1. דן שונסי מהבוסטון גלוב מכנה את משחק הלילה כ-mere annoyance (ואני מסכים איתו)

המשחק הלילה אינו אלא הטרדה. חוקי ה-NBA מכריכים ארבעה נצחונות אז המשחק הזה הוא יציאת חובה.

בפילדלפיה הסיפור שונה. הם מאמינים שהקבוצה הצעירה (למעשה הסלטיקס יותר צעירה!) תצליח לעשות מה ש-129 נסיונות קודמים מ-0-3 ל-4-3 לא הצליחו.

הם שוכחים ש-

אפילו אם יקרה נס והם ינצחו הלילה, הם צריכים עוד נס אם ינצחו שוב בביתם (מה שלא יקרה), ואפילו אם ינצחו – הם צריכים לחזור לבוסטון ולנצח שוב.

המורה שלנו קווינט היה מושך לי באוזניים לפני כל הכיתה שלוש פעמים, פעם על כל "אם". הוא פעם אמר לנו שאם לסבתא שלו היו שני קוגלרים היא היתה קורקונט (פעם קראנו לזה קורקונט, אבל בבנייה עצמית עם שני קוגלרים, ויאללה, נוסעים):

אין דרך שטירוני עיר אחוות האחים יבואו ל-BIG GREEN NATION וינצחו הערב. פשוט IMPOSSIBLE!

לסיקסרס היה צ'אנס שהם זרקו לפח כשהם הובילו ב-22 והפסידו. זה היה הקש ששבר את גב הגמל. המאמן ברט בראון יירד לקיברו (אני מקווה שיהיו לו חיים ארוכים!) עם הזכרון של הפאשלה שלו במשחק הזה שנתן ליתרון עצום לברוח והוא יושב כממוטה ולא מבקש טיים לעצור את ההוצאה להורג.

הערב צעירי הסלטיקס באים לטרוף. הם לא רוצים סתם נצחון. הם רוצים  ה-ש-פ-ל-ה. נימאס להם לשמוע על "פילדלפיה, קבוצת העתיד", כשהעתיד הוא ס"ה שני שחקנים, שאחד מהם לא מסוגל להכניס כדור לחור, אפילו אם החור היה גדול כמו חור הלאבה מראש ההר השופך קיטונות לאבה על בתים של תושבים שקטים שכל מה שהם רוצים לעשות בהוואי הוא להשתזף ולהצביע עבור טראמפ.

גם ג'ואל אמביד הוא סנטר כלל לא מפחיד כי הוא בונה בית בפרימטר, במקום לקבור 80, 90, כפי שסנטר אמיתי כמו צ'מברליין היה עושה, או אפילו 50 כמו ששאקיל היה עושה. הכל תחת הסל. אפס שלשות  היו לוותיקים הטובים של אז.

עם ג'ואל?. הקשת היא המקום של אמביד כי הוא לא יודע (או, גוואלד, מפחד?) כיצד לשחק תחת הסל, ובינתיים איש לא לימד אותו.

כל השאר הם וונילים אירופאים, או ווטרנים כג'יי ג'יי רדיק שהערב עלול להיות משחקו האחרון בקריירה.

אני לא רוצה לומר לסלטיקס שהבעייה שלהם היא הקאבס, לא הסיקסרס, כי אחרי הכל נותר להם משחק אחד שחובה לשחק אותו, אפילו שהוא כה מיותר, ולא יותר מעוד שעתיים וחצי של שמיעת בדיחות עצובות מצ'ארלס בארקלי.

אז יאללה, מהר. שיעבור כבר הקוץ בתחת הזה.

2. ההערצה לכריס פול עולה – משום מה – על ההערצה לכל שחקן אחר

לתמונה הזאת אני מקווה שאף נאיבי רפה-הבנה באתר מאמין. הקנאה אצל המזוקן בוערת, אבל מה לעשות שהוא חייב לחייך.

כולם מחייכים לעבר כריס פול. הדבר שאף פעם לא הבנתי זוהי ההערצה לשמנמן הזה שנראה לי שתלטן, כובשן, ודומיננטי ברמות. אולי בגלל שהוא היה סופר-לוזר עד עתה ישנם המקווים להצלחתו.

לך תדע.

עוד מימיו בווייק-פורסט הוא היה השחקן הפופולרי והאהוב מכולם, וזאת אולי בגלל שהוא נמוך, קצת שמנמן, ועושה הרבה דברים ב"מוח במקום כוח". הוא גם נראה האנטי-תיזה של מיליטנט כשכל מה שהוא עושה בזמנו החופשי הן פרסומות לחברת הביטוח STATE FARM (הפרסומות המשעממות בתולדות הטיווי). אולי הוא נערץ כל כך כי הוא מין יורם שחור שהלבנים היו רוצים שכל הכושים (מנחם! 'כושים'??? כיצד אתה משתמש במילה הזאת? כיצד? שכחתי שאומרים 'אפריקאי-אמריקאי – 14 אותיות – אז הלכתי למילון והסתכלתי תחת NEGRO ו-SURPRISE!!! – כתוב "כושי", 4 אותיות) יהיו כמוהו.

כך או כך, הטוויטרים המברכים אותו רבים מאלה שהנסיך הארי והמגן האמריקאית שלו מקבלים לרגל חתונתם.

אין באפשרותי להכניס את עשרות אלפי הטוויטרים. הנה אחד, לדוגמא, מהרינגר:

41 POINTS.
8-10 FROM THREE.
10 ASSISTS.
7 REBOUNDS.

CONFERENCE FINALS!#Rockets pic.twitter.com/uJRpaKMwnx

— The Ringer (@ringer) May 9, 2018

כל מה שיש לי לומר על כך זה 'חכו'. אני מתכוון ל-'חכו עד שיפגוש כושי אפילו יותר יורמי ממנו, ויותר לבן ממנו – ושמו סטפן קרי.  אני מקווה מאד שהאפריקאי-אמריקאי הזה כריס פול יאכיל את האפריקאי-אמריקאי הזה, סטף. אני מתפלל שזה יקרה.

ולומר לכם משהו? כמה שזה נשמע מוזר, אני מאמין שהאפריקאי-אמריקאי הזה כריס פול יראה אחת לתמיד לאפריקאי-אמריקאי בעל שתי טבעות אליפות שהמלך מת, יחי המלך!.

3. דוויין קייסי – מאמן העונה!

אם דוויין קייסי יפוטר, אז תהיה זו הפעם הראשונה בהסטוריה של ה-NBA (אלא אם-כן גיא או עידו יתקנו אותי) ש'מאמן העונה' מפוטר בסוף העונה של בחירתו. אבל למעשה עידו וגיא לא יכולים לתקן אותי כי מה שכתבתי היא היא האמת: "מאמן השנה" הזה הוא לא התואר הרשמי של ה-NBA (ששם הבוחרים הם קבוצת עתונאים מובחרת), אלא תואר חדש של ה-NBAC (מאמני ה-NBA) שהחליטו על התואר החדש בשנה שעברה, והוא נקבע ע"י 30 המאמנים עצמם.

לכן הוא גם יותר יקרתי מהבחירה של ה-NBA, אלא אם כן הבחירה שווה.

זה עדיין לא רשמי אבל מרק סטיין מהניו יורק טיימס (https://www.nytimes.com/2018/05/09/sports/dwane-casey-raptors-coach-of-the-year.html) כותב שהוא-הוא זה שניבחר ובחירתו תיוודע רשמית.

קייסי הוביל את טורונטו ל-59 נצחונות מרשימים, אבל הסוף לא היה טוב כשהקאבס עשו עליהם סוויפ בסיבוב השני. ישנן שמועות שהרפטורס נוטים להחליף את המאמן( http://leaning toward making a coaching chang

הוא הוציא את דרוזן לכל הרבע הרביעי במשחק השלישי, מהלך שהביא לויכוח סוער ביותר בין שאקיל וצ'ארלס בארקלי http://had a heated argument over it on Tuesday that turned personal

אם הוא אמנם יפוטר, הוא לא יישאר 'מאמן ללא משרה' זמן רב. מישהו יחטוף אותו מיד.

4. רודי גובר שולח AMAZING TWEET אחרי ההפסד אמש:

*

So proud of this group… from "they won't make the playoffs" to competing against the best team in the league for a WCF spot… Keep doubting, we only getting better from this.

— Rudy Gobert (@rudygobert27) May 9, 2018

רודי מלא הערצה להישגי הקבוצה אחרי שהיא איבדה את הייוארד גורדון, ומלא תקוות לעתיד!
*

5. הנקבה הזאת נראתה אמש ליד אורקל סנטר עם הטי-שירט הזה:

'פילינג גוד' מדווח שהצעירה הזאת בחרה להופיע ככה למשחק הווריורס נגד הפליקנס…

6. הטוויט שמנכ"ל יוסטון דרל מוריי שלח לקראת מיפגש הענקים:

*

הטוויט הוא של שני ה-TITANS מ-ROCK EM ROBOTS הענקים לוחמים אחד בשני והאימפליקציה היא כמובן ששתי הקבוצות הנחשבות כחזקות ביותר ב-NBA (כמובן נחשבות ע"י רפי ובינוני הבנה; אני לא חושב כך כלל וכלל) לוחמות אחת בשנייה עד שהאחת תיפול.

ליוסטון כמובן יש את הרקורד הטוב ביותר ב-NBA עם 17-65, ויש לה רקורד עונתי של 1-2 נגד הלוחמים העונה.

מה שכן, אפילו שהקאבס מחכה בצד (אוקיי – תחכה אחרי שתיגבר על הסלטיקס, לצערי) לנצח את המנצחת, תהיה זו סרייה FOR THE AGES, ולא משנה כיצד תסתכל על זה.

pic.twitter.com/Tbxv0Zse5L

— Daryl Morey (@dmorey) May 9, 2018

*

7. הארדן שיחק חולה במשחק החמישי

כריס פול שיחק את אחד ממשחקי חייו אמש. אולי הוא ידע מה שאף אחד מאיתנו – ואפילו שדרי TNT – לא ידע: שג'יימס הארדן שיחק מקורר עם חום נמוך.

הוא היה 7 מ-22 ב-35 דקות משחק, וה-22 נקודות היו המקום השני מהתחתית עבורו בפלייאוף.

הוא לא התלונן. זה היה כריס פול שגילה זאת אחרי המשחק (CP3 told TNT’s Kristen Ledlow in a postgame interview)

8. NO HITTER ראשון בקנדה!!! (ועוד ע"י קנדי!!!)

*

ג'יימס פקסון תקע מבט ב-20,000 הקנדים באיצטדיון הטורונטו בלו ג'ייס והצביע על זרועו.

מה היה שם?

GIANT MAPLE LEAF טאטו. להזכיר לקנדים מי הוא – קנדי מלידה, אוהד שרוף של טורונטו מייפל ליפס בהוקי, והקנדי הראשון לזרוק נו-היטר בארץ מולדתו. זה היה במשחק בו קבוצתו סיאטל מרינרס ניצחה את טורונטו בלו ג'ייז 5-0.

כשניגמר הוא אמר:

"You couldn't write this stuff," Paxton said. "Pretty amazing to have it happen against the Blue Jays, at home in Canada."

בן ה-29 מבריטיש קולומביה קיבל סטנדינג אוביישיון שהגיע לו. הטאטו על זרועו שהמצלמות הבזיקו על מסך האיצטדיון הענק הכניס את הצופים לטרוף מחלט. עם הנו היטר הוא הצטרף לדיק פאולר, הקנדי האחר משנים עברו (פילדלפיה אתלטיקס, 1945) להיות הקנדי השני לזרוק נו היטר.

זהו הנו היטר השלישי העונה, וכולם בארצות שונות:  באפריל 21 שון מניאה זרק נו היטר נגד בוסטון בקליפורניה. ארבעה שחקני דודג'רס התחברו ל-NO HITTER לפני שבוע במכסיקו, ועתה הנו היטר בקנדה.

פקסון זרק 99 פיצ'ים, סטראק אאוט 7, הוליך 3, וניצל ע"י פעולת הגנה נפלאה של איש הבסיס השלישי שלו קייל סיגר:

*

*

פקסון נמצא בהיי לא נורמלי בפיצ'ינג, כששרף בסטרייקאאוט 16 שחקנים באחד המשחקים הקודמים, והכדור המהיר של 100 מייל הפך לנשק הרגיל שלו.

כשניגמר הוא אמר:

"Just showing my respect to the Canadian fans," Paxton said. "I really appreciate their cheers after the game, supporting me being Canadian. That was very special. I just wanted to show them that I heard them and that I was very grateful for their support."

*