אמסטרדם ולון, מי שעומד במרכז הסרט 'כנופיות ניו יורק' אומר: "כשאתה הורג מלך, אתה לא דוקר אותו בחשכה. אתה הורג אותו היכן שכל הממלכה שלו יכולה לראות אותו מת"

כדי לעבור את קליבלנד, אינדיאנה צריכים לנצח ב Q לפחות עוד פעם אחת. כי ככה זה עם מלכים.

הכל גדול באמריקה, הכל גדול ומתוקתק ב NBA- בפליאוף זה רק הופך לגדול יותר ויותר מתוקתק. בימים כתיקונם הצטופפנו ישראלי, יפנית וחמש כתבים מקומיים בחדר המדיה. עכשיו אני מוצא את עצמי בחדר בגודל של 3/4 מגרש כדורסל עמוס בעיתונאים. וכך בעוד שבחוץ האוהדים נמצאים בהפנינג עם משחקים, קרוסלות והרבה אוכל ותסחור (תעשו גוגל למילה האחרונה), בפנים אנחנו עם לו ומקמילן. קליבלנד, כמיטב המסורת שלהם, מכניסים את לו לחדר מדיה ואת מקמילן הם שולחים להתראיין במטבח.

טיירון לו נכנס במצב רוח מרומם. לשאלה האם הם הולכים לשנות דברים במשחק הזה הוא מחייך ועונה 'כן'. כשמבקשים ממנו לפרט הוא מחייך ועונה 'אני אוהב אותך, אבל לא'. אחר כך הוא מתקן עיתונאי ואומר שבפליאוף ההגנה שלהם טובה, ואני תוהה אם הוא ראה את משחק מס' 1

מקמילן מתראיין וברקע מישהו רב עם אישתו

ההבדל בין קליבלנד לאינדיאנה מתגלם היטב במאמנים שלהם. לו זחוח ובטוח, ומקמילן צנוע וכמעט ביישן.

אומנם הקהל מאחר להיכנס למגרש בגלל ההפנינג, ו 5 דקות לפתיחה יש עדין המון קרחות, אבל כולם מספיקים להיכנס בזמן לחימום. ילדה בת 13 עם קול מגן עדן וריאות שלא נגמרות מעלה לי לחלוחית כשהיא שרה את ההמנון האמריקאי. אפשר לדמיין איך מרגישים אנשים שהשיר מסמל בשבילם את המדינה. אחר כך הגיעה הצגת השחקנים והקהל העיף את התקרה בשאגות.

המסורת שנשברה: לג'י אר תמיד לפני משחקים עומד על קו החצי וזורק עד שהוא קולע. לפעמים הוא קולע בפעם הראשונה ולפעמים אחרי כמה זריקות. הפעם הוא זרק וזרק וזרק וזרק וזה לא קרה.

מה הייתה ההפתעה של לו? קורבר בחמישייה.

רבע ראשון- לברון בן 20 עם 20 נקודות

דקה וחצי לתוך הרבע אולדיפו עומד באמצע המגרש ובמשך חצי דקה מוחה כפיים בהתרסה לקהל. עם שני עבירות מהירות, ו 6-0 לקבס הוא יורד לספסל לקול בוז ארוך ומתמשך.

המשחק נפתח ב 19-3 לקבס לברון עם 16 נקודות מתוכם. זה מרגיש הרבה יותר כי כל הנקודות של אינדי מגיעות מהקו. השחקנים בצהוב נראים כבדים ומבוהלים.

בדקה ה 4:42 מגיע הרגע שכולם חיכו לו. סטיבנסון נכנס למגרש. הקהל צועק שוב בוז בספק אושר. סטיבנסון לא שינה הרבה. הרבע מסתיים ב 33:18 ולברון נראה עייף.

רבע שני- שועלים זקנים

את הרבע הזה מתחיל שוויוני בלי לברון על המגרש. מי שמשאיר את הקבס במשחק וסוחב את המים בלי לברון הוא… סבוניס הצעיר. סבוניס שנתן עונה רגילה טובה, ממשיך את היכולת הקטסטרופלית ממשחק 1.

כשלברון ואולדיפו חוזרים קליבלנד מפסיקים לשחק ומתרכזים רק בלהוציא את העבירה השלישית מאולדיפו. בדקה 4:47 כשההפרש יורד ל4 בלבד, לאב מוציא את העבירה השלישית ממנו ואולדיפו לא חוזר לשחק ברבע יותר. מהר מאוד ההפרש חוזר ל 10.

קליבלנד נותנים רבע של שועל קרבות זקן. הם מכירים את היכולות שלהם ובעיקר את החסרונות.

רבע שלוש- ג'ורג' היל, שחקן הרוטציה החשוב מכולם

מוקדם ברבע ג'ורג' היל, שלא הורגש יותר מידי, עושה עבירה חמישית ויורד לספסל, ופתאום קליבלנד נעצרת וההפרש מתחיל לרדת בהתמדה. מקמילן שם לב לזה, ושם את טרנר, הסנטר הדינמי שלו, לשמור את קלדרון, הרכב הספרדי הותיק. קלדרון לא מצליח להעניש או לרכז את המשחק.

הרבע עמד בסימן משבר לקבס. בכל פעם ששחקן מקבוצת לברון יורד לספסל רואים בהליכה האיטית שלו את העייפות והלאות. הם נותנים את כל מה שיש להם, עד טיפת הזיעה האחרונה.

הרבע מסתיים ביתרון 7 לקבס רק בזכות סבוניס שלא נותן לאינדי לחזור.

רבע רביעי- נאום הספורט הגדול בהיסטוריה

הרבע מתחיל בדקה ה 8:50 עם כניסתם של אולדיפו ושל לברון. סאבוניס עוד מספיק לזרוק את לברון על הפרקט, לקבל טכנית ולרדת לספסל עד סיום המשחק.

שני הקבוצות מתחילות ללכת מכות וזה עובד לטובת קליבלנד וההפרש חוזר ל 10.

(לצפות החל מ 1:46)

בפסק הזמן, כחמש דקות לסיום, שמים על המסכים את נאום הספורט הגדול בהיסטוריה. דווקא אינדיאנה מקבלים מוטיבציה והם מצמצמים לפיגור מינימלי של 4. בנוסף לאב נפצע ויורד לספסל. מי שחוזר זה ג'ורג' היל שמייצב את השורות עם חמש עבירות. היל מסיים את המשחק עם סטטיסטיקה לא מרשימה של 6 נקודות, 0 ריבאונדים, 3 אסיסטים ו2 איבודים. איך שהוא הוא היה היום השחקן הכי חשוב של קליבלנד למעט לברון. והוא מסיים עם ה +/- הכי טוב במגרש, 16+.

36 שניום לסיום היל יוצא בעבירה שישית, אולדיפו עוד מחמיץ שלשה פנויה שיכלה לשלוח את המשחק להארכה וקליבלנד מנצחים.

בשורה התחתונה: לברון ג'ימס שיחק 39 דקות וסיים עם 46 נקודות, 12 ריבאונדים והגנה טובה מאוד.

בסיום המשחק לו מוסר את תנחומיו לפופ, מעדכן שלאב בסדר גמור וזו רק חבלה, ונותן המון מחמאות לקורבר ובעיקר לג'י אר. לו אומר שיש הרבה שחקנים שעדין לא הופיעו לסדרה והוא מקווה שזה ישתנה.

לגבי אינדיאנה, יש להם המון סיבה להיות אופטימים. הם הראו המון בגרות ולא איבדו את הראש מול קהל עוין ומול קבוצה מנוסה כמו קליבלנד. הסדרה הזו עוד רחוקה מסיום.