אסיסט 120# – "הכסא החם" / אסי שלם

בס"ד

אסיסט 120# – "הכסא החם" / אסי שלם

שלום לכולם, אחרי יובש במאמרים הגיעה לה פגרת האולסטאר הקצרה וזה הזמן לדבר קצת על האיש שכמעט תמיד יושב על הכסא החם: המאמן.

קראתי לאחרונה את מנחם, החובט ללא רחם בבראד סטיבנס, בקטילות שנרשמו אצל מגיבי האתר על מייק דאנטוני שקיבל קיתונות של בוז בהיותו בניקס ותשבחות רבות בעונה האחרונה ברוקטס. האם למאמנים אין מושג והכל תלוי במזל או שהשורה התחתונה היא איזה שחקנים יש לך? האם מייקל ופיפן, שאקיל וקובי יעשו לך כמאמן את כל העבודה ולך נשאר רק לשבת ולצפות מהיציע ולהריע?

האם סטיב קר הוא מאמן על או שמא דוראנט, קארי ושאר הרוסטר הנפלא זכאים לכל הקרדיט? מה חשוב ממה? מה קודם למה?

ננסה לעשות קצת סדר בדברים.

דן שמיר. מפלגת המזל

103FM- רדיו "אין לך מושג" ללא הפסקה אתמול.

-"ערב טוב לדן שמיר, מאמן מחזיקת הגביע הפועל חולון."

-"מה קורה חברים?"

-(פיני) "תגיד דנש'ה, נס ז'לגיריס זה בכלל בזכותך, לא?"

-"אני לא עשיתי כלום בנס ז'לגיריס, ובטח לא אתמול."

-"היית על הספסל, הלו??"

-"אההה. אתה מתכוון למפלגת המזל?"

האם למאמן יש חלק בהישגי הקבוצה? ומדוע מאמן מצליח מאוד במקום אחד אבל נכשל טוטאלית במקום אחר? ננסה קצת לענות.

על אסטרטגיה וטקטיקה.

למאמן טוב יש אסטרטגיה. הוא אוהב סגנון משחק מסויים, הוא יכוון את התרגילים שלו לסגנון שמתאים לו. הוא יילך לחוזקות של הקבוצה ויחמק עד כמה שניתן מהחולשות שלה. הוא יקבע היררכיה ברורה כדי שהשחקנים יבינו מה ה'פואנטה' של התרגילים ומי זורק כמה ומתי.

ניקח לדוגמא את ממפיס. קבוצה שבשנים האחרונות והטובות שלה החזיקה שני שחקנים פנים משובחים. גאסול וזי-בו. שחקני גב סל נהדרים הצריכים לקבל את הכדור במשחק עומד כאשר ניתן להם מספיק זמן לתפוס עמדה ולנצל את המידות שלהם. ממפיס שיחקה כדורסל מבוקר ואיטי וכיוונה את התרגילים שלה פנימה. רכז משמעותי כמו קונלי, ומגינים טובים מאוד כמו קורטני לי וטוני אלן שיחקו כדורסל קשוח ואיטי. סוג של הניקס בשנות ה90'.

למרות שלא היו לה כוכבי על גדולים הצליחה ממפיס עם הפציעות התדירות להוציא את המיטב מהקבוצה והגיעה בעקביות לפלייאוף.

ליונל הולינס ודייב ג'ורג'ר אחריו הלכו בקנאות עם הסגנון הזה שהוציא את המיטב מהקבוצה הבינונית הזו.

הצמד המצוין של הגריזליס. נוצלו עד למקסימום הודות לשיטה

מאמן שיודע לתמרן כדי לנצח בקרב למרות כל השינויים המתרחשים בשדה הוא טקטיקן-על. פיני גרשון היה מסוגל לעלות בחצי גמר עם שחקן שכמעט ולא תרם באותה עונה שקראו לו נסטור קומאטוס. הוא השיג את חוסר היכולת הזמנית להתאים את עצמם לשינויים ועד שהיריבה שלו הסתגלה הוא השיג את היתרון שרצה ושייט לו לניצחון ולעוד גביע אירופה.

הטקטיקן לא יהסס להמר, לנסות ולגרום ליריב לחשוב כדי לצאת מהתבנית הקבועה שלו. טקטיקן יכול להתאים מאוד בקבוצות שהן אנדרדוג, וגורם ההפתעה יהיה לצידו. יכולת אלתור גבוהה וחוסר פחד מכישלון הן מרכיבים חשובים לטיפוס כזה. כמובן שהימורים יכולים להיכשל ואז יבואו כל ה"גאונים" השמרנים ויגידו: "הרי אמרנו לך שזה לא יצליח".

מאמן שהוא אסטרטג מצד אחד וטקטיקן מצד שני הוא השילוב המושלם למלאן מוצלח.

סוגי מאמנים:

ישנם לטעמי 3 סוגי מאמנים עיקריים. גם אם יש במאמן תכונות מכמה סוגים תהיה תכונה אחת שתהיה דומיננטית יותר.

1.המורה.

מאמן שהוא מורה יתעכב הרבה על דידקטיקה וביצוע מושלם של תרגילים. מאמני קולג'ים הם כאלה. האמריקאים אלופים בירידה לפרטים. יסודות או FUNDAMENTAL הן מילים שחוזרות על עצמן כל הזמן. אם התרגיל לא הולך נבצע אותו שוב בצורה מדוייקת יותר וכך נגדיל את הסיכוי להצלחה. בראד סטיבנס הוא ללא ספק כזה. אני מאוד אוהב את המשחק הקבוצתי של הסלטיקס. הנעת הכדור, משחק ה-"Hand-off" בפינות שובה עין וכשהוא מצליח הוא ממש הרמוניה של כדורסל. הצבתו של אל הורפורד, פורוורד-סנטר שהוא בכלל פוינט גארד בנשמתו כמנהל העיקרי של ההתקפה הוא חגיגה למאמני כדורסל. הכנסת קיירי אירווינג למיקס בהחלט דרשה ממנו למצוא פיתרונות ותרגילים חדשים שיתאימו לו. קיירי צריך מרחב תימרון גדול ובעיקר את הכדור. משחק כזה די "מעקר" את תכונותיו של הורפורד אבל מצד שני נותן מימד התקפי מהיר שקשה לעצור.

מאמן מסוג זה יתאים מאוד לקבוצה צעירה, עם כישרון מוגבל או עם מעט ניסיון. לטעמי סטיבנס בפילדלפיה של השנה היה יכול להיות שילוב אדיר. הוא היה מוציא מהם הרבה ומלמד אותם את המשחק בדרך הנכונה. הציפיות הגבוהות בבוסטון, והדרישה של האוהדים לראות את קיירי משחק הרפתקני ושובה לב סותר את האסטרטגיה של סטיבנס והיכולת שלו למצוא פיתרון לכישרון היא מפתח לעונה הזו.

אטורה מסינה. כן המורה!

2.המנהל.

מאמן מסוג זה אלוף ביחסי אנוש. הוא בעצם סוג של GM. הוא פחות יתעניין בטקטיקה וידאג לטפח את האיגואים שבקבוצה שלו. הוא יבהיר לכולם מהי ההיררכיה הנכונה, הוא ידאג להביא שחקני משנה שיתאימו את עצמם לכוכבים הגדולים ולא יפריעו להם. הוא ינטרל את הרעשים מסביב וייקח על עצמו את האש כדי לצמצם את הרעש סביב הקבוצה.

המנהל זקוק לעוזרים טובים שיעשו עבורו את עבודת הנמלים, יקבעו את התרגילים והאסטרטגיה המתאימה לכוכבים. לפיני גרשון היה כמובן את דייויד בלאט. בNBA ניתן לראות את המאמנים מחזיקים סוללה של עוזרים (שהם מאמנים בעצמם) ולכל אחד יש תפקיד בהגנה או בהתקפה וכו'.

מאמן מסוג זה יתאים מאוד לקבוצה שיש בה כוכב-על שמאוהב בעיקר בעצמו. קליבלנד של לברון צריכה מאמן כזה. פיל ג'קסון הוא דוגמא מצויינת שהצליחה בלייקרס ובשיקגו. דוק ריברס הצליח כמה עונות להחזיק את CP3, דיאנדרה ובלייק באותה סירה עד שעלה על סירטון.

3.ה"חבר".

המאמן החבר יהיה שחקן עבר מוצלח ויחסית צעיר. הוא שיחק עד לא מזמן ומבין לנפש השחקן. מאמן כזה ייתן לשחקנים את החופש, ידבר אליהם בגובה העיניים. מאמן כזה מאמין שהגישה שלו תגרום לשחקנים שלו לשחק משוחרר ולהתאמץ בשבילו. הוא מוטיבטור מוצלח וחביב על השחקנים. מאמין במשחק חופשי ומתן חופש לכוכבים לסחוב את הקבוצה לתארים.

בעת משבר כשיוציאו את הסכינים הוא בדרך כלל יתפלא לאן נעלמו כל המחמאות ואיפה היו השחקנים-חברים שלו שפתאום מפנים לו עורף. מצד שני כשזה הולך זה נראה נפלא והוא הראשון שיהיה באוויר מתחת לערימת ידיים כאשר זוכים בתואר.

טיירון לו הובא בעיקר בגלל שהיה העוזר-חבר של לברון. הוא היה אנטיתזה מובהק לבלאט הקשוח והדידקט. השחקנים אהבו אותו והחזירו לו בתואר. על עודד קטש המאמן סופר אגדות על איך יצא עם שחקנים לסנוקר ועוד. עודד בעליה והוא היום מאמן הנבחרת. יהיה מעניין מאוד לראות לאן הוא יגיע עם הגישה הייחודית שלו.

עכשיו אתה הGM. מה תיקח לקבוצה שלך?

מצד אחד קל מאוד להסתכל ברזומה של המאמן ולבחור ע"פ ההצלחות. זה מניח את דעת הקהל ומביא שקט תעשייתי.

מצד שני בכל קבוצה שיש בה שחקנים עם חוזים שלא ניתן או שלא רוצים להיפטר מהם צריך לעשות את ההתאמה בין החומר הקיים לאסטרטגיה הרצויה. להתאים את המצוי לרצוי.

בליגת הNBA שמאוד קשה לעשות RESTART בקבוצות בגלל החוקים וההגבלות בחירת המאמן היא קריטית.

סטיב קאר התאים כמו כפפה ליד כי יש בו שילוב של מנהל-חבר. השחקנים רואים בו מישהו שמבין וקרוב אליהם. הספלאש ברות'ר שיחקו שעות חיובים והפסידו לו. לא היה צריך יותר כדי לרכוש את אמונם. הוא גם שיחק עם מייקל וקלע זריקות ניצחון. מה שהעצים את ההילה סביבו ואת האמון שרוכשים לו. יחד עם העוזרים שלו שהמשיכו את השיטה המוצלחת מתקופת מארק ג'קסון עם הנעת הכדור המרשימה והרישיון לזרוק מ-3 בכל הזדמנות עושים אותו למאמן המצליח ביותר כיום.

גרג פופוביץ' הוא המורה האולטימטיבי. הוא מתאים כמו כפפה ליד לקבוצה האפורה והלא מושכת של הספרס. כוכבים אירופאים שאיש לא היה מעז לבחור בTOP-5 נותנים לו את היכולת ליצור כדורסל בדמותו. דאנקן, שהיה כוכב על אבל התאים מאוד בגלל סגנונו הצנוע היה המנהיג הבלתי מעורער שלו והמאמן על המגרש. למרות העובדה שהספרס אף פעם לא היו בעלי הרוסטר הטוב ביותר הם זכו לא מעט פעמים. אני מסופק איך היה מסתדר עם קובי בראיינט, אלן אייברסון וקיירי אירווינג.

אין ספק שיוסטון רוקטס עשתה את הבחירה המושלמת בקיץ האחרון. מורי, שמאמין בכדורסל ומדע(לא בהכרח בסדר הזה) ניסה בלא הצלחה לשכנע את קווין מקהייל לשחק כדורסל מודרני. מקהייל שהיה משחקני הפוסט-אפ המבריקים אי פעם לא הצליח לשנות את עורו.

דאנטוני. התאמת העונה וכנראה גם מאמן העונה

דאנטוני הוא הבחירה המושלמת. האיש הכתיב סגנון מהיר (התקפת 6 השניות של פיניקס סאנס) בכל תחנות הקריירה שלו. הארדן שמביא את היכולת שלו למיקסום במגרש הפתוח הוא הנהנה העיקרי ממנו ויחזיר לו בעונת MVP השנה. היה מאוד יפה לראות איך דווקא כריס פול שלטעמי היתה טעות להביא אותו עושה את ההתאמות ועובר לשחק כדורסל מהיר ופחות מבוקר. פול זורק מ-3 הרבה יותר מבעבר וגם לוקח את כסא טייס המשנה כאשר הארדן והוא משחקים יחד על המגרש.

ל.א. לייקרס- קבוצה צעירה ומוכשרת חייבת מאמן מורה. ריק קרלייל היה יכול מאוד להתאים לה.

שארלוט הורנטס היא קבוצה עם לא מעט פוטנציאל. רכז מצויין וסנטר שהיה עם כוכב על צריכים מאמן שיודע לנהל. מישהו שידע לחבר את האיגואים ולהביא אותם למדרגה קצת יותר גבוהה.

ויש קבוצות שהסגל פשוט מחורבן…

לסיכום נחזור לשיחה עם דן שמיר. הוא סיים את השיחה בזה שמשחק הכדורסל הוא בסופו של דבר משחק של שחקנים. תפקיד המאמן הוא חשוב אבל בכל זאת מישני. כלומר: אל תעופו על עצמכם, אתם חלק מהקבוצה ולא הקבוצה. גם מאמן צריך לשחק קבוצתי.

 

לפוסט הזה יש 25 תגובות

  3. שמעון

    22 פבר 2018 15:44:15

    אחלה, מסכים עם מה שכתבת למעט זה ששארלוט צריכים מנהל-אין שם כלום חוץ מקמבה. באטום כבר אחרי השיא ורק ידעך. דוויט סתם נגר שמנפח מספרים כי אין שם כלום. קיד גילכריסט אכזבה טוטאלית (לא יודע אם זה הוא או המערכת).

    הבעלים שם לא יודע לבחור בדראפט (למרות הפגיעה עם ווקר). והמאמנים שעברו שם היו כולם בינוניים מינוס.

    שארלוט צריכים מאמן שהוא טקטיקן ומורה.

    דן שמיר בלי קשר לגביע ולכלום הוא המאמן הישראלי הטוב ביותר אחרי בלאט כבר שנים. גם שנה שעברה שכולם גיחכו עליו עם ההדחה מול חיפה.

    אני אישית מאד תופס ממנו, הוא מבין כדורסל ברמה מאד גבוהה, תענוג גם לשמוע אותו מפרשן אןביאיי מידי פעם ויש לו חוש לשחקנים, תראו איזה זרים תותחים הוא הביא לפה לאורך ההיסטוריה.

    התכונה הכי חשובה למאמן זה בעיקר לדעת מה השחקנים שיש לו ובהתאם אליהם להרכיב שיטת משחק ולא לבוא עם שיטת משחק מהבית ולא משנה מה ראש בקיר ולומר זה מה אני עושה, צריך גמישות מחשבתית, לפיל גקסון לא היה את זה ולכן התרסק בניקס.
    פופ זה מקרה חריג בקטע הזה אבל גם הוא התאים את עצמו הרבה פעמים לכוכבים שלו, מאמן צריך לדעת לכוון.

    במציאות אני לא יודע איך זה באןביאיי ומה באמת חשיבות המאמן שם עבור שחקנים ועד כמה הם מקשיבים למאמן.

    2. Shaq

      22 פבר 2018 23:10:55

      לשארלוט יש שחקנים שללא ספק שווים פלייאוף במזרח, בטח שדוויט נותן עונה מעולה… איפה הם כרגע? מקום 10, וזה אחרי שיפור במשחקים האחרונים.

  4. שגיא נאור

    22 פבר 2018 15:53:41

    תודה אסי, כתוב מצוין.
    סוגיית הצלחת וטיב המאמנים מאוד מעניינת בעיניי. אם היינו בוחרים את עשרת המאמנים הכי טובים בליגה בנקודות זמן שונות בעשור האחרון התנודתיות היתה אדירה. תחשבו כמה גבוה היו מדורגים קרלייל, ווגל לפני 5 שנים, קרלייל אחרי אליפות ומדהימה, ווגל אחרי שנים אדירות באינדיאנה. איפה הייתם מדרגים אותם כיום? מה חשבנו על דאנטוני לפני 3 שנים? מאמן כושל. ולפני עשור? מאמן גאון? והיום – שוב על הגל. ביירון סקוט זכה בתואר מאמן העונה!! היום הוא אפילו לא עולה כמועמד לשום קבוצה. דוק ריברס היה מאמן סופר מוערך בבוסטון ודובר המון על היכולת המנטלית שלו להוציא יותר משחקנים שהקליפרס אפילו שילמו עליו בחירות דראפט רק כדי שיגיע. היום הוא הבעיה הכי גדולה של המועדון.

    הנקודה שלי שיש לנו קושי אמיתי לשפוט את איכות המאמן כמו שאנחנו מצליחים לשפוט איכות שחקנים. גם שחקנים יכולים להצליח יותר או פחות בסיטואציות שונות אבל אצל המאמנים זה הרבה יותר משמעותי.

    1. שגיא נאור

      22 פבר 2018 15:55:40

      גם תיבודו זו דוגמא מצוינת – בשיקגו במשך שנים נחשב למאמן אדיר, במינסוטה בעונה שעברה היה כשלון גדול והעונה הוא שוב מצליח (עם כל הביקורת על שחיקת הכוכבים שלא השתנתה).

      1. שמעון

        22 פבר 2018 16:02:02

        תיבודו כישלון העונה, הוא רחוק 2 משחקים ממקום 9.

        עם הסגל שיש לו הוא היה צריך להיות הרבה יותר למעלה. יש לו חמישייה נפלאה ומאוזנת.

        הוא היה טוב בבוסטון ובבולס. הוא מאמן הכנה ענק אבל יש לו ליקויים אחרים כמו לשחרר, הוא מאמן מאד פדנט, חסרה לו יצירתיות בהתקפה. וויגינס היה צריך להתשדרג אצלו הרבה יותר וזה לא קורה (ייתכן שזה גם בגלל וויגינס עצמו).

        אבל הוא מהמאמנים הטובים בליגה.

  11. מנחם לס

    22 פבר 2018 19:47:19

    נהדר אסי. התגעגענו אליך.

    ישנו עוד סוג ברור של מאמנים: השתלטנים-דיקטטורים אלה שאצלהם זה "MY WAY OR THE HIGHWAY". בפוטבול היו יותר כאלה מאשר בכדורסל, אבל פט ריילי היה כזה. גם רד אורבך, אבל לרד אורבך היתה נקודת חולשה יהודית כשהוא היה גם שתלטן וגם MENSCH באותו זמן.

  12. אפלטון

    22 פבר 2018 21:43:59

    תודה אסי מעולה.
    אני חושב שבסופו של דבר בnba זה תלוי בשחקנים יותר מהכל, כמו ששמיר אמר, אבל לכל מאמן ברמות האלו יש שיטה ודרך שהוא מאמין בה (אלא אם הוא מאמן של הסאנס).
    ממה שאני רואה יותר ויותר לא מדובר במאמן, או בשחקנים, אלא בשילוש הקדוש- מאמן-הנהלה-כוכבים.
    אם יש קורלציה נכונה בין המאמן והשיטה, ההנהלה והשחקנים המרכזיים, בסופו של דבר הקבוצה תצליח. כשאחד מהגורמים האלו לא עומד בסטנדרטים הדרושים, הקבוצה נכשלת.
    היה מעניין לעשות כיסאות מוזיקליים כמו שהצעת בין כמה מאמנים בליגה, כשהכי מעניין מבחינתי היה לעשות החלפה בין ג'נטרי ו-ווגל.
    שני מאמנים מצויינים לדעתי שנמצאים בסיטואציות שלא מתאימות לשיטה שלהם.

  14. עמית ירקוני

    24 פבר 2018 19:34:20

    תודה רבה, לא חושב שאפשר לתת הרבה קרדיט למאמן בקבוצה שכריס פול מאמן בה מכיוון שהוא ממש on court coach ולדעתי לשחקן כמוהו יש לא פחות השפעה מלמאמן גם בהחלטות המאמן. מסכים לגבי קרלייל, יכול לקחת את צעירי הלייקרס לרמה גבוהה מאוד

כתיבת תגובה

סגירת תפריט