ב-NBA דברים עולים ויורדים כמו בשוק המניות בניו יורק אחרי שטראמפ מודיע שהוא מכניס לסין עם מיסי ייבוא (כפי שהבטיח במרוץ לבחירות).

אבל הוא הבטיח גם לה:

גם לה:

…וגם לו…

שהן/הם המאהבות/ים היחידים שלו.

אז נעזוב את טראמפ ונעבור הלאה.

רק לפני חודש חשבתי שהקאבס גמורה. לא רק שגמר ה-NBA היה חלום. גם גמר המזרח נראה כהזייה. אולי אפילו הגעה אליו היתה מטרה אבודה.

קווין לאב שבר את ידו. אייזיה תומאס לא הסתדר עם לברון ושאר בני הקבוצה. ואז בא הטרייד הבומבסטי ששלח את 'התקווה הגדולה' – הגמד הקטן – ל-אל.איי. מאז הטרייד הקאבס היו 7-6 ב-13 משחקים ומלבד לברון כולם נראו יותר מתים מאלה בבית הקברות בדרך לפ"ת על כביש 5.

לפתע קרו שלושה דברים שלא קשורים כלל אחד לשני, אבל הם מחוברים בחבל זהב בלתי נראה שיכול להביא את הקאבס לא רק לגמר המזרח, אלא לנצחו, ואז לא רק להגיע לגמר ה=NB-, אלא לנצחו.

היי, דוק. למה שלא תנצור את לשונך, כמו שאומרים החברים שלי מקרית שמונה, ותן לוידיאו לדבר:

הדבר הראשון שקרה:

*

הדבר השני שקרה:

*

*

והדבר השלישי שקרה:

*

*

Steph Curry was visibly upset, and limped to the locker room after this apparent left leg injury. pic.twitter.com/GLzsV2jtWM

— SportsCenter (@SportsCenter) March 24, 2018

אגיד לכם את דעתי עם היד על התנ"ך: הדבר הכי חשוב שקרה לקאבס ששינה את דמותם, אישיותם, זהותם, צביונם, ואפילו קלסתר פניהם – היה החזרה של קווין לאב.

ללא לאב אין בקבוצה הזאת לא LOVE, לא גבריות, לא יכולת, ולא קיבוציות ואחדות.

אולי קשה להאמין כמה חשוב להם ה-2.09 בן ה-29 הזה. הוא הלב והנשמה של הקאבס יותר אפילו מלברון. לא אמרתי ולא אגיד שהוא טוב יותר מלברון, אבל הוא לא פחות חשוב מלברון. ללא קווין לאב הקאבס היא כמו בת-גלים ללא הקזינו. כמו יפו ללא השעון. כמו שער העמקים ללא שמאלנים. הוא רוח החיים שלהם. האיתנות שלהם. העוצמה והתוקף. בלעדיו הקאבס היא קבוצה רכרוכית שניתן לגבור עליה בדריסה, וללא יכולת.

הוא העמוד המרכזי שם בהגנה, והשלשה הבטוחה מהפינה כשלברון צריך אותה.

מאז חזר הם קלעו 124 ו-132, וביום רביעי הם נולדו מחדש עם הנצחון על הרפטורס.

עם קווין ההרגשה הבטוחה בקבוצה היא שהם חזרו לעלות על הגל שעשה מהם הטובים במזרח. בוסטון היתה הבעייה – לא טורונטו – אבל בוסטון היא בלי קיירי, האדם שיודע מה זה פלייאוף והאדם שאיתו הם מסוכנים ביותר. בלעדיו הם טובים לנצח את פורטלנד במשחק עונה רגיל. כל הכבוד להם, אבל אני לא מתרגש ביותר מפרטים כאלה שהם חסרי חשיבות כשמסתכלים על התמונה הגדולה.

*

במשחקים האחרונים לאב קולע 20.5 נקודות עם 56% מהטריי. ללברון ישנה עתה אופציה שנייה – מצויינת ושימושית כמו מטרייה בסיאטל – והוא שמח להשתמש בה. הוא יודע שהוא השחקן הטוב בעולם ברמות, אבל הוא לא יכול להמשיך בקצב הזה עד סיום העונה ובפלייאוף. כל האחרים הם כלי משנה לעזרה, ולארי נאנס מתחיל להיות לגיטימי ביותר. טריסטן ת'ומפסון יחזור וימקם את משבצתו החמישית עם נאנס ואנטה זיזיק שהראה לי זיקוקים חדשים ומבריקים במשחק האחרון. הקאבס מסודרים בואו נגיד בפרונט עם שניים מתוך לאב, נאנס, ת'ומפסון, וזיזיק.

*

לקאבס אין אשכרה פוינט גארד מלבד חוזה קלדרון. במשחקים האחרונים הוא מקבל יותר ויותר דקות, וקולע מצויין. אני שמח שטיירון לו גילה שיש לו וותיק פיקח, מנוסה, שיכול לנהל את הקבוצה לא ברמה של כריס פול, אבל לא בהרבה פחות. כמובן שג'ורג' היל יעלה לפניו, ומאז שקווין לאב הגיע – היל חזר להיות השחקן המסוכן שידענו. גם ג'ורדן קלרקסון השתפר מאד מהרגע שלאב הגיע.

*

בין השוטינג גארד יש כמובן את לברון, ואיתו  ג'יי אר סמית שהתרגל לשחק עם לאב, ויחזור להיות נשק חד ומסוכן בפלייאוף. גם קייל קורבר שמעט ירד העונה חוזר ממות אחיו שחקן רעב, חדש, המוכן להתחיל לשלשל שלשות. גם עמדה 2 סגורה ומצויינת. בווינג יש ברוך השם את סדי אוסמן, ג'ף גרין ורודני הוד. לאוסמן – הווניל הלבן – ישנו פוטנציאל-על לקליעות שאני מאמין שעתה, עם קווין לאב, הוא ירצה להראות 'גם אני', ומהתחרות בין השניים ייצא רק טוב. ג'ף גרין עושה את המבוקש ממנו מתי שהוא משחק, ורודני הוד נתן עד עתה רק שני משחקים מצויינים בקליבלנד, אבל עם קבוצה חסרה.

אגיד לכם משהו: מכל הטובות באמת רק יוסטון וקליבלנד מגיעות בריאות, נינוחות, ומוכנות להכות את המכה האחרונה. גם את יוסטון וגם את הקאבס לא ניתן לעצור היום. הדרך היחידה לנצחם זה לקלוע יותר מהם, ואני לא רואה קבוצה לעשות זאת.

טורונטו? היא משחקת עם שלושה גארדים בדרך כלל ואין לה אף שחקן המסוגל לעצור את לברון.

הבעייה האחרונה היא יוסטון. לפני חזרתו של לאב יוסטון היתה טובה יותר. עם חזרתו של לאב אני מאמין שהקאבס הפכה לטובה יותר. הגמר יהיה בין שתיהן, וקליבלנד תנצח 2-4.