אני לובש את ליבי על שרוולי – פוסט תגובה למתן גילור האהוב והמוערך ואחרים / דור בלוך

בפריביו והסיכום של משחק מספר 6 בין בוסטון לקילבלנד, עסקתי רבות בנושא איכות הצוות המסייע ואף קראתי לטענה לפיה הצוות המסייע שלו חלש כ-"שקרית".

אני סבור שהצוות המסייע של לברון טוב בהרבה משל כמעט כל כוכב אחר במזרח ואני אדרש לכך בהזדמנות כזאת או אחרת אבל הפעם רציתי להידרש דווקא לסוגיה אחרת.

בעקבות הפוסט (כמו גם בעקבות הסיכום, בו לא התמקדתי בלברון מצד לציין את הסטטיסטיקה הנפלאה שלו ואת העובדה שהוא הכריע את המשחק עם שתי השלשות שלו), זכיתי למספר ביקורות על "חוסר אובייקטיביות", קיצוניות וכיוצא באלה. הגדיל מתן לעשות וכתב: "אני מנסה להימנע מוויכוחי לברון ג'יימס באתר לאחרונה ואנסה להמשיך בזה גם אחרי התגובה הזו (או אם אגרר לשרשור שכנראה יבוא בעקבותיה), אבל אם הקדימון הפך לטוקבק (ואתה יודע כמה אני מעריך אותך, דור), אז אני מרשה לעצמי…אתחיל עם טובים/רעים. אני מקווה את שבוסטון תעבור כמובן, אבל התיוג הזה, ועוד בטור עצמו, לא במקום לדעתי. וזה עוד ממי שאוהד את ת"א, יובנטוס, ברצלונה ויונייטד. כמה מהקבוצות השנואות (והאהודות, מן הסתם) ביותר בארצן…לגבי ה"שקר" – אז לא דור, אתה השקרן (איזה כיף שאפשר לתייג את מי שלא בדעתך כשקרן, למרות שזו דעה סובייקטיבית?)"

והיה חשוב לי לענות כי אני חושב שזה מאיר נקודה חשובה באהדה, כתיבה וספורט.

פעם פתחתי דף פייסבוק וקראתי לו "האוהד" ושם פרסמתי את הפוסטים שלי מהופס דה באזר ואתרים אחרים, הסיבה שקראתי לו כך הייתה שזאת הפריזמה דרכה אני מסתכל על ספורט בעיקר – כאוהד. מבחינתי ספורט הוא המקום שבו מותר לנו לנקז את הרגשות הקיצוניים ביותר שלנו למקום אחד, זה עונה על צורך אנושי וזה גם כיף מאוד. אני אוהד את מכבי, יובה, ברצלונה, יונייטד, ושונא את לברון, לכן מכבי יובה ברצלונה ויונייטד הם הטובים ולברון הוא הרע.

מהפריזמה הזאת אני ניגש אל כתיבת הפריביואים והסיכומים שיש לי את הזכות והעונג לכתוב ב-4 העונות האחרונות בבמה המכובדת הזאת, ולכל כתיבת ספורט אחרת שאני חוטא בה. ואני חושב שאני ממלא את חובתי לאתיקה העיתונאית בכך שאני כנה ופתוח לגבי אילו שאני אוהב ושונא וכך מאפשר לקורא תמונה שלמה של הדברים שאני כותב והסיבה שאני כותב אותם. זה סיכון כמו כל היפתחות לגבי רגשות אבל לגמרי שווה את זה מניסיוני. מעבר לכך, אני משתדל שהפוסטים שלי יהיו מנומקים היטב ומבוססים על עובדות, ויאפשרו ויכוח.

על כן אני כופר לחלוטין בהאשמה הראשונה, אני לא סבור שמדובר בטוק-בק אלא בפוסט שניתן להתווכח עליו אבל לטעמי מציב דיי תשתית עובדתית וטיעון דיי מוצק על מנת לאפשר ויכוח מהותי ולא טובקיסטי או הטרלתי. לגבי ההאשמה השניה מודה באשמה הקבוצות שאני אוהב הן עבורי הטובים (אף כי כמו טובים אחרים יכולים הם לחטוא כמו יונייטד במינוי מוריניו וסגנון המשחק של העונה, או מכבי-סל בחלק מהמהלכים של עו"ד מזרחי שאני מגנה). לגבי ההאשמה השלישית אני חושב שחלק מהכיף הוא שבמרחב הספורטיבי מותר לדבר במונחים קיצוניים כמו "שקרי" על מנת לציין טענה שאני איני מסכים איתה, או שערורייתי כדי לציין החלטה שיפוטית שגויה בעיני.

מאחל לכולם בקהילת הופס המשך פלייאוף מהנה, ומי ייתן והטובים ינצחו!

לפוסט הזה יש 30 תגובות

  1. קראתי בעיון כל מילה.

    כל זמן שהדיונים על ספורט לא הופכים לקונפליקטים אישיים, ניתן כמובן ללכת כמה רחוק שרוצים.

    אצלי המזל הוא שהטרוף הזה שהספורט מביא לנפש הוא זמני, ואפילו נוטה להשתנות. לי היתה ממש שנאה לווריורס. לאחרונה שמעתי כמה ריאיונות עם קר, קרי, גרין, ודוראנט, והגעתי למסקנה שהם בסדר גמור. אמש אחרי המשחק המדהים של לברון הוא נשמע עניו, ואפילו מבוייש, עם המחמאות שקיבל, ונראה אנושי לחלוטין. אפילו אותו שאף פעם לא אהבתי במיוחד, אני מעריך עתה יותר.

    אולי הזיקנה עושה זאת. הכל מתגמד מול חחשבות על תוחלת החיים, מחלת הפרקינסון של האשה, והנסיון לסיים את החיים כמה שיותר בריאים, ולהמשיך להיות בעל יכולת מנטלית ראוייה להמשיך להריץ את האתר.

    אני מאד רוצה שהרוקטס ינצחו. אני מאד רוצה שהסלטיקס ינצחו. אבל אם לא, לא קרה שום דבר.

    אני מתחיל לחשוב שאולי גם השנאה ללייקרס תתחיל להתגמד!

      1. מנחם אני מאחל לך ולמשפחתך בריאות בריאות ועוד בריאות.
        וגם תודה גדולה על כל ההשקעה באתר- זה כיף לא רגיל לקרוא את כל "המעורבים"

  2. דור, אתה אח על מלא. 😘 💚
    כונתי ב"טוקבק" היתה לעניין הטובים/רעים והתיוג השקרי ולא חו"ח לדעה הלגיטימית (והמגובה שלך) לגבי הצוות המסייע.
    ד"א, האם שמת לב שחלפו 4 שנים מאז שאירחת אותי אצלך פעמיים לצפייה במשחק מונדיאל? פשש, איך הזמן טס. הפעם אתה מוזמן אלי לאיזה משחק/ים שתבחר.

  3. פאק איט אל תיקח כל אחד פה ללב.
    בתור משהו שמלווה את האתר עשור , התנועה פה מאוד גדלה וזה דבא חיובי אבל מביא איתה (ובשילוב של "אומץ" מקלדת ) אנשים גם עם סגנונות אחרים. תרשום מה שבא לך ואל תסתכל לאחור .
    יש כאן כותבים מעולים

  4. תודה רבה דור
    הורדת מהלב נקודה מאוד חשובה
    בנימה אישית – מי שנותן את התחת 4 שנים 6-7 שעות בשבוע לפריוויו וסיקור כמוך יכול לכתוב בכל סגנון שהוא מוצא לנכון
    הפריוויוים שלך כמו הסיקורים ברמה מיקצועית גבוהה מאוד
    אני לא נוטה להתעצבן ממה שקורה באתר ,אם יש משהו שמצליח לעצבן אותי היא ביקורת על פריוויו או סיקור
    מי שרוצה תמיד מוזמן להתחלף איתך או כל מסקר אחר
    זאת עבודה קשה ,קשה מאוד בהתנדבות מכל הלב
    אם מישהו היה משווה סיקור או פריוויו שלי לטוקבק כנראה שהייתי מגיב כמוך

    1. מידן, עם כל הכבוד, אתה ביקרת פה לא מעט טורים בצורה מאד חריפה.
      אם תרצה תקבל הפניות ספציפיות.
      פריוויו או סיקור אינם במעמד של קדושה שהם חסינים מביקורת, בעוד שעל טורים אחרים אפשר לכתוב "גרמה להקיא קצת בפה" או "נימה ילדותית משהו".

        1. לא הבנתי מה זה משנה. אנחנו ככותבים צריכים להיות חשופים ופתוחים לכל ביקורת על הנכתב שנכתבת באופן ראוי ובשפה ראויה.
          את הטורים שלי מבקרים לא מעט ואני לא אגיד לאף אחד שאין לו זכות לבקר אותי כי השקעתי או כי אני מתנדב.
          אפשר לטעון שביקורת ספציפית אינה לגיטימית, אבל באופן עקרוני? למה שלא נהיה חשופים לביקורת?

  5. לגמרי עם מידן
    אני נהנה מהאתר הזה 3 שנים תעשו איתו משבא לכם זה די הולך לכם…ולעזאזל הכל בהתנדבות!
    ואין ספק שאף אתר בארץ לא מתקרב לרמה הזו.
    וזה במיוחד לאשך אתה אתנחתא קומית באתר ואנשים מסויימים לוקחים אותך ברצינות יתרה ויורדים למחוזות הגועל בבלוג החי שייתפוצצו..
    יאאלה יוסון יאלה לברון עכשיו שלאב חסר יש סיכוי אמיתי

  6. בחייאת דינאק אני לא מבין את ענין השנאה/אהבה, מענין לי את התחת האופי של לברון או מה הוא עושה בזמנו הפנוי, כן מענין אותי הצורה הלא אןבייקטיבית שהוא נשפט לגבי ההיסטוריה וויכוח הgoat, עם אתר הפח espn, ושאר כתבי החצר.
    אני יכול לדבר לזכות לא מעט אנשים כאן באתר שהם עונים לענין (אפילו גיא עם אובססיית המספרים), אבל כמו כל אתר ספורט ישראלי יש כאלה עם תרבות דיון א-לה מירי רגב וחבל.

  7. זה נושא מעניין ולדעתי מתן כתב את דעתו בצורה מאוד מכבדת, וכשזה בא ממי שגם משקיע הרבה מאוד מזמנו לכתיבה באתר אז יש לזה משמעות נוספת.
    לדעתי גם אנחנו ככותבים צריכים לנסות לעשות הפרדה כשאנחנו כותבים פריוויויים וסיקורים. כשאנחנו כותבים טור דיעה, או יומן קבוצה אז זה נכון ורצוי לכתוב ממשקפי האוהד, אבל כשאנחנו כותבים סיקור או פריוויו עדיף לנסות למצוא את המקום האובייקטיבי.
    זה מה שמתן התכוון לדעתי, ואני חושב שהוא צודק למרות שכמובן כל כותב פריוויו או סיקור שזו העבודה הכי קשה ושוחקת באתר ראוי לכל הפידבקים האפשריים.

    1. שיט פליטת הודעה מוקדמת.
      בצד השני יש את עניין הכתיבה והנסיון החשוב לעשות את זה בצורה לא יבשה ומשמימה וזה האתגר הרציני. ספציפית בעניין הזה, כשכותב פריוויו נותן את דעתו על סיטואציה מסויימת, אני לא רואה בכלל בעיה עם זה. מקסימום זה פותח מקום לדיון.
      בקיצור המחשבה שלי על העניין זה שיש לנו אחריות ככותבי פריוויוים וסיקורים לנסות להיות אובייקטיבים, אבל לא להפוך את זה לפוסט אינפורמטיבי בלבד, וכשעושים את זה אז לפעמים דעתנו לא מתיישבת עם זו של אחרים.

  8. תגיד, למה בכלל אתה שונא את לברון? ולמה שינאה מגדירה את הזיקה שלך לספורט? אתה משתייך לקהילה שחוטפת הרבה שינאה. ובסוף אתה יוצא שונא בעצמך. לא חבל?

    אתה לא חושב שהשינאה הזו מחבלת בכתיבה שלך על ספורט? כי מפה נראה שכן. אתה מרחיק קוראים עם הרעל שנוטף כלפי לברון והקבוצות שלו. הפריביואים שלך מגוחכים. זה של אתמול היה בדיחה. ברמה של ילד קטן, שחייב להגיד שהכל רע אצל האדם שאתה שונא, והכל טוב אצל מי שנגדו. גם החזרה הכפייתית על ביטויי שינאה ללברון ולקבוצות שלו לא מוסיפה לך קרדיט. זה פשוט נדמה כמו רצון להתחבב על הייטרים אחרים.

    מעניין גם הצד השני לאהדת הספורט שלך. הקבוצות שאתה אוהד – מכבי, יונייטד, ברצלונה, יובנטוס. כל הקבוצות הכי פופולריות וחזקות שיש. זה בא מתוך רצון להימצא, כמה שיותר, בצד המנצח? אתה מכיר בקיום של מושג בשם הפתעה? אנדרדוג? בז לו? מעוניין לדרוך עליו? אולי האהבה שלך לחזקים במיוחד היא ריאקציה למה שאתה חווה בחיים הרגילים?

    1. תרגע בן אדם. בדיוק לזה התכוונו כשדיברו על לא לרדת לפסים אישיים.
      דור, אני לא בצד שלך בסיפור של לברון אבל בבקשה אל תתייחס לדברי בלע כמו אלה, לכל הכותבים אתם עושים עבודה נפלאה גם כשאני לא מסכים אתכם.
      והלוואי שתהיה סדרת גמר תחרותית…

  9. הכל טוב כאן. תמיד. כולל הירידות ה"אישיות". זה קרקס ייחודי של מכורי הופס וזה אדיר. מתן ודור, אתם וכל השאר נהדרים

  10. הכיף באתר כזה הוא שאת יכול לכתוב מה שאתה רוצה ויש צוות די גדול שיעצור אותך אם תגזים
    אתה כותב נהדר…. אולי כדאי שתפסיק לקרוא…
    כמו הזוג המושלם – עיוור ואילמת 🙂

  11. תבין שאת כותב במשקפי האוהד, אך יש פה אוהדים שהדברים שאתה כותב מפריעים להם.
    למשל התמונה המגעילה שאותה בחרת לעלות בפוסט.

    אני גם מאוד הפריע לי הקדימון "האובייקטיבי" והמלא טעויות כרימון (זה פשוט כביעתא בכותחא שבלי לברון הסגל הזה לא עושה פלייאוף. אנשים מהשנאה שלהם נהיים עיוורים. בכלל שנאה זה דבר רע, אני מעדיף שמי ששונא לא יסקר)
    וזה חבל הכתיבה שלך הכתיבה מצויינת.
    ולבקר את העבודה הרבה שאתה משקיע יש בזה מן כפיות הטובה, ומאוד ייתכן שאם אני הייתי כותב פריוויוו הייי מכניס את דעותיי כמוך, אז לא ההיתי נדרש לזה, אך מאחר שכתבת פוסט שלם בענין אתן לך גם את עניות דעתי.

  12. דור אתה עושה עבודת קודש, כותב פריוויו וסיקור כבר שנים. וגם באיכות גבוהה. בדרך כלל גם אינפורמטיבי וגם "צבעוני".
    כל הכבוד.
    הפריוויו האחרון באמת היה קצת ממשקפי האוהד, לכן היה טוב אם היתה אמירה ברורה כאן. אבל מילא, שטויות.

    נ.ב. ואז שמת את התמונה בפוסט הנוכחי שלי ולאחרים היא לא נעימה, מציע להחליף

  13. אחד המושגים שאנשים נוהגים להתבלבל לגביו הוא אובייקטיביות.
    אני לא פעם שומע מאנשים (חלקם חשובים, בעלי משרה, נבחרי עם ואחרים) שאומרים שהם אוביקטיבים (בניגוד נגיד ליריבם), ואני אומר על זה בולשיט.

    מהרגע שאתה קם בבוקר, מתלבש ושותה את הקפה שלך, הראייה של כל אחד מאיתנו היא סובייקטיבית לחלוטין. וזה בסדר גמור.
    אין דבר כזה אובייקטיביות, ואפילו מחשב, רובוט או בוט אינם אובייקטיבים, אלא יצירי מי שתכנת אותם.

    לכן, אין שום צורך להסביר את זווית הראייה שלך ואת סגנון הכתיבה שלך, בן אדם. הציפייה ממך לכתוב באופן "אובייקטיבי", היא לא רק בלתי אפשרית, אלא בלתי מוסרית.

    תמשיך כך. אפשר לאוהב את מה שאתה כותב (אני מאד אוהב), אפשר להסכים, ואפשר לא. הכל טוב.

    (בפרק הבא בשיעור לפילוסופיה, נעסוק בבעיית היסוד של התקופה הפוסטמודרניסטית: אם אין אובייקטיביות, ואין רע או טוב, אלא נראטיבים, איך לעזאזל אפשר לחיות ככה).

  14. תגידו, אנשים לא רואים מרכאות, גם כשהם לא כתובות? בחייכם. כל העניין של ה"רכעים" וה"טובים" בספורט, זה לגמרי לגמרי, במודעות מלאה של רוב מוחלט של אוהדי הספורט, במרכאות. יודעים שזה סובלימיציה, וזורמים איתה בכיף, כי זה חלק מהמעורבות הרגשית בספורט. יש כאלו שלגמרי מאבדים את זה בדרך (כמו אוהדי הפועל ת"א ובית"ר ירושלים מסויימים), אבל אלו באמת מיעוט. הרוב המכריע, ובטוח כל רפי ההבנה שבאתר הזה, כותבים ומגיבים, מבינים את זה ב100%. אפילו הפוצים קפוצי התחת, שזה קצה קשה ךהם כל הסגנון הזה – גם הם מבינים שזה במרכאות, הם רק כאלו עדיני נפש, שגם במרכאות זה קשה להם…

כתיבת תגובה

סגירת תפריט