טוב שיש אמביד

בליגה הסופר רצינית הזאת של שנת 2018 אין הרבה FUN. כל השחקנים סופר רציניים. שחקנים יבשים, צחיחים, חדגונים, ומשעממים כמו חבילת חציר בחודש אוגוסט בשדה של כפר החורש ששכחו לאסוף בחודש אפריל. שחקני היום הם מקופלים, צחיחים, וכמושים. אין חיוכים, אין בדיחות, אין פקה-פקה.

פעם כדורסל היתה חגיגה. רג'י מילר עם ההצגות שלו בניקס…לארי בירד וקווין מקהייל עובדים על צ'ארלס בארקלי…ולא, לא שכחתי את שאקיל או'ניל, דני איינג', ראשיד וואלאס. גארי פייטון? עשרות טראש טוק'ס כל משחק. "SUGAR SMACK" קווין גארנט? בדיחות מעורבות עם מרפקים מהגיהנום. קובי היה אחד מהטראש טוקרים הגזעיים האחרונים. בארנס לא היה טראש טוקר. הוא סתם היה עארס.

ג'ואל אמביד אולי יחייה מחדש את ההומור והחן שהיה פעם. הנה הוא אחרי דאנק שעשה אמש כשטאונס עומד ומסתכל:

*

This game was the talk of both towns tonight.. NOTHING TO SEE HERE. GOODNIGHT #TheProcess pic.twitter.com/YqFPnaV0H6

— Joel Embiid (@JoelEmbiid) March 25, 2018

*

איפה, איפה הימים ההם כשהבנות לבשו (משהו ששכחתי) עם סרפאן?

הנה כמה תמונות סתם להזכיר לכם ימים יפים בכדורסל שהיו מלאים בדיחות, התלוצצויות, ליגלוגים, והיתולים:

בארקלי וג'ורדן – בדיחותא עם עוקצנות…(אתם יודעים מי היה 'העוקץ'…)

קווין גארנט ופול פירס…פעם ידידים. תמיד עוקצנים. תמיד זוממים…(רואים זאת על פרצופם)

גארי פייטון…מלך הפקה-פקה. לא שם על אף אחד, כולל אלוהים (והיה לו משחק לכסות על מרגליות פיו)

(לא היה אף שחקן שרצה להתחיל פקה-פקה איתו כי הסיכוי לנצח נגדו הוא כמו הסכוי שמומי לא ידבר על חצילים)

לארי…הקאונטרי בוי האופטימלי. ה'היק מפרנץ' ליק'. הומור יבש שמשכיב אותך על הריצפה. לארי היה אלוף הטראש…

להיכנס לפה של מייקל לא היה תענוג כלל וכלל. אצלו אפילו לטראש היתה מטרה: עוד נידבך לנצחון!

רג'י..שם את כל 19,600 צופי הגארדן על אצבעו הקטנה…

ריק מהורן…כל הבד בויז היו טראש טוקרים מעולים (ומעצבנים כי היה להם משחק מאחורי העקיצות)

ג'ון סאלי היה טראש טוקר מסוג אחר. הוא לא היה מעצבן ולא ניכנס תחת העור. סתם מצחיק

שאק תמיד היה שאק, ונישאר שאק. מאומה לא השתנה!

רשיד וואלאס???? אף פעם, באף משחק, ולאף רגע, לא סתם את פיו…

ובזמן המודרני? לא היה טראש טוקר ברמה של קובי…אבל כמו אצל מייקל, לטראש שלו תמיד היתה מטרה!

*

אבל אחד כמו בארנס הוא לא טראש טוקר. הוא סתם עארס:

*

*

אבל בינינו? לא היה טראש טוקר דוקר כלארי בירד. ה-HICK FROM FRENCH LEAK, הקאונטרי בוי שהשכיב אותך על הריצפה עם ההומור היבש שלו, כשהוא לא מראה חיוך קל שבקלים. הוא לא היה רק השחקן הגדול בזמנו (יחד עם מג'יק וקרים, וזה לפני שמייקל הגיע) – – הוא גם היה הממזר בן הממזר הגדול בזמנו. ואני שמח שהייתי עד לכמה מהטראשים שלו באול סטארים, במשחקי הסלטיקס בגארדן, ובפלייאוף. הוא השחקן האהוד עלי מכולם, ותמיד יישאר כזה!

*

*
הנה סרטון שמסכם מצויין את הימים ההם:

*

והנה הזמר לזכר הימים ההם:

*

*