שלושה משחקים יש לנו הערב, שלושתם מסקרנים, מעניינים ויכולים אף להיות מותחים – כמו שפלייאוף צריך להיות. איני יודע מה איתכם, אבל אני נהנה מאוד מהפלייאוף עד עתה. הפתעות (ניו אורלינס), (לפחות רגעים של) כדורסל משובח בכל מקום, סדרות שאי אפשר לדעת איך יגמרו (מילווקי-בוסטון) ובגדול, הרבה משחקים טובים.

הלילה יהיו לנו עוד שלושה משחקים, כשמתחילים בבוסטון-מילווקי בשעה 2:00, ממשיכים בפילדלפיה-מיאמי ב-3:00 והקינוח הוא ס"א-גולדן סטייט ב-5:30.

2:00 (2) בוסטון סלטיקס – (7) מילווקי באקס (2-2)

בסקר שהתקיים לפני הסדרה הזו בפריוויו הנהדר של מידן ועומר מזיג, 64% מכם הימרו על בוסטון כמנצחת, למרות שהיא חסרה שחקנים שאמורים לתפוס בערך חצי מדקות המשחק (חצי מ-48 כפול 5). האמת, אני מבין את זה. מילווקי הגיעו אחרי עוד עונה מאכזבת, בה הם לא הצליחו להגיע לגבהים שכולם ציפו שיגיעו אליהם. מקום שביעי ומאכזב.

בנוסף, היתרון הכי גדול של הסלטיקס יושב בכלל על הספסל בחליפה. אם הייתי נאלץ להמר על כך, הייתי אומר שההימורים הרבים שנתנו לבוסטון את הניצחון הושפעו רבות מהיתרון בעמדת המאמן.

הגענו למציאות, והסדרה צמודה ומותחת ביותר. עד עתה, כל קבוצה שמרה על הבית, שזה אומר שהבאקס, כרגע, מגיעים עם רצף של שני ניצחונות רצופים. המשחק האחרון בין השתיים הסתיים ממש בהתקפה האחרונה, כשטיפ-אין של יאניס נתן לבאקס את הניצחון החשוב.

יש כמה מפתחות לניצחון של המשחק הזה מצד שתי הקבוצות ויכול מאוד להיות שהמנצחת של המשחק הזה תהיה המנצחת של הסדרה. לא הצלחתי להגיע למספיק נתונים, אבל לא צריך אפילו את הנתונים כדי להגיד שמשחק 5 במצב של 2-2, הוא קריטי בצורה בלתי רגילה.

אז מה הם המפתחות לדעתי?

בוסטון:

1. ריבאונד! הסלטיקס נמצאים במצב של שיוויון 2-2 בזכות הריבאונד שלהם. הם לוקחים 28% מהריבאונד אחרי הזריקות שלהם – ריבאונד התקפה – ועוד 85% מהריבאונד מזריקות של מילווקי. בסך הכל יש להם יתרון של 53-21 בריבאונד התקפה! חייבים לשמור על זה.
2. הגנה הגנה הגנה. לאורך כל העונה הזו, בוסטון הייתה ידועה יותר כקבוצת הגנה מקבוצת התקפה. בתקופות הכי דומיננטיות שלה לאורך השנה, קבוצות לא היו מצליחות להגיע ל-100 נק'. קבוצות היו קולעות מול הסלטיקס ב-44% מהשדה בממוצע – שני בליגה. בפלייאוף, הבאקס מובילים את כל הקבוצות עם 54% מהשדה (+43% מהשלוש), אז כדאי שהסלטיקס יתחילו לשמור חזק יותר.
3. טרי רוזייר. בהיעדרו של קיירי אירווינג הפוינט גארד הזריז של הסלטיקס צריך לעשות יותר. אחרי עונה די מוצלחת, בה הוא הפך משם שבעיקר עכברים רציניים מכירים לשחקן NBA לגיטימי, מצופה מרוזייר לעשות קפיצת מדרגה נוספת. הדבר החשוב ביותר עבור רוזייר היא היציבות, כשבשני המשחקים הראשונים הוא קלע 23 בכל משחק ובשניים האחרונים 9 ו-10. בנוסף, האחוזים. זו דרישה מוגזמת לעלות מעל ה-40% מהשדה? אולי אפילו לקרוץ לקראת ה-45%? יעילות זה שם המשחק.

במילווקי:

1. אחוזים מהעונשין. זה אולי נשמע שולי, אבל בסדרה בה משחקים יכולים להיות מוכרעים על חודה של נקודה, אחוזים מהעונשין הם קריטים. בוסטון קולעים כרגע רק ב-67.5% מהעונשין. זה לא אדם אחד, אלא כל הקבוצה. רק בכדי שיהיה מובן, הסלטיקס זרקו 18 פעמים יותר מבוסטון מהקו, והחטיאו 2 זריקות פחות. אסור לאבד כל כך הרבה נקודות על העונשין.
2. מלקולם ברגדון ואריק בלדסו. לי יש תחושה שהגארדים היצירתיים יותר יכריעו את גורל הסדרה. למרות שאנטטקונמפו יכול ליצור לעצמו את הזריקות, אם יש גארדים שמאכילים אותו היעילות שלו מוכפלת. אם הגארדים של מילווקי יצליחו ליצור ליאניס מספיק זריקות, זה יוכל להיות שובר השוויון.
3. לעצור את ג'יילן בראון. למרות כמה טעויות מכריעות בסוף המשחק האחרון, בראון מראה יכולת נהדרת בכל הסדרה הזו. למרות שהשמירה עליו הייתה בסך הכל טובה (הוא פשוט קלע את הזריקות), צריך לעלות מדרגה. בראון הוא כרגע הסקורר העיקרי של הסלטיקס ואם הוא יהיה מחוץ למשחק ההתקפה העומדת תהיה מאוד קשה עבור הסלטיקס.

בזמן שאתם אמרתם בוסטון, אני אמרתי מילווקי. אמשיך עם הקו הזה. 

(3) פילדלפיה 76' – (6) מיאמי היט – 1-3 פילי

מהרגע שאמביד חזר ללינאפ של הסיקסרס, היה ברור שמיאמי נמצאת בפלייאוף על זמן שאול. הסיקסרס כל כך מוכשרים ומאיימים, שברגע שהיתרון היחיד שיכול היה להיות למיאמי – בצבע – נעלם עם חזרתו של אמביד נראה היה שהפייט שמיאמי נותנת כבר לא יספיק.

בן סימונס הוא תופעת טבע, שרק הזמן יגיד עד לאן הוא יגיע. ג'יי ג'יי רדיק זה שחקן שכל קבוצה תרצה שיהיה לה ברוסטר, ויש להם גם עוד תאום שלו (קצת פחות מוצלח לדעתי) העונה לשם מרקו בלינלי. סאריץ' נראה כמו שגבוה מודרני אמור להיראות וקובינגטון וטי ג'יי מקונול הם פירות של תקופת הטאנקינג.  ארסן איליאסובה ואמיר ג'ונסון אומרים "אנחנו עדיין פה" וכמובן אמביד, שאם הפציעות לא יכריעו אותו יוכל להיות אחד מהסנטרים הטובים של המילניום הנוכחי. כל זה תיאור מעט נסחף של פילדלפיה באופן כללי. בפלייאוף אין שינוי.

למיאמי פשוט אין מספיק כוח אש להתמודד עם כל הכישרון הזה, במיוחד כשההתקפות של הסיקסרס מבוצעות היטב, מלאות בתנועה בלי ועם הכדור וכמעט כל אחד מהשחקנים יכול לאיים ליצור סל ממצב בלתי אפשרי או זריקה קשה.

במשחק 4, למרות הקהל המקומי, הופעת וינטג' של דווין וויד ויום של 7 מ-31 מהשלוש של פילדלפיה ההיט עדיין לא הצליחו לצאת עם W סופר חשוב.

בכל מקרה, ההיט צריכים להמשיך ללחוץ על ג'ואל אמביד והמסכה כפי שעשתה במשחק האחרון, ולקוות להוציא אותו משלווה. באופן כללי, הם הצליחו לכפות את המשחק שהם רצו במשחק מספר 4, ואם הם יצליחו לעשות זאת גם בפילי הם רק יצטרכו קצת מזל.

לא יודע אם אלוהים יחתוך את החרדל עבור מיאמי. בבית הסיקסרס מאיימים בהרבה. אלך על פילי ב-25. 

5:30 (2) גולדן סטייט ווריורס – (7) סאן אנטוניו ספרס – 1-3 לגולדן סטייט

על הסדרה הזו מרחף צל כבד בדמות מותה של אשתו של גרג פופוביץ'. ההודעה על כך הכתה גלים בליגה כשמלברון ג'יימס ועד קווין דוראנט מובע צער עמוק, ובצדק. על אף התנהגותו העוקצנית, גרג פופוביץ' הוא אחת הדמויות הצבעוניות והאהובות בליגה. אני חושב שמעט מאוד אנשים הצליחו לא להשתתף בצערו של פופ.

כך או אחרת, עם מסינה על הספסל, הספרס הצליחו לקחת משחק אחד בביתם ולמנוע סוויפ. המפתח לניצחון היה הגנה אחוזת טירוף, שעצרה את גולדן סטייט, אחת ההתקפות הטובות בליגה (גם בלי סטף קארי הם לא בדיוק הפועל חולון בלי גלן רייס הבן) על 37% מהשדה, 25% מהשלוש ו-90 נק' בלבד. אם הם רוצים לעשות את הבלתי יאמן ובאמת לקחת היום ניצחון – מה שעלול, אולי, יכול להיות – לפתוח את הסדרה, הם יצטרכו הגנה לא פחות טובה, ולקוות שהווריורס יסבלו גם מיום רע.

הווריורס, בהיעדרו של סטף קארי, ממשיכים ב"חמישייה האלסטית" כמו שאני קורה לזה, כשארבעת השחקנים בעמדות 1-4 די ממוססים את העמדות המסורתיות. כל אחד מהם – איגודלה, תומפסון, דוראנט וגרין – מסוגלים להוביל את הכדור, לחסום ואף לקלוע (אפילו שעדיף לא להכריח את גרין). אין ספק שהחיסרון של קארי בולט אצל הלוחמים, בעיקר בגלל כמות צומת הלב שהוא מושך אליו, ופחות בגלל הצורך בכישרון התקפי ובמי שישים נקודות על הלוח. ההשפעה של הרכז הצנום על הקבוצה הזו גם בלי שהוא יקלע בצרורות היא עצומה, ויכול להיות שאם היריבה הייתה יותר מאורגנת ויותר מאיימת זה היה נגמר לא טוב בעבור הווריורס.

מה שבאופן אישי די הכעיס אותי הוא חוסר הכבוד שהווריורס הביעו כלפי דג'ונטה מארי. נכון, סביר להניח שהגארד לא יוכל אפילו לדגדג את קלעי הווריורס בתחרות שלשות, ואין ספק שזו לא הזריקה שלו. עם זאת, מכאן ועד להשאיר אותו פנוי לחלוטין מקשת השלוש משל היה איזה סנטר כבד משקל ובעל ידיים ענקיות, יש דרך ארוכה. הם שילמו על כך כשמארי קלע 3 מ-4 מדאון טאון, שעזרו לספרס לפתוח יתרון במחצית הראשונה. בכלל, באופן מעט אירוני הווריורס לא שמרו מספיק חזק מסביב לקשת השלוש האהובה עליהם כל כך, כך שאחוזי הספרס – 15 מ-28 – מהטווח לא היו במקרה. מרבית הזריקות של הספרס מהטווח היו קלות במקרה הטוב ופנויות לחלוטין במקרה הפחות טוב.

עם כל זה, איני רואה את סאן אנטוניו מצליחים לעצור את הווריורס בצד השני של המגרש ככה פעם נוספת. הטבעות המוכרות באורקל ארינה והקהל הדוחף יטו את הכף הכבר ככה מוטת עוד קצת לטובת הווריורס. זאת קבוצה מעולה, וגם אם יפסידו עוד כמה פעמים – אני מדבר גם על הסיבובים הבאים – לא כדאי לנו לשכוח את זה.

כפי שהבנתם, אני לא רואה דרך אחרת פרט לניצחון של גולדן סטייט, בהפרש בינוני.