7:00: אוקלהומה סיטי ת'אנדר 105 – יוסטון רוקטס 102 (0-2)

יוסטון רוקטס נתנה ל-OKC את כל מה שהיה להלתת, ואוקלהומה סטייט הצליחה לספוג הכל – בקושי בקושי, אבל ספגה – והיא מובילה 0-2. הרוקטס חזרו למשחק מדפיציט של 14 כשהיא סובלת בעיות פאולים, סובלת פציעה די קשה לג'רמי לין (קרע בשריר החזה), לא מוצאת את הטבעת מרחוק  (39% מהפארקט, 26%  מה-3), ועדיין הובילה 95-91 עם 2:37 דק' לסיום. אבל במצב 97-95 באה שלשה ממאירה של קווין דוראנט, והת'אנדר לא פיגרה יותר.

לחשוב שיוסטון רוקטס עשתה ברבע האחרון ריצה של 21-2 זה לא יאומן. שהיא הפסידה משחק בו הובילה בריבאונד 57-40 זה עוד יותר לא מובן. אבל עובדה. אילו לרוקטס היה דיוק זריקה חצי נורמלי, הם היו מנצחעם את המשחק.

האם הת'אנדר שיחקה טוב? לא, היא לא שיחקה טוב.  היא לא הצליחה לעצור את ג'יימס הארדן השמאלי, הניכנס לסל כמו ימני, וזה מבלבל את כל שומריו. אני לא זוכר שמאלי הניכנס ככה מלבד מעט מאנו ג'ינובלי. ישנם ימנים הנכנסים כשמאליים (טוני פרקר למשל) אבל לזה רגילים כי ישנם בליגה 20-25 שחקנים העושים את התרגיל שהתחיל עם טים הרדאוויי.. אבל שמאליים הם במיעוט, ואין אף שמאלי (ואולי לא היה בתולדות המשחק) לעשות זאת ביעילות של הארדן. הוא סיים עם 46 נק' ב-9 מ-24, ורק 1 מ-7 מה-3. אך היו לו גם 11 ריב', ו-6 אסיסטים. צ'נדלר פרסונס קלע 17 אך כמה שלשות שלו ניכנסו ויצאו. קרלוס דלפינו קלע 11 מהספסל אבל רק ב-4 מ-13, ו-3 מ-11 מה-3. ג'רמי לין נפצע בדקה ה-19 אך לא לפני שהיו לו 7 נק' והתחלה מצויינת. מי יודע אתחומרת הפציעה. אמיר אסיק היה מצויין תחת הסל עם 9 ו-14 הורדות.

אך הגבור של יוסטון היה האוקי פטריק בברלי, הפוינט גארד מארקנסו, בחירה מס' 42 בדראפט, שקלע 16 ב-7 מ-13 (2 מ-4 מה-3), 12 ריבאונדים ל-1.85 הזה (!!!), 6 סוכריות, 2 גניבות וחסימה. הוא חלקלק כצלופח, מהיר ביותר, והוא היווה את הפתעת המשחק.

לאוקלהומה יש את ראסל ווסטברוק. TAKE HIM OR LEAVE HIM, אבל אל תנסה לשנות אותו. הוא קלע 29 ב-10 מ-26 כולל 1 מ-7 מה-3, אבל אם תשוו זאת לדוראנט שקלע 29 ב-10 מ-25 כולל 2 מ-9 מה-3, לשניים היתה סטטיסטיקה שווה.  אסיק הראה את חולשת הת'אנדר: סנטר. פרקינס לא עושה הרבה מלבד ליכלוכים. אילו ראיתם כיצד החזיק את פרסונס, אסיק, וגרג סמית' הייתם מבינים על איזה שחקן מלוכלך אני מדבר. נדמה לי שהוא בין היחידים שלא איכפת לו לפצוע שחקן בכוונה. הרבה טענו שהם היו יריב שהלייקרס רצתה למנוע בכל מחיר. שטות: פאו גאסול ודווייט האוארד היה יכולים לחגוג אצלהם בצבע.

7:30: אינדיאנה פייסרס 113 – אטלנטה האוקס 98 (0-2)

פול ג'ורג' המשיך עם משחק הטריפל דאבל שלו הראשון בקרייר-היי למשחק פלייאוף עם 27 חיצים, 8 קרשים, 3 בונבונים, 4 גניבות, וג'ורג' היל הוסיף 22, והפייסרס ניצחו משחק שני ברציפות בדאבל פיגר.

אטלנטה התחילה בצורה אגרסיבית מדי, וג'אש סמית' חטף שני פאולים בשתי הדקות הראשונות של המשחק. הוא סיים עם 16 (כמו ג'ף טיג) אך היה בפאול טראבל משך רוב המשחק. דוויין האריס הוביל את ההאוקס עם 17. אל הורפורד חטף טכנית, ובחצי השני רץ בפראולת לעבר שופט, ואם האריס לא היה עוצר אותו, הוא היה ניזרק מהמשחק. בקיצור, אטלנטה היא FRUSTRATED!

9:30: סן אנטוניו ספארס 102 – ל.א לייקרס 91 (0-2)

אף אוהד לייקרס לא השתתף איתנו משך המשחק, אז ברצוני לתת להם מילה טובה: אילו הייתי אוהד הלייקרס לא הייתי מרגיש מאד מאוכזב הערב. הלייקרס נתנו לסן אנטוניו ספארס כל מה שהם יכלו לספוג, ורק משחק סופר-טוב של טוני פרקר בחצי הרבע השלישי וכל הרבע הרביעי קבע את המנצחת. לפי משחק הערב לדעתי ללייקרס יש יותר מ-50% סכויים לנצח את שני משחקי הבית. כל מה שעליהם לעשות זה לגנוב משחק אחד בעיר האלמו, והכל יכול לקרות.

מה שהיה ברור הערב הוא שהלייקרס הבינו שהסכוי היחיד שלהם הוא לשחק עם דווייט האוארד ופאו-גאסול, הצמד אחד-שניים מס' אחד בליגה תחת הסל. אך דווייט האוארד חייב ללמוד להימנע מפאולים טפשיים. הוא שוב חטף פאול רביעי בחצי הרבע השלישי, וישב דקות חשובות מאד על הספסל. למה פאו גאסול לא שיחק את רוב הרבע הרביעי אינני יודע.

סטיב נאש מדדה. הוא פצוע בשריר ההמסטרינג וממש צולע בשעה שהוא רץ. ברבע האחרון גם סטיב בלייק – ללא ספק שחקן הפרימטר הטוב ביותר של הלייקרס – נפצע גם הוא בברכו. אני לא יודע את חומרת הפציעה. הוא קלע 16 עם 3 מ-7 מה-3 לפני שנפצע.

טוב שהלייקרס שיחקו על האוארד וגאסול תחת הסל, אבל כדי לנצח השניים צריכים להיות דומיננטים, והם לא היו דומיננטים. הלייקרס לא יכולים להרשות לעצמם משחק בו האוארד קולע 16 עם 9 ריב', וטים דאנקן הזקן קולע את אותן 16 עם 7 ריב'. גאסול 13 נק' ו-9 ריב'. כמובן שלא רע, אבל הלייקרס חייבים 40 נקודות לפחות מהשניים עם 25-30 ריבאונדים. אחרת הם לא ינצחו.

טוני פרקר החל חלש מאד וחשבתי שהוא פצוע. אז התעורר בשלישי וברביעי, סיים עם 28 חיצים ב-9 מ-20, והיה השחקן הטוב במגרש. אבל אפילו טוני היה אולי – במקרה הטוב – 75% מטוני של לפני שנתיים-שלוש.  קאווי ליאונרד היה טוב עם 16 נק' ומשחק דינמי ואתלטי מאד, ומאנו ג'ינובלי עשה מה שהוא עושה הרבה פעמים: כשהספארס צלעה, הפלח הכניסו והוא מיד יצר הפרש של 8. הוא סיים עם 13, אך ה-3 מ-4 שלו מה-3 היו חיצי מוות בלב הלייקרס.

המשחק בכללו חרק. המשחק היה מכוער עם רמת קליעות מביכה. אבל לפחות היתה מלחמה, והלייקרס הראתה שעדיין נשארה תקווה. לא תקווה גדולה, אבל ישנה תקווה.