פרגמטיות בשמי לוס אנג'לס / יובל עוז

פרגמטיות בשמי לוס אנג'לס

הלך הרוח בעולם הכדורסל בימים האחרונים הוא של הצגה טובה שנגמרה עקב מותו של הכוכב הראשי, והדבר ההגיוני לעשות הוא להרכין ראש ולקרוע את הבגדים מעלינו. הלך הרוח אומר לכתוב איזה הספד מרגש על העונה של קובי, לשים איזה שיר מתקתק של קולדפליי ברקע, לכתוב כמה קובי היה אצילי העונה, כמה גדול הוא היה, כמה סלים גדולים הוא קלע וכמה מהלכים אלמותיים הוא עשה. אבל הדבר ההגיוני והדבר הנכון הם שני דברים שונים.

הפציעה של קובי היא אקורד הסיום הראוי ביותר לאחת העונות המאכזבות ביותר של הפרנצ'ייז מלוס אנג'לס. באמצע מהלך שגרתי, לא מיוחד, הממבה קרסה והותירה מליוני אוהדים המומים. אבל בעוד הדבר ההגיוני לעשות הוא לשבת שבעה על הקריירה של אחד הגדולים בכל הזמנים, הדבר הנכון לעשות יהיה להבין מה הביא אותנו לפה ולאן אנחנו הולכים עכשיו.

תמונהקובי ברגע הפציעה

מה שהביא אותנו למצב בו קובי קרס במשחק ה-80 של העונה הוא שילוב קטלני של שני אלמנטים. האלמנט הראשון הוא יצר התחרותיות של קובי. הרצון של ברייאנט לשחק כמה שיותר והאמונה שלו שהוא מסוגל לנצח גם את אלוהים בעצמו (וכולנו יודעים הרי מי זה אלוהים) הובילו אותו לדרוש לא לרדת מהפרקט, וגרמו לנו לחשוב שאולי מדובר באמת באכילס, אחד מהלוחמים הגדולים בהיסטוריה, בגלגולו החדש.

אמנם הפציעה של קובי פחות הרואית מזו של אכילס המקורי, אבל אין ספק שילמדו עליה בבית ספר למאמנים כשירצו ללמד איך לשמור על הכוכבים של הקבוצה, כי האלמנט השני שגרם לסיום העונה המוקדם של קובי הוא ניהול הכוכבים של מייק דאנטוני. זה אותו מייק דאנטוני ששחק לאמארה סטודמאייר את הברכיים עם עונות רגילות של 36 דק' ופלייאוף של למעלה מ-40 דק' על המגרש, וזה אותו מייק דאנטוני שגילה לנו את לינסניטי, אבל גם הגזים בשימוש בו עד שהמיניסקוס של לין צעק "די" באמצע העונה.

קובי ידוע בתור אחד השחקנים התחרותיים ביותר שהיו אי פעם, אחד כזה שאף פעם לא רוצה לרדת מהפרקט ותמיד ייקח את הכדור במאני-טיים. התפקיד של המאמן הוא לתעל את היצר המיוחד הזה לטובת הקבוצה, אולם השילוב עם דאנטוני הוביל לכך שקובי, בגיל בו רוב הוטרנים בליגה מזקקים את הכישרון שלהם למקומות ספציפיים פן יחסר (לפרטים נא לפנות לטים דאנקן), לקח על עצמו יותר ויותר תפקידים במהלך העונה, מתוך רצון ואמונה שהוא, לבד, יכול להציל את העונה האבודה של הלייקרס. ברוב המקרים זה נראה כמו גרסה יותר כשרונית של יוגב אוחיון בהתקפה תקועה של מכבי.

תמונהבסוף הגוף הפיל את הרב-חובל. קובי אחר הפציעה הקודמת מול אטלנטה

כשמסתכלים על השנתיים האחרונות ברמה כללית יותר, הייתה תחושה כאילו קובי הוא מין רב-חובל גאון כזה, מין ג'ק ספארו עם גופיה צהובה-סגולה, שמנסה לנווט את האונייה שלו בחזרה לצמרת אבל פשוט לא מצליח. הייתה תחושה כאילו הוא באמת עושה הכול כדי למצוא את הדרך, ושלשאר הפיראטים באונייה אין את הלב לבוא ולהגיד לו "תשמע, קפטן, זה לא עובד, בוא תנוח קצת ותן למישהו אחר לנסות", הרי מדובר בקובי ברייאנט, אחד מהרבי-חובלים הטובים בהיסטוריה, אי אפשר להגיד לו לתלות את ההגה. אבל בסופו של דבר, את מה שקובי לא הבין בעצמו ואת מה שלאף אחד בעולם הכדורסל לא היה אומץ להגיד לו, אמר לו הגוף שלו. ברגע אחד קובי הפך לבן-אנוש, הלייקרס הפכו לעוד קבוצה בליגה שנלחמת על מקום בפלייאוף והרב-חובל ירד לנוח.

ומה עכשיו? איך אוספים את השברים המטאפוריים מהנפילה של קובי וממשיכים קדימה? הרי מיץ' קופצ'אק בנה קבוצה שהייתה אמורה להצליח היום, כלומר, העונה ובעונה הבאה, מי עכשיו ייקח פיקוד על האונייה? ומה יקרה עם שאר הפיראטים?

נתחיל מקובי. ככל הנראה שהפציעה הזו תאריך לקובי את הקריירה בעוד עונה אחת לפחות. אם השמועות דיברו על פרישה בתום החוזה בעונה הבאה, כעת נראה שאפשר בוודאות לרשום את קובי לעונת 2014-15. הרי הממבה, המתחרה הבלתי מתפשר, לא ייתן לצליל הלא מכוון של העונה הזו להיות אקורד הסיום של הקריירה המופלאה שלו. מבחינת התאוששות, הדיבורים נעים בין חצי שנה לשנה. צ'אנסי בילאפס חזר מפציעה דומה תוך 9 חודשים, אלטון בראנד תוך 8. קובי, עם הרעב שלו למשחק והצוות הרפואי של הלייקרס (שעשה פלאים העונה), ינסה להתאים את עצמו ללוח הזמנים הזה.

תמונהמה הפציעה הזו אומרת לגביהם? גאסול והאוורד

אבל קובי הוא ממש לא סימן השאלה היחיד כשמסתכלים על האונייה הזו, נטולת רב-חובל, ועל העתיד שלה. המועמד הברור לתפוס את מקומו של קובי, אם אפשר בכלל, הוא דווייט האוורד. האוורד הופך לשחקן חופשי בלתי מוגבל בקיץ, אבל בלייקרס יכולים להציע לו שנה אחת יותר, והתוספות ששנה נוספת בחוזה מקסימום מביאה עימה, מה ששם את הכדור כעת בידיים של האוורד. הרי אם קובי בחוץ בעונה הבאה, הלייקרס הופכים בהרף עין לקבוצה פחות אטרקטיבית, וסופרמן יכול לקחת את הכישורים שלו לקבוצה עם פוטנציאל הצלחה גבוה יותר, לדוגמא, יוסטון. מצד שני, זה יכול להיות ה-מבחן של האוורד. אין יותר תירוצים של מאמן לא מתאים, אין יותר דיבורים על כך שהוא לא מקבל מספיק נגיעות בהתקפה. אם האוורד חותם בלייקרס, הוא יהיה הגו-טו-גאי הראשי בקבוצה. וקשה מאוד לוותר על עמדת הכוכב הראשי בהוליווד.

אם האוורד הוא אדון לגורלו, את הדבר ההפוך בדיוק אפשר להגיד על פאו גאסול. הספרדי, שנמצא בתקופה טובה מאוד בזמן האחרון, מסיים חוזה בעונה הבאה ובכך הופך לקלף מיקוח לא רע בכלל עבור מיץ' קופצ'אק, מעבר לעובדה שעדיין מדובר בביג-מן איכותי. הפציעה של קובי כנראה תוציא את הלייקרס ממוד של כאן ועכשיו ותכניס אותם יותר למוד של שם ואחר כך. לפאו גאסול, עם 19 מיליון דולריו, אין מקום בקבוצה כזו, במיוחד כשהסגל של הקבוצה חייב רענון ובמיוחד שהוא משחק בתפקיד לא נחוץ (במידה והאוורד ישאר וג'ורדן היל יחזור לשחק). בשנתיים האחרונות השם של גאסול היה אחד השכיחים בדיבורי טריידים, אולם שום דבר לא קרה בפועל. הקיץ קשה להאמין שקופצ'אק לא ילחץ על ההדק.

תמונהעתידם לוט בערפל. נאש ודאנטוני

הגיבור הטראגי השני, מלבד קובי, בסיפור של הלייקרס העונה הוא סטיב נאש. כעת, כשקובי בחוץ, מצופה מהרכז הקנדי לקחת על עצמו יותר אחריות אם וכאשר הלייקרס יעפילו לפוסט-סיזון בתור מנהל משחק, אבל מה יהיה אחרי? מה המשמעות של הציפיות של הלייקרס בעונה הבאה מבחינת נאש? האם הגיע זמנו לפרוש? קשה לי להאמין שנאש יבצע צעד כזה, אבל הוא בוודאות יעבור בראשו. הוא הגיע לעיר המלאכים כדי להתמודד על האליפות ולזכות בטבעת שהוא כל כך ראוי לה, לא כדי לחזור למאבקי הפלייאוף המשעממים שהיו לו עם פיניקס. קשה לדמיין את נאש דורש טרייד או פורש, אבל גם קשה לדמיין אותו ממשיך להוביל קבוצות נטולות סיכוי לאליפות בגיל 41. עם כל הקושי לדמיין את זה, משהו משלושת הדברים האלו בוודאות יקרה.

בנוגע למייק דאנטוני, העתיד שלו היה לוט בערפל הרבה לפני שקובי ירד לחדר ההלבשה 3 דקות לסיום המשחק מול גולדן סטייט, אבל איכשהו, הוא הרבה יותר מעורפל עכשיו. דאנטוני נפל חזק בלייקרס, אפילו יותר חזק משהוא נפל בניקס, והמעמד שלו כמאמן גדול בליגה התדרדר מאוד במהלך העונה. הפציעה של קובי, שנגרמה ברובה כתוצאה מהדרך בה נוקט דאנטוני להשתמש בכוכבים שלו, חשפה עוד חסרון שלו וקשה לי להאמין שנראה אותו מקבל קבוצה בקליבר הזה, עם סגל כזה בעתיד הנראה לעין.

הפציעה של קובי היא כמו גל ששטף את האוניה המטאפורית של הלייקרס, וגרם לה לשנות כיוון בצורה דראסטית כל כך, שהם אפילו לא חושבים יותר על למצוא את דרכם חזרה לצמרת. הפציעה של קובי תאלץ את הלייקרס לזנוח את התוכניות הגרנדיוזיות והלא מוצלחות להווה, ולהתחיל לתכנן קצת יותר את העתיד. העתיד הזה ככל הנראה לא יכלול את דאנטוני, גאסול ונאש, ואולי אפילו לא יכלול את קובי עצמו, אבל כמו תמיד ב-LA, מעניין בטוח יהיה.

*במקור לפוסט קראו "הו, רב חובל קברניט שלי" אבל מתוך הבנה שהיום ערב יום הזיכרון ושאני אצא טמבל רציני הכותרת שונתה.

באדיבות

yuvaloz.wordpress.com

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 40 תגובות

  2. דר' רזי הופמן

    15 אפר 2013 05:07:58

    עשו טובה
    אל תזכירו יותר את השם הזה דנטוני
    איפה הוא ואיפה פיל גקסון.
    קובי עוד יחזור וישבור שיאים!
    ואני בכלל אוהד בוסטון

  3. ינון יבור

    15 אפר 2013 05:40:46

    יופי של כתבה יובל.
    לי מפריע שמדברים כולם על הצוות הרפואי של הלייקרס, ולא מזכירים שזה צוות שתחת המשמרת שלו נפצעו כל כך הרבה שחקנים בכל כך מעט זמן, בתוך עונה אחת. אז אולי זה לא בדיוק הצוות הרפואי אלא צוות האימון והכשירות הגופנית (אם יש חיה כזו), אבל משהו ממש לא דופק שם נכון אם בפחות מעונה ראינו פציעות של קובי (פעמיים), גאסול, האווארד, נאש (פעמיים), בלייק, היל, וארטסט (וסליחה אם שכחתי מישהו).

  6. יובל עוז

    15 אפר 2013 16:37:51

    ניב תודה רבה.
    ינון המחמאות לצוות הרפואי של הלייקרס הם בעקבות ההחלמה המהירה של השחקנים מהפציעות שלהם. קשה לשלוט על פציעות של שחקנים, אבל איכשהו הם הצליחו לקצץ בשני שליש את החזרה של ארטסט, לקצץ בכמעט חצי את החזרה של פאו ולהחזיק את האוורד על למעלה מתשעים אחוז משחקים העונה. זה מרשים, במיוחד כשמדובר בשחקנים מתבגרים (חוץ מהאוורד)

  8. דרור

    15 אפר 2013 18:37:13

    שידד אתה כותב יופי וגם מבין את המשחק יופי. אני לא מטורף על קובי אבל בתור דמות הוא מרתק. וגם בתור שחקן כדורסל. חג שמח.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט