סיקור משחקי יום רביעי / עמית טבול

 

קליבלנד קאבלירס (29-42, מקום 3 במזרח) 132 – טורונטו ראפטורס (19-53, מקום 1 במזרח) 129

משחק מצוין היה לנו בקליבלנד. הניצחון של הקאבס לא קובע כלום בכל מה שקשור לזהות מובילת המזרח, אבל מבחינה מוראלית הוא בהחלט יכול לסייע לקליבלנד לקראת ההמשך.

הרבע הראשון היה צמוד. ברבע השני הקנדים רצו בצורה מרשימה כשהם קולעים 41 נקודות ברבע לעומת 22 של קליבלנד ומסיימים חצי ראשון חזק עם 79 נקודות כשפרד ואן-וליט מחורר רשתות כמו ואן-באסטן. לברון ולאב לא אמרו נואש וקלעו 14 נקודות יותר מהקנדים ברבע השלישי כשלברון קולע ומחלק אסיסטים בקצב צבירת עבירות טכניות של ראשיד וואלאס, וקווין לאב תופר שלשות ביעילות. ברבע האחרון המשחק נהיה צמוד. אסיסט של לברון ללאב הופך לשלשה מהפינה שמעלה את הקאבס ליתרון 4, 27 שניות לסיום. דרוזן קולע 2 מהקו, לאב קולע 1 מ-2 מהקו, דרוזן קולע ג'אמפ וההפרש עומד 2 נקודות בלבד, 7.3 שניות לסיום. הקנדים מבצעים עבירה על לברון שקולע רק אחת מהקו. טורונטו יוצאת להתקפה אחרונה. דרוזן עולה לשלשה שיכולה להשוות את המשחק אבל מחטיא. הקנדים מתלוננים על מגע של לברון בזמן הזריקה ונשארים עם המחמאות.

בקליבלנד לברון היה עצום עם 35 נק' עם יחס אסיסטים-איבודים אסימפטוטי (17 אס' לעומת 0 איבודים!) ו-7 ריב'. הדבר הכי מדהים זה שהתרגלנו ליכולת הפנומנלית שלו. אם שחקן אחר היה מעמיד שורה כזו היינו פוצחים בקמפיין MVP אגרסיבי. לאב סיים עם 23, 12 ריב' ו-4 אס', היל עם 22 (10 מ-11 מהשדה), גרין 15, קלדרון 14, סמית 10.

בטורונטו לאורי עם 24 ו-7 אס', דרוזן 21 ו-5 אס', פואלטל 17 ו-8 ריב', ואן-וליט 16 ו-5 אס', ולנצ'יונאס 15 ו-8 ריב' (6 מ-6 מהשדה), רייט 12 ו-5 אס'.

 

פילדלפיה פרוססורס (30-40, מקום 4 במזרח) 119 – ממפיס "יכולת של ונקובר" גריזליס (52-19, מקום 14 במערב) 105

זהות המנצחת נקבעה די מהר כשפילי הגיעה ליתרון 30 אחרי 3 רבעים. ברבע הרביעי פילי הושיבה את כוכביה על הספסל. ממפיס צמצמה נזקים ונתנה קצת ערך למשועממי פנטזי שהם אולי היחידים שהקבוצה הזאת מעניינת אותם.

בפילי המספר החזק היה 15. קובינגטון, סאריץ', רדיק ובלינלי קלעו 15 נק', אמביד 14 ו-7 ריב', סימונס 13, 7 ריב' ו-9 אס'.

בממפיס סלדן עם 18, דיונטה דייויס 16 ו-11 ריב', גרין (7 ריב') וברוקס 14 לגולגולת.

 

ברוקלין נטס (49-23, מקום 13 במזרח) 105 – שארלוט הוריבלס (41-31, מקום 10 במזרח) 111

טוב סיקור מהשטח של עידן עופר

מסיקור מקלדת מרוחק וחופר

עידן הכין ממתק עם הקפה של הבוקר

משהו ברמה גבוהה- של הביוקר

בקיצור, מוזמנים להיכנס לסיקור מורחב של עידן מהאולם בברוקלין.

 

מיאמי היט (33-39, מקום 7 במזרח) 119 – ניו יורק ניקס (46-26, מקום 11 במזרח) 98

אף אחד לא ציפה שהניקס יפתיעו פה. ברבע הראשון עוד היה משחק. ברבע השני ההיט אמרו יפה שלום לטרנטה ממנהטן והמשחק הפך לפיהוקון מתמשך.

במיאמי אוליניק (10 אס', 5 ריב') וטיילר ג'ונסון הובילו עם 22 כ"א, אלינגטון 16, ווינסלו 15, דראגיץ' 14 ו-5 אס', ריצ'ארדסון 12 ו-5 אס'.

בניקס קאנטר עם 23 ו-13 ריב', ביזלי 22 ו-7 ריב', בורק 16, 6 ריב' ו-7 אס', טימי "דרך קשה" הצעיר לומד בדרך הקשה איך זה להיות חלק מצוות מפסיד וסיים עם 12 נק' כנגד שנים עשר שבטייא.

 

שיקגו בולס (47-24, מקום 12 במזרח) 102 – דנבר נאגטס (33-39, מקום 9 במערב) 135

איזה בושות ביונייטד סנטר. דגלי האליפות כמעט צנחו מהתקרה. בתום 3 רבעים התוצאה עמדה על 70-113 לאורחים שמצדם, באופן מפתיע, לא זרקו לפח משחק שאמור להיות באנקר. דנבר עדיין בתמונת הפלייאוף כשהיא צמודה ליוטה ומינסוטה שמאיישות את המקום ה-7 וה-8 במערב. הבולס עלו ללא דאן, לאבין, לופז ומרקאנן והציגו לראווה הרכב Z-League.

בדנבר, ששיחקה ללא גארי האריס המוכשר והפצוע, מילסאפ הזכיר נשכחות עם 22 נק', 8 ריב' ו-5 חטיפות, יוקיץ' 21 (9 מ-11 מהשדה), 7 ריב' ו-5 אס', ווילסון צ'נדלר 19, בארטון (5 אס') ומוריי (5 ריב', 7 אס', 2 חטיפות) עם 16 כ"א, דווין האריס 14 ו-5 אס', ליילס 10 ו-6 ריב'.

בשיקגו פליסיו 16, פורטיס 15 ו-8 ריב', וונלה 14 ו-8 ריב', פיין (6 אס') ונוואבה 11 כ"א, ולנטיין (5 חטיפות) וגראנט (7 אס') 10 כ"א.

 

מילווקי באקס (34-37, מקום 8 במזרח) 120 – לוס אנג'לס קליפרס (33-38, מקום 10 במערב) 127

הקבוצה שהייתה צריכה יותר את הניצחון ניצחה במשחק. רבע ראשון חזק של הקליפרס הסתיים ביתרון 14 כשדיאנדרה ג'ורדן מסיים את הרבע עם 14 נק' ו-10 (!) ריב'. יאניס נפצע ברבע השני אבל דווקא אז מילווקי התאפסה על עצמה והקבוצות ירדו למחצית כשבאקס בפיגור סביר של 7 נק'. מכאן ההפרש שוב צמח למימדים דו-ספרתיים. מילווקי לא ויתרה על המשחק וצמצמה את ההפרש ברבע הרביעי עד כדי 4 נקודות, 1:14 לסיום. הבן של המאמן שם סוף לחלומות של מילווקי ונעץ שלשה שהגדילה להפרש 7 וסגרה את הסיפור.

בקליפרס ג'ורדן רתח עם 25 נק', 22 ריב' ו-4 אס', ריברס 22, לו וויל 19 ו-8 אס', טוביה האריס קלע 18 וחלב 7 ריב', תאודוסיץ' 15, הראל 13.

במילווקי מידלטון 23, 6 אס' ו-4 חטיפות, פארקר 20 ו-6 ריב', בלדסו 19 ו-8 אס', הפריק עם 12 ו-3 בלוקים ב-17 דקות, מוחמד 12.

 

ניו אורלינס פליקים (30-42, מקום 5 במערב) 96 – אינדיאנה פייסרס (31-41, מקום 5 במזרח) 92

אין מה להגיד. פשוט להסיר את הכובע בפני חד גדיא, סליחה, חד גבה וחבורתו. ניצחון חשוב מאוד על קבוצת פלייאוף שמשאיר אותם חזק בתמונת הפלייאוף כשהם כרגע במקום החמישי והמכובד. קל זה לא היה. המשחק היה צמוד וקשוח לכל אורכו. 6 נקודות קלאץ' של הגבה בדקה האחרונה (2 סלי שדה, אחד מהם מריבאונד לאחר החטאת עונשין פלוס 2 קליעות עונשין), ניצחו לשקנאים את המשחק והפלייאוף נראה קרוב מתמיד.

בניו אורלינס דייויס עם 28 נק' (9 מ-9 מהעונשין), 13 ריב' ו-5 בלוקים, מור עם 23, מירוטיץ' 15 ו-6 ריב', הולידיי במשחק שפעת עם 10 ו-5 אס', דיאלו 10 ריב' ו-9 נק'.

באינדי אולדיפו עם 21 ו-8 ריב', טרנר 13 ו-10 ריב', קוליסון 11 ו-6 אס', בוקר 10, יאנג 10 ריב' ו-9 נק'.

 

סן אנטוניו ספרס (30-42, מקום 6 במערב) 98 – וושינגטון וויזארדס (31-40, מקום 6 במזרח) 90

הספרס ממשיכים בריצה שלהם לקראת הפלייאוף. כי מסורת זו מסורת..ברקע הערכות של אנשי הספרס מדברות על כך שלאונרד לא יחזור לשחק העונה.

הרבע הראשון היה צמוד. ברבעים השני והשלישי סן אנטוניו שיחקו טוב יותר ופתחו פער 17 במהלך הרבע השלישי תודות לריצת 9-23 במהלכה קלע אולדריג' 9 נק'. הפער גדל ל-22 נק' ואז פופ הושיב את שחקניו הבכירים על הספסל.

בסן אנטוניו אולדריג' הוביל כרגיל עם 27 נק' ו-9 ריב', אנדרסון 16 פלוס 4 ריב' ואס', רודי גיי 10.

בוושינגטון אוברה (6 ריב', 2 בלוקים וחטיפות) וביל עם 21 כ"א, פורטר (7 ריב') ומהינמי (אני מת לשמוע תימני זקן הוגה את השם שלו) 12 כ"א, סטורנסקי 6 ריב' ואס' אבל 0 נק' עם 0 מ-8 מהשדה.

Amitlahev

אבא במשרה מלאה, רואה חשבון, שופט כדורסל בדימוס, מכור לפנטזי, גיטריסט בהרכב ובשעות הפנאי (שאין לי) זורק מלא שלשות :)

לפוסט הזה יש 100 תגובות

  1. תודה על הסיקור.
    המשחק בין קליבלנד לטורנטו הוכיח שלא משנה עד כמה טורנטו שינו את המשחק שלהם ולא משנה עד כמה הם נראו טוב ולא משנה עד כמה הספסל שלהם עמוק וטוב ושזה לא משנה עד כמה גיא וברוך מחזיקים מהשינוי שהם עברו.בשורה תחתונה שהם רואים את קליבלנד מולם במאני טיים(ומבחינת טורנטו למרות שזה לא משנה למיקום זה בהחלט היה משחק של הצהרה)הם עושים במכנסיים מול לברון ולכן אולי התחזית של גיא וברוך תהיה נכונה ונראה באמת שיפור אצל טורנטו בפליאוף אבל עד פגישה מול לברון.

    1. קליבלנד עדיין פייבורטית והקבוצה לנצח במזרח, אבל להסיק מסקנות ממשחק אחד ועדו בחוץ במהלך העונה הסדירה זה טיפשי לחלוטין, מעניין שלא הסקת את המסקנה הזאת אחרי שהם ניצחו את יוסטון לפני שבועיים (לא אומר שהם טובים יוצר מיוסטון רק שזה טישפי להסיק מסקנות ממשחק בודד בעונה רגילה). טורנטו של השנה זה קבוצה אחרת מזאת של שנה שעברה משחק מסירות אין התבססות על שני הכוכבים, הספסל העמוק בליגה, וקבוצת בית אימתנית עם הקהל הביתי אולי הטוב בליגה , הם הפייבורטים הברורים להגיע לגמר המזרח ולתת מאבק עיקש לקאבס. מי שחושב שלברון השנה ייקח את המזרח בהליכה טועה טעות מרה.

          1. עידו
            לברון ג'יימס בפלייאוף 2017.
            נגד אינדי 2017 – 32.8 נק' 59% אפקטיבי.
            נגד טורנטו 2017 – 36 נק' 66% אפקטיבי.
            נגד בוסטון 2017 – 29.6 נק' 63% אפקטיבי
            נגן ג"ס 2017 – 33.6 נק' 61% אפקטיבי.
            2016 ממוצע כללי בפלייאוף 26.3 נק' 56.4% אפקטיבי.– מול טורנטו – 26 נק' 65.8% אפקטיבי (!)
            2012 ממוצע כללי בפלייאוף 30.3 נק' למשחק 52.2% אפקטיבי. בגמר מול הרעמים 28.6 נקודות למשחק 48.6% אפקטיבי.
            לא אומר שהם יכולים לשתק ולא לעצור אבל ממה שכרגע אני רואה יחסית טורנטו הכי פגיעים מול לברון.
            אגב מקווה בסופ"ש להמשיך את מה שדיברנו עליו.

          2. הרכב אחר במיוחד בגזרת השומרים על לברון. מי מהשלושה שציינתי שמר עליו בסדרות הפלייאוף האחרונות? איבקה בלבד וגם זה מספר מאד מוגבל של התקפות.

          3. יש מצב שהשנה זה ישתנה ושסיאקום אנוניבי ואיבקה (מה זה השמות האלה לעזאזל) יאטו אותו יותר. עדיין ההיסטוריה של טורנטו מול לברון לא מבשרת טובות לעתיד – אגב אני חשבתי שנה שעברה שהשילוב של JV איבקה וטאקר יכול להאט מאוד את לברון – התבדיתי וזה בכלל לא דגדג.

    2. בל מה שאתם אומרים נכון.זאת הסקת מסקנות ממשחק אחד ונכון זאת עונה רגילה אין שום השפעה על הפליאוף ונכון מה שברוך כותב שהם שינו את המשחק.הכל נכון אבל עדיין ההתרשמות שלי הייתה שטורנטו התייחסו למשחק הזה כמו משחק פליאוף לכל דב רעל מנת לתת הצהרה וקליבלנד למרות כל הפציעות באה וניצחה את טורנטו במשחק הוכחה.לי זה מריח כמו שחזור של שנים עברו בקשר לטורנטו.הלוואי ואתבדה אבל מקסימום יוכלו למשוך את קליבלנד לסדרה של 6 משחקים

      1. לESPN יש מודל סטטיסטי שחוזה מתי קבוצה נמצאת בסירות גבוהה להפסיד כתוצאה מהלו"ז שלה. זה אאחד המשחקים שצויינו במרץ:
        This game is televised on ESPN … and it might get ugly. Sorry, Raptors. You faced three teams that were on schedule alert this season, and now it's time that you face those same obstacles. Oh, and you'll do so while playing LeBron James … in what will be your fifth game in seven days, your third game in four days and the second of a back-to-back set. You'll play in Orlando on March 20, then head out immediately after for Cleveland — a fairly long flight, mind you — to face the Cavaliers the next night. The Cavaliers enter this game with a one-day rest advantage.

        1. טוב נו,החזרת לי קצת אופטימיות למרות שאני עדיין חושב שיש משחקים בשנה שהם מאסט אם אתה רוצה לעשות משהו ואני עדיין חושב שניצחון אתמול היה מוראלית מעלה את טורנטו מדרגה אבל מקבל את זה שהלוז שלהם היה באמת קטלני ואולי חרצתי את דינם מוקדם מדי.

          1. תשאל את פופוביץ', אין משחק עונה רגילה שהוא מאסט. אתה יודע מה בוא נדבר בעוד שבועיים אחרי המפגש באחרון בין השתיים. אני מבטיח לך שגם אם טורונטו ינצחו ב-40 הפרש אני לא אסתום את הגולל על הקאבס. קבוצה שלומדת לשחק ביחד – עוד יהיו לה עליות וירידות ב-10 משחקים שנותרו.

          2. הפוך אתה צודק.אבל אם גם במפגש האחרון טורנטו יפסידו אז בוא נגיד שאני ימליץ לבחור החדש שאוהב המר לא ללכת עם טורנטו בפליאוף

  2. הלוואי ואתבדה אבל השנה טורונטו לוקחים את קליבלנד בסדרה.
    לא ראיתי אותם מספיק אבל אני סומך פה על המילה של החברה שהם התחילו לשחק כדורסל נכון.ויחד עם העובדה שהם רצים כבר כמה עונות ביחד לעומת הקבוצה החדשה של לברון(וכמובן קיירי שחתך)יעשו את ההבדל.
    נכון,כל שנה אומרים שהשנה לברון יעוף לפני הגמר הכללי וטועים אבל בדיוק כמו הנבואות על ממפיס וסן אנטוניו-מתישהוא זה באמת מגיע.
    מוכן להתערב עם מי שרוצה

  3. איזה סיקור משובח, במיוחד אהבתי ברוקלין שארלוט.אפשר לא לדאוג לקליבלנד, לברון יסחוב אותם לגמר גם השנה

  4. סיקור נהדר. מת על כל הממתקים שאתה משתיל לנו מבלי שישתלטו על הטעם.
    מה שלברון עשה אתמול זה תצוגת כדורסל מעולם אחר.
    היכולת שלו לקחת שליטה על המשחק זה משהו מטורף, אבל עדיין, ההגנה של קליבלנד נראית נורא.
    טורונטו לא צריכים להיות מודאגים יותר מדי, אבל זה בטוח לא עוזר להם עם הביטחון העצמי לקראת הפלייאוף.

  5. מהינמי התימני היה הדובדבן שבקצפת….
    צריך להינות מדיחות עדות כי עוד מעט לא יהיה.
    הילדים שלי רבע רומנים, רבע תימנים, רבע פולנים ורבע ספרדים. הם לא ממש יודעים מה העדה שלהם. אולי יוכלו להוציא דרכון של האו"ם 🙂

  6. ואם כבר הסקת מסקנות מהמשחק,דווקא הניצחון מאוד יכול להיות בעוכריהם של קליבלנד,טורונטו יכולים לראות מה לא עבד,לעשות התאמות ולתקן

  7. תודה, עמית. מת על השנינות שבסיקורים שלך.

    ברור לי שאנחנו תושבי המזרח התיכון, ושלראות את הכל בפריזמה של שחור ולבן, זה בדמינו,
    אבל –
    טורונטו הובילו בבטחה בפער ניכר בסיום הרבע השני.
    ואז הם נחלשו.
    מפתיע?
    לא, אם לוקחים בחשבון שזה החלק השני של באק-טו-באק, ושזה משחק חוץ.
    כאשר מוסיפים לקלחת את העובדה שלטורונטו המשחק הזה לא באמת קבע משהו, ושקליבלנד, להבדיל, ממש היו צריכים את הניצחון,
    אז המסקנה היא שאת טעמו של התבשיל שנרקח הלילה צריך לקבל בערבון מוגבל.

    כמובן שמהצד השני, צריך לזכור שגם קליבלנד שיחקו ללא 2 הגבוהים הדומיננטיים של הקבוצה, וללא קורבר והוד, שהאופטימיים באוהדי הקאבס יגידו שאם הם היו על הספסל, אז אולי ספסל הקאבס לא היה מוכה שוק על ירך (58 נק' לספסל טורונטו, 23 נק' לספסל הקאבס).

    השורה התחתונה –
    אישית, אני כן חושב שיש מה ללמוד מהמשחק –

    אפשר ללמוד שהקאבס מתחילים להראות ניצוצות של הכדורסל ההתקפי שאפיין אותם בשנתיים הקודמות, כאשר שוב הם משיגים 15 שלשות באחוזים יפים.
    אפשר ללמוד שטורונטו, גם במשחק בו צמד הכוכבים לא פוגע (דרוזן חזר מפציעה, ללאורי היה משחק של 37 דקות ערב קודם לכן), עדיין מצליחה לא רק להיות במשחק, אלא אפילו להוביל בהפרש משמעותי.
    אפשר ללמוד שסדרה אפשרית בין טורונטו לבין הקאבס יכולה להיות סדרה מהנה במיוחד.

    לגבי ההימור על זהות המנצחת בסדרה אפשרית בין 2 הקבוצות –
    לצערי, אולי הקרב יהיה מעניין, אבל תוצאתו ידועה מראש.
    אם אט"ה כתב "מי ההזויים שחושבים שקליבלנד יכולים לעבור את טורונטו או בוסטון?" ,
    אז לא יעזור כלום. הוא חרץ את גורלן של 2 הקבוצות…

  8. פתטימי לומד להיות חלק מקבוצה מפסידה? למה מאיפה הוא הגיע, סן אנטוניו??
    הצלנו את הדפקט הזה מפאקינג אטלנטה!

    1. זה היה רק בהשאלה מכם, ודרך רגב בשנתיים שלו שם ההוקס עדיין היו במאזן חיובי (שתי העונות). תזכיר לי מתי הניקס חוו אחת כזו.

      1. אתה שואל ברצינות או שזה טיזינג?
        הניקס זאת קבוצת פאר! יש לנו עבר… היסטוריה…!
        נכון שבשנים האחרונות אנחנו בנסיגה, אבל עוד נשוב

  9. 2 מילים על לברון –
    הלילה זה היה משחקו ה-71 העונה. הוא לא החמיץ אפילו משחק אחד.
    הוא משחק בכל משחק, בממוצע, 37.2 דקות. יותר מכל שחקן אחר בליגה.
    ועדיין –
    למרות העומס, למרות שהוא בעונתו ה-15,
    למרות העובדה שב-5 העונות שקדמו לעונה הנוכחית, הוא שיחק במצטבר ב-474 משחקים (כולל פלייאוף), שזה כמעט 95 משחקים, בממוצע, בכל אחת מ-5 השנים האחרונות,
    לברון מגיע לישורת האחרונה של העונה כאשר הוא מציג כושר משחק פסיכי:
    מאז הטרייד הגדול, ללברון יש בממוצע למשחק 30.1 נק' ב-58.7% אפקטיבי, 38.3% מהשלוש, 10.4 רב', 10.3 אס' (סך הכל 18 משחקים).

    לטעמי, זו העונה הכי גדולה שלו מאז עונת 12/13

    1. הרהורי כפירה עם טמעך:
      ב-2013/2014 הוא עדיין היה טופ 10 הגנתי בליגה על פני עונה שלמה ושפיץ הגנתי לפרקים לא קצרים. יעילות פסיכית.
      ב-2015/2016 עונה עם ביצועים קבוצתיים טובים בהרבה, למרות שקיירי היה פצוע זמן רב, לקח לו זמן לחזור לעניינים והציג את המספרים הגרועים מאז עונת הרוקי (כמובן בגלל אותה פציעה). בעונה זו, ד"א, מידן (שלא ידוע מחסידיו הגדולים) כתב סמוך לסיום העונה שיש לו מקום בחמישייה ההגנה השניה (יכול להיות שזו היתה הגזמה, אבל לבטח שהוא שמר טוב בהרבה מהעונה).

      1. דה פקטו עשו רפרש על סגל הקבוצה בדיוק לפני האולסטאר. ועדיין הם במקום ה-3 במזרח, עדיין הוא נותן את אותם נתונים מדהימים אחרי הטרייד.

        כמובן, כל אחד יכול להשים את הדגש היכן שהוא חושב שהדגש צריך להיות –
        אין ספק, הוא רחוק מלהיות אותו שחקן הגנה כמו בעבר.

        לכן מילת המפתח היא "לטעמי".

      1. מה שבריינט עשה ב-2013, זה היה לא פחות מפסיכי, אבל במובן המסוכן של המילה.
        אני לא זכר בדיוק, אבל מתי שהוא בתחילת השליש האחרון של העונה, בראיינט נפצע. הוא החמיץ 2 או 3 משחקים, אבל כאשר הוא חזר, הוא לא חזר במתינות, תחת הגבלת דקות. הוא חזר למשחק של 46 – 48 דקות בכל פעם.
        הפציעה שלו בגיד אכילס, זה לא היה רק מזל רע. זה היה כמו לצפות בנהג שיכור מנסה את מזלו על מסלול המירוצים –
        תאונה שפשוט עדיין לא התרחשה.

          1. אני אוהד ספורט כבר הרבה שנים,
            והשחקן היחיד שאני זוכר שעבד באותה אינטנסיביות כמו זו של לברון על ההכנה הפיזית לפני משחק, אחרי משחק, בקדם עונה, ובפגרה,
            היה קרל מאלון.
            המקצוענות של ה-2 בתחום, ממש חסרת תקדים.

            אז נכון, גם את קרל מאלון הפציעה בסוף תפסה.
            אבל זה היה בעונתו ה-19 בליגה, בגיל 40.
            בשאר 18 העונות שלו בליגה, הוא לא החיץ בשום עונה יותר מ-2 משחקים.
            הוא שיחק באותן 18 עונות ב-1434 מ-1444 משחקים אפשריים!
            (ובנוסף, הוא גם שיחק באותן 18 עונות ב-172 משחקי פלייאוף)

            כמובן שלמזל חלק מכריע בנושא הפציעות.
            ככל שמשחקים יותר משחקים, יש יותר "הגרלות" בהן יש את הסיכוי "לזכות".
            המקצוענים הגדולים, יודעים איך למזער את הסיכון כמה שאפשר.

          2. אני לא חושב שזה רק עניין של מקצוענות. יש שחקנים לא פחות מקצועניים שהקריירות שלהם סבלו הרבה בגלל פציעות. יש הבדל גם בנטייה הטבעית של כל אחד וביכולת ההתאוששות.

          3. ברור שלגנטיקה משמעות אדירה.
            זו לא רק היכולת להתאושש, זו העובדה הפריקית שפציעות שמשביתות שחקנים לשבוע שבועיים, כמו נקעים למיניהם, הוא מנער כאילו היו כלום.

            אני לא יודע אם יצא לך לקרוא על איך לברון התאושש מהפציעה בגבו, זו שהציקה לו בעונת 14/15.
            (כתבה שפורסמה ב-ESPN לפני כמה ימים)
            רוב מוחלט של מי שעברו פציעה שכזו, ממשיכים עם הפתרון הקונבנציונלי – זריקות שמטרתן להוריד את הנפיחות באזור הפגוע סביב החוליות, ובכך לצמצם את הכאב.
            גם לברון נקט בשיטה הנ"ל, כאשר בלית ברירה הוא פעמיים קיבל טיפול שכזה (הבעיה היא שהזריקה, היא נלחמת רק בסימפטום. אותם תסמינים תמיד חוזרים, וביתר שאת).
            בטווח הארוך, הוא נלחם בבעיה דרך שגרת אימונים יוצאת דופן לפני משחקים, ודרך אימוני הרפיה מיוחדים אחרי משחקים.
            יש מעט שחקנים שמטפלים בגופם ככה. זו הדרך הקשה יותר, הדרך שגוזלת הרבה יותר מאמץ, הרבה יותר זמן, והרבה יותר כסף.
            מי שנוקטים בדרך זו, לטעמי, בצדק זכאים לכינוי "מקצוענים".

          4. יש בין הדיירים הזמניים על עגלת הקאבס, כאלו שמחזיקים בתקווה סמויה שלסרט "Lebron vs THE STATE" יהיה סוף טוב.
            אחר כך אפשר יהיה להתפנות להפקת Lebron vs time . . .

          5. אני לא משונאי בריידי.
            הכבוד ההדדי שהיה בינו לבין מאנינג גרם לי להתבונן עליו, ועל משחקו, קצת אחרת.
            (בליצ'ק, זה כבר סיפור אחר…)

    2. קודם כל, גיא תודה על התגובה שכתובים בה דברים שחשבתי עליהם גם לאחרונה, רק עם הרבה יותר סטטיסטיקות 🙂

      דובי – כבר היו חריגים שלא נפצעו (כמעט) לאורך קריירה ארוכה, ואם יש משהו שמגדיר את לברון זה "חריג"…

      לגבי הגנטיקה, מה זה בכלל אומר? הרי באותה מידה אני יכול לטעון שגם המקצוענות המטורפת היא גנטית, אחרת למה לא כל שחקן מקצועני משקיע בגוף שלו משאבים כמו לברון?

      1. לגבי השאלה "למה לא כל שחקן מקצועני משקיע בגוף שלו כמו לברון?"

        אני לא ספורטאי מקצועני, כך שאני יכול לכתוב רק בהסתמך מדברים עליהם קראתי בעבר –

        המון שחקנים ששחקו לצדו של לברון מספרים שהם לא מכירים שחקן כדורסל נוסף שמשקיע/השקיע את כמות השעות שלברון משקיע.
        אלו לא רק האימונים (חדר כושר, אלא שמגיעים בנוסף לאימונים קבוצתיים),
        אלא בעיקר אימוני ההכנה לפני המשחק, ואימוני השחרור שאחרי המשחק.
        שחקן צעיר, הוא בכיף ישקיע באימון שמטרתו להתחזק, או לשפר יכולת כזו או אחרת.
        אבל אימון פרופילקטי?
        לך תסביר לשחקן צעיר שעכשיו במקום ליהנות מהזמן החופשי שלו, אחרי שקרע את עצמו במשחק, הוא צריך שוב להתאמן, הפעם אימון שחרור.
        לך תסביר לשחקן צעיר את החשיבות של האימון של לפני המשחק.

        זו מקצוענות.

        לברון, דרך אגב, לא היחיד שמתאמן ככה בליגה.
        (למרות שסביר להניח שהוא היחיד שמוציא סכום של מיליון + בשנה על כושר…)
        מה שמבדיל בינו לבין כל השאר המקצוענים, בכל הנוגע לשלוב של אורך קריירה, יכולת עמידה בעומסים, ושמירה על רמת אתלטיות גבוהה,
        זה הפוטנציאל הגנטי.

        לכל אחד מאתנו יש פוטנציאל מסוים לחוזק, לסיבולת, למהירות.
        רק שפוטנציאל לבדו לא שווה כלום –
        צריך לעבוד קשה בשביל לממש את אותו פוטנציאל.

        המקצוענים מבין האתלטים –
        זה מה שהם עושים. עובדים ללא הרף על מנת להשתפר, על מנת למצות את הפוטנציאל שלהם.

        (רק לחשוב, איך שאקיל היה נזכר אם היה לו את מוסר העבודה של לברון וקובי. הוא דוגמה טובה לכישרון יוצא דופן, שלא ניסה למצות את הפוטנציאל שלו)

        1. גיא, תודה על ההסבר (המפורט), אבל זו היתה שאלה רטורית. הכוונה שלי היתה שהפער בין יכולת השקעה האובססיבית של לברון לעומת ספורטאי מקצועני ממוצע לא בהכרח פחות תלוי גנטיקה מהפער שלו מאותו ממוצע בכל הקשור לפוטנציאל החוזק, הסיבולת או המהירות

  10. הזווית הספרסית – נצחון חשוב (כבר עשרה מחזורים בערך שכל נצחון הוא חשוב, אני צריך להתרגל לזה) על קבוצה איכותית, כך שאפשר לקוות שהתקופה הקשה מאחורינו (בהנחה שלא יהיו פציעות נוספות). עם זאת כשמילס וגרין עם 1/8 ו-1/6 מהשלוש, קשה לראות איך מתקדמים בפלייאוף בצורה כזו. נכון שלא צריך לחכות, לצפות או לסמוך על שובו של התמנון השחור, אבל אם וכאשר זו יכולה להיות תפנית מעניינת בעלילה. נחיה ונראה

  11. תודה על הסיקור.
    לברון מדהים בכל קנה מידה, במיוחד בתחום האינטיליגנציה, וכרגע הוא היחידי האקטואלי מול מייקל בדיון על העז. ובכל זאת:
    1. הוא שורד כי הוא לא משחק הגנה (שנים).
    2. המזרח כל כך עלוב שהוא מטייל לגמר שנה אחר שנה. המאזן של קליבלנד מול המערב 12 נצ׳ מול 15 הפ׳.
    3. השנה, בגלל הפציעות בבוסטון, הוא צפוי לטייל לגמר האיזורי.
    4. נגמר הסוס – בגמר האיזורי טורונטו יטחנו את קליבלנד. הם לא הילדים של פעם, אנשים מתפתחים.

    1. לברון ינגב את הפרקט עם הטי רקסים ברמה כזאת שעוד 5,000 שנה ישארו עקבות ושרידי ראפטורס על הפרקט והיסטוריונים יאמרו שהדינוזאורים האחרונים הוכחדו בקנה ע"י הגודזילה לברון

      1. הזמנים האלה עברו חבר, לאורי ודרוזן כבר לא ילדים, לברון – גדול ככל שיהיה – לא יספיק מולם השנה. ראינו אותו בגמר אשתקד – נותן הצגה אחרי הגצה – וזה אפילו לא מדגדג את ג"ס. זה מה שיקרה – בגירסה הרבה פחות קיצונית – בגמר המזרח השנה.

        1. הלילה, קליבלנד בבית, טורונטו ב-B2B קטלני (ראה פירוט של גילרי למעלה) והניצחון הלך קשה והגיע בסוף. כמה פעמים עוד היל ייתן 10/11 מהשדה?

          1. מכיר בע״פ אחד הטובים
            עדיין – אנשים חיים בעבר. הזמנים השתנו, קיירי הלך, לברון ירד בהגנה בצורה משמעותית, והכי חשוב – טורונטו זו לא אטלנטה – אחרי שני טיאטואים כואבים הם בחרו בדרך הנכונה: עבודה קשה, שמירה על הבסיס, העמקת הספסל ואמונה בעצמם. הסרטון היפה כבר מחוץ לזמנו.

          1. שמעון – האמונה העיוורת שלך בבלתי-אפשרי – זו הסיבה שאני מאמין שאתה אוהד אוק סיטי בארון. בוא אלינו, אתה תשתלב טוב 😃 אנחנו הולכים להעיף את יוסטון בחצי ואת ג״ס בגמר המערב 💪🏆

          2. שמעון,
            זה הרגע לגבות את הנחרצות –
            התערבות:
            טורונטו בגמר המזרח כן/לא (אני בוחר ב-"כן").
            ההתערבות על חצי ליטר בירה, תמומש במפגש הופס הלילי הבא.
            הולך?

          3. דה שוט- לפילי יש סיכוי הרבה יותר גבוה מאוק להגיע הן לגמר האיזורי והן לסידרת הגמר. בוא נגיד שאם פילי תיקח את המזרח לא אפול מהכיסא. אם אוק יקחו את המערב אני אתגלגל עם הכיסא

  12. מדד היעילות של לברון הוא על אנושי.

    לברון בשקט תופר הופעות היסטוריות,זה קורה עוד עם סגל מוגבל ובלי מאמן על הקווים.

    1. הוא המאמן והסגל שלו לא כזה חלש מקבוצות המזרח. הסגל שלו חלש רק מול סגל מלא של בוסטון עם היוורד ועדיין הוא בכמה רמות מעל כל שחקן במזרח. טורנטו וושינגטון לא פקטור בכלל.

      1. יש בקליבלנד הרבה שחקנים שעברו את השיא שלהם וכאלה שהשיא שלהם זה לשחק עם המלך כי הוא הופך אותם ליותר טובים.

        אם תוציא את לברון,ארווינג ורוזן מהקבוצות שלהם,תקבל שתי קבוצות טובות ואחת מהגרועות בליגה.

  13. משחק ענק בקליבלנד.
    טיירון מאמן התקפה טוב אבל מאמן הגנה נוראי. חוסר התיאום בחילופים בשמירה היה ממש מביך, עד הרבע הרביעי הקנדים השתחררו לזריקה בכל עת כרצונם.

    1. צריך לציין שההגנה של השחקנים מסביב ללברון מביכה ובגלל זה הם רק במקום השלישי.

      התעלות בהגנה תהיה ההבדל בין אליפות או הפסד לגולדן סטאט.

      1. עזוב, זה קל להטיל את האחריות על כל מי שמסביב.
        אבל האמת היא שהשנה ההגנה של לברון בינונית ביום טוב. גרועה עד גרועה במיוחד בשאר הזמן…

        אם בעונות קודמות אפשר היה להראות שבדקות בהן לברון על הפרקט, ההגנה טובה יותר,
        אם בעונות הקודמות אפשר היה להראות שללברון דיפנסיב רייטינג מהגבוהים בקבוצתו,
        אם בעונות הקודמות אפשר היה להראות שלברון בעקביות מוריד את אחוזי יריביו,
        אז אולי הייתי יכול להסכים עם חלקים מתגובתך.

        אבל זה לא המצב.

        1. לברון משחק הכי הרבה דקות מכל השחקנים בליגה,עצם זה שהוא לא יכול לנוח פוגע לו משמעותית ברייטינג ההגנתי.

          מבחינה קבוצתית זה נראה נוראי בעיקר בגלל חוסר תיאום ורכות של שחקנים מסביב.

          1. זה שיש לירידה בתפוקה ההגנתית שלו הסבר הגיוני,
            לא משנה את העובדה שאי אפשר להטיל את כל האשמה על חבריו לקבוצה.

  14. בשנים האחרונות קליבלנד אף פעם לא עוברת את טורונטו בקלילות. יש סדרה יש הפסדים ובסוף היא מנצחת. השנה הביתיות של טורונטו, המשחק שלהם ממש השתפר והשתנה והעומק שלהם הוא מטורף. לברון מעולה כרגיל, ועונה פסיכית, אבל לא ניתן להגיד שהוא יותר טוב מאשר שנים קודמות, להבנתי. ויש לו סגל פחות טוב ופחות מאומן ביחד. יש לטורונטו סיכוי אמיתי להדיח אותם.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט