מולי (הכרוב) כותב בשם מומי החציל (הכל ברוח טובה) / מולי

מומי החציל מדבר על כדורסל מהמסד ועד הטפחות

(נכתב ע"י מומי הכרוב ברוח טובה)

 

אל תחשבו עליו, על מומי החציל, שהוא בא מאמריקה. 
לא! הוא בא מליד פתח-תקווה, שמה איפה שליד המעיינות של ראש העין, אבל מה, אולי בגלל שהוא טייל שמה במעיינות כישהייה קטן, אז יש לו חולשה למים, ואיפה לדעתכם יש את המים הכי שווים והכי גדולים? נכון: באגמים!
אז לכן, חוץ מהריבונו של עולם, מומי אכפת לו בעיקר ממים, ואפילו בכדורסל הוא החליט ללכת עם הקבוצה שיש לה הכי הרבה מים (באגמים), בטח אחרי שגילה שהחולצות האגמיים, עושות כבוד לחצילים כמו מומי.

"יש אלוהים" אומר מומי החציל, "יש אלוהים,  מה שמיחלק המוסר של המשטורים, ת'יודע – אלו שעובדים בתחנות של המשטריות ומסתובבים בחורף עם המדים שכמה שהם כחולים הם שחורים (ועושים שחור בעיניים)  – קיבלו ממנו את ההנחיות.
וככה,  בידיאוק כמו שהשחקנים של הלייקרס קיבלו מִהמאמן שלהם את ההנחיות, ככה גם המישטורים וגם השחקנים – לא עושים בכלל בכלל מה שהוא אומר להם".

"אבל אצל הביג בוס אין חוכמות", המשיך מומי החציל, "מתי לא מקשיבים לו, הוא מתחרפן, ובא ומהרס את הכול, מהלמטה של המסד ועד הכנפיים של הטפחות". 

"ככה הוא עשה", המשיך מומי החציל להסביר לי באצבע סגלגולה מונפת, "ככה הוא עשה במתי שבני ישראל לא הקשיבו לרחוב ירמיהו, ככה הוא עשה מתי שהמישטורים של הבריטים לא הקשיבו לבגין בבניין של המלון מלך דוד, ת' יודע, איפה שהנשיאים של האמריקה באים לישון שם, וגם ככה הוא עשה מתי שהמינהלים של הלייקרס החליטו להיות יותר חכמים מהאפיפיור והיביאו את שני המצחיקולים האלו כדי להיות, יעני, קורות תמיכה משבוע-לשבוע לקובי. הוא פשוט חירב אותם".

ואז, הרים מומי החציל את הפנים העגומות שלו למעלה, לאיפה שהביג בוס נמצא, נאנח ואמר: "
"ככה זה כשמתגרים ביש אלוהים. אלו רצו קורות תמיכה משבוע לשבוע בקובי, ומה שיצא זה שהם איבדו כל שבוע קורה, או משקוף, או נדבך, ובסוף, בסוף מכול האיבודים האלו גם הטפחות לא נשארה אפילו טפיחה אחת על הכתף, ומהמסד נשאר בקושי מם, כי ה:-ס"ד הלך בדרך כל בשר." 
כשאין סיוע מהשמיים," הוא נאנח, "אפילו הכוכבים הכי כוכביים של אמריקה טובעים באגם."

ועכשיו מומי מיטגן כבר עונה שלמה על הגריל של האש, שהבעיר מנחם ברוב טובו,  ובשבועיים האחרונים אפילו הפחמים היו צהובים לידו. 
אז בעצם, כל מה שנשאר לו זה לבקש מהריבונו של עולם שבמעונה (עונה/מנה) הבאה אחרים יאכלו קש ולא שהחציל הסגול מומי יהיה זה שיאכל אותה (שוב).

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 14 תגובות

  1. מומי לא מבין בכרובים
    ובטח שלא נולד לידי פתח תקווה
    ניתן לה כבוד כאם המושובות , אבל וולאק לא רואה סיבה להיכנס לעיר שחוץ ממרכזים רפואים ופקקים אין שם כלום , הפעם האחרונה שנסעתי לעיר הסעתי זקנה לבלינסון שהתווכה איתי על .3 שקלים ושישים אגורות במחיר ( תעריף לילה , מה לעשות ?)
    אין שם אפילו לא איזה פאלאפל לרפואה שלא לדבר על מסעדת דגים.
    מומי נוסע ללונג ויקנד ברודוס עם סילבי , לא אחת ששוה להרחיב עליה את הדיבור אבל אחו שלורה שווה זימבור

    מומי חרמן אש מהתמונות של מנחם והולך לחלק הרבה פליקים בטוסיק + פיזור של זיטיונים בשולחן הרולטה

    מולי הכרובית –
    מומי לא בנוי לבוסים , בתקופה שגרתי באל איי עבדתי תחת שאול הפרסי בחנות אלקטרוניקה עד שפגשתי את ג'ניפר גרושתי השנייה , אמריקראית טחונה שממולאה בפרנקליניקים ירוקים.
    עד שבוע הבא , תהיו לי בריאים , תאכלו חצילים ואל תגעו בכרובים מתחזים.

    מומי יתן פוסטים בנוסח חציל בלאדי ולא כרוב לבן ויבש

    1. אני כבר מבולבל מכל הסלט ירקות הזה

      מחכה לחציל בלאדי על האש, עם או בלי טחינה ובתוספת נגיעות פסטו ונגיעות בחזה של סילבי.

      בהצלחה בשולחן הרולטה, מחזיקים לך אצבעות

  2. הפלאפל הטוב בארץ הוא בתחנת האוטובוסים הישנה בעפולה, והפלאפל הטוב ביותר בעולם הוא בגרינוויל,ב-"ליבניז פיתה גריל". בעל המסעדה ג'ורג' משפרעם (ואחיו טוני-מוסה) מייבא את כל הפריטים מאיראן, טורקיה, סוריה, ולבנון. כל פלאפל בגודל של הציצי של הצ'ירלידר סריאנה מסן אנטוניו. כדור פלאפל אחד מחרמן אפילו זקן כמוני ל-24 שעות. שלושה כדורים, צריך ללכת למחלקת חרום של 'גרינווין ג'נרל הוספיטל' לקבל זריקה להרגעת הבולבול.

  3. מומי אתה חתיכת תגלית. אני חוזר עכשיו מאם המושבות וחייב להודות שמצב האוכל שם באמת על הפנים.
    האתר הזה משתבח מרגע לרגע! מגוון הכותבים, הכתבות והנושאים הופכים אותו לצבעוני ולמרתק שהוא. ובפלייאוף בכלל חגיגה!
    שרק יימשך כך.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט