בוקר יום הזיכרון מפגיש את רובנו עם זיכרונות לא נעימים. בין אם אלו כאלה שאיבדו קרובים, בין אם אלו אנשים שאיבדו מכרים, ובין אם אלו אנשים שמשתתפים בצערם של משפחות החללים.

למזלי הרב, אני לא מכיר אף אדם שנרצח בפיגוע/נהרג בעת מילוי תפקידו. אבל, אני כן מכיר (לא אישית) משפחות שכולות מהעיר בה אני גר, ואני גם שמעתי על לא מעט חיילים אשר קיפחו את חייהם בזמן הגנה על המדינה, תוך שהיה להם לא מעט פוטנציאל לימודי/ספורטיבי/חברתי. אז לכל המשפחות השכולות שקוראות הופס באשר הן, ולכל אלו אשר מכירים אדם אשר נרצח/נפל בעת מילוי תפקידו. אנו מביעים את צערנו, ומשתתפים בשלכם.

לעומת ידידי הצעיר, יום הזיכרון שלי מוקדש לדובי עופר, הראשון, חבר קיבוץ בארי, שנפל בקרבות מלחמת יום הכיפורים, ואשר את שמו אני נושא. לזכרו אני עומד מדי שנה בגו זקוף וראש מורם, כי במותו ציווה לי את החיים, העשייה והתרומה היומיומית לרווחתם של אחרים, שהיא עבודתי אליה אני יוצא גם ברגעים אלה. על כך אני מודה לו, ולשאר חללי מלחמות ישראל לדורותיהם. יהי זכרם ברוך.

בנימה אופטימית זו, סיקור יום שלישי מוגש לפניכם, קריאה מהנה.

טורונטו ראפטורס (2) 130 – וושינגטון וויזארדס (0) 119

בפריוויו לפלייאוף כתבתי שהגיע הזמן של דרוזן לעשות עליית מדרגה. ולאורך שני היומנים האחרונים של הראפטורס אמרתי שהתרחיש הריאלי של הראפטורס הוא הגעה אל הגמר הכללי. ולפי מה שקורה עד כה, יש סיכוי לא קטן שצדקתי.

וושינגטון הובילה פעם אחת בתחילת הרבע, בתוצאה 2-0 לאחר סל של פורטר. וכאן זה נגמר. הראפטורס רצו לאורך כל המשחק כשדרוזן וולנצ'ונאס קולעים ללא הפסקה, ולאורי מרכז את ההתקפה בצורה נהדרת. 2 דק' ו-24 שניות לסיום הרבע התוצאה היתה כבר 37-15 לטורונטו, כשהוויזארדס נראים חסרי אונים.

ההפרש נע בין 10 ל-23 נק' לטובת טורונטו לאורך רוב המשחק, ולא נראה היה שיש לוושינגטון את הכלים ואת האחדות להתמודד נגד הראפטורס. בתחילת הרבע הוויזארדס ניסו לחזור לעניינים, ואף הורידו את ההפרש לחמש בלבד לאחר שתי זריקות עונשין מוצלחות של ג'ון וול. אבל טורונטו החזירה לעצמה את היתרון הדו-ספרתי לאחר ריצה בהובלתם של דרוזן ומיילס, ולאחר מכן לוויזארדס כבר לא נשאר כוח בקנה. סיום המשחק, 130-119 לראפטורס.

אצל טורונטו, כאמור, דרוזן הצטיין עם 37 נק' ב-60.9% מהשדה, ו-50% מהשלוש(!), לכל אלה הוסיף 5 ריב' ו-4 אס'.ולנצ'ונאס שיחק נהדר גם כן והשיג 19 נק' ו-14 ריב'.

אצל וושינגטון ג'ון וול בלט לטובה עם 29 נק', 4 ריב' ו-9 אס'.

בוסטון סלטיקס (2) 120 – מילווקי באקס (0) 106

מפגש די דומה לזה שהיה בקנדה קיבלנו בגארדן. גם כאן מילווקי הובילה מוקדם מאוד, ובוסטון נטלה את ההובלה לאחר מכן עד סוף המשחק. וגם כאן היה לנו קאמבק, אלא שהפעם הוא הגיע מוקדם מדיי, בתחילת הרבע השני. לאחר הקאמבק הסלטיקס התאפסו על עצמם, שוב רצו, והשאירו את מילווקי רק עם המחמאות.

את הסיקור המלא תוכלו למצוא בכתבתו של ניר לוין, שהיה בגארדן וסיקר לנו את המשחק באופן מקיף.

את בוסטון הובילו ג'יילן בראון עם 30 נק' ו-5 ריב' וטרי רוזייר עם 23 נק', 5 ריב' ו-8 אס'.

את מילווקי הוביל הגריק פריק עם 30 נק', 9 ריב' ו-8 אס'.

פורטלנד טרייל בלייזרס (0) 102 – ניו אורלינס פליקנס (2) 111

הבלייזרס עלו למשחק ביתי שני, משחק שהקבוצה מפורטלנד הייתה חייבת לנצח אחרי ההפסד במשחק הפתיחה. אבל גם הפעם כשלו.

את הסקירה המלאה, והמצוינת, של כתבנו במגרש ראובן בראל בוודאי כבר הספקתם לקרוא, ואם לא כדאי לכם למהר. כאן נוכל רק לספר שהפליקנס הובילו משך רוב הרבע הראשון והמחצית השנייה, שאנטוני דייויס נתן מחצית ראשונה אדירה עם עשרים ובשנייה השאיר את הבמה למופע של הולידיי, מירוטיץ ובעיקר, בעיניי, רז'ואן רונדו, שחזר להיות הרכז הענק, המגוון, השומר ואפילו האחראי שהיה פעם, כשעוד לבש ירוק. והגדיל לעשות בשתי שלשות קלאץ' ענקיות, אחת בסיום המחצית הראשונה שהשאירה את האורחים בטווח נגיעה, והשנייה 40 שניות לסיום, כשהוא מגדיל את יתרון השקנאים ל8, 100:108, ומוציא סופית את הרוח מהמפרשים של לילארד מקולום ושות'. בסיום 102:111 לטובת אורחים מניו אורלינס, שיחזרו הביתה בניסיון לגמור את הסדרה.

הולידיי עם 33 ו9 אסיסטים, דייויס 22 ו13, רונדו כאמור ענק  עם 16,10,9 ומירוטיץ עם 17 הובילו את הבלייזרס.

מקולום עם 22 ולילארד 17, אבל רק 7-1 מהשלוש, בעיקר אכזבו עבור הבלייזרס.

ועכשיו רוצו לסקירה של ראובן. כדאי לכם.