כולנו יודעים היום שה-DUNK הינו חלק אינטגרלי מהמשחק ולדעת רבים מהלך הכדורסל המלהיב ביותר אולם בעבר לא כך היה הדבר.

משחק הכדורסל הומצא בשנת 1891 ע"י ד"ר ג'יימס נייסמית הקנדי על מנת ששחקני הפוטבול והבייסבול של מכללת YMCA (Young Men's Christian Association) בספרינגפילד, מסצ'וסטס יוכלו לשמור על כושר גופני, בזמן הפגרה שבין סיום ליגת הפוטבול לפתיחת ליגת הבייסבול התבקש נייסמית למצוא משחק ספורטיבי שלא מסובך, לא דרש מקום גדול ויהיה באולם סגור על מנת להימנע מהגשמים בעונת החורף. נייסמית חשב על משחק שיהיה דומה בחוקיו למשחק הקנדי duck on a rock וביום ה-21 בדצמבר, 1891 באולם הספורט של המכללה הוא הרכיב 2 סלי אפרסקים על הקירות, הרכיב 2 קבוצות בעלות 9 שחקנים כ"א כאשר מטרת כל קבוצה להכניס את הכדור לסל היריב (לא היה עמוד או לוח שהחזיק את הסל). הכדור איתו שוחק המשחק היה כדורגל ובהמשך על מנת להבדיל את הכדורים יוצר כדורגל בצבע חום. האירוע הפך למשחק הכדורסל הראשון בהיסטוריה. ב-15 בינואר 1982 נייסמית פרסם את החוקה הרשמית של המשחק שהמציא כאשר לא היה קיים דבר הנקרא "כדרור" ושחקנים יכלו להעביר כדור רק עם מסירות ביניהם. משחק הכדורסל הפך לפופלרי מאד בארה"ב ובקנדה ומיד והתפשט גם במקומות אחרים. בשנת 1898 נייסמית קיבל את התואר פרופסור מאוניברסיטת קנזס והפך להיות מאמן הכדורסל הראשון בעולם ופיתח את המשחק באוניברסיטה. עד שנת 1906 שיחקו עם כדורגל ללא כדרור כאשר הכדרור היה פעולה לא טבעית שיכלה להיגרם עם הכדור אבל לא היה חלק מחוקי המשחק. בשנת 1906 לראשונה הוסיפו לוח המחזיק את הסל וחישוק ממתכת. עם הזמן התפתחה גם הטכנולוגיה של ייצור הכדורים כאשר רק בשנות ה-50 יוצרו הכדורים שאנו מכירים היום והכדרור הפך לחלק מחוקי המשחק הרבה שנים לאחר המצאתו של המשחק.

ההטבעה הראשונה בהיסטוריה

סלים בתקופה זו היו משני סוגים: סל עם לוח שמודבק לקיר וסל שהיה תלוי על עמוד (ללא לוח), לא היה "חוץ" במגרש לעיתים, והמגרש היה מכוסה כולו ע"י רשת או כלוב (כמו האוקטגון ב-UFC עם תקרה). מגרש הכלוב היה המגרש הראשון אשר ג'ק אינגליס, כוכב בליגות של ניו יורק ופנסלבניה ביצע את ההטבעה הראשונה בהיסטוריה בשנת 1910. איך הוא היה מטביע אתם שואלים? הוא היה מתמקם ליד הסל, קופץ ונתלה על הכלוב עם יד אחת וחברי קבוצתו היו מוסרים לו את הכדור, הוא היה תופס ומטביע.

ההטבעה הראשונה במסגרת משחק רשמי הייתה באולימפיאדה ב-1936 בה גם שוחק הכדורסל לראשונה. ג'ו פורטנברי שהתנשא לגובה של 2.07 מ' ושיחק במדי נבחרת ארה"ב לא הפסיק להטביע באימונים. עיתונאי הניו יורק טיימס שנכח באימונים תיאר זאת כך:

"reached up and pitched the ball downward into the hoop, much like a cafeteria customer dunking a roll in coffee.”

פורטנברי הוביל את נבחרת ארה"ב למדליית הזהב עם 8 נק' שקלע בנצחון 19-8 במשחק הגמר על קנדה (ככה זה שבקושי מכדררים ואין שעון 24 שניות). משחק הגמר שוחק בחוץ תחת גשם במגרש מלוכלך כי היטלר שהיה חסיד של כדורסל רחוב סבר שיש לשחק את המשחק בחוץ כי הוא מיועד להיות משוחק בחוץ. עקב נצחונות ארה"ב בקלילות בטורניר והדאנקים של פורטנברי במשחקים, נבחרות יריבות התלוננו ועשו לובי מול ועדת הכדורסל הבינלאומית על מנת להוציא הגבלה שמהתחרויות הבאות רק שחקנים עד גובה של 1.90 יוכלו לשחק כדורסל ולהשתתף בתחרויות, עד כדי כך ההשפלה הייתה ומאותו הרגע: "the dunk as A Statement was born".

ההטבעה סבלה מאויבים גם מבית. מאמן הכדורסל של מכללת קנזס פוג אלן סלד מהטבעות ובספרו מ-1937 תיאר את ההטבעה כך: “Dunking does not display basketball skill—only height advantage.”

שנים הוא נלחם לעלות את הסל לגובה של 3.65 (12 feet) וטען ששום דבר לא מפחיד בסל בגובה של 3 מטר (ten feet). אמנם ה-NCAA לא הרימו את הסל לגובה שרצה אך הצטרפו לדעתו בנוגע להטבעה.

ביטול ההטבעה

טרם תחילת עונת 1967-68 הודיעה ה-NCAA על ביטול ההטבעה ואיסור להשתמש בהטבעה בתחרויות הכדורסל שלה (הייתם מאמינים לזה?) ובמילים אלו הם הצדיקו זאת:

In their words, it "was not a skillful shot," ובטענה מוזרה שהם מעוניינים לצמצם פציעות של שחקנים.

רבים ברחבי ארה"ב האמינו שהסיבה האמיתית לביטול ההטבעה הייתה אחד בשם לו אלסינדור (לימים קארים עבדול ג'אבר) שהיה מטביע על כל מה שזז (who dunked all over his opponents with ease). החוק כונה בפי רבים "חוק לו אלסינדור" שאסר על זריקה מעל הצילינדר. זה לא עזר לעצור את קארים שהוביל את הברואינז ל-2 אליפויות לאחר עונה זו. החוק החזיק מעמד עד עונת 1976-77.

בשנים האלו שחקנים כבר התפתחו אתלטית מאד וחלקם היו כ"כ אתלטים שהיו ממש צריכים להתאמץ לא להטביע ולעצור שהייה באוויר. אחד המטביעים הגדולים דאז דיויד תומפסון ממכללת צפון קרוליינה סטייט שנאלץ לשחק כל הקריירה במכללות ללא הטבעה הסביר את תחושותיו דאז:

"It was tough not to be able to dunk the ball when you are way over the rim. It would have been way easier to catch it and dunk it in one motion," Thompson said in an interview

אבל תומפסון לא יכל להתאפק ובמשחק הבית האחרון שלו בעונתו האחרונה בקולג' באמצע מתפרצת הוא נתן דאנק מהדהד שכמובן נפסל והוא קיבל על זה טכנית והורחק אבל כל הקהל הריע.

בייבי גורילה והדוקטור באים

עונה אח"כ ה-NCAA ביטל את החוק והדאנקים חזרו לאופנה אולם הסלים של אז לא היו בטוחים והיו נשברים בקלות, חוואי בשם ארתור ארהט המציא ב-1976 את הפטנט שמחזיק את הסלים חזק כאשר אחיינו, מאמן מכללת סיינט לואיס, התלונן על בטיחות הסלים. ב-1978 ה-NCAA אימץ את הפטנט שלו והשתמש בטבעות שלו בפיינל פור באותה שנה. לאחר שדריל דואקינס פירק סלים ב-NBA ללא היכר גם הם התחילו להשתמש בטבעות של ארהט אשר בסיסן מחזיקות מעמד עד ימנו אנו (עם כמה תוספות של הטכנולוגיה המודרנית).

שנות ה-70 במקצוענים הביא לנו את אחד מגדולי המטביעים והאבא המייסד של הדאנקים המפלצתיים הלוא הוא הד"ר ג'וליוס ארווינג. ד"ר ג'יי ריחף וריחף והטביע ללא היכר בדאנקים נהדרים והיה זה שהפך את ההטבעה למיינסטרים. לפניו היו דאנקרים גדולים כמו קוני הוקינס, ג'וני גרין, אלג'ין ביילור וג'ים פולארד אבל הדוקטור הביא את זה לרמה הבאה. הדוקטור הגיע ב-1976 ל-NBA לפילדלפיה וב-27 בינואר 1976 במחצית משחק האולסטאר התקיימה תחרות ההטבעות הראשונה בהיסטוריה בו הוא זכה עם דאנק מקו העונשין לראשונה בהיסטוריה שהיה סנסציה בזמנו וניצח את דיויד תומפסון.

עוד אחד שעשה שמות מסביב לטבעות הוא דאריל "בייבי גורילה" דואקינס שהגיע לליגה ב-1975 ותחביבו היה לנפץ טבעות ולהטביע על אנשים, הוא היה כ"כ חזק שאי אפשר היה לעצור אותו ובתחילה הודבק לו הכינוי "Chocolate Thunder".

אחרי האבא המייסד הגיעו בשנות ה-80 הילדים כדור אתלטי שהעולם טרם ראה, מהקטן נמוך הקומה שהתנשא ל-1.69 מ' ספאד ווב שזכה בתחרות ההטבעות ב-1986, לארי נאנס המקורי- אלוף ההטבעות בדימוס, קני ווקר, קלייד דרקסלר, דומיניק ווילקינס ואחד "אייר ג'ורדן" שהגיע לליגה ב-1984 עם אתלטיות מעולם אחר ואלוף תחרות ההטבעות, כאשר כל הרשימה לעיל מביאים את ההטבעות לרמה מטורפת של יופי ואסתטיקה ומבססים את הדאנק כחלק בלתי נפרד מהמשחק ומההנאה.

טיסת "אייר קנדה" ממריאה

שנות ה-90 הביאו לנו את שון קמפ, קובי בריאנט ולקראת סיום העשור ב-1998 את גדול המטביעים בכל הזמנים וינס "אייר קנדה" קרטר.

דוויט, גארנט ויאו מינג נופלים קורבן:

קמפ באחד ההטבעות הגדולות בהיסטוריה לטעמי:

טוב נהנו קצת, הגיע הזמן לדבר על half man half amazing, וינס קרטר הביא את הדאנק לאולימפוס ולמעמד שטרם היה לו, כבר בשנות ה-90 בתיכונים ובמכללות הוא עשה סיבובים, 180 מעלות, תחנות רוח, בין הרגליים, מעל שחקנים ומכל טוב, אלוף ההטבעות של mcdonald's all american 1995. קרטר הגיע ממכללת צפון קרוליינה ונבחר בבחירה החמישית בדראפט 1998 ע"י גולדן סטייט והועבר לטורנטו תמורת הבחירה הרביעית אנטואן ג'יימסון שהועבר לווריירס. מן הרגע הראשון הוא הפך לוינסניטי עם ריחופים בכל רחבי הליגה תוך שהוא משאיר את הקהל בכל אולם עם פה פעור ומטביע על שחקנים ושלל דאנקים אימתניים שיכנסו לדברי הימים של ההטבעות בהיסטוריה.

וינס בגילאי 15-18 (חולני)

אולם שום דבר מכל הדברים המדהימים שעשה לא הכין אותנו למה שקרה ב-25 בספטמבר, 2000 באולימפיאדת סידני.

dunk de la mort– דאנק המוות

זה היה משחק בשלב הבתים בין ארה"ב לצרפת וישבתי עם אחי כאשר ראינו אותו בלייב שארה"ב מעמידה חמישייה של גארי פייטון, ריי אלן, סטיב סמית', שאריף עבדור ראחים ו-וין בייקר כאשר קרטר וגארנט על הספסל. הצרפתים עלו עם חמישיה של אנטואן ריגודו האגדי, סטפן ריזשה, יאן בונטו, ג'ים בילבה ופרדריק וויס בעמדת הסנטר (מאוחר יותר בטורניר 2 הנבחרות יפגשו גם בגמר). במחצית השנייה כאשר נותרו 16 דקות לסיום המשחק ביתרון 69-54 לאמריקאים צרפת מנסה לצאת למתפרצת, קרטר חוטף על קו החצי את הכדור ומציג לעולם את ההטבעה הגדולה ביותר בהיסטוריה שספק אם מישהו יצליח להעמיד הטבעה מחשמלת יותר ובדרגת קושי גבוהה יותר אי פעם:

פרדריק וייס הקורבן אומר היום:

"Carter deserves to make history", Sadly I was on the video, too. I learned people can fly"

העולם היה בהלם, זה היה טרום עידן היוטיוב, הפייסבוק והטוויטר אז הבאז היה מופחת יותר. כל מי שנכח שם וראה את זה ידע שהוא עד להיסטוריה, פרדריק וויס היה 2.18 מ' ווינס קרטר פשוט עבר מעליו, לא הטביע עליו אלא עבר מעליו, עף מעליו.

מכירים את כל אלו ששואפים להיות מטביעים גדולים ומביאים מכוניות ושטויות לקפוץ מעליהם (כן בלייק אני מדבר עליך)? או כאלו שמביאים גמדים 1.80 ועוד מכופפים אותם וכאילו קופצים מעליהם? נראה מי מרים את הכפפה ומביא 2.18 וקופץ מעליו (אני לא מדבר על קושי של תוך כדי משחק אלא רק בתחרות הטבעות), אף אחד לא יכול.

אחרי וינס העולם כבר לא היה אותו דבר, כן היו כל מיני דזמונד מייסון וג'ייסון ריצ'רדסון שנתנו דאנקים מהדהדים וב-2016 הגיעו זאק לוין ואהרון גורדון שנתו דאנקים לא מהעולם הזה בתחרות ההטבעות השנייה הכי טובה בהיסטוריה אחרי שוב, אייר קנדה. נסיים עם השחקן האהוב עלי ראסל ווסטברוק שביסס את עצמו כפוינט גארד המטביען הטוב בהיסטוריה עם תחביב שהוא בעיקר להטביע על שחקנים. ששאלו אותו למה הוא לא משתתף בתחרות ההטבעות הוא ענה שזה שטויות ולא כיף, שהוא אוהב להטביע על שחקנים וזה ההנאה שלו (אז ראסל אולי תביא את וויס לעלות זכרונות בתחרות ההטבעות הקרובה?).

ראסל ווסטברוק עובד בזמנו הפנוי בבית דפוס לפוסטרים:

https://youtu.be/MhQebwcCcds?t=38s