1. אשתו של גרג פופוביץ' נפטרה

אשתו של פופ, ארין, נפטרה אחרי מחלה ארוכה.

הם היו נשואים למעלה מ-40 שנה ויש להם שני ילדים ושני נכדים.

היא לא התלוותה אליו למשחקי כדורסל והעדיפה להישאר מחוץ לתמונה, אך אלה שהכירו אותה טוענים שהייתה אשה מיוחדת מאד. פופ טוען שרק בגללה הוא הפך ליותר 'אנושי' בראיונות עם עיתונאים.

הנה קטע על ארין ופופ אחרי משחק:

"It entertains everybody but my wife," Popovich said on Dan Le Batard's radio show (via USA Today). "When I get home and she says, 'Geez, why are you so mean? You're a jerk, people hate you.' I go, 'I'm sorry, honey, I have to do better next time.'"

"And there's no exaggeration. 'Did you see that guy, honey? Did you see him? All you have to do is see him and you know why I answered the way I did.' [She says], 'That's no excuse, you're a grown man. Show some maturity.' I said, 'I can't, I can't do it.'"

2. היכן ווייטסייד? תתפלאו. אמביד יגלה אותו.

עם מוטות זרועות כאלה, קובה היא הגבול!

מי לא שאל בבוקר אחרי המשחק השני של מיאמי נגד הסיקסרס את השאלה? איירה וינדרמן מהפורט לאודרדייל סנטניאל, דייויס הייז ממיאמיהיט.קום. ג'ון גונזלס מדה רינגר, ג'ו סינדרדייל מ-CBS SPORT- רק להזכיר כמה – כולם רוצים לדעת מדוע חסן ווייטסייד לא משחק. מדוע הוא מוחבא אי שם בסוף הספסל.

אני יודע את התשובה ואני מתפלא שהם לא שאלו אותי.

לשאלה ישנן שלוש תשובות:

1) במשחק הראשון ווייטסייד שהוא 2.15 מ' השוקל 120 ק"ג נאלץ לשמור על ארסן איליסובה או על דריו סאריץ' לסירוגין ולחילופין, וזה מיס-מאץ'.  ווייטסייד הוא שחקן שחי בצבע, אוכל בצבע וישן בצבע. כשהוא נאלץ לצאת משם הוא מסוגל לעשות זאת כי הוא קל רגליים, אבל לא יכול לחכות לחזור משם. מה שקרה עם שני הוונילים האירופאים היה שהם שיחקו יותר כסמול פורוורדים מאשר פרונטליינרים ווייטסייד לא מצא את ידיו ורגליו. הוא היה מבולבל.  הקהל – שעוד לפני שהמשחק החל – התחיל עם ה-"WHITESIDE SUCKS" היה עתה בשיאו. הם מצאו קורבן להתעללות, ואחרי כל כך הרבה שנים שכל ההתעללות היתה נגד הסיקסרס, הקהל מצא קורבן לריבנג'.

השמירה על הנמוכים בילבלה אותו. ספו הוציא אותו אחרי כמה דקות. כשהכניסו חזרה, הוא מיד קיבל כדור, איליסובה דחף אותו לכיוון הבייסליין, ושם גם איבד את הכדור וגם ביצע צעדים.  מקהלה של 20,000 צועקת ב-UNISOM "ווייטסייד סאקס" וספואלסטרה נאלץ להוציאו.

2) במשחק השני ספואלסטרה אפילו לא היה צריך להוציא אותו. משחקו הגרוע הוציא אותו מהמשחק בעצמו. הוא ביצע שלושה פאולים בחצי הראשון כל אחד טפשי יותר מהשני.  בפאול השלישי כשלכמה רגעים האיש שלו היה בן סימונס, הוא החליט לשמור עליו לא כשהגיע אל תחת הסל, אלא  ע-ל   כ-ל   ה-מ-ג-ר-ש...כשהזיברה שרקה לפאול הוא אפילו לא חיכה שספו יוציא אותו. הוא הוציא את עצמו. הוא סיים את 8 הדקות שלו במשחק עם 5 ריבאונדים, ואותו מספר נקודות (4) כמו פאולים.

3) ווייטסייד לא משחק כי ג'ואל אמביד לא משחק.

והנה משפט המחץ שלי: כשאמביד יחזור למשחק הבא – הלילה? – ווייטסייד יחזור עמו, ואפילו שאמביד שחקן טוב יותר מווייטסייד, התוספת שלו לסיקסרס בזמן שווייטסייד משחק עם מיאמי, תטה את המשקולת עוד יותר לכיוון מיאמי.

האם אני אומר שהסיקסרס טובה יותר ללא אמביד?

לא. לא אמרתי זאת.

אבל אני אומר שהסיקסרס עם אמביד היא פחות טובה נגד מיאמי, כי  מיאמי משחקת עם ווייטסייד.

עוד מעט אסביר את עצמי.

מה שקרה לנגד עינינו עד עתה בין פילדלפיה ומיאמי היו שני קרבות נהדרים במשקל כבד – ONLY THE BEST BABY – עם חסרון אחד: קרב נפלא הנראה כאילו קרב במשקל כבד אבל המתאגרפים בינוניים וקלים. שני 'הכבדים' לא הופיעו לקרב. ג'ואל אמביד כותב טוויטרים בהם הוא מתלונן שהחלונות הגבוהים BABYING HIM ומתנהגים אליו בכפפות של משי כאילו היה קריסטל יקר וכל מה שהוא רוצה זה לשחק. "אני מוכן לשחק. אני לא מבין מה עוצר בעדם". יש לו מגן פנים על פציעת חלל העין ולכן הוא לא משחק.

ובגלל זה ווייטסייד לא משחק כי אריק ספואלסטרה מעדיף אחרים עליו כשאמביד לא משחק. 

ווייטסייד לא נשמע מודאג הבוקר כשאמר לוינדרמן: "ספו (ספואלסטרה) אמר לי לא לדאוג. למרות מה שכתוב במדיה הוא אמר לי שבמחברתו כתוב ששיחקתי מצויין בתקופה עד הפלייאוף ובדקות ששיחקתי במשחק הראשון. הוא הסביר לי שללא אמביד עדיף למיאמי היט לשחק בלעדי והוא הסביר לי למה. הוא לא עבד עלי ואני מאמין לו. הזמן שלי עוד יגיע ויגיע בקרוב. כמה קרוב? במשחק השלישי".

בגלל שווייטסייד שיחק טוב מאד במשחק הראשון כשספו היה זקוק לו (כדברי וינדרמן), פילי החליטה לעלות עם אמיר ג'ונסון למשחק השני, שהיה מין VALIDATION למה שספו אמר לחסאן.

ספו: "חסן נתן לנו 15 דקות מצויינות שחיסלו לפילי כל מחשבה על משחק 'BIG'. כשהוא ספג פאול רביעי החלטתי להושיב אותו עד שהסיקסרס ייצאו לריצתם האחרונה. אבל ברבע רביעי הם עלו עם אפילו קבוצה 'קצרה' יותר ולא הייתי זקוק לו. הסברתי לו זאת והוא קיבל את ההסבר".

אבל ישנן גם מחשבות אחרות.

חסן ווייטסייד הוא שחקן הפרנצ'ייז של הקבוצה. משלמים לו כמו לשחקן פרנצ'ייז. האם הוא משחק כשחקן פרנצ'ייז? האם הוא מחזיר למיאמי את הכסף שמשלמים לו? כיצד הוא יגיב כשג'ואל אמביד ישחק – אולי כבר במשחק הבא?

ישנו הבדל עקרוני אחד בין הסיקסרס וההיט: הסיקסרס הם הקבוצה הרביעית במהירותה בליגה, והסיקסרס היא מס' 26. בעוד שהאחת עפה, השנייה זוחלת. ספו אמר לקבוצתו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים: "אנחנו לא רצים איתם. זה לא הסגנון שלנו. המטרה שלנו היא להאיט אותם, ואת זה נעשה כשהכדור אצלנו ונחזיק בו 20 שניות. זה ייאט אותם. אתה לא יכול לעוף כשהצד השני זוחל".

אז זה מה שאני צופה שיקרה:

אמביד חוזר למשחק הבא. הוא טיפוס מסיבי ביותר והיחיד שיכול לשמור עליו הוא ווייטסייד. ברט בראון לא יעיז להעלות את איליסובה וסאריץ' איתו כי אז ישנם רק רדיק וסימונס להשלמת החמישייה. החמישייה פתאום לא תהיה מהירה ולא תהיה איטית. היא תהיה כתרנגולת ללא ראש. הוא יצטרך לעלות עם סימונס, רדיק, קובינגטון, איליאסובה (או סאריץ') ואמביד. ההיט תעלה עם החמישייה הרגילה שלה גורן דראג'יק, ג'אש ריצ'רדסון, טיילר (או ג'יימס) ג'ונסון, וחסן ווייטסייד. החמישי? תלוי עם ספו ירצה להיות "היוצר" ו"הגורם" או "המגיב" וה"העונה". אם הוא ירצה להיות הגורם, הוא עלול לעלות עם אוליניק. אם הוא יחליט להיות "העונה" יש לו כמה אפשרויות עם ווינסלו או וויין אלינגטון.

מה שאני אומר הוא שמה שהסיקסרס תפסיד בסמול בול ובמהירות בזה שהיא משחקת עם אמביד במקום ווניל אירופאי נוסף (ולעתים אפילו שלושה עם בלינלי), היא לא תצליח להרוויח עם התוספת של אמביד, טוב ככל שיהיה. שני דברים יקרו: (א) הסיקסרס מאבדת מהירות, ו-(ב) היא מכריחה את ספו להכניס את ווייטסייד! אתם תגלו מחר ווייטסייד מצויין שלא ייפול מאמביד, ויחד עם האחרים ינצחו את הסיקסרס בקלות מפתיעה!

*

*

בצורה שאנדרה איגודלה זוכר זאת, שעון הזריקה עמד להגיע ל-24 כשמאנו ג'ינובלי קיבל את הכדור. איגודלה שמר על ג'ינובלי ואע"פ דשהיתה לא קצת עזרה, מאנו היה האיש שלו. מאנו עמד לקבור שלשה כשאיגודלה התקיף אותו עם זרועות מושטות.  ה-CHARGE היה מסיבי מספיק ובעל מומנטום מספיק גדול שכךל מה שמאנו היה צריך לעשות זה 'פאמפ' קטן ובקלות עבר את איגודלה.

איגודלה אפילו לא טרח לנסות לרדוף אחרו. ג'ינובלי הוא קל מספיק וחתולי מספיק להשתחל ואיגודלה היה סתם עושה עליו פאול טפשי מאחורנית.

"משך כל הפוזשיון של ג'ינובלי אפילו לא ראיתי את דריימונד. הייתי מרוכז רק במה שעלי היה לעשות, והיה ברור לי שהייתי מובס. אבל בחושי ידעתי שדריימונד יהיה שם, ומאחר וידעתי היכן בערך הוא נמצא, עזבתי את ג'ינובלי וישר רצתי TO COVER HIS MAN. SURE ENOUGH דריימונד עמד בדרכו של ג'ינובלי שלא יכול היה לקלוע והוכרח למסור לדייויד ברטנס, שהחמיץ את הניסיון לשלשה".

היה זה PLAY לא מסוכן במיוחד. כזה שלא יוצר סטטיסטיקה. מעט מאד מה-30 וכמה מיליונים שחזו בו אפילו שמו לב שקרה משהו מיוחד. אבל זה אחד מהמרכיבים שעושים מהגולדן סטייט מה שהיא. זה אחד הדברים הקטנים כאילו שעושים ממנה קבוצה מיוחדת. זאת היתה דוגמא גם לאינסטינקט וגם ל-IQ. היתה זו דוגמא ואילוסטרציה של הכימיה בין שני השחקנים שהיא חשובה לא פחות מיכולת הקליעה של 'שלושת הגדולים'.

כימיה כזאת בין שחקנים היא לא דבר שניתן ללמד או ליצור. זה מין ESP. חוש שישנו בין שחקנים מסוימים שאין לנבאו למפרע. סטיב קר אמר על שניהם:

 

They are the code that makes the defense excel. They are safety valves and playmakers on offense. They are the providers of timely back-breaking offense. And they do all the little, critical things the average fan doesn't see but means everything to the Warriors' machine.

הלוקרים שלהם אחד ליד השני. הם מתבדחים אחד על חשבון השני בקשר לבחירת הביגוד שלהם, והם המוקיונים הראשיים בחדר ההלבשה. אבל הם מרבים גם לדבר כדורסל. לא על הביג פלייז אלא על הדברים הקטנים שאנשים לא שמים לה אליהם. הם 'מרגישים' אחד את השני, דבר שקרה תמיד בין צמדי שחקנים, לפעמים המוזרים ביותר.

שניהם גם שיחקו מתחת לרמתם הרגילה משך העונה, ובינתיים בפלייאוף הם בין הטובים ביותר. "האינטיליגנציה שלהם והעוז שבמשחקם הם INDISPENSABLE", אומר סטיב קר. "הם לא נחשבים בין כוכבי הקבוצה, אבל השחקנים יודעים כמה הם חשובים וכיצד מאומה לא יצליח בלעדיהם".

תומפסון, כותב המאמר, טוען שזאת שגיאה להעריך את תרומתם אינדיבידואלית כי הם באים כצמד:

 

. Individually they are hard to value because their contributions are as vital as they are underappreciated, and as irreplaceable as they are often invisible. Together, they are quite the show, a special tandem that melds intelligence and skill and experience.

When they are on the court together, and on their game, they are nearly as overwhelming.

גרין אומר: "אנחנו לא צריכים אפילו לדבר. אני יודע מה הוא חושב והוא יודע מה אני חושב. IT IS UNCANNY. זה מין קונקשיון שאין לא הסבר כי אנחנו באים משני חלקי ארץ שונים ומבקראונד שונים.

“ Green said. “We don't even have to communicate with each other sometimes. I know he understands the game and sees the game in a way that most players don't. So to have someone like that on the court with you, it makes a big difference.”

סטיב קר אומר: "הם שניים משחקני ההגנה הפקחים ביותר שראיתי אי פעם. הם שניהם רואים את המגרש כלוח שחמט טוב יותר מכל אחד אחר, ושניהם עושים 'סוויצ'ים' בזמן הנכון ובמקום הנכון כדי ליצור מיס-מצ'ים בצד החלש והכל מבלי לדבר. הקואורדינציה ביניהם היא דבר מיוחד לראות לכאלה שמבינים את המשחק!"

 

טופ  5 BUZZER BEATERS בהסטוריה של ה-NBA

1. Michael Jordan, Chicago Bulls, 1989

2. Gar Heard, Phoenix Suns, 1976

3. Derek Fisher, Los Angeles Lakers, 2004

4. John Stockton, Utah Jazz, 1997

5. Robert Horry, Los Angeles Lakers, 2002