ובכן מאזינים יקרים, שלב חצי הגמר במערב הסתיים עם דאבל ג'נטלמן סוויפ אלגנטי והרבה ציפיות להמשך. כי הגמר האזורי, כצפוי, יפגיש את שתי הקבוצות הטובות בקונפרנס לעימות ראש בראש על כל הקופה.

תומר ואני מתכוונים לספר לכם איך זה קרה. ידידי הצעיר יפתח:

יוסטון רוקטס (4) 112 – יוטה ג'אז (1) 102

לזכותה של יוטה, ייאמר ששחקניה ניסו. הם באמת ניסו לעשות את הטוב ביותר שלהם בסדרה, ואפילו הצליחו לקחת משחק אחד מיוסטון ולשמור על כמה משחקים צמודים עד סיומם. אבל, עם כל הכבוד לחבורה הנהדרת של סניידר, הרוקטס פשוט היו טובים יותר.

את המשחק עצמו שתי הקבוצות פתחו די טוב מבחינה הגנתית, אך פחות טוב מבחינה התקפית. הרבע עצמו היה צמוד מאוד כשהיתרון עובר בין שני הצדדים לא מעט פעמים. אלא שאז הגיע ג'יימס הארדן, שעם שני אס'+שלשה תוך דקה אחת בלבד עזר ליוסטון לרוץ 7:0 ולקבוע יתרון 18:11 במשחק. יוטה הצליחה לצמצם מעט את ההפרש בזכות שלשה של אינגלס, והרבע הראשון נגמר בתוצאה 21:16 ליוסטון.

ברבע השני ראינו בערך את מה שראינו ברבע הראשון. כשלוק בה-א-מוטה וכריס פול מחממים את הידית אצל יוסטון, ומאידך אצל יוטה היו אלה פייבורס ובעיקר ברקס שהשאירו אותה בתמונה. הראשונה לנצל את המומנטום שלה ברבע הייתה דווקא יוטה, ש-03:05 דק' לסיום הרבע הצליחה להשוות את התוצאה ל-43:43 בזכות שלשה של ברקס. יוסטון פתחה מבערים, וסל של פי.ג'יי טאקר שנייה לסיום המחצית קבע יתרון 54:46 לטילים לקראת הרבע השלישי.

בפתיחת המחצית השנייה יוסטון המשיכה להגדיל את הפער שלה על יוטה, וסל של הארדן כמעט 4 דק' מפתיחת הרבע קבע יתרון 61:50 לטילים. יוטה לא אמרה נואש, ויצאה לריצה בהובלתו של דונובן מיטשל הנהדר. ולפני שיוסטון שמה לב, הג'אז סיימו ריצת 14:2 בדרך ליתרון 64:63 כשנותרו 5 דק' לסיום הרבע. היתרון של יוטה עוד קפץ ל-6 הפרש לאחר שלשה של מיטשל כשנותרה דקה ו-17 שנ' לסיום הרבע, ושלשה של כריס פול צמצמה את התוצאה וקבעה 78:75 לג'אז בסיום הרבע השלישי, שום דבר עוד לא סגור.

מכירים את האלה שמגיעים לשיא שלהם מוקדם מדיי? נו, אתם יודעים, דברים כמו העונה השנייה של פאודה (למה לא עצרתם בפרק 9?!), אנשים שמגיעים לשיא שלהם בחטיבת הביניים/התיכון, הטורונטו ראפטורס וכו'? אז זה בדיוק מה שקרה לג'אז.

כבר מפתיחת הרבע הרביעי יוסטון הוכיחה שהיא לא כאן כדי לשחק משחקים, כשדאנק של הארדן חמש דק' מפתיחת הרבע קבע יתרון 92:87 לרוקטס. יוטה לא אמרה נואש, ואף הצליחה להוריד את ההפרש לנק' בלבד כשנותרו חמש דקות לסיום המשחק. אלא שיוסטון הגדילה את היתרון ככל שהזמן חלף, ושלשה של טאקר 35 שנ' לסיום המשחק שקבעה 110:100 די חרצה את גורלה של הקבוצה החביבה מסולט לייק סיטי. סיום המשחק – הרוקטס מנצחים 112:102 ועולים לגמר המערב.

את הרוקטס הוביל כריס פול הנהדר עם לא פחות מ-41 נק' עם 8 מ-10 מהשלוש, להן הוא הוסיף 10 אס' ו-7 ריב'.

אצל יוטה היה זה דונובן מיטשל ששמר אותם במשחק עם 24 נק' באחוזים טובים לעומת המשחק שעבר, להן הוא הוסיף 9 אס' ו-4 ריב'.

גולדן סטייט ווריירס (4) 113 – ניו אורלינס פליקנס (1) 104

הווריירס עולים לגמר המערב מול הרוקטס

כשהרבע הראשון הסתיים ביתרון 6 לטובת הווריירס26:32, היה ברור שהשקנאים מהלכים כאן על קרח דק. אחרי הכל, 6 מ9 מהממים מחוץ לקשת, מול 2 מ10 בלבד של המארחים, הם שהחזיקו אותם במשחק. תוסיפו לזה את הברקס בהחלקה של מירוטיץ שהתלווה לכניסה בדוראנט, התנגשות של רונדו וקארי שאותה האחרון סיים עם אף מדמם, ותקבלו משחק שרק מחכה להתפוצץ לאורחים בפרצוף..

הקרדיט העיקרי על היתרון הולך לקליי תומפסון נקודות בע"מ עם 14 בשלב זה, ודריימונד גרין הגנה בעירבון בלתי מוגבל בהחלט, עם עבודה מצוינת על רונדו, דייויס, מירוטיץ, הספסל של האורחים, בקבוקי מים שמתגלגלים על הפרקט, הצצה לחומר של ג'נטרי, מככב בדאנס קאם. מחק את המיותר. אין הרבה, זה רמז. הבנאדם פשוט בכל מקום.

כמעט שתי דקות בתוך הרבע השני, אותה תוצאה, וזה עדיין מרגיש שהשקנאים עושים נלסון.

חמש דקות ברבע, 30:39, ותומפסון כבר עם 19.

שש וחצי דקות בתוך הרבע קארי צולף שלשה, היתרון עולה ל48:40. התקפה קודם ג'רו הולידיי דוחף את הבחור בלי קשר למשחק לתוך העמוד של הסל ללא תגובת השופט, ואז דוראנט מטביע, ורונדו מחמם את גרין, והאם עכשיו המקומיים יתפוצצו?

טרם. שלוש וחצי דקות למחצית והפליקנס לא מוותרים ורצים 0:7. מירוטיץ מצמצם בשלשה לשלוש, בעיקר בשביל משחק המילים, ועכשיו זה 47:50. ואז רונדו במתפרצת, ועבירת תוקף של גרין, ואלי אופ של רונדו לגבה חותם ריצת 11:0 עם שקנאים ביתרון 1, 51:40.

הלוחמים לא מוותרים, חוזרים, ובמחצית 56:59 לטובת הלבנים, כשהאורחים נאחזים במשחק במקורים (כי הם פליקנס… שקנאים… ציפור, יו נו…) תומפסון עם ה19 המדוברות, דוראנט כבר 16 וקארי 13 אחראים על המנות וההגשה בצד אחד, כשדייויס עם 18 והולידיי 14, 6 ריב' ו6 אס' עולים לבמה כשתורם של האורחים לדבר. שלוש הפרש במחצית… המממ… בואי נראה איזה שיר עולה לי בראש…

מיפ מיפ… מכירים?

בגולדן סטייטית זה אומר סקוויז בהגנה, קליעה ובריחונת.  0:6 בתחילת המחצית באדיבות שלישיית קארי תומפסון דוראנט, והנה 56:65, דקה וקצת בתוך הרבע.

יא אללה שלכם, אי אפשר להכין כאן סנדביצ'ים בשקט. זה כבר לא גשם, אלא שיטפון, אומרים האנגלים. ריצת שש הופכת לעשר, יתרון שמונה ל13 ואלווין ג'נטרי מזעיק טיימאאוט נוסף. 56:69. דוראנט כבר עם 22.

מיפ מיפ, אם שאלתם, זה זה:

בדיחה ישנה מפגישה קפטן זקן עם סקיפר מתלמד צעיר. מה תעשה אם תפרוץ סערה, שואל הזקן. זורק עוגן סבא, קל. עונה הבחור. ואם תפרוץ עוד אחת? אני זורק עוד עוגן. ועוד אחת? עוד עוגן.

מאיפה אתה מביא את כל העוגנים?? מתעצבן הזקן. מאיפה שאתה מביא את הסערות… מתחצף הצעיר. ואני תמיד שאלתי את עצמי אם זה מה שעושים בסערות.

אז כששלשה של קארי עשתה את זה 74:58 ג'נטרי ניסה לזרוק עוד עוגן… שלוש וחצי דקות בתוך המחצית.

אז כשקארי קלע שלשה מקנדה ואחריה שלוש זריקות מהקו, זה נהיה 60:84, ג'נטרי זרק עוגן אחרון.. ואנחנו בדיוק באמצע הרבע. איך, אתם שואלים. כי הלוחמים זורמים בהתקפה כמו שמן על מים, ובהגנה עובדים פשוט נפלא, אישית, קבוצתית, אזורית ומוציא לך את החשק לחיותית.

ופתאום ג'ורדן בל על הפרקט, חסידות חולפות בשמיים ובאוויר ריח של סתיו. כלומר גמר מערב.

לקראת סיום הרבע האורחים מקצצים ל17 ובמוחי עולה המשפט הנפלא "חיה קשת עורף היא השקנאי", אבל אז גרין מכניס שלשה, ורק במזל מחטיא עוד אחת על הבאזר, ואל הרבע האחרון יעלו הקבוצות כשעשרים נקודות מבדילות ביניהן, 75:95, אחרי רבע של 19:36.

ניפגש בסוף המשחק לסטטיסטיקות, אבל תדעו שקארי, דוראנט ותומפסון עם 20+ שלושתם. בצד השני דייויס מגייס אמפתיה עם 26 ו13 ריב'.

קארי, מעניין, פותח את הרבע הרביעי. תעשו לעצמכם טובה, ותציצו בהתקפה של הלוחמים שלוש דקות בתוך הרבע, זאת שסיים ליווינגסטון בליי אפ. poetry in motion.

חיה קשת עורף השקנאי… הלוחמים מתקשים לקלוע, האורחים דווקא מצליחים, וחמש וחצי דקות לסיום הסדרה הם מצמצמים ל15, 90:105… הכל פתוח? פעמיים בסיקור?? הגזמתם.

או אולי… דייויס חוסם את גרין, קלארק חוטף לפורמר טיממייט קארי, הגבה לא מפסיק לקלוע והיי! ריצת 2:18! 107:100, 1:43 לסיום… מה הוא רוצה מהפח פינטו??

גרין קולע על הפרצוף של מירוטיץ, חג מחטיא, לוני מתקן החטאה… 100:111, 1:11 לסיום. יפה אה?

שורה תחתונה, הזמן נגמר לפני היתרון של הלוחמים. 104:113, חיבוקים, נשיקות, נאומים ערוכים למצלמות, גרין מביע הערכה לרונדו… השקנאים לוקחים הביתה שק של סימפתיה וג'נטלמן סוויפ אחד, והלוחמים… Houston Here They Come.

דייויס עם 34, 19 ריב' וארבע חסימות עשה כל מה ששחקן אמור לעשות, הולידיי עם TD של 27/11/10 ומירוטיץ עם 12 עשו את עיקר המאמץ עבור האורחים, שאכן התיישרו בהמשך משלוש, עם 15-4 בשלושת הרבעים האחרונים, בדרך ל24-10 מהשלוש, אחרי 9-6 בפתיחה.

אצל הווריירס שמתפנים עכשיו לחלום ברוקטית קארי עם 28, 8 אס' ו7 ריב', דוראנט 24,7,6 גרין 19,9,14 פלוס שלוש חטיפות ושתי חסימות ותומפסון שהתקרר במחצית השנייה סיים עם 23. הספסל תרם 17 נקודות בלבד, אבל 23 דקות הגנה טובות של לוני על דייויס מרמזות שקאפלה הולך להרביץ לו במשך דקות ארוכות בהמשך.

לסיום שלב חצאי הגמר במערב, בואו נצטרף לחגיגת אפרו – פאנקי – אוריינטאלית עם הרבע לאפריקה הנהדרים שנותנים פרשנות משלהם לביטוי המרוקאי המקביל לאין שכל אין דאגות, ,תהביל תרבח! תרגיעו, לא רומז לאף אחד. פשוט שיר מקפיץ לבוקר.