1. מה בקשר ל-LEGACIES?
שאלתי אמש איזה LEGACIES עומדים לפרוח או לשקוע בפלייאוף זה. יכולתי לשאול גם "למי יש מה להוכיח?".
כמובן שכל אחד רוצה להוכיח שהוא שייך ושהוא יכול לפרוץ אל ראש החבילה, ואף אחד לא רוצה להיכשל. אלה שענו קלעו בול. הבה ואעשה שיוט מהיר ואביע את דעתי, ללא סדר מסויים אלא סתם כפי שדברים קופצים לי לראש.
לברון ג'יימס
הוא אמר "עשיתי הכל. לא נשאר לי דבר להוכיח". אולי. אבל אם הוא רוצה ברצינות להיחשב יום אחד כ-G.O.A.T הוא חייב לפחות עוד אליפות אחת, ורוב המומחים טוענים שתיים. שלוש אליפויות מול ה-6 של ג'ורדן לא יחתכו את החרדל. עליו גם להוכיח שהוא הצליח להכליל את השלושה שהגיעו מהלייקרס ולרומם את משחקם לרמה שתביאם לפחות לאליפות המזרח.
מייק ד'אנטוני, ג'יימס הארדן, CP3
זהו. די לדיבורים. ג'יימס הארדן צריך להוכיח שה-MVP שיקבל הוא לא סתם פיסלון בחדר האורחים; כריס פול צריך להוכיח שאי הצלחתו עד עתה בפלייאוף הרבים היתה רק בגלל שלא היו לצידו כלי נשק ברמה, ומייק ד'אנטוני חייב להוכיח שאחרי כל כך הרבה שנים של היחשבות כמאמן מצויין ומיוחד במינו המביא כדורסל שונה ל-NBA הוא יודע גם ל-נ-צ-ח, ומאומה לא יספק העונה את דעת הספקנים (כמוני) מלבד אליפות.
חסן ווייטסייד
מחר אכתוב עליו מאמר שלם ולמה אני מאמין שחזרתו של ג'ואל אמביד תהיה הדבר הטוב ביותר שקרה לו. הוא נעלם לחלוטין בשני המשחקים הראשונים, והוא הפרנצ'ייז פלייר של מיאמי. הוא חייב להוכיח שהוא שווה את החוזה הגדול שהוא קיבל, והוא חייב להוכיח שאם הוא לא הגבה – אף אחד אינו כמו 'הגבה' – הוא מיד שני לו. יש לו שני משחקי בית לנטרל את אמביד ולהוכיח שהוא סנטר אמיתי ורציני.
תום ת'יבודו
תום הוא מאמן שתמיד ישנם לו תירוצים, והאמת שברוב המקרים הם וולידיים. פציעות, פציעות, ופציעות, גם בשיקגו ועכשיו גם במינסוטה. ובכן – כל שחקניו בריאים ושלמים. מינסוטה היתה – על הנייר לפחות – אחת המועמדות להפתיע. אז זהו. זה הזמן.
אנדרו וויגינס וקרל-אנטוני טאונס
אנדרו וויגינס נתן לבן סימונס לגנוב ממנו את כל הכותרות עד שהוא הפך לשחקן נישכח. אבל הוא שחקן מצויין שחייב להוכיח שמצויינותו מתורגמת גם לנצחונות ולהפתעות. אם הוא באמת כוכב כדורסל, שיתחיל עם ההוכחה הערב. הוא לא יכול לסיים עוד ערב עם 15 נק', 5 ריב', 4 אס' והפסד. הגיע הזמן למשחק של 30 נק', שליטה בעניינים, ונצחון. האם הוא מסוגל?
אין שאלה שקרל-אנטוני הוא אחד מהסנטרים הטובים בליגה, אבל הוא עדיין לא הוכיח שכמו קרים עבדול ג'אבר, חאכים אולג'ואן, או שאקיל או'ניל הוא יכול להשתלט על אזור הצבע ולעשות ממנו מחנה פרטי שלו עם משחק גדול של 25 ו-15, ונצחון. יש לו את היכולת הפיזית. מה שהוא צריך להוכיח זה הרעב לעשות זאת.
ביל דונובן
ביל דונובן הוא האסל והבאסל של המאמנים. אתה אף פעם לא יודע אם משחק גדול של הת'אנדר הוא פרי תיכננו או סתם הופעה יוצאת מין הכלל של ה'ביג 3'. אני לא מחזיק ממנו כמאמן NBA. אני מאמין שהוא מתאים הרבה יותר לאימון צעירים במכללה. עוד לא ראיתי משחק אחד בו איזה שהוא מהלך חכם שלו שינה מצב רע לנצחון. הפלייאוף הזה הוא ההזדמנות שלו להוכיח את חיוניותו ב'אחד-נגד-אחד' עם המאמנים הנגדיים. אין שאלה שהוא תלוי מאד בשלישייה שלו, אך היו הרבה שלישיות למאמנים כמו צ'אק דיילי, פט ריילי, פיל ג'קסון, רד אורבך, סטיב קר, ועוד, ועדיין המאמנים מוזכרים כתורמים חשובים. הפלייאוף הזה הוא ההזדמנות של ביל דונובן להוכיח שהוא לא סתם תופס כסא וקורא טיים אאוטים.
דרוזן ולאורי
די. נמאס לשמוע כמה "טורונטו מס' 1 במזרח", או "הקנדים באים, הקנדים באים". הגיע הזמן לשני כוכבי העל האלה של טורונטו לקחת את קבוצתם צעד אחד מעלה, ודבר לא יספק מלבד אליפות המזרח. דרוזן ולאורי הם תמיד צעד אחד אחרי ווסטברוק, אירוינג, הארדן, או סטפן קרי. אם הם באמת שייכים לטופ שבטופ של הגארדים, עתה הוא זמן ההוכחה. יש להם קבוצה לנצח איתה את המזרח. אבל הקבוצה צריכה את עליונותם ומצויינותם, וזה חייב לקרות עתה.
דוויין קייסי
אני בחרתי בו כמאמן השנה. אני קבעתי אותו כאנדרייטד מס' 1 בין המאמנים. הוא האלמוני, השקט, הנחבא אל הכלים, והעניו ביותר. כל מה שיש לי לומר לו שהוא חייב להוכיח שכל מה שאמרתי עליו הוא נכון, וכל אלמוניותו וחוסר הכריזמה שבו הם רק דברים חיצוניים למדיה, אבל בפנים נמצא מאמן ממזר, קשה, ווינר שהזמן הגיע עבורו לנצח, ואליפות המזרח זה ABSOLUTELY המינימום שאני מוכן לקבל ממנו וקבוצתו.
'השלישייה הגדולה' של OKC
ראסל ווסטברוק הוא השחקן הראשון שהייתי בוחר לקבוצתי מכל שחקני ה-NBA (אחרי ויכוח פנימי קשה בינו לבין דוראנט). אני מחזיק ממנו כסופרסטאר מס' 1 של ה-NBA. אני לא עומד להיכנס כאן לויכוח עם כל המפקפקים בו באתר. אני אתן לו להתווכח עבורי עם משחקו. אם הוא מפשל הפעם כשישנם לידו פול ג'ורג' וכרמלו אנטוני, אני מבטיח לסתום את פי לגביו. אני מאמין, אבל, שהוא יפליא את כולנו עד אליפות המערב, וכשאדע מי ניצח את המזרח אביע את דעתי בקשר להמשך.
פול ג'ורג' נתן לאחרונה כמה משחקים גדולים. מכל 'השחקנים הגדולים' הוא השחקן שאני הכי לא בטוח בו. הוא נעלם מהפארקט ביותר מדי משחקים. זוהי ההזדמנות שלו להיות שחקן של 25 נק' כל משחק. כשהוא 'ON', ווסטברוק מרגיש זאת ומלעיט אותו בכדורים. הוא חייב להיות ON בכל משחק ללא יוצא מין הכלל עד הסוף.
כרמלו אנטוני? זאת שירת הברבור שלו. אם הוא לוקח העונה אליפות, כל הרזומה שלו ישתנה מ'שחקן שאף פעם לא תירגם את יכולתו לאליפות' (מלבד ב-NCAA…) ל-'אחד משחקני ה-NBA הגדולים של העשור שהוכיח את עצמו כשזמן ההוכחה הגיע'. זאת השעה שלו, אז סימפל אז ת'ט.
אריק בלדסאו
מה שהגריק פריק ושאר שחקני הפוטנציאל של מילווקי צריכים זה פוינט גארד ברמה גבוהה שיובילם לנצחונות. הם נמצאים ב-DEEP SHIT נגד הסלטיקס, אבל שני נצחונות בית יהפכו את הקערה על פיה, כפי שאומרים החברים שלי מתל ברוך. הכל תלוי בבלדסאו יותר מאשר בכל אחד אחר. הוא אף פעם לא ניכנס לאשלון של טובי הפוינטים. אם הוא באמת כזה, זהו זמן ההוכחה. שני נצחונות בית, ואז נמשיך לדבר.
ג'ון וול ובראדלי ביל
הם היו אמורים להיות הצמד "אחד-שניים" מהטובים בליגה. שני המשחקים הראשונים נגד טורונטו היו 'דיזסטרים'. דרוזן ולאורי התעלו על הצמד – בעיקר בגלל חולשתו של ביל – ולטורונטו לא היתה כלל בעייה. וושינגטון היא קבוצת בית קשה. על וול וביל להתקלח, לשכוח משני המשחקים הראשונים, וכמו מילווקי לחזור ל-2-2. אני מחזיק מוול וביל לא פחות מאשר מדרוזן ולאורי, אבל זה לא מה שאני חושב אלא מה יקרה בעיר הבירה בשני המשחקים הבאים. וול וביל חייבים להכריח נצחונות.
ריקי רוביו
לריקי ישנה תזמורת צעירה ולא מנוסה. הוא המוח והמנצח של התזמורת. ריקי אכל מספיק מרורים מאז שהגיע ל-NBA. זוהי ההזדמנות האמיתית הראשונה שלו להוכיח לכולם שהוא שייך, ושהוא פוינט גארד אן-בי-איי לגיטימי שיכול להשקיט את ווסטברוק ולהוביל את קבוצתו לנצחון בסידרה. זה כמעט בלתי אפשרי, אבל אם הוא יעשה זאת הוא יהפוך להיות רפאל נדאל של הכדורסל.
יפה מנחם. לובת ההוכחה הכי גדולה זה על ראסל והארדן וכל מה שנלווה אליהם. רק אחד מהם ישרוד את משחקי הרעב אחרי השלב השני.
הקטע על אנתוני שרשמת זה אחת הבדיחות הכי מצחיקות אי פעם בתולדות הופס והיו פה בדיחות
מצויין, תודה.
חסר לי רק דוראנט שהרבה מאוד לחץ מוטל עליו ועל הלגסי שלו להסתדר ללא קארי בינתיים.
ומה הצד השני, שני הרוקיס אוף דה שנה יכולים בהחלט להתחיל את הלגאסי שלהם בפריחה. אם סימונס מוביל את פילדלפיה לאליפות המזרח, הנסיך ידיח את המלך זה חתיכת לגאסי שיבנה. ואם מיצל בעונתו הראשונה מוביל את יוטה לעבור את ראסל גורג ואדאמס המון ריספקט.
ווייטסייד ו-וויגינס לא ישארו בקבוצות שלהם בעונה הבאה.
את וייטסייד אני לוקח לספרס.
את וויגינס אני לוקח לגלבוע גליל.
דדי איזה קבוצה אתה חושב שתיקח את וויגנס עם החוזה שלו? אני עדיין אחד המאמינים הכי גדולים שלו וחושב שהפוטציאל עצום אבל החוזה שלו מרתיע הרבה GM שמרניים שיעדיפו לשמור על מקום העבודה מאשר להמר על חוזה כזה ולהצליח . אני עדיין חושב שאם מאמן שיודע מה הוא רוצה ממנו ועבודה על היסודות ההגנתיים הוא יכול להיות אחד השחקנים הטובים בליגה, ציפיתי שאחרי 4 עונות הוא יפרוץ אבל לתיבודו אין מושג בתעירים ואיך לאמן אותם (או לאמן קבוצה בכלל)
רק האפשרות של וויגינס לניקס עושה לי מיגרנה
מיגרנה?התקף לב דרגה 5.השחקן האדיש ביקום
וואו מנחם כיסית פה את הכל
כמו שציינת, אצל כרמלו זה יהיה הכי משמעותי 🙂
וויטסייד נראה כאילו הוא לא רוצה לשחק ונכנס לבעיית עבירות בכוונה כדי לצאת.
היה איזה מהלך שווייד חדר ובמקום לזרוק floater הוא הרים לוויטסייד לאלי הופ אבל הוא היה כזה מנותק ובקושי תפס את הכדור והסתבך. וייד ניגש אליו צעק עליו שיתאפס על עצמו והמבט של וייטסייד היה כזה תפל, בלי חיים בכלל, פוזשן אחרי זה הוא עשה פאול ויצא לנוח, נראה לי נעלב מווייד הווינר שגער בו על הבינוניות והאפתיות, איך מפלצת כמוהו לא דופק דאנקים על ימין ועל שמאל?
אני ביקרתי את ברוקס כהוגן, אבל הוא צדק לגבי ביל. היה לו -34 ב-25 דקות! מסתבר שזה המינוס הכי גדול של שחקן במדי וויזרדס אי פעם לפי ESPN. ברוקס ניהל את המשחק לא רע, אבל ביל ביצע 3 עברות על ג'אמפרים, כולל 2 על זריקות מ-3, ולא היה קיים בהגנה באופן כללי. ברוקס הכניס שחקני ספסל שנתנו פייט, והושיב את ביל, מהלך טוב, שאיפשר לחזור ל-5 הפרש. ואז מיילס קלע שלשה מטורפת וסגר את הסיפור.
לא ידעתי שהיה עד כדי כך גרוע
לגבי כרמלו אין ספק שהוא אחד הקלעים הגדולים אפילו בהיסטוריה(כנראה יסיים את הקריירה טופ 10 בכל הזמנים) הבעיה היא שהוא לא הוכיח שהוא יכול להוביל קבוצה להישגים(ניצח רק 3 סדרות פלייאוף כל הקריירה!) אליפות עכשיו ברור שתעזור לlegacy שלו אבל תמיד יזכרו שהוא זכה רק כאשר היה השחקן ה3(או אפילו ה4)בטיבו בקבוצה.
אחד האוברייטדים הגדולים בהיסטוריה עם לא הגדול מכולם.
תודה רבה מנחם
סימני השאלה האלו הם חלק הכי מעניין בליגה
להוריד את הקוף מהגב
בעולם שבו גולדן סטייט שולטת כל קבוצה שתיקח אליפות תעשה זאת עם סטייל
מסכים איתך, סימן השאלה הגדול ביותר על פול אם לא יעבור את חצי גמר המזרח כל הקריירה שלו תרד שאולה והוא לעולם לא יחשב לאחד מהפוינט גארדים הטובים שהיו למרות הקריירה המצויינת שהייתה לו. דוראנט ולברון הורידו את הקופים מהגב בעונות הקודמות לדעתי.
דוראנט לא הוריד שום קוף מהגב. עם כל הכבוד לו ובאמת שהוא שחקן גדול זה מהלך פחדני לעבור לג״ס ולכן כמו שאני רואה את זה הקוף עדיין שם
אין שום מצב שבעולם שאוקלהומה מנצחת את אליפות המערב.
בהתחלה דאגתי, משראיתי כמה משחקים נרגעתי, היא לא מהווה שום איום על הלוחמים, אם קרי או בלי קרי.
ורק לנו , כאימרת אלון מזרחי כמדומני , אין מה להוכיח , ונוכיח את זה על המגרש 🙂
רק אלון מזרחי, האיש שדרש שיתנו לו יותר כבוד עצמי
הארדן שחקן פנומנלי בעונה מדהימה. הכי פחות אתלט שמוציא מעצמו אולי הכי הרבה. אף פעם הוא לא שיחק בקבוצה פייבוריטית, אולי פרט לשלישיה הגדולה באוקלהומה ואז הוא היה מאוד צעיר, ואח"כ שלחו אותו משם …
אז מה- אם הוא לא ייקח אליפות הוא לוזר? גולדן סטיט בהרכב מלא עדיפה על יוסטון ביג טיים, והפעם האחרונה שבדקתי כדורסל זה משחק קבוצתי. לא פייר הענין הזה, גם קארי הגדול, קליי וגרין לא התביישו לצרף את דורנט…
+ 10
לגבי לברון אתה צודק לגמרי- הוא באמת באובססיה על ה- "לגאסי" שלו… לכן מאד הגיוני שהוא יעבור לפילי בקיץ עם סיכוי לטבעת או שתיים, זו תהיה קבוצה מפחידה
המורשת של לברון כבר עברה את ג'ורדן מהרבה בחינות.
להטיל את הכל במספר האליפויות זו טעות נפוצה של העדר,לפי הבחינה הזאת רוברט הורי מעל גורדן.
בנוגע לשאר הרשימה החביבה, אני חושב שזה לא פייר להכניס באותו מאמר שחקנים שלא הגיעו רחוק.
אני יודע שזה שוב ירים גבה בין שחקני הליגה, אבל אני באמת חושב כבר עונה שלמה שהמהלך החכם לוושינגטון בשביל לשרוד במזרח המתחדש הוא להעביר את וול.
אפשר להרכיב חבילה מאוד מעניינת יחד עם דנבר והקליפרס עבורו.
המתווה לטעמי צריך להיות גבוה איכותי ורכז D-3 שיוותר על החזקת הכדור וייתן בעיקר לביל לעשות זאת (בדומה להארדן בתקופה שבברלי היה לידו).
בכל אופן, העדיפות צריכה להיות שהשחקנים הללו יהיו צעירים יחסית ויהיו בטווח הגיל של ביל (בין 23 ל-25). מצב כזה מאפשר מרווח תמרון לקבוצה לבצע עוד שינויים במידת הצורך והחלון הזדמנויות של הגרעין החדש לא ייסגר עדיין.
אחלה מעורב, תודה
לג'ס אולי אין קוף על הגב, אבל יש להם רק מה להפסיד. כשהאליפות היא המינימום, הכל נראה אחרת. תשאלו את מכבי תל-אביב, זו של פעם כמובן
אמביד משחק מחר
בלאדסו צריך לסתום את הפה ולשחק כדורסל. עשה טעות שהעיר את סקרי טרי !
למילווקי אין מאמן , אין סיכוי לעבור את בוסטון