כרמלו באיזשהו שלב יאפס את הידית גם מעבר לרבע הראשון (3 מ-17 בשלושת הרבעים האחרונים) וג'יי.אר סמית' יחזור לתת כמה רגעי מומנטום קריטיים והניקס ימשיכו הלאה, אבל משהו בגישה הכללית שלהם לא נראה לי נכון. נראה לי שכמו ההיט בזמנו, כדאי להם לתת יותר כבוד ליריבה, פן יחנקו סטייל לברון ב-2011.

הסדרה הזו, ביחד עם אוקלהומה-יוסטון, הופכת למרתקת ביותר לא רק בגלל האפקט ההיסטורי של אולי אפסט מ-3-0 ל-3-4, אלא בגלל ההזדמנות לראות את כרמלו אנתוני מתמודד עם הלחץ של הפוסט-סיזון בגרסתו החדשה. בשני המשחקים האחרונים ההתקפה של הניקס לא שטפה כשכרמלו היה על המגרש, היו יותר מדי רגעים של בול-הוגינג, כשהוא מכדרר מכדרר מול השומר שלו בזמן ששאר חבריו להתקפה נראים כמו אנשים שעומדים בתור להוציא דרכון במשרד הפנים. עומדים ובוהים באוויר בלי סיכוי לקבל כדור.

איך הוא יתמודד עם הלחץ? מלו

דוק ריברס ביצע מספר התאמות במשחקים האחרונים, כשאחד מהם הוא הניסיון לרוץ, לאו דווקא כדי להשיג נקודות במתפרצת, אלא כדי לתפוס את ההגנה של הניקס, שעושה עבודה מצוינת עד כה בפוסט-סיזון, לא מוכנה ואולי לנצל איזה מיס-מאץ'. זה נתן לו כמה נקודות קלות של ברנדון באס ברבע הראשון וביחד עם ההתעוררות של ג'ייסון טרי (17 נק' עם 5 מ-9 משלוש) והיעילות של ג'ף גרין (18 נק' ב-62.5% מהשדה), זה נתן לבוסטון כמה נקודות שהיא באמת הייתה זקוקה להן. בצד השני, מייק וודסון צריך לעשות משהו עם ההתקפה שלו. הרגעים הכי טובים של הניקס העונה, בפתיחה המסחררת וברצף הניצחונות בסיום, הגיעו כשהנעת הכדור בהתקפה הייתה בשיאה. בשני המשחקים האחרונים, כאמור, זה נעלם. כדי לא להיכנס להיסטוריה מהצד הלא נכון, וודסון חייב לפשפש בארכיונים ולמצוא בחזרה את ההתקפה שלו. זה יהיה עוד יותר אתגר לאור העובדה שהפיק אנד רול של ריימונד פלטון וטייסון צ'נדלר הפך ללא יעיל בעקבות הפציעה שצ'נדלר סוחב, שמונעת ממנו להיות פקטור התקפי בסדרה.

אם כבר דיברנו על היסטוריה, אז יוסטון, כמו בוסטון, נראית מוכנה להשלים את האפסט הגדול מכולם. גם חזרה מ-3-0 וגם ניצחון על מדורגת 1 בסיבוב הראשון. ידענו שהרוקטס ביום נתון יכולים לנצח כל קבוצה, והם רק צריכים לקוות שהם לא בזבזו את היום הזה אתמול. 14 מ-35 לשלוש, כולל 7 מ-9 של ג'יימס הארדן ו-13 מ-18 של עומר אסיק מהעונשין (דפק לת'אנדר את טקטיקת הפאולים בסיום) זה לא דברים שרואים כל יום, ויהיה להם קשה מאוד לנצח אם הם לא ישחזרו את היכולת הזו בגיים 6, מכיוון שאוקלהומה, בסופו של דבר, קבוצה טובה יותר.

ג'יימס הארדן בעוד רגע אדיר

עם זאת, מומנטום הוא משהו שאי אפשר לזלזל בו, והמשחק הבא הולך להיות בטויוטה סנטר, בו הרוקטס חוו אינספור רגעי מומנטום אדירים במהלך העונה. בצד של אוקלהומה, קשה לבוא בטענות למישהו. רג'י ג'קסון קלע 20 נק' ונראה טוב בסך הכול, סרג' איבקה ממשיך לחיות על פירורים וקווין דוראנט שוב לקח על עצמו את המשחק, כמו שציפינו שיעשה בהיעדרו של ווסטברוק. עבורי, לעומת זאת, יש שניים שבאמת מאכזבים מהרגע שווסטברוק נפצע, קווין מרטין וסקוט ברוקס.

מרטין שיחק אתמול 23 דקות וקלע 3 נק' ב-10% מהשדה. כשהוא הגיע במקום הארדן בקיץ ידענו שזה לא יהיה אותו דבר, אבל לא חשבנו שהירידה בתפוקה מהספסל תהיה כל כך דרמטית. במיוחד עכשיו, כשווסטברוק בחוץ, מרטין חייב להיכנס למוד של סייד-קיק, ולחזור להיות השחקן שהיה ביוסטון. לא במובן של לזרוק 20 זריקות במשחק, אלא במובן של להגיע 8 פעמים לקו בערב, כמו שהיה עושה בימיו בטקסס (היה אחד מהמובילים בליגה בקטגוריה הזו). בינתיים, זה לא נראה טוב, ובקצב הזה, קשה להאמין שסם פרסטי ירצה להחתים אותו מחדש בקיץ.

מישהו מהם חייב לעזור לקיי-די. מרטין וברוקס

האיש שבאמת עומד למבחן, חוץ מדוראנט, בעקבות הפציעה של ווסטברוק הוא סקוט ברוקס, ובינתיים אנחנו לא רואים ממנו יותר מדי התאמות בהתקפה. אין מספיק שימוש באיבקה, אין מספיק ניצול של היתרונות של מרטין, ובעיקר יש הרבה דוראנט. זה יכול להספיק מול הרוקטס, אבל מול הגריזליז או הקליפרס זה מתכון להדחה, וברוקס חייב להתחיל להעלות את הרמה שלו, אפילו לא במובן של לעשות התאמות, אלא  אפילו במובן של להחדיר מוטיבציה ואמונה בקבוצה שלו סטייל דנזל וושינגטון ב"לזכור את הטיטאנים", כי בלי ווסטברוק, משהו בזהות של הת'אנדר חסר.

האם יכול להיות שהניקס ואוקלהומה יחנקו בימים הקרובים ונצפה בהיסטוריה מתרחשת? אני אישית מאמין שלא. הניקס הם קבוצה באמת טובה יותר מהסלטיקס, והם יותר הפסידו את שני המשחקים האחרונים משבוסטון ניצחה אותם. מבחינת אוקלהומה, אני מאמין שהניסיון שלהם, או יותר נכון, חוסר הניסיון של הרוקטס, יעזור להם לנצח את אחד משני המשחקים שנותרו. איך שלא יהיה, אלו שני MUST SEE GAMES ביום שישי.

באדיבות

yuvaloz.wordpress.com