צהריים טובים לכולם, שלוש קבוצות מתוך ארבע כבר הבטיחו את מקומן בגמרים האזוריים. כשבמערב הובטח לנו הבוקר קרב ענק בין הווריירס לרוקטס, ובמזרח קליבלנד כבר מחכה לקבוצה אשר תעבור את הסדרה בין בוסטון לפילדלפיה. הלילה שתי הקבוצות האלו ייפגשו ב-TD גארדן, כשבוסטון תרצה לגמור את הסיפור מול הקהל הביתי שלה בעוד שהסיקסרס ינסו להלחיץ את הסלטיקס ולעשות עוד צעד בדרך להיות הקבוצה הראשונה אי פעם שחוזרת מפיגור של 3:0.

כמיטב המסורת, נתחיל עם מעט מוזיקה.

בוסטון סלטיקס (3) – פילדלפיה סבנטי-סיקסרס (1) 03:00

23.3 נק', 3.5 ריב' ו-3 אס' למשחק – אלו הם ממוצעיו של ג'ייסון טייטום, הרוקי הצעיר והמוכשר. שבמשחק הקודם הפך להיות לשחקן ה-5 שמגיע ל-200 נק' בפלייאוף מתחת לגיל 19.

19.5 נק', 7.5 ריב' ו-5 אס' למשחק – אלו הם ממוצעיו של טרי רוזייר, שחקן שאמנם לא מעט הכירו לפני הפלייאוף אך מעטים חשבו שהוא יוכל להיות האקס פקטור של בוסטון עד כה.

רוזייר וטייטום הם אמנם הקלעים המובילים של בוסטון בסדרה, אך הם ממש לא מובילים אותה לניצחון לבד עד כה. לא פחות משישה שחקנים של הסלטיקס משיגים ממוצעי נק' דו-ספרתיים בסדרה הזו. בעוד שאצל פילדלפיה נוכל למצוא חמישה כאלה, ואחוזיהם פחות מרשימים מאלו של שחקני בוסטון.

את פילדלפיה, לאלו שתהו, מובילים ג'ואל אמביד וג'יי ג'יי רדיק עם 22 נק', 14.5 ריב' ו-3.5 אס', ו-17 נק', 2.3 ריב' ו-2.5 אס' למשחק בהתאמה.

עד כה, בכל המשחקים שראיתי בסדרה (כולם למעט האחרון), בוסטון הצליחה לנצל את חולשותיה של פילדלפיה. היא לחצה על סימונס (רוקי, להזכירכם), הפעילה לחץ על אמביד (שחקן שנה שנייה, להזכירכם) ובהתקפה הניעה את הכדור היטב על מנת להשיג זריקות פנויות/נק' קלות. אבל, לפי הסטטיסטיקה, ולפי הסיקורים הנהדרים של עידן וגיא מיום שני, ניתן היה לראות שטי ג'יי מקונל המפתיע (שאם תשאלו את האשך אז הוא לא כל כך מפתיע) ושדאריו סאריץ' היו לא רעים בכלל במשחק, ונתנו לפילי כוח נוסף שהיה חסר להם בשלושת הראשונים. נוסף על כך, אמביד וסימונס נתנו משחק ברמה אחת לפחות מעל שלושת המשחקים הראשונים שלהם. ופילדלפיה הצליחה להימנע מסוויפ עם המון רוח לחימה והקרבה קבוצתית, כשאלו שפחות פגעו היו מרקו בלינלי, שנראה די חלש לאורך רוב הסדרה, וג'יי ג'יי רדיק.

אז איך המשחק הלילה ייגמר? בעיקר תלוי בשחקני המפתח, ובמהלכי המפתח הבאים:

אצל בוסטון:

1. היכולת להמשיך ולשמור כקבוצה – אני יודע, זה נשמע ביטוי די כללי כשבן אדם אומר/כותב "לשמור כקבוצה". אך הסלטיקס מוכיחים בכל משחק מחדש שהכוח שלהם הוא ביכולת של כל שחקן ושחקן להקריב מעצמו בשביל הקבוצה. כשבמרכז נמצא אל הורפורד, השחקן האפור המשמעותי ביותר בליגה לטעמי. כל עוד שבוסטון ינקטו בטכניקת המשחק שסטיבנס יכתיב להם (עוד רגע ניגע בזה), הם אמורים להסתדר היטב עם התקפת פילדלפיה, בדיוק כפי שהיה בשלושת המשחקים הראשונים בסדרה.

   

2. ההתאמות שבראד סטיבנס יבצע – לפי הנתונים והתקציר של המשחק הקודם, ההחלטה של בראון ללכת על מקונל בלבלה את הסלטיקס. כעת, אני די בטוח שסטיבנס הכין את הסלטיקס לכל תרחיש אפשרי, בין היתר גם לתרחיש בו מקונל תופס פיקוד בשלב מאוד מוקדם במשחק. וגם במקרה בו סימונס מתחמם בשלב מוקדם של המשחק. היכולת של סטיבנס להוביל קבוצה ללא שני שחקניה המובילים אל חצי גמר (וכנראה גם לגמר) המזרח היא לא דבר המובן מאליו, ומעניין יהיה לראות אילו תכסיסים הוא מכין לסיקסרס הפעם.

   

3. ג'ייסון טייטום – דיברתי עליו מעט בתחילת הפריוויו, אך אני רוצה לדבר עליו מעט בהרחבה כאן. טייטום לגמרי הוכיח את עצמו בסדרה הזאת. הוא קולע באחוזים נהדרים, נע מצויין על המגרש, ומשתלב היטב במערך ההגנה של הקבוצה. אם הוא ייתן משחק הדומה למשחקיו האחרים בסדרה, בוסטון אמורה להתמודד עם פילי ללא בעיות מיוחדות.

אצל פילי:

1. בן סימונס וג'ואל אמביד – הנושא הזה נראה כבר מאוד "לעוס", אך בן סימונס ואמביד חייבים לשדרג את משחקם במשחק הקרוב אם הם רוצים לשמור לעצמם סיכוי כלשהו בסדרה. במשחק שעבר שניהם נתנו משחק סביר, כשאמביד זרק ב-40% מכל הטווחים למעט העונשין שם הוא קלע ב-50% (לא ממש טוב יחסית אליו). לגבי סימונס, כל מה שהיה לי לכתוב נכתב כבר לדעתי בקדימונים ובניתוחים של אחרים, בין אם באתר ובין אם מחוצה לו. הוא נראה אדיש לאורך כל העונה, זה פשוט מי שהוא, אך בסדרה הזו זה גם פגע בו. וסטיבנס ידע ללחוץ עליו בדיוק בזמן המתאים ובמקום המתאים בכדי לגרום לו לעשות דברים שהוא לא אוהב לעשות. היכולת של שניהם תהיה חיונית לפילי במשחק הזה, ובמידה והם ישרדו אותו אז גם להמשך הסדרה.

   

2. מרקו בלינלי – נכון להיום, לבלינלי לוקח לא פחות מ-10.8 זריקות למשחק, ופוגע רק ב-3.5 מהן. בשלשות הנתון הזה יורד ל-1.3 קליעות מתוך 4 זריקות למשחק, אחוזים מאוד נמוכים יחסית לווטרן שהובא בכדי להביא איתו שלשות ונסיון לסגל צעיר שידוע בחוסר יכולותיו ממרחק. אם בלינלי ישתפר, ולו במעט, פילדלפיה תקבל כוח עצום שיכול לעזור לה מאוד במשחק.

   

3. ההכנה שברט בראון יעשה לשחקניו – הגארדן הוא אחד המקומות הביתיים ביותר בליגה אם לא הביתי ביותר שבהם. הקהל אמור לתת לבוסטון דחיפה עצומה, שלא הייתה לה בפילדלפיה. כאן בראון והצוות של פילי חייבים להיכנס לתמונה. אם השחקנים יסננו את כל רעשי הרקע, וישחקו באופן בו שיחקו לאורך רוב העונה הסדירה וגם בסדרה מול מיאמי, לא מן הנמנע שיושבי הוולס פארגו יקבלו עוד משחק בסדרה. אבל, אם הקהל ישפיע על שחקניה הצעירים של פילי, כשמרכז נמצאים סימונס ואמביד, לפילדלפיה לא יהיה סיכוי מול הסלטיקס. והסדרה הזאת תיגמר בחמישה משחקים בלבד.

אז איך זה ייגמר הפעם? אני צופה משחק מותח שיוכרע בדק' הסיום בלבד. והפעם, בניגוד לזרימה של הסדרה, ועל אף גילה הצעיר ושלל חסרונותיה, אני מאמין שפילי תופיע יותר טוב עם הגב לקיר, וגם הקהל של הסלטיקס לא יצליח לעצור אותה. פילי ב-5!