1. אתגר: איזה LEGACY תושפע ביותר מהפלייאוף הנוכחי (לטוב או לרע)?
בגלל יום הזכרון לא הייתי במצב רוח של כתיבה היום, אז אני זקוק לעזרתכם.
אני יכול לחשוב על כמה שחקנים, קבוצות, ומאמנים, שה-LEGACY (מורשת) שלהם יכולה להרקיע שחקים או ליפול לתהום, תלוי בכיצד יסתיים הפלייאוף עבורם.
האתגר הוא להציע כמה שחקנים, קבוצות, או מאמנים שחובת הנצחון מוטלת בכבדות על שכמם, ואוי ואבוי אם ייכשלו בפלייאוף עלוב. כמה מילות הסבר תעזורנה.
2. לברון נגד סטפנסון, מערכה IV
איך אמרו אבותנו על מה שהולך בין לברון לבין לאנס סטפנסון? IT DOESN'T GET BETTER THAN THIS.
בפינה הימנית נמצא ה-2.03 מ', השחקן הטוב בעולם עם שער מושתל, 120 ק"ג שהעתון 'פליין דילר' מקליבלנד כבר כינה "THE CHOSEN ONE"בריצה אחרי הטבעת הרביעית שלו בגמר ה-8 הרצוף. ובפינה השמאלית השחקן המעצבן, המרגיז, הניכנס תחת העור, והמשגע, בגובה 1.96 מ' שניבחר בסיבוב השני של דראפט 2010 וששיחק עבור שש קבוצות.
זהו המשחק השני בין השניים, והראשון היה נצחון ברור למעצבן. החבטות שלו, המבט מלמעלה למטה, השמירה בברכיים כפופות, והחיוכים הדבילים היו חלק בנצחון הפייסרס 98-80, ולברון יכול לומר כמה שהוא רוצה שהוא "לא שם בכלל לב שלאנס סטפנסון שומר עליו או מפריע לו".
בולשיט.
הקונטרסט בין השניים לא יכול להיות גדול יותר. הנה השחקן הטוב בעולם, הרציני מכולם, סטודנט נאמן של המשחק ומסורתיו שכל מה שהוא מחפש זה משחק טוב ונכון ונצחון לקבוצה הטובה יותר, הקאבס, ומולו אחד שעבורו המשחק הוא סתם עוד אנקדוטה ומהטלה. מין בדחנות וליצנות.
אבל רק כדי שלא תטעו, הליצן יודע בדיוק מה הוא עושה: הוא משתמש בהיתול ובדיחה להוציא את הסטודנט הרציני של המשחק מריכוזו. אם אתם חושבים שלברון לא חשב הלילה כשהלך לישון איזה טריק חדש מצפה לו הערב אתם טועים. כמובן שההישג האולטימטיבי של סטפנסון יהיה כשלברון יאבד את עשתונותיו ויזרוק מהלומה לפניו שתעניש אותו בהשעיית שלושה משחקים.
עד עתה לברון מנצח עם ידיים למטה. הוא אף פעם לא הפסיד אף סידרה לקבוצה של לאנס ובעונה שעברה זה היה סוויפ ברור (אם כי ב-2003 זה הלך ל-7 משחקים). לברון מוביל 7-13 ב-20 המשחקים נגד לאנס והוא קולע 27.4 נגדו, נגד 11.2 של לאנס.
כמובן שהדבר הזכור לכולנו היתה סידרת הגמר של המזרח ב-2014 כשסטפנסון הגיע לאסופת השחקנים של ההיט ונשף באוזנו של לברון. לעתים לאנס לא יודע את הגבול, כמו במשחק של נובמבר 1 העונה כשהכניס ללברון חבטה מתחת לגופיה, וחטף על כך פלייגרנט. לפני כן, בסידרה של 2012 כשההיט מובילה במשחק הששי ולברון החמיץ פאול, לאנס הראה לו סימן של שביקה. מספרים שאחרי המשחק חואן האורד, אדוניס האסלם, וכריס אנדרסון ניסו להיכנס לחדר ההלבשה של הפייסרס 'להחליף מילה' עם סטפנסון אבל סקיוריטי גארדס עצרו אותם.
במשחק הפלייאוף הראשון בו ניצחה הפייסרס, לאנס נתן משחק טוב של 12 נק' ו-5 ריב' ב-17 דקות.
נראה מה מחכה לנו מחר.
3. שעירים לעזאזל?
בוושינגטון ויזרדס כולם אשמים מלבד המאמן סקוט ברוקס. טוב, הוא מועיל בטובו להוסיף את עצמו כאילו גם הוא קצת אשם.
מה שהפך לנורמה, אחרי כל הפסד ברוקס מוצא אשמים בהפסד. ככל שההפסד יותר משמעותי, כך הוא בוחר בכוכבים הגדולים יותר להאשים.
אם יהיה סוויפ נגד טורונטו אני בטוח שהוא יקבל בעיטה וייזרק.
אחרי ההפסד נגד טורונטו היום שעשה 2-0 הוא מצא את האשם הראשון, בראדלי ביל שהיה לו יום שחור באמת של 3 מ-11 ל-9 נק'. אבל ישנו חוק בלתי כתוב באימון כדורסל שאתה אף פעם לא מאשים שחקן על יום קליעה גרוע. תאשים על פישול בהגנה. תאשים על חוסר מאמץ. תאשים על חוסר דיוק וחוסר זהירות במסירה. אבל חוסר דיוק בקליעה? עוד לא נולד השחקן שיחמיץ בכוונה אלא אם כן הוא מכר את המשחק.
אחרי שהוא סיים עם ההאשמות על ביל, הוא החליט שגם ג'ון וול שווה שהוא יעלה עליו, למרות 29 הנקודות ב-9 מ-17 (ו-9 אסיסטים).
לך תדע. אולי הוא רוצה להפיל את שניהם יחד איתו, כי הכתובת לגביו על הקיר.
"That's a little bit on him, a little bit on me, a little bit on John [Wall]. We need him. We're going to have trouble beating this team if he's not going to play better. And he will" — Scott Brooks on Bradley Beal pic.twitter.com/pWWqZEqI7K
— Sports Illustrated (@SInow) April 18, 2018
כשוול נפצע סוף סוף ראיתי שיטת משחק אצלו שחזר שוב אין לו מושג לא בx ולא בy מתאים להיות אוזר מאמן בגלל הקשרים שלו עם השחקנים אבל אין לו מה שנדרש כדי להיות מאמן ראשי.
הקאפקייק כל כך שנוא ומאוס בתקופה זו שקל לשכוח שהוא השחקן השני בטיבו בליגה. כל תוצאה אחרת פרט לאליפות תגרור עוד ביקורת ועוד לעג. רק טבעות עוזרות לאוהדים לקבל, לשכוח ולמחול על הכל. הלחץ הגדול ביותר מופעל על האיטריה הזאת וחובת ההוכחה הגדולה ביותר היא עליו. לכל האחרים יש מספיק תירוצים ליפול בדרך.
לברון – מוקף בחסרי נסיון
הארדן – שנה ראשונה עם פול
טורונטו – הגעה לגמר זה כבר שיא
בוסטון – חבולה
פילי – צעירה
אוק – שנה ראשונה עם פול ושמנמלו
אתה צודק בהכל למעט דבר אחד – דוראנט מס' 1.
גם שנה שעברה הוא היה בפוקוס של הלחץ, בעיקר בגמר, והגיב בצורה נפלאה.
הוא הסיבה שהייתי ועודני משוכנע שהלוחמים יזכו באליפות. ככל שקרי ישאר יותר זמן בחוץ, כך גם אתם תבינו עד כמה דוראנט גדול.
לחץ?
זה נורא קל כשמסביבך יש 2 מהקלעים היותר גדולים בהיסטוריה של המשחק…ו PF הול אוף פיימר עתידי.
כשדוראנט באמת באמת היה צריך להיות מוביל (באוקייסי), שם הוא עשה במכנסיים.
אז הוא עבר לחיקה הנעים של גולדן סטייט, שם יש 2 או 3 שחקנים שתמיד יקבלו פוקוס ברמה שלו או יותר, וכל שנשאר לו זה רק לתפוס את הכדור ולזרוק מול שומר אחד או מבט פנוי.
חלילה לא אומר שדוראנט לא שחקן מדהים, אבל שימו כל אולסטאר בפוזיציה שלו בווריירס, וגם הוא נהיה אדיר.
דוראנט פשוט בחר בקריירה שבה צריך להתאמץ פחות, זה הכל.
אל תעשו ממנו יותר מזה. פשוט שחקן שבחר בדרך הקלה.
זה בדיוק איך הוא לא רוצה שיזכרו אותו ובשביל שאנשים יתחילו עם נרטיב שונה הוא חייב עוד שתיים שלוש טבעות
הגיע הזמן של כריס פול ודאנטוני
פול מעולם לא היה בגמר קונפרנס
דאנטוני לא הצליח לקחת את הקבוצה הטובה בליגה לגמר (פעמיים )
בתוספת השביקה של הארדן ב 2012 ( עם נסיבות מקלות היה צעיר ושחקן 6 )
מואיל בטובו ולא מועיל בטובו. זה מלשון מסכים ולא מלשון תועלת
לא היה לי חשק היום לראות שום משחק וגם לא פתחתי טלוויזיה. יש, ימים שגם בגולה אי אפשר להתעלם מהם. תודה על המעורב!
הארדן ויוסטון, שצריכים להוכיח שהם for real.
וגולדן סטייט אם היא בריאה עם קרי ודוראנט, דצריכה להוכיח שהם באמת אחת מהגדולות של כל הזמנים.
*שצריכה
מנחם, תכתוב קצת על ספורט נכים בישראל.
נראה לי מאוד מתאים להיום
1. בעיני הלחץ הגדול ביותר הוא על יוסטון עד גמר המערב. בשניה שיגיעו לשם כל תוצאה מול ג"ס למעט סוויפ תתקבל בברכה. כריס פול חייב ניצחון כי המספרים שלו וכל ה advanced statistics לא יצילו אותו הפעם מביקורת. לכן לדעתי יוסטון תיקח את הסדרה הזו. על ראס וג'ורג' יש לחץ לעבור סיבוב ראשון. אם יכשלו ראס יקבל חותמת לא נעימה אם ייברו ויפלו מול ג"ס, כולם יקבלו את זה…טורונטו צריכה להגיע לגמר המערב. פחות מזה וגם שם יתחילו רינונים.
2. בעיני סטיבנסן הרבה פחות חשוב לסדרה מאשר מנסים לדחוף. הוא פשוט סיפור יפה שנותן תירוץ לESPNרים להסביר למה התעלמו מאינדיאנה כל העונה ולמה הם לא יודעים על הקבוצה הזאת כלום. שחקן המפתח בעיני למעט אולדיפו במשחקים הבאים זה דארן קוליסון שהפך לקלע שלשות הטוב בליגה באחוזים. ויק ירד בודאות באחוזים שלו מבחוץ. קליעה של קוליסון ובוגדנוביץ' פלוס היכולת של סאבוניס וטרנר ללכת חזק על ריבאונד התקפה תכריע האם יש לאינדיאנה סיכוי בסדרה הזו.
3. סקוטי יודע כדורסל. כנראה שהוא לא אישיות חזקה. וושינגטון הפסידה הלילה בהגנה לפני הכל.
צודק לגמרי לגבי 3.
130 נקודות במשחק פלייאוף שבואתה חייב לנצח….זה אומר בעצם הכל.
לצורך העניין אפילו יום קליעה אדיר של ביל לא היה מספיק להם.
לאתגר: הדואו של פורטלנד.
לקבל סוויפ אחרי שרוב העןנה היו מקום 3 בקלילות פשוט יהיה רע.
משהו תמיד חסר שם בפלייאןף.
ימי קליעה גרועים? כבר לא…. זה עמוק בראש.
הם לא היו רוב העונה מקום 3 בקלילות.
הם אובר-אצ'יברים בעלי תקרה ברורה עם סטוטס שהיו צריכים שינוי כדי להתקדם הלאה אבל העדיפו להישאר באיזור הנוחות שלהם.
כישרון יש שם.
מגיע לך++ תמיד לכלכת על סטוסט וכנראה צדקת
תודה.
אני לא נגדו, הוא אחלה גבר והכל, ומאמן סביר.
אבל פורטלנד שלו תמיד שיחקה שכונה מדי ובעיקר בסיומים, אז הסתמכה על הניסים של ליליארד.
כתוצאה מכך ליליארד גם הפסיק להתקדם.
אז בתחילת השנה קלטתי שאם הם רוצים ללכת הלאה הם צריכים מישהו כמו פיזדייל.
תודה רבה מנחם על מעורב נהדר!
אחרי שקראתי שלשום את המעורב נתקלתי בזה. שמא זה יעניין מישהו..
https://www.houstonchronicle.com/sports/texas-sports-nation/rockets/article/Why-James-Harden-isn-t-traveling-on-his-step-back-12841154.php?utm_campaign=twitter-premium&utm_source=CMS%20Sharing%20Button&utm_medium=social
מאמר שלם בלי לומר כלום. שחקן יכול לסיים את הכדרור ולבצע 2 צעדים. הצעדים צריכים להיות רציפים וצריכים להסתיים בזריקה או מסירה. ברור שסטפ בק כמהלך הוא חוקי וכבר קיים 20-25 שנה. הכתב חצר הזה מנסה לטעון שהסטפ בק הומצא ע"י הארדן כמו שהדרים שייק הומצא ע"י אלוג'ואן ואנחנו פשוט לא רגילים לראות את המהלך בעיניים אז חושבים שזה צעדים. הוא מזכיר כיצד אותו הדבר קרה להארדן כשהחל לעשות את היורוסטפ. כאילו ג'ינובלי ולפניו מרצ'לונס לא עשו יורסטפים ארוכים בדרך לסל…
הייתי מחלק את העניין לשלושה:
1. האם מדובר על לייאפ שמאפשרים חוקי איסוף פלוס 2 צעדים או שחקן סטטי ללא כדרור (חוקי רגל ציר). אצל הארדן זה קל. לרוב התנועה היא רציפה ומסתיימת מיד בקליעה או מסירה (יותר נדיר).
2. האם התנאים לחוק האיסוף קרו. אם האיסוף נגמר לפני שהחל ציד ראשון אז נותר לו צעד אחד בלבד ולא 2. אם האיסוף הסתיים אחרי שהחל צעד אז הוא מקבל את ה3/4 צעד הזה ב'חינם' ויש לו עוד 2. סיכוי אפסי לשפוט את זה בזמן אמת. אני בטוח שניתוח של כל הסטפ בקים שעשה העונה יניבו לפחות 30% של מהלך בלתי חוקי בגלל הטיימינג של האיסוף. זה בסוף נופל על ה'שם' של הארדן ואם אתה מאמין לו. אחרת השופטים יצטרכו מצלמו סופר סלומושין בכל התקפה.
3. מכיוון שבסיום ה1-2 יש עלייה לקליעה מ2 רגליים, עוד טעות נפוצה היא ששוכחים לספור את הרגל הראשונה שמצטרפת לאחותה בסיום לעליה לקליעה כצעד השני. תחשוב על זה כיורוסטפ. אם שחקן היה עושה ביורוסטפ צעד שני ואז מחזיר את הרגל הראשונה קדימה ועולה עם 2 רגלים לקליעה בסיום זה היה צעדים ברורים גם בחוקים הקיימים. לכן ביורוסטף קל לאכוף. ביורוסטפ של 2 צעדים צריך לעלות לסל על רגל אחת. הרגל שעשתה את הצעד השני. אם הוא רוצה לעלות עם 2 רגלים לקליעה הוא עושה מה שנקרא 'הופ סטפ'. מעין דילוג אחד של שני הרגליים יחד (לא באמת אלא בהפרש מאיות השניה זה רק נראה ככה לעין) שבסיומו אתה חייב לעלות לקליעה. ניתור אחד עם 2 הרגלים. כאן הארדן בוודאות עושה צעדים. כשהוא מבצע ממש יורוסטפ לאחור אך מזיז את הרגל הראשונה שוב כדי לעלות לסל ממצב קליעה.
עברתי על החוקים (http://www.nba.com/analysis/rules_10.html)
Section XIV-Traveling
ולדעתי, אתה לא צודק (אני מתכוון לחלק 3)
אני חושב שמה שכתוב תואם את מה שרוני נאן מסביר:
https://www.youtube.com/watch?v=ToAIL4J3jIA
לגבי ה-30%
יש בהחלט מצב שאתה צודק. אני לא מבין למה זה קשור להארדן.
א. צפיתי בסטפ באק של קרי. אין הרבה הבדל. רק שכלפיו "משום מה" לא מתלוננים.
בדיוק כמו שלא תראה תלונות על המקרים בהם הוא מושך עבירה אחרי זריקה ל-3 נק' (כבר הגיבו -"הארדן עושה את זה יותר פעמים…").
ב. השאלה צריכה להיות רחבה הרבה יותר מהארדן. איך צריך לשפוט ב-NBA? האם חמת הספק היא למגן או למתקיף?
ג. אתה כותב "זה בסוף נופל על ה'שם' של הארדן",
יש לך דוגמאות למקרים בהם שחקנים עשו את אותו מהלך, ושרקו לחובתם צעדים?
לא בדיוק דיברנו על זה לפני חצי יום?
דעתי בדיון הקודם, ודעתי כרגע, נשארו זהות.
אני אקח את מילתו של שופט ה-NBA על פניי זו שלך. מצטער.
קראת בכלל את התגובות שלי?
כי מהתגובה הזאת נראה שאינך מבין את עמדתי.
בהחלט יכול להיות שלא הבנתי את עמדתך.
אם בכל זאת מעניין אותך העמדה שלי בערך כמו שלך. הסטפ באק חוקי כאשר הוא מבוצע כראוי. בערך כל מי שעושה אותו מפספס פה ושם. השופטים לא תמיד תופסים את הפספוסים, והרבה פעמים כשהם לא בטוחים הם מחליטים על בסיס מעמד ומוניטין של שחקן.
הדבר שאני טוען שרוני נאן טועה בו כאן הוא חוסר התעמקות במהלך אחד בו הוא לדעתי זיהה לא נכון את הרגע בו הכדור היה בשליטה של הארדן (הרגע בו הירדן אסף את הכדור במילים אחרות). ובזמנו הבאתי כאן תמונה שהראתה את זה.
מה נשאר לומר חוץ מ-
כפתור ופרח, אנחנו מסכימים!
המורשת שהכי תושפע מהפלייאוף? מעניין. לדעתי זאת של כריס פול. רכז נהדר שאף פעם לא היה בגמר אזורי ועכשיו בפייבוריטית לאליפות (זאת עם המאזן הטוב ביותר בעונה הסדירה). יש לו הזדמנות להסיר את עננת הצ'וקר וכך גם להארדן וד'אנטוני, האחרון מעולם לא הגיע לגמר. מקום שני דוראנט, לפחות עד החזרה של קרי.
פניקס מתקדמת יפה בחיפוש המאמן. ראיינו את מייק בונדהולצר מאטלנטה, מאמן העונה לשעבר, יראיינו את סטיב קליפורד משרלוט ופיזדייל ואולי גם את בלאט ופרנק ווגל. רשימת מועמדים מאוד מרשימה. בודנהולצר, אם יגיע, יתאים מאוד לכישרון ההתקפי שלהם.
הם צריכים להיזהר מאד. הם עלולים עוד חס וחלילה להשתפר
Trust the food processor
לדעתי המורשת של הארדן ופול, כל אחד לחוד, כאשר להארדן יהיו יותר הזדמנויות לתקן.
השלושה העיקריים שיש להם מה להוכיח בפלייאוף הזה זה השלישייה של OKC.
לא השלישיה הנוכחית, השלישיה של 2012, כל אחד בקבוצה החדשה שלו.
הסדר מביניהם זה הארדן, אח"כ ווסטברוק ובסוף דוראנט (שלעומת האחרים כבר סיפק כמה קבלות, אבל עכשיו בלי קרי לחלוטין הוא יכול להראות שהוא ה-איש של האלופה).
אגב שאלה לאמריקאים/מביני עניין.
כאחד שגדל בארץ והיה רגיל מגיל 0 ליום זכרון במתכונת הישראלית, מאוד הופתעתי לגלות על מה שנהוג ביום הזיכרון האמריקאי.
איך יום אבל על אנשים שמתו במלחמה הפך אצלכם ליום של שופינג ופיקניקים?
אני מבין שבארה"ב לרוב האנשים האבל פחות אישי ויותר לאומי, אבל עדיין מסקרן אותי העניין…
בארה"ב פשוט הכל מתורגם ליום שופינג
אותי 'חג השופינג' שהוא מה שקרה ליום הזכרון מגעיל ממש
כי בארה"ב לא אוהבים להכנס לך להחלטות ולא מחליטים בשבילך מתי משהו יהיה סגור ומתי לא.
מה הקשר?
לא דיברתי על לסגור חנויות או לצאת ליום שבתון, דיברתי על סיילים מיוחדים ליום שמציין מוות
אני ביקרתי את ברוקס כהוגן, אבל הוא צדק לגבי ביל. היה לו -34 ב-25 דקות! מסתבר שזה המינוס הכי גדול של שחקן במדי וויזרדס אי פעם לפי ESPN. ברוקס ניהל את המשחק לא רע, אבל ביל ביצע 3 עברות על ג'אמפרים, כולל 2 על זריקות מ-3, ולא היה קיים בהגנה באופן כללי. ברוקס הכניס שחקני ספסל שנתנו פייט, והושיב את ביל, מהלך טוב, שאיפשר לחזור ל-5 הפרש. ואז מיילס קלע שלשה מטורפת וסגר את הסיפור.