אז למה יוסטון, ולמה הארדן? / מאיר פרנקל

השאלה החשובה יותר מבחינתי היא: למה כדורסל? או למה ספורט? מה גרם לי להתחבר ולאהוב בספורט הזה, למה הוא מעורר בי כל כך הרבה אמוציות?

בשביל לענות על כך אחזור קצת אחורה כדי להסביר את העניין. גדלתי בחברה שאינה מקדשת את הספורט, ואף מתנגדת לו. לכל סוג ספורט שהוא. גדלתי בחסידות גור, ואני זוכר את אחד ה"מחנכים" שלי בתלמוד-תורה מסביר על הריקנות שבציבור הכללי: "אנשים מבוגרים צורחים ומשתוללים וכל זה בגלל עשרה אנשים שרודפים אחרי כדור…?"

גם אחרי שיצאתי מהקהילה בה גדלתי לא היה לי קשר לשום ספורט באשר הוא, לא התחברתי ואף לא התעניינתי. הכושר הגופני שלי היה ירוד במיוחד מכיוון שלא הייתי מודע לחשיבותו, בטח שלא עניינו אותי ספורטאים אחרים וכדוריהם. כשהגעתי למכינה קדם צבאית התחלתי לעשות כושר לראשונה בחיי, אימוני ריצה וכוח , התעלפתי בריצה הראשונה שלי, חחח כן, גיליתי את ההנאה והפורקן שבפעילות הגופנית. עדיין, לא התעניינתי באף סוג של ספורט מקצועי.

ואז הגיע המפנה. ביום שגרתי שרבי במיוחד, שכן גרתי בקיבוץ באזור ים המלח בו הימים השגרתיים הינם שרביים במיוחד, הלכתי לבית של חבר שבדיוק שיחק ב-NBA2K, הוא הראה לי מהלכי הליי-הופ מרהיבים שהוא מבצע וביקשתי לנסות את מזלי. החבר המליץ לי לשחק עם יוסטון רוקטס שזה עתה עבר אליהם ג'יימס הארדן, הכוכב העולה. שיחקתי ברמה הנמוכה ביותר (רוקי) והצלחתי להפסיד פעם אחר פעם. היחידי איתו הצלחתי איכשהו להשחיל את הכדור לסל היה ג'יימס הארדן, כל מיני סלים מוזרים ובלתי אפשריים. לא חשבתי שגם במציאות שחקני כדורסל עושים דברים כאלו מטורפים. הלכתי ליוטיוב והתחלתי להתבונן בשחקנים, בהתחלה חשבתי שהכל "פוקסים", לקח לי זמן להבין שמדובר בשחקנים המכירים את סביבת הסל טוב יותר מאשר הדוקטור את הופס. התאהבתי.

לאחר מכן התחלתי לשחק כדורסל. הייתי הולך למגרש הכדורסל בקיבוץ כל ערב ומנסה ללא הצלחה לקלוע לסל התלוי לו בשחקים. בהמשך כבר למדתי את טכניקת הזריקה הבסיסית ואת השימוש בלוח כדי לקלוע זריקות לייאפ פשוטות. עד היום אני מנסה להשתפר ונהנה בעיקר מהניסיון. התחלתי ללמוד את המשחק, לקרוא עליו, על הפילוסופיה של הכדורסל וסוגי תרגילים, כשאהבתי הגדולה היא קבוצת יוסטון בזכותה התחלתי לאהוב כדורסל.

למדתי על עצמי בזכות ההתבוננות במשחקים, הבנתי שישנם "שחקני על" שפיתחו את היכולת שלהם עד לרמה כמעט בלתי אנושית, מייקל ג'ורדן והאתלטיות הבלתי אפשרית, דירק נוביצקי והקליעה המטורפת על רגל אחת. סטף קארי הקלע המחונן וג'יימס הארדן המאט המהיר. עד היום אני מנסה להבין בכל כוכב מה הופך אותו לכזה. הבנתי שכל אחד מאיתנו יכול להשתמש ביתרונות שלו ולשפרם ל"כוחות על" בלתי רגילים, ולאו דווקא בספורט. כך גם התחלתי להתבונן על עצמי ולחפש את כוחות העל שלי. וכן, כל זה משולב בדרך הכדורסל.

כיום אני אוהב כדורסל מושבע, שפוט של ג'יימס הארדן, ומעריך כל ספורטאי מכל סוג ואף כל אדם שמממש את עצמו ומוציא את יכולותיו מהכוח אל הפועל.  אני גר בירושלים, לומד לתואר ראשון בביוטכנולוגיה, וקורא קבוע (אם כי פחות מגיב) באתר הנהדר הזה.

אז תודה לכדורסל ולאתר, בזכותכם אני לומד כל כך הרבה, ורק שלא אשכח –