מעורב הופס ליום שני בערב / מנחם לס

 

"The pain is part of the path"

 

*************************

אני נמצא בטיול עם משפחתי באשוויל. בשעה שהם עושים טור של אחד מהסודות הכמוסים ביותר לתיירים של ארה"ב – הבילטמור המדהים (שעברתי את כולו לפחות 5 פעמים), אני יושב אחת המסעדות שבקומה הראשונה וכותב לכם!

*

*

*

*

*

**************************

"כאב הוא חלק מהדרך". אתה לא מגיע לאליפות ללא חבורות ופגעים.

אפילו ירמיהו, ישעיהו, ואפשר לזרוק הנה גם את משה רבינו, אלברט איינשטיין, אוסקר וויילד, ויוסף טרומפלדור לא היו אומרים זאת טוב יותר מ-בראד 'עיניים ירוקות' סטיבנס, שהזקנה שלי דלוקה עליו.

אחת המעלות של המאמן הצעיר בראד סטיבנס היא שהוא בחור מאד אינטיליגנטי, ויודע תמיד מה לומר.

דעתי (הפרטית מאד כנראה) היא שאימרות הכנף שלו והיכולת לומר תמיד את הדבר הנכון הם מה שהפכו אותו בעיני רבים לאחד מהמאמנים הטובים בליגה.

במשחק ה-7 הוא עשה כמה שגיאות קריטיות כשלא לקח טיים-אאוטים בזמנים קריטיים, ונשאר עם שחקנים כטרי הוזייר, מרכוס סמארט, ואל הורפורד עד הסוף בלי לנסות מחליפים צעירים טובים, ובלי לנסות לשנות את המשחק מ'קומדיה של שלשות' לכניסות לסל, ואפילו שימוש בסנטר כמוקד לכמה דקות, כפי שהיה פעם.  לפחות ניסיון להכניס את גרג מונרו!  גם סמי אוג'לי, גוורשון יקוסל, ואבדל נדר נתנו דקות מצוינות בעבר והיו חייבים לקבל לפחות 4-5 דקות ניסיון- כי יותר גרוע מרוזייר וסמארט – ובהרבה מובנים בראון – לא יכול היה להיות, וסטיבנס סירב – פשוט סירב, לצאת מ'אזור הנוחות שלו' אפילו לכמה דקות ניסיון.

הוא תמיד יודע לומר את הדבר הנכון למדיה ולשחקניו. לשחקנים הוא אמר ש-"הכאב הזה הוא חלק מהלמידה. חלק מההתפתחות שלכם להגיע לשלב הבא. הכאב הזה חייב לשמש לכם כמוטיבציה לעתיד כשאתם יודעים ששילמתם את המחיר לקראת עתיד יותר טוב. תשתמשו בכאב הזה כמוטיבציה!". אפילו ווינסטון צ'רצ'יל לא היה מסוגל לומר זאת טוב יותר.

סטיב קר נראה לי כעוד מאמן שמסוגל לדבר ככה אל קבוצתו. זה מה שעושה ממנו ומבראד סטיבנס מאמנים גדולים כי המדיה (ובואו נודה – כולנו!) אוכלים מילים כאלה, כי ישנם מאמנים בליגה – ולא נזכיר כאן את שמם – שאפילו לא מבינים את פשר הנאמר, LET ALONE SAYING IT!

 

VALIDATION

עוד מילה עברית שאין לה תרגום עברי מדויק, אלא אם כן המילה 'תשריר' שהמילון נתן לי אומרת לכם משהו.

בריאן וינדהורסט מ-ESPN – שהוא אחד מכתביהם הטובים – השתמש במילה הזאת לתאר את תוצאת משחקו של לברון אמש. היה זה משחק שנתן תוקף, אישור אם תרצו, והסכמה כללית שלברון הוא השחקן הטוב ביותר בדורו, ואחד מהגדולים אי פעם כשנתן עוד הצגה שקשה, ממש קשה, לתאר במילים.

לעתים רחוקות אתה רואה שחקנים במשחק קבוצתי שלא קוראים לו כדורמים המגיעים לרמה כזאת של מאמץ טוטאלי. זה מה שעשה לברון במשחק אמש כששיחק 48 דקות  ששאבו ממנו את טיפת החמצן האחרונה. בטכס חלוקת הפרס לאלופת המזרח הוא היה כה תשוש שלא יכול היה לעמוד על רגליו. במבט בוחן אתה יכול לראות את תשישותו המוחלטת.

הוא ישב במן הבעה דלה ויגעה. הספורטאי מס' 1 בעולם – ולא רק בכדורסל – יושב קמל, נלאה, רצוץ, וחלוש כשהוא לא מסוגל אפילו לחייך.

*

כולנו – כולל אני כי עבורי לא היה מייקל אחר ולא יהיה – תמיד נוטים לשים הישגים בטורים. אז אנחנו אומרים "מייקל זכה ב-6 תוארים". קובי זכה ב-5. היי, ביל ראסל זכה ב-11, אבל הוא לא נחשב כי אז היו רק 8 קבוצות, ובכלל, היה זה משחק אחר.

אז את לברון אנחנו שמים עם 3 אליפויות ואומרים שיש לו עוד 3 להגיע לרמתו של מייקל.

אבל יכול מאד להיות שמה שלברון עשה עד עתה בפלייאוף 2018 – ואני לא כולל את סדרת הגמר כמובן – כבר שווה-ערך לאליפות, כי אני, שראיתי אישית לפחות שני משחקים משש האליפויות של מייקל, לא זוכר הופעה עליונה, אמיצה, וקשה יותר ממה שלברון עשה עד עתה.

כמובן שאם עכשיו תבוא סדרה בה הקבוצה החלשה של קליבלנד תהיה חלשה מדי אפילו עבורו להציל, אנשים ישכחו את מה שעשה עד עתה בפלייאוף. זה טבע האדם, ואין מה לעשות בנידון. אני, לפחות, שאיני נחשב לבין שפוטיו הגדולים כי כמה דברים מתקופתו במיאמי לא אהבתי, לא אשכח את משחקיו הגדולים בפלייאוף הזה, ובעיקר את משחק אמש.

בריאן כותב:

Yet it doesn't seem fair to slide it in the list of Eastern Conference titles and move on. It's the responsibility of basketball fans who are willing to explain to those who don't know or aren't born yet or maybe aren't aware what James has done this season.

It will be easy to minimize this once the moment passes, to write it off as the Cavs getting fortunate that Kyrie Irving and Gordon Hayward were hurt, that the Boston Celtics were too young, that the Indiana Pacers and Toronto Raptors weren't worthy opponents. To wave it away with an entire generation of other Eastern Conference contenders that have become faceless to a certain extent in James' wake.

That would be a disservice to James and a disservice to the history of the game. Love James or hate James, his performance has earned the respect to understand and hold true the authenticity of the achievement.

המשחק אמש היה לא רק משחקו ה-100 העונה, אלא גם משחקו השלישי בחמישה ימים כשבשני הראשונים הוא שיחק 44 ו-46 דקות, ובשלישי 48 דקות. הוא עבר טיפולים ברגלו הפגועה מהנפילה של לארי נאנס עליו, והוא לא הזכיר במילה אחת את מצב רגלו.
מה שהערצתי ביותר אמש הייתה החלטתו להשתמש בחבריו למרות שמלבד ג'ף גרין אף אחד לא התעלה, אבל הוא – חכם מדי בכדורסל – ידע שאפילו אם היה מייקל ג'ורדן הוא לא היה מנצח בעצמו. הבנאדם כל כך פיקח שהוא החליט שהוא לא מוותר עד שהוא מכניס כמה שחקנים לתלם, וזה בדיוק מה שהוא עשה. הוא בקלות יכול היה לסיים את המשחק עם 50-55 נק' ולהפסיד. הוא העדיף לקלוע מתחת ממוצעו ולנצח. אני לא מאמין שקובי היה עושה זאת. מייקל? כן, והעובדה היא שתי המסירות בשניות האחרונות בשני משחקי גמר – אחד לג'ון פקסון והשני לסטיב קר.
*
אני לא הייתי שם, אבל בריאן כותב שהוא, שהסתובב בסביבה, לא האמין שלברון התשוש והרצוץ עם טיפול בן שעות ברגלו יתעלה שוב למשחק עליון.
*
אחרי הניצחון אמש הוא אמר:

"It's been roses," James said. "There have been thorns. There's been everything that you can ask for. I've said this has been one of the most challenging seasons I've had."

אוקיי. זה עדיין לא האליפות, אם כי הניצחון אמש הרגיש כמו אליפות.

הוא – כמו מייקל – הוא מסוג השחקנים שככל הבמה גדולה יותר, והמשחק חשוב יותר, הוא מצליח להכריח את גופו למאמץ שנראה כבלתי אנושי ממש. זה הרצון לנצח ויהי מה.
*
רק להזכירכם שהוא ניצח 6 משחקי 7 – אחד אחרי השני ללא הפסד – ב-10 השנים האחרונות, פעמיים משחקי 7 במגרש האויב. שניים מהם בעונה זאת, והוא עתה חזר מ-2-0 נגד קבוצתו לנצח את הסדרה שלוש פעמים בקריירה, ובואו נגיד שלא עם הקבוצות הגדולות ביותר מאז הסלטיקס והלייקרס של מג'יק ובירד. ואגב, זה קרה רק 20 פעם בכל ההיסטוריה של ה-NBA.
ביום חמישי הוא שוב משחק משחק חוץ בסדרת הגמר. הוא וקבוצתו שוב יהיו אנדרדוג, ולא משנה אם זאת תהיה יוסטון או גולדן סטייט. אני כמעט בטוח שזאת תהיה גולדן סטייט, ואם לברון מסוגל להוביל את קבוצתו הרעועה לעוד אליפות, לא תהיה ברירה אלא להכתירו כשחקן הגדול ביותר שאי פעם שיחק כדורסל.

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 63 תגובות

  1. האווי לאסוף

    28 מאי 2018 18:03:41

    תודה על המעורב, מצויין כרגיל
    על אף חוסר אהבתי אליו, המשחק אתמול היה עוד נדבך בחומה שמבדלת את לברון מכל שאר השחקנים בהיסטוריה, חוץ מכמה בודדים (ג'ורדן, בטח, ועוד כמה שלא זכיתי לראות משחקים). האיש מפלצת, פיזית ומנטלית. הוא היחיד שכשהוא משחק, אתה בודק אם הקבוצה שממול לא עלתה במקרה עם שחקני הנוער.
    לאהוב, אני לא חייב. להעריך? אהיה אדיוט גמור אם לא

  3. קוין ג'ונסון

    28 מאי 2018 18:16:32

    קבוצתו הרעועה ?
    קוין לאב וקייל קורבר, שניהם שיחקו באולסטר.
    ג'יי אר סמית, השחקן השישי 2013.
    טריסטן תומפסון, חמישית הרוקי השניה 2012.
    ג'ף גרין, חמישיית הרוקי הראשונה 2008.
    ג'ורג' היל, מקום שני פרס השחקן המשתפר 2009.
    ג'ורדן קלראקסון, חמישיית הרוקי הראשונה 2015.
    לארי נאנס הבן, 8.9 נק' לעונת 2018.
    רודני הוד, 10.8 נק' לעונת 2018.
    צ'די אוסמן, MVP אליפות אירופה לנוער 2012
    אנטה זיזיץ', השחקן הצעיר של הליגה האדריאטית 2016
    חוזה קלדרון, מוביל הליגה באחוזי 3 (2013) ומהקו (2009)
    ג'ון הולנד, ראה בויקיפדיה כמה הישגים "נמוכים" יש לו.

    ארזי הלבנון ! אדירי הכדורסל !

      1. אליקו

        28 מאי 2018 19:52:54

        קווין. בדיוק היום נבחרת ע"י כמה חברים קוראי הופס בקובוצת הווטסאפ כ"מגיב הטוב והמשעשע ביותר" .
        אתה באמת קורע כל פעם מחדש.
        היום אתה אפילו מתעלה על עצמך
        @@@ חילך לאורייתא

        1. קוין ג'ונסון

          28 מאי 2018 21:59:39

          כבוד גדול וכו'
          המשעשע הוא שהתכוונתי ברצינות ואנשים משועשעים או כי צוחקים איתי או עלי.
          אבל הם באמת לא רעועים בצירוף עם לברון. אוסף שחקנים של רוקי העונה למיניהם וכדומה עם השחקן הטוב בעולם והאסיסטנט מספר 2 אחרי כריס פול … זה לא דה בסט אבל זה עצמו אומר דרשני. לא רק לברון סחב אותם. צריך כישרון ואופי כדי להיסחב.

    3. דוק מלבי

      28 מאי 2018 18:46:04

      זו תגובה לא קשורה למציאות, אין שום ספק שקליבלנד בלי לברון היא קבוצת לוטרי.
      מה שאי אפשר להגיד על גולדן (בלי דורנט או סטף, או שניהם), יוסטון (בלי הארדן, עדיין עושה פליאוף מלמטה), בוסטון (בלי קיירי או היווארד. רגע… ?!), בולס 94' (אחרי פרישה I של ג'ורדן, עשו מקום 5 במזרח והגיעו לחצי גמר המזרח)

      *** אם התגובה צינית- אני אוכל את המלבי של עצמי 🙂

  4. אורח קבוע

    28 מאי 2018 18:17:00

    הגם אתה, ברוטוס? מנחם, אתה באמת חושב שאליפות תעלה את לברון מעל מייקל? אתה באמת חושב שבמקרה שהוא ינצח, זה אומר שמייקל לא היה עושה זאת?

  5. עידו גילרי

    28 מאי 2018 18:24:56

    בלי קשר לזה שברייאן ווינדהורסט רחוק מלהיות כתב טוב והוא למעשה כתב החצר של המלך. לדעתי לברון לא זקוק לשום ולידציה והוא כבר למעשה השיג כל מה שניתן בקריירה שלו. אני חושב שזה חלק ממה שמאפשר לו פשוט לשחק כדורסל ברמה כל כך גבוהה מבלי להיות מודאג מהשלכות.

    1. גיא רוזן

      28 מאי 2018 18:41:39

      שמיים וארץ,
      ההבדל בשפת הגוף של לברון בין המשחק אתמול, למשחק 6 מול בוסטון ב-2012.

      אז הוא היה מנותק לחלוטין מהקבוצה, ומהסביבה.
      הפעם, הוא היה "מחובר".
      בשום שלב זה לא הרגיש כאילו יש עליו לחץ כלשהו.

  8. אורי העגלון

    28 מאי 2018 18:59:53

    רק לא לשכוח שמייקל העלים בגמרים את ברקלי סטוקטון מלון יואינג דרקסלר וחבורתו,סיאטל והגדולים ביותר אידיאנה של רגי וסמית שהיו בשיאם לא ראיתי כמותם בפליאוף הזה, היחידים שמנטלית היו קרובים לעלות מול קליבלנד היו אידיאנה,מבחינת בשלות בגיל,כל השאר הם עדיין תינוקות מבחנה,מולם הזקן הזה התגושש,קצת פרופורציות

  9. הגדול מכולם

    28 מאי 2018 19:24:05

    לברון השחקן היחיד ב-50 השנה האחרונות שלקח פעמיים משחק 7 בחוץ. ההגדרה של ווינר. ג'ורדן הגיע לאחד כזה, והפסיד לדטרויט.

    בכך לברון לקח עוד תואר בלעדי לבוסטון. כי עד לברון אלה היו הסלטיקס האגדיים של 68-69, ביל ראסל, ג'ון הבליצ'ק, דון נלסון ושות'.

    ועכשיו גם לברון. ועל הגב שלו גם סמית', טריסטן ולאב.

  10. D-Wade

    28 מאי 2018 19:24:40

    לברון אדיר וכל סופרלטיב אפשרי עליו כבר נכתב. מדהים לראות את ההבדל בין השחקן של גמר 2011, שפחד לזרוק ונראה שבור למנטלית, למפלצת שהובילה את קליבלנד לגמר ה-NBA השנה. קר רוח, מחויב ומנסה להכניס את החברים שלו לעניינים בכל רגע נתון על הפרקט.

    ההעפלה הזו לגמר תיזכר בעיניי כאחד ההישגים הגדולים שלו, גם אם הוא לא יזכה באליפות. הצוות המסייע שלו העונה באמת חלש מהרגיל ואני לא רואה שחקן אחר בליגה שהיה מסוגל לשחזר את מה שעשה לברון בפלייאוף.

    את מייקל לא ראיתי בלייב אז אני לא איכנס לדיונים על ה-GOAT, אבל לברון הוא הטוב ביותר שראיתי בלייב.

  11. יודע משהו

    28 מאי 2018 19:42:38

    מנחם כהרגלו חייב להכניס לסטיבנס, אז אם מבחן התוצאה קובע במקרה של לברון למה לא במקרה של סטיבנס ?
    לוקח פעם אחרי פעם חבורת נגרים,אמיתית לא כמו של לברון( אני מתכוון אם היינו בוחנים את השמות לפני העונה ) ומביא אותם לטופ. בעוד הצוות של לברון תמיד קבוצת יורוליג( עלק ) וכולם מריעים לו.
    כל שחקן שעזב את בוסטון נעלם ,כל תינוק עם חלב על השפתיים בבוסטון פוגע ועדיין למאמן אין שום חלק בזה.
    מנחם כשאתה מדבר על סטיבנס וגם קר דרך אגב( ראינו את גולדן לפני שהוא הגיע למועדון, לא ממש אותו דבר ) אתה נשמע כמו האשך כשהוא מדבר על השיקוץ, רק בלי ההומור השחור

  12. צביקה

    28 מאי 2018 19:56:56

    ברבע הרביעי זאת הייתה תצוגה קלינית של יעילות מול הגנה אינטנסיבית ומאומנת היטב. קור רוח כזה ברבע הרביעי במשחק שהוא לא נח דקה אחת, עוד לא ראיתי בחיים. מה שכן עשו שם טריק יפה הפרשים שלקחו שני פסקי זמן מלאים ברצף באמצע הרבע כדי לתת לו לנשום אויר. זה די סגר את הסיפור.

  13. MBK

    28 מאי 2018 20:28:39

    לברון רושם סדרה של הישגים שקשה לי להאמין שישוחזרו
    8! הופעות רצופות בגמר
    הוביל סדרת גמר בכל הקטגוריות
    היחיד לרשום חזרה מ 3-1 בגמר
    בוסטון במאזן 1-37 אחרי שהובילה 2-0 בסדרת פלייאוף , ה 1 הוא לברון
    הוא מוביל את רשימת הקלעים בכל הזמנים בפלייאוף
    הוא ימשיך עד שיעקוף את קארים ( הערכה )
    הוא איש במסע ואנחנו יכולים רק לצפות מהצד ולהמתין לסוף הקסום

    1. ארז

      28 מאי 2018 20:47:24

      קשה לי לחשוב שזה יסתיים מתישהו. שלא יהיה יותר לברון גימס.
      אני מודה ליקום שנתן לי, כצופה ואוהד, להיות חלק ממסע כל כך קסום, מיוחד, מרגש, מתוקשר, מלא תהפוכות ובעיקר, הופעות הירואיות שהיריעה קצרה מלהכיל.
      תודה לך לברון ג׳ימס
      🙏

  14. אפלטון

    28 מאי 2018 20:33:10

    מעולה מנחם.
    גם אני באמת שלא זוכר הופעת פלייאוף כזו משחקן בודד, וגם חושב שלדעתי ההישג הזה, לא משנה כמה יגמר בגמר, הוא אחד הגדולים בקריירה המפוארת של לברון.

  15. איש הערפל

    28 מאי 2018 20:55:57

    בespn מתפעלים מלברון? אין ספק שזאת הפתעת המאה.
    ונניח ויקבל סוויפ בגמר, האם זה יגמד את ההישג הכי ענק שלו? לא מבין את האובססיה עם ההשוואה או בכלל המקום להשוות, בסופו של דבר ניצח משחק 7 נגד קבוצה שסביר להניח היתה מגרדת משחק או שניים נגד יוסטון או גולדן סטייט.
    שחקן ענק על זה אין עוררין כבר כמה שנים, הגדול בדורו? אולי בעשור של 2010.

  16. Benjo

    28 מאי 2018 20:57:57

    מנחם פוסט מצוין די הזדהתי עם כל מה שכתבת – אין ספק שהנרטיב עובד ונמכר עוד עיתון.
    אבל לא חשבתי שבסוף הקריירה המפוארת שלך תעבור לתחום הקומדיה:
    "אני כמעט בטוח שזאת תהיה גולדן סטייט, ואם לברון מסוגל להוביל את קבוצתו הרעועה לעוד אליפות, לא תהיה ברירה אלא להכתירו כשחקן הגדול ביותר שאי פעם שיחק כדורסל."
    נו טוב. עברו עבר 20 שנה מאז האליפות האחרונה של מייקל מסתבר שכולם כולל הגדולים ביותר שוכחים.
    מזל שאי אפשר לשכוח את המספרים . את הנתונים . את העובדות.
    כי סיפורים והנרטיב הידוע של הענק שמוביל את קבוצתו העלובה (תקציב הכי גדול בליגה – אופס לא מסתדר) שנטחן עד דק זה אפשר לספר. מספרים אי אפשר לשנות ואני לא מדבר על 6 אליפויות.
    אבל אתה יודע מה שיהיה.
    למה?
    בגלל ארז .
    הבן אדם כל כך חולה על לברון שבא לי שהוא יקח אליפות רק בשבילו ומיצדי גם שיגידו עליו שהוא העז. שארז יהיה מאושר. למה לא בעצם?
    יאללה שיהיה.

  18. ספלאש

    28 מאי 2018 21:05:58

    תודה מנחם.
    רק מילה אחת על הסלטיקס, שמענו האב ירידות (או עליות בשפת הדוקטור) על בחירת הזריקות שלהם ברבע האחרון, הרבה שלשות ולא נכנסו לסל וכו.
    אז זה נכון אמנם, אבל לפחות 5 מהחטאות השלשות האלה היו זריקות יאוש, בדקה האחרונה בפיגור 10 (ואחת של בראון שנכנסה).
    אז הסטטיסטיקה קצת משקרת במקרה הזה

  19. איש הערפל

    28 מאי 2018 21:08:34

    אני חייב לצטט את כתב החצר מespn:
    It will be easy to minimize this once the moment passes, to write it off as the Cavs getting fortunate that Kyrie Irving and Gordon Hayward were hurt, that the Boston Celtics were too young, that the Indiana Pacers and Toronto Raptors weren't worthy opponents. To wave it away with an entire generation of other Eastern Conference contenders that have become faceless to a certain extent in James' wake.

    וואלה כי הפח אשפה הזה עשה את זה בכל אפשרות לקובי עם תיאוריות נושא הכלים של שאק, או כל מיני דירוגים מטומטמים! ואם נלך לפי ההגיון הזה אז כן ראסל אכן הגדול מכולם כי מסתבר שלשיקול האובייקטיבי של קושי להגיע לגמר או מספר משחקים וכו׳ אין שום משמעות.

    ומנחם לגבי ההערה שלך האחרונה ״של אם ייקח אליפות יהיה הגדול מכולם״, למה? מהלך אחד בעונה קובע קריירה שלמה? ומה אם לא ייקח אליפות השנה ושוב יפסיד ושנה הבאה יצטרף לפילי, יעלה שוב לגמר, ייקח אליפות, אז שוב אותו ויכוח? לדעתי ההפסדים במיאמי דיי סתמו את הגולל על הויכוח הזה.

  20. תומר השני

    28 מאי 2018 21:15:00

    מעורב מצוין מנחם ! לבוסטון יש עתיד ורוד מאוד החבורה הזאת עוד תביא אליפויות . לברון לדעתי במקרה שלא לוקח אליפות עוזב

  23. דוד

    28 מאי 2018 22:48:47

    אינני מאוהדי לברון אבל בשביל הספורט ההגון, אליפות של לברון תהיה מוצדקת מאין כמוה. ולו רק כדי לסתום להייטרים את הפה.

  24. דה שוט

    28 מאי 2018 23:19:29

    פסטיבל לברון מתיש מתמיד. הוא ככה וככה וככה וככה…
    שחקן על, גאון תקשורת, נרקסיסט עד כדי גיחוך.
    אה, כן, נוטים לשכוח – 25:0 בסדרות במזרח, 3:6 במערב. טייק דאט פור דאטא

  25. תום

    28 מאי 2018 23:39:03

    לכל הטוענים שאי אפשר בכלל לדבר על ג'ורדן ולברון באותה נשימה, ובמיוחד לאלו הזוקפים לרעתו של לברון הפסדים בגמר כאילו זה יותר גרוע מהפסד בסיבוב ראשון מזרח, ומנגד רק סופרים 6 מ6 של ג' ורדן בגמר, מציע להתבונן בתמונה המלאה:

    השוואת הישגים קבוצתיים של לברון ו ג'ורדן( 15 עונות לשניהם ):

    ג'ורדן
    – 6 אליפויות
    – 2 גמר מזרח
    – 2 חצי גמר מזרח
    – 3 סיבוב ראשון מזרח
    – 2 עונות ללא העפלה לפלייאוף (וושינגטון)

    לברון
    – 3 אליפויות
    – *6 פיינלס
    – 1 גמר מזרח
    – 3 חצי גמר מזרח
    – 2 עונות ללא פלייאוף (בגילאי 19-20)

    * כולל הפיינלס של השנה שעוד יכול להפוך ל1+ בעמודת האליפויות

    אם מקזזים את 2 העונות של כל אחד בלי הגעה לפלייאוף, ואת 4 ההגעות לגמר מזרח + חצי גמר מזרח של כל אחד, נותרים עם השוואה יותר פשוטה:

    ג'ורדן – 6 אליפויות ו3 הדחות בסיבוב ראשון
    לברון – 3-4 אליפויות, ו5-6 הדחות בגמר

    אסור להשוות?

    1. בוני

      29 מאי 2018 00:10:58

      תום כשעושים השוואה בין אישית מספר האליפויות הוא לא הקובע היחידי.
      אחרת גם ג'ורדן הוא לא העז המיוחל.

      תכניס לפה את כל השיאים האישיים של ג'יימס בפלייאוף ותגלה שהוא עבר את מייקל ברוב המשוואות והאיכויות של עז.

  26. בילבו באגינס

    29 מאי 2018 00:25:27

    אפשר וזה מאוד תלוי באיך תדרג כל הישג (לדוגמא אליפות שווה 10 נק, גמר שווה 5 וכו..) אבל בכל מקרה זה לא באמת משנה כי אין דרך אמיתית להשוות בין שני גיבורי על של תקופתם. אין דרך אמיתית גם למדוד את שאר הקבוצה ששיחקה עם השניים (נניח איך תשווה את פיפן לוויד או ארווינג או את התרומה של קר/פקסון מול ריי אלן/קורבר) אי אפשר להפריד נניח בין זה שרודמן הצליח לשמור על הברגים מחוזקים מספיק במשך שלוש עונות כדי להיות פקטור משמעותי באליפויות, תגיד וודאי שזה עניין של מאמן אבל מצד שני איך תפריד בין לברון להשפעה שלו על תפקיד המאמן בקבוצה? נותרנו עם כמות תארים סופית שמתעלמת מהמון פקטורים (כמו פציעות של לאב/אירווינג ברגעים מכריעים בפלייאוף) שלא מספרת את הסיפור האמיתי, את הדומיננטיות ואת היכולת של שחקן בודד לכפות את הרצון שלו על המשחק. לדעתי לברון של שלוש השנים האחרונות הגיע לרמת הדומיננטיות שהיתה לגורדן בשש השנים של האליפויות אבל אני עדיין לא מצליח לאהוב אותו למרות שהוא ללא ספק הדבר האמיתי.

  27. Smiley

    29 מאי 2018 00:46:29

    סטיבנס היה מקבל ביקורת בכל מקרה אחרי ההפסד.
    היה מספסל את רוזייר, סמארט ובראון ועולה עם אחרוני שחקני הספסל, היה מקבל ביקורת שהוא העלה שחקנים שבקושי שחקו ולא מתאימים למעמד.
    אז הוא נששאר עם מי שהביא אותו לשם, ובצד, בניסיון שהם גם ינצחו לו את המשחק. אי אפשר להאשים אותו שנשאר עם רוזייר, סמארט ובראון (כשלא פגעו), החלופה האחרת היא פשוט פחות טובה.

    זה כמו שדאנטוני מקבל ביקורת על הארדן שהוא עייף וחייב לנוח. אבל ליוסטון (בהיעדר פול) פשוט אין חלופה טובה יותר ולכן הארדן חייב להיות על המגרש, מאותה סיבה שלברון משחק 48 דקות.

    1. Pura vida

      29 מאי 2018 03:34:02

      נכון אבל… בראיון בין הרבע השלישי לרביעי סטיבנס אומר "היתה לנו עונה נהדרת, נמשיך לעשות את אותו הדבר ברבע האחרון…." היתה הרגשה שבפנים הוא ויתר, מה זאת אומרת הייתה???? אתה בגיים 7 חבוב, גיים 7 בגמר המזרח בדרך לעשות היסטוריה, ואתה אומר הייתה? שם הוא היה צריך את הפלפל של מנחם. במסיבת העיתונאים הוא טען שחוסר היכולת להגדיל את היתרון ברבע השני הוא הוא הסיבה להפסד…. לא רק השחקנים יצטרכו פסיכולוג בקיץ, הבחור נראה שבור. לדעתי הוא שידר תבוסתנות במשחק השביעי וזה עבר לשחקנים כי הריי הוא גאון ודמות מוערצת על ידי הצעירים בקבוצה. הנה התיאוריה הקטנה שלי, דני איינג' הורה לו להפסיד את המשחק…. זה חסך לו הרבה בעיות עם קיירי שאתמול ממש היה חסר, ובמקרה של העפלה לגמר או חלילה אליפות היה נמצא במצב לא פשוט, אפשר להוסיף גם את גורדון למשוואה. בשנה הבאה עם שני הסופרסטארים האלה יהיה להם יותר קל.
      ולא נשכח את לברון, בתור אחד שלא אהב אותו מאז שלקח לנו את ריי אלן, אני חייב להוריד את הכובע, זו היתה סידרה מושלמת שלו עם קבוצה ממש לא מהגדולות בהיסטוריה, לעזאזל לפני שנה עם קיירי ולאב הם היו מפחידים, ועכשיו הוא לבד עשה זאת. פאק שחקן גדול וכמה חבל שהוא לא בקבוצה שלך….

      1. Smiley

        29 מאי 2018 06:57:00

        הקונסיפרציה עם קיירי מגוחת.
        בוסטון היו מגיעים לגמר (או אפילו זוכים באליפות) ואז חושבים על "בעיית קיירי"
        לברון נתן עוד סדרה אדירה בסטנדרטים הבלתי רגילים שלו.

        1. Pura vida

          29 מאי 2018 08:06:51

          לא הפריע לך בעין שקיירי לא מגיע למשחקים האחרונים ? הוא חלק מהמערכת, הוא אמור לעודד את הצעירים, ובמיוחד במשחק 7. לי זה נראה מוזר, אולי הוא לא רצה להדליק את לברון…

  28. סנסאי

    29 מאי 2018 00:55:44

    הנתונים של לברון בפלייאוף משקפים את גדולתו ממייקל, גם ככה כולם טוענים לגארבג׳ טיים במשך העונה הסדירה עד לתחילתו של הפלייאוף.

    אני שמח שקובי ירד מהמשוואה של ה-GOAT מול לברון, עכשיו זה די ברור לכולם.

    מקווה שלא יקבל תבוסה מהלוחמים ויגמדו לו את ההישג.

  29. חיים אלמליח

    29 מאי 2018 05:52:35

    קובי עשה את זה ב-2009.
    אמנם הייתה לו קבוצה טובה, אבל עדיין.
    הסדרה שלו נגד פיניקס ב-2006 היא המודל שלברון צריך לשאוף אליו- 8 אס' ו-30 נק' למשחק, כי קובי באמת היה לבד.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט