1. הקאבס יגיעו לפלייאוף למודי מלחמה. כאילו נולדו מחדש. מוכנים לכל.

הרשו לי – כאחד שעבר דרמה או שתיים בחייו הארוכים – להביע את דעתי על הפסיכולוגיה של הפלייאוף הקרב ובא.

דבר ראשון, הוציאו מראשיכם את הבדיחה שלברון מסוגל לעבור לפילדלפיה בסיום העונה. הבדיחה היותר מצחיקה היא שהוא עובד ללייקרס. אולי היא בדיחה מצחיקה אבל לא אותי. היא מסוג הבדיחות המצחיקות אנשים מסויימים אבל גורמות לגועל נפש אמיתי לאנשים חושבים ובעלי רגש כמוני, שהבדיחות על סקס עם כבשות ועיזות  גורמים להם לשאט-נפש ללא חיוך קל שבקלים.

אחרי ה-D-DAY שהקאבס עוברים כל העונה (גם D-DAY ארך כמה חודשים), לברון לא יעיז ללכת לשום מקום. הוא נשאר בקאבס. אחרת הוא ייחשב לנצח כחייל משתמט הבורח מהמערכה, או עושה את עצמו מת עד שעוברת הצרה.

יש לכם מושג איזה עונה הקאבס עוברים העונה? איבו ג'ימה, הקרב על BATAAN, והקרב על סטלינגרד, והכל ב-7 חודשים בין שני סלים וכדור. קודם קיירי אירוינג עזב. אח"כ אייזיה תומאס פצוע ולא יכול לשחק. באותו זמן קווין לאב וטריסטן ת'ומפסון נפצעים. אז פתאום אייזיה תומאס עוזב. וכשחושבים שהגיעה מעט מנוחה ונחלה, טיירון לו המאמן שהוא אולי לא הטוב בעולם אבל שהשחקנים אוהבים, עוזב בגלל מחלה בלתי ידועה.

הם מרגישים עתה כמו נושאת המטוסים USS Midway (CV-41) שניצלה וממשיכה לשייט – פצועה אך מלאת גאווה שהתגברה על הכל –  אחרי שעתיים התקפות ע"י 32 קמיקזים יפאניים:

*

*

הקאבס פצועה, כן. 5 מטוסים יפאניים פגעו בירכתיה וגרמו נזק. אך טובי אנשי הפלדה בארה"ב הוטסו אליה עם שתי משחתות מלאות חלקי חילוף, ואפילו צבעים הגיעו מבופלו וגרינוויל, לצבעה מחדש.

לברון יכול לנוח במשחקים הבאים. את טורונטו הם לא יתפשו ויתרון בית כבר לא חשוב. טריסטן תומפסון חוזר למשחק הבא וקווין לאב בשבוע הבא. יש לכם מושג בכלל איזה קווין לאב יגיע? מפלצת לבנה אוכלת בני אדם. הוא יגיע עם כזאת תחושה של רבנג', שאילו הייתי דריימונד גרין הייתי מביים פציעה כבר עכשיו.

הקאבס תרגיש תוך שבועיים כאילו נולדה מחדש. אפילו צבע חדש יש לה. ואז טיירון לו יחזור כגדול לקראת הפלייאוף. כל בעיות העבר הן מה שזה עתה כתבתי – "עבר". הקבוצה נולדת מחדש, והפעם עם הצעירים המצויינים שהגיעו מהלייקרס, וג'ורג' היל. הם כולם נולדים מחדש לאותה אימא ואין יותר "אלה שהגיעו". כולם כאחד עם NEW BEGINNING, מוכנים להציג קאבס חדשה שתקרע לכל קבוצות המזרח את הצורה, ואז לזאת שתשרוד מהמערב, בתקווה שזאת הגולדן סטייט ווריורס.

אתם יודעים מה היה הרגע הדרמטי ביותר שהיה בחייהם של ילדי השמנת מגולדן סטייט?  כשהיתה הפסקת חשמל של 4 דקות בקונצרט של RUN THE JEWEL באודיטוריום של אוקלנד לפני כחודש.  הפסקת החשמל  חיסלה להם את ה-INNER STRENGTH. את כל תאוות המשחק שהיתה להם:

*

*

2. "תסלח לי שאני מתקנת אותך!"

איך ההרגשה להפוך לסלבריטי לאומי בגיל 98?", נשאלה האחות ג'ין, הנזירה המשמשת כ-CHAPLAIN של האוניברסיטה הקתולית-יישועית לויולה משיקגו שהיא האוהדת המושבעת של הקבוצה, שמגיעה לכל משחקי החוץ שלה..

• "תסלח לי שאני מתקנת אותך. סלבריטית בינלאומית!"

  *

Sister Jean on becoming a national sensation: “Really, if I can correct you, international.” pic.twitter.com/JQP2Rj0P8S

— Lauren Comitor (@laurencomitor) March 18, 2018

3. מה קרה ויקרה עם מועמדי הלוטרי שכשלו בסיבוב הראשון או השני של ה- NCAA – כל יום אכסה שניים)

טריי יאנג:

(קלע 28 נק' ב-9 מ-18 עם 5 ריב', 7 אסיסטים, 6 איבודי כדור, ב-39 דקות של הפסד לרוד איילנד)

ליאנג היתה הופעה סולידית נגד רוד איילנד. אף אחד לא ייקח זאת ממנו. זה היה משחק שבא אחרי החלקה ברורה למטה ב-10-15 משחקיו האחרונים. גם התוצרת וגם המאמץ נראו בירידה משום מה. אין שאלה שזה יפגע במקומו בדראפט, והשאלה שאני שואל היא אם לא כדאי לו עכשיו לחכות עוד שנה. הוא התחיל כתופעה והיו אפילו שהחלו לנבא שמגיע סטפן קרי II לליגה. עכשיו זה ברור שלא קריII ולא שום דבר קרוב לזה.

מי שחזה במשחק (כמוני, ואצלי זאת היתה סקרנות יותר מכל) ראה שיש לו יכולות התקפה נגד כמה מגינים די טובים של רוד איילנד. הוא ערבב את קליעתו עם מסירה טובה. אין שאלה שיש לו ראיית משחק טובה, ושליטה טובה מאד בכדור.

אבל מה שפגע בו יותר מכל היתה העובדה שהוא לא קיבל עזרה מספקת מחברי קבוצתו, וכמה GOOD LOOKS שהוא יצר עבורם לא הסתיימו בסלים. כשהוא ראה שזה מה שקורה הוא הפך את ה-MODE של משחקו ל-GUNNER שהביא שוויון, אך בהארכה העסק לא עבד.

כמה מהחולשות שהסקאוטים הצביעו עליהן נראו הפעם בצבעים טבעיים ב-HD, והחולשה העיקרית היא הגנתו המעורערת. אני לא יודע אם זה היה חוסר תשומת לב כי הוא ידע שצריכים אותו יותר בהתקפה, או פשוט חוסר עניין וחוסר ידע. הוא גם לא אתלט מעולה וגארדים מהירים הצליחו לבצע צעד ראשון נגדו די בקלות.

חולשה נוספת שגיליתי היתה אי יכולתו לחדור לסל ולסיים בצבע.

ציפיתי ממנו ליותר. כשסטפן קרי שיחק בדוידסון הוא הצליח כמעט לבדו להביאם ל'עלית-8". יאנג היה רחוק מלעשות זאת כמרחק אוקלהומה מדוידסון. הבה ונשכח מההשוואה לסטפן קרי כי מדובר בשני קצוות שונים לחלוטין ואין מקום להשוואה.

אז מה זה יעשה לבחירתו? אני ראיתי שני גארדים שהייתי חוטף לפניו לפני BLINK אחד בעיני: קולין סקסטון מאלבאמה ושי גילגוס-אלכסנדר מקנטקי. מה זה עושה ממיקום הבחירה ליאנג?  הייתי אומר משהו בסביבות המקום ה-15 עד 20. החלומות של בחירה ראשונה – ולדעתי אפילו בחירת לוטרי – הם מה שהם: חלומות. כשהחולם יקיץ – הוא יחזור לעולם שכולו אמת.

דיאנדרה אייטון, אריזונה:

 (קלע 6 מ-13 ל-14 נק', 13 ריב', חסימה אחת, ב-38 דקות משחק בהפסד לבופלו)

לא יכולה היתה להיות אכזבה גדולה ממה שהיתה לאריזונה בהפסד בסיבוב הראשון לבופלו.

פייטון היה במומנטום אדיר לקראת פתיחת הריקוד הגדול, מומנטום שהסתיים בלחישה קלה שבקושי נשמעה. כמה שאייטון היה רוצה למחוק את המשחק הזה מהרזומה שלו. אבל הוא לא יכול. יותר מדי סקאוטים ישבו ביציעים, ויש וידיאו ב-HD שמראה בשידור חוזר, בהפעלה איטית, דבר שלחשו פה ושם אך איש לא האמין בו, והוא שהוא מגן מחורבן. הלחישות שבין הסקאוטים הפכו לדגל אדום גדול המנפנף כאזהרה לכל מי שמתכנן ללוקחו בדראפט בבחירות 1-3..

הפאור-פורוורד של בופלו ג'רמי האריס, סטודנט שהגיע לשם כטרנספר, ושאיש מחוץ לאוניברסיטה שם לא רחוק מהאשדות (בערך 30 מייל) לא ראה ולא שמע, קלע נגדו 23 נקודות, כשאייטון נראה ממש חסר אונים וחסר מושג מה לעשות וכיצד להגן מפני הפיק-אנד-רולים הבסיסיים שבופלו ביצעה שוב ושוב ושוב. ראיתי את מאמני בופלו מתלחשים ביניהם, כנראה לא מאמינים שמצאו את נקודת החולשה בהגנת אריזונה – דיאנדרה אייטון.

הבעייה היא שהחולשות שהתגלו אצלו הן מהסוג שלא ניתן לתקן (או לפחות קשה מאד לתקן) – אינסטינקטים איטיים או כמעט לא מופעלים. ראית אותו מסתובב בצבע בלי שיהיה לו מושג מה בדיוק לעשות וכיצד בדיוק לתקל את התקפת בופלו. תגידו: זאת אשמת המאמנים. אבל אני מדבר על אינסטינקטים בסיסיים של סיבוב לצד הנכון, או תגובה בהתאם למרחקו מהכדור. דברים שאתה למד במגרש המשחקים ואז יש לך אותם או אין לך אותם.

אני לא מאמין שכמה מהאינסטינקטים האלה ניתנים לתיקון או שיפור. הקבוצה שתבחר בו תצטרך לחיות עם הדפקט הזה במשחקו.

אין שאלה שהמתנה שהבורא נתן לו הוא גוף גדול וחזק. בואו נאמר מפלצת הופסית. הוא בעל כמה MOVES מצויינים, והוא ריבאונד מצויין. אבל הוא לא שחקן כדורסל בעל אינסטינקטים בסיסיים. הפיזיקליות שלו תחפה על הרבה פשעים וחולשות, אבל אם להעמידו מול מרווין באגלי, לא הייתי מהסס לשנייה ובוחר ב'דוק'י.

אז היכן הוא ייבחר? אני מאמין שהוא עדיין ייבחר בחמישייה הראשונה כי מפלצות בגודלו וחוזקו (וגילו!) אתה לא רואה בד"כ במכללות, וגוליית אתלטי כזה  אי אפשר ליצור על ידי למידה ואימון.

*

*

4. אמרתי לכם או לא אמרתי לכם?

*

במעורב שלשום על פציעות בו עשיתם ממני חבר בכיתת היורים נידונים למוות בגרינוויל, טיפוס חסר-רחמים ואכזרי, סדיסט וצמא-דם, הסברתי שלגולדן סטייט ווריורס ישנן רק MINOR INJURIES, אבל שהמרחק בין MINOR INJURY ל-MAJOR INJURY רחוק (או קרוב) לא יותר ממשחק נוסף אחד בו קורית פציעה נוספת.

כשיש לכם גב דפוק – כפי שיש דריימונד גרין (ואני אומר זאת עם או בלי שמחה לאיד, תחליטו אתם) – וכפי שהיה ללארי בירד בשנות משחקו האחרונות, ואתה ממשיך לשחק, קורים אחד משני דברים, ושניהם לא טובים: או שאתה מעדיף לבצע תנועות חדשות שהגב 'מרשה' לך, וזה נעשה  ע"י שרירים אחרים ותנוחות אחרות כדי לבצע את המוטל עליך – נניח ריבאונד – (וזה המקרה הראשון). או שאתה 'גיבור' וממשיך לנוע כתמיד למרות הכאב (שהוא לא יותר מהגנה עצמית – – סימן לומר לגוף להימנע מאותן תנועות).- וזה המקרה השני.

במקרה הראשון אתה פוצע ופוגע בשרירים ורצועות הנדרשים לבצע תנועות חדשות שהם לא רגילים להם, וההרגל לעשותם בטבעיות לוקח זמן. כמה חודשים של אימון בתנועות חלופיות. במקרה השני אתה ממשיך לנוע בתנועות שהגוף אומר לך לא לבצע (רק הגוף של מג'יק יכול לדבר אליו. אנחנו? הכאב הוא השפה שאנחנו מבינים), והכאב מונע מאיתנו (שוב, אלא אם כן אנחנו 'גיבורים' המוכנים לשחק THROUGH הכאב) לבצע את התנועות המכאיבות.

אז גרין החליט לשחק (לא ראיתי אז אני לא יודע את סוג פציעתו) עם המטרד בגבו, ואז הוא נפצע בחלק אחד של ה-MID-SECTION. זה קורה כל הזמן.

הוא יצא בחצי המשחק נגד הספארס ולא חזר.

אני רק מדווח.

5. שני גיבורי ספורט ענקיים מתחבקים לפני משחק הקאבס נגד הבאקס

*

CLEVELAND LEGENDS. @KingJames showing some love to @joethomas73. #ThankYou73 pic.twitter.com/EExdYPs8Ju

— Cleveland Cavaliers (@cavs) March 19, 2018

*

(ג'ו תומאס הוא אחד האופנסיב טאקל הגדולים של המשחק. השתתף ב-10 פרו-בולס והיה 'אול פרו' ב-8 שנות משחק. הסיבה היחידה שהוא לא זכרה באליפויות סופרבול היא שהוא משחק באחת הקבוצות העלובות ביותר בפוטבול – הקליבלנד בראונס. אבל הם יודעים מי יש להם, והחתימו אותו על סכום מדהים בפוטבול – 84 מיליון ל-7 שנים. בפוטבול זה סכום שלא נשמע לשחקן שאינו קוורטרבק. מזכירים אותו כשייך לכיתה של דיק בטקוס, ג'ו גרין, מל רנפרו, בארי סנדרס, פרנקו האריס, דריק תומאס, ולאורנס טיילור. אלה הם המאונט רשמורים של הפוטבול בתפקידיהם.

ומיד אחרי זה לברון נתן משחק RIDICULOUS של 40 נקודות, כולל טריפל דאבל!

6. לקח 2 OT אבל בסופם מיאמי ניצחה משחק חשוב ביותר במלחמתה על המקום ה-8 בפלייאוף

*

*