"THE RISE AND FALL OF THE LAKERS" – מאמר מכל הלב / מנחם לס

 

המראה היה מאד עצוב, אפילו ללא אוהד כמוני. למה עצוב? כי מי שחולה ספורט כמוני (ללא כל צחוק או סרקסטיות, אני יודע שאצלי אהבת הספורט גובלת בבעייה נפשית!) לא יכול להיות שמח לאיד לנפילה כזאת איומה של אימפרייה. אני מעדיף שהלייקרס תגיע לגמר ה-NBA ואז תפסיד למיאמי היט 2-4 או משהו כזה, מאשר לחזות במראה של אמש: קובי על מקל הליכה, מעסה את גבו של פאו גאסול. אגב, פאו גאסול היה הגיבור שלי אמש: השחקן שתמיד נראה לי אנטיפתי כזה היה הוותיק היחיד (מלבד שחקן הספסל ג'יימיסון) ששיחק עד הסוף, נתן את הנשמה, וניסה להציל בכל כוחו לפחות חלק מהכבוד. דווייט האוארד ניזרק בבושת פנים לחדר ההלבשה, ובדרך למנהרה עוד זורק כמה מילים לעבר המנכ"ל מיץ' קופצ'אק שעמד בכניסה למנהרה המובילה לחדר ההלבשה – שלא הגיב, אבל לפי הבעת פניו  ידעת שהיו אלה מילים די מלוכלכות.

סטיב נאש, השחקן היחיד החתום עד וכולל עונת 2014-5 בקבוצה, בבגדים אזרחים, מנסה לעודד שחקנים שלא חלמו לפני חודש לשחק במשחק פלייאוף.  הוא רצה כל כך לעזור על הפארקט, אבל שריריו ומפרקיו של בן  ה-39 הזה במשחק שהוא, אולי, התובעני ביותר בכל עולם הספורט המקצועני מבחינת כושר גופני ואמינות שרירים ומפרקים, לא עמדו במעמסה, וכל מה שיכול היה לעשות זה לנסות לעודד שחקנים שכמעט יכולים להיות בניו. סטיב בלייק השחקן לבן העור שהרבה ממש לעגו לו אבל הוא הפך בעל-כורחו לשחקן הפרימטר החשוב והטוב ביותר בקבוצה , ישב עם פנים חסרות הבעה כי הוא לא בעל אוטוריטה מספיק גבוהה בקבוצה כדי להציע עצות או להביע  אחווה והשתתפות בגורל.

 מטה וורלד פיס הוא לא פחות מגיבור, אם כי גיבור שרצונו לעזור לקבוצה גבר על כושר שיפוטו: הוא חזר לשחק  שבועיים אחרי ניתוח מיניסקוס אורטוסקופי שתקופת ההחלמה ממנו היא 6 שבועות. רצונו לעזור היה מדהים; הרשות שרופאי הלייקרס נתנו לו לשחק אף היא מדהימה. בטפשוטה.

בכל 52 שנותי ב-NBA לא חזיתי בנפילה והריסה טוטאלית כזאת. הנפילה היא נפשית ואמוציונלית לא פחות מגופנית, וזאת יכולת לראות בהבעות הפנים של קובי, וורלד-פיס, פאו גאסול, שני הסטיבים, ובעיקר בפניו של מיץ' קופצ'אק שקימץ את שפתיו בנסיון, כנראה, לא להתנפל על דווייט האוארד. מייק ד'אנטוני המאמן? גם על הספסל וגם במסיבת העתונאים לא הצלחת לגלות מה מתחולל בנפשו. הוא לא פושע, לא גנב, ולא עשה דבר אחד לא חוקי, ואני בטוח שהוא עשה כמיטב יכולתו.  בסופו של דבר ה-COMPENSATION שלו על הדיבקל הזה בלייקרס יכניס לו עשרה מיליון דולארים לפחות לחשבון הבנק. הוא יכול לבנות לו ארמון על שפת הים במליבו או באחד הוואדיות היפהפיים במדבר אריזונה, ולחיות באושר עד סוף ימיו. אז במצב כזה כל מה שנותר לו לעשות היה לשבת קפוא במקומו, ולתת ל-CHIPS ליפול היכן – ואיך – שייפלו. הוא לא סובב זרוע של איש, ולא הכריח אדם לפטר את מייק בראון, ולהעדיפו כמאמן על פיל ג'קסון. לי אין דבר נגדו. הוא אימן טוב כשיכול היה, וזהו.

איזו מערבולת היתה העונה הזאת, ומה שעצוב – אבל גם מרתק – היא המערבולת שתבוא עכשיו, בפוסט סיסון. המערבולת עלולה להיות סוערת יותר אפילו ממה שקרה העונה.

העונה הסתיימה ב- THUD עצום ונורא. זעקה שממש הגיעה עד קצה העולמים כי בסין, בישראל, בתימן, ובניקרגווה – ובכל עיירה הכי קטנה בעולם – ישנם ללייקרס אוהדים אוהבים וחמים. משחק אתמול שודר ל-223 מדינות ברחבי העולם, והם ראו את המוזרות של המשחק האחרון: הכל במשחק האחרון היה מוזר. "WEIRD", כפי שאמר טוני פרקר. אפילו שעת המשחק – 4 אחה"צ בלוס אנג'לס. ב-4 לא משחקים כדורסל בלוס אנג'לס. הספארס לא ידעו כיצד לאכול את העוגה שהושמה לפניהם: לשחק עם כל הכוח? לנסות לנצח על 50? ברבע האחרון הטלוויזיה הראתה שורה שלמה של מושבים בשורה הראשונה – ריקים. אלא מושבים ב-25,000$  עד $50,000 לעונה. כל יושבי השורה נעלמו אחד אחד, בשקט, בהיחבא. אלה לא אוהדים – אלה כוכבי קולנוע ומולטי-מיליונרים אחרים שבאים להיראות, לא לראות. האוהד האמיתי הוא ג'ק ניקולסון והוא נשאר עיד הסוף המר. כי הוא רצה לעודד את הצעירים שנשארו על הפרקט לשחק נגד שחקנים בשם טים דנקן וטוני פרקר, כשרק לפני שבועיים כמה מהם הכירו שחקני ליגת D טוב יותר משחקני הקליפרס.

האוארד ניזרק מהפארקט במצב 55-34 עם 9:51 דק' שנשארו ברבע השלישי. הוא זנח את הצעירים שיושפלו לבדם. איזו בריחה עלובה מהקרב! איזו אכזבה ללייקרס הוא ההאוארד הזה. ההתנצלות הבוקר בטוויטר לא שווה את הנייר שמישהו ירצה להדפיסה.

אתם יודעים מתי היתה הפעם האחרונה שהלייקרס עשו את הפלייאוף ולא ניצחו אף משחק?  זה היה כשהווריורס טאטאה אותם, ושחקנה הטוב ביותר היה צעיר בן 22 ושמו ריק בארי. השנה היתה  1967. הלייקרס זכו ב-11 אליפויות מאז, ואפילו העונה – הייתי אומר עד לפני כחודש – היו שקיוו שלמרות המלחמה בתחתית לעשות את הפלייאוף, קבוצה כשמאחור משחקים סטיב נאש וקובי בריאנט, והפורוורדים שלה הם וורלד פיס, פאו גאסול, ודווייט האוארד, היא קבוצה עם סכוי סביר ואפילו די גדול ללכת עד הסוף.

ואז התחילה הקריסה. קודם לבנה ועוד לבנה, ואז המפולת.

השמירה אמש על טים דאנקן וטוני פרקר תיראה בקרוב מאד כאין וכאפס לעומת הנסיון להרכיב מחדש קבוצת כדורסל טובה בלייקרס. האם האוארד שהגיע אחרי ניתוח גב והוכיח שהוא לא השחקן הדומיננטי שהם חשבו שיהיה, יישאר? הוא שחקן חופשי היום. כבר אמש הוא אמר שמוקדם מדי לומר מה יהיה בעונה הבאה. האם הוא ימתח את הלייקרס כפי שעשה לאורלנדו כשהוא החזיק אותה כבובת-חוטים, והניע אותה כרצונו מכאן לשם, ומשם לכאן? האם קובי בריאנט בן ה-35 יהיה מסוגל לשחק ברמתו הגבוהה על גיד אכילס חדש, פציעה חמורה וקשה מאד? האם סטיב נאש בן ה-39 הוא היום סחורה מוטשת ושחוקה, כששריריו ומרפקיו הפכו לבעייה כרונית, והוא ימשיך להיפצע כל יום שני וחמישי? האם פאו גאסול, נושא הטריידים מס' 1 בליגה, שיחק אמש את משחקו האחרון כשחקן לייקרס?

ישנה מעלה אחת לסוויפ שהם חטפו: זה נותן להם אקסטרה זמן לחשוב ולתכנן את עתידם.

בקיצור, מה שראינו אמש היה COLLAPSE טוטאלי של פרנצ'ייז שהיה עד לפני זמן קצר הקנאה של כל שאר הליגה.

השאלות רבות ותשובות אין עדיין להן:

האם הלייקרס מוכנים להתחיל את הבנייה מחדש עם נתינת חוזה מקסימום להאוארד? האם הוא רוצה להישאר?

מה יהיה עם קובי? האם הלייקרס חייבת לשוחח איתו ולומר לו שהם חייבים לעשות צעד קריטי איתו?

האם פאו גאסול הוכיח שהוא עדיין יכול להביא ערך ממשי בטרייד?

האם סטיב נאש מסוגל להמשיך לשחק בגיל 40 את המשחק הקשה והתובעני פיזית מכולם?

הנה מצב החוזים לעונה הבאה:

קובי בריאנט $30,453,000

פאו גאסול $19,285,850

סטיב נאש $9,300,500

מטה וורלס פיס $7,727,280 (אופציה של השחקן)

סטיב בלייק $4,000,000

כריס דוהון $3,920,000

ג'ורדן היל $3,500,000

ג'ודי מיקס $1,550,000 (אופציה של הלייקרס)

ס"ה: $78,186,630

עכשיו האוארד: אם הוא רוצה לחזור, ואם הלייקרס רוצים אותו, נא להוסיף $20,000,000

ס"ה: $98,186,630

הלייקרס הם לא רק מעל ה-PENALTY, אלא מעבר ה-APRON, הנקודה ממנה חלות הגבלות ועונשים נוספים. הלייקרס הם – במספרים עגולים – 30 מיליון דולאר מעבר ה-LUXURY TAX. הם יהיו חייבים $85,000,000 ב-TAX, לפי חברת הכספים והמיסים RAMONA SHELBURNE & CO (ניתן להיכנס ל-RAMONA SHELBURNE  ב-ESPNLA.COM ולראות כיצד הלגשרי טקס מחושב).

משהו חייב "לתת": גאסול הוא האפשרות ההגיונית ביותר. טרייד עליו והבאת שחקן בחצי מחירו? ויתור על האוארד והודאה בעובדה שהבאתו היתה שגיאה? עשיית אמנסטי על קובי? בשעת צרה, כשמגיעים מים עד נפש, אין ברירה: חייבים לחתוך בבשר החי.

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 61 תגובות

  1. הלייקרס צריכים לפטר את ד'אנטוני. כמה שיותר מהר. כל מאמן שיבוא במקומו הרי זה משובח. דאג קולינס או פיל ג'קסון הם האפשרויות הטובות ביותר.

    בקשר לאמנסטי-האמנסטי האידיאלי הוא לסטיב נאש. זה, ואי המשך של הווארד בקבוצה, ישאירו ללייקרס 68,886,130 מיליון במשכורות. טרייד כלשהו שיכלול את מטה וורלד פיס וסטיב דוהון על שחקן שיחסוך להם משכורות יקצצו אפילו את זה.

    עוד אופציה היא להעיף את קופצ'אק, לשים את ג'קסון GM (כפי שבעבר הצעת), ואת דאג קולינס כמאמן, שיתחלף כאשר בראיינט יפרוש.

    1. לגבי העונה באה:אין שום סיכוי שיוותרו על הווארד במידה וירצה להמשיך(אני מאמין שגם הוא ירצה)ויעדיפו לוותר על גאסול בן ה-33 +אמנסטי על נאש

      1. אתה צודק, אך אני חושב שהווארד לא ירצה להמשיך, ואם היה רוצה היה חותם על חוזה במהלך העונה עם הלייקרס. כמו כן, 20 מיליון דולר זה הרבה כסף, שלא שווה לבזבז על שחקן שאינו בטופ 5 של הליגה (ג'יימס מרוויח 15-16 מיליון דולר), וכרגע הווארד לא ברמה הזו (לברון, אנטוני, בראיינט, דוראנט ופארקר).

        1. נכתב פה ע"י מנחם שאם הווארד חותם בקבוצה אחרת הוא מפסיד
          בסביבות ה 20 מיליון דולר לחמש שנים,תזכור מה היה עם הארדן, לא נראה לי שהוא יוותר על סכום כזה.האוורד בן 27 ואפשר תוך שתיים שלוש עונות לבנות סביבו,קואפצק גאון והוא הוכיח את זה.
          אני חושב שחלק מחולשה שהוא הפגין העונה קשור לקובי שנתן לו לרוץ חצי עונה הלוך חזור מההגנה להתקפה בלי לראות כדור,הוא לא רגיל לזה מאורלנדו.

          1. הסכום שהווארד "מפסיד" אם יחתום בקבוצה אחרת הוא הרבה יותר נמוך.
            משהו כמו 5 מיליון דולר בסך הכל.

            ה"הפסד" העיקרי נובע מזה שהוא יכול לחתום עם הלייקרס ל 5 שנים, ועם קבוצה אחרת ל 4 שנים – אז הוא מפסיד את השנה האחרונה בחוזה, אבל תיאורטית הוא יוכל לחתום על חוזה חדש במשך הזמן ולהרוויח את אותו כסף בעונה הזו.

            אז ה"הפסד" העיקרי כאן הוא הסיכון שיפצע או שמאיזו שהיא סיבה אחרת הוא לא יצליח לקבל חוזה כזה לעונה נוספת אחת לפחות – ולא בדיוק הפסד "כספי" נטו.

            והחולשה שהווארד הפגין בחלק הראשון של העונה היתה בדיוק זה – חולשה. פיזית – הוא פשוט לא היה קרוב למה שהיה באורלנדו.
            זה לא היה קשור לקובי או לאף אחד אחר.

            הוא בכלל לא היה אמור לחזור למגרשים לפני ינואר, זמן ההחלמה המקובל לניתוח כמו שהוא עבר הוא שנה מלאה (אפריל), אבל הווארד זה לא בן אדם רגיל, וכבר בסוף אוקטובר היה על המגרש, ומן הסתם – הוא לא היה אותו הווארד שכולם זכרו.

            השיפור במשחק שלו הגיע בערך אחרי פגרת האולסטאר – כשגם הגוף שלו התחיל להגיב יותר טוב – ועדיין לא 100%.

        2. זה שהווארד לא חתם על הארכת חוזה במשך העונה זה לא סימן לכלום.

          הוא היה מפסיד הרבה מאד כסף אם היה עושה את זה כי היה יכול להאריך חוזה רק ל 3 שנים נוספות.

          ורק תסתכל על המספרים של הווארד בעונה שבה הוא משחק פצוע, לא בכושר גופני שהוא רגיל להיות (לפי מה שהוא אומר), עם קבוצה שברוב העונה לא מצאה את השיטה הנכונה לשלב אותו התקפית, ופציעות לשחקנים שהיו עושים לו את החיים הרבה יותר קלים – ותבין שהוא שווה בקלות 20 מיליון דולר.

          קבוצות יעמדו בתור לשלם לו את זה.

      1. they don't "need" to cut anything. we don't know their budget limits, and assuming they do have some – there's no point in trying to predict what they are before the lakers know what type of team they'll have next season, which primarily means the howard decision.

        the lakers are always willing to pau for a contending team.

        they probably won't be willing to pay nearly as much for a team that has no dwight howard and a recovering kobe.

        but we don't know what team they'll have yet, and we don't know what they're willing to pay or not.

        bottom line – they don't NEED to cut anything

      1. they already agreed to pay 2 coaches – mike brown and d'antoni.

        now they're off the hook for most of brown's money since he signed with the cavs, so essentialy they "freed up" some coaching money compared to what they were paying coaches during the season.

    2. ד'אנטוני עשה חצי שני של העונה בקצב הנצחונות של סאן אנטוניו…
      וזה עם המון פציעות – גם של שחקנים ששיחקו, וגם של שחקנים שלא יכלו בכלל לשחק, שלא לדבר על זה שלא היה לו מחנה אימונים עם הקבוצה.

      ד'אנטוני עף רק אם הווארד או קובי דורשים את זה במפורש – מה שמאד יכול להיות.
      מבחינת מה שהצליח לעשות בתנאים שעמדו לרשותו – עשה עבודה טובה מאד.

      מה טוב בקולינס ?
      ג'קסון לא רוצה לאמן – הוא רוצה סמכויות בפרונט אופיס.
      אני לא רואה את ג'ים באס נותן לו את זה בהסתייגות אחת ויחידה –
      אם הווארד דורש את פיל ג'קסון כתנאי להישארות שלו בקבוצה.

      למה אמנסטי על נאש זה אידיאלי ?
      ולמה בכלל צריך לקצץ במשכורות ? מי החליט ?

      ולמה להעיף ג'נרל מנג'ר מדהים כמו מיטש – ועוד אחד שעשה הכל בתיאום עם הבעלים ?
      רעיון מגוחך.

      ולפיל ג'קסון אין שום רקורד מוכח בלהיות ג'נרל מנג'ר.
      השמועות על הטריידים שהוא רצה לעשות וקאפצ'ק סירב הצילו את הלייקרס כבר כמה פעמים.

      שוב, אלא אם כן זו דרישה של הווארד, הלייקרס בחיים לא יעשו אותו ג'נרל מנג'ר.
      השמועות אומרות שהוא אולי ילך לקבוצה החדשה בסיאטל ששם יתנו לו את כל מה שירצה על שטיח אדום, ובמרחק שעה טיסה ממונטנה.

  2. טוב הסיפור של הלייקרס הוא לא פחות ממדהים כשהחתימו את הווארד
    כולם כבר דיברו על הגמר שיהיה מול מיאמי.
    אהבתי אותם בזמנו של מגיק והשואו טיים אבל מאז קובי אני לא סובל אותם,היה כואב לראות אותם מנצחים את גיים 6 ו גיים 7 מול בוסטון של פירס וגראנט כך שאני חייב להודות שכיף שהם עפו בסיוופ(כמובן שהיה עדיף בלי הפציעות זה רק היה יותר מהנה)

  3. סטיב נאש הוא אחד השחקנים האהובים עליי בכל הזמנים, אבל ב10 מיליונים אפשר להביא משהו יותר טוב מזה.
    הלייקרס נראו רע מתחילת העונה, משהו שם לא עובד כבר כמה שנים טובות. אני מקווה שבבנייה השנה הם יביאו את השחקנים הנכונים.
    ג'ודי מיקס ובלייק יכולים להיות שחקני ספסל מעולים. פאו גאסול הוא ווינר ושחקן מעולה, לא משנה מה. תמיד תראו אותו נלחם.

  4. פשוט להביא להאוורד נאש וקובי טיל בתחת… להחתים את קובי על חצי חוזה(גג 20) לשלוח את גאסול בטרייד תמורת שחקן אחר וגם וורד פיס.כמובן הבאת שחקן בסדר גודל ענק וצעיר ולבנות עליו להמשך.
    .אין להם יותר מידי אופציות לשנה הבאה אבל שינסו לרענן תסגל
    דוגמא לנסות להשיג את לאב ולבנות סביבו.אולדריג גם טוב אפילו מארק יעזור…

  5. אי אפשר לעשות אמנסטי על נאש, כי הוא לא היה בלייקרס בזמן השביתה

    היחידים שניתן לבצע עליהם אמנסטי הם: קובי, גאסול, ארטסט ובלייק

  6. נינו צודק.

    ומבחינת תועלת/עלות – האופציה הכי הגיונית זה וורלד פיס.

    קובי ופאו הם בכלל לא אופציות מעשיות – גם אם הם כן אופציות תיאורטיות.

  7. מנחם, הגזמת לגמרי עם כל תיאורי האבל.

    פשוט היתה מכת פציעות נוראית ובלתי מוסברת.
    אבל לפניה, הלייקרס כמו היו בתנופה מצויינת, ולדעתי היו בהחלט יכולים לנצח את הספרס בסדרה – כמו שניצחו אותם כשבועיים לפני סוף העונה – עדיין עם פציעות.

    אני לא אומר שאין ממה להיות מודאגים עכשיו בראייה קדימה, או שכל העונה הזו עברה טוב בלי קשר לפציעות, אבל האמת הפשוטה היא שכל מי שעקב אחרי הקבוצה יודע שההפסד בסדרה הזו היה פשוט תוצאה של מכת פציעות כמעט ללא תקדים.

    זה מבאס מאד, אבל זה בסדר גמור.
    מזה לעשות "נפילת אימפריה" זה להסתכל בכותרות ולא לקרוא את הסיפור האמיתי…

  8. דדי, אתה לא מודאג ממצב בלוטת החשק של הווארד? הוא בוודאי בעל יכולות פנומנליות, אבל משהו בהתנהלות שלו מוציא אותי מדעתי.
    לדעתי הוא יכול לקחת אליפות רק כשיש לידו כוכב גדול, וכרגע אין כזה בלייקרס. הכוונה היא למישהו שיכול להכריע משחק כי בדקות ההכרעה הווארד יכול להיות עול לא קטן בגלל ההאק אה הווארד, לא? חוץ מזה לא ברור למה לא להשאיר את פאו, הוא בהחלט שווה 20 מיליון. גם נאש ישתיק הרבה אנשים בשנה הבאה ויוכיח שהוא שווה 10 לשנה. אבל הם חייבים להחליף מאמן, שיאמן ולא יהיה בובה של קובי. ושידע לסדר אותם בהגנה ולהשתמש במחליפים בצורה הגיונית. הם קבוצה זקנה ולכן חייבים מחליפים.

  9. אני לא אומר שהווארד מושלם, והחיוכים שלו יכולים לעצבן, אבל אין לי שום טענה כלפי זה שהוא לא יכול לסחוב קבוצה לבד לאליפות.

    מי כן יכול ?

    הכי התקרב לזה נוביצקי בדאלאס החד פעמית, ואולי קובי כשגאסול היה שחקן מצויין אבל לא ברמות של פיפן, ווייד, או קובי עצמו בימי שאק.

    אז מה זה אומר – שנוביצקי וקובי הם היחדים שאפשר לבנות סביבם קבוצה ?…

    אבל הווארד משנה את המשחק הגנתית.
    כשהוא בריא לגמרי, ויש לו סביבו סגל מתאים, הוא עושה הבדל דרמטי..

    רק תראנ מה הוא עשה העונה ב 70% יכולת – עדיין היה הסנטר הכי טוב בליגה.
    סיפק נקודות, קלע באחוזים מצויינים, שיחק הגנה טובה (גם אם לא בסטנדרטים שלו), והוביל את הליגה בריבאונדים.

    אחרי ניתוח גב !

    לא נותנים לשחקן כזה ללכת אם הוא רוצה להישאר.

  10. הי מאטלנטה. דדי הגיב על כמה וכמה דברים, ולא אכנס לפרטים על כל נקודה ונקודה, אך בגדול, אני גם מעריץ אותו שמרוב אהבה ללייקרס, הוא לא מוכן להודות שהאימפריה התמודדה, ומצד שני מזהיר אותו, ואת כל אוהדי הלייקרס האחרים המסרבים לראות את האמת כפי שהיא וממשיכים לחלום חלומות שוא, שאם ההנהלה תשאיר את כל הקבוצה כפי שהיא ותסכים לשלם 80 מיליון בלגז'רי טקס (ולבעלי הקבוצה שהם בין העניים בין בעלי הקבוצות האחרים זה לא SMALL CHANGE),
    תהיה להם בעונה שעברה קבוצה בינונית לחלוטין. תוסיף שנה לתעודות הלידה ולברכיים ושרירים השחוקים של קובי וסטיב נאש, וכמו כן לוורלס פיס ופאו גאסול, ויש לך קבוצה עם 3 שמות להיכל התהילה (והאוארד יהיה רביעי אם יתחיל לנצח היכן שהוא) שהיא לא יותר מקבוצה של "שמות". הקבוצות הצעירות של המערב כמו הווריורס, יוסטון, אוקלהומה סיטי, הספארס (שבצורה גאונית מוכנה כבר עתה לפרישה של דנקן, פרקר, וג'ינובלי), ואפילו דנבר, פורטלנד, וכמובן מינסוטה בריאה, יאכלו לייקרס כפי שהיא היום עם שנה נוספת ללא כל בעייה.
    אני מקווה עבור הלייקרס שההנהלה איננה שאננה כמו דדי.

    1. מנחם, אם השחקנים שמשלמים להם מסיימים חוזה – אין לזה שום משמעות מבחינת העתיד של הקבוצה.

      אני די בטוח שיהיה אמנסטי על וורלד פיס, ושיהיה טרייד על גאסול, אבל מכאן ועד להגיד שהם "חייבים" לעשות את זה – המרחק גדול.

      גובה המס שישלמו בעונה הבאה הוא ממש לא מה שצריך להטריד את האוהדים, ואולי גם לא את הקבוצה – בשביל זה הם קיבלו את הסכום הדמיוני מטיים וורנר על עסקת הטלביזיה שלהם.

      המצב הוא לא אידיאלי כרגע, אבל כשיש לך exit plan כל כך פשוט וקרוב – בסוף העונה הבאה – המצב שלך ממש לא רע במונחי נבא.

      אבל אין בכלל שום טעם לדבר על אסטרטגיה ותכניות לפני שהווארד מקבל את ההחלטה שלו.

      זה מה שיקבע את התכניות של הלייקרס לגבי סוג הקבוצה שהם רוצים להעמיד לעונה הבאה (ובהחלט יש אפשרות להעמיד קבוצה על ידי זה שנותנים את החוזים המסתיימים תמורת חוזים ארוכים), האסטרטגיה שלהם לגבי מקום בתקרת השכר ב 2014 או בשלב אחר, ואפילו את זהות המאמן.

      אבל כמו שאני רואה את זה – או שיש לי את הווארד כבסיס ואז הכל אפשרי, או ששנה אחרי זה יש לי מקום בתקרת השכר, קבוצה שכל שחקן חולם לשחק בה, וסיכוי בלוטרי לאנדרו וויגינס.

      – אפילו לא בטוח שזה המקרה הגרוע מבין האפשרויות…

  11. לפני תחילת העונה כתבתי טור על 10 השאלות הגדולות של העונה,
    השאלה האחרונה היתה זאת: "האם הם יחברו את כל הכשרון שיש להם לתלכיד קבוצתי שיזכר לדורות או שהכשלון של 2003-4 יתגמד לנוכח ההתרסקות של קבוצת הכוכבים מבוורלי הילס והם גם כן יזכרו אבל לדיראון עולם ?
    דדי וגם K700 התווכחו עם אכן ב2004 זה נחשב כישלון או לא
    אבל כעת אף אחד לא יתווכח שהעונה הזאת היא כישלון מוחלט!
    דיסקסנו פה רבות במשך העונה לגבי מי אשם בכישלון הזה אבל זה שזה אכן כישלון זה קונצנזוס, נכון שיש נסיבות מקילות כשאני מתכוון לחזרה מפציעה של הווארד פציעת נאש ואחר כך גאסול ובסוף קובי ועדיין להכנס בקושי לפלייאוף זה כבר הכישלון שאיכשהו אפשר לכפר עליו בפלייאוף מזהיר וזה כמובן לא קרה.
    הייתי אומר "עונה מקוללת" אבל זה מוריד מהאחריות של כל האשמים,
    זאת היתה לי כאוהד עונה קשה ביותר ויש לי אישית הקלה גדולה שהכל נגמר, היה לי קשה לקום בבקרים ולחזות בהפסדים ובכשלונות והסוף היה מוות צפוי ובלתי נמנע.

    לגבי הווארד, ברור שהוא שחקן אדיר ובעיקר בצד ההגנתי ואני מקוה שישאר, לגבי גאסול יש לי תחושה שאם לא ימצא טרייד עבורו הוא ישוחרר באמנסטי וגם אם ימצא טרייד עבורו חלק מהחבילה שתתקבל תשוחרר באמנסטי כל זה בהנחה שהווארד אכן ישאר,
    השאלה היא אם הלייקרס רוצים להיות פאקטור כבר בעונה הקרובה או שהם יתחילו לחשוב מעבר לאופק,

    נחיה ונראה.

    1. אני לא רואה שום סיכוי לאמנסטי על גאסול.

      הסיכוי לטרייד גבוה מאד
      הסיכוי שיישאר קטן (אני חושב שרק אם פיל – שאוהב אותו – יגיע
      הסיכוי לאמנסטי ? לדעתי אפסי.

      הלייקרס לא נותנים לכזה נכס להתפורר באוויר ולהמשיך לשלם לו 19 מיליון…

  12. קטע מעניין ורלוונטי מראיון שנעשה היום עם וורלד פיס לסיכום העונה (עד מחר יעשו ראיונות דומים לכל שחקני הקבוצה – כמו תמיד בנבא כשקבוצה מסיימת עונה:

    – MWP said the Lakers didn’t always “let” Mike D’Antoni (or
    Mike Brown) coach. It’s a very interesting group of players,
    some with tons of experience and ideas on how to play, who
    had seen a number of systems in the last three seasons
    alone. D’Antoni clearly didn’t have a chance to coach as
    he’d wanted to, but Metta appreciated that he adapted and
    found a way to get the team on a winning track before the
    late-season injuries.

    – On the absence of training camp for a coach: “We were
    behind the eight ball so much that we didn’t get to see the
    whole team and who improved their game, and how we’re going
    to play.” That was certainly tough for the coaches and
    players, no doubt.

    – One of Dwight Howard’s biggest supporters this season,
    Metta had this to say: “Dwight gave 100 percent. He played
    hard. His personality was just different. You have to get
    used to a franchise player like that.” He tried to explain
    what he meant, that Howard is almost always “happy” around
    the team, except at certain points of games where he gets
    “very serious.” No question Howard is a different from a
    personality standpoint from the other veterans on the team
    like Kobe Bryant, Steve Nash and Pau Gasol, and it certainly
    took some adjusting to for everyone – as it should have.
    They’d begun to figure things out, rallying through the
    injuries before Bryant’s torn Achilles to reach the playoffs
    despite being 17-25 in January.

  13. הוא גם אמר שהפסד הלייקרס "הוא הפסד הלייקרס; לא הפסד קבוצה פצועה, כי לא משנה אם פצועה או לא, אנחנו עדיין הלייקרס ויכולנו לנצח למרות כל הפציעות".

    1. זה יפה לעיתון.
      זה לא מחזיק מים במציאות…

      אף אחד לא היה נותן ללייקרס שום סיכוי לנצח אפילו משחק בודד נגד הספרס במצב הזה של הסגל.

      תן לפיל ג'קסון לאמן אותם ולמאמן הכי גרוע בליגה לאמן את הספרס – והתוצאה היתה זהה.

  14. תשמעו, אני מאחל בכל לבי חזרה מהירה של הלייקרס להיות קבוצה משמעותית, כי בלי הלייקרס, ה-NBA מפסידה 25% מיקרתה (אם לא יותר; פשוט NBA לא יכולה להתקיים עם לייקרס הנראית כמו שרלוט)

    אני אחזה היום במקסימום ריכוז לראות אם אינדיאנה באמת יכולה לתת פייט רציני למיאמי.

  15. אני שמח על המאמר יש לי כמה הערות /תובנות בתקווה שזה מעניין מישהו.
    לפני כן אומר כי היחס שלי לליקרס הוא מורכב מאד .
    היא הייתה הקבוצה שלי מהילדות (בעיקר בזכות מנחם שהעביר היטב את התחושה). בזמנו בעידן הערוץ הראשון לא היה ניתן לראות בארץ נ.ב.א למעט תקצרים וסדרת הגמר.
    אני זוכר את הלייקרס כאמור מסיפורי מנחם.
    וכן מאותו יום רע ונמהר (ברוך השם רק ספורטיבית) בסביבות מאי 1986. באותו היום גילי לנדאו שדד את מכבי חיפה בגול באופסייד ובו ביום יוסטון רוקרטס של תאומי המגדל הדיחה את הלייקרס בגמר המערבי (ושמא בחצי הגמר) .
    אך זכיתי לפצוי חודשיים אח"כ עם מארדונה וארגנטינה.
    ושנה אח"כ נותרתי ער בגיל 12. לראות את הלייקרס לוקחת אליפות.ובסביבות הבר מצווה שלי ראיתי אותה מגנה על הכתר במבצע שהיה נראה אז חסר תקדים מול אזייה והילדים הרעים מדטרויט בזכות קארים בדקות המני טיים.
    כך גדלתי .בעולם הדמיונות של אז כמובן שכל ילד היה מעדיף את מגי'ק וקרים על אנשי הצווארון הלבן מבוסטון.רק כשגדלתי הבנתי שאני בעצם "בוסטוני" בנשמה.
    עדיין הרגלים לא משנים ועד לשנות ה 2000 אהבתי את הלייקרס.דווקא אז בתקופת האליפויות עם שאקיל וקובי משהו באהבה נסדק.והיום הלייקרס מבחינתי זו קבוצה יחודית.
    אני עצוב שהם מפסידים ובמיוחד שהם מובסים אף במקביל לא רוצה שהם ינצחו. ואחרי הקדמה זו הנה התובנות שלי.
    1. לא מבין מה רוצים מדאנטוני הבעיה הרבה יותר עמוקה הוא את שלו עשה ודווקא הארכת החוזה שלו היא פעולה נכונה של ההנהלה.
    2. הבעיה היא אסטרטגית . תסתכלו על גיל החמשייה ותבינו.
    במשאל פתיחת העונה של הופס נשאלתי משהו כגון מי תהיה האכזבה הגדולה ? עניתי ללא היסוס לייקרס. (להבדיל משאלות אחרות יותר קשות) .מדוע ? זה פשוט מאד צריך לדעת לקרוא מספרים.
    תראו אני מניח שאני רואה פחות כדורסל מהנ.ב.א מהמגיב הממוצע כאן. (בכל זאת אני חולה כדורגל ובכלל הליגה הרגילה לא מעניינת אותי ,זאת אורת אני עוקב וקורא טבלאות אך לראות משחקים ? זה רק בפליאוף.)
    3. הנה הגענו להסבר המפורט. חמשייה גיל ממוצע.34 דקות משחק ממוצעות 34.
    4. לא השכנעתם ? תוציאו את הינוקה היחיד הווארד. מה קיבלתם ? חמישייה גיל ממוצע 36. דקות משחק 34.
    5. עוד פעם קבוצה שמסמכת על רבעייה שגילה הממוצע הוא 36 לשחק שלושה רבעים בכל משחק במשך עונה שלמה ומפרכת לא מסוגלת להיות קבוצה שטוענת לכתר.
    6. קחו את הספרס כדוגמה גם שם סטארים מבוגרים.
    אך שימו לב להבדלים .
    א. שם מדובר בשלישיה לעומת הרבעייה של הלייקרס.
    ב. שם הגיל הממוצע הוא 35 ודקות המשחק הממוצעות הם 29. שם פארקר הצעיר יחסית (31 ) משחק מעל 30 דקות.(31 ) דאנקן עומד על 30 וג'ינובלי הכוכב השלשי מקבל רק 23 דקות ללא אף משחק בחמשייה.
    ג. שם יש סגל רחב ביותר שהיא אפשר להשוות אותו לכלים של הלייקרס.
    7. סיכומו של דבר אם הלייקרס רוצה להפיק עוד משהו מהדור הוותיק שלה היא צריכה לעשות מספר שינויים.פרדוקסלית נראה לי שהפציעה של קובי רק תטיב עמה .
    להלן השינויים האסטרטגים.
    א. לתת את הקבוצה להווארד. (אם ישאר זה יתבצע באופן טבעי עקב הפציעה של קובי)
    ב. לשכנע את קובי לעשות התאמה עקב הגיל והפציעה הקשה.
    לאור הנסיבות אני מאמין שזה אפשרי.קובי יצטרך להיות משהו כמו ג'ינובלי או לכל היותר וויד הווה אומר שחקן שישי או לחליפין כינור שני לכוכב העל.
    ג. למלא את הסגל בשחקני משנה שיכולים לעזור להווארד הם לא צריכים להיות כוכבים גדולים.אך הם צריכים להיות צעירים אנרגטיים שיודעים לעשות את העבודה השחורה .פרטים אצל פופוביץ.
    ד. לשחרר מבוגרים כמו ג'יימסון מהספסל או ארטסט שכבר לא נותן משהו יוצא דופן. אם מצליחים לקבל משהו ראוי על גאסול לשחרר אם לא להשאיר אך בתפקיד יותר מינורי.
    סיכומו של דבר חמישייה שתכלול שלישיית צעירים יחד עם קובי והווארד.כשמהספסל עולים נאש ופאו עם הניסיון בתוספת עוד עומק זה מה שצריך .כך הקבוצה תהיה יותר בריאה עם סיכוי הרבה יותר טוב וזה בהחלט אפשרי .
    סליחה שחפרתי לילה טוב.

    1. כמובן שהתעלמת לחלוטין מ-80 מיליון דולאר עונש על עקיפת סף השכר. אגב, הסלטיקס היו (וכאלה הם גם היום) הכי רחלוקים שאפשר מצווארונים לבנים.

  16. הלייקרס זהו סוף ידוע מראש
    לא הגיע לקבוצה להיכנס לפליי אוף
    הקבוצה נתנה חצי עונה הירואית על מנת להשתחל , המחיר ששולם כבד מאוד.
    שהקו האחורי שלך בפליי אוף מורכב משחקנים ששיחקו 20 דקות יחד בחודשיים האחרונים של הליגה , שכל שחקן חמישיה עבר פציעה כל שהיא , שהלב של הקבוצה קרוע ואין באמת עתיד המצב עגום ביותר.

    לחצי עונה הבאה עשויות להיות השלכות על הקרירה של בריאנט , אם הלייקרס יהיו במאזן 15 – 30 בערך בזמן שקובי אמור לחזור , יתכן ויקרה אחד מהשניים או שיודיע על פרישה או שידרוש טרייד .
    אם הווארד לא נשאר, ההחלטה לא לבצע טרייד עליו תתברר כהרת אסון אפשר היה להשיג משהו במחיר של אי העפלה לפליי אוף.

    הלייקרס צריכים לקחת החלטה אמיצה , או שמוותרים על קובי או שהורסים עבור בנייה מחדש דרך הלוטרי בשנתיים שלוש הבאות. והנחתה של לה ברון ב 2015 בכל מקרה יפה שעה אחת קודם , הספינה בדרך לשקיעה מוחלטת .

  17. היה קשה לצפיה המשחק הרביעי.
    לראות את כל השחקנים החשובים בחליפות, והווארד מורחק כי לא היה לו חשק לשחק, ונתן לעצבים להשפיע עליו..

    לא מבין למה לא לעשות אמנסטי על קובי, את הכסף הזה הוא גם ככה יקבל, ולהחתים אותו על חוזה של 10 מליון. טרייד על גאסול, תמיד יש את הפראיירית שתתן עליו איזה ג׳וש סמית׳.

    אני הכי מרחם על המיליונים של אנטואן ג׳יימיסון ויתר כדי לשחק בלוס אנג׳לס…

  18. דדי אני רוצה שתסביר לי, אם ל האגו שמעורב בכך, למה לא להגיע בהסכמה עם קובי (עם תכנון ארוך טווח לתפקיד בלייקרס) על אמנסטי עליו לשנה הבאה. והנימוקים הם: 30 מיליון דולר!!! בשלב הראשון זה פותר את כל נושא תקרת השכר, מאפשר להחתים את הווארד בשקט ואולי לעשות עוד התאמות ולעבות את הספסל בצעירים מבטיחים בלי שהם יעלו סכומים אסטרונמיים. במידה והתלכיד מצליח ורץ היטב מצד אחד, וקובי מחלים היטב ויש סיכוי טוב לריצת פליי-אוף לאליפות – מחזירים אותו כשהוא בריא ומשלמים מה שצריך. במידה וההחלמה מתעכבת (וקובי והליקרס יהיו פושעים עם ידחקו את הקץ בנושא הזה) לכל העונה – לא נורא – יש חוזים נגמרים, אפשר בעונה אחרי זה להחזיר את קובי בגדול עם התבססות הסגל על ההתקדמות של מי שירוץ בשנה הבאה ויהיה טוב או על שינוי והחלפות של מי שלא הוכיח את עצמו – ואפשר לעשות אליפות נהדרת בשנת 2015 בגיל 36 כאשר קובי הוא הווטרן והווארד הוא הכוכב שבשיא.
    לשלם 80 מיליון דולר רק כדי לא לעשות אמנסטי על שחקן שלא בטוח יוכל להגיע בכושר טוב עד סוף העונה זה מעשה מטומטם ואנוכי מאוד מצידו של קובי לצפות לזה. אמנסטי מבטיח את כספו ומשחרר את הקבוצה מעול עצום – פשוט פשע לא לעשות זאת.

  19. הפציעות הן לא מזל רע, הן תוצר של הימור כושל וניהול נוראי של ההימור הזה.

    בתחילת העונה רבים וחכמים כתבו (וצדקו) שהלייקרס העמידו סגל מופלא אבל הסגל הזה יצטרך לעמוד בשני אתגרים משמעותיים:

    1) בעיית אגו.
    2) בעיית הגיל.

    לגבי האגו, ניטשו פה ויכוחים ארוכים כל העונה האם יש בעיות אגו או לא ובוא נלך עם דדי ונניח שכולם מאוהבים בקובי וכל מי שצריך לקבל את הכדור מקבל אותו בזמן – אז סימנו וי על הבעיה הראשונה.

    לגבי הגיל – כאן הכישלון הוא עצום. נכון שיש מימד של אקראיות אם שחקן נפצע או לא, ונכון שזה ששחקן מבוגר לא אומר בהכרח שייפצע, אבל כאן השחקנים, צוות האימון, ההנהלה, כולם פשוט התעלמו מזה שכל שחקני המפתח בחמישייה ועל הספסל בני 200 ואם לא יעשו חשבון של דקות, יגדילו את הרוטציה ויעלו את הקצב רק בפלייאוף – הסגל הזה יקרוס.

    אז הסגל קרס, ולא בגלל מזל רע אלא בגלל התנהלות בזיונית. כשהלייקרס עשו את ההחתמות בקיץ היתה צריכה להיות להם תוכנית שנתית שתפצה על הזקנה של השחקנים. ובאמת שכואב לי על קובי אבל גם הוא עצמו היה צריך ויכול להגביל את הדקות של עצמו. הוא נפצע אחרי רצף מטורף של משחקים שהוא בקושי נח בהם

  20. ברגע שעשית אמנסטי על קובי – הוא לא יכול לחזור לקבוצה למשך שארית תקופת החוזה שלו, שבמקרה של קובי זה אומר כל העונה הבאה.

    אתה כל כך בטוח שקובי רוצה לשבת בחוץ עונה שלמה ?
    אני ממש לא…

    ובטוח שהלייקרס ירצו את זה ?
    אם הווארד חוזר וחוזר בריא כמו שהוא עוד לא היה העונה, ןשאר הסגל בריא – טרייד אחד טוב על גאסול יכול לתת להם סיכוי להיות גורם בצמרת עם קובי.
    לוותר על זה מראש ?
    קשה לי להאמין…

    התקופה המינימלית לחזרה מפציעת אכילס זה חצי שנה – מה שמביא אותנו בדיוק לפתיחת העונה, ומבחינת קובי – זה תאריך היעד שלו.

    יותר מזה – החלטת האמנסטי צריכה להתבצע ביולי וביולי ללייקרס וגם לקובי עוד לא יהיה מושג מה מצב ההחלמה שלו.

    ויש עוד –

    אם עושים עליו אמנסטי, קבוצות שיש להן מקום בתקרת השכר יכולות להגיש הצעות מתחרות, וההצעה הגבוהה ביותר בעצם קובעת שקובי יהיה שייך לאותה קבוצה.

    אז כן – קובי יכול להחליט שהוא לא מתייצב באותה קבוצה ולוקח חופש,
    אבל זה שם כתם מסויים על השם שלו, וחוץ מזה גם הלייקרס וגם קובי מתכוונים שקובי ישחק בלייקרס – ורק בלייקרס כל הקריירה – כראוי ללייקר הגדול ביותר.

    התסריט היחידי שבו הלייקרס אולי ישקלו אמנסטי על קובי, והוא אולי יסכים (כי בלי הסכמה שלו זה לעולם לא יקרה. מדובר בסמל) זה אם הווארד עוזב, ואולי קובי יעדיף לנוח שנה במקום לשחק בקבוצה חלשה.

    אבל לדעתי זו אפשרות תיאורטית בלבד.

    מעשית – זה לא יקרה, בגלל כל הסיבות שתיארתי.

  21. נראה לי שניסיתי מראש להתמודד עם כל התשובות שלך. וזה אכן נראה בעיית אגו כי:
    1. חצי שנה זאת תקופה מינימלית – זה די חוסר אחריות לבנות על זה.
    2. גם עם הווארד חותם ויש קבוצה סבירה – ראינו השנה כמה זה רוסטר קצר ובעייתי – בהחלט יש מקום לשנה של נסיון לתת נסיון לצעירים ולהעמיק את הרוסטר, לתת לג'יימיסון את הכבוד המגיע לו ולקבל תמורה, לבנות שיטת משחק שלא שוחקת את החמישה המבוגרת.
    3. הכל מתוך תכנית לקבל קובי בריא ולתת לו כל מה שצריך בעונה שאחרי – דהיינו להשוות כל הצעה ובכללי לסכם איתו על היעד לחוזה ל2014/15.
    4. קובי יוצא גיבור – כי כולם יודעים שהוא מת לחזור למגרש וזה אומר שהוא עושה זאת למען הקבוצה, ובאמת מקבל הזדמנות להשתקם הכי טוב שאפשר מהפציעה.

  22. אין לזה שום משמעות מעשית חוץ מלחסוך כסף לקבוצה.

    זה לא יאפשר להם לעשות שום דבר שלא היו יכולים לעשות בכל מקרה.
    מה יקרה אם קובי יחזור באוקטובר, דצמבר, או פברואר ?
    מה מכל מה שתכננת יפגע ?

    לדעתי אתה מקדיש לאופציה התיאורטית הזו יותר מדי תשומת לב.

  23. דדי אמרת כמה דבריי טעם אבל לדעתי אתה חושב יותר מדי כמו כלכלן ופחות מדי כמו פסיכולוג.
    המחשבה של ההנהלה שכסף, עוד כסף, ועוד קצת כסף יכולים להחליף ערכים ספורטיביים כמו בנייה לטווח ארוך, תלכיד קבוצתי והירככיה פנימית היא מגלומנית. אני כבר לא נכנס לשיקולי גיל ועומק ספסל גם אם הם מראה לטיפשות המנהלתית של הלייקרס, ולא משנה כמה תגיד שקופצ'אק הוא גאון – הוא לא.
    הראיון שהבאת עם מ.וו.פ. פשוט גרם לשערותיי לסמור: מה זאת אומרת לא נתנו לד'אנטוני לאמן? איך הוא מעיז להגיד כזה דבר לעיתון? מה זה אומר על אחד ממועדוני הספורט הגדולים בעולם? ואחר-כך אומרים שהוא מאמן גרוע… איזה צ'אנס היה לו כשהוא מלכתחילה הובא רק על תקן יועץ?
    אז אני ארשה לעצמי לומר מה שאילון לא אמר: מפלס האגו בלייקרס כבר מזמן עבר את גבול המותר. קובי ברייאנט על כל העונה ההירואית שלו, הוא חור שחור. הוא סירס את פאו גאסול, דווייט האוורד וסטיב נאש וגרוע מכל – הוא סירס את מייק ד'אנטוני.
    בין שלל התפקידים של המאמן אחד החשובים הוא הפרספקטיבה שלו. העובדה שהרגש לא משחק אצלו תפקיד כמו אצל שחקן במגרש, שלא משפיע לו על שיקול הדעת ושמאפשר לו להשיג איזו נקודת מבט על "מה לא הולך" ו"מה צריך לעשות" – א מאן ווית' א פלאן. כשהמאמן פוחד לפתוח את הפה שלו איזה סיכוי יש לקבוצה? ואפשר להמשיך ולהעלות את קובי ברייאנט למעמד של חצי אלוהים עד מחר: מאמן הוא לא.
    חצי מילה על דווייט האוורד: כל שחקן, בלי יוצא מהכלל, כולל שאקיל אוניל, שזורק באחוזים כל-כך גרועים מהקו, זו עדות לחוסר השקעה והסתמכות על כשרון נטו או על יתרון פיזי מולד. וזה לא עונה על הגדרה של מקצוען.
    אז אפשר לדבר עד מחר על אמנסטי ולוטרי וטרייד על ההוא או על הזה. הלייקרס צריכים לעשות חשבון נפש בראש ובראשונה על הגישה הספורטיבית שלהם.

    1. טוב, אז בוא נגיד שלגבי קובי אני לחלוטין לא מסכים איתך, וגם השחקנים לא היו מסכימים איתך.
      לפי הדברים האלה ולפי מה שאמרת על האגו, קשה לי להאמין שראית יותר מכמה משחקים בודדים שלהם העונה, אלא בעיקר קראת דפי סטטיסטיקה…

      כנל לגבי המאמן.
      זה שהוא עשה חצי עונה אחרונה באותו קצב של סאן אנטוניו – למרות כל הפציעות, למרות שהוצנח באמצע העונה, ולמרות שלהם יש את פופ, זה אומר הכל – ולא משנה מה מטה וורלד פיס יגיד.
      הכל נמדד בתוצאות, ודאנטוני השיג אותן, והשיג אותן בנסיבות קשות.

      – אז למה יש יותר משקל – לזה, או למטה וורלד פיס שכבר ירד בצורה דומה גם על פיל ג'קסון הגדול, ובכלל יש לו יציאות מוזרות בכל ראיון ?

      אני הולך עם התוצאות…

      גם לא נכון לגבי הווארד – זה ממש לא עניין של השקעה או מאמץ.
      גם הוא, גם שאק, ובטח גם אחרים – פשוט לא מצליחים לקלוע כמו שצריך, אבל אין לזה קשר לרמת ההשקעה שלהם.
      כל הדיווחים אומרים את זה, ואם המצב היה שונה – התקשורת כבר היתה עושה מ"חוסר ההשקעה" שלהם חגיגה.
      זה לא משהו שאפשר להסתיר אותו.

      ולגבי קאפצ'ק, ההנהלה, וההתנהלות שלהם – זה לא ממש משנה מה אתה חושב (ואתה טועה לחלוטין לגבי הפילוסופיה שלהם) – העובדה הרלוונטית היחידה היא שאף אחד לא השיג את מה שהם השיגו.
      נקודה.

      אז או שהם באמת טובים ויודעים מה הם עושים (וזה לא אומר שהם נקיים מטעויות), או שהאחרים לא כאלה טובים לעומתם כמו שאתה כנראה מניח…

  24. לא הבנתי מה הבעייה שקובי לא ישחק בעונה הבאה?
    זה פותר את כל תמונת התקציב.
    הוא גם ככה פצוע
    בעצם, כל מי שפצוע שילך לשנת הבראה בבית אבות ויקוצץ מהתקציב.
    חוויה

  25. אמרת שאני מסתמך על סטטיסטיקה והבאת את הפרט הלא קשור לכלום על החצי עונה השנייה של הלייקרס
    ואני לא יודע אם אתה באמת מאמין למה שיוצא לך מהמקלדת או שאתה סתם נהנה לזרות חול בעיניים? "פאו גאסול צריך לשים את הביג-בוי פנטס ולשחק כמו גבר" אמר או לא אמר?
    Dwight Howard needs to play through the pain אמר או לא אמר?
    ואם הוא כל-כך אהב אותו מה היה כל הסיפור הזה באולסטאר?
    MWP said the Lakers didn’t always “let” Mike D’Antoni (or
    Mike Brown) coach.
    עשיתי קופי פייסט לתגובה שלך מלמעלה
    אתה צריך להבין שקבוצה עושה בתקשורת חזית מאוחדת כדי להוריד לחץ מעצמה. אני לא מאמין שיש מישהו עם קצת תבונה שקונה את זה. אני כן מאמין שיש שם המון הערכה לקובי בריאנט כשחקן כדורסל. זה כן. אבל בין זה לבין אהבה תהום פעורה.

    דרך אגב, אתה צודק לא ראיתי יותר מכמה משחקים בודדים שלהם השנה וזה לא מונע ממני לדעת איך קבוצה ברמה של הלייקרס צריכה להתנהל – שים לב שהויכוח הוא על ההתנהלות – לא על רמת המשחק, אז הטיעונים שלך על סטטיסטיקה הם פשוט מגוחכים.
    "הכל נמדד בתוצאות וד'אנטוני השיג אותם" אתה מקבל עמלה מאיזה משרד יחסי ציבור? סוויפ בסיבוב הראשון? זו הייתה התוצאה שהם שאפו אליה בתחילת העונה?

    במילה אחת לגבי הנהלה. אני אקח דווקא דוגמה מנוגדת מקבוצה לא כ"כ פופולארית בהופס (וגם לא כ"כ אהודה עליי אני מודה) אבל שאי אפשר להתעלם מההתנהלות הנכונה שלה העונה: מיאמי היט. גם הם עשו פרוייק אחד-עשר כוכביא אבל הם מראש אמרו לכוכבים שלהם לקצץ בדרישות שכר כדי לשמור על מרווח תמרון במקרה שיהיה צריך לעשות התאמות באמצע העונה ונחש מה? הם ראו שהייתה להם בעיה בריבאונד, הביאו את הבירדמן וטסו ל35-2 או משהו כזה עד היום. פשוט ניתחו את הקבוצה שלהם, ראו בדיוק מה היא צריכה, ובזכות חסכנות (מסוימת כן? זו עדיין מיאמי) בתחילת העונה הם הצליחו לעשות את הקבוצה שלהם טובה יותר. איזה התאמות הלייקרס עשו? איך נוצר מצב שבמשחק האחרון של העונה רק פאו גאסול משחק?

    לישי, אני לא מגבה את ד'אנטוני אבל אני לא חושב שאפשר לשפוט אותו על יכולת האימון שלו השנה פשוט כי הוא לא היה מאמן הוא היה מעודדת.

    1. "אמרת שאני מסתמך על סטטיסטיקה והבאת את הפרט הלא קשור לכלום על החצי עונה השנייה של הלייקרס"

      לא קשור לכלום ?
      מאמן מקבל קבוצה 10 משחקים לתוך העונה.
      מתי בדיוק הוא אמור להתחיל להשפיע ?
      אתה בכלל מודע לכמות האימונים הקטנה שיש לקבוצת נבא תוך כדי העונה ?

      אז ברוטו יש לו 70 משחקים, במשחקים הראשונים 2 הרכזים שלו פצועים, פאו גאסול משחק עם פציעה שגורמת לו לשחק כמו עופר פליישר וכמה משחקים אחר כך גורמת ללייקרס להשבית אותו לגמרי ל 10 ימים כדי שיחלים, והווארד כל הזמן הזה משחק ב 50% כושר כי עוד לא היה אמור לחזור בכלל מניתוח גב…

      כל מי שיש לו טיפת שכל ומסוגל לראות מעבר להתלהמות מבין שבתנאים האלה אין שום ספק בכלל ש 40 המשחקים האחרונים של העונה יגידו הרבה יותר על עבודת האימון מאשר 30 הראשונים – וזה לא ש 40 המשחקים האלה היו נטולי פציעות – ממשששש לא…

      אבל עם כל הפציעות האלה, הלייקרס עברו את 40 המשחקים האלה בקצב הנצחונות השנתי של סאן אנטוניו הבריאה, והמאמן המבריק שלהם (בלי שום ציניות).

      הציטוטים של קובי ?
      ברוך הבא לקורס בסיסי במנהיגות.
      (וכזה שהיה בתחילת העונה ולא בחלק השני שלה אחרי הפגישה של המאמן והשחקנים בממפיס שהית נקודת המפנה בעונה של הלייקרס וביחסים בין קובי להווארד – היחסים היחידים בקבוצה שהיו "שבירים").
      רוצה 10 ציטוטים שיגידו לך בדיוק את ההיפך בקשר להערכה של השחקנים שם אחד לשני, או ליחסים המיוחדים שיש לקובי ופאו ?
      רק תחפש – הם בכל מקום לאורך כל העונה.
      מספיק שתסתכל בתמונה של גאסול על הספסל כשקובי מאחוריו רגע אחרי שיצא מהמשחק נגד הספרס בפעם האחרונה כדי להבין.

      "דרך אגב, אתה צודק לא ראיתי יותר מכמה משחקים בודדים שלהם השנה וזה לא מונע ממני לדעת איך קבוצה ברמה של הלייקרס צריכה להתנהל – שים לב שהויכוח הוא על ההתנהלות – לא על רמת המשחק, אז הטיעונים שלך על סטטיסטיקה הם פשוט מגוחכים."

      הדבר היחיד שמגוחך כאן זה הנסיון שלך להכחיש דברים שאתה כתבת שחור על גבי לבן כמה סנטימטרים למעלה –

      "קובי ברייאנט על כל העונה ההירואית שלו, הוא חור שחור. הוא סירס את פאו גאסול, דווייט האוורד וסטיב נאש וגרוע מכל – הוא סירס את מייק ד'אנטוני."

      זה לא טיעון "התנהלותי".
      זה מתייחס ישירות למה שהיה על המגרש, וכמו תמיד כשנאמרים דברים מגוחכים כאלה, אני "מצליח" לזהות שמדובר בכותב שלא ראה את המשחק – או במקרה שלנו – את הרוב המכריע של המשחקים.

      למה זה לדעתך ?
      איך אני מזהה את זה פעם אחרי פעם מתחילת העונה ?
      מה, יש לי מזל ?
      אני סתם זורק חרא לקיר ומקווה שידבק ?

      תן לי יותר קרדיט מזה, כי אני נותן לך את הקרדיט שאם היית רואה את המשחקים, בחיים לא היית כותב כאלה שטויות.

      זה לא מקרי.
      זה גם לא נכתב כדי להעליב או להתגרות – זה נכתב כי העובדה שאני יכול לנחש את זה פעם אחרי פעם אומרת משהו…

      למה שכתבת אין שום קשר למה שהיה בפועל עם קובי על המגרש, אבל מי שפותח אינטרנט ומסתכל לראות כמה כל אחד זרק – לא יבין את זה.
      וכמו שכבר הבהרנו – זה לגמרי קשור למשחקים ולא לאיזו "התנהלות" של קובי, של הקבוצה, ובטח לא של ההנהלה.

      ""הכל נמדד בתוצאות וד'אנטוני השיג אותם" אתה מקבל עמלה מאיזה משרד יחסי ציבור? סוויפ בסיבוב הראשון? זו הייתה התוצאה שהם שאפו אליה בתחילת העונה?"

      טוב, אם אתה רוצה לשחק אותה מטומטם בכוונה – אני לא משתתף.
      כל מי שחושב שהסדרה הזו בהרכב שהלייקרס שיחקו בו מהווה איזו שהיא אינדיקציה למשהו – שיהיה לו לבריאות.
      – כאילו שאם דאנטוני היה מאמן את הספרס, ופופ היה מאמן את הסגל שעמד לרשות דאנטוני בפלייאוף התוצאה היתה שונה…
      פחחחח…

      "במילה אחת לגבי הנהלה. אני אקח דווקא דוגמה מנוגדת מקבוצה לא כ"כ פופולארית בהופס (וגם לא כ"כ אהודה עליי אני מודה) אבל שאי אפשר להתעלם מההתנהלות הנכונה שלה העונה: מיאמי היט. גם הם עשו פרוייק אחד-עשר כוכביא אבל הם מראש אמרו לכוכבים שלהם לקצץ בדרישות שכר כדי לשמור על מרווח תמרון במקרה שיהיה צריך לעשות התאמות באמצע העונה ונחש מה? הם ראו שהייתה להם בעיה בריבאונד, הביאו את הבירדמן וטסו ל35-2 או משהו כזה עד היום. פשוט ניתחו את הקבוצה שלהם, ראו בדיוק מה היא צריכה, ובזכות חסכנות (מסוימת כן? זו עדיין מיאמי) בתחילת העונה הם הצליחו לעשות את הקבוצה שלהם טובה יותר. "

      טוב, זה פשוט אוסף של שטויות – מיאמי החתימו את אנדרסון עבור ה veteran minimum – שעולה לקבוצה משהו כמו 400 אלף דולר לעונה (למרות שהשחקן מקבל יותר).
      לא היה לזה שום קשר לשום התנהלות כלכלית שלהם.
      זה כלי שעמד גם לרשות הלייקרס – היו יכולים להחתים גם אותו, גם אחרים שהוחתמו באמצע העונה (קניון מרטין למשל).
      להגיד שיש לזה איזה שהוא קשר להתנהלות כלכלית זה פשוט בורות.

      אבל מיאמי היו צריכים אותו כי היה חסר להם שחקן כזה בסגל ויכלו להציע לו דקות משחק, בזמן שהלייקרס כל הזמן חיכו ששחקנים יחזרו מפציעות, רק כדי לראות אותם נפצעים שוב.

      שום תמרון, שום התנהלות, שום קשר.

      ואגב, אני גם לא מגבה את דאנטוני, ולא בטוח שהוא המאמן המתאים לעתיד, אבל זה לא יגרום לי להתעלם מהעובדות שמראות תוצאות טובות בתנאים קשים מאד – לפני שהם הפכו לבלתי אפשרי ממש.

      1. כל מי שמשווה את ד'אנטוני לפופוביץ' ואת הלייקרס של השנה לסאן אנטוניו איבד את הזכות להתנשא על מישהו.
        בינך ובינך אתה יכול להודות שגם אתה לא ראית יותר מ-15/20 משחקים של הלייקרס ושרוב הידע שלך מהאינטרנט (לא מבין מה הבושה מה זה?)
        לא יודע מה זה הוטרן מינימום, כאמור אם ניקח את הדיון הזה לקומפורט זון שלך של הכלכלה אני באמת לא אוכל לענות לך אבל אם גם ללייקרס הייתה את האופציה הזאת והיא כבר הייתה עמוק במכת הפציעות שלה, למה היא לא החתימה מישהו?
        אני אסיים כאן כי נראה לי שהדיון מתחיל להתחמם וזה ממש לא מה שרציתי, סך הכל אני קורא אותך הרבה כאן ומעריך את דעתך גם אם לא מסכים לה בחלק מהמקרים.
        בכל מקרה, הלייקרס לא עד כדי כך חשובים לי כדי שנתחיל להשתמש במילים לא יפות.
        שלומות

        1. מי משווה ?
          מה, אתה חושב שאם סתם תצא בהצהרות שלא קשורות למה שכתבתי אז זה יראה יותר טוב ?

          וביני לביני לבינך – אני ראיתי לא פחות מ 60 משחקים של הלייקרס העונה.

          אתה רוצה לבנות לעצמך תיאוריות אחרות – זה כבר עניין שלך.

          ואין לי שום קשר לכלכלה.
          אני פשוט מכיר את חוקי השכר של הליגה, מתעניין בהם, ומתעמק בהם.
          ולהחתמת או אי החתמת אמדרסון או אחרים – אין שום קשר לרמת המשכורות של מיאמי או של הלייקרס.

          ואני אף פעם לא מנסה להשתמש במילים לא יפות – אלא אם כן אני מרגיש שמדברים ככה אלי או שתוקפים את הדיעה שלי בזלזול.

          מבחינתי זה אף פעם לא אישי, וזה לא שאני לא מסכים עם שום דבר שכתבת.
          אני רק מנסה לדבר על הנושאים שמעניינים אותי, וגם יכול לדבר בהרבה מאד ביטחון כשמדובר בדברים שאני רואה בעיניים 60 פעמים בשנה, קורא ומדסקס עליהם (לא כאן) 20 פעם ביום, או יודע אותם על בוריים – כמו הסכם השכר הקיבוצי של הליגה.

    1. זה מה שאמרתי: טובה או גרועה, הליגה זקוקה ללייקרס. כפי שבארה"ב לא ייתכן בייסבול ללא הניו יורק יאנקיס, כך בארה"ב לא ייתכן כדורסל ללא הלייקרס!

  26. Pau Gasol: 2013 Exit Interview

    Pau Gasol appeared in 49 games (the fewest of his 12-year
    career), starting 42 towards averages of 13.7 points, 8.6
    rebounds and 4.1 assists. Gasol battled injuries the entire
    year, missing eight games because of tendinitis in both
    knees, five games due to a concussion and 20 more after
    suffering a torn plantar fascia at Brooklyn on Feb. 5.

    In four postseason games, Gasol averaged 14.0 points, 11.5
    boards and 6.3 assists. He recorded his triple-double of the
    season in Game 3, the other two coming in the final week of
    the regular season.

    Below is a summary of his exit interview:

    – On if he’ll be back to the Lakers: “I understand he
    position I find myself in. It can be a little draining. It’s
    not ideal. But I also accept it. I accept where I am. I
    accept the circumstances the team is in. I’m not upset about
    it. It’s just the way it is. The future is uncertain.
    There’s a possibility I could be gone. There’s a possibility
    I could stay. But I’m prepared either way. I understand the
    challenges the franchise is facing and the decision they
    have to make in order to keep the team in the direction they
    want looking at the present and the future. It’s a lot
    going on. I wish things were simpler, but they’re not. I
    appreciate Mitch (Kupchak’s) honesty and everything that
    he’s done and the franchise has done to keep me here, and
    have me on the team. There’s been two difficult years for
    different reasons, but we fought through it.”

    – On the standing ovation he received when he was subbed out
    of Game 4, and what it meant to him, with Kobe coming over
    to console him: “At first I was upset because of the score,
    and I recognized it was our last game of the season … and
    then the emotional part kicked in. I saw and perceived the
    recognition from our fans, which is something I highly
    appreciate and am thankful for.”

    – On his relationship with Kobe: “It’s grown and gotten
    stronger. We’ve gotten closer as friends and teammates. I’m
    happy and proud that we’ve grown so much as friends, and
    it’s been great. We communicate with each other a lot more
    now than we ever have. We’re on the same page, and I have
    great respect for who he is, what he brings to the table,
    what he brings to the franchise and to a lot of people.”

    – On his role changing as the year went on: “We finished the
    year a lot happier of how I was placed on the court, and
    how I was used. My productivity shows that. (Mike D’Antoni
    and I) agreed that we all took our time to know each other
    and figure each other out, and figure out how to utilize the
    personnel to play the (best way). Nothing to regret from
    that part, but as any player would, I’d like to be used the
    right way so I can maximize what I bring to the table.”

    – On his health, after what was the most challenging season
    of his career from that standpoint: “My knees have been an
    issue this year from beginning to end, and then I had to
    deal with my (torn plantar fascia) to come back as soon as I
    could. The soreness increased as I was playing more on it
    (when I returned). I’m going to go through several medical
    tests in the next several days to see the status in my knees
    and the arch, and then decide what kind of procedure if any
    or treatment I need to go through to get healthy. Hopefully
    next season I’ll come back at full strength.”

    – We learned that Gasol has been working on a book – some
    photographic, some written – to express himself from a
    personal standpoint.

    – Gasol thinks his unselfish nature as a passer and
    playmaker means that the team is best off when going through
    him, which he’s proven to be true in the past. Yet the
    Lakers have been in such a unique situation, with Dwight
    Howard and Andrew Bynum – two of the only other bigs in the
    league that would take some time from him on the block – on
    the roster. This season, Gasol’s injuries limited his
    effectiveness at times on the defensive end in particular,
    as he wasn’t always able to protect the rim like he has when
    healthy.

    – He described how things were difficult, but got better,
    with what the team wanted to do: “In the beginning, we
    struggled more because everybody wanted to assert themselves
    and establish themselves. Things didn’t work out that well
    from the beginning. The coaching change had a big role into
    it, but we progressed as the season went on and put our
    individual desires aside and found what worked. We finished
    the season playing the right way as far as a balance.” Gasol
    said Kobe was willing to facilitate and distribute, and get
    players involved. He also stated he was able to be utilized
    at the post more on offense and create for others.

    – Gasol was asked how he’s maintained a positive state of
    mind through what have been two whirlwind seasons full of
    trade rumors, health issues and more losing than expected:
    “I have a positive mind. I try to put myself in the position
    of others and understand where they come from. If I saw
    something malicious or saw something of bad intention, then
    I might say something. But I understand everybody’s position
    here. There’s a lot of pressure, a lot of expectations, a
    lot of coverage and a lot of fans please. I’ve been
    extremely lucky to play for this franchise for so long.”

    – Here’s what Tim Duncan had to say about Gasol after the
    Round 1 series: “I don’t see how he’s changed much at all.
    He’s in a different system, and he’s asked to do different
    things. He’s as skilled as there are of big men out there.
    He can do just about everything, and he’s unselfish. I see
    him playing the way he’s been asked to play. I think if he’s
    asked to be more of a scorer, or be something else, he can
    do that as well. I don’t see why he doesn’t have many years
    left in him.”

  27. לטובת מי שמעוניין – עוד ראיונות יציאה מעניינים מאד.
    ממליץ במיוחד על זה של קאפצ'ק.

    הווארד:

    Dwight Howard: 2013 Exit Interview

    During his first season in Los Angeles, Dwight
    Howard appeared in 76 games – missing six due to a torn
    labrum – towards averages of 17.1 points, 12.4 rebounds (led
    the NBA) and 2.4 blocks on 57.8 percent field goals (second
    in the NBA) and 49.2 percent free throws. It took Howard
    essentially the entire season to rebuild his strength and
    mobility from season-ending back surgery last April.

    In four postseason games against San Antonio, Howard
    averaged 17.0 points, 10.8 rebounds and 2.0 blocks on 61.9
    percent field goals and 44 percent from the foul line.

    Below is a summary of his exit interview:

    – Of course, the media was curious to know what Howard is
    thinking in terms of what he’ll do as an unrestricted free
    agent. His initial response is that he still needs time to
    “clear his head,” think about everything. Several of his
    teammates, including Kobe Bryant and Steve Nash, expressed
    optimism that he’d return to Los Angeles, but we’ll of
    course have to wait and see.

    – Howard reiterated that this season was in many ways a
    “nightmare” from which the team couldn’t wake up. Clearly,
    it was hard on everybody. “I’m not happy that we’re sitting
    at home, that we got swept … but things like this happen in
    life. You have bad moments, bad years, but we survived. I
    think the future will be better for me as an individual.”

    – Howard thinks it’s “great” to have the support from his
    current teammates and the organization throughout a struggle
    of a season. “To see Kobe and Steve and how supportive they
    are is great. Steve was the first one to talk to me before
    the game was over, and he said, ‘You have a tough decision
    to make, but I’m here for you.’”

    – On the injuries he dealt with this season: “My back was
    pretty much painful the whole year. I came back five or six
    months earlier than I was supposed to, for this team, for
    this city because I wanted to win so bad. My shoulder, I’m
    going to have that looked at tomorrow. Hopefully I won’t
    have to have surgery. Whatever the case may be, I’m going to
    do whatever it takes myself to get right. I didn’t have the
    opportunity to get in the gym last offseason, but that’s
    something I’m looking forward to.”

    – On not becoming the defensive team they wanted to: “That
    takes time. It’s tough.” He cited the injuries that kept the
    team essentially from practicing especially late in the
    season, and just prevented any kind of real progress.”

    – On Los Angeles: “I love it. I had an awesome first year
    (living in Los Angeles), and we’ll see.”

    – Howard was repeatedly asked about his plan for next
    season, and he repeatedly stated that he couldn’t really get
    into it. “I just want to be happy.” He didn’t tip his hand,
    and said he didn’t want pressure from anybody. (Lakers GM)
    “Mitch (Kupchak) said he wasn’t going to pressure me, and
    we’re in a good place.”

    – On what he wants to add in the offseason: “I’m just going
    to work on everything … not having an opportunity to work on
    it last summer. I can really sit down and try to re-define
    some of the things I can do on the floor, instead of just
    being one dimensional and sticking myself in the post and
    play out of there. I want to expand (my game).”

  28. Kobe Bryant: 2013 Exit Interview

    Kobe Bryant put together one of his better statistical
    all-around years in his 17th season, averaging 27.3 points
    (third in the NBA), 6.0 assists and 5.6 rebounds on 46.3
    percent shooting. He appeared in 78 games, missing two
    because of a sprained ankle and the final two of the regular
    season, plus the playoffs, after tearing his Achilles
    tendon against Golden State on April 12.

    He underwent surgery the following day, the expected
    timetable recovery being six to nine months. The plan,
    according to Lakers trainer Gary Vitti, is for Bryant to be
    ready by the beginning of next season.

    Below is a summary of his exit interview:

    – On why he’s so confident he can be healthy and fully
    recovered from his Achilles injury in time for the beginning
    of next season: “The staff we have here, the technology we
    have available and the understanding of this injury.” Bryant
    was recommended to have surgery the next day to eliminate
    the possibility of scar tissue developing and for less
    swelling. “For me, I’m willing to work and be patient. Those
    things together and I’m confident I can be ready for next
    season.” It’s definitely Kobe’s plan to be ready for the
    start of next season, but he acknowledged that he’ll simply
    have to see how rehabilitation goes.

    – On how he’s feeling right now: “I’m moving a lot faster
    than I was. It’s a sneaky injury in the sense I don’t feel
    any pain, no stiffness or any of that. It’s one of those
    injuries where you keep it in the front of your mind at all
    times.”

    – On if he can look at this season and take any positives
    away, despite all the adversity the club faced: “If we can
    gain something positive from this season, it’s (getting)
    most of the guys back. When you go from a year like this –
    five games out of the playoffs and then making the No. 7
    seed – it does something for the group. It builds character.
    To allow that to dissipate and do that again with another
    group, it’s a headache.” Bryant believes the team as
    currently constructed, providing everybody is healthy next
    season, can win a championship. He stated the team
    understood how tough it would be to gain an understanding
    for one another, but injuries wouldn’t allow for their core
    group to be on the floor together. “We understood, but we
    didn’t have a chance to develop it because of injury after
    injury after injury. It was crazy. It was a constant process
    for us, but we finally figured it out. It’s great to bring
    the group back because we know what to do, and we know how
    lethal we can be.”

    – Bryant recognizes that the team needs to add length and
    speed. “Some athleticism that can offset some of the
    deficiencies we have. If we can figure out a way to bring
    some of that length and athleticism, things will be (good).”

    – On all the support from the fans during this time, what it
    means personally to him: “It drives me. It gives me more
    fuel and more focus to have that support. They believe in
    me. I take that and I wear that as a badge of honor not to
    disappoint them.”

    – On how long he will continue to play in the league: “I
    don’t know. The Achilles (injury) kind of threw me a
    curveball, so I have to think about this.”

    – On how he feels about Pau Gasol and whether or not Gasol
    will be a Laker next season: “I was pretty clear when I met
    with Mitch (Kupchak). I want him here. He gives us the best
    chance to win titles. You bring Dwight (Howard) back, then
    we’re off and running. You saw how well they played together
    (at the end of the season). That puzzle finally got
    solved.” Bryant acknowledged that coach Mike D’Antoni made a
    lot of adjustments during the season to better utilize
    Gasol, placing him near the elbow and in the post to make
    plays for his teammates.

    – On playing with Steve Nash this year and what, if
    anything, he learned from him: “It was great to see him work
    every day, to go through his progressions, how he thinks
    the game from behind the scenes. (I thought), ‘Oh damn, if I
    knew that, maybe we could have beaten (Phoenix in the
    playoffs).’ But you get a chance to see his greatness
    because he’s extremely intelligent. His work ethic is
    unbelievable.” For Bryant to praise someone ELSE’S work
    ethic is definitely something to take seriously. They’re two
    peas in a pod along those lines.

    – On Dwight Howard’s injury situation last year and the
    current circumstances he is in now trying to recover from
    surgery: “He went through a situation with back surgery
    where he was all by himself. He sees that and he doesn’t
    want me to experience the same thing he experienced. Our
    bond grew a lot.” Bryant appreciated that Howard visited him
    at his Orange County home after surgery: “It shows through
    adversity your bond can become stronger. The support for
    each other really shined through. That’s why I would love
    for this group to come back and get another crack at it.”

    – With Howard set to be a free agent, Bryant stated he
    “hopes” the big man returns to L.A next season: “It’s just a
    matter of what he feels in his heart what and he wants to
    do. He’s reached a crossroads at his career and I think L.A.
    is the perfect spot for him to assert himself and have his
    career take off.” With Howard trying to play his way back
    into game shape after offseason back surgery, Bryant stated
    his play in the second half of the year was “impressive.”

  29. Mike D’Antoni: 2013 Exit Interview

    – On the season: “It was a bit of a roller coaster,
    obviously. A lot of disappointment at the end. Due to a lot
    of circumstances, we started off slow and got us in a hole.
    The last 40 games, we played well. Disappointed we couldn’t
    do anything in the playoffs – a lot of it due to injuries.
    We had ourselves set up to make a run, but we didn’t do it.
    Guys hung in there and battled back, and played April really
    well. There were some good things moving forward, and
    hopefully we can build off that.”

    – D’Antoni was brought in to be himself as he’d done in the
    past, and didn’t have Steve Nash or Steve Blake when he took
    over the team. He said he wanted to wait and see how things
    would go once he got his point guards back, but eventually,
    he figured out how things would work, and the team played
    well down the stretch. Clearly, he was frustrated by having
    his top four guards out in the playoffs, but that was a
    microcosm of how the season went.

    – With that said, D’Antoni was pleased with how the players
    competed through the end: “The thing that came out of it was
    the players hung in there, they wanted to get it done for
    Los Angeles, for themselves, for the organization and there
    was no panic in our room, and because of that, they let you
    work through the problems. I thought we worked through them
    and that’s a great thing for the players to take out of this
    season.”

    – On the importance of having a full offseason and training
    camp to implement his system: “I think it highly impacts it.
    I’m looking forward to training camp. One of the biggest
    improvements we can get is in September, when you work
    individually with players on their strengths, get them tuned
    into what we do and then try to put the pieces together in
    October. I’m excited already – that’s what I like to do, and
    I (can’t wait).”

    – D’Antoni mentioned in Memphis back in January that the
    team was basically an All-Star team, with four guys in
    particular used to being “Alpha Dogs.” The team was 17-25 at
    that time, but finally figured things out at that point
    towards a collective goal, and rallied to turn the season
    around and get into the playoffs. “There has to be a pecking
    order, and it took awhile to get used to it. I don’t think
    they resisted it – it just took awhile. I knew it was going
    to be hard .. I think it was a process and everything went
    into it. A lot of the early losing, I thought, was because
    we weren’t in great shape. That feeds into: ‘What’s my
    role?’ We had to get through it and you go back to the
    players. They did not give up. They could have. A lot of
    teams would have, and they didn’t do it. They fought back.”

    – On how he’ll deal with Kobe next season, coming off a
    major injury, and if he works next to Steve Nash: “I think
    it was Wilt Chamberlain that said ‘You don’t handle players,
    you work with them.’ We’ll sit down and talk, but that at
    the end of the day, we’ll go on the floor and do what we
    need to win.” Basically, they’ll figure it out together.
    Said he thinks Kobe and Nash will be more comfortable
    playing off each other, that they eventually figured things
    out as the season went on, though it was rare that they were
    both healthy.

    – In Bryant’s exit interview, he alluded to the team being a
    championship-caliber squad should everybody return and stay
    healthy. D’Antoni had this to say regarding his comments:
    “I think championship should be an expectation.
    Realistically we have enough talent here that there will be
    enough to where our goal is a championship.”

  30. Mitch Kupchak: 2013 Exit Interview

    – Kupchak opened by discussing Dwight Howard’s situation as
    a free agent, relaying that the team is “hopeful” and
    “optimistic” that he’ll re-sign with the Lakers. He said he
    won’t pressure Howard, who needs to wait until June to
    capitalize on increases in the potential contract he can
    receive anyways. With that known, Kupchak said this: “I know
    in my heart this is a place where I think he should be.”

    – Kupchak continued when pressed on the Howard issue,
    explaining why he’s hopeful: “We have a great legacy, a
    great history of great players in this city dating back to
    when the franchise came here in 1960, and he certainly fits
    the mold. But I don’t want to get ahead of the game and take
    anything for granted. Obviously, I’m hopeful and
    optimistic. From what I understand, our players that came in
    today were very supportive of him returning … If you just
    look at the opportunity, which is to play for this franchise
    in this city, with what this franchise has meant to this
    city and its accomplishments, that’s probably the most any
    team can offer a player. Certainly, some players might not
    prefer to play on a stage like in Los Angeles, but I do know
    that this franchise will continue to be run as a model
    franchise. This is a very desirable place for players to
    play. What it comes down to is being comfortable selling the
    Los Angeles Lakers, and that’s where my confidence lies the
    most.”

    – On the status of Pau Gasol, who enters the last season of
    his contract, as it relates to a potential trade: “When you
    lose, everything is in play. This is the third year in a row
    that you could argue we didn’t live up to or play up to
    expectations. Everybody is in play, whether it’s Pau or
    anybody else to look for ways to improve the team. By and
    large, the organization has always looked to put the best
    product on the court, and that will continue to be how we’ll
    move going forward. Looking for the best players that give
    us what we think is the best chance to win.”

    – On being comfortable with Howard as a franchise
    cornerstone: “Nobody can completely carry a franchise by
    himself. In this day and age, with the parity around the
    league, and the way the league, the owners and players have
    set up the new collective bargaining agreement, every team
    is going to have good players. There’s not one player that
    can carry a team. We’re very confident that we can build
    around Dwight Howard.”

    – Kupchak said the season outcome – both from the
    organization and D’Antoni’s perspective – was obviously not
    what they envisioned, but he was impressed that D’Antoni was
    able to turn things around from the low point at Memphis in
    January when the team was 17-25: “To Mike’s credit, he made
    adjustments. Once we started getting players back and once
    he started to see what our real strengths were, he was
    flexible and made adjustments, and that’s when we started to
    win games and gather momentum.”

    – On feeling pride about the late-season play: “Considering
    our payroll and what our expectations were on October 1 … at
    the end of the season, quite frankly, I was proud of this
    group. To come in at 45-37 – and believe me that’s hard for
    me to say – but their accomplishments the last third-plus of
    the season were significant. They really almost had to win
    at a high level on a consistent basis.”

    – On what the Lakers will run next season under Mike
    D’Antoni: “It’s going to depend on the talent we have. The
    trend in the NBA, and the way you’re seeing college players
    and NBA players play, it’s very different to what it was 20
    to 30 years ago. That’s probably not going to change. It’s
    an open game, a lot of pick and rolls, perimeter shooting.
    The game has really gravitated to the way Mike coaches, but
    you have to coach to a great degree to the players you have
    on the team.”

    – Kupchak was then asked if the Lakers planned on using the
    amnesty clause: “Can I refer that to Mark Cuban? He’s our
    amnesty expert,” talking about the Mavs owner’s comments
    that L.A. might amnesty Kobe Bryant (resulting immediately
    in Kobe going off in Dallas, then tweeting ‘Amnesty THAT!).
    Kupchak then said the amnesty provision wasn’t something
    that he’d discuss right now, but it’s obviously something
    the team will consider for the players that are eligible.

    – Kupchak understands the “passion” of the Lakers fan base,
    but acknowledged that he felt bad for D’Antoni, who’s taken
    the brunt of the reaction from the team’s losing. But
    D’Antoni knew what he was getting into following Phil
    Jackson, and hasn’t been surprised by criticism. Kupchak
    should be given some credit here in knowing how to evaluate
    coaches, and he’s been supportive of D’Antoni, so that
    should tell us as much as observations from watching an
    injured team play.

    – On a lighter note, Kupchak quipped that he liked Metta
    World Peace’s Cookie Monster shirt in his exit interview,
    though he naturally had no clue about his status for next
    season (MWP has a player option on his contract).

    – On Dwight Howard being criticized unfairly in his mind,
    and thus standing up for him in February during the All-Star
    break, which Howard responded well to: “I think it helped
    that people recognized what he was going through. Once
    again, the expectations leading into the season were just so
    high and so off the charts that any kind of sub performance
    would result in negative feedback, and that’s what took
    place. When you’re not performing to the level of
    expectations, people look for – and rightfully so – reasons
    why, and for some reason, he seemed to get most of the
    criticism, and a lot of that has to do with the fact that
    he’s here on a one-year deal, and for business reasons, he
    has to wait till this summer, but nobody understands that …
    I don’t think people understand it’s been about a year since
    he had surgery. Here’s a guy that had surgery last April
    and here it is a full NBA season later, and he played a full
    slate of games. I asked everybody here to look back at his
    March performance (17.9 points, 15.2 rebounds), and
    understandably, people aren’t going to say: ‘He’s not
    playing as well as he could because he had back surgery.’
    When you’re on the court in this league, it means you’re
    ready to play. I feel as if he’s not been given his due
    credit and he’s been under appreciated.”

    – On trading for Howard knowing he could possibly sit out
    nearly half the year: “I didn’t think we’d see him till
    January or February. When he showed up at the first day of
    training camp, I was shocked.”

    – On D’Antoni, where much of the criticism went late in the
    season: “It was an adjustment process for Mike and getting
    familiar with our players. Mike was flexible and he listened
    to the players. Maybe too flexible at times, but he
    certainly, as a credit to him, worked with the veterans and
    they figured it out.”

    – On Steve Nash’s year: “I was disappointed for him. I’ve
    never seen a player struggle and be as involved with the
    rehabbing of an injury and to be as frustrated as he was. I
    think everybody knows what he went through prior to Game 4
    here in Los Angeles. Completely frustrating year for Steve.
    He’s going to dedicate the summer to get well, and he feels
    that he’ll be 100 percent in the fall.”

כתיבת תגובה

סגירת תפריט