סיקור משחקי יום ב' ב-NBA / גיא רוזן

 

קליבלנד קאבלירס (41 – 29) 124 – מילווקי באקס (37 – 33) 117
בשעה טובה, הלילה קווין לאב חזר להרכב קליבלנד,
והוא הראה בדיוק עד כמה היה חסר –
18 נק', 7 רב', 4 שלשות. ברבע האחרון הוא נראה קצת "חסר אוויר", אז החלודה הציצה לרגע,
אבל אין בכלל ספק שקליבלנד עם לאב היא קבוצה אחרת –
המאבק על הרב', קל יותר (12 – 8 לקאבס ברב' ההתקפה במשחק), הריווח גדול יותר (15 שלשות ב-39.5% הלילה לקאבס), ויש אופציה התקפית נוספת בפוסט.
הרבע וחצי הראשונים היו צמודים למדי, כאשר עד 4 דקות לסיום הרבע
הקבוצות מחליפות יתרון 18 פעמים.
מאותו הרגע, 4 דקות למחצית, אז לקחו הקאבס מחדש את היתרון, עד לסיומו של המשחק, הקאבס שוב לא אבדו את היתרון.
7 הפרש במחצית, הפך ל-8 הפרש בסיומו של הרבע השלישי.
ברבע האחרון ההפרש כבר צמח עד ל-16 נק' יתרון, וכל שיכלו הבאקס עוד לעשות זה לצמצם את ההפרש ל-7 בסיומו של המשחק.
לברון (40 נק', 12 רב', 10 אס') היה הקלע הבולט בשורות הקאבס.
יאניס (37 נק', 11 רב', 5 אס'), ומידלטון (30 נק', 5 שלשות) היו הקלעים המובילים בשורות הבאקס.

 

פילדלפיה סיקסרס (39 – 30) 108 – שארלוט הורנטס (30 – 41) 94
הרבה ספק בנוגע לזהות המנצחת, לא היה הלילה. גם כאשר שארלוט הצליחו לחזור לשוויון ברבע הרביעי, אחרי שהיו בפיגור 17 נק' בתחילת הרבע.
הסיבה?
הפערים האדירים ביכולת בין חמישיות הקבוצות –
סימונס (סיים את הלילה עם עוד טריפל דאבל: 11 נק', 12 רב', 15 אס', 3 חטיפות, ו-0 איבודי כדור) נתן לווקר שיעור בניהול משחק,
ואמביד הוציא את האוורד לחלוטין מהמשחק (תרתי משמע – הווארד תרם רק 10 נק', ו-4 רב'. ושיחק רק 28 דקות, בגלל 5 עבירות שאמביד הצליח להדביק לו), כאשר הוא מסיים את המשחק עם 25 נק', 19 רב', 4 גגות.
2 דקות, שכללו 2 שלשות של בלינלי, 2 שלשות של קובינגטון, ו-4 אסיסטים של סימונס, הפכו שוויון 88 ליתרון 100 – 88 לטובת הסיקסרס, יתרון ממנו שארלוט כבר לא הצליחו לחזור.
לצד התצוגות של סימונס ואמביד, בלטו בסיקסרס קובינגטון (18 נק', 5 רב', 4 שלשות), ובעיקר מרקו בלינלי, שנתן תפוקה משמעותית מהספסל (21 נק', 5 שלשות), כאשר יש לו חלק משמעותי בבריחה של הסיקסרס בסיומו של המשחק.
ווקר (24 נק', 8 רב', 6 אס') היה הקלע המוביל של שארלוט הלילה.

 

אינדיאנה פייסרס (41 – 30) 110 – לוס אנג'לס לייקרס (31 – 39) 100
רבע אחד טוב, היה ללייקרס במחסנית הלילה.
את הרבע הראשון הם סיימו בתוצאה 37 – 29, כאשר ההתקפה שלהם נראית בלתי עצירה, מאחורי הריכוז של לונזו בול (סיים את המחצית עם 6 אסיסטים. את המשחק כולו עם 8, לצד 4 נק' בלבד במשחק).
63 – 41 לפייסרס ברבעים השני ושלישי, הפכו את הרבע האחרון ללא יותר מזמן זבל, כאשר כל מה שהלייקרס מצליחים לעשות זה לצמצם את ההפרש ל-"רק" 10 נק'.
טרנר (21 נק', 7 רב'), אולדיפו (20 נק'), וקוליסון (15 נק', 8 אס'), היו מצטייני הפייסרס הלילה.
קוזמה (27 נק', 8 רב') היה הקלע המוביל של הלייקרס במשחק.

 

ניו יורק ניקס (26 – 45) 110 – שיקגו בולס (24 – 46) 92
במשחק שבאמת לא שינה משהו למישהו,
הבולס הגיעו בהרכב חסר במיוחד (לאווין, דאן, מארקאנן, ולופז, לא שיחקו הלילה),
ועם ידית מקולקלת –
3 מ-30 מהשלוש, הצליחו השוורים לקלוע במשחק.
נגד הבולס בהרכב טלאים שכזה, גם לילה של 44% מהשדה הספיק לניקס בשביל ניצחון קל במשחק בו הם הובילו בהפרש דו ספרתי במשך רוב המחצית השנייה.
הארדווי ג'וניור (22 נק'), וביזלי (17 נק') היו קלעי הניקס הבולטים במשחק.
פליסיו (17 נק') הוביל את קלעי הבולס הלילה.

 

ברוקלין נטס (23 – 48) 118 – ממפיס גריזליס (19 – 51) 115
זה היה משחק צמוד לכל אורכו.
זה היה משחק בו התחושה שממפיס תפסיד, מה שלא יהיה, שלטה.
ממפיס הגיעו למשחק ללא גאסול (חולה), ואוואנס (לא דווחה הסיבה להיעדרותו),
ובלעדיהם, הקרקע הייתה פוריה לעוד הפסד של ממפיס.
לאוורט ואלן קראב (22 נק' כל אחד) הובילו את קלעי ברוקלין.
האריסון (19 נק', 8 אס') היה המצטיין בשורות ממפיס.

 

מיאמי היט (38 – 33) 149 – דנבר נאגטס (38 – 33) 141 (אחרי 2 הארכות)
זה היה צמוד ומותח במשך 53 דקות. כל אחת מ-2 הקבוצות מצאה את עצמה ביתרון במהלך כל אחד מ-4 הרבעים, ובמהלך ההארכה הראשונה.
אף אחת מ-3 הקבוצות לא הצליחה לפתוח פער משמעותי, במשך אותן 53 דקות ראשונות של המשחק.
ואז הגיעו ג'יימס ג'ונסון וההארכה השנייה. ריצה של 10 – 0 שלו מול הנאגטס, למעשה יצרה את הפער המשמעותי הראשון במשחק, פער אותו דנבר כבר לא הצליחו לסגור.
פער שזלג גם לטבלת המערב, שם דנבר מוצאים את עצמם מרחק 2 משחקים מהמקום השמיני,
כאשר הסיכוי שלהם לסגור את הפער הזה, נראה קטן מתמיד.

 

סן אנטוניו ספרס (41 – 30) 89 – גולדן סטייט ווריורס (53 – 18) 75
משחק מוזר התנהל הלילה בסן אנטוניו.
הספרס היו אמורים לנצח בקלילות את גולדן סטייט –
הלוחמים הגיעו לסן אנטוניו ללא 3 מ-4 כוכבי הקבוצה,
כאשר כבר אחרי 12 דקות על הפרקט, גם כוכב מספר 4 (דריימונד גרין), עוזב את המשחק בעקבות פציעה (0 נק', 3 רב', עד לאותו רגע).
כל זה לא מנע מגולדן סטייט לעלות ליתרון ראשון במשחק, בדקות הראשונות של הרבע האחרון.
למרות פיגור מוקדם שכבר הגיע להפרש של 16 נק' במהלך הרבע השני, גולדן סטייט לא נשברו, כאשר מאחורי עוד משחק טוב של קוק (20 נק', 5 רב', 5 אס'), הם כאמור מצליחים לעלות ליתרון בתחילת הרבע הרביעי.
מוזר, כתבתי. אבל לא באמת מפתיע –
הספרס החזירו לפרקט את שחקני החמישייה, ותוך מספר דקות מועט, הם עלו שוב ליתרון דו ספרתי, יתרון ממנו גולדן סטייט לא הצליחו כבר להתאושש.
אלדרידג' (33 נק', 12 רב') היה המצטיין במשחק.

 

סקרמנטו קינגס (23 – 49) 90 – דטרויט פיסטונס (31 – 39) 106
לא מהמשחקים המרשימים שנצפו לאחרונה.
44% מהשדה הספיקו לפיסטונס בשביל לנצח הלילה, כאשר הקינגס, שבמשך 2.5 רבעים, היו עדיין בתמונת המשחק, תורמים "למאמץ" הפיסטונס, ומסיימים את המשחק עם 41% מהשדה משל עצמם.
מול יריבה חלשה כמו הקינגס, משחק טוב של גריפין (26 נק'ף 9 רב', 7 אס'), הספיק בשביל להשיג את הניצחון.
הילד (20 נק', 6 רב', 4 אס') היה השחקן היחיד במדי הקינגס לתת משחק סביר.

לפוסט הזה יש 77 תגובות

  1. גרין קיבל מכה בביצים, דווקא אחרי שהוא הפסיק לבעוט באנשים, בכל מקרה לא עצוב בשבילו אחרי מה שהוא עשה לאדאמס.
    קר עושה פופוביץ אבל למתקדמים.
    יוסטון חייבים להגיד שכריס פול פצוע ולתת לו מנוחה עד הפלייאוף, המשחקים מעכשיו זה סיכון מיותר ובכל מקרה האולם של יוסטון ריק במשחקים שלהם.

  2. לברון בעוד ערב משוגע של 10-12-40, נמצא בערך בכושר הטוב ביותר של הקריירה שלו, והוא פרי אייג'נט בסוף הקיץ. זה כמו שהארדן או AD יהיו פנויים. כל הליגה תהיה עליו.

    מייקל בגילו (33) היה עם אותו מספר טבעות וחזר לקחת עוד 3 טבעות, עם הקבוצה הכי גדולה בכל הזמנים (במיוחד בהגנה).

    בטוח שלברון מכיר את ההיסטוריה. אין שום שהוא לא יעשה את המעבר שלו לאחת הקונטנדריות ויסגור מרחקים גם שם, אפילו יעקוף את mj. את שלו לקאבס הוא כבר נתן מעל ומעבר, קיירי ממילא עזב ולקליבלנד אין סיכוי ממשי. הפעם זה יתקבל בהבנה.

    1. לדעתי הוא לא יזכה כבר בעוד אליפות.
      אבל מי יודע, אולי אם יגיע לקונטנדרית יש לו עוד סיכוי

      1. הכל תלוי איפה הוא חותם ועם מי. נהיה חכמים אחרי הקיץ הקרוב ואז נדע אם יש לו עוד סיכוי לאליפויות. מה שבטוח שבקאבס הוא לא ימשיך.

  3. תודה רבה גיא
    אחרי שנה שעברה ומה שהקאבס עשו לכל קבוצה מזרחית שנקרתה בדרכם אני לא מצליח להבין איך מספידים אותם. שחקני מפתח חסרים הם זורקים בהגנה כרגע אבל זה יסתיים בפלייאוף
    JR נראה לי במשבר זהות הוא לא מפסיק לנסות לחדור בכדרור במקום לזרוק בקאצ' אנד שוט . מה לעשות שכדרור זה לא התחום שלו.

  4. הספסל של הספרס ובעיקר פאו גאסול, השתדלו מאוד לשמור את גולדן סטייט במשחק.
    מלבד מספר משחקים סמי חשובים למיקום במערב, סוף העונה הזאת נראה כמו סוף קורס משקשקי קוקטיילים בקזינו של אחוזת פלייבוי.

    1. רציתי לפתוח תגובה עצמאית אבל הרצתי חיפוש עם מילת המפתח פאו כי אין לי זמן לקרוא את כל התגובות. אז הנה אני מגיב פה.
      אם הייתי במקומו (ואין לי זכות להגיד לו מה לעשות!!!!) בסוף העונה הייתי מקיים מסיבת עיתונאים ופורש מהמשחק. כמו שהוא שיחק היום הוא בייש מאד את הקריירה המפוארת שלו. הוא לא רק מעבר לשיא. היו רגעים שהוא היה כל כך פאתטי שנכמרו רחמיי עליו. מילא החטאות מחצי מרחק אבל לשים כדור מתחת לסל בפנים ולהחסם כשהיה צריך להביא בדאנק קל? כנראה שהוא כבר לא ממש יכול. אולי תהיה לו עוד הצגה או שתיים עם 14 נקודות אבל בתכלס חבל על המורשת שלו. עוד אחד שלא ידע לפרוש בזמן. הכסף יענה את הכל…

        1. אייזיה שונא את מייקל מהרגע שהוא הגיע לליגה ואף דאג שלא ימסרו לו באולסטאר כמו מלכת כיתה שמקנאת בתלמידה החדשה

    1. מי שלא היה לוקח את לברון דוראנט קרי, הארדן… במקום גורדן פשוט דפוק, זה אבולציה של המשחק הם שחקנים הרבה יותר טובים ממה שגורדן חלם להיות, שים אותם בשנות ה90 ו80 והם נותנים סטטיסטיקה שלא נופלת מזו של צמברליין.

      1. לא יודע אם זו הטרלה או לא, אבל ברצינות? שים את קארי או הארדן ב-80 והם בבית חולים אחרי 5 דקות על הפרקט. רק לחשוב על הארדן זורק עם הידיים קדימה ומצפה לשריקה במשחק בדטרויט של האייטיז LOL

        זה לאו דווקא שיפור, אלא התאמה לתנאים הקיימים במציאות הנוכחית, או כמו שכתבת – אבולוציה 🙂

        1. אותו דבר לגבי גורדן ושנות ה90 תצפה בסדרה נגד הסאנס שוב, בסדרה מול יוטה, ותבין כמה הרמה כל כך חלשה.

          1. סאנס היו קבוצה חלשה וגם הלייקרס ופורטלנד. דן מארלי שמר על מייקל לבד שזה חרפה עוד יותר גדולה, כמו לשים את קורבר על לברון

        2. קרי היה הורג את השחקנים האיטיים של שנות ה-80, היו משחקים איתו תופסת והשלשות שהוא היה מוריד עליהם לא היו יודעים מאיפה זה בא.

      2. ימני בן כמה אתה? תביט בבקשה במשחקים של שנות ה80 מעיניים מפוקחות של היום, רק תסתכל על 63 הנקודות של גורדן ותבין כמה ההגנה חלשה והמשחק איטי וטיפש לעומת היום, המסירה לאותיות של בוסטון פרמטיבי כל כך, תסתכל על שיקגו הגדולה ותבין לבד שהרמה כל כך השתפרה, ההגנות היו הרבה יותר חלשות והרבה יותר טיפשות.

        1. אי אפשר להשוות כי אם שחקני שנות ה-80 היו משחקים היום, הם היו מתפתחים כמו השחקנים של היום ולא היו באים במכונת זמן משנות ה-80 עם כרס. כנ"ל להיפך שחקני היום לא היו נראים כמו היום בשנות ה-80 כי רמות האימונים והתקדמות הרפואה והתזונה לא היו כמו היום אז הם היו נראים עם כרס רובם והארדן היה יותר צ'אבי מהיום.

          אם בכל זאת יהיה מכונת זמן אז הכוכבים של שנות ה-80 היו תותחים גם היום, לא מישהו עוצר את בירד היום ובטח ובטח שלא את מייקל שבגיל 40 ניגב את הפרקט עם שחקני שנות ה2000.

          אחרי הכוכבים הגדולים אכן הבדלי הרמות גדולים, נגרי היום הרבה יותר טובים מנגרי שנות ה-80.

          אבל אל תשכח שבשנות ה-80 לא שרקו על כל נגיעה ולא היו טכניות, הם היו הורגים במכות את השחקנים של היום שהיה לוקח להם רק עונה להתרגל לבושידו.

          בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 הרמה בליגה הייתה הכי חלשה, היו מעט מאד שחקנים באמת טובים. זה לא בא להעמיט בערכו של מייקל שבכדורסל היום היה מגיע ל40 נק כל משחק בקלות.

          מייקל כסבא דפק 20 נק למשחק בשנות ה-2000 וקלע איזה 30 נק על קובי אם אני זוכר שקובי היה שחקן הגנה אדיר ומייקל כבר בקושי קפץ

  5. שאפו על הסיקור המהיר והאיכותי.
    אם אני אוהד בוסטון אני מתחיל לחשוש ממיאמי…

    בנוגע לגולדן סטייט – אבסורד מה שהולך שם. שיבקשו מכספי להחליף מזוזות.

  6. שתי סדרות במזרח סגורות ב-99 אחוז

    טורונטו – מילווקי
    בוסטון – מיאמי

    הרפטורס גדולים על יאניס בכמה מספרים, אבל הסלטיקס צריכים להיזהר מאוד, מיאמי קבוצה לא פחות עקשנית ולא פחות מאומנת מהם

    1. במצב הפציעות הנוכחי בוודאי שיש מה לחשוש ממיאמי. אך במצב בריא (חוץ מהייוורד כמובן) אין ממה לחשוש אם משחקים בכושר טוב בלי השפעה של הפציעות.

  7. תודה גיא.
    בחירה קשה העונה לחמישייה.
    תחת ההנחה שדיוויס עומד לבחירה כפורוורד, יש שם מאבק חזק על העמדות.
    מניח שדוראנט (כמות משחקים) ויאניס (מאזן קבוצתי) יישארו בחוץ.
    אני חושב שאולדריג' בדיון (למרות שלא הייתי מכניס אותו אם הליגה היתה מסתיימת היום).
    גם על עמדת הגארד ליד הארדן יש מאבק קשה.
    אחרי הפציעה של קאזינס, אני מניח שאמביד יבחר לסנטר.

    אם לברון אכן ירצה לסיים עונה של 82 משחקים, יש לו סיכוי סביר לעבור 31K (צריך 25.25 ממוצע למשחק).

    1. מה שמעניין באמת, זה הסיפור עם ווסטברוק.
      תאר לך שקיירי וקרי היו בריאים, יש מצב שעם עונה זהה לחלוטין כמו זו שזיכתה אותו שנה שעברה בmvp הוא היה יוצא מחמישיות העונה לחלוטין.
      איכשהו פתאום עוד עונת טריפל דאבל לא עושה אותו אפקט תקשורתי למרות שתכלס זה הישג מרשים יותר

      1. העונה הזאת של ראסל לא קרובה לעונה שעברה. עונה שעברה הוא עשה טריפל דאבל עם מעל 30 נק!! ועשה 43 טריפל דאבלים ומשחקים מטורפים. זו הייתה אחת העונות הגדולות של שחקן בודד בהיסטוריה. לא היה גם ג'ורג' ואדמס היה פחות טוב.

        העונה הוא עדיין לא עם טריפל דאבל (קרוב לא נחשב), גם אם יצליח זה טריפל דאבל עם "רק" 25 נק, מספר הטריפלים שלו עומד רק על 22, לא באותו קליבר בכלל וגם העונה הוא היה לוקח MVP אילולא עונה מפלצתית של הארדן והפרש גדול מאד בהפסדים הקבוצתיים.

        עדיין ראסל חייב להיות בחמישיית העונה יחד עם הארדן ובטח ובטח אם יגיע לטריפל דאבל.

          1. טריפל דאבל זה טריפל דאבל זה רמה אחרת. אין קרוב לזה גם 30 נק 11 אס ו9.9 ריב זה לא זהה כי זה לא טריפ דאבל .

            שום דבר לא יכול לנצח טריפל דאבל עם מעל 30 נק+פלייאוף (גם ממקום 8 במזרח) למעט טריפל דאבל עם ממוצע גבוה יותר. זה ג'וקר.

            הארדן עשה עונה אדירה אבל ראסל עשה משהו שטרם נראה וקיבל בצדק והיה צריך לקבל קול אחד לטעמי כי זה בלתי נתפס וספק אם עוד מישהו יעמיד כזה דבר בעתיד.

            ממוצעים מרשימים כאלו היו הרבה בעבר לברון כל הקריירה שלו זה כמעט 28 8 ו-8 אז מה? ענק אבל לא עשה טריפ, קרוב לא נחשב.

            זה בדיוק כמו עונת ה-422 שלשות של קרי, שמישהו יתקרב לזה דבר איתי.

            היו 5 עונות ענק בהסיטוריה שעולות על כולן

            ווילט עם ה-50 נק למשחק
            ביג או עם עונת הטריפל דאבל
            מייקל של 88
            קרי של 2016
            ראסל של 2017

            כל השאר לא מתקרבים לשם, אלו עונות HOF לעונה בודדת.

          2. משעשע, איך שאנחנו נותנים חשיבות למספרים עגולים.
            איך ש-30 הרבה יותר גדול מ-29, אבל דומה להפליא ל-32…

            השורה התחתונה –
            ווסטברוק בשנה שעברה לא נמצא בטופ 5 של העונות הגדולות, גם לא בטופ 10.
            מה עם ההגנה? מה עם ההישגים?
            מה עם העובדה שהוא סיים את העונה עם 47.6% אפקטיבי.

            הכנסת את העונה של קרי לדיון. זו דוגמה מצוינת לעונה מופתית.
            63% אפקטיבי מטורפים. 5 שלשות במשחק. וניהול משחק אדיר, כזה שלא שנתון כמו אסיסטים לא מתאר כמו שצריך את איכותו.
            אז לא היו לו 10 אסיסטים, אבל מה עם כל המצבים שהוא "סידר" לחבריו בזכות התנועה ללא הכדור שלו?
            גם בהגנה, דרך אגב, קרי היה לא רע בכלל.
            הרבה יותר מרוכז, הרבה פחות הימורים לא משתלמים.
            וההישגים? על עונת 73 ניצחונות מיותר להרחיב את הדיבור.

          3. בדיוק. גם עם 15 אחוז אפקטיבי נראה מישהו עושה עונת טריפל דאבל עם 30 נק ומוביל לפלייאוף. עובדה שרק 2 שחקנים עשו סאת בהיסטוריה ולכן היסטורי ועוד איך וטופ 5.

          4. חסרים פרמטרים שאפשר לקבוע שרירותית על מנת להראות "איש לא יכול"?
            27.7 נק', 16.9 רב', 5 אס', 4 חסימות, 1.5 חט'.
            קארים 76'.
            אין עוד שחקן עם 25+ נק', 15+ רב', 5+ אס', 4+ חס'.
            תוסיף את ה-52.9% מהשדה של קארים,
            ותקבל את אחת העונות השלמות ששחקן נתן בתולדות הליגה.
            הגנה מדהימה, התקפה מדהימה, קבוצתיות.
            (לא הכנסתי את עונת 72', אז קלע 34.8 נק' ב-57.4%, קטף 16.6 רב', ומסר 4.8 אס',
            בגלל שאז עדיין לא ספרו חסימות. ככל הנראה 4 היה המספר הראלי)

            אוהב מספרים עגולים?
            אז מי עוד שייך למועדון ה-40/50/90, ובאותו הזמן קלע 28 נק', קטף 9 רב', ומסר 7 אס', חוץ מלארי בירד?
            יחיד ומיוחד.

            אז בבקשה, 2 דוגמאות לעונות גדולות של שחקנים גדולים, עונות גדולות בהפרש מזו של ווסטברוק, וכאשלו שעונות לקריטריון של "עובדה שרק…"
            הייתי בקלות יכול להכניס עונות דומות של ג'ורדן, לברון, מג'יק, ושאק.

  8. "הצלחנו לשמור את הלוחמים על 15% משלוש – יש סיכוי לעבור אותם גם בפלייאוף!!!". אוהד נאיבי מגיע למסקנה שגויה
    דנבר יכולים להאשים רק עצמם. אמנם צעירים אבל בכל זאת כשלון.
    לברון הוא לברון וככזה הוא מועמד לגמר האזורי עד להודעה חדשה.

    1. לברון ישחט את המזרח לבד, רק פילי בתיאוריה יכולים עליו אבל ברט בראון ימשיך לשמור אותו רק עם קובינגטון ויקבל 44 נקודות מהקינג כל משחק.
      אם היה לפילי ברון אחר (לארי) כמאמן הוא היה מדיח את לברון כבר היום למרות הבתולים שלנו, לפילי יש כלים להתעלל בקאבס פשוט ברט בראון לא ינצל אותם.

  9. סיקור משובח
    אני מתלהב מפילדלפיה…. בשקט בשקט עושים את העבודה.
    משחק הספרס והלוחמים כמעט חצי מהנקודות מהמשחק של מיאמי ודנבר 🙂

  10. הליגה שבורה לחלוטין.
    בדיחה רעה וחסרת טעם על ספורטיביות מדומה.
    כסף יעוור עיניי חכמים, ויהודונים פי כמה וכמה

  11. תודה גיא.
    ספרס נראים די רע. אני לא מבין למה קבוצות לא נותנות לכוכבים לנוח קצת, בעיקר יוסטון. גם לברון חייב לנוח קצת. לג"ס אני לא דואג כי הפציעות הן לא רציניות ובזמן שאתה פצוע אתה גם נח, וחוץ מזה עידו אמר שאני הייטר.

        1. פציעה רחוקה מלהיות מנוחה. נראה לך שעבור קבוצה שהסגל שלה עוד לא שיחק משחק אחד יחד פציעות זה דבר חיובי? למה בדיוק התכוונת בזה שגולדן סטייט עשו בשכל?

        2. פציעה זה לא דבר חיובי, מנוחה זה חיובי מאוד. מי שפצוע לפחות נח. קח לדוגמא את קווין לאב, אני בטוח שהוא בא עם עודף אנרגיה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט