אחרי שלקחתי על עצמי משימה להגדיר ככל האפשר את שחקן הקלאץ' הטוב בליגה ב-5 השנים האחרונות (בעונה הסדירה+פלייאוף וגם פלייאוף לבד) תפסה אותי סקרנות לגבי ההיסטוריה ולא רק לגבי שחקני הווה. עקב זאת החלטתי לבחון את שחקן הקלאץ הטוב ביותר בליגה מאז שנת 2000 בפלייאוף בלבד(הנתונים קיימים משנה זו בלבד לצערי) משום שזהו המאני טיים האמיתי בו הגברים באים לשחק והילדים הולכים הביתה.

קושי ראשון בדיון מסוג זה הוא להגדיר מהו קלאץ'/מאני טיים. כל אחד מגדיר זאת אחרת, יש שיגידו שאלו רק זריקות נצחון על הבאזר, יש שיגידו שזוהי דקה אחרונה, יש שיגידו שמדובר ב-5 הדקות האחרונות של המשחק. עם קביעת זמן הקלאץ' נותרת השאלה מהו ההפרש הדרוש לקלאץ'? פיגור של 2 נקודות הפרש? שוויון? 5 נקודות הפרש לכל צד כפי שמקובל?

על מנת להוציא לאור פוסט ממצה ככל האפשר הגדרתי קלאץ' בכמה הגדרות. כל ההגדרות יחד יתנו תמונה די אופטימלית כאשר גם אם ישנם חריגות ויוצאים מן הכלל (למשל שחקן החזיר קבוצה מפיגור 12 הפרש 2 דקות לסיום) הם לא יהיו רבים ובוודאי לא יטו את התוצאה עקב גודל המדגם.

המחקר

החלטתי שהמחקר יעשה לאורך תקופת זמן של עד 10 פלייאופים עבור כל שחקן. קובי בריאנט, לברון ג'יימס ודירק נוביצקי הם היחידים שיש להם 10 פלייאופים רציפים כאשר עושים סינון לפי קטגוריות בכל קטגוריה שהגדרתי ולכן קובי נבדק בפלייאופים 2001-10, לברון נבדק בפלייאופים 2005-14, נוביצקי נבדק בפלייאופים 2002-11. עבור יתר השחקנים למעט טים דאנקן  נלקחו כל הפלייאופים בקריירה שלהם (עד 10 או פחות). אצל דאנקן בחלק מהקטגוריות יש עד 10 פלייאופים ואז נלקחו כולם ובכאלו שיש מעל 10 פלייאופים נלקחו 10 המיטביים (אל דאגה, אין שינוי רציני). שאקיל אוניל הוא הנפגע העיקרי במחקר משום ששנים מאד דומיננטיות לפני שנת 2000 לא כלולות ואין ספק שאם היו נכללות דירוגו היה קופץ מהותית. שחקני המחקר שנבדקו הם: קובי בריאנט, לברון ג'יימס, אלן אייברסון, דירק נוביצקי, טים דאנקן, מאנו גינובילי, שאקיל אוניל, דווין ווייד, וינס קרטר, פול פירס, כרמלו אנתוני, קווין גארנט, ריי אלן וסטיב נאש, סה"כ 14 שחקנים שהיוו את כוכבי שנות ה-2000.

השערת המחקר:

קובי בריאנט הינו שחקן הקלאץ' הטוב בפלייאוף מאז שנת 2000.

הגדרות קלאץ'-קטגוריות

1. 4 הדקות האחרונות של המשחק (כולל של הארכה) כאשר ההפרש הינו בטווח של עד 5 נקודות לכל קבוצה.
2. 2 הדקות האחרונות של המשחק (כולל של הארכה) כאשר ההפרש הינו בטווח של עד 5 נקודות לכל קבוצה.
3. דקה אחרונה של המשחק (כולל של הארכה) כאשר ההפרש הינו בטווח של עד 5 נקודות לכל קבוצה.
4. 5 הדקות האחרונות של המשחק (כולל של הארכה) כאשר הסלים הם סלי שוויון או סלים המעלים ליתרון בלבד.
5. סלי שוויון או סלים שמעלים ליתרון ב-10 השניות האחרונות של המשחק כולל של הארכה (באזר ביטרים וסלי ניצחון וכו').

קבוצת השחקנים נשוא המחקר נבדקו בכל 5 ההגדרות. קטגוריות מספר 3, 4 ובעיקר 5 הן קטגוריות אשר עלולות ליצור משקל יתר בזכרון שלנו כי אנו בעיקר זוכרים אותן, המוח זוכר את סלי הניצחון בסיום וסלי השוויון והן משפיעות המון על הנרטיב שלנו.

אופן המדידה:

ישנם 2 פרמטרים חשובים: מספר סלי השדה שקלע כל שחקן, קרי נקודות בכל זמן כי זה מה שבסוף מנצח משחקים ו-אחוזי דיוק כי לא כולם זורקים אותה כמות ולכן יש להתחשב גם בזה. המשקל שניתן הינו 50% לכל אחד משני הפרמטרים.

המדידה נעשתה בכך שבכל קטגוריה ובכל פרמטר שחקן דורג מ-1 עד 14 וקיבל דירוג בהתאם למיקומו לפי סדר הפוך. כלומר שחקן שבמקום הראשון קיבל 14 נק', מקום שני קיבל 13 נק', מקום 14 קיבל נקודה אחת. במקרה של שיוויון בפרמטר אחד (אחוזי שדה) ניתן ניקוד זהה לפי הניקוד הגבוה לכל שחקן. במקרה של שיוויון בפרמטר שני (סלי שדה) במצב שיוויון הכריעו אחוזי השדה ואם גם שם היה שיוויון אז ניתן ניקוד זהה לכל שחקן לפי הניקוד הגבוה. שחקן ללא ניסיונות זריקה באחת מהקטגוריות קיבל 7 נקודות אוטומטית (האמצע בין 0-14) כל הנקודות חוברו יחדיו ומי שקיבל את הניקוד הגבוה ביותר זכה בשחקן הקלאץ' הטוב ביותר. במצב של שיוויון נקודות כולל בין שחקנים הכריע פרמטר מספר 1-ניקוד באחוזי שדה.

אציין שאינני מאמין בסטטיסטיקות המשלבות תיאוריה כגון נרמולים למיניהם אלא בהתמקדות במציאות ומה שקיים במציאות זה מה יש. אתם הרי לא לוקחים שחקן ספסל עם נספר נקודות לדקה ומכפילים ב-36 ואז אומרים שהוא יותר טוב מלברון או דוראנט, כך זה גם בקלאץ, מי שקלע יותר יהיה לו יתרון כי זה המציאות והוא זה שזורק הכי הרבה בקלאץ. כמובן שניתן לטעון למיליון הבדלים, קושי זריקה, שמירה, מזרח מערב ומיליון דברים אבל אנו פה בשביל התכלס, כמה זרקו, כמה קלעו ומי קלע הכי הרבה. כמו כן לא מצאתי פתרון מיטבי לבעיית הליניאריות בחישובי עלות תועלת ולכן המחקר ישאר ליניארי.

פרמטר 1- אחוזי שדה

קטגוריה 1:

קטגוריה 2:

קטגוריה 3:

קטגוריה 4:

קטגוריה 5:

פרמטר 2: סלי שדה

קטגוריה 1:

קטגוריה 2:

קטגוריה 3:

קטגוריה 4:

קטגוריה 5:

תוצאות סופיות:

ניתן לראות כי המנצח הגדול הוא הקינג, לברון ג'יימס. לברון וקובי שבמקום ה-4 היו בהכי הרבה משחקים צמודים זרקו הכי הרבה וקלעו הכי הרבה. לא פלא שמדובר ב-2 סגניו של של מייקל. קטגוריית אחוזי השדה לא מטיבה עם שניהם כפי שניתן לראות אולם מספר הסלים והמשחקים שלהם גדול מהותית מאחרים, דבר שנתן להם יתרון גדול ומיקם אותם במקומות 1ו-3. הפלאש הוא ההפתעה הגדולה, ידענו שהוא קלאצ'ר ברמה גבוהה אבל מפתיע שהוא סגנו של המלך (גם הלילה וויד הראה לפילי את יכולתו). ה"תשובה" הוא מלך הקלאץ בפרמטר אחוזי השדה עם מעל 50%! בכל הקטגוריות, אולם מספר זריקות ומשחקים נמוך בפלייאוף נתנו לו את המקום השלישי הכולל. טים דאנקן גם הפתיע במקום החמישי וכמו כל הקריירה שלו גם בתחום זה הוא היה שקט ומעולם לא קיבל את ההכרה הראויה (אז אצלי פה הוא מקבל!). שאקיל ללא ספק היה קופץ לטופ 5 לדעתי אם היה ניתן לכלול את הפלייאופים שלו לפני שנת 2000 וכפי שציינתי הינו הנפגע העיקרי. כרמלו באופן לא מפתיע במקום האחרון.