אז בשעה טובה העונה הסדירה הגיעה לסיומה לאחר מלחמות עקובות מדם על מיקום, ביתיות וכניסה לפלייאוף ויש לנו 16 מאושרות שיתחילו את הדבר האמיתי כבר הערב.

זה הזמן לתת כבוד למי שעשה לנו את העונה, נתן מעבר, נתן פחות, אכזב, הפתיע ובקיצור נבחרי העונה.

שחקן העונה-MVP:

1. ג'יימס הארדן (יוסטון)- מש': 72, דק': 35.4, נק': 30.4, ריב':5.4, אס': 8.8, % אפקטיבי: 54.1.

(I shook up the world"- (Muhammad Ali"

מה עוד אפשר לומר על ג'יימס "סטפ בק" הארדן? מלך הסלים של הליגה, שלישי באסיסטים בליגה, בעל מספר השלשות הרב ביותר העונה, חודר נפלא, ג'אמפ שוטר נפלא, מוסר נפלא, סוחט עבירות, מקום 1 עם קבוצתו בליגה ו-Ankle breaker אחד בלתי נשכח על ווסלי ג'ונסון. מכונת התקפה אימתנית שמנווטת את התקפת הטילים על כל ערי הליגה, הארדן הראה השנה קפיצה לשיא הקריירה שלו  וכי הוא כאן להישאר.

2.  ראסל ווסטברוק (אוקלהומה)- מש': 80, דק': 36.4, נק': 25.6, ריב':10, אס': 10.3, % אפקטיבי: 47.9.

I will show them something they've never seen before- (Maximus Decimus Meridius)

זה מה שכתבתי בתחזית תחילת עונה ל-MVP : " אלך עם ראסל שיעשה עונה שנושקת לממוצע טריפל דאבל (ירד בריבאונדים מ-10 לדעתי) ומסיים כמלך האסיסטים של הליגה".

מר טריפל דאבל סיים עונה שנייה ברציפות עם ממוצעי טריפל דאבל, משהו שהעולם טרם ראה והאמין שאפשרי כאשר תוך כדי הוא מטפס למקום הרביעי בכל הזמנים במספר הטריפלים דאבלים בהיסטוריה. הוא מהיר כמו צ'יטה, חודר, מתקיף הגנות בלי שהוא נותן להן לנשום, קולע מחצי מרחק ומפנק את החברים שלו באסיסטים וכתגמול מסיים כמלך האסיסטים של הליגה. מה מנע ממנו את פרס ה-MVP? רק המאזן של קבוצתו לעומת 2 הגדולות ועצם זה ששיחק הגנה טובה רק רבע עונה.

3. אנתוני דיויס (ניו אורלינס)- מש': 74, דק': 36.4, נק': 28.2, ריב':11, אס': 2.3, % אפקטיבי: 55.4.

(If opportunity doesn't knock, build a door- (Milton Berle

הועלו תהיות באשר ליכולתו של AD להיות סופרסטאר ואם לכמה אנשים לא הספיקו הנתונים המפלצתיים משנים עברו העונה הוא הוכיח שהוא בלתי עציר ובהחלט בטופ של הליגה וסופרסטאר לכל דבר. פציעה של קאזינס? לא נורא, עם חבורת נגרים ה"גבה" לקח את השקנאים לפלייאוף על גבתו במסע זעם מטורף ברבעון האחרון של העונה כאשר דרס כל דבר שנקרא בדרכו והראה את כמות הפוטנציאל הטמונה בו להיות HOF. למה הוא דורג כ"כ גבוה? כי הוא גם נותן את ההגנה הכי טובה מכל תותחי ההתקפה שמתמודדים איתו, הוא משחק במערב החזק ויש לו את הסגל והמאמן הכי חלשים מכל קבוצות המערב.

4. סטף קרי (גולדן סטייט)- מש': 51, דק': 32, נק': 26.4, ריב':5.1, אס': 6.1, % אפקטיבי: 61.8.

(Float Like A Butterfly, Sting Like a Bee- (Muhammad Ali

עם תחילת העונה ניכר היה כי קרי הולך לקראת MVP שלישי בקריירה. מכונת הקליעה הקטלנית היה פצוע/במנוחה בלא מעט משחקים העונה ובלעדיו זו לא הייתה אותה קבוצה אימתנית העושה שמות בליגה, אולם כאשר שיחק הווריירס היו קטלניים והוא כמובן צלף מכל עבר עם חיוכו, ריקד והרקיד את שומריו, מסר, חדר והוביל את הלוחמים למקום השני בליגה רבע עונה לסיומה. ב-51 משחקים ששיחק הלוחמים עם 41 נצחונות. כאשר לא שיחק, נו טוב, תעשו את החשבון לבד. אילולא הפציעות וההיעדרויות היה מקבל את הסגנות ואולי יותר.

5. קווין דוראנט (גולדן סטייט)- מש': 68, דק': 34.2, נק': 26.4, ריב':6.8, אס': 5.4, % אפקטיבי: 58.6.

(The supreme art of war is to subdue the enemy without fighting- (Sun Tzu

דוראנט היה העונה בכל מקום עבור הלוחמים, ניצח משחקים, קלע, ניווט ונתן את עונתו הטובה ביותר בהגנה הן האישית והן הקבוצתית תוך כדי שהוא מוביל את הלוחמים למקום השני בליגה ומאפשר לעצמו ולחלק מחבריו לנוח בחלק נכבד מהמשחקים. הוא הוכיח שכאשר ניצחון על הפרק הוא יהיה שם ויהיה בלתי עציר. רבעון אחרון של העונה דרדר אותו בדירוג לעומת חצי העונה הראשון.

6. לברון ג'יימס (קליבלנד)- מש': 82, דק': 37.2, נק': 27.7, ריב':8.7, אס': 9.2, % אפקטיבי: 59.

(Do not go where the path may lead, go instead where there is no path and leave a trail-( Ralph Waldo Emerson

עם צניעותו האופיינית ה"מלך" העיד על עצמו שכמו יין הוא משתבח עם הזמן ושהוא בכושר הטוב בקריירה. מספריו נמצאים בהחלט בחלק העליון של עונות הקריירה שלו והוא הראה שגם בגילו המופלג הוא עדיין כמעט בלתי ניתן לעצירה בליגה הזאת. הוא ניפק את מספר ה-TD הרב ביותר שלו בעונה אחת עם 18 כאלו, הספיק לשבור עוד מספר שיאים שנתנו את החותמת להיותו בהר ראשמור של הליגה לדורותיה. אולם במישור הקבוצתי לברון התרסק לחלוטין כמו שלא התרסק מאז גמר 2011. זה התחיל עוד בקיץ עם בקשת הטרייד של קיירי והסכסוך עם דן גילברט שצף מהעבר כאשר בשום אופן לברון לא הודיע שיתחייב לקאבס אך דרש מהלכים מאחורי הקלעים, הבעלים הפגוע שחיפש נקמה הבין עוד מהקיץ את הכיוון שלברון הולך אליו (דיונים על כך היו בהרחבה בזמנו ואני מאמין שנשמע על זה הרבה בעתיד) וסירב לבצע מהלכים שלא יתאימו לו או לקבוצה בעתיד. הקאבס הלכו מדכי אל דכי עם רצף הפסדים תוך כדי תבוסות מכל הבא ליד וכתוצאה מזה הגיע באמצע העונה טרייד על חצי קבוצה שזרקה את כל אנשי המלך והביאה שחקנים צעירים ורעבים כאשר גם הטרייד לא עזר לה (למרות שהייתה התחלה מבטיחה) יותר מידי והקאבס הידרדרו עד המקום הרביעי במזרח, סיטואציה שלברון כבר לא זוכר. בד בבד הוא הפסיק לשחק הגנה כמעט לחלוטין כאשר רוב העונה הוא שימש כסדרן תנועה בהגנה עבור יתר חבריו והסביר להם איך לסגור את החורים ההגנתיים שהוא יצר והחליט להתרכז רק בהתקפה (בהחלט מובן ונדרש עקב גילו), דבר שהוריד את רמת ההגנה הגבוהה שהיו לקבוצות של לברון בעבר (אולי נשאר לו טיפה במיכל לסיבובי הפלייאוף המתקדמים). הכישלון הקבוצתי חוסר ההגנה ועצם העובדה שהוא משחק במזרח החלש ונהנה מפציעות של שחקני מפתח בקבוצות אחרות במזרח מוריד אותו למיקום נמוך גם במירוץ זה.

7. דמיאן ליליארד (פורטלנד)- מש': 72, דק': 36.6, נק': 26.8, ריב':4.5, אס': 6.5, % אפקטיבי: 51.8.

Our greatest glory is not in never falling, but in rising every time we fall-( Confucius)

כבר שנים שליליארד לא זוכה לתהילת עולם וחוסה בצילם של ענקים ואף הוא עצמו התלונן על כך לא בעבר. אז נכון הוא לא פופולארי כמו קרי או לברון אבל מדובר באחד השחקנים הכי קטלנים בליגה ובווינר האולטימטיבי כאשר הכדור האחרון אצלו ביד מוטב שתכין ארון קבורה כי ה"קברן" יקבור אותך (המצאתי לו כינוי בזה הרגע) . נראה כי הוא לא מסוגל לפספס במאני טיים, לוקח אחריות, מנהיגות, התחיל להפעיל גם את יתר חבריו, נתן שליש עונה אחרון חלומי מאז האולסטאר ויחד עם חברו לקו האחורי יש להם שאיפות גדולות לפלייאוף-האם ליליארד טיים יגיע בפוסט סיזן?

8. ג'ואל אמביד (פילדלפיה)- מש': 63, דק': 30.3, נק': 22.9, ריב':11, אס': 3.2, % אפקטיבי: 51.4.

Each person holds so much power within themselves that needs to be let out. Sometimes they just need a little nudge, a little direction, a little support, a little coaching, and the greatest things can happen-( Pete Carroll)

אמביד בשנתו השנייה בליגה הפך כבר לביג מן השני הטוב בליגה ולשחקן ההגנה הטוב בליגה. הוא העלה את הגנת הסיקסרס לגבהים חדשים כאשר הוא עושה מכל הבא ליד, אוטם את הטבעת, משנה זריקות, נותן חסימות, מחסל באחד על אחד, עוזר בהגנה קבוצתית והופך לשר ההגנה. כמו כן גם בצד ההתקפי מדובר בשחקן קטלני עם רפרטואר של זריקות ותנועות, חצי מרחק, שלשות, פוסט, ריווח משחק לקלעים ועוגן התקפי בהתקפת הקבוצה. תוסיפו לזה הובלה למקום השלישי במזרח שאיש לא ציפה בתחילת העונה ותקבלו את אחד ממצטייני העונה.

9. דמאר דרוזן (טורנטו)- מש': 79, דק': 33.8, נק': 23.1, ריב':3.9, אס': 5.2, % אפקטיבי: 49.

(I have not failed. I've just found 10,000 ways that won't work- (Thomas A. Edison

דרוזן הוביל את טורנטו למקום הראשון במזרח שאיש לא צפה ואף היו לא מעטים (עבדכם הנאמן ביניהם) שסברו שהראפטורס עוד ירדו ביחס לעונה הקודמת. ניתן להניח שהשיפור בטורנטו לא בא רק מדרוזן כי מספריו האישיים לא עלו אלא אף ירדו בניגוד לעונה הקודמת אבל עצם ההסכמה בתור הכוכב הבלתי מעורר לקחת פחות זריקות ולשתף יותר את החברים היא השדרוג הגדול בראפטורס. דרוזן כבר שנתיים מספק מספרים מדהימים שאילולא תופעות טבע כמו השחקנים המדורגים לפניו היה זוכה להיות במקום גבוה הרבה יותר.

10. ויקטור אולדיפו (אינדיאנה)- מש': 75, דק': 34, נק': 23.1, ריב':5.2, אס': 4.3, % אפקטיבי: 53.7.

(Do what you can, with what you have, where you are – (Theodore Roosevelt

התלבטתי רבות בין קיירי ליאניס ואולדיפו, שקלתי לתת אפילו לשלושתם יחד אבל אני שונא שיוויון, שונא תיקו בכדורגל, שונא תארים משותפים לרוקי העונה, שונא להיות פוליטיקאי, אז יאניס וקיירי אתם בחוץ, צר לי, יש יותר מידי כוכבים וכישרון בליגה הזאת. קיירי דורג הרבה יותר גבוה אצלי בחצי הראשון של העונה ועד פרסום פוסט זה בעשירייה הראשונה. אולם לאחר מחשבה ארוכה, כמות משחקים שהוא הפסיד ועצם העובדה שבוסטון הסתדרה נהדר בלעדיו החלטתי ברגע האחרון ועל קו הסיום לתת את המקום לאולדיפו. אולדיפו הוביל חבורה של שחקנים בינונים ומטה העונים לשמות דארן קוליסון, בויאן בוגדנוביץ, תאד יאנג וטרנר ומחליפים אנונימים למקום ה-5 במזרח ולפלייאוף שאיש בכלל לא העלה זאת על דעתו. הוא נתן תצוגות ענק העונה כולל נצחונות מרשימים על כמה מאריות הליגה. הוא השתדרג בכל המספרים והמדדים, העלה את הרמה בהגנה, סיים כמלך החטיפות של הליגה והראה שאינו קוטל קנים בתחום זה וחולל סנסציה עונתית וזכה גם בתואר השחקן המשתפר של העונה בדירוג על הדרך.

חמישיות העונה:

אני לא אשם שחוקי הליגה בנוגע לחמישיות הם עקומים ומחייבים לדחוף סמול פורוורדים שלא מגיע להם להיות בחמישיות העונה במקום שוטינג גארדים למרות שההבדל ביניהם כמעט לא קיים כבר והעונה יש לא מעט קבוצות המשחקות עם 2 שוטינג גארדים כמו יוסטון עם הארדן וגורדון יחד או המגיק עם סימונס ופורנייה ולכן אני מסרב לציית לחוקי הליגה ובוחר במי שבאמת מגיע לו להיות.

חמישיית העונה הראשונה: ראסל ווסטברוק, ג'יימס הארדן, קווין דוראנט, לברון ג'יימס, אנתוני דיוויס.

חמישיית העונה השנייה: סטף קרי, דמיאן ליליארד, דמאר דרוזן, למרקוס אולדריג', ג'ואל אמביד.

חמישיית העונה השלישית: קיירי ארווינג, ויקטור אולדיפו, יאניס אנדטקומפו, קרל אנתוני טאונס, ניקולה יוקיץ'.

שחקן ההגנה של העונה (DPOY):

1. ג'ואל אמביד (פילדלפיה)- ראה בהרחבה בדירוג ה-MVP. מה שאוסיף על אמביד שבזכותו פילי ממוקמת במקום הראשון בליגה בספיגת הכי מעט נקודות בצבע (41.0 נק'), מקום ראשון בריבאונד הגנה (36.3) ושלישית בליגה ב- Defensive rating, סיים חמישי בריבאונדים יחד עם דיוויס ושישי בחסימות בפן האישי.
2. רודי גובר (יוטה)- מדובר באחד משחקני ההגנה הקטלניים בליגה כבר שנים, שומר עילאי ונוקשה מאד, נע טוב מאד, חזק, משנה זריקות לשחקנים, אולי הגבוה הטוב בליגה בהגנת פיק אנד רול, אוטם את הצבע של הג'אז כמעט לבדו. הוא האחראי הבלעדי שיוטה דורגה במקום הראשון בליגה בספיגת הכי מעט נקודות עם 99.8, מקום שלישי בספיגת הכי מעט נקודות בצבע (41.6 נק'), מקום שני בקבוצה שמאפשרת הכי פחות נקודות הזדמנות שנייה (10.7) ושנייה בליגה ב- Defensive rating. כמה השפעתו של גובר קריטית? הוא החמיץ העונה 26 משחקים שמאזנם של הג'אז במשחקים אלו עומד על 15 הפסדים (42.3% הצלחה) ובמשחקים איתו הג'אז עומדים על אחוזי הצלחה נהדרים. כמו כן סיים שלישי בחסימות בליגה.
3. אל הורפורד (בוסטון)- הגנת הסלטיקס סיימה במקום השלישי בליגה בספיגת הכי מעט נקודות עם 100.4 נק למשחק, במקום התשיעי בספיגת הכי מעט נקודות בצבע (43.3 נק'), רביעית בריב' הגנה וראשונה ב-Defensive rating. מי שאחראי יותר מכל להישגים אלו הוא הורפורד שנתן 100% בהגנה בכל משחק, שומר את הפיק אנד רול מהטובים ביותר בליגה בקרב הגבוהים, מחליף נהדר שמירה על שחקנים שונים, יכול לצאת לשמור גם מחוץ לצבע ועוזר לצופף את הצבע ולמנוע חדירות קלילות לסל.
4. אנתוני דיוויס (ניו אורלינס)- ראה בהרחבה בדירוג ה-MVP. דיוויס הוא שחקן הגנה אדיר כאשר חוסם נהדר, משנה זריקות, פנטסטי באחד על אחד, ריבאונדר מעולה והוא עוד יכול להשתפר בתחום זה ולהפוך לשחקן הגנה בלתי רגיל כפי שהוא בהתקפה. כמו כן הוא ממצב את הפליקנס במקום השני בליגה בריבאונד הגנה (35.4) ומקום שלישי בחסימות (5.8), סיים גם כמלך החסימות של הליגה וחמישי בריבאונדים יחד עם אמביד.
5. קליי תומפסון (גולדן סטייט)-  לא תראו אצלו הייליטים של חטיפות, חסימות וריבאונדים מטורפים אבל זה האיש עם העבודה ההגנתית הקשה בליגה כל ערב ועם זאת מדובר במחסל הגנתי. שומר אחד על אחד אדיר כאשר מידי יום הוא צריך לשמור על כל כוכבי הליגה במשחק שלם, קורא מהלכי הגנה נפלא, עבודת רגליים יוצאת מן הכלל, IQ הגנתי מאד גבוה, מתמודד בצורה אדירה מול פיק אנד רול, יודע להרוס התקפות מתפרצות של היריב. הרבעון האחרון של העונה פגע בו מאד, ניכרה אצלו ירידה במוטיבציה כמו כל הקבוצה שלו מה שמנע ממנו להיות גבוה יותר ברשימה.
6. בן סימונס (פילדלפיה)- אם תקראו את דוחות הסקאוטינג על סימונס לאחר בחירתו בדראפט תגלו שכל המומחים הביעו חשש ממשחק ההגנה שלו יותר מאשר הקליעה שלו! הייתה תמימות דעים שבמקרה הטוב הוא יהיה שומר בינוני ומטה ב-NBA. סימונס קרא את זה, צחק ואחרי שנה שהיה בחוץ עקב פציעה הראה מה הוא חושב על הדוח הזה. בעונת הרוקי הוא הפך לשומר עלית, לפוינט גארד ההגנתי הטוב בליגה ולאחד משחקני ההגנה הטובים בליגה. הוא מחסל בהגנת הפרימטר, הוא אתלטי, בנוי חזק פיזית ומסוגל לשמור על כל עמדה למעט סנטר, אינטילגנציית המשחק שלו מאפשרת לו לקרוא מהלכים בהגנה ולהרוס התקפות של היריב, סוגר היטב בפיק אנד רול, מדורג שביעי בליגה בחטיפות למשחק ויש לו רגעים שהוא פשוט מחסל את שחקני היריב ברמה שאתה נפעם (יכולת התמדה כזאת תביא לו את שחקן ההגנה של העונה בעתיד).
7. יאניס אנדטקומפו (מילווקי)- הגריק פריק הוא שחקן ההגנה נהדר ומשתבח מעונה לעונה, האורך המטורף שלו מאפשר לו לשמור נהדר באחד על אחד, הוא חוטף, חוסם, רץ על שחקנים, כמעט כל הזמן פעיל, מכסה שטחים עבור הבאקס כאשר החוזק הכי גדול שלו זה העזרה בהגנה קבוצתית, הוא אוהב להגיע מאחור ולתת חסימות ולשנות זריקות ולא מעט מהגנת הבאקס מסתמכת על העזרה שלו לאחרים (ג'ייסון קיד ציין זאת בזמנו וג'ון הנסון יסביר לכם כמה הוא עוזר לו אם תשאלו אותו).
8. ג'ימי באטלר (מיניסוטה)- הברומטר ההגנתי של מיניסוטה הוא שחקן שאוהב להידבק אליך כמו ה"כפפה" בימיו הטובים, חוזק, אתלטיות ועוצמה בהגנה זה המוטו שלו. הוא נע כל המשחק, אקטיבי תמיד בהגנה, שומר אחד על אחד מעולה וממרר את החיים לכל יריב.
9. ג'יילן בראון (בוסטון)- כבר בעונתו השנייה בראון השאיר חותם הגנתי. הוא שחקן ההגנה הטוב ביותר של הסלטיקס בעמדות הגארד/SF ומציג אתלטיות, אינטילגציה הגנתית, עבודת רגליים נהדרת וחוזק. הגנת הפרימטר שלו היא אחד הגורמים להגנה הנהדרת של הסלטיקס כאשר כל שחקן יריב יודע שבראון מולו הוא יצטרך לעבוד קשה מאד.
10. סטיבן אדמס (אוקלהומה)- איש הברזל של התאנדר היה נקודות האור היחידה בהגנה העלובה של התאנדר העונה. שומר נהדר אחד על אחד, חזק, שולט בריב ההגנה ואין שחקן בליגה שאחרי משחק מולו לא צריך אמבטיית קרח טובה ועיסוי לגוף.

חמישיות ההגנה:

חמישיית ההגנה הראשונה: בן סימונס, קליי תומפסון, אנתוני דיוויס, אל הורפורד, ג'ואל אמביד.

חמישיית ההגנה השנייה: ג'ימי באטלר, ג'יילן בראון, רוברט קובינגטון, יאניס אנטדנקומפו, רודי גובר.

חמישיית ההגנה השלישית: מרקוס סמארט, דג'ונטה מורי, קווין דוראנט, ג'וש ריצרדסון, סטיבן אדמס.

מאמן העונה:

1. מייק דאנטוני (יוסטון)-מישהו ציפה שיוסטון תסיים את העונה לפני הלוחמים? שתסיים את העונה במקום הראשון? שהשילוב בין פול להארדן יהיה חלומי? מייק דאנטוני ציפה. דאנטוני תמיד היה מאמן התקפה נפלא ומאמן עונה סדירה נהדר כאשר בפלייאוף חובת ההוכחה עוד עליו. יותר מן המקום הראשון לדעתי הפרס מגיע לו בגין השילוב הקטלני והאידיאלי שהצליח לייצר בין פול להארדן. מעטים האמינו שזה יצליח כאשר גילינו שפול חתם ביוסטון. תוך כדי כל זה יוסטון מנפקת את אחת מעונות ההתקפה הטובות בהיסטוריה, הארדן מנפק את עונתו הטובה בקריירה האדירה שלו וגם השחקנים המשלימים שנראו בקבוצות אחרות כמעמסה פורחים תחת דאנטוני ולא מפסיקים לקלוע.
2. בראד סטיבנס (בוסטון)- הוא לא היה ממוקם פה עד פרסום הפוסט אך הדיונים שהתפתחו פה באתר גרמו לי לשקול ולחשוב ואף שכנעו אותי שסטיבנס ראוי להיות כאן. סטיבנס הוביל את בוסטון למקום השני במזרח כאשר לפי הנסיבות שהתפתחו בסלטיקס העונה מדובר בהישג בהחלט מכובד. אחד הכוכבים גורדון היוורד גמר את העונה כבר במשחקו הראשון, אח"כ באה ריצה נהדרת של הסלטיקס כאשר לאחר מכן הגיעו רצפי הפסדים, פציעות של מספר לא מבוטל של שחקנים כגון קיירי, סמארט, בראון, הורפורד מידי פעם. ההתמודדות של סטיסנס עם הגיל הצעיר בקבוצתו ועם מכת הפציעות הייתה נהדרת והוא הצליח להביא נצחונות ולהקשות על יריבים גם בהפסדים עם חמישייה שנייה ושלישית ורביעית שכל מיני שחקנים עלומי שם עולים לפרקט וטורפים את היריבות.
3. קווין סניידר (יוטה)- הג'אז התחילו את העונה רע (ניתן לייחס הרבה מזה ללוח משחקים קשה מאד) אולם לאחר פגרת ועם חזרתו של גובר הגאז המריאו לגבהים חדשים ונכנסו לפלייאוף מהמקום החמישי במערב הקשה כאשר לא הרבה אנשים נתנו להם סיכוי. חמישייה של רוביו, מיצ'ל, אינגלס, פייבורס וגובר לא נראית נוצצת על הנייר אך מוציאה הרבה יותר מסך חלקיה. סניידר גיבש אותם ליחידה לוחמת שנותנת 100% כל משחק בהגנה וככזאת הוא הפך את יוטה לאחת מקבוצות ההגנה הטובות בליגה, העמיד רוטציה טובה וכעת יש לראות האם הגאז יכולים לחולל איזושהי סנסציה בפלייאוף.
4. דווין קייסי (טורנטו)- מישהו ציפה שהראפטורס יסיימו את העונה לפני הסלטיקס והפרשים? שתסיים את העונה במקום הראשון במזרח? שהמחליפים של הראפטורס הכוללים שמות אנונימים יתפוצצו? כאשר את כל החבורה מוביל דאמר דרוזן? קייסי מושמץ כבר שנים (כולל על ידי) וניכר היה כי הקריירה שלו תמשיך באותו מסלול של שנים עברו וכי מתישהו גם תגיע הירידה בטורנטו אולם העונה הוא הפך את טורנטו על פניה, שינה סגנון משחק לפחות בידודים של 2 הכוכבים ויותר הנעת כדור ונתן הבעת אמון מוחלטת במחליפים. בכל עונה אחרת כמעט קייסי היה זוכה בתואר אבל השנה יש כאלו שעשו עבודה גדולה ממנו. מה שהוריד אותו בדירוג הוא אמונתי כי לא יצליח לעשות יותר מידי בפלייאוף.
5. טרי סטוטס (פורטלנד)- מישהו ציפה שהבלייזרס יסיימו את העונה במקום השלישי במערב הפרוע? לפני OKC, ספרס, מיניסוטה? רובנו צפינו להם מקומות 6-8 כמו כל שנה והדחה בסיבוב הראשון בפלייאוף. דמיאן ליליארד וסי ג'יי מקולום ציפו לזה ואחרי האולסטאר שניהם יצאו כאילו נורו מלוע של תותח כאשר הם טובחים בכל מה שזז. ה"קברן" טמן כל גופה ששמרה עליו במאני טיים עמוק באדמה, שותפו לקו האחורי שידרג את ההגנה שלו, שאר השחקנים נותנים פיזיות והרבה עבודה שחורה ובימים שהם גם פוגעים קשה מאד לעצור את הבלייזרס.
6. נייט מקמילן (אינדיאנה)- מישהו ציפה מהפייסרס להגיע לפלייאוף (אולי מקום 8)? רובנו ציפינו למקומות 9-11 ביום טוב. נייט מקמילן גיבש חבורה לוחמת, עקשנית ואתלטית עם רגשיי נחיתות של שחקנים שנזרקו מקבוצות והפך אותה לאחת ההפתעות הנעימות של העונה. הכוכב שלו אולדיפו שידרג את עצמו העונה לאולסטאר, מיילס טרנר הפך לסנטר לגיטימי בליגה, כולם עוזרים ותורמים להצלחה.
7. גרג פופוביץ' (סן אנטוניו)- קייל אנדרסון, דיוויס בארטנס, מאט קוסטלו, בראיין פורבס, דארון הילארד, גופרי לוברן, דאג'ונטה מורי, ברנדון פול ודריק וויט. הייתם חושבים שמדובר במחליפים באורלנדו או פינקס אבל אלו שחקני הסגל של הספרס. לא התרשמתם מספיק? לאמרקוס אולדריג (בן 32), פאו גאסול (בן 37), טוני פרקר (בן 35), מאנו ג'ינובילי (בן 40), רודי גיי (בן 31) הם חלק מבסיס של הספרס כאשר חלקם פצועים בחלקים נכבדים של העונה, תוסיפו לזה היעדרות של הכוכב הכי גדול של הקבוצה לאורך כל העונה ותגידו לי איזה מאמן היה נכנס איתם לפלייאוף (אפילו במזרח)? רק אחד, גרג פופוביץ. מה שמדהים שעם השחקנים המוגבלים האלו הוא הצליח גם לפוך את הספרס לקבוצת ההגנה הטובה בליגה.
8. ברט בראון (פילדלפיה)- נכון יש לו הרבה מגרעות אבל אנו פה כדי להחמיא כי גם יש לו יתרונות. בשנה הראשונה לפרוסס המלא הוא כבר הוביל את פילי למקום השלישי במזרח בלי שאיש דמיין זאת לפני פתיחת העונה, הוא הפך את פילי לאחת מקבוצות ההגנה הטובות בליגה ובהחלט אחראי להתקדמות וההשתלבות הנפלאה של סימונס ואמביד בקבוצה ובליגה ובכל מה שסביבם בעיקר ההשתלבות של בלינלי ואיליאסובה מיידית בקבוצה.
9. אריק ספולסטרה (מיאמי)- תחת לברון וויד ובוש כולם אמרו שספולסטרה הוא לא יותר מבובה על חוט והוא לא זכה אפילו במעט קרדיט. עם עזיבת לברון את ההיט ספולסטרה החל לקבל הכרה כמאמן נהדר שמבין את המשחק ויודע להוציא הרבה יותר מסך החלקים שיש לו בקבוצה וכל עונה הראה התקדמות. לא תמצאו אצלו כוכבי על בקבוצה אבל כן תמצאו יחידה לוחמת, אגרסיבית והגנתית בהנהגתם של חסן וויטסייד וג'וש ריצ'רדסון בצד ההגנתי ודראגיץ' בצד ההתקפי.
10. סטיב קר (גלדן סטייט)- גולדן סטייט נאלצה להתמודד העונה עם קושי שטרם הכירה-השובע. אחרי כל כך הרבה משחקים בכל עונה, שבירת שיאים, 2 אליפויות ושלושה גמרים הלוחמים נראו עייפים מנטלית, חלק מהשחקנים החשובים הזדקנו בעוד שנה, חלק מהצעירים לא מצאו את מקומם והטריו שלהם היה הדבר היחיד שתפקד בקבוצה. עם כל זה הוריירס סיימו את העונה במקום השני כאשר הם נותנים לכל אחד מכוכביהם לנוח מספר לא מבוטל של משחקים במהלך העונה על מנת להגיע בקו הבריאות לישורת האחרונה. הוא ניהל נהדר את חלוקת העומסים והעייפות המנטלית. אני גם מאמין שכבר במשחק הפלייאוף הקרוב תראו שהוא גם החזיר את הרעב.

רוקי העונה:

1. בן סימונס (בחירה 1)- מש': 80, דק': 33.9, נק': 15.9, ריב':8.2, אס': 8.2, % אפקטיבי: 54.7.
2. להרחבה ראו בשחקני ההגנה. נכון, אין לו קליעה, הוא לא זורק מחוץ לקשת, נדיר למצוא אצלו גם זריקות מחצי מרחק ועם כל זה הוא מגיע לכמעט 16 נק למשחק. תוציאו את החלק של הקליעה ותקבלו שחקן מושלם, אינטילגנציית משחק מדהימה ומהטובות בליגה, יכולת מסירה עילאית, יכולת ניווט וניהול משחק ברמה הגבוהה ביותר, משחק הגנה מהטובים בליגה, כוח רצון, עובד קשה ותקבלו את אחד משלושת הכוכבים שהולכים לשלוט בליגה הזאת בדור הבא (השניים האחרים שאמורים להצטרף הם הגריק פריק ואנתוני דיוויס). ניתן להוסיף לו גם 12 טריפל דאבלים לרזומה. על הדרך הוא הוביל את הסיקסרס יחד עם אמביד למקום השלישי במזרח, הישג שלא זכור בעיר האחווה מאז ימי "התשובה" העליזים. אדגיש שכל העונה הוא היה אצלי ממוקם ראשון אבל אם הג'אז היו מנצחים את פורטלנד ומסיימים 3 מיצ'ל היה גונב לו את המקום הראשון (מקום 3 במערב מול 3 במזרח) אז הוא שרד ממש בפוטו פיניש בעיקר בזכות ההגנה המדהימה שלו.

2. דונובן מיטשל (בחירה 13)- מש': 78, דק': 33.4, נק': 20.5, ריב':3.7, אס': 3.7, % אפקטיבי: 50.9.

יש הרבה עונות שהוא היה זוכה בתואר וגם העונה זה לגיטימי לחלוטין לתת לו את התואר. מה הפיל אותו מול סימונס? בעיקר ההגנה של שניהם וההפס האחרון לפורטלנד. הבחירה ה-13 בדראפט הגיע ליוטה ואיש לא דמיין שהרוקי בן ה-19 ישתלט על הקבוצה מהרגע הראשון וככל שנקף הזמן הוא הלך והשתבח, יכולת אחד על אחד וקליעה אדירה, חוסר פחד, תפקוד במאני טיים והובלת הגאז' למקום החמישי במערב הפרוע. מיצ'ל הוא מהזן הקשוח שבא מלמטה וכאן כדי להישאר ולהיות אחד מכוכבי העתיד של הליגה בשנים הבאות.

3. ג'ייסון טייטום (בחירה 3)- מש': 80, דק': 30.5, נק': 13.9, ריב':5, אס': 1.6, % אפקטיבי: 53.8.

השחקן שבוסטון חשקה בו יותר מכל היה נבחר כנראה בבחירה הראשונה אם פילי לא הייתה מסכימה להחליף את בחירת הדראפט עם בוסטון אך היא הסכימה וטייטום נבחר שלישי. כבר מהרגע הראשון בליגת הקיץ ובליגה הוא הראה את הפוטנציאל האדיר שלו עם גוף אתלטי, אחד על אחד, קליעה, הגנה, תפקוד במאני טיים כאשר עם הפציעה של היוורד קיבל מיידית את המקום בחמישייה. הוא הפך לחלק אינטגרלי בסלטיקס שטסו כל הדרך למקום השני במזרח והינו הרוקי השלישי שיככב בפלייאוף.

קייל קוזמה (בחירה 28)- מש': 77, דק': 31.2, נק': 16.1, ריב':6.3, אס': 1.8, % אפקטיבי: 52.7.

בחירה 28 בדראפט בא להוכיח שהוא לא הולך להיות קוטל קנים ולא הולך להיות בצילו של לונזו בול שמשך אליו את כל תשומת הלב. קוזמה הטריף את הלייקרס כבר בליגת הקיץ ואם למישהו היו ספקות אז הוא טרף את הפרקט מהשנייה הראשונה של העונה עם תצוגות נהדרות גם בליגה הטובה בעולם. הוא מביא אנרגיות, לחימה, רצון להוכיח, ידיים טובות וכישרון נהדר שעוד צריך להתפתח ויוכל להפוך לשחק מיוחד. חציו השני של העונה חלה ירידה בכושרו הן בגלל "קיר הרוקיז" והן בגלל השינויים שעברו על הלייקרס עם הטרייד עם הקאבס והיעדר רכז אמיתי למשך תקופת זמן. הוא מראה ללייקרס שיש על מה לבנות.

5. דניס סמית ג'וניור (בחירה 9)- מש': 69, דק': 29.7, נק': 15.2, ריב':3.8, אס': 5.2, % אפקטיבי: 44.7.

ראסל ווסטברוק לייט היה חייב להיבחר גבוה יותר בדראפט, מי שהבין עניין זעק מיד תיקחו אותו תיקחו אותו אבל מג'יק ופיל ג'קסון לא שמעו, קיובן שמע ולמרות שהוא לא מחובבי RW , החליט ללכת עליו וזכה. אני אמשיך להתמיד בטענתי מערב הדראפט שהשחקן הכי טוב מהדראפט הזה יהיה דניס סמית (סימונס לא מהדראפט הזה אלא שנה קודם לכן) ויעשה קריירה גדולה יותר משל מיצ'ל (כן הסיכון עלי). הוא מהיר, חודר טוב, חזק וקליעה לא רעה אך טעונה שיפור מכל הטווחים, צריך להתחזק בגוף ולהשתפר בהגנה ובקבלת החלטות אבל הפוטנציאל הנפיץ שם, הוא מסוג השחקנים שיכולים בקלות להפוך לבלתי עציר וסקורר נהדר. אין ספק שחוסר השאיפות של המאבס ונטילת המושכות מהרגע הראשון עזרו לסמית בפן האישי כאשר בפן הקבוצתי משימתו הייתה להוביל לבחירה 1 בדראפט הקרוב.

6. לאורי מרקנן (בחירה 6)- מש': 67, דק': 29.8, נק': 15.1, ריב':7.5, אס': 1.2, % אפקטיבי: 51.6.

ילד טוב פינלנד עורר חששות אצל הסקאוטים כמו כל שחקן לבן שנראה כמוהו ונע בין גבול ברניאני – נוביצקי. עפ"י עונת הרוקי הוא יותר קרוב לאחרון מאשר לראשון עם פתיחת עונה נפלאה שמיקמה אותו אצלי הרבה יותר גבוה (מקום 3) כאשר הוא נותן קליעה, שלשות, נע נהדר, משקיע מאמץ וב-2 משחקי הבולס שראיתי העונה גם עשה הגנה לא רע בכלל. חלקו השני של העונה הייתה בסימן התנגשות ב"קיר הרוקיז" המוכר וגם מטרות הטנקינג של קבוצתו לא הוסיפו יותר מידי.

7. ג'וש ג'קסון (בחירה 4)- מש': 77, דק': 25.4, נק': 13.1, ריב':4.6, אס': 1.5, % אפקטיבי: 44.8.

את האמת, כמות הפעמים שראיתי את פיניקס ב-5 השנים האחרונות מסתכם ב-0 (אז אם יש משהו לא תקין גיא מוזמן לתקן אותי). מדובר בשחקן שרוב מאמני הליגה לפני פתיחת העונה הימרו שבעוד 5 שנים (נשארו עוד 4) יהיה השחקן הטוב ביותר מהדראפט הזה. אם יש סיכוי לזה? תשאלו את גיא אבל תחושת הבטן שלי אומרת Wrong answer!. הסטטיסטיקה שלו מרשימה יותר מאלו שאחריו, שלא נראים מציאה גדולה, הוא צעיר ואתלטי ומשחק בקבוצה כ"כ חלשה שהאוהדים שלהם מעדיפים לגדל קקטוסים מאשר לצפות בהם שועטים לעבר דיאנדרה אייטון בטנקינג עמוק, כך שיש לו את כל הבמה שבעולם לחלוק עם דווין בוקר ולהשתדרג בקריירה.

8. בוגדן בוגדנוביץ' (בחירה 27)- מש': 77, דק': 27.9, נק': 11.8, ריב':2.8, אס': 3.3, % אפקטיבי: 53.

הוא רוקי רק בהגדרה, שחקן עם ותק וניסיון ברמות הגבוהות של אירופה. היה צריך לתת יותר בקבוצה כ"כ חלשה שכל מטרתה היא להפסיד משחקים עד הבחירה הנכספת בדראפט הקרוב. מצד שני הקבוצה שלו עמוסה בגארדים בינונים כמוהו עם פוקס והילד. הוא קולע טוב, קשוח, עושה הגנה ואולי ישתפר בעתיד.

9. לונזו בול (בחירה 2)- מש': 52, דק': 34.2, נק': 10.2, ריב':6.9, אס': 7.2, % אפקטיבי: 44.

פעם ראשונה שהוא נכנס אצלי לעשירייה כי האחרים פשוט הלכו והידרדרו מרגע לדודלי והוא קצת השתדרג. אז נכון הוא קולע באחוזים של קוטג' דל שומן ויש לו זריקה מוזרה אבל חוץ מזה אחלה. מוסר נהדר, עושה פיק אנד רול טוב, אופי לא בעייתי, מראה רצינות, לוקח ריבאונדים, משקיע בהגנה ומשחק בקבוצה סבירה וצעירה.

10. ד'ארון פוקס (בחירה 5)- מש': 72, דק': 27.8, נק': 11.6, ריב':2.7, אס': 4.4, % אפקטיבי: 44.

הוא כאן גם בחסד (דילון ברוקס וג'ון קולינס ירדו ומשחקים בקבוצות יותר מביכות), מראה פה ושם ניצוצות ויכולת אישית, לא רואה אותו מתפתח לשחקן גדול.

השחקן המשתפר של העונה:

1. ויקטור אולדיפו- שנת אימונים במחנה הקומנדו של ראסל ווסטברוק באוקלהומה לימד אותו את כל מה שצריך לעשות בשביל להפוך לשחקן גדול ועם תחילת העונה בפייסרס אולדיפו פשוט התפוצץ, הוא הפך לאחד הגארדים הטובים בליגה בעוד הוא משפר כל אספקט סטטיסטי שלו גם העלה רמה בהגנה ויותר מכל הוביל קבוצה שהייתה צפויה להילחם במעמקי הלוטרי לפלייאוף.
2. סטיבן אדמס- שנה זו הייתה שנת המעבר של אדמס שהפך רשמית מנגר לשחקן כאשר הוא שיפר את כל האספקטים במשחקו מהגנה ועד התקפה והפך לצלע השלישית ולשחקן מאד חשוב במערך של הרעמים. שיפר את כל האספקטים במשחקו ופרח בהגנה.
3. גמאל מורי- אם יש שחקן שיכול להפוך לקטלני בשנים הבאות זה הוא. העתיד נראה מאד ורוד עבורו כאשר הוא מציג יכולת קליעה נפלאה מכל הטווחים, ג'אמפ שוט נהדר, מהירות, חוסר פחד ו-ווינריות במאני טיים. הוא אמור להוביל את דנבר רחוק בעונות הבאות כאשר העונה חלה ירידה ברבעון האחרון של העונה אצלו וכנראה זו הסיבה שהנאגטס לא הצליחו להעפיל לפלייאוף.
4. טוביאס האריס- אין לו סקס אפיל אבל הבחור הפציץ מתחילת העונה כאשר במדי דטרויט הוא היה בלתי עציר ומוביל את הפיסטונס. אמצע העונה הוא הועבר בטרייד לקליפרס וגם שם תפס מיידית את מקומו כסקורר נהדר.

השחקן השישי של העונה:

1. אריק גורדון- מיקרו וויב גרסת 2018. הבחור סקורר בחסד כאשר איך שעולה מהספסל מתחמם כמו מיקרו ומסוגל בקלות להוריד 25 נקודות על הראש של היריב, קלעי שלשות נהדר וכמובן שבמאני טיים הוא בחמישייה של הטילים. הרבה יהיה תלוי בו בהצלחה בסידרה מול הלוחמים, אם הוא יהיה בשיאו השמים הם הגבול עבור יוסטון.  אני לא מחשיב את לואיס וויליאמס כשחקן שישי אלא כשחקן חמישייה.

אכזבות העונה:

אכזבת העונה שחקן: אנדרו וויגינס

אכזבת העונה מאמן: תום תיבודו

אכזבת העונה קבוצה: מיניסוטה

לא הסכמתם עם הבחירות? הצביעו והשפיעו בסקר הופס הגדול לפני פרסום התוצאות הסופיות שכולנו מחכים להם.