אני כותב למרות שעם כל משחקי היום לאף אחד אין בוודאי יותר מדי חשק לקריאה אז זה יהיה יותר לתרפיה עצמית על זה שלא כתבתי הבוקר ואני מרגיש שמשהו חסר לי באצבעות. אז סתם כמה מחשבות על משחקי אתמול ושלשום.
היה לי בוקר חופשי אז הלכתי להסתכל בשידורים חוזרים של כמה משחקים. אני מקליט את הכל ואז לפעמים חוזר להסתכל בהילוך חוזר, ולפעמים אפילו בסלו-מושיון, על קטעים מיוחדים.
ריקי Ru-bi-o ? האחרון שהייתי מאמין!
הדבר שאני הכי מעריך בריקי רוביו הוא שהוא אף פעם לא נעלב, אף פעם לא ויתר, ובמקום לדבר ולקשקש רק המשיך לשחק.
הוא ידע שיומו יגיע, ויומו הגיע בגדול.
אני לא רוצה לחזור ולדבר על העבר במינסוטה. מה שהיה היה. אבל הספרדי הקטן הזה לא התווכח עם אף אחד, לא חזר לספרד, ורק המשיך לשחק עם כל החרא שאכל מכולם, כולל הדוק הכותב מילים אלה, שלא פעם ולא פעמיים כתב שלהצליח ביורוליג ולהצליח בקבוצתו בספרד, ולהצליח ב-NBA, אלה שני עולמות נפרדים. כתבתי וכתבתי שללא קליעה אין לו מה לחפש כאן.
אז אנחנו חוזרים להיום. יותר נכון לאמש. בעצם, יותר נכון למשחק השלישי.
כשהמשחק הסתיים רוביו ניסה לעצור בחיוכו, כדי שלא יחשבו שזהו, הוא מבסוט ממה שעשה. הוא יודע שהמלאכה עדיין לא נסתיימה, אבל הוא גם יודע שהמצב הוא "TWO DOWN, TWO TO GO".
מה שרוביו עשה אמש היה להחזיר למדינת יוטה כולה את האמון שנתנו בו, BIG WAY!
מי היה מאמין שהשעיר לעזאזל של הטימברוולבס יהפוך ליקיר השחקנים של הג'אז, ולגבור החדש של סולט לייק סיטי? הקתולי האדוק הפך לגבור מדינת המורמונים!
האולם ב'ויוינג ארינה' פתח בשאגות “Ru-bi-o … Ru-bi-o … Ru-bi-o כשבסיום הרבע השלישי הוא השליך טיל עם הבאזר שנתן לקבוצתו יתרון של 14 נקודות והרגשה שיוטה עומדת לעשות זאת.
ברגע שהרבע הרביעי החל, הקריאה החלה שוב – "רו-בי-יו…רו-בי-יו…רו-בי-יו!!!". איזו הרגשה נפלאה הרגיש בוודאי הצעיר המזוקן שהחליף את עורו עם זקן, ופוני טייל, ויחד עם השינוי בהופעתו בא שינוי מהותי ביותר במשחקו כשהוא החל לקלוע ולחדור, שני הדברים שחסרו במשחקו.
האם הוא הפך לקלעי גדול?
בשום פנים ואופן לא, אבל הוא הפך לשחקן שחייבים לשמור עליו כי הוא קולע מרחוק, מחצי מרחק, וחודר. במילים אחרות הוא הפך לטוטאל-פלייר.
אמש? טריפל דאבל של 26 נק', 11 ריב', ו-10 אסיסטים. מי היה מאמין? אפילו דונובן מיצ'ל היה המום:
He was all over the place,” Donovan Mitchell said, “doing amazing things.”
הוא לא הפך לקלעי מעולה אבל הוא הפך לקלעי שחייבים לשמור עליו וזה בלבד הפך את אחד מחסרונותיו הגדולים למעלה גדולה. לרכז הוא יודע כמו כריס פול, כלומר, הוא רכז שישנם רק עוד אחד או שניים כמוהו בכל הליגה.
למזלו מאמנו קווין סניידר – כבר כמה פעמים כתבתי שבפנקסי הוא המאמן מס' 1 בליגה – הכיר מיד בתכונותיו ומעלותיו. מי שזוכר את החיבוק שסניידר חיבקו כשהקבוצה עשתה את הפלייאוף מבין את התודה הענקית שהמאמן מרגיש ואת החיבה וההכרה הגדולה ברכז הספרדי הזה. החיבוק היה SMALL TOKEN לאמונה הגדולה של המאמן ברכז שלו, ואת המסע הארוך שרוביו עשה כדי להגיע הנה. היכן שהוא מרגיש לראשונה כבית בארה"ב. ב-NBA.
סניידר אמר אמש במסיבת העתונאים:
: “When you see a player really grind and work and invest and deal with adversity, to share in that journey and then to see him have success, that is unbelievably gratifying.”.
“We wouldn’t be in the playoffs without Ricky,” Snyder said.
נכון. הם לא היו בפלייאוף בלעדיו, והם גם לא היו מנצחים את המשחק השלישי בלעדיו.
סניידר סיים את מסיבת העתונאים במילים הללו:
“He just holds himself to a really high standard,” Snyder said. “And eventually, if you do that and you’re working on the right things and you care, you break through.”
Rubio did exactly that for most of the season, and he did it under the push and pull of playoff pressure here, too.
“He’s a great player who turned it on at the right time for us,” said Derrick Favors. “A lot of people are surprised by the way he’s shooting and the way he’s playing offense. But the guys saw it all the way back in training camp. He was hitting shots, making plays, getting to the rim, making plays for other guys. He’s played great for us.”
זאת הדרך היחידה שהג'אז תוכל לנצח את OKC: ע"י רוביו העושה את כל הדברים שהוא קיבל אור ירוק לעשות מסניידר: לארגן את קבוצתו. TO STEADY EVERYBODY. להתקיף. לחדור. לזרוק מקרוב ומרחוק.
כל הדברים שסניידר נתן לו את הרשות לעשות!
הקרב במיאמי
*
FOR COMPETITORS ONLY!#HEATCulture pic.twitter.com/AYMkX0Ay3R
— Miami HEAT (@MiamiHEAT) April 21, 2018
*
אני אוהב את מה שפט ריילי ואריק ספואלסטרה יצרו במיאמי. חבורה של שחקנים שאחד מהם היה סופר סטאר בעשור שעבר, אחד שהוא בוודאי מטובי הפוינט גארדים האירופאים ששיחקו כאן, והשאר חבורה של 'NO NAMES' שהיו שחקני מכללות טובים אך לא יותר מזה. יחד הם חברו לקבוצה סימפטית ביותר הלוחמת עד הטיפה האחרונה, ולא מוותרת גם לעליונים עליה.
רגע ממשחק אתמול: ברבע השני דריו סאריץ' נכנס מהכנף הימנית, אבל את הכדרור שלו דחף ג'סטיס וינסלו, ועתה ארבעה שחקנים משתטחים על הפארקט בניסיון לחטוף את ה-LOOSE BALL. ג'אש ריצ'רדסון היה הקרבן העיקרי כשג'ואל אמביד מעיף אותו לריצפה. הוא נשאר שוכב שם עד שהוא קיבל עזרה מספסל ההיט שמיהרו לקחתו לחדש ההלבשה עם כתף שנראתה כאילו יצאה ממקומה.
כמעט אף אחד לא שם לב.
כי כל העיניים היו מרוכזות בצד השני של הפארקט היכן שגורן דראג'יץ' הועף לפארקט ע"י רוברט קובינגטון. ג'יימס ג'ונסון – 'חגורה שחורה' ולוחם MMA לשעבר – לא אהב את מה שראה והשתטח לכיוון קובינגטון. אז סימונס הופיע לזרוק כמה מילים באוסטראלית (דומה לאנגלית). זה לקח שני שופטים, שני מאמני מיאמי היט, ושני מאמני פילדלפיה להפריד בין הניצים. וינסלו יצא עם פנס בעין שותת דם שהיה זקוק לארבע תפרים לסגירה.
כזה משחק זה היה. לא היה בו כל ליכלוך או טינוף, או עויינות. פשוט קרב חזק. מלחמה של ממש בין שתי קבוצות הרוצות לנצח בכל כוחן במה שהן יודעות שהיה משחק קריטי לסידרה. היה זה אשכרה משחק פלייאוף – פיזי כמה שפיזי יכול להיות במסגרת החוק – ומשחק שהזכיר במתח ובעניין שבו את הלייקרס והסלטיקס של שנות ה-80 כשכל משחק היה הסתערות ומאבק כאילו על גורל העולם, אבל מלחמה הוגנת שלא היו בה כל טמאה או זיהום.
זה היה PLAYOFF BASKETBALL במלוא הדרו ומלוא הקונפליקט שבו בעת ובעונה אחת.
בוגדנוביץ. כוכב נולד
הוא האחרון שהייתי מתאר כשחקן כדורסל, מלבד גובהו שאולי היה נותן לי CLUE. הוא נראה יותר מדי נורמלי. פרצוף של סטודנט רגיל המסתובב עם תיק מלא ספרים בקמפוס של אוניברסיטת ת"א. יש לו, הייתי אומר, אפילו פרצוץ יורמי כזה, מהסוג שהיה לנדב הנפלד. צעירים יותר מדי נאים אבל 'רגילים'.
עד שהייתי רואה אותו קובר אותן. קודם מ-7.5 מטרים. אח"כ 8 מטרים. ואז 9 מטרים. בבטחון וב-NONCHALANT כאילו היה סטפן קרי לבן. הוא ירה אותן, וקבר אותן, גם כשהיה חופשי, גם כשג'יי אר סמית' ניסה לחסום אותו, וגם כשקייל קורבר CRASHED INTO HIM.
הוא קלע אחת וחזר להגנה. הוא קלע עוד אחת וחזר להגנה. הוא קלע שלישית וחזר להגנה. רק בסיום המשחק כשעוד שלשה שלו הבריחה את הפייסרס אחת ולתמיד, הוא לא עצר בעצמו ונתן לקבל מין תנועת סיפוק של נצחון בהרימו את זרועו שקלעה, ועם אגרוף קמוץ היכה באוויר הדחוס של 'בנקרס לייף', אולמה של הפייסרס להראות את סיפוקו ושמחתו.
הקהל היה באקסטזה.
בוגדן בוגדנוביץ' עשה לפייסרס נגד הקאבס בדיוק מה שרג'י מילר עשה לנו במדיסון סקוור גארדן ב-1995. הייתי שם ואני עדיין זוכר את הדקירות בלב עם כל שלשה, ועדיין מרגיש את תנועת השביקה שלו הגורמת לי למחנק עד עצם היום הזה, 23 שנים אחרי.
בוגדנוביץ' קלע 15 מה-30 שלו בפחות מ-7 דקות ברבע הרביעי כשהוא הופך את כל הסידרה הזאת על פיה.
הנה בוגדנוביץ' בפינה, קולע את השלשה שעשתה 77-84 לפייסרס. עתונאי של האינדינאפוליס סטאר כותב שהוא – ממושבו ממש על הקו – שמע את דרן קוליסון ממלמל לעצמו, "WHAT A GREAT FUCKING SHOOTER…"
ואז, כשהמשחק גמור ובאמתחתו 27 נקודות, ו-12 נק' ב-6 וחצי הדקות שקדמו ל-2:26 הדקות האחרונות, הוא מקבל כדור 31 רגלים מהסל – 9 מטרים (תן או קח כמה סנטימטרים), ובטבעיות וחן – וכן, בקלות כאילו הוא עושה זאת חמש פעמים ביום, קובר אותה, ומיד רץ לספסל כי הוא יודע שעבודתו נגמרה והגיע הזמן לתת למחליפים להיכנס לסיים את המשחק.
ובטוח שהוא נזכר שלא מזמן הוא היה אחד מהמחליפים הללו, יושב בסוף ספסלה של הוושינגטון ויזרדס, וסקוטי ברוקס בקושי מסתכל עליו, ולך תדע, אולי אפילו לא יודע את שמו.
הגיבור האלמוני
כמובן שבמשחק נגד הקאבס בוגדנוביץ' ואולדיפו היו הגיבורים שכולם דיברו עליהם.
אבל ללא השחקן שאיש לא מדבר עליו – ושהיה חשוב לא פחות מהם – ת'דיוס יאנג, הפייסרס לא היתה מנצחת. ת'דיוס היה השחקן שלברון OBLITERATED במשחק השני. אני מדבר על 16 הנקודות שלברון קלע מיד להתחיל את המשחק כשהוא גורם לת'דיוס להיראות כאילו האשך שלנו שומר עליו (אם האשך שלנו היה ניבחר כאדם לשמור על לברון הוא היה מחביא בכיס השורטס שלו קצת ציאניד – לא להרוג אבל לגרום לחוסר הכרה לשלושה ימים).
אני לא יודע מה קרה בין המשחק ה-2 וה-3, אבל בנוסף לכל ה-HEROICS של בוגדנוביץ', היה זה יאנג ע"י בק טו בק טו בק עצירות של לברון. הראשונה קרתה כשהיה 77-77 ולברון במיד קורט, לבד מול יאנג. לברון תוקע ביאנג מבט כמו שאריה מסתכל על איילה השוכבת שדודה כי כוחה אפס. הוא מסתכל על האיילה כאומר, "אוקיי. מאיזה צד את רוצה שאתחיל ללעוס בבשרך"? . במקרה שלנו, "מאיזה צד אתה רוצה שאעבור אותך?".
ופתאום, לא יאומן כי יסופר, האיילה שנראתה מחוסלת מ-ת-ק-י-פ-ה את הארי!!!
הוא למעשה לא נותן ללברון לעמוד על קו החצי ולהתחיל בהסתערותו, אלא רץ-אץ לקראת לברון להתקיפו ולהכריחו לעשות משהו עם הכדור. בשנייה זאת גם בוגדנוביץ' מגיע ושניהם לוכדים את לברון הזורק מבט לעבר הזיברה, מבקש עזרה. מתחנן לעזרה. הזיברה בולעת את משרוקיתה כי השניים מסובבים את לברון אבל הלחץ עליו מותר בפלייאוף. לברון לא יודע מה לעשות…הוא רוצה למסור אבל יאנג מכסה לו כל קו מסירה. אז הוא – לברון הגדול – מאבד את שיווי משקלו ועושה צעד כדי לא לינפול.
עכשיו באה השריקה.
לא פאול נגד יאנג אלא צעדים נגד לברון.
בפוזשיון הבא של הקאבס יאנג היה אפילו טוב יותר.
קאבס, האריה הנפוח, מוביל כדור. הוא מסתכל במין עליונות על הכבשה. הכבשה הפעם היא אותו יאנג המביטה חזרה אל לברון ללא כל הבעה אלא סתם ריכוז מקסימלי. לברון מגיע בכדרור עד ה-LANE והכבשה איתו, לא גורעת עין מהכדור. הכבשה לא מסתכלת על האריה. העיניים של האריה ותנועות גופו לא מעניינות אותה. הכבשה מסתכלת רק על הכדור. האריה נע עם הכדור ימינה, נע שמאלה, והכבשה נעה ימינה, נעה שמאלה. האריה מרגיש שהוא לא יצליח לנער את הכבשה ממנו אז הוא מוסר כדור לג'ורג' היל.
וכאן קורה משהו לא מובן…
הכבשה עוזבת את האריה! הוא הפסיק לעניין אותה!!!
היא ממהרת אל ג'ורג' היל עם הכדור שמסתבך ליד הקו כשהכבשה מונעת ממנו למסור, ואז, כשהיל מרגיש שהוא עומד ליפול מחוץ לקו והוא חייב להיפטר מהכדור, הכבשה פשוט לוקחת את הכדור ממנו.
מעולה מנחם . הסיפור של רוביו נהדר ולמרות שלקח לו לא מעט זמן, כיף לראות אותו משחק כמו שרובנו דמיינו.
ומה לגבי הסנסציה עם הפלקינס?
בנוסף אני חושב בדיוק הפוך ממך. ריקי רוביו הוא אוברייטד. כשהוא היה במיניסוטה הוא היה הרכז הכי טוב שהיה להם ביחד עם שלושה כוכבים (וויגינס, טאונס ולאבין), רק בזכות זה הוא נחשב למוסר טוב. זה מה שקורה שיש שלושה מוציאים לפועל על המגרש… כנ"ל (וסליחה על שחיטת הפרות הקדשות) לגבי ג'ו אינגלס. אני מבטיח שאם כספי היה מקבל מקום כזה בחמישייה בו אין פחד שיורידו לך מהדקות, כספי היה מתחרה עם בויאן ודראגיץ'.
נ.ב. תודה על המעורב
כל הכבוד על האמונה בכספי
אני מסתכל על הספסלים של וושינגטון ,OKC,מילווקי,פורטלנד וחושב שהוא יכל להשתלב ולעזור לכל אחת מהן
כספי מיקסם את הקריירה שלו חבל שנחתך השנה
אם הוא היה מקבל הזדמנות להוביל הוא היה נראה אחרת. הוכחה אחת לכך היא שכספי מדורג לפני ריקי. מבחינתי ההוכחה החותכת היא במשחקי הנבחרת בהן הוא משתמש בהרבה סוגי התקפה מוצלחות עם צוות מסייע גרוע.
הייתי חושב שאולי יש בתגובה שלך משהו אם לא הייתי מכיר במציאות.
אינגלס הגיע לליגה עם נתוני פתיחה לא יותר טובים משל כספי ועם הייפ נמוך בהרבה והפך לשחקן של 52 מיליון. זה לא קרה סתם כך. זה קרה כי הוא הוכיח את עצמו.
כספי לא מצליח להוכיח את עצמו לאורך זמן וזה ההבדל.
לגבי רוביו – ממי אתה תופס יותר? מוויגינס, טאונס ולאבין או ממיטשל, גובר ואינגלס?
הוא שחקן ששיחק ביוטה והיה טוב מספיק כדי להשלים את הסגל אז החליטו לצ'פר אותו בכמה מיליונים עודף לעומת כספי שרצה לקבל טבעת ולכן חתם על מיליון לעונה בקבוצה שלא חסר לה כשרון. כספי הועבר מרוב הקבוצות בהן היה שלא בשליטתו. בשנתיים האחרונות הוא יובש על הספסל בניגוד לאינגלס שעלה בחמישיה ושיחק מינימום 20 דקות למשחק. אני חושב שטאונס לאבין וויגינס טובים יותר, אבל השילוב בג'אז הרבה יותר טוב לכל הנוגעים בדבר ולכן רוביו מצליח יותר. אם תסתכל טוב לא תראה בחמישייה מישהו שבכל מצב נתון יכול לשים סל בערך ב35% (וזה גבוה מאוד. אם רול היה ככה, מכבי הייתה מנצחת לפחות משחק אחד יותר. בקיצור: סופרסטאר) ולכן הכדור נע יותר טוב והקבוצה מתפקדת יותר. הדבר הזה גרם לכך שיהיו יותר זריקות פנויות והאחוזים יהיו יותר טובים. יש לי הרבה הערכה אליו ואל יוטה אבל אם כל הרצון הטוב כספי רמה מעליו. בהערכה מקצועית בייחס למשכורות עכשיו אני מעריך כי מגיע לכספי כ 17 מיליון לעונה. אני די בטוח שאינגלס מקבל פחות.
וואו, אתה נמצא במקום אחר לגמרי.
מה שקורה זה ככה:
– אינגלס לא "משלים" את הסגל. הוא שחקן חמישיה ששיחק 32 דקות אתמול
– אינגלס שחקן חמישיה. למה זה קרה? בגלל העיניים היפות שלו?
– כספי הועבר מרוב הקבוצות בהן היה. למה זה קרה? אנטישמיות?
– אינגלס מרוויח 13 מיליון לעונה.
– כספי מרוויח מינימום(2.1 מיליון לעונה).
כל אלה עובדות.
לדעתך כספי שווה 17 מיליון לעונה ולכן, לדעתך הוא יותר טוב מאינגלס שמרוויח "רק" 13 מיליון.
יש לי הצעה בשבילך: אם אתה יודע יותר טוב מכל אנשי המקצוע אז לך תהיה GM בליגה ותשלם לכספי 17 מיליון. חוץ ממך הכי הרבה שאיזשהוא GM היה מוכן לשלם לו היה 6 מיליון לשנתיים. 3 לשנה.
ועוד משהו: "החליטו לצ'פר אותו בכמה מיליונים עודף"? תן לי לחשב כמה מיליונים זה יוצא בדיוק… אה!!! 52 מיליון!!!!!
וואחד צ'ופר הייתי אומר…
100+
מה שבטוח זה לא 52 מיליון לעונה. הם החליטו להשאיר את מה שעובד וכדי להבטיח שילמו לו את הכסף הזה (תראה מה קורה למכבי שמחליפה כל שנה סגל).
אם תסתכל בניקס, ליד פרוזינגיס יש אנשים שעולים בחמישייה שבקבוצות מובילות הם לא היו רואים דקות. כזאת הייתה הג'אז לפני כמה שנים וכך ג'ו יקירנו תפס מקום בחמישייה וכאשר ראה כי טוב (או לא רע) נתן לו להמשיך.
לעומתו כספי לפני שנתיים היה עם ממוצע 11 נק'-הטוב בקריירה! ופתאום הגיע מאמן חדש אשר לא ידע את כספי וזרק אותו לספסל בזמן שמאט ברנס תפס את העמדה שלו הוא נשאר עם שיירי הדקות ואז סופסוף בעבירו אותו בטרייד שיחק טוב במשחק ונפצע ולכן שוחרר. במינסוטה קיבל מינימום דקות וכדורים.השנה הגיע לעוד קבוצה בה הוא אופצייה שנייה הוא קיבל מעט דקות, אך למעט פעם אחת, כשקיבל את ההזדמנות הוא נתן תפוקה. מה שהופך את אינגלס לשחקן יותר מצליח מכספי היא נטו מזל. האספקט היליד בו אינגלס טוב מכספי הם אחוזים לשלוש. כל השאר זה תלוי דקות.
אתה אוברייטד!!!
ריביו רכז מעולה כי יש לו את היכולות של רכז מעולה והוא מממש אותן היטב העונה. הוא רק צריך להיות יציב ביכולתו ואז יהיו מועמד להיות כוכב כל ורכז ברמה הגבוהה ביותר.
סה שיד כוכבים לידו זה לא נותן לו אוטומטית ראיית משחק ויכולת מסירה מבריקות ולא יכולת ריבאונד מצוינת לעמדתו וגובהו ולא קליעה טובה.
*"ואז יהיה כוכב על…"
מנחם, אני מצרף את הקרדיט לגורדון מונסון על הקטע על רוביו:
https://www.sltrib.com/sports/jazz/2018/04/22/monson-ricky-ru-bi-o-rewards-jazzs-faith-in-him-in-big-way/
The article appeared this morning in Greenville News in the USA ToDAY addition. i used parts of it
the same the article on Bogdonovich
איזה יופי מנחם,הכנסת אותי לעוד יותר טירוף לקראת המשחק היום
הקטע המעניין במהלך שתיארת במשחק של ההיט והסיקסרס היה שווינסלו שספג עונש על הדריכה המכוונת על המסיכה של אמביד במשחק הקודם ניגש לוודא שאמביד בסדר . כל זאת בזמן שממש לידו חברו לקבוצה נאנק מכאבים. לקח לווינסלו כמה שניות טובות לקלוט ולברר מה מצבו של ריצ'רדסון.
מאוחר יותר במשחק היה עוד מהלך שב ווינסלו מצא את עצמו בערימת שחקנים שעפו מתחת לסל ואז אמביד דווקא בה ודי בגסות משך אותו משם.
את המהלך השני לא הייתי מגדיר בדיוק ככה..
ווינסלו די הפיל את עצמו על אליאסובה אחרי פאול קשה שהוא ביצע עליו, ולא נתן לו לקום. נראה מכוון לטעמי. אמביד רק ניסה לחלץ את אליאסובה מתחתיו
ווינסלוי נפל על אליאס ובה בטעות ואמביד בר וגילגל אותו משם די בגסות כשמישו אחר כבר ניסה להרים אותו
מנחם מעורב מרתק
כנראה שהאוויר בסולט לייק סיטי עושה טוב לונילים החוורים מי היה מאמין שהמחליף של דווין סמית׳ והמחליף של נבארו יהיו שחקני חמשייה בקבוצת טופ NBA
עזבו אתכם רוביו..
לדעתי השינוי ביוטה מתחיל מהמדים החדשים!
זה מכניס קצת פלפל ביוטה המכנית והמשעממת.
הם ממש מיתגו את עצמם מחדש כולל הפרקט והקהל.
מעולה, מנחם. רוביו היה ללא הכרה במשחק ותענוג לצפייה. ואהבתי גם שמיטשל לא ניסה לקחת את זה ממנו בכוח. זו קבוצה. אוקייסי בצרות.
לפני כמה חודשים כתבתי כאן שיש תחושה חזקה שזה סוף הרצף של לברון. לאט לאט, הנרטיב מסתדר לו ויש מצב גדול להפתעה. לאינדי יש לא רק את המספר של הפרשים, רבאק – יש להם אותם בוואטסאפ, אינסטוש ויש מצב גם מייספייס. לברון אוהב משחקים גדולים ויש מצב טוב שיגיע גם הערב. אבל הבעיה היא שזה כבר לא מספיק. לקבוצה שלו פשוט לא היה זמן להתחבר. גם אם יעברו את אינדי, לא יוציאו כלום מהעונה הזו. עדיף לפרוש מוקדם ולעשות חושבים. ואולי לא…
טיפ קטן ולא קשור לסיום – כשאתה מתרגם מילה שיש בה את הצליל לת׳ או ט׳, בדרך כלל באנגלית זה יהיה, בהתאמה, th או t. כך לדוגמא, תרפיה ולא טרפיה כפי שכתבת. (תכלס תעשה מה בא לך אבל אני אוהב את כתיבתך וחשבתי שתרצה לדעת)
אם כבר אנחנו שם אז זה בויאן בוגדנוביץ' ולא בוגן.
אחי יש לך בעיות
לגבי מיאמי, וזה מבוסס על דעתי האישית, נראה שריילי בנה קבוצה שתוכל להגיע לפלייאוף במקום ללכת לטנקינג ולהתבזות בשנים הקרובות, וכשהחוזים הכבדים ייגמרו הוא ינסה להנחית כמה סופרסטארים שסביבם תיבנה האלופה הפוטנציאלית הבאה. זה גם יהיה אקורד הסיום שלו לדעתי.
בינתיים אנחנו מקבלים קבוצה שאמנם לא תגיע יותר מדי רחוק, אבל ראויה למחיאות כפיים בכל פעם שהיא עולה לשחק. זה לא רע בעידן ה-Super teams שבו מלכתחילה ל-90% מקבוצות הליגה אין שום סיכוי ללכת עד הסוף.
הסדרה בין מיאמי לפילי באמת מרתקת. אני נהנה מכל רגע, ללא קשר לתוצאה.
I hope you are right!
אחלה כתיבה מנחם. תענוג
מעורב מעולה מנחם.. .
סדרות טובות, מתח והפתעות. ניתחת יפה את הגורמים.
מת על רוביו ורונדו
רכזים קלאסיים שיודעים להתעלות.
גם בימיו העליזים בבוסטון רונדו תמיד התעלה בפלייאוף
המשחק בין פילי למיאמי היה בניחוח וטעם של פעם, הרבה לב וקשיחות, בעיניי המשחק הכי מהנה שראיתי עד כה בפלייאוף,
נמאס מסירוס,הרגשות בליגה
אחלה מעורב,תודה דוק,הכנו לך בובה דשופרא לדיקור,דו ראשית,צד אחד עיזה, צד שני השיקוץ,אבל אתה חייב לדקור
איזה סל מטורף של דלי. מדד פלוס מינוס 14 ברבע הראשון.
Toda!
הרבה זמן לא זוכר כזה סיבוב ראשון מעניין
1+
תודה מנחם, פשוט נהדר.
הסוד לכוח המחודש של רוביו טמון במשהו שנכתב כהערת אגב-הזקן.
בכלל שיער הפנים מהווה גורם מקצועי חשוב בפלייאוף הנוכחי, ובכלל.
מירוטיץ' היה צריך להתגלח כדי למצוא את הקסם, רוביו חוזר לשורשים. לא אשכח את התקופה שדירק הפסיק להתגלח כדי להחזיר את הקבוצה לדרך המלך.
בהוקי קרח אם אין לך זקן אתה בוודאי הומו…
הזקן עושה שם את הגבר.
הבן איש חי בספר בן יהוידע כותב:
"נוי הפנים שהוא הזקן דכתיב הדרת פנים זקן , כי בלא זקן נראה כמו צורת הנקבה ואין לו נוי איש…" (בן יהוידע , הוריות דף ט ע"א)
יאנג זה כבשה בסינית
יצא לך טוב מנחם
מעורב נפלא ומענג!
ברח לי קצת פיפי מהתיאור של הציאניד. הייתי מגדיל את המנה.
רוביו ומיצ'ל כאלה חבר'ה חמודים. לכו לראות את מסיבת העיתונאים אחרי המשחק.
מנגד ראסל פשוט מעורר בחילה עזה בשלו.
ראסל הדוחה
https://youtu.be/8-3v8p0Qfjs?t=3m52s
ריקי הגבר
https://youtu.be/p0sqxlUzSBQ?t=1m2s
בהחלט , אחרי ההצהרה הזאת של ראסל אין דבר שאני רוצה יותר מניצחון של יוטה במשחק 4 (ובסדרה בכלל) בהובלתו של רוביו.
ובכלל השחצנות הזאת של ווסטברוק אחרי שההצגה של רוביו נבעה במידה מסוימת מהגנה שערורייתית שלו היא משהו ברמה חדשה של חוסר מודעות עצמית.
אכן. בגלל זה אני שונא אותו
היה מצחיק בהתחלה עכשיו זה סתם דוחה סטיבנסון מגעיל
זה עבירה אין מצב שייתנו גאמפבול
מאוד מיוחד לקרוא את המעורב הזה.
יש בו נקודות מעניינות, תובנות ובעיקר הרבה אהבה (והבנה) של המשחק הנפלא הזה.
תודה