שבוע טוב לכולם, אתמל בערב (שני) הסתיימה הסדרה בין קליבלנד לאינדיאנה, מה שבישר על סיום הסיבוב הראשון של הפלייאוף. ומאחר והרוקיז הופיעו כל כך טוב במהלך הסיבוב הראשון שלהם בפלייאוף אי פעם, מצאתי לנכון להקדיש להם פוסט זה, ולתקצר לכם את ההופעה שלהם בפלייאוף עד כה. רק דגש אחד לפני שמתחילים: הפעם אני לא אדרג את הרוקיז, אלא פשוט אציין את שמם ללא שום קשר לטיב ההופעה שלהם בפלייאוף ביחס לשאר הרוקיז שיופיעו. כך שאם לדוגמא, מיטשל יופיע מעל לסימונס/מתחתיו, זה לא אומר שלדעתי הוא צריך להיות מדורג מעליו/מתחתיו מבחינת הופעה בפלייאוף. לאחר שהבהרתי את עצמי, אני מרגיש כי ניתן להתחיל.
זאק קולינס (סנטר, פורטלנד טרייל-בלייזרס)
נתונים: 7.0 נק' (36.7% מהשדה), 3 ריב', 1.5 אס', 0.5 חט' ו-0.8 חס' למשחק ב-17.4 דק' לערב
בקצרה: נתן משחקים סולידיים שהסתיימו בהדחה כואבת לניו אורלינס.
בהרחבה: קולינס נתן סדרה אישית נהדרת לדעתי, למרות האחוזים הנמוכים שלו מהשדה. הוא היה מאוד דינמי והפריע מעט למצבת הגבוהים האיכותית שיש לפליקנס. היכולת ההגנתית שלו לא הייתה רעה בכלל, ולמרות ההפסד לניו אורלינס פורטלנד יכולים לבנות עליו בעתיד.
כל מה שקולינס צריך בעונה הבאה זה לצבור ביטחון, ולהילחם מעט יותר על הריבאונד. פרט לאחוזים מהשדה משחקים לרעתו גם אחוזיו מהשלוש (קלע בממוצע זריקה אחת מתוך חמש למשחק). אך אני מאמין שקבלת ההחלטות שלו, האחוזים שלו ובאופן כללי סט היכולות שלו יתקדמו ככל שהקריירה שלו תתקדם.
/cdn.vox-cdn.com/uploads/chorus_image/image/58018521/830572424.jpg.0.jpg)
בן סימונס (פוינט גארד, פילדלפיה סבנטי-סיקסרס)
נתונים: 18.2 נק' (50% מהשדה), 10.6 ריב', 9 אס', 2.4 (!) חט' ו-0.6 חס' למשחק ב-37.5 דק' לערב
בקצרה: המנוע של פילי, סימונס פשוט עשה כמעט הכל בסדרה הזו.
בהרחבה: כשראיתי את סימונס משחק בפלייאוף עברה לי מילה אחת בלבד בראש – וואו. סימונס שיפר הכל למעט האחוזים שלו מהשדה בפלייאוף. אפילו בעונשין הוא עומד על 71.0%, ועם אחוזים כאלה אף אחד לא ירצה לשלוח אותו לקו בסיבוב(ים?) הבא(ים). מעבר לעונשין, הוא סיפק את מה שהתרגלנו אליו מהעונה הרגילה. אסיסטים מרהיבים, שליטה מהפנטת בכדור, וחדירה כמעט בלתי עצירה. ההגנה שלו הייתה מהטובות שראיתי עד כה, ולא מהרוקיז, אלא מכלל הליגה. ובהחלט נראה שלבוסטון יש כאב ראש לא קטן לקראת הסדרה מולו.
ג'ייסון טייטום (סמול פורוורד, בוסטון סלטיקס)
נתונים: 15.4 נק' (40.2% מהשדה), 5.3 ריב', 3.1 אס', 1.6 חט' ו-0.6 חס' למשחק ב-33.3 דק' לערב
בקצרה: היווה חלק מרכזי ועזר לבוסטון לעבור את מילווקי בסיום סדרה מותחת.
בהרחבה: זה ילד זה?! בוסטון הגיעה לסדרה ללא סמארט, קיירי והייווארד (כמובן). ואז הגיעו רוזייר, טייטום ובראון. חזרה לרוקי – טייטום היה אחד מהשחקנים היותר יעילים של בוסטון בסיבוב הראשון, הן בהגנה והן בהתקפה. היכולת שלו לספק מספרים נהדרים מדי ערב תרמה רבות לבוסטון בסדרה. ובלעדיו היה לה הרבה יותר קשה להסתדר מול מילווקי. כעת טייטום צריך לפנות אל המשימה הבאה שלו, פילדלפיה. שם יחכו לו סימונס ואמביד, מה שבטוח, יהיה מעניין.
או. ג'י. אנונובי (סמול פורוורד, טורונטו ראפטורס)
נתונים: 7.8 נק' (59.3% מהשדה), 2.2 ריב', 0.5 אס', 0.8 חט' ו-0.5 חס' למשחק ב-21.9 דק' לערב
בקצרה: סיפק קליעה באחוזים נהדרים מכל הטווחים (46.7% לשלוש), ועזר לטורונטו לעבור את וושינגטון בתום הסדרה.
בהרחבה: כשחקן מחליף בקבוצה לא צופה מאנונובי את מה שצופה מרוקיז דוגמת טייטום, סימונס ומיטשל. כל מה שצופה ממנו הוא לספק קליעה אמינה, והגנה יציבה. ובשתי המשימות הוא עמד בהצלחה. אנונובי אמנם לא מסר המון, אך הוא ריווח את המגרש, נע ללא הכדור, וחיכה לזמן המתאים כדי להעניש. והפעם, זה הספיק לגמרי. בסיבוב הבא קליבלנד/אינדיאנה תחכה לטורונטו, ושם סביר להניח שהיא שוב תזדקק לסמול פורוורד הנהדר, ואני מקווה מאוד שהוא ימשיך להופיע.
דונובן מיטשל (שוטינג גארד, יוטה ג'אז)
נתונים: 28.5 נק' (46.2% מהשדה), 7.2 ריב', 2.7 אס', 1.5 חט' ו-0.7 חס' למשחק ב-38.6 דק' לערב
בקצרה: אני חושב שהנתונים מדברים בעד עצמם.
בהרחבה: אני כותב מילים אלה, וכל אות שאני כותב פוצעת ומכאיבה לי, הוא פשוט הרג אותנו. מיטשל שיחק כמו שחקן בעל ותק של לפחות 10 שנים בפלייאוף. הוא הוביל את יוטה בדק' בהן הת'אנדר איימו לחזור, חטף, לקח ריבאונדים, שיגע את ג'ורג', ברואר ואברינס. ועשה ככל שעולה על רוחו על ההגנה של OKC. במשחק האחרון לאחר צאתו של רוביו מיטשל השתלט על המשחק, ועם 38 נק' באחוזים נהדרים הוביל את יוטה לעבר הסיבוב השני, בו תחכה להם יוסטון, ואת המשוכה הזו הם ככל הנראה כבר לא יעברו.
מיטשל הפתיע אותי לטובה, נראה שבמקום להפחיד אותו הסיבוב הראשון רק הניע אותו לקחת אחריות ולזרוק בלי חשש.
רוקי הסיבוב הראשון בלי תחרות, הוביל את יוטה מול קבוצה עדיפה לסיבוב הבא.
השאלה במקרה של היא – מה הוא לא עשה בפלייאוף?!
הוא פשוט נהדר.
גם אתמול בהפסד ליוסטון, הוא לא הפסיק להילחם ולסבסב את ההגנה עם החדירות שלו. אם היה מצליח לפגוע יותר טוב מ-3, המשחק היה יכול להיות עם סיומת הרבה יותר צמודה.
כמובן שגם סימונס נותן פלייאוף מעולה, אבל לחזות במיטשל זה משהו מיוחד. מזכיר לי את רוז שלפני הפציעות, רק בתוספת של ידית אמינה יותר.
במקרה של מיטשל כמובן.
מיטשל תותח על אבל בינינו הוא חגג על הקונוס ברואר כל הסידרה, לא צריך להתלהב יותר מידי. סימונס נאלץ להתמודד עם מתאגרפי מיאמי שהיו חונקים את מיטשל. ממש לא רוקי הסיבוב.
את יוטה הוביל סילי בילי לסיבוב הבא.
הרוקים תענוג אלו ה-3 הכי טובים היו כל העונה ורק העלו את הרמה שלהם
אני מבין שמצאת לך את התירוץ הנוח. מיטשל באמת חגג על ברואר בסדרה (לא בכולה כי בשני המשחקים האחרונים הוא כמעט לא שמר עליו ובמשחק השני ברואר דווקא עשה עליו עבודה יפה). אתה יודע עוד משהו מיטשל חגג בערך על כל מי ששמר עליו. הוא חגג על ג'ורג' על אברינס על פלטון על ווסטברוק , על כרמלו..להמשיך?
יכול להיות שמגיע לילד קצת קרדיט? יכול להיות שמותר להתלהב אם יש שחקן צעיר שלא מפחד ולא משנה מי שמים עליו הוא מסוגל לחלוף על פניו בשניה ולהגיע לסל או לקבור שלשה על הפנים שלו?
אני מבין שנוח לך להאשים רק את המאמן אבל בוא תסביר לי מה הצעדים שסילי בילי עשה שהובילו את יוטה לסיבוב השני?
שמעון, בתור אוהד אוקלהומה שהיה שמח שמה שכתבת היה נכון, אין אמת בדבריך.
מיטשל לקח באחד על אחד כל מי שניסה לשמור אותו, כולל את אחד השומרים הטובים בקבוצה אם לא הטוב שבהם בהיעדר רוברסון – פול ג'ורג'.
כל נסיון לבטל את ההופעה שלו בכך שהוא קרע "קונוס" הוא עיוות המציאות
כן… ואתה יודע שהם היו חונקים אותו בהגנה… איזה בולשיט מביך.
מדהים ששני רוקיז עברו סיבוב ראשון בתור השחקנים המובילים בקבוצה (בפילי לאור הפציעה של אמביד) ועוד אחד כשחקן חמישיה משמעותי.
שווה להזכיר גם את אוניל ואוג'ילי שלא הובילו אבל תרמו לא מעט ליוטה ובוסטון.
כל השלושה המובילים גם שחקני הגנה ברמה גבוהה ועוד ישתפרו. מחזור מדהים.
מחזור רוקיס מטורף, מי שמע על דבר כזה 28.5 נקודות למשחק בסדרת פלייאוף לא חושב שהיה דבר כזה מאז ימי ג'ורדן, ובן סימונס כמעט עם ממוצע טריפל דאבל וסוחף את הקבוצה שלו לסיבוב השני, פשוט מדהים ואפילו לא יודעים מה יקרה עם פולץ שלא שיחק העונה, כמות הכישרון שנכנסה לליגה העונה היא מדהימה.
כל מילה.
כל מה שנותר לומר על המחזור הנוכחי –
להתבונן, להשתאות, להתפעל, ואז פשוט ליהנות.
תודה, תומר.
אכן רוקי הסיבוב הראשון אבל ״בלי תחרות״? סימונס עם ממוצעים של כמעט TD ושליטה מוחלטת בקצב מול קבוצה אגרסיבית כמו מיאמי, הוא בהחלט תחרות ראויה..
אחלה סיכום,מאוד נהנה מהמחזור המדהים הזה,תודה תומר.
תודה תומר, מחזור רוקים הכי טוב שאני זוכר מבחינת ההשפעה שלהם על הקבוצות כבר בשנה הראשונה. די מדהים ששני רוקים לקחו את הקבוצות שלהם ליתרון ביתיות ולסיבוב השני.
מבחינת דירוג מיטשל בטוח העלה את קרנו על פני סימונס בסיבוב הראשון כשאנשים יגידו, ובצדק- 'סימונס לא יכול לקחת את הקבוצה על הגב ולקלוע 40 נק' במשחק הכרעה '.
יש בזה הרבה אמת, מצד שני כמו שאני רואה את זה למיטשל יש עוד דרך ארוכה מבחינת יכולת המסירה ובחירת הזריקות. היכולת שלו לקלוע זריקות קשות היא פנומנלית אבל מול קבוצות איכותיות זה לא מספיק. סימונס הוא יצור מיוחד. השליטה שלו על המשחק היא אבסולוטית וקור הרוח שלו הוא לא אנושי. מיאמי ניסו הכל להוציא אותו מהכלים. כאפות לאחורי הראש, שמירה הדוקה עד אלימה ושום דבר לא הוציא אותו מהזון שלו. שלא לדבר על ההגנה שלו.
בין השניים, סימונס לדעתי עדיין שחקן הרבה יותר מיוחד
+1
אחד ממחזורי הרוקי המטורפים שהיו,איפה זה ומה שהיה שנה שעברה?סימונס ומיטשל נותנים תצוגות,עתיד מבטיח יש לליגה.
בס"ד
מבחינת הדראפט סימונס שייך לשנה שעברה…
באמת מחזור רוקיז מדהים, ואף מפתיע 🙂
שלושת הטובים ביותר בעונה הסדירה ממשיכים להיות שלושת הטובים ביותר גם בפלייאוף. טייטום קצת פחות עם כ-40% מהשדה בלבד.
כתבה מצויינת, מחזור רוקיז אדיר.
אננונבי הוא לא שחקן ספסל אלא שחקן חמישיה. לא טריוויאלי בכלל בקוצה הטובה במזרח. זה גם אומר שהוא משחק בעיקר דקות מול שחקני החימישיה היריבה ולא מול המחליפים.
פוסט מעולה שנדחק מהר למטה בגלל כל מאורעות הלילה בליגה…. מישהו במנהלי האתר יכול להקפיץ את הפוסט חזרה למעלה?
מחזור הרוקיז המדהים ממשיך להדהים גם בפלייאוף. ואלו לא רק אלה שלמעלה שמובילים קבוצות. זה גם שאר הרוקיז שעושים עבודה טובה מהספסל בעוד קבוצות, וזה גם הרוקיז שבכלל לא הגיעו לפלייאוף, אך אין לי ספק שהיו ממשיכים בתצוגות טובות גם שם (כן, אני מתכוון לחבורת הלייקרס).
בכלל אני חושב שזה הסיפור הכי מעניין בליגה היום, יותר מלברון או ראסל עד עתה או (עוד מעט) הארדן ודיוויס. אפשר לכתוב ספר שלם על מה שהרוקיז עשו השנה בליגה ובפלייאוף.
הנתונים מאז 79-80:
רוקיז עם 3 משחקים של 30 נקודות ומעלה בפלייאוף:
אלונזו מורנינג
רוקיז עם 2 משחקים של 30 נקודות ומעלה בפלייאוף:
לארי בירד
מייקל ג'ורדן
טים דאנקן
דיוויד רובינסון
דונובן מיצ'ל
רוקיז שעשו טריפל דאבל בפלייאוף:
מגיק ג'ונסון (5 פעמים!!!), בן סימונס (פעם אחת).
מצוין. מעבר למיטשל אני מאוד מופתע לטובה מטייטום, חשבתי שייקח לו הרבה זמן להתפתח.
תומר ללא ספק רוקי העונה. לקח את המחזור הנפלא הזה, וליווה אותו ברמה של אולסטאר כל הדרך עד לפלייאוף. תענוג!
כתבה נהדרת.
מיטשל מזכיר לי את קובי וסימונס את לברון כמובן.
במצב כזה אני עם קובי, כלומר מיטשל, למרות שהוא כנראה לא ימשיך בפלייאוף מעבר לשלב הזה
קובי לא היה קרוב למה שהציג מיטשל, בעונת הרוקי שלו, רקומר.
את קובי בזמנו אימן אחד מרפי ההבנה הגדולים בתולדות המשחק. אז הוא לא שם לב מה יש לו ביד.
תאר לך עכשיו את מיצל בניקס או אורלנדו או אצל מייקל בשארלוט. היה מיובש על הספסל. בעמדה של קובי שיחק אדי גונס שקובי היה רוקי שהיה שחקן לא רע בליגה כמו קמבה ווקר נגיד. מונק לא יודע איך הוא אבל הרבה פה צתלוננים שלא מקבל דקות. כנראה גם בשארלוט יש רפי הבנה גדולים
נהדר והשאלה המעניינת מאד שאני שואל את עצמי היא האם בהמשך הקריירה אלו יהיו שלושה רוקים עם טיטום כצלע שווה לסימונס ומיטשל או שהם יהיו בכל זאת רמה מעל.
תחושתי צלע שלישית .
הוא הכי צעיר, סימונס ומיצ'ל מבוגרים ממנו בשנה וחצי וזה משמעותי.
בעיני טאטום גם נראה פחות אפוי מהם ואחרי שיגדל ויתחזק יהפוך לאיום רציני מבחינת חדירה לסל ופוסט אפ.
אם סימונס יפתח קליעה סבירה מינוס הוא לדעתי יהיה ברמה משל עצמו, מאמין שלאזור של מיצ'ל טאטום יכול להגיע.
לא נראה לי שיש טעם להתייחס אליהם כמקובצים בצורה כלשהי. ישנם שחקנים אחרים שעשויים להתפתח לכוכבים בגיל שלהם וביניהם בליגה לא פחות מהם ועוד כמה שנים באיזה עונה הם היו רוקים יהיה חסר משמעות.
גם אין טעם להשוות בין מחזור 2003 ל-96, אין טעם להשוות בין לברון לקובי או להתווכח אם בחמישיית כל הזמנים פותח צ'מברליין או ג'באר, אין מה להשוות את הריצה של אייברסון בפלייאוף לזאת של נוביצקי.
אבל זה עדיין כיף…
הכוונה שלי היא שזה לא שבעוד 3-4 שנים תבדוק מי היה במחזור רוקים הזה ותשווה ביניהם, בהשוואות שתעשה אז הם כבר יתערבבו יחד עם כל שאר העד 25ים.
יש דראפטים מיוחדים שעומדים בפני עצמם כמו 2003 שתמיד זכרו את הממחזור הזה עם לברון, כרמלו, ווייד, בוש. נראה שהדראפט הזה יהיה כמו 2003
תומר – מגיעות גם כמה מילים טובות לעוד שלושה שהיו פקטור עבור הקבוצות שלהם (אמנם פחות משמעותי אבל גם לא היו הערת אגב).
באם אדאביו במיאמי
רוייס אוניל ביוטה
סמי אוג'לה – בבוסטון.
צודק, במידה והשניים האחרונים יהיו משמעותיים גם בסיבוב השני אחזיר להם את חובי בפעם הבאה.
לגבי אדביו, אני חושש שזה מאוחר מדיי…
תומר תומר, מעולה כהרגלך . מדהים שמיטשל קולע בפליייאוף יותר משמונה נקודות מאשר בעונה הסדירה. מסכים עם עידו, מגיע לשלושה האלו קרדיט על תרומה לא קטנה בפלייאוף.
זה לא לגמרי מדוייק כי בממוצע העונה הסדירה מחושב גם תחילת העונה לפני הפריצה שלו. אם מקזזים מהממוצע את התקופה של לפני הפריצה ממוצע הנקודות של העונה הסדירה גדל. עדיין יש פער אבל הוא קטן יותר
+1
ככה או ככה העונה הסדירה והפלייאוף שהוא נותן אדירים.
נהדר תומר. מחזור רוקי נפלא.
ספציפית לפלייאוף הזה, מחזור ראשון, התרומה לקבוצה מבחינת אישית, הדרוג שלי הוא
1. מיצ'ל
2. טאטום
3. סימונס
שלושתם שיחקו כוותיקים בעלי נסיון על רגליים בנות 19!
אלא אם כולם שיחקו על הרגליים של טייטום או עברו השתלת רגליים השאר שיחקו על רגליים בנות 21
בשביל מה?
בשביל מה מה?
איך טאטום לפני סימונס איך…
איך לא איך?
מעניין מאוד, כמו שאמרת אחד הדברים הבולטים בסיבוב הראשון היו החלק של הרוקים בקבוצות.
בנוסף לסיפור הזה אני ארשה לעצמי להוסיף עוד כמה סיפורים שבעיניי היו מעניינים מאוד:
1- החולשה של הצוות המסייע של לברון עם דגש על כל השחקנים שהגיעו בטריידים בשנה האחרונה.
2- ראסל ווסטברוק חופר לעצמו קבר שבעיניי מתייג אותו כזאב בודד מה שימנע לדעתי מכוכבים אחרים להצטרף אליו בעתיד.
3- פול ג'ורג' עושה פלייאוף זוועתי כשקבוצתו הקודמת מתקרבת להדיח את הנמסיס האישי שלו.
4- קוואי לא נמצא עם הקבוצה שלו, גם לא על הספסל כצופה
פול ג'ורג' ממש לא עשה פלייאוף זוועתי. להיפך עד למשחק האחרון הוא היה מצוין. הבעיה היא שכולם יזכרו (ודי בצדק) את ההופעה המזעזעת בהפסד הכי קובע.
ממה שאני זוכר חוץ מהמשחק הראשון והחמישי הוא היה נוראי אבל מודה שאני לא הסתכלתי על הסטטיסטיקות
36, 18, 23, 32, 34. חוץ מהמשחק השני הוא גם קלע באחוזים טובים. לא סתם הת'אנדר הלכו יותר בסדרה הזו עליו ופחות על ווסטברוק.
חוסר היציבות הזה, זה שבלתי ניתן היה לקבל ממנו תוצרת בסופו של דבר כשהכל היה על השולחן, זה הופך את הסדרה לזועתית עבורו
איזה חוסר יציבות? הוא נתן משחק אחד זוועה בשאר הסדרה היה טוב עם משחק אחד באחוזים רעים כמו שאר הסטארים של הקבוצה.
המשחק האחרון הוא בהחלט נפילה בלתי מוסברת שתיזכר לו להמון זמן.
לא מאמין אבל מסכים איתך. גורג היה הבעיה האחרונה של אוק בסידרה. 2 מ16 חרא כזה יכול לקרות קרה לגדולים ממנו
מנחם, ברצינות אתה מדרג את טייטום לפני סימונס? מיטשל וסימונס זאת תחרות מוכרת, טייטום נמצא מגמה אחת (לפחות) אחריהם ואני לא מאמין שתמצא איש מקצוע אחד שידרג את טייטום לפני סימונס ולמען האמת אני בטוח לחלוטין שלו אתה היית בונה קבוצה היית לוקח אליה את סימונס לפני טייטום… או שאני טועה…
מנחם מדרג את טיטום לפני סימונס ואני מסכים עם מנחם. מיטשל זה בכלל ליגה אחרת. יש עדין רפי הבנה שעוד לא הבינו את זה.
מי שלא מדרג את סימונס ראשון לא ראה את כל המשחקים של פילדלפיה. השליטה שלו בקבוצה, בקצב המשחק, קור הרוח, כמעט טריפל דאבל ממוצע עם אחוזים מעולים מהשדה, לפי יכולת כדורסל נטו, סימונס מעל כולם.
אם לוקחים בחשבון פיקנטריות ונסיבות, נגיד, שיוטה הדיחו את אוקייסי בלי יתרון בייתיות, ושלצד סימונס יש את אמביד וסאריץ לעומת גובר ואינגלס, אז אפשר להוסיף למיצל נקודות דירוג ולשים אותו ראשון.
טייטום מדהים גם, אבל הוא עדיין רק כינור שני-שלישי בקבוצה שלו.
מבחינת יכולת כדורסלנית משני צידי המגרש אין שחקן בליגה כרגע שאני לוקח לקבוצה שלי לפני סימונס.
+100
מי שלא מדרג את יוטה ראשון לא ראה את כל המשחקים של יוטה .. השליטה שלו בקצב וכ'…
ראיתי את סימונס דרך אגב והוא מלהיב. מה לעשות מיטשל עוד יותר.
תשובה לכל אלה שעדין טוענים שסימונס טוב ממיטשל (אפלטון השרת וכ').
כשמנתחים נתונים צריך בדרך כלל להסתכל על המגמה ולהסיק ממנה מסקנות. ואז שמים את מיטשל מול סימונס זה עושה טריפל דאבלים וזה קולע יותר טוב ומתפתח ויכוח לגיטימי מה יותר חשוב וכתוצאה מכך מי יותר טוב ואני חייב לאמר כשניתחנו את הנתונים של העונה הייתי בדיעה שמיטשל יותר טוב אבל הניצחון שלו הוא בנקודות כלומר יכולתי להבין לליבו ולמוחו של מי שטען שסימונס יותר טוב.
אבל לפעמים כשמנתחים נתונים צריך להסתכל לא רק על סדרת נתונים אלה להתמקד ב data point בודד. ולבדוק אותו לעומק. לפעמים אם יש נקודה חריגה על הגרף אפשר להסיק ממנה מסקנות שיותר חשובות יותר עוצמתיות יותר חריגות מכל המגמה הכוללת.
ובשבילי בהשוואה בינהם ה data point הזה היה משחק מספר 6 מול okc. וזה בסדר להתמקד דוקא במשחק הזה ולבדוק את המשחק הזה לעומק כי זה משחק שכל הכסף היה בו על השולחן. all in. משחק על עונה שלמה. ברגעים כאלה אתה יכול לראות או שלא קרה שום דבר חריג. או שבררגעים כאלה אתה יכול פתאום לגלות דברים משמעותיים מאוד. מה שאני גיליתי על מיטשל במשחק הזה , ולא רק אני אלא כל מי שראה אותו בחי איתי ויעידו התגובות בבלוג החי הזה – שמה שהתגלה על מיטשל זה שהוא מפלצת. לא רק ביכולות האתלטיות בקליעה והפרמטרים הרגילים שאנחנו בודקים אלא בעיקר בראש. במשחק הזה התגלה שלילד הזה יש יכולות שיש רק לאלופים. למעולים שבטובים ביותר. ה data point הזה גילה לי לפחות שאין שום תחרות שמוכרעת בנקודות על ROY. זה נוק אאוט. מיטשל הוא חיבור של תכונות של אלוף בין אלופים משהו נדיר במיוחד.
יכול להיות שאני טועה שעוד יהיו משברים וכ' אבל אני לא חושב שאני טועה בהרבה. כי : גם כשאני בודק את המגמה לא רק data point בודד הוא מלכתחילה נראה לי מעולה.
אבל מה שראיתי שם במשחק הזה היה רק דבר אחד : אלוף. זה אחד השחקנים הגדולים ביותר ששיחקו את המשחק הזה. זה קשה להגיד על זה על בחור שמגרד את ה 1.9 בקושי אבל זה מה שאני חושב.
ימים יגידו.
כמה הוא שונה מלילארד?
הגנה יותר טובה, אבל לילארד גם התפוצץ, נראה ויינר, והוא באמת מצוין אבל לא ענק.
סימונס לעומת זאת, נראה אחר, גם איתו צריך לחכות כי יש לו חיסרון עצום שיכול לפגוע בו, אבל אפשר לראות שהוא מיוחד, שחקנים גדולים רואים את המשחק אחרת, סימונס רואה, מיצ׳ל עם יכולות מדהימות ואופי אבל יש לו הרבה מה לשפר בראיית משחק וקבלת החלטות.
כמה הוא שונה מלילארד? הוא ממש לא מזכיר את לילארד זה כמו שהיית דואל אותי כמה הוא שונה מאלונזו מורנינג… מה הקשר ? שחקן שונה לחלוטין מלילארד. חוץ מזה שהמאזן של לילארד בפליאוף הוא 12:1 של מיטשל 4:3
יופי של סיכום. תודה רבה
אין מה להוסיף
אכן מחזור רוקיז מדהים