פעם רביעית ברציפות שאנחנו מקבלים את הגמר בין אחת מהקבוצות הטובות בהיסטוריה מול אחד השחקנים הטובים בהיסטוריה. משנה לשנה נראה שהפער ביניהם הולך וגדל, במקביל לקיבוע מעמדם ההיסטורי בליגה הטובה בעולם.

לא אשקר, צריך להיות יצירתי כדי לראות איך קליבלנד גורמת לסדרה הזאת להיות צמודה. על הנייר זה נראה "לא כוחות" יותר מתמיד, ואם בשנה שעברה עוד היה לקאבס את קיירי שיספק כוח אש בנוסף למלך כדי לנסות להתמודד עם כמות הכשרון בצד השני (מה שלא הספיק), השנה גם את זה אין וגם לאב בספק.

המפתחות של הקאבלירס לסדרה

ובכל זאת, בואו נתחיל מהקאבס ונראה מה הם צריכים לעשות כדי לייצר לעצמם יתרונות קטנים בסדרה.

שליטה בקצב

זה לא סוד, ג"ס אוהבים לרוץ. זה גם לא סוד שכשהם רצים הם בלתי ניתנים לעצירה. מצד שני נמצאים הקאבס שתלויים לגמרי בלברון שגם ככה משחק כמות לא הגיונית של דקות. בשביל להישאר על המגרש כ"כ הרבה זמן הוא צריך למצוא לעצמו זמני מנוחה על המגרש. לכן הקצב של הקאבס איטי בצורה משמעותית בפלייאוף הזה (קצת מתחת ל94 פוזשנים למשחק לעומת קצת מעל 100 בעונה הסדירה).

אצל הלוחמים בפלייאוף המצב שונה. הם הושפעו מאוד מהיריבות כשמול הספרס והרוקטס הם היו באיזור ה95 ו97 פוזשנים למשחק בהתאמה, לעומת קצב פסיכי של 108 פוזשנים מול הפליקנס. בעזרת הכשרון וההגנה הנהדרת הם מסתדרים בכל קצב, ומוצאים את הדקות שלהם לרוץ כמעט בכל משחק.

אז על הנייר הקאבס צריכים להאט את הקצב, וזה גם נכון לדעתי. אבל הקאבס לא יכולים להגיע לסט גיים בכל התקפה מול ההגנה הרצחנית של ג"ס, בטח במשחקי חוץ בהם התקשו מאוד מול הסלטיקס. לכן הם צריכים לרוץ! אבל לא לרוץ יותר מדי! מבולבלים? יופי- בואו נחזור ללברון.

כשלברון רץ במגרש פתוח קשה עד בלתי אפשרי לעצור אותו (מוזמנים לשאול את מרכוס מוריס איך היה השק קמח בסוף גיים 7). לברון חייב למצוא לעצמו את הכמה התקפות במשחק בהם הוא מייצר 8-10 נק' במשחק ריצה מול הגנה לא מסודרת/ חסרון מספרי בהגנה. נק' כאלה יורידו ממנו כמה התקפות מסודרות בהם הוא צריך לפצח הגנה שלמה שמתמקדת בו כדי לחדור מול 2-3 שחקנים ולקבל מכות רק כדי להוציא לסמית' לעוד החטאה.

בנוסף, אנחנו לא יודעים מה מצבו של לאב. אני לא מאמין שנראה אותו במשחק הראשון, ואי אפשר לדעת גם מתי הוא יחזור. מי שתפס את מקומו זה ג'ף גרין שהיה נהדר במשחקים 6 ו7. תנו מבט בהיילייטס שלו ממשחק 7 ושימו לב כמה מהם בהתקפות מעבר. גרין הוא אתלט מצוין וגם הוא חזק מספיק כדי לסיים עם המגע. לתת לו לרוץ ולהשיג נק' קלות חשוב מאוד גם נגד ג"ס.

דבר אחרון לגבי מתי לרוץ. הקאבס יהיו חייבים לזהות את הדקות בהן ג"ס משחקת sloppy, מרושל. זה קורה בכל משחק ויש תחושה שיותר ויותר בפלייאוף הזה. לצד האיבודים המוזרים והמוכרים מגיעות הטעויות בירידה להגנה והרוטציות. אם הקאבס לא ינצלו את הדקות האלה ליצירת יתרון/מחיקת פערים אין להם מה לחפש בסדרה הזאת, כי כשהווריוס locked in, אין לקאבס סיכוי.

עכשיו אני מתחבר לנקודה של לא לרוץ יותר מדי. לו צריך לחזור לקלטות של 2015 ולראות מה הוא ובלאט עשו שם ואיך האטו את הקצב. לברון הוא השחקן בעל הבנת המשחק אולי הטובה בהיסטוריה והוא חייב להשתמש בזה כדי לזהות בכל דקה מה המצב של האלופה.

כשהם נכנסים לזון ומתחילים לרוץ כמו משוגעים זה בדיוק הזמן של קליבלנד לעצור את המשחק, להכניס כדור ללברון לפוסט וללכת פנימה בכל הזדמנות (נגע בזה עוד בהמשך). קליבלנד צריכה גם לעצור מתפרצות בעבירות ופשוט לעצור את השטף של ג"ס. זה יהיה אולי מכוער לצפייה לפעמים אבל זה לא צריך לעניין אותם.

זיהוי נכון של המצב במשחק, מתי לרוץ להשיג נקודות קלות ומתי להאט ולעצור את הריצה של ג"ס בכל מחיר יהיה משמעותי מאוד ביכולת של הקאבס לגרום למשחקים/סדרה צמודה. גם כאן כמובן האחריות היא על הכתפיים הרחבות של לברון.

משחק ההתקפה

בלי קיירי התלות בלברון  עלתה משמעותית השנה כמו שאנחנו יודעים, וכל עוד לאב לא משחק עוד אופציה ירדה.

מה שיכול להסתמן כרגע כיתרון לקאבס זה הפציעה של איגואדלה. גם מצבו לא ברור ואנחנו עדיין לא יודעים מה מצבו. אבל גם זכור הגמר ב2016 כשהעומס עליו היה גדול והוא קרס במשחקים האחרונים. כל עוד הוא לא משחק המשימה העיקרית של שמירה על לברון תיפול כנראה על דוראנט שאמנם עשה עבודה טובה בעונה שעברה אבל בפלייאוף הזה קצת מתקשה יותר בהגנת ה1X1 שלו ולדעתי מוסיף הרבה יותר כשהוא שומר על שחקן פחות דומיננטי ויכול לנצל את האורך שלו כדי להגיע לעזרה ולהפריע לזריקות/להיכנס לקווי מסירה.

דיברתי הרבה בפוסטים שלי במהלך הפלייאוף על ההתקפה הסטטית של הקאבס. ראינו שיפור בזה במשחקי הבית מול בוסטון וגם קצת במשחק 7. אין לקאבס שחקנים יוצרים חוץ מלברון והם חייבים לסחוט את הלימון מכל אופציה התקפית שלהם.

אופציה אחת שעבדה מעולה היא הפיק&רול בין היל וTT. תומפסון לא שחקן פוסט גדול אבל כן יודע לנצל את הכוח שלו אם יקבל בחילוף את קרי או אפילו את קליי, לכן אני מניח שקר ינסה להימנע ממצבים כאלה. אני מאמין (גם על סמך הגמר הקודם) שג"ס ישמרו בצורת help&recover על המהלך הזה (השומר של החוסם יוצא בצורה אגרסיבית על השחקן עם הכדור, ומעכב אותו עד שהשומר שלו חוזר) או flat ( השומר של השחקן החוסם מחכה בצבע ומזמין את השחקן לקחת זריקה מאיזור המיד ריינג' תוך כדי שהשומר של השחקן עם הכדור עובר על הגב שלו וחוזר מהר לאחר החסימה לעמוד בינו ובין הסל). תומפסון נע טוב בלי הכדור, היל מנוסה מספיק ויודע למצוא את השחקן המתגלגל במצבים כאלה והמהלך הזה עבד טוב מול בוסטון כמו שאפשר לראות בסרטון ( 1:10, 4:58)

ג"ס מתואמים מאוד בהבאת עזרה, אבל אם הקאבס יתקפו את זה נכון הם יגיעו לזריקה טובה, השאלה אם יקלעו אותה. בהנחה וג"ס תגיב עם עזרה למהלך הזה הקאבס חייבים להגיב בתנועה ללא כדור (מפתח בשבילם) כדי לייצר זריקה עוד יותר טובה. זה יכול להיות חיתוך לטבעת או חסימה של השחקן שממנו הגיעה העזרה עבור שחקן אחר כדי להשאיר אותו חופשי.

אופציה נוספת היא כמובן החסימות לקלעים. ראינו משחקים בהם הקאבס מריצים בלי הפסקה חסימות לקורבר וסמית' ומייצרים מזה נק'. הבעיה היא שגם ראינו משחקים בהם כמעט ולא עובדים בשבילם. גם מהלך כזה אפשר לראות בסרטון ההיילייטס ממשחק 7 (8:05), ואפשר לראות גם בפוסטים הקודמים שלי. הקאבס חייבים להשתמש במהלך הזה הרבה. אם ישתמשו בו סביר להניח שג"ס ילמדו להגיב בהתאם, ויחליפו כשצריך. גם לזה לו צריך להיות מוכן. אופציה ראשונה היא לקחת מהלך מהספר של ג"ס. וברגע שהשחקן החוסם מזהה את החילוף הוא חייב להגיב בחיתוך לטבעת. זה יכול להיות ממש רגע לפני החסימה כשהוא מזהה שההגנה כבר מתכוננת לחילוף (slip בשפה המקצועית) וזה יכול להיות בflash לכדור- כשהשחקן החוסם מזהה את החילוף הוא בורח מהר , כשהוא יכול גם לנעול את השחקן שעכשיו שומר עליו.

עוד אופציה להגיב למהלך כזה היא לחסום לקורבר רחוק מהסל באמצעות נאנס/TT  כשהשומר שלהם רחוק מהם. דיברתי על מהלך דומה גם בהקשר של ג"ס.

כשהשחקנים הגבוהים נטולי הקליעה מסתובבים באיזור הקשת ההגנה נוטה לעזוב אותם ולהשתמש בשחקן שלהם בעזרה. זאת בדיוק ההזדמנות של השחקן הזה להדביק חסימה טובה לקלעי ללא כדור וכך להשאיר אותו חופשי לגמרי כי אין מי שיעזור על החסימה. אפשר להשתמש בזה גם כפעילות בוויקסייד בזמן לדוגמה חדירה/ פוסט אפ של לברון שבטוח ידע למצוא את סמית'/קורבר לקליעה.

נקודה אחרונה לגבי משחק ההתקפה היא כמובן לברון ג'יימס. בפלייאוף הנוכחי לברון זורק יותר בנצחונות לעומת הפסדים, הבדל של קצת יותר מארבע זריקות למשחק. מה שמעניין זה שלמרות שזורק פחות בהפסדים הוא לוקח כמעט שתי שלשות יותר במשחקים האלה. לאורך כל הקריירה שלו אנחנו יודעים שלברון קטלני יותר בצבע. אם בעבר היה ממש אפשר להשאיר אותו חופשי לזרוק היום זה כבר לא המצב והוא שיפר את הקליעה משמעותית אבל זה עדיין מצב עדיף על פני החדירות שלו. בהפסדים הוא זורק 3.5 זריקות פחות מהצבע לעומת נצחונות (3 מתוך הזריקות "החסרות" הן מהריסטריקטד), הוא גם זורק 3 זריקות יותר מהמיד ריינג' בנצחונות אבל ההבדל הוא גם באחוזי הקליעה מהאיזור- 53 בנצחונות לעומת 34 בהפסדים. טענה שעלתה לא אחת בעבר היא שכשהוא מתחיל אגרסיבי והולך לטבעת אח"כ גם הזריקות מבחוץ נכנסות יותר בקלות.

אני בטוח שגם לברון מודע לכל המספרים האלה- אז למה הוא לא תמיד הולך לצבע? כי זה מעייף. בהרבה מצבים הוא מתחיל חדירה מחוץ לקשת השלוש , מה שמשאיר גם המון זמן לעזרה ומכות בדרך, לא קל גם למכונה כמוהו. לכן הקאבס חייבים לתת לו את הכדור כמה שיותר קרוב לסל.

כל עוד זה לא מול דוראנט/גרין- הם צריכים להכניס אותו כמה שיותר לאיזור הפוסט ולתת לו לעבוד משם, לאו דווקא עם הגב לסל. שוב אני חוזר לנקודה מפוסטים קודמים- השחקנים לא יכולים לעמוד ולהסתכל עליו במצבים כאלה אלא להגיע למרווחים שנוצרים בהגנה- תומפסון מעולה בזה, או לייצר חסימות בעזרת השחקן שממנו מגיעה העזרה.

אני מחזיר אתכם לסרטון ההיילייטס , הפעם ל4:40 בתוך הסרטון. שימו לב איך לברון מתחיל את החדירה, תומפסון מיד מזהה את סמארט הולך לעזרה ומתחיל תנועה לכיוון קבלת מסירה בצבע. בראון מגיע לעזור מהשחקן בפינה ותומפסון יוצר איתו מגע. זה בדיוק המגע שמונע מבראון לצאת לקלעי בזמן המסירה של לברון וסמית' הפעם קולע את השלשה החופשית.

מוזמנים לעבור ל5:52 בסרטון. לברון מקבל באיזור הפוסט מול רוזייר, וביינס מיד יוצא לעזרה. שוב שימו לב לתומפסון שבכלל לא מנסה להגיע לזווית מסירה אלא מיד הולך לחסום את טייטום ששומר על סמית' בפינה. לברון עם מסירה קלה לגרין, אקסטרה פאס לסמית' וזה עוד שלשה חופשית.

אם הקאבס יגיבו ככה לכל התחלה של כיווץ בהגנה/עזרה על לברון הם יגיעו לזריקות טובות. עכשיו השאלה כמה הם יעשו את זה לעומת כמה יישארו סטטים ויסתכלו על לברון מנסה להציל אותם, ובאיזה אחוזים הצוות המסייע יקלע.

כמות פוזשנים

בואו נגיד את האמת, הסיכוי שהקאבס ייקלעו באחוזים יותר טובים מג"ס נמוך עד לא קיים לאורך סדרה שלמה. לכן הם צריכים לייצר יותר פוזשנים מהם.

ציינתי כבר את בעיית האיבודים של ג"ס, אבל גם לקלילבנד יש בעיה דומה. עד עכשיו בפלייאוף ג"ס איבדו 13.5 כדורים למשחק, קליבלנד 12.8. כשמסתכלים על הגמרים האיזוריים מגלים שג"ס איבדו 13.6 למשחק והקאבס טיפסו ל14 איבודים. זאת נקודה שקליבלנד חייבת לנצח בה ולשמור טוב יותר על הכדור. גם כמובן כי האיבודים האלה יכולים לפתוח את השמיים מבחינת ג"ס שימטירו שלשות במעבר כמו שהם אוהבים וייגמרו את המשחק וגם כדי לייצר יותר פוזשנים עבור הקאבס.

אציין שלברון איבד לא מעט כדורים במשחקים האחרונים. חלקם לא איבודים טיפוסיים שלו ונראו כמו איבודים של עייפות. הוא חייב להיות אחראי יותר נגד ג"ס ולתת יותר להיל לנהל את ההתקפה כשהוא מרגיש את העייפות מצטברת.

עוד דרך לייצר יותר פוזשנים היא כמובן שליטה בריב'. ראינו איך בגיים 7 יוסטון תקפו את הריב' התקפה כמו שלא תקפו כל הסדרה. הם תפסו את הווריורס לא מוכנים והשיגו לעצמם לא מעט פוזשנים נוספים שאם היו מנצלים אותם היינו מנתחים גמר אחר היום.

הנושא עם הריב' הוא טריקי מול ג"ס. קודם כל הם לא קבוצת ריב' רעה, אבל כן אפשר לנצל דקות מסוימות והרכבים מסוימים כדי לשלוט בתחום. הסיכון הוא ששני הריבאונדרים המובילים של הגמר הקודם, אלה שהצטיינו גם בגיים 7 בתחום הם סטף ודריימונד, וכשהם לוקחים ריב' זה מתכון להתקפת מעבר מיידית.

אם אני במקום לו אני מגדיר שבדקות שדריימונד לא על המגרש הולכים על הריב' בכל הכוח, בטח כשיש שחקן כמו TT בצבע. בשאר המשחק שווה להשאיר שם את TT  שינסה לקחת כמה כדורים לבד בעוד השאר מוכנים לחזור להגנה.

אם הקאבס ישלטו בשני התחומים הם יכולים לייצר לעצמם 5-10 זריקות נוספות למשחק, לפעמים אפילו יותר וזאת חייבת להיות הדרך לצמצום הפערים ההתקפיים בין הקבוצות.

המפתחות של הווריורס לסדרה

נעבור עכשיו לג"ס ומה הם צריכים לעשות כדי לשמור על האליפות.

הלוחמים מגיעים מהסדרה הראשונה שאתגרה אותם מאז ההגעה של דוראנט. הם כבר נתקלו בהגנת חילופים אבל לא בכזאת אגרסיבית ומחויבת לחילופים כמו של הרוקטס וזה היה הגורם המשמעותי ביותר לדעתי להתקשות שלהם בחלק גדול מהסדרה. אבל גם ראינו לא מעט פתרונות למצבים כאלה, עכשיו הם צריכים להמשיך ליישם בהנחה שהקאבס ידגלו בטקטיקה דומה.

המפתח העיקרי להתקפה של ג"ס הוא כמובן , כמו שאתם יודעים כבר שאני חושב, סטפן קרי. בסדרה הזאת זה בלט עוד יותר. כשהוא מנהל את המשחק, יש יותר תנועה, הכדור זז יותר בד"כ ויותר שחקנים מעורבים. אלה גם הדקות הטובות יותר של ג"ס והדקות בהן הם מזכירים למה כ"כ הרבה אנשים התאהבו בקבוצה הזאת. אלה גם הדקות בהן לפי התחושה שלי דוראנט מגיע להרבה זריקות נוחות, חופשיות ויותר קל לו לייצר.

לעומת זאת ראינו איך כשהגנת החילופים מעקרת לא מעט מההתקפה ג"ס הלכו בכוח לדוראנט בפוסט/מחוץ לקשת מול מיס מאצ' (כל מי ששומר עליו הוא מיס מאצ' בשבילו) ומנסה לקלוע בזמן שכולם מסתכלים. אז נכון שדוראנט הוא כנראה הסקורר הטוב בהיסטוריה, אבל השיטה הזאת לא עובדת. היא מוציאה את ג"ס מהקצב, מובילה לזריקות קשות ובסוף שעון וגם ככל שהסדרה התקדמה האחוזים של דוראנט ירדו.

אז מה הפתרונות של ג"ס לחילופים?

חדירות של סטף

נגעתי בזה בצורה מפורטת בפריוויו לגמר המערב והראיתי את מספרי החדירות שלו. לפי אותם נתונים בפלייאוף 2015 סטף חדר לסל בממוצע הכי הרבה פעמים- 10.2 חדירות למשחק.

שימו לב לכמות החדירות שלו בגמר המערב- 11.6 חדירות למשחק, בהן לקח 6.7 זריקות וקלע ב61.7% מהשדה, ייצר 9 נק' ומסר 0.4 אס' על 0.3 איבודים (2.5% מהפוזשים- נמוך משמעותית משנים קודמות). אם מסתכלים על הבדלים בין נצחונות להפסדים אז למרות שחדר פעם אחת יותר למשחק בהפסדים שימו לב לנתון הבא- בארבעת הנצחונות סטף מסר 0.8 אס' למשחק מהחדירות. בשלושת ההפסדים לא היה לו אפילו אסיסט אחד .

עוד דבר לגבי זה היא שהרבה פעמים החדירות שלו לא יוצרות אסיסט בשבילו, אלא ממשיכים להזיז את הכדור ומגיעים לזריקות טובות, הרבה פעמים הכדור חוזר אליו כשהוא אוהב לרוץ לפינה לקבל את הכדור בחזרה לשלשה חופשית.

מה שמשפיע על יעילות החדירות שלו זה גם החברים מסביב. לי בלט לעין במשחק האחרון איך ברבע הראשון כשקליי הסתבך עם עבירות קר הכניס את ליוינגסטון, מה שייצר מצב של שלושה "לא-קלעים" על המגרש (גרין-ליווינגסטון-לוני/בל). במהלך הבא שימו לב לריווח הלא טוב במגרש כשסטף מתחיל חדירה מחצי פינה ימין ואין אף שחקן בצד שלו. דוראנט עומד בטוף אוף דה קי, וגרין, בל וליוינגסטון עומדים בצד שמאל.

סטף מתחיל את החדירה וטאקר ואריזה ששומרים על בל וגרין בהתאמה נכנסים לעזרה עמוקה בצבע בגלל שלא מפחדים מהקליעה של השחקנים שלהם. אריזה מזהה שטאקר מגיע לעזרה מלאה ומתייצב מול סטף ויוצא בעקבות המסירה לעבר גרין. קרי ממשיך את התנועה המפורסמת שלו לעבר הפינה, אבל כולם מרוכזים בו כי אין עוד איום התקפי באיזור הזה ויכולים למנוע את המסירה בקלות.

במהלך הבא גם לוני וגם בל על המגרש בו זמנית, מינימום ריווח עבור ג"ס. אחרי שסטף עובר את אנדרסון לגורדון אין שום בעיה להפקיר את לוני ולהגיע לעזרה. גם לוני וגם בל נמצאים באיזור האותיות מה שמאפשר להארדן לשמור על שניהם. לוני ידוע כאחד שמתקשה לסיים מתחת לטבעת כשהוא מקבל את הכדור שם, וגם כאן הוא מחטיא את ההזדמנות.

גם במהלך הזה כשסטף מתחיל את החדירה אין איזון בריווח של המגרש, הפעם הוא מתחיל אותה מהאמצע כשיש 4 (!) שחקנים בצד שמאל של המגרש. גורדון יכול לעזוב את לוני כדי שוב להגיע לעזרה, ג'ונסון מפקיר את קוק שאותו יוסטון השאירה חופשי כל הסדרה כדי לכווץ גם, ואריזה מזהה את התנועה של לוני לכיוון הטבעת כדי לשמור עליו ועל יאנג שבפינה בו זמנית. דווקא קאפלה נמצא בדיניי מלא על דוראנט מה שהיה יכול להיות טוב עבור הלוחמים מבחינת הגנה על הטבעת, אבל במקום חוסם אחד קיבלנו ארבעה שחקנים בצבע ואיבוד כדור במסירה.

לעומת זאת – שימו לב להבדל בעמידה על המגרש במהלך הבא. לוני חוסם לסטף כדי להכריח חילוף ומיד מרווח לצד ימין שם נמצא כבר קוק. בצד שמאל נשארים יאנג וKD, לא שחקנים שהרוקטס רוצים להשאיר חופשי. קוק שהתחיל את ההתקפה בפינה כשהארדן שומר עליו עולה לכיוון החצי פינה וגורדון מסמן להארדן חילוף כדי שהוא יישאר עם קוק והארדן ייקח את לוני שיורד למטה. הארדן עסוק בעזרה לחדירה ולוני הפעם מקבל כדור בתנועה לכיוון הטבעת, תחום בו הוא הרבה יותר טוב ויעיל בדרך לדאנק אגרסיבי.

גם כאן העמידה על המגרש כבר יותר טובה. סטף שוב מתחיל חדירה מהאמצע. הפעם קליי בצד ימין, דוראנט מתחת לטבעת, לוני בפינה שמאל וגרין לידו בצד שמאל. את קליי ודוראנט יוסטון לא יעזבו אז הארדן מנסה לעזור קצת מגרין אבל לא מצליח להגיע לסטף, דוראנט יוצא החוצה תוך כדי החדירה כדי לפנות משם את אריזה ושוב גורדון (השומר של לוני) מתייצב לעזרה. לוני שוב עם תנועה טובה ללא כדור וסיומת חזקה כשמגיע בתנועה גם מול קאפלה.

כל אלה הן כמובן דוגמאות מהמשחק האחרון, כשאפשר להביא לכאן או לכאן דוגמאות מכל משחק שלהם כמעט. ג"ס חייבים להיות ממושמעים מבחינת עמידה על המגרש והתנועה לשטחים המתים בזמן החדירה של סטף. זה תחום שהפציעה של איגי פוגעת בהם משמעותית כי הוא אולי השחקן הכי טוב בתנועה שלו בזמן החדירות לחללים האלה כדי לסיים בעצמו או להמשיך לשחקן הבא שיהיה לבד. לוני ובל כן הראו שיפור בתחום גם תוך כדי הסדרה והתרומה שלהם בדקות שיישחקו יכולה להיות משמעותית לזרימת ההתקפה.

משחק חסימות

בכדורסל של היום כולם רוצים למצוא את השחקן שיכול לשמור על שלוש, ארבע ואפילו חמש עמדות. מצאת כמה כאלה ויש לך חמישייה הגנתית שיכולה להחליף על הכל ולעקר את משחק הפיק&רול/ חסימות אוף דה בול, וייצרת לעצמך יתרון משמעותי בהגנה.

כמו כל דבר בעולם הכדורסל- מישהו המציא פתרון, עכשיו הצד השני להגיב. בסדרה של ג"ס מול הרוקטס ראינו כמה תגובות לחילופים האין סופיים של הרוקטס.

הפעם נלך לסרטון ההיילייטס של המשחק השיש בסדרה.

2:21 בתוך הסרטון קרי מחכה לפיק&רול מגרין שעושה כאן שני דברים. קודם כל הוא רץ בקצב מהיר לחסום, לא דבר שאנחנו רואים הרבה וכבר מקשה על ההגנה להגיב. דבר שני- הוא בכלל לא חוסם. גרין יודע שיוסטון יחליפו אז רגע לפני החסימה הוא פשוט משנה כיוון לכיוון הטבעת ותופס את טאקר ומבה א מוטה לא מוכנים בדרך ללייאפ קל.

נעבור ל3:11 בסרטון. במהלך הזה שוב גרין מדלג על החסימה און דה בול לקרי ומפתיע את קאפלה רק שהפעם הוא מנצל את העובדה שנשאר לבד כדי לחסום בשביל קליי. לאריזה אין העזרה שמגיעה בדמות חילוף בד"כ והוא נאלץ להתמודד לבד עם המהלך- מה שמשאיר את קליי להטעייה קלה ושלשה שהיא לייאפ בשבילו.

3:58 בסרטון. במהלך הזה קליי משמש כחוסם און דה בול מה שגם ככה נדיר אצל ג"ס. זה מהלך שראינו יותר דווקא בפלייאוף לפני שדוראנט הגיע. קליי היה מגיע לחסום לסטף ובורח לפני החסימה לצד השני כדי לקבל לשלשה קלה. ברגע שדוראנט הגיע הפיק&רול בין קרי ודוראנט הפך למהלך לשעת חירום ויפה שקר הוציא את המהלך כשקליי חוסם מהמגירה. כאן אמנם זה עם דוראנט אבל עובד באותה צורה נהדרת.

4:43 בסרטון. דיברנו על החדירות של סטף אבל כאן יש דווקא חדירה של דוראנט. הוא חולף על פני הארדן בלי בעיה מה שמכריח את העזרה וטאקר מגיב מצוין. הבעיה שמישהו צריך לעזור לטאקר וזה לא מגיע כי בל מגיע לחסום לקרי. קרי מחכה עם יציאה על החסימה כדי להחזיק את גורדון ואריזה מתעניינים בו ולא בכדור והנה עוד דאנק קליל בשביל לוני.

הנה מהלך שהבאתי כדוגמה בפוסט לאחר המשחק החמישי בסדרה. לוני מנצל את העובדה שלא שומרים עליו מחוץ לקשת ומסדר האנד אוף לקליי לשלשה קלה.

אני חושב שהבהרתי את הנקודה ההתקפית. לג"ס יש את הכלים להוסיף יצירתיות כשמחליפים על כל חסימה בהתקפה שלהם וכדי לנצל את העובדה שההגנה חייבת להקריב מישהו כדי לעזור על שאר הכוכבים. אם יעשו זאת בכל התקפה לקאבס יהיה כמעט בלתי אפשרי להתמודד איתם ולמנוע מהם זריקות נוחות, אותם הם בד"כ קולעים באחוזים הכי טובים בליגה.

הגנה

אם משהו יכול להפיל את ג"ס זה כשהם משחקים מרושל. דיברתי על זה בהקשר של הקאבס אז אדבר על זה בקצרה גם כאן. כשהם משחקים ככה זה משפיע על ההגנה שלהם בשתי דרכים עיקריות. אחת זה כמובן כמות גדולה של איבודים לא מחויבים שמובילים לנק' קלות בצד השני. הדרך השנייה היא שזה משפיע פשוט על רמת הביצוע ההגנתית שלהם.

כשהווריורס מחויבים ומרוכזים ההגנה שלהם היא תענוג לצפייה. דריימונד גרין שר ההגנה מנהל את כולם, יודע מתי לבוא לעזור , הרוטציות מתקתקות, את קליי אי אפשר לעבור , דוראנט ואיגי דוחפים את הידיים הארוכות לכל מקום וסטף מנצל את החוכמה שלו לחטוף כדורים ולצאת למתפרצות שגומרות את המשחק בשתי דקות.

הבעיה עם הסגנון הזה מתחילה כשהם לא מרוכזים ולא באנרגיות. אז מתחילות הטעויות והאיחורים ברוטציות, שני שחקנים הולכים לאותו שחקן, עזרה לא מגיעה בזמן ויש סלים קלים בצבע ומחוץ לקשת (בהנחה שקולעים יוסטון ).

השנה נראה שיש יותר ויותר רגעים של הדקות הפחות טובות בהגנה וקר צריך למזער את כמות הדקות האלה בגמר.

דבר נוסף לגבי ההגנה זה נושא החילופים. ג"ס מתורגלת נהדר אחרי גמר המערב מהנסיון להביא את החוליה החלשה בהגנה ולקחת אותו ב1X1. אין ספק שגם הקאבס ינסו לעשות זאת, גם אם לא באותה תדירות. ככה הם גם תקפו את סטף בגמר 2016.

הפעם יש להם רק את לברון שינצל מצבים כאלה מכדרור וסביר להניח שינסה להביא את סטף/לוני/בל. אני מאמין שנראה מה שראינו גם בשנה שעברה, help and recover, שיימנע את החילוף גם במחיר של מסירה לשחקן הפנוי. בלי קיירי וכרגע גם בלי לאב ג"ס יעדיפו את הכדור בידיים של כל שחקן אחר ואין להם בעיה שלברון ייתן לשחק אחר לקבל החלטות ב4X3 מול ההגנה שלהם. כל עוד ההגנה תעבוד טוב ברוטציות ותהיה מרוכזת כמו שציינתי קודם, הם יצליחו להתמודד עם המהלכים האלה בלי בעיה. טעיות ברוטציה יכולות להוביל לדאנקים חופשיים של תומפסון או שלשות פנויות לJR וקורבר מה שיעזור להם להתחמם, לא משהו שקר רוצה להסתבך איתו.

****

בסופו של דבר, הסדרה הזאת תלויה מאוד בג"ס. לפני הסדרה מול יוסטון לא ידעתי להמר וכנראה שלא טעיתי בהערכה שלי שזה יכול להתפתח לכל מקום. הפעם אני דווקא חושב שג"ס צריכים לגמור את הסיפור בגג חמישה משחקים. כדי שזה לא יקרה ולברון ייקח טבעת רביעית הקאבס צריכים לתת ארבעה משחקים על גבול המושלמים בהם הם מבצעים הכל נכון ומזהים בצורה אידיאלית כל סיוטאציה על המגרש ומגיבים בהתאם. כמובן שאני לא רואה את זה קורה, אבל מול לברון באמת שאף פעם אי אפשר לדעת. ובכל זאת אלך פה על 1:4 לגולדן סטייט ואולי גם סוף סוף FMVP לקרי.