דריק רוז במינסוטה – מה לעזאזל?

ברוב הכתבות שלי יש שאלה בכותרת ומנסים לענות עליה בפוסט. כך זה יקרה במה שתקראו עוד מעט על ברוק לופז והריבאונד שלו. עכשיו מינסוטה החתימה את דריק רוז שמצטרף לג'ימי באטלר הפצוע וטאג' גיבסון תחת טום ת'יבודו במינסוטה. מעבר לרצון של ת'יבודו להביא כמה שיותר שחקנים משיקגו (קרלוס בוזר ורוני ברואר פנויים, לואל דנג וג'ואקים נואה בקבוצות שישמחו להיפטר מהן), יש פה קבוצה במאבק על הפלייאוף.

מה בעצם מינסוטה מרוויחה כאן? יש להם מספיק שחקנים חסרי קליעה שיכולים לחדור וליצור נקודות ושניים שעושים זאת בצורה יעילה יותר מרוז – אנדרו וויגינס וג'מאל קרופורד. רוז של השנה מאוד לא יעיל מהבחינה של חדירה ויצור נקודות, מה שהוא אמור לדעת לעשות הכי טוב. הוא לא פליימייקר או שומר שיכול להועיל ומינסוטה גם ככה לא צריכה רכז כשיש לה את טיוס ג'ונס הלא-מנוצל וג'ף טיג הסולידי.

יכול להיות שנראה יותר דקות של שני גארדים, בדומה למה שהצעתי באחד הטורים האחרונים? יכול להיות שכן. רוז לא כל כך מתאים להרכב כזה – הוא לא שומר בכלל (שילוב שלו עם וויגינס/קרופורד יהיה אסון הגנתי) או יכול לשחק בלי הכדור. שחקנים חופשיים אחרים אולי יכלו להועיל יותר – טוני אלן יכל לעזור מאוד בהגנה למשל. מסיבה כלשהי הם הלכו על רוז. יכול להיות שאצל המאמן הישן הוא יהיה סקורר טוב ויצליח להשאיר את הקבוצה בתמונת הפלייאוף, אבל מישהו באמת קונה את זה?

מנפצים סטיגמות – האם ברוק לופז ריבאונדר גרוע?

בניצחון של הלייקרס על המג'יק היום ברוק לופז סיים עם 27 נקודות ו-0 ריבאונדים. הוא השחקן הראשון שגובהו מעל 2.10 מ' (7 פוט) שמסיים משחק עם מעל 25 נקודות ו-0 ריבאונדים מאז 1967. לופז היה ריבאונדר מצויין בעבר – 3 עונות עם מעל 7.5 ריבאונדים למשחק ועוד אחת עם 7.4. השנה הוא ירד ל-3.7 ריבאונדים ב-22 דקות לערב. איך שחקן כל כך גדול לוקח כל כך מעט ריבאונד? אנחנו כאן בשביל לחקור.

קודם כל נתחיל מלדבר על ריבאונד ההתקפה שלו. לופז לא חיית צבע בהתקפה – הוא זורק פי 2.5 יותר מחוץ לקשת מאשר מתחת לסל במשחק נתון. לכן יש לו רק 2 הזדמנויות לריבאונד התקפה במשחק, הנתון השלישי הכי נמוך בין שחקנים בגובה 2.13 מ' ומעלה אחרי דירק נוביצקי ודראגן בנדר (מבין אלו שמשחקים לפחות 20 דקות למשחק). האיכות של הריבאונדים עצמם, לעומת זאת, שונה לחלוטין. הוא לוקח 46.6% מסך כל הריבאונדי התקפה שהוא יכול מעשית להגיע אליהם במשחק, שלישי בליגה אחרי סטיבן אדאמס וטייסון צ'נדלר בתנאים שהוצגו מקודם. חלק משמעותי מהריבאונדים שלו לא באו אחרי מאבק על הכדור בניגוד להרבה ביג-מנים אחרים, אבל הוא ריבאונדר התקפה טוב בסך הכל. פשוט לא מגיע להרבה כדורים.

הצד היותר מעניין של המשוואה הוא ריבאונד ההגנה. סנטר אמור לקחת יותר מ-2.8 ריבאונדי הגנה למשחק על הנייר, ובהגנה הוא לרוב לא שומר על שחקני חוץ כך שהוא לא רחוק מהצבע בדומה למשחק ההתקפי. כאן הוא גם לא מגיע להרבה אפשרויות, הרבה בגלל מספר הדקות המצומצם שלו, אבל היעילות שלו מזעזעת. לוקח 50.8% מסך ריבאונדי ההגנה האפשריים, מקום אחד לפני אחרון בליגה כשאיתו בתחתית ריבאונדרים נוראיים אחרים (רובין לופז, פרנק קמינסקי, דראגן בנדר) או כאלה שמתרכזים יותר בחסימת שחקנים אחרים ומשאירים את הריבאונד לחברים לקבוצה (סטיבן אדאמס).

על הנייר אפשר לשייך את לופז לקבוצה השנייה. ג'וליוס רנדל, לונזו בול וקייל קוזמה ריבאונדרים טובים והרבה בזכותם הלייקרס קבוצת הריבאונד הראשונה בליגה. מבין השחקנים המשמעותיים בלייקרס הוא ראשון באחוז הריבאונד שהושג לאחר מאבק ובין האחרונים בכמות ההזדמנויות לריבאונד. מבחינת יחס הכדורים החוזרים (החלק מהכדורים שהוא משיג מסך כל ההזדמנויות) הוא די גבוה – שיעור דומה לבול וגבוה מרנדל וקוזמה. הוא מתרכז בלא מעט מקרים בבוקס-אאוט ומאפשר לחברים שלו להשיג את הכדורים החוזרים. ככה יש עוד שני שחקנים עם מעל 7 ריבאונדים למשחק לידו. ככה רג'י אוואנס סיים לידו עונה עם 11 ריבאונדים למשחק. בשורה התחתונה, הוא לא ריבאונדר רע; הוא מקריב את הכדורים החוזרים שלו למען הקבוצה.

סטטיסטיקות קטנות:

ויקטור אולאדיפו – 2.2 חטיפות למשחק (הכי הרבה בליגה), מגן על 11.7 זריקות שנקלעות ב-44.5% מהשדה. מדברים הרבה על ההתקפה המעולה של אולאדיפו, אבל הוא הופך גם לאחד הגארדים השומרים הטובים בליגה. מפלצת ב-2 צדדי המגרש ואול-סטאר לגיטימי. פרנצ'ייז פלייר לכל דבר שקפץ מדרגה אצל מקמילן. השחקן המשתפר שלי.

לברון ג'יימס הוסיף 20.9 ניצחונות לקבוצה שלו לפי ESPN. כלומר, בלי לברון ועם שחקן ממוצע במקומו, לפי מדד ה-EWA, קליבלנד עם 17 ניצחונות באותו פרק זמן, מה שהיה שם אותם במקום האחרון בליגה. קבוצת תחתית בלעדיו. המועדון מאוד תלוי בו.